אשא עיני - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אשא עיני' באדיבות הרב המחבר שליט"א (לכתבה בענין ספריו - לחץ כאן) - - - 

סוֹד הָעֵינַיִם

  כֹּוחָהּ הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל קְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם

אַחַת הַמַּתָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לְכָל אֶחָד, הִנָּהּ כֹּחַ הָרְאִיָּה וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֲשֶׁר עַל יָדוֹ יָכוֹל כָּל אָדָם לִרְאוֹת כָּל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה בָּעוֹלָם. וַהֲנָאַת הָרְאִיָּה כֹּה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, עַד שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הִשְׁווּ אֶת הָעִוֵּר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה לְמֵת, וְאָמְרוּ (נדרים סד) שֶׁהַסּוּמָא חַיָּיו אֵינָם חַיִּים וְהוּא חָשׁוּב כְּמֵת.

 וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בַּחֲשִׁיבוּתוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁל נוֹשֵׂא הָרְאִיָּה, יָדוּעַ הַפִּתְגָּם "תְּמוּנָה אַחַת שָׁוָה יוֹתֵר מֵאֶלֶף מִלִּים", אֲבָל בְּהִתְבּוֹנְנוּת עֲמֻוקָּה יוֹתֵר עַל נוֹשֵׂא הָרְאִיָּה, אָנוּ רוֹאִים שֶׁכֹּוחָהּ שֶׁל הָרְאִיָּה הִנּוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאָנוּ רְגִילִים לַחְשֹׁוב, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָרְאִיָּה אֵינָהּ יוֹצֶרֶת רֹשֶׁם בִּלְבַד עַל הַצּוֹפֶה, אֶלָּא הִיא יוֹצֶרֶת הִתְחַבְּרוּת לַנּוֹשֵׂא שֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִים עָלָיו, חִבּוּר אֲשֶׁר לוֹ הַשְׁלָכוֹת מַרְחִיקוֹת לֶכֶת עַל כָּל עֲתִידֵנוּ, בְּיוֹדְעִין וּבְלֹא יוֹדְעִין.

 כְּדֻגְמָא נִפְלָאָה לְכֹוחָהּ הֶעָצוּם שֶׁל הָרְאִיָּה, הֵבִיאוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת (עץ חיים שער ח פ"א, שפתי כהן פ' תזריע ועוד) אֶת עוֹף הַבַּת יַעֲנָה, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִיא מְטִילָה בֵּיצִים, בְּהִסְתַּכְּלוּתָהּ עֲלֵיהֶן בִּלְבַד הִיא מְחַמֶּמֶת אוֹתָן, עַד אֲשֶׁר בּוֹקַעַת הַבֵּיצָה וְנוֹלַד אֶפְרוֹחַ חָדָשׁ לָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ חַיָּה אֲשֶׁר תַּפְרִיעַ לָהּ בְּאֶמְצַע הִתְבּוֹנְנוּתָהּ בַּבֵּיצָה, הִיא תַּהֲרֹוג אוֹתָהּ תֵּכֶף וּמִיָּד, בְּרֹוב כַּעְסָהּ עַל אֲשֶׁר הִיא מַפְרִיעָה לָהּ בְּכָךְ.

