אשא עיני - חלק טו - קבלת התורה | הרב אמנון יצחק

נבואת אהרן הכהן במצרים - על שמירת העינים

הנה כתבו חז"ל (מכילתא) שכאשר ירדו ישראל למצרים, נסתמו עיניהם וליבם של ישראל, וביארו השפת אמת זיע"א (פ' ויחי תרנח) ובעל החקל יצחק זיע"א (פר' ויגש) שבכך מרומז שכל גלותם של ישראל לארץ מצרים היתה בעוון פגם העינים, אשר היא שורש כל החטאים, כמו שכתבו חז"ל, ומשום כך נגזרה עליהם הגלות הקשה במצרים.

ובסוף גלותם של ישראל בארץ מצרים, בזכות שעשו תשובה על פגם העינים, זכו לצאת ממצרים לחירות עולם, אף לפני שהגיע קיצם לצאת ממצרים.

וכתב בעל ה"חקל יצחק" זיע"א (פר' ויגש) שמפני כך בסוף גלותם של ישראל, לפני שיצאו מצרים, הוכיח אהרן הכהן את כל ישראל שהיו במצרים לתקן את פגם העינים, כמו שנאמר (יחזקאל כ ז): "ואומר אליהם איש שיקוצי עיניו השליכו" ופרש רש"י שנבואה זאת נאמרה ע"י אהרן הכהן לעם ישראל, כאשר הם היו בסוף גלותם בארץ מצרים, לפני שהקב"ה נגלה למשה רבנו בסנה, ואמר לו שילך לגאול את ישראל, ובזכות שעם ישראל תיקנו את זאת הם נגאלו מגלות מצרים לפני שנגמר קיצם.

והוסיף בעל שארית מנחם זיע"א (פ' יתרו) שלכן כאשר יצאו ישראל ממצרים, אמר הקב"ה לעם ישראל (שמות יט ד): "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" כלומר שע"י שתיקנתם וקידשתם את ראיתכם וראיתם רק ראיות טהורות, גרמתם למפלתה של מצרים, ולכן "ואשא אתכם על כנפי נשרים" כי נשר מרמז על קדושת העינים, כמובא בטור על המשנה קל כנשר שצריך האדם להיות זריז כנשר לעצום את עיניו, וע"י כך תזכו ש"אביא אתכם אלי" לקבל את התורה בהר סיני. 

משה רבנו נבחר לגאול את ישראל

והוסיף בעל החקל יצחק שמפני כך כאשר הקב"ה נגלה למשה רבנו בסנה, הוא אמר לו (שמות ג ז): "ראה ראיתי בעני עמי" והטעם שכפל הקב"ה ואמר למשה רבנו "ראה ראיתי" משום שרמז בכך למשה רבנו, שכל גאולת מצרים הינה בזכות קדושת הראיה של ישראל, מפני שכשם שעם ישראל קידשו את ראייתם, והם שומרים את עיניהם, להסתכל בהם רק על השי"ת בלבד, כך מידה כנגד מידה התעוררה עליהם עת רצון לגאלם ממצרים אף לפני שהגיע קיצם, כי ע"י שתיקנו את פגם העינים מידה כנגד מידה ראה ה' בעניים וגאלם מצרים.

וזה הטעם שדווקא משה רבנו נבחר לגאול את ישראל ממצרים, וזאת משום שהוא זכה לשמירת העינים בשלימות, כמו שכתב האריז"ל על הפסוק (שמות ג ד):"וירא ה' כי סר לראות". "סר" בגימטריה פעמים "עין" וזאת לרמז שמשה רבנו קידש את ראייתו בתכלית השלימות, וע"י כך הוא זכה שהשי"ת נגלה אליו וציווה אותו לגאול את עם ישראל ממצרים. 

הקב"ה מזהיר את ישראל לפני קבלת התורה - על קדושת העינים

והנה עיקר קבלת התורה תלויה בשמירת העינים כראוי, מפני שעל ידה זוכה האדם לראות את עמקי התורה וסודותיה, כמו שנאמר (תהילים קיט): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" 

וכתב החיד"א זיע"א (ראש דוד פרשת יתרו) שלכן הזהיר הקב"ה את עם ישראל לפני מתן תורה על קדושת הראיה, כמו שנאמר (שמות יט ה): "ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים". 

