אשא עיני - חלק יב - לעינינו עשקו עמלנו | הרב אמנון יצחק

הבטחת הנביא - זרעו יגדל

הנה כאשר שומר האדם את עיניו בקדושה וטהרה, מובטח לו שיזכה לבנים תלמידי חכמים וצדיקים, כמו שכתב הזוהר הקדוש (תיקו"ז דף פז ע"ב) שבזכות כך זוכה האדם לבנים צדיקים ותלמידי חכמים. והוסיף הזוהר הקדוש (לך לך צג) שבועז זכה לבנים צדיקים בזכות שעמד בניסיון הקדושה, וזה מרומז בפסוק, גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך, ופירושו הוא, שעל ידי שיתגבר האדם על יצרו, יזכה לדורות ישרים מבורכים, תלמידי חכמים וצדיקים

וכן נאמר בנביא (ישעיה לג טו): "ועוצם עיניו מראות ברע, מלך ביפיו תחזינה עיניך לחמו ניתן, מימיו נאמנים". ופירש רש"י - מימיו נאמנים: "זרעו יגדל וכל צרכיו יסופקו" ואפשר לבאר, שכוונת רש"י "זרעו יגדל" היא הן בגשמיות, שכל השומר את עיניו יזכה שיגדלו בניו בבריאות איתנה וישמרו מכל מיני חולאים רח"ל, והן ברוחניות שזה העיקר, שהשומר עיניו יזכה ש"זרעו יגדל" בתורה ויראת שמים כראוי, ויהיו בניו תלמידי חכמים ועבדי ה' באמת.

וכן כתב הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א בספר המידות (ערך ניאוף אות ס): מי שאינו מסתכל על נשים, יזכה שבניו יחברו פירושים על התורה.

וכתב עוד הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א, (ספר המידות ממון אות כא): מי שהוא שולט ביצרו, בניו אינם יוצאים לתרבות רעה, ועל ידי זה ממונו מתברך, ועל ידי זה לא יבוא לידי נסיון.

וכן כתב הרה"ק רבי אורי מסטרליסק זיע"א (אמרי קדוש אות לח): "השומר עיניו, יחיו בניו, ויגדלם בלא צער, ויצילם ממקרי הזמן". 

בשכר שיוסף לא הסתכל על האצעדות של מצרים – זכה זרעו לאצעדה בתורה

ורמז יש לכך בדברי חז"ל (בראשית רבה פרשה צח יח) שכתבו שבשכר שיוסף שמר את עיניו שלא לראות את בנות מצרים, כאשר הם צעדו על חומות מצרים וזרקו עליו טבעות ונזמים, כדי שירים את עיניו ויראה אותם, כמו שנאמר בנות צעדה עלי שור, בשכר זאת נתן הקדוש ברוך הוא לבנותיו אצעדה, כלומר פרשה בתורה, שזה פרשת בנות צלפחד שהיו מזרעו של יוסף.

וכתבו חז"ל (נדרים כ) כל המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים שאינם מהוגנים. וכן כתב הזוהר הקדוש (ויקרא פג) שבנים הנולדים אחרי ראיה אסורה נקראים אלהי מסכה.

וכן כתב המהרח"ו ויטל זיע"א בספרו עץ הדעת טוב (פרשת קדושים) שמי שיש לו פגם בראיה, הרי זה עלול להזיק לבניו שלא יגדלו כראוי ח"ו.

ומידה טובה מרובה, וכאשר שומר האדם את עיניו, הוא זוכה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים. 

ומובא בספרים הקדושים, שרמז נפלא לכך ישנו בפסוק: "לעינינו עשקו עמלינו" והנה עמלינו אלו הבנים, כמו שנאמר בסדר ההגדה של פסח, ובכך מרומז שהעינים הם אשר עשקו את הבנים, כי כל גידולם של הבנים תלוי ועומד בקדושת עיניו של האבא, וכפי שעיניו של האב קדושות וטהורות, כך זוכים בניו, למתיקות התורה, ולכוונה בתפילה, ולחיות והתלהבות בעבודת השי"ת, וכאשר שומר אדם את עיניו בקדושה וטהרה, הוא זוכה לבנים קדושים וטהורים ההולכים בדרכי אבות.

מדוע נראית דמות קטנה בתוך העין?

והוסיפו עוד צדיקים, שרמז נפלא יש לזה, בכך שכאשר מסתכלים בעיניו של האדם נראה שם אדם קטן, וזאת לרמז על האב ובנו הקטן שנמצא בתוך עיניו, לרמז ולומר, שכל הצלחתו של הבן תלויה ועומדת בקדושת עיניו של האב ובשמירת עיניו בקדושה וטהרה כראוי.