מַה סּוֹדוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה

כָּךְ גַּם מֶלֶךְ הַחַיּוֹת – הָאַרְיֵה. כָּל כֹּחוֹ לִשְׁלֹט עַל טַרְפּוֹ הוּא כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְבּוֹנֵן בְּטַרְפּוֹ, וּבְעֵינָיו הוּא מַשְׁלִיט עָלָיו אֵימָה וָפַחַד, וְכָתְבוּ בַּעַל הַ"שִּׁלְטֵי גִּבּוֹרִים" (דף מו ע"ב) וְהַגָּאוֹן רַבִּי חיים פָּלָאגִ'י זיע"א (יפה ללב שו"ע או"ח סימן א), שֶׁכָּתְבוּ הַחוֹקְרִים שֶׁכַּאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם בֶּגֶד עַל עֵינָיו שֶׁל הָאַרְיֵה, שׁוּב לֹא יוּכַל הָאַרְיֵה לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה, וּבְדֶרֶךְ זוֹ נִצְּלוּ אֲנָשִׁים רַבִּים מִמָּוֶת בָּטוּחַ עַל יְדֵי הָאַרְיֵה. וְרֶמֶז לְכָךְ: אַרְיֵה - אוֹתִיּוֹת רְאִיָּה, וְזֹאת לְסַמֵּל אֶת כָּךְ שֶׁכָּל כֹּחוֹ הֶעָצוּם שֶׁל הָאַרְיֵה נוֹבֵעַ מֵהָרְאִיָּה וְהַהִסְתַּכְּלוּת עַל טַרְפּוֹ, אֲשֶׁר בְּכָךְ הוּא יוֹצֵר מַאֲזַן אֵימָה, כִּי כֹּחוֹ רַב בְּעֵינָיו לְהַפְחִיד וּלְהַשְׁתִּיק אֶת קָרְבָּנוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְרֹחַ לוֹ וּבְכָךְ הוּא בָּא אֵלָיו וּמְמִיתוֹ.

אֵיזוֹ חַיָּה מֵתָה מִיָּד כְּשֶׁלּוֹקְחִים אֶת עֵינֶיהָ

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת מֵהַחַיּוֹת הֵבִיאוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת (מגלה עמוקות פ' ואתחנן, והגר"י אייבשיץ מאמר יהונתן על הגדה של פסח ועוד), מֵהַחַיָּה הַטְּמֵאָה בְּיוֹתֵר - הַחֲזִיר, אֲשֶׁר כָּל כֹּוחָהּ הוּא בְּעֵינֶיהָ, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר מְסַמְּאִים אֶת עֵינָיו שֶׁל הַחֲזִיר הוּא מֵת תֵּכֶף וּמִיָּד, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁכָּל כֹּוחוֹ שֶׁל הַחֲזִיר טָמוּן בְּעֵינָיו, וְכַאֲשֶׁר נוֹטְלִים זֹאת מִמֶּנּוּ, נוֹטְלִים אֶת כָּל כֹּוחוֹ וְלָכֵן הוּא מֵת מִיָּד.

וְהִנֵּה הַחֲזִיר, אֲשֶׁר הִינּוֹ הַחַיָּה הַטְּמֵאָה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי הוּא מְסַמֵּל אֶת כֹּחַ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, וְלָכֵן חֲזִיר גִּימַטְרִיָּא קְלִיפָּה, וּבָזֶה יֶשְׁנוֹ רֶמֶז שֶׁכָּל כֹּוחָהּ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַמְּשׁוּלָה לַחֲזִיר, בָּא עַל יְדֵי הָרְאִיּוֹת הָאֲסוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וְלָכֵן נֶאֱמַר בַּפָּסוּק (תהילים פ, יד): "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר", כַּאֲשֶׁר לְפִי הַמָּסֹרֶת הָעַיִ"ן הִיא גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת, וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁכָּל כֹּחָהּ שֶׁל הַקְּלִפָּה הוּא מִפְּגַם הָעַיִן, וּכְשֶׁיְּתַקְּנוּ זֹאת יִשְׂרָאֵל יִזְכּוּ מִיָּד לְהִגָּאֵל. עַד כָּאן דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים.

 עַל מִי אוֹמֵר הַקָּבָּ"ה "אַתָּה שֶׁלִּי"!

וְכָתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁשְּׁמִירַת הָעֵינַיִם בִּקְדֻשָּׁה הִיא עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (ירושלמי ברכות א ה) עַל הַפָּסוּק (משלי כג, כו) "תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה": "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי לִבְּךָ וְעֵינֶיךָ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שֶׁלִּי".

וּבֵאֲרוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה במדבר י, ו) עַל פָּסוּק זֶה, שֶׁהַטַּעַם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ בְּעִקָּר מֵהָאָדָם אֶת הַלֵּב וְהָעֵינַיִם, מִפְּנֵי שֶׁבָּהֶם תְּלוּיָה כָּל שְׁמִירַת קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, לט-מ): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם... וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים". וְלָכֵן אֶת זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁמֹר בְּכָל כֹּוחוֹ מַמָּשׁ.