וביאורו הוא, שבכך הזהירם הקב"ה שישמרו על קדושת הראיה, אשר עליה נאמר (איוב לא א): "ברית כרתי לעיני" וע"י שישמרו את ראייתם בקדושה ובטהרה כראוי, יזכו להיות לעם סגולה, ולכן אמר להם הקב"ה: ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה, כי ע"י שמירת הראיה זוכה האדם להיות בגורלו ובחלקו של הקב"ה, כמו שכתבו חז"ל (ירושלמי ברכות א ה) שכל מי ששומר את עיניו אומר לו הקב"ה: "זה שלי הוא" ולכן הזהירם הקב"ה לפני מתן תורה על כל שמירת הראיה שעל ידה יזכו ישראל להיות סגולה מכל העמים ויזכו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ולקבל את התורה בהר סיני. 

מדוע ציוה הקב"ה את ישראל שיכבסו בגדיהם לפני מתן תורה?

וביאר בעל הבית אברהם זיע"א (שבועות ד"ה למחזי) שזה הטעם שאמר הקב"ה לעם ישראל לפני מתן תורה (שמות יט י): "וקידשתם וכיבסו שמלותם" ולכאורה מדוע ציווה ה' את ישראל שיכבסו את שמלותיהם, ואם היה זאת כדי שיהיו בגדיהם נקיים ומכובדים למתן תורה, מדוע לא אמר להם הקב"ה שיחליפו את בגדיהם בבגדים חדשים לגמרי, ומדוע ציום הקב"ה רק שיכבסו את בגדיהם?

אלא מבאר בעל הבית אברהם זיע"א, שבכך רמז להם הקב"ה שיעשו תשובה שלימה על כל פגמי העינים, ובכך יכבסו את עיניהם מכל הראיות האסורות, ולכן אמר להם הקב"ה שיכבסו שמלותם, כי את העינים אי אפשר להחליף, אלא רק לכבס בתשובה ובדמעות, וכן ציום הקב"ה שיזהרו ביותר לפני מתן תורה מכל מראה אסור, כי כל דבר שרואים נחקק בעיניו של האדם כמובא, וזה כוונת הפסוק (שמות יט טו): "אל תגשו אל אשה" כלומר שישמרו את עיניהם מכל מראה אסור, כדי שלא ייחרט באישון עיניהם מראה של אשה, וזאת מפני שרק ע"י שהם ישמרו את עיניהם בקדושה וטהרה, הם יהיו ראוים לקבל את התורה הקדושה בהר סיני. 

ע"י קדושת העינים זכו ישראל לראות את הקולות

וע"י ששמרו ישראל את עיניהם כראוי לפני מתן תורה, זכו ישראל שהזדככה ראייתם עד שזכו לראות את הקולות, כמו שנאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הברקים ואת ההר עשן". ודרשו חז"ל (מכילתא) שלומדים מכך שזכו ישראל לראות את הנשמע, שזה הקולות של מתן תורה.

וביאר הרה"ק רבי יהושע מאוסטרבא זיע"א (תולדות אדם פרשת יתרו) שרש"י כפל והדגיש פעמים את כך שהתרפאה ראייתם של ישראל במתן תורה, בפסוק (שמות יט יא): "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל ישראל על הר סיני" וכן בפסוק (שמות כ טו) "וכל העם רואים את הקולות" והטעם לכך הוא על פי מה שכתבו חז"ל שבשעת מתן תורה פסקה זוהמתן של ישראל, אשר עיקרה היה על פגם הראיה כמו שנאמר (בראשית ג ו): "ותרא האשה וכו' וכי תאווה הוא לעינים". 

ולכן כאשר פסקה זוהמתן של ישראל במתן תורה, והתרפאו ישראל מזוהמת הנחש שהיתה בהם, שבה אליהם ראייתם והם זכו לקדושת הראיה בשלימות, לראות את הקולות של מתן תורה, כמו שנאמר (שמות כ טו): "וכל העם רואים את הקולות".