וכן אמר הרה"ק רבי יואל מסטמאר זיע"א (ישראל קדושים עמוד כ) שכפי שנזהר האדם בשמירת עיניו כראוי, כך הוא מצליח להשריש יראת שמים בבניו.

וכתבו הראשונים (רוקח סימן רצו, מחזור ויטרי הלכות מילה אות תקח) שכאשר מביאים את הילד בפעם הראשונה ללמוד את האותיות הקדושות, מכסים ועוטפים אותו בטלית, וזאת כדי שלא יראה שום דבר טמא ואסור בדרך, וביארו צדיקים, שבכך אנו רוצים ללמד את הילד ולהראות לו שיזכור כל ימי חייו, שכל ההתחלה שלו בלימוד התורה, תלויה ועומדת בקדושת העינים, אשר רק על ידה יזכה להרגיש את מתיקות התורה הקדושה.

והוסיפו עוד צדיקים זיע"א, שמנהג ישראל לעטוף את הילד בלכתו ללמוד את האותיות דווקא בטלית של האבא, וזאת משום שכאשר הילד הולך ללמוד את אותיות התורה הקדושה כמנהגם של ישראל ונותנים לילד ללקק את הדבש מהאותיות, צריך לזכור שהדרך שעל ידה יזכה הילד למתיקות התורה, הינה תלויה ועומדת בקדושתו של האב, הרמוזה בציצית של האב, בקיומו את מצוות לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם, והייתם קדושים, הכתובים בפרשת ציצית.

תשתפכנה אבני קודש

ומובא בספרים הקדושים, שזה מרומז בפסוק (איכה ג יט):"שאי עליו כפיך על נפש עולליך, העטופים ברעב בראש כל חוצות" לרמז שהסיבה שהבנים מכוסים ברעב, ללא חשק וטעם בתורה ותפילה ועבודת השם, מפני "ראש כל חוצות" כלומר מפני שאין האבות שומרים על עיניהם כראוי, בלכתם בדרך ברחובות קריה, בראש כל חוצות.

ומובא עוד בספרים, שזה מרומז בפסוק (איכה ד א): "תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות" אבני קודש הם נשמותיהם של הילדים הקדושים והטהורים, אשר הטעם שהם משתפכים באבני קודש ואינם הולכים בדרכי אבות ח"ו, מפני שהאב בראש כל חוצות, כלומר שאינו שומר את עיניו בלכתו בדרך בראש כל חוצות ברחובות קריה.

ואמרו צדיקים זיע"א, שזה מרומז בפסוק (תהלים קכח ה): "יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" והנה "ציון" מרמז על מידת הקדושה - מידת היסוד, ועל זה מרמז הפסוק "וראה" כלומר מי ששומר את עיניו בקדושה ובטהרה, על ידי כך יזכה שיהיה אצלו "בטוב ירושלים כל ימי חייך" כלומר שעל ידי זה יזכה לכל הטוב שבעולם, וכן יזכה שיתקיים בו המשך הפסוק "וראה לבנים לבניך שלום על ישראל" כלומר שעל ידי הראיה הטובה, מובטח לו שיזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות. 

וצדיקי בית סלונים זיע"א היו אומרים: "הבליק איז הקינד" שפירושו "מבט זה ילד" כלומר שההסתכלות של האב מגיע הישר לליבו של האב, וכל הסתכלות לא טובה של האב היא כמו דקירה לנשמתו של הילד ח"ו.

והטעם לכך הוא מפני שנשמתו של הבן מחוברת וקשורה לנשמת האב בנימים נסתרים, ולכן כאשר האב עושה תשובה, אף בנו מתעורר לתשובה, כמובא בליקוטי מוהר"ן (קמא) על הפסוק (דברים ל): "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" ולכן כל התעלותו של הבן וקדושתו, תלויה ועומדת במעשי אביו.

וכן סיפר רבי נחמן מברסלב זיע"א על עצמו (חיי מוהר"ן לט) שכאשר הוא שמע את קול השופר שתוקעים בבית הכנסת בראש חודש אלול, נפל עליו פחד ויראת שמים עצומה מאד, ולאחר התפילה באה אליו בתו אדל, ואמרה לו: 'סמר ופחד ליבי כששמעתי את קול השופר שתקעו עכשיו' וביאר רבי נחמן, שזאת מפני שנשמותיהם של האב ובנו קשורות אחת בחברתה, ולכן כאשר האב מתעורר לתשובה ויראת שמים, אף בנו מתעורר וחפץ לעשות תשובה. 

