אשא עיני - חלק ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אשא עיני' באדיבות הרב המחבר שליט"א (לכתבה בענין ספריו - לחץ כאן) - - - 

גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ

הנה כאשר האדם שומר על עיניו בקדושה וטהרה, הוא זוכה לזכור את כל דברי התורה אשר הוא לומד ואינו שוכחם, אלא נשארים דברי התורה להיות חקוקים במוחו, וטמונים בליבו, כמו שכתבו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק ו) וזה לשונם: כל אדם שיש בו  תורה, והוא נשמר מכל חטא ועוון, אומר לו הקדוש ברוך הוא: ברוך אתה, ותהיה לך קורת רוח בעולם, וישמרו ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם.

וביאר בעל הישועות יעקב, שעל ידי שיהיה שמור מכל חטא ועוון יהיו דברי תורה שנונים בפיו ולא ישכחם, אלא יזכה לזכרון בתורה. 

ועל ידי פגם העינים, האדם שוכח את תלמודו, כמו שכתבו חז"ל (ילקוט משלי פרק ו), על הפסוק (משלי ו לב) "נואף אשה חסר לב",  אמר רב זבידא, מהו חסר לב, שהקדוש ברוך הוא מסיר חכמה מליבו ואין חכמה אלא תורה, שהיא מחכימת פתי.

וכתבו חז"ל (ילקוט שמעוני דברים רמז תתלו), שהחוטא בעיניו בראיית איסור, אף הוא נקרא נואף, כי איסור "לא תנאף", הוא אף בעינים, שנאמר "ועין נואף שמרה נשף".

וכתב המגיד מבריסק זצ"ל (ספר מחזה עינים פרק ט) שלכן מצינו בחז"ל, שרב יוסף ורב ששת, אשר הם היו הגדולים ביותר בכח זכרונם מכל בני דורם, היו סומים בעיניהם, רב יוסף היה נקרא סיני (ברכות סד), וכן רב ששת היה  בקיא מכולם, כמו שכתבו חז"ל בכמה מקומות.(עירובין צז, זבחים צו).  

וביאר בעל הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א, בשם הרה"ק רבי שמשון מאסטרופולי זיע"א (שנה א פ' בא), שהטעם לכך הוא, מפני שעל ידי שמירת העינים, מתבטלת מאדם  קליפת "ריב", אשר היא המשכיחה מהאדם את תלמודו, ולָּכֵן "ענים לֵב" גִּימַטְרִיָּא "רַבִּי", וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵר אֶת עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, יִזְכֶּה לזכור את כל לימודו ובזכות כך יזכה לִהְיוֹת רַבִּי וְיִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. עכ"ד

והאר עינינו

ומוּבָא הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, (מדרש האתמרי עמוד שז, דבש השדה אות קעג ועוד הרבה), שֶׁבּשמירת עיניו של האדם, תְּלוּיָה כָּל הַצְלָחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וַעֲלִיָּתוֹ בַּתּוֹרָה, הֵן בַּהֲבָנַת הַדְּבָרִים וְהֵן בְּזִכְרוֹן הַלִּמּוּד וְכוּ', והן בהרגשת מתיקות ועריבות התורה הקדושה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ תָּמִיד כַּאֲשֶׁר תיקנו חז"ל להתפלל על ההצלחה בלימוד התורה הקדושה הם מַזְכִּירִים אֶת הָעֵינַיִם, הֵן בְּבִרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם  נאמר:  "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ", וְלֹא וְהָאֵר "לִבֵּנוּ" בְּתוֹרָתֶךָ, וְכֵן בִּתְהִלִּים מְבַקֵּשׁ דָּוִד המלך: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ", כָּךְ גַּם בַּזֹּוהַר הקדוש נאמר פְּעָמִים רַבּוֹת - הלשון "תָּא חֲזֵי".