ע"י קדושת העינים התרפאו כולם

והנה ע"י שזוכה האדם לקדושת הראיה, הוא זוכה להתעלות בשלימות בכל הענינים הן ברוחניות והן בגשמיות, וזה רמוז בדברי חז"ל (מכילתא) שכתבו על הפסוק (כ טו): "וירד משה לעיני כל העם" מלמד שלא היה בהם סומא לא חרש ולא אילם אלא נתרפאו כולם. והביאור כלך הוא מפני שע"י שעם ישראל התרפאו בעיניהם ברוחניות מזוהמת הנחש שהיתה להם, ע"י כך הם זכו שהזדככו כל ידיהם וחושיהם ובאו לתכלית השלימות בכל העניינים, וע"י זה התרפאו ממילא שאר איבריהם, כי כשנתקן הדבר ברוחניות נתקן הדבר ממילא אף בגשמיות.

והוסיף על כך בעל האמרי יוסף זיע"א (מועדים עמוד נב) שזה ביאור דברי רש"י (שמות כ טו) "מנין שלא היה בהם סומא? תלמוד לומר: "וכל העם רואים את הקולות" ולכאורה אם לא ישראל רואים את הקולות, שזה דרגה עצומה וגדולה מאד, מדוע הם היו נחשבים לסומים, אלא שע"י פגם העינים נחשב האדם כעיוור ממש, וזאת מפני שהאדם נברא להיות רואה מסוף העולם ועד סופו, וזאת ע"י נשמתו אשר בקרבו, ומכך שישראל ראו את הקולות בהר סיני, סימן ואות הוא שהם לא היו כסומים ברוחניות, אלא עיניהם היו פתוחות לראות מראות רוחניים, וזאת ע"י שקידשו ישראל את עיניהם, ובכך הם זיככו את ראייתם לראות מראות רוחניים, ולכן הם לא נחשבו כסומים ועיוורים.

מעשה אבות סימן לבנים

ועל פי זה ביאר בעל הייטב לב זיע"א (פ' במדבר) את מה שכתבו חז"ל שלאחר מתן תורה באו אומות העולם ושאלו, "מה ראו אלו לקבל את התורה?" אמר להם הקב"ה: "הביאו לפני ספר יוחסין" כי עיקר תמיהתם וקנאתם של אומות העולם בישראל היתה במה "שראו אלו" כלומר שעיקר קנאתם של אומות העולם היתה במה שזכו ישראל למדריגה כה עצומה, עד שכולם ראו את הקולות במתן תורה, ועל כך הם שאלו "מה ראו אלו" ובאיזה זכות זכו ישראל למדריגה נשגבה וגבוהה זו לראות את הנשמע.

 ועל כך השיב להם הקב"ה הביאו לפני ספר יוחסין שלכם, לרמז ולומר להם שישראל זכו למדריגה נפלאה זו של ראיית הקולות, ע"י שהם שמרו את עיניהם וזיככו את ראייתם, אשר מעלה זו ירושה היא להם מאבותיהם, כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ששמר את ראיתו ואפילו על אשתו לא הסתכל, כמו שכתבו חז"ל (בבא בתרא טז) ומעשה אבות סימן לבנים, ואף ישראל בזכות שהם היו שומרים את עיניהם מראות ברע, ע"י קדושת הראייה זכו ישראל לראות את הנשמע בהר סיני.

מדוע לא נתן הקב"ה למצרים מכה אחת גדולה?

וכתב הבן איש חי זיע"א, שזה הטעם שהביא הקב"ה על מצרים עשרה מכות, ולא העניש את המצרים במכה אחת אנושה וחזקה, ובכך המיתם והרגם, וזאת כדי שיראו ישראל בעיניהם את יד ה' שהיתה במצרים, מפני שבכך שראו ישראל בעיניהם את יד ה' שהיתה במצרים בכל עשרה מכות אלו, אשר היו בכל איתני הטבע, דומם צומח חי ומדבר, ע"י כך התקדשו עיניהם והזדככה ראייתם, מכל פגמי העינים אשר פגמו בהם במצרים, וע"י זה היו ראויים ישראל לקבל את התורה בהר סיני, וע"י שהתקדשה והזדככה ראיתם של ישראל הם זכו במתן תורה לראיה רוחנית לראות את הקולות.