והוסיפו עוד צדיקים, על פי מה שכתוב בספר המידות (פחד טז): ערבה חבוטה מהושענה רבה היא סגולה לפחד ולשמירה בדרכים, והנה "ערבה" בגימטריה "זרע" כמובא, ורמז יש בכך, שיזכור האדם ששמירת עיניו בלכתו בדרכים, משפיעה על כל זרעו אחריו ללכת בדרך השם.

וכך גם מובא בספרים, שההדסים מרמזים בשילושם, לשלשת האבות הקדושים כידוע, כמו כן ההדסים אשר הינם בצורת עין רומזים לעינים כמו שכתבו חז"ל, ורמז יש בכך, שכפי שהאדם מקדש את עיניו, כך הוא זוכה שבניו ילכו בדרכי אבות.

עטרת זקנים בני בנים 

 ומובא בספרים, שרמז נוסף יש בכך, שאף כאשר הבנים מקדשים את עיניהם, הם גורמים השפעות טובות ועליה לאבותיהם, כי אף האבות תלוים בעיניהם של הבנים, ולכן כאשר מקדש האדם את עיניו הוא עושה נחת ומביא השפעות טובות ברוחניות ובגשמיות לאבותיו ולאבות אבותיו ולמעלה בקודש, ובעיקר הוא משפיע על אבותיו אשר נמצאים כבר בעולם העליון, כי בזכות שמירת עיניהם של הבנים זוכים האבות בג"ע להיות נהנים מזיו השכינה.

ורמז נפלא יש לכך בדברי חז"ל (ברכות יז.): "עולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה" והנה "עטרת זקנים בני בנים" ובכך מרומז שכאשר האדם שומר את עיניו בקדושה וטהרה הוא גורם לאבותיו ואבות אבותיו שבג"ע, להיות נהנים מזיו השכינה הקדושה, כי כאשר הבנים שומרים על עיניהם, הם משפיעים בכך על כל האבות והזקנים שפע רב וברכה גדולה, בכל הענינים ברוחניות ובגשמיות.

ואמרו צדיקים שרמז יש לכך בפסוק (בראשית מו ד): "ויוסף ישית ידו על עיניך" לרמז שקדושתו של האדם במידתו של יוסף הצדיק, הולכת ומשפיעה לאביו.

מדוע יבוא אליהו הנביא להשכין שלום בין האבות לבנים?

ועל פי זה ביארו צדיקים זיע"א, מדוע אליהו הנביא עתיד לבוא, כדי להשכין שלום בין האבות לבנים ובין הבנים לאבות, כמו שכתוב "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותיהם" וזאת מפני שלעתיד יתגלה ויראו כולם בבירור, את כל אשר הזיק האב לבניו כאשר הוא לא שמר על עיניו ח"ו, וכן לעתיד יתגלה כל מה שהפסיד הבן לאביו על ידי שהוא לא שמר על עיניו בקדושה ח"ו, וכך האב והבן יאשימו אחד את חברו, עד שזה יגרום למחלוקת ומריבה גדולה ביניהם, ולכן צריך שיבוא אליהו הנביא כדי להשכין שלום בין האבות לבנים, כי לעתיד יתגלה ויראו כולם עין בעין, כיצד כל הדורות קשורים אחד לחבירו, על ידי קדושת העינים.  

וצריך כל אדם לחנך את בניו מצעירותם, וללמדם את חשיבותה הרבה והעצומה, של שמירת העינים, אשר רק על ידה הם יעלו ויתעלו במסילה העולה בית קל, וזאת היא חובה הלכתית מדין "ושננתם לבניך" שבכך הצטוינו להפריש את בנינו מכל דבר איסור, וללמדם את חומרתו וחשיבותו הרבה, ובכך הוא ירויח בכפלים, שאף הוא יזכה להתעלות בעבודת השם כראוי.

ואמרו צדיקים זיע"א, שהנה בציפור נפשו של כל אדם, שבניו יהיו תלמידי חכמים וצדיקים, וכל אדם מוכן להתאמץ ולעשות ככל יכלתו, ובלבד לזכות שיהיו בניו תלמידי חכמים וצדיקים, ואם כן עליו לשמור את עיניו, בשביל שיזכה לבנים מאירים בתורה ובמצוות ההולכים בדרכי אבות.