וְכָל זֹאת מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַצְלָחַתו וַעֲלִיַּתו של הָאָדָם בַּתּוֹרָה, וכך גם כל הבנתו של האדם בפנימיות התורה, תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת בִּקְדֻשַּׁת עיניו שֶׁל הָאָדָם אשר עַל יָדָהּ הוא זוֹכֶה שֶׁהַשֵּׁם יָאִיר את עֵינָיו בתורה הקדושה.

ומובא מהקדמונים, שזה אחת הסיבות שההלכה נפסקה תמיד בשולחן ערוך, בדיני ממונות החמורות, הינה תמיד כמו רב, וזאת מפני שהנהגתו הקדושה של רב, היתה שלא להוציא את עיניו מארבע אמותיו, ועל ידי כך זכה לכוון תמיד לאמיתה של תורה. 

ומספרים חז"ל (ברכות יז), שכאשר היו נפרדים החכמים אחד מחבירו, היו מברכים איש את רעהו: עפעפיך יישירו נגדך ועיניך יאירו במאור תורה. ופירש בעל השבט מוסר זיע"א (מדרש האתמרי עמוד שיז), שהם התכוונו לומר בכך שעל ידי שתשמור את עיניך מלהביט בכל דבר רע, תזכה שעיניך יאירו במאור התורה, כי העוונות הם מסך המבדיל להבין את התורה, ועל ידי שעפעפיך יישירו נגדך, תזכה שעינך יאירו במאור התורה, ותזכה להבין את כל התורה הקדושה. 

וְכֵן אָמְרוּ הַרְבֵּה צַדִּיקִים (שפע חיים פ' בא תשמ"א, טהרת ישראל שער הטהרה אות פא ועוד הרבה), שֶׁכָּל הַזִּכָּרוֹן בַּתּוֹרָה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם, וְהוֹסִיפוּ שֶׁרֶמֶז לְכָךְ יֵשׁ בִּסְמִיכוּת הַפְּסוּקִים (דברים לו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם - לְמַעַן תִּזְכְּרוּ", וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁכָּל זִכְרוֹן הָאָדָם בַּתּוֹרָה, תָּלוּי וְעוֹמֵד בִּשְׁמִירַת קְדֻשַּׁת עֵינָיו בקדושה וטהרה כראוי.

וְכֵן כָּתַב בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (לז), שֶׁע' גִּימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵר עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה, יזכה לְהַשִּׂיג אֶת כל הַשִּׁבְעִים פָּנִים אֲשֶׁר יֵשׁ בַּתּוֹרָה.

מַדּוּעַ בְּדוֹרֵנוּ אֵין הַצְלָחָה בַּתּוֹרָה –  והתורה לא נשמרת בליבו של האדם 

וזה הסיבה לירידת הדורות הגדולה שאנו רואים בדורינו, כמו שהיה מַעֲשֶׂה כאשר בְּחֹודֶשׁ אֱלוּל תשס"ז, נִּכְנַס אֶחָד מֵהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וּמַרְבִּיצֵי תּוֹרָה הַחֲשׁוּבִים אֶל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי ווֹאזְנֵר זַצַ"ל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּרָכָה שֶׁיִּזְכֶּה לְהַרְבִּיץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהֵשִׁיב לוֹ הָרַב ווֹאזְנֵר זצ"ל: הִנֵּה תּוֹרָה בְּרִבּוּי וּבְכַמּוּת כְּפִי שֶׁיֵּשׁ בְּדוֹרֵנוּ עוֹד לֹא הָיָה כָּזֶה בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, אוּלָם בְּאֵיכוּת, לְצַעֲרֵנוּ הִיא יְרוּדָה מְאֹד. וְאָמַרְתִּי כַּמָּה סִבּוֹת לָזֶה, וְאַחַת מֵהֶן - וְהִיא הָעִקָּר - מִפְּנֵי חֶסְרוֹן שְׁמִירַת עֵינַיִם, שֶׁלֹּא נִזְהָרִים בִּשְׁמִירַת עֵינַיִם כָּרָאוּי. 