וְכֵן כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שמות דף ריח) : כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף אֵינָם הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר הָעֵינַיִם, וְהָעֵינַיִם הֵם הַמַּנְהִיגִים שֶׁל כָּל הַגּוּף.

וְכָתְבוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה שיר השירים ו' ט): רְמַ"ח אֵיבָרִים יֵשׁ בָּאָדָם, וְכֻלָּן הוֹלְכִין אַחַר הָעֵינַיִם.

וְהָאַדְמוֹ"ר מִפִּיטֶסבּוּרְג זַצַ"ל אָמַר רֶמֶז נִפְלָא לְכָךְ, שֶׁלָּכֵן "קְדֻשַּׁת עֵינַיִם" בְּגִימַטְרִיָּא "מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא", וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁהַשּׁוֹמֵר עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה הֲרֵי הוּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִמֵּילָא לֹא יֶחְסַר לוֹ מְאוּמָה, וְכֵן עַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְהִתְעַלּוֹת בִּשְׁלֵמוּת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

וְכֵן אָמְרוּ צַדִּיקִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכַּאֲשֶׁר זוֹכֶה הָאָדָם לִשְׁמֹר עַל קְדֻשַּׁת עֵינָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עָלָיו "אַתָּה שֶׁלִּי", הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת מַמָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא בְּוַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו בְּכָל הָעִנְיָנִים, וְלָכֵן הוּא זוֹכֶה לְכָל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עָלָיו: "אַתָּה שֶׁלִּי", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ - אַתָּה בְּאַחְרָיוּתִי בִּלְבַד וְעָלַי כָּל מַחְסוֹרְךָ וּמִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.

תְּחִלַּת הָעֲבוֹדָה

וְכָתְבוּ הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁלָּכֵן תְּחִלַּת עֲבוֹדַת הָאָדָם צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּשְׁמִירַת עֵינָיו בְּכָל הַכֹּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַאֲבָ"ד (בעלי הנפש שערי קדושה שער ד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הָרֹאשׁ לְכָל הַגְּדֵרִים, שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עֵינָיו מִכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

וְכֵן כָּתַב הָרַהַ"ק ר' שְׁלֹמֹה מֵרַדוֹמְסְק זיע"א (תפארת שלמה פ' מסעי) עַל הַפָּסוּק "אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִיא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ", שֶׁהוּא בָּא לְרַמֵּז שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

עִקַּר הַגְּבוּרָה

וְכָל גְּבוּרַת הָאָדָם בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הִיא בִּשְׁמִירַת עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א (בן יהוידע סוטה ח), שֶׁ"רְאִיָה" גִּימַטְרִיָּא "גְּבוּרָה", וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁעִקַּר גְּבוּרַת הָאָדָם בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הִיא בִּרְאִיַּת עֵינָיו, שֶׁבָּזֶה כָּל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה הַפֶּתַח שֶׁדַּרְכּוֹ נִכְנָס הַיֵּצֶר אֵצֶל הָאָדָם, עַד כָּאן דְּבָרָיו.

עִקַּר עֲבוֹדַת הַיֵּצֶר הָרָע

וְעַל כָּךְ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר עַל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַ"כְּתַב סוֹפֵר" זיע"א (פ' בראשית), שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (בראשית ד, ז) "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", לְרַמֵּז שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע יוֹשֵׁב וְרוֹבֵץ בְּפֶתַח הָעֵינַיִם וּמְנַסֶּה בְּכָל כֹּחוֹ לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר עֲבוֹדָתוֹ הוּא לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם בִּפְגַם הָעֵינַיִם רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כִּי עַל יְדֵי כָּךְ יְאַבֵּד הָאָדָם אֶת כָּל קְדֻשָּׁתוֹ וְיִפֹּל מִדְּחִי אֶל דֶּחִי.

וְכֵן כָּתַב הֶ"חָפֵץ חַיִּים" (שמירת הלשון פרק ד'), שֶׁהָעַיִן הִיא הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִכְנָס הַיֵּצֶר הָרָע לָאָדָם. 