ועל פי זה הסבירו צדיקים, את הפסוק (דברים כא ז): "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" כלומר שרק כאשר שמרנו על עינינו בלכתינו בדרכים, אנו יכולים לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה, כי רק מי ששומר את עיניו בקדושה וטהרה כראוי, יכול לומר על ילדיו, ידינו לא שפכו את הדם הזה כי על ידי כך הוא זוכה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים. 

וכן כתב בעל השבט מוסר זיע"א (פי"ד אות כב): בעת שבא אדם לחטוא יחשוב שלא לעצמו בלבד הוא גורם, אלא גם לבניו אחריו.

מדוע נעצר הרב באמצע הרחוב?

וכן מסופר על הגה"ח רבי שלמה ברנדסופר זצ"ל, אביו של הפוסק הגדול הג"ר מאיר ברנדסופר זצ"ל, שהיה מסתובב ברחובה של עיר כשמקל בידו כאילו הוא סגי נהור חלילה, וזאת כדי שאנשים ישמרו ממנו מרחק, ולא יבוא להכשל בראייתו.

פעם בעת אשר היה נצרך לשהות במנהטן, וצעד ברחובותיה של העיר הגדולה, ולפתע הרגיש שהמצב בלתי נסבל, הוא עצר את הליכתו, ונשאר כך עומד ברחוב בלי לדעת כיצד יחלץ משם, והנה בדיוק עבר שם שוטר וכאשר ראה אותו עומד ללא נוע, ניגש אליו ושאלו לפשר מעשיו, ענה לו רבי שלמה, שהוא צעד לתומו ברחוב ולפתע איבד את מאור עיניו, ואינו מוצא את דרכו הלאה, השוטר ריחם עליו והעלה אותו לרכבו ולקחו לאכסנייתו. 

סיפר הג"ר ישראל גרוסמן זצ"ל, על אביו הג"ר משה שניאור זלמן גרוסמן זצ"ל, שכאשר היה צריך לנדוד מירושלים עיר הקודש לארצות הברית, כאשר הוא הגיע לארץ העמים, הוא שכר לעצמו פועל גוי שילך לפניו לפנות לו את הדרך, בעברו בחוצות העיר כאשר הוא צועד אחריו בעצימת עינים, וזאת שלא יכשל ממראות העיר הגדולה הפוגמות את הנפש, התנהגותו עוררה רושם כאילו הוא עיוור רח"ל מבטן ומלידה, עד שבני המקום כינו את רבי זלמן בתמימות הרבי העיוור. 

וכן מסופר על הג"ר ברוך בער ליבוביץ זיע"א (הרב הדומה למלאך פרק כד) בעל מחבר הספר "ברכת שמואל" שהיה זהיר מאד בהסתכלות בנשים והיה הולך תמיד עם עינים מושפלות כלפי מטה, והיה מזהיר הרבה את צאצאיו על הזהירות הרבה הנצרכת מכל מיני מראות אסורות. 

וכן מסופר (חכמת חיים, שלח) על הג"ר יוסף חיים זוננפעלד זצ"ל רבה ירושלים, שמעולם לא הרים את עיניו מארבע אמותיו, ואפילו אם בא מולו אחד מצאצאיו או ממקורביו לא היה מרגיש בו עד שהלה התקרב בתוך ארבע אמותיו, והיה מדבר תמיד עם צאצאיו ותלמידיו על החובה להתרחק מהכיעור ומהדומה לו, ולעשות סייגים וגדרים לענין זה. 

כיצד החל הבן להבין את תלמודו?

סיפור נפלא על כוחה הגדול של שמירת העינים להשפיע מיידית על רוחניותם ועל לימוד תורתם של הילדים, סיפר הגאון הצדיק רבי צבי מאיר זילברבג שליט"א (קונטרס מאמרי חיזוק, גליון רד פרק ד) מעשה נפלא שאירע לפני מספר שנים, בילד אחד אשר ראשו היה חלש מאד, ואפילו לאחר שהתאמץ רבות וניסה רבות בכל כוחו להבין את לימודו, לא הצליח כלל להבין מאומה, וכך במשך כל השנים אשר הוא למד בתלמוד תורה, ניסו כל המלמדים שהוא למד אצלם לעזור לו בכל האופנים שישנם, להבין את הלימוד, אבל כולם העלו חרס בידם ושום דבר לא הועיל לו, והילד לא הבין מאומה.