אֲנִי זוֹכֵר לִפְנֵי שׁישִּׁים שָׁנָה שֶׁאָמַר לִי הַגָּאוֹן בַּעַל הַ"דַּעַת סוֹפֵר", רַב הָעִיר פְּרֶשְׁבּוּרְג, כַּאֲשֶׁר הוּא הָיָה כְּבָר בְּגִיל שְׁמוֹנִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לָצֵאת לָרְחוֹב, רוֹטְטוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו מִפַּחַד שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם. וְאֶת זֶה הוּא אָמַר אָז, וְהַיּוֹם - שֶׁרַחֲמָנָא לִיצְלַן הַמַּצָּב הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ, וּבִפְרָט בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה וְכַדּוֹמֶה - כֵּיצַד יְכוֹלָה הַתּוֹרָה לִהְיוֹת שְׁמוּרָה אֵצֶל הָאָדָם? הַאִם פֶּלֶא הוּא שֶׁלֹּא צוֹמְחִים גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים? סִיֵּם הָרַב ווֹאזְנֵר אֶת דְּבָרָיו. (על פי עדות בנו הגאון הרב אליהו וואזנר שליט"א, הובא בספר קדושת עיניים פרק ט"ו)

מדוע יכול הרב לברר את סוגית תקפו כהן

סיפר אחד מתלמידיו של הגאון רבי חיים ברים זצ"ל, שכאשר ביקר אביו בארץ הקודש, הוא רצה שהרב ילך לבקרו, כי חשב  שיהיה מכך תועלת גדולה לישיבה הקדושה, אבל כאשר שמע הרב שאביו מתאכסן במלון פלאז'ה שברחוב יפו, ענה ואמר לו שאינו יכול לבקר את אביו  מפני שאינו דורך ברחוב יפו, אתה מכיר את גאון פלוני, שאלני הרב, דע לך שכוחו הגדול נובע מכך שהוא לא עבר מעולם ברחוב יפו, ולכן קל לו לברר את סוגית "תקפו כהן", כי לא היה מעולם ברחוב זה. (שנות חיים ח"ב עמוד 454)  

סיפר הגאון רבי יעקב גרינברג זצ"ל, שכאשר הלך עם הגאון רבי ברוך בער ליבואוויץ זצ"ל, והוא הגיע לרחוב אשר היתה בו כנסיה נוצרית, שם את ידו על עיניו ואמר: זה מפריע להבנת רבותינו הראשונים הרמב"ן והרשב"א. (משנת רבי יעקב ח"א בהקדמה)

הפסדת את כל היום

כאשר היה הגאון רבי מנצור בן שמעון זצ"ל, מגיד שיעור בישיבת פורת יוסף, איחר אחד התלמידים לשיעור בבוקר, ובשיעור שהיה אחר הצהרים, בירר אצלו הרב מדוע איחר בבוקר, והוא ענה לו שהפסיד את האוטובוס, וכששאלו הרב מה עשה עד שהגיע האוטובוס הבא, ענה לו טיילתי באיזור, וכששאלו על מה הסתכלת, ענה, על הפסל של הכנסיה, פנה אליו רבי מנצור ואמר לו: על ידי הראיה האסורה שראית היום הפסדת את כל היום, תאמר וידוי ותתחרט, ומחר יהיה ה' שוב בעזריך, להבין את דברי התורה. (קדושת עינים,  פרק טו אות שיט)  

וכך אמרו גדולי ישראל, הבית ישראל מגור זצ"ל (קדושת עינים, פרק טו אות תלח), והגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, שבהסתכלות אחת שאינה כהוגן, עלול האדם לאבד, את כל מה שהוא קנה בלימוד של זמן שלם בישיבה.