כל יציאת מצרים היתה בזכות ראיית פני משה רבנו

והוסיף מוהרנ"ת זיע"א (הלכות תפילין ו יב) שכל גאולת ישראל מגלות מצרים, היתה ע"י שראו ישראל את פניו הקדושות של משה רבנו עליו השלום, שע"י כך הזדככו עיניהם ונטהר מוחם והם זכו לצאת מגלות מצרים, כמו שכתוב (שמות ד כט): "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, ויעש האותות לעיני העם, ויאמן העם" וכו' כי ע"י שראו ישראל את משה רבנו, הזדככה ראייתם וע"י כך זכו לצאת ממצרים. 

והביאור לכך הוא על פי האריז"ל, שכתב שעיקר גלות מצרים היתה "גלות הדעת" (פע"ח שער חג המצות פ"א) כלומר שדעתם של ישראל היתה משועבדת בגלות מצרים, כי ע"י גלות הדעת נמצא האדם בתוך מיצרים וגבולות, והנה עיקר נפילת האדם לגלות הדעת היא ע"י מידת הגאות, כאשר הוא שוכח שהקב"ה מהווה ומחיה את כל הבריאה כולה, והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ולכן אין לאדם במה להתגאות כלל כי הכל מעשה ידיו, וע"י מידת הגאווה נופל האדם לגלות הדעת, שמכך משתלשלים כל מיני מיצרים וגבולות ומניעות, וארץ מצרים מסמלת את המצרים והגבולות, וע"י ראית הצדיק זוכים למידת הענווה כמובא בליקו"מ (עב) ולכן ע"י שראו ישראל את משה רבנו, זכו כל ישראל למידת הענווה, וע"י כך זכו ממילא לצאת מגלות מצרים לחרות עולם. 

שבעים נפשות כמנין עין

וכתב הרה"ק רבי מנחם משה זיע"א (אהבת חיים פ' שמות) שכיון שכל תיקונם של ישראל במצרים היה לתקן את חטא אדם הראשון, אשר עיקרו היה בחטא הראיה, כמו שנאמר: "ותרא את העץ" וכו', מפני כך הם ירדו לגלות מצרים רק כאשר הם היו שבעים נפשות כמנין עין, כי רק כשהיו ישראל שבעים נפשות כמנין עין הם יכלו לעסוק בתיקון פגם העין בשלימות, שזה היה עיקר סיבת ירידתם למצרים, וזה הטעם שנגזר על ישראל להיות מפוזרים בין שבעים אומות כמנין עין, מפני שעיקר הפגם של אדם הראשון היה בעין, ועיקר עבודתם של ישראל היתה לתקן את פגם העינים. 

בלק ובלעם קנאו במעלת ישראל בקדושת העינים

וביאר בעל השפת אמת זיע"א, שזה הטעם שלאחר יציאת מצרים בלעם ובלק התקנאו בעם ישראל, ורצו לקלל את עם ישראל, וזאת מפני שבלק ובלעם קינאו בעם ישראל כאשר הם ראו את דרגתם הגדולה של כל ישראל בקדושת העינים.

כי כאשר יצאו ונגאלו ישראל ממצרים, ששם הם היו שרויים בגלות הדעת, נגאלו אף עיניהם של ישראל מהגלות, וזה מרומז בפסוק (במדבר כב ה): "הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ" לרמז שכאשר ישראל יצאו ממצרים, הם זכו לדרגה גבוהה של קדושת העיניים, עד שזכו ישראל לכסות את עיניהם לגמרי מכל הארציות והגשמיות, ולכן בלעם ובלק קינאו מאד בדרגתם הגבוהה שהיו בה עם ישראל לאחר יציאת מצרים, ומשום כך הם ניסו בכל כוחם להכשילם בפגם העינים, עד שנפל מישראל עם רב במגיפה, רח"ל.

וכתב מוהרנ"ת זיע"א (הלכות משא ומתן ד ו) שזה הטעם שבכל שנה בחג השבועות ערים ישראל כל הלילה ומנדדים שינה מהעינים, וזאת כדי לתקן בכך את פגם העינים ולזכות לקדושת העינים, אשר על ידה זוכים ישראל בכל שנה לקבל את התורה מחדש, בחג מתן תורתינו, ה' יזכנו אמן.