ליבם של ההורים היה שבור מאד ממצב לימודו של בנם, והם הרבו במשך כל השנים בתפילה ותחנונים לפני היושב במרומים שיפתח את לבו של בנם בתורתו הקדושה, והנה באחד הימים הגיע המלמד לתלמוד תורה, וראה שלפתע נפתח ראשו של הילד בצורה פלאית והוא החל להבין את כל הלימוד לאשורו, כאחד הילדים המצטיינים בכיתה, המלמד מיד התקשר לאבי הבן בהתרגשות רבה, ושאלו, כיצד אירע הנס הגדול והעצום זה לבנכם, הרי כבר שנים רבות שאתם מעתירים ומתפללים בעד בנכם ומה עשיתם עתה שתפילתכם התקבלה במרומים וליבו של הילד נפתח כאולם ללימוד התורה הקדושה, ענה ואמר לו אבי הבן, לפני ארבעים יום בדיוק קיבלתי על עצמי לשמור על עיני, שלא להסתכל בכל מיני מכשירים פסולים אשר בהם המכשולות מצויים, ובמשך כל הארבעים יום האלו ניגשתי בחצות הלילה לפתק אשר עליו כתבתי את קבלתי, והתחננתי והתפללתי לפני השי"ת, שבזכות כל ההתעלות וההתחזקות שקיבלתי על עצמי להתחזק בשמירת העינים, יאיר ה' את עיניו של בני בתורה הקדושה, והנה היום בדיוק, כאשר הסתיימו הארבעים יום, נפתח ליבו של בני מעל דרך הטבע. 

מדוע עבד כנעני יוצא בשן ועין?

וכן הוא להיפך, כמו שכתבה התורה (בראשית ט כה) שחם נענש שכל זרעו יהיו עבדים לאחיהם עד סוף כל הדורות, מפני שראה את ערוות אביו, ולא כיסה אותה, וכתבו חז"ל (מדרש תנחומא פרשת נח יג) שזה הטעם שכל זרעו של חם יוצאים ומשתחררים לחירות כאשר אדונם מכה אותם במכת שן או במכת עין, וזאת מפני שאביהם חם נכשל בפגם העין כאשר הוא ראה את ערות אביו ולא כיסה אותה, וכן הוא נכשל בפגם הדיבור, כאשר הוא אמר זאת לאחיו, אשר משום כך נגזרה עליו ועל כל בניו גזירת העבדות, ולכן כאשר הוא מתבייש בהפלת שיניו או בהפלת עינו מתכפר לו עוון זה, והוא יוצא לחירות.

 וביאר רבינו בחיי (פרשת שופטים) שכיון שכל זרעו של חם השתעבד בעוון פגם העין והדיבור של אביהם, לכן כאשר לקו האיברים שחטא בהם חם אביהם הם יוצאים לחרות. ונפטרים מעונש העבדות. 

וכתב הבן איש חי (בן יהוידע בבא קמא עד) שזה הטעם שרבן גמליאל סימא את עין טבי עבדו, כמו שכתבו חז"ל (בבא קמא עד) וזאת מפני שטבי עבדו היה גלגולו של חם, כמו שכתב החיד"א (דבש לפי מערכת ט אות ז) והתורה כתבה שעיקר חטאו של חם היה בחטא הראיה כמו שכתוב (בראשית ט כב ): וירא חם אבי כנען את ערוות אביו ויגד ואחיו בחוץ, וכך גם התורה שיבחה את אחיו בשמירת הראיה, כמו שכתוב (שם כג) ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו, ולכן התגלגל הדבר שרבן גמליאל סימא את עינו שלטבי עבדו, כדי לכפר על אותו עוון של הראיה, ולכן הוא נקרא "טבי" שזה אותיות "יבט" על שם הראיה.

מדוע נענשו כנען שהצרעה תסמא את עיניהם?

והוסיף החפץ חיים זיע"א (אהבת חסד) שלכן נענשו בני כנען שהיו מזרעו של חם, שכאשר נכנסו ישראל לארץ ישראל, היתה באה הצרעה וזורקת בבני כנען מרה ובכך מסמאת את עיניהם, כמו שכתבו חז"ל (סוטה לו) וזאת מפני שחם פגם בעיניו בכך שראה את ערות אביו, ולא חש לכסותו שלא יתבזה יותר, ומשום כך נענשו זרעו מידה כנגד מידה שהצרעה תזרוק בהם מרה ותסמא את עיניהם. 

ומכאן אנו רואים שבעוון האב, סובלים כל בניו אחריו עד סוף כל הדורות, ומידה טובה מרובה אלפי פעמים כמו שכתבו חז"ל (סוטה מו) על אותו כנעני שהראה להושע וכלב את מבואות העיר, ובשכר זאת זכה הוא וכל זרעו אחריו להנצל מכל רע, ואין מלאך המוות שולט בהם. ע"ש באריכות