הוא מרומים ישכון 

וכתב בעל השומר אמונים זיע"א (טהרת הקודש שער שמירת העינים) שכאשר האדם זוכה לשמור את עיניו בקדושה וטהרה, הוא זוכה למלכות ולגדולה, כל אחד לפי בחינתו ומדריגתו ושורש נשמתו, ולפי תפקידו בעולם. כמו שנאמר בנביא (ישעיה לג טו): "ועוצם עיניו מראות ברע מלך ביפיו תחזינה עיניך, הוא מרומים ישכון, מצדות משגבו". 

מידה כנגד מידה

וכן כתבו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק לט), שכל מה שיוסף הצדיק זכה להיות מלך במצרים, מפני שהנהגת השם יתברך היא מידה כנגד מידה, ולכן בשכר שיוסף לא הרים את עיניו לראות את בנות מצרים כאשר הם זרקו עליו את תכשיטיהם כדי שיוסף יסתכל עליהם, בשכר זאת זכה יוסף, מידה כנגד מידה ,להיות פרה ורבה בכל עין, כלומר שהיה נחשב בעיני כל, והיה נכבד וגדול בכל עין שהיתה רואה אותו. 

וכן כתב הזוהר הקדוש (בראשית דף צג), שכל מי ששומר הברית זוכה למלכות וגדולה, כמו יוסף הצדיק שזכה למלכות, בזכות שהיה שומר הברית.

קבלה בידי מרבותי –  בי מלכים ימלוכו 

וכתב על כך בעל השומר אמונים זיע"א (טהרת הקודש עמוד צג): קיבלתי מרבותי, שכל מי ששומר הברית זוכה למלכות, ומובטח לו או שיזכה להיות מרביץ תורה ברבים, או שיזכה להשפיע קדושה ויראת שמים ברבים, שאף זה נקרא בחינת מלכות, כמו שכתבו חז"ל (ברכות נו), או שבזכות כך יזכה לבן אשר יאיר את עיני ישראל בתורתו וקדושתו או בעבודת השם, ויתקדש שמו יתברך על ידו בעולם, או שיזכה שבעולם העליון יהיה לו בחינת מלכות על יתר הנשמות שם. עכ"ד   

סודם הגדול של גדולי ישראל

וכך השיב בעל החתם סופר זיע"א (אורחות הסופר פרק א), לחבירו שלמד עמו בישיבה בשנות הבחרות, וניגש אליו שאלו, הרי כל השנים בישיבה למדנו יחד, ומדוע יצא ממני מה שיצא, ורבינו זכה להיות רבן של כל ישראל, והשיב לו החתם סופר, הנה כאשר היינו שבים בעגלה יחדיו לבית הורינו, אתה היית מסתכל בדרך מהחלון אל ההרים והבקעות והנוף, ואילו אני כל הדרך שמרתי את העינים ולא הסתכלתי החוצה כלל, וזה הסיבה שזכיתי לכל זה.

וכן סיפר הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א שכאשר שאלו את כֵן הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זיע"א, כֵּיצַד זָכָה לְכָזוֹ הַצְלָחָה מֻפְלֶגֶת בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה אֲחֵרִים שֶׁעָמְלוּ בַּתּוֹרָה, וְהֵשִׁיב: שעל ידי שמירת העינים זוכים לפנימיות התורה. (בואו שעריו בתודה עמוד קא).

ומסופר שכאשר היה החזון איש זיע"א מתגורר בוילנא, היו מתלוים אליו אחייניו אשר היו עדיין ילדים קטנים, בלכתו מהבית לבית הכנסת ומבית הכנסת לבית, והוא היה עוצם את עיניו, ואומר להם, ברצוני לשחק עמכם כמו עיוור, וכך הם היו מוליכים אותו, ורק לאחר זמן, הם הבינו שהוא עשה כך בגלל גודל מעלת שמירת העינים. (מעשה איש ח"ד עמוד קע).