מַה יִּשְׁאֲלוּ אֶת הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם

וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר הרה"ח רַבִּי שְׁלֹמֹה שְׁפִּיגֶל שְׁלִיטָ"א, שֶׁנָּשָׂא אֶת נֶכְדַּת הָרַהַ"ק רַבִּי שְׁלֹמֹה מִזְּוִיעהְל זַצַ"ל וְאָכַל כַּמָּה שָׁנִים בְּחַג הַפֶּסַח בְּבֵית זְקֵנוֹ הָרַבִּי מִזְּוִיעהְל, שֶׁשָּׁם נָהֲגוּ לֹא לֶאֱכֹל שְׁרוּיָה בְּפֶסַח, וּבְאַחַת הַשָּׁנִים רָצָה לִנְסֹעַ לְאָבִיו לְחַג הַפֶּסַח, וּבְבֵית אָבִיו לֹא נָהֲגוּ לְהַחְמִיר בַּאֲכִילַת שְׁרוּיָה בְּפֶסַח, וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי מִזְּוִיעהְל כֵּיצַד יִנְהַג בַּאֲכִילַת שְׁרוּיָה בְּבֵית אָבִיו כֵּיוָן שֶׁכְּבָר כַּמָּה שָׁנִים נָהַג לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ בַּאֲכִילַת שְׁרוּיָה בְּפֶסַח, הֵשִׁיב לוֹ הָרַבִּי בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: בַּשָּׁמַיִם לֹא יִשְׁאֲלוּ אֶת הָאָדָם מַדּוּעַ לֹא נָהַגְתָּ בְּחֻמְרָה זוֹ אוֹ זוֹ, אֶלָּא בַּשָּׁמַיִם יִשְׁאֲלוּ אֶת הָאָדָם, הַאִם הָיִיתָ נִזְהָר בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם וְהַאִם נִזְהַרְתָּ לֹא לִגְרֹם צַעַר לְאַף יְהוּדִי. (מפי הרה"ח הנ"ל. הובא בספר קדושת עינים פרק ט"ו סעיף סא).

 סוֹד הָעֲלִיָּה הָרוּחָנִית

וּבְכָךְ תְּלוּיָה כָּל עֲלִיָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכָל קְדֻשָּׁתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" (שמירת הלשון חלק ב' פרק ב') אֶת הַטַּעַם שֶׁכָּפְלָה הַתּוֹרָה אֶת הַפָּסוּק "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" (במדבר כא, מ), אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר כָּתְבָה הַתּוֹרָה בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'", שֶׁזֹּאת כְּדֵי לְרַמֵּז לָאָדָם שֶׁכָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת תָּלוּי בְּכָךְ שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עֵינָיו וְלֹא יָתוּר אַחַר לְבָבוֹ וְעֵינָיו.

 כְּלי כֶּסֶף וְזָהָב הַמְּלֵאִים עָפָר וְחוֹל

 כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר עַל עֵינָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם אֲשֶׁר כָּל בֵּיתוֹ מָלֵא בְּבוֹץ וְחוֹל רַב, וְהוּא חָפֵץ לְפָאֵר אֶת בֵּיתוֹ וְלָכֵן הוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כְּלֵי זָהָב נָאִים וְיָפִים, שֶׁבְּוַדַּאי שֶׁאֵין בֵּיתוֹ נִהְיָה יָפֶה וּמְפֹאָר בְּכָךְ כְּלָל, אֶלָּא קֹדֶם צָרִיךְ הָאָדָם לְנַקּוֹת אֶת בֵּיתוֹ מִכָּל הַבּוֹץ וְהֶעָפָר, וְרַק אַחַר כָּךְ יַכְנִיס לְבֵיתוֹ אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף הַזָּהָב הַיְקָרִים וְכָךְ בֵּיתוֹ יִהְיֶה מְפֹאָר.

וְכָךְ גַּם בְּעִנְיָן זֶה, רַק לְאַחַר שֶׁהָאָדָם נִזְהָר לִשְׁמֹר אֶת עֵינָיו שֶׁלֹּא לִפְגֹּם בָּהֶן, וְאָז הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת קָדוֹשׁ לַה' עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֲבָל אִם חַס וְשָׁלוֹם הוּא פּוֹגֵם בְּעֵינָיו, לֹא יוֹעִילוּ לוֹ כְּלָל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת לְקַדֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ.

 וְזֶה הַטַּעַם שֶׁכָּפְלָה שׁוּב הַתּוֹרָה אֶת הַפָּסוּק "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" לְאַחַר הַפָּסוּק "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", וְזֹאת כְּדֵי לְרַמֵּז וְלוֹמַר לָאָדָם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת יוֹעִילוּ לָאָדָם לְקַדְּשׁוֹ וּלְרוֹמְמוֹ לַעֲלוֹת בְּדַרְגוֹת הַקְּדֻשָּׁה רַק אִם יְקַיֵּם אֶת הַנֶּאֱמָר קֹדֶם וְלֹא יָתוּר אַחַר עֵינָיו אֶלָּא יִשְׁמֹר עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְהִתְקַדֵּשׁ מְאֹד עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ וְיִהְיֶה קָדוֹשׁ לַה' אֱלֹקָיו.

וּמְסַיֵּם הֶ"חָפֵץ חַיִּים": "וְאַשְׁרֵי הַמִּתְבּוֹנֵן בָּזֶה וְיִיטַב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא", עַד כָּאן דְּבָרָיו. 

מִי יִהְיֶה עִוֵּר בָּעוֹלָם הַבָּא

וְהִנֵּה אָנוּ רוֹאִים שֶׁחֲזַ"ל הֶחְמִירוּ בַּעֲווֹן פְּגַם הָרְאִיָּה כִּמְעַט יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכָתְבוּ שֶׁמִּי שֶׁפּוֹגֵם בְּעֵינָיו חַס וְשָׁלוֹם אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ברכות סא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: כָּל הָעוֹבֵר אַחֲרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. וְהִקְשׁוּ עַל כָּךְ הַמְפָרְשִׁים, שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה מְאֹד, מַדּוּעַ רַק מִפְּנֵי שֶׁאָדָם זֶה אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַל עֵינָיו, הוּא מַפְסִיד בְּכָךְ אֶת כָּל חֶלְקוֹ לְעוֹלָם הַבָּא אַף אִם הוּא עָסַק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת בְּכָל יְמֵי חַיָּיו?

וּבֵאֵר הַ"בֶּן אִישׁ חַי" (בן יהוידע ברכות ס"א), שֶׁהַהֶסְבֵּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא אֵין הֲנָאַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּלָל, אֶלָּא יֶשְׁנָהּ רַק הֲנָאַת הָרְאִיָּה בִּלְבַד, וְהִיא לְהִתְעַנֵּג לַחֲזוֹת בְּנֹעַם זִיו הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ברכות י"ז): עוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

וְהִנֵּה יֶשְׁנוֹ כְּלָל, שֶׁבְּאוֹתוֹ אֵבֶר שֶׁפָּגַם בּוֹ הָאָדָם, יִהְיֶה בּוֹ פְּגָם גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא שָׁמַר עַל עֵינָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא יִהְיֶה מַמָּשׁ עִוֵּר בָּעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יוּכַל לְהַבִּיט בְּאוֹר ה' וּבְנֹועַם זִיו הַשְּׁכִינָה, וְלָכֵן לֹא יוּכַל לִזְכּוֹת לִרְאוֹת אֶת נֹועַם אוֹר הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְלָנֶצַח יִהְיֶה אָדָם זֶה כָּךְ, וְיִצְטַעֵר צַעַר נִצְחִי.

כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין זֶה עֹנֶשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא זֹאת מְצִיאוּת הַנִּגְרֶמֶת מֵאֵלֶיהָ כְּתוֹצָאָה מִפְּגָמֵי הָעֵינַיִם שֶׁל הָאָדָם, הַגּוֹרְמִים לָאָדָם לִהְיוֹת עִיוֵּר לְנֵצַח נְצָחִים.

וְכֵן כָּתַב הֶ"חָפֵץ חַיִּים" (שמירת הלשון פרק ל') וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִם לֹא הָיָה נִזְהָר בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכֹחַ הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ, וְהָיָה הֶפְקֵר אֶצְלוֹ לְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה, יֵדַע בְּבֵרוּר כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִהְיֶה כְּמוֹ סוּמָא וְלֹא יוּכַל לְהַבִּיט בְּאוֹר ה'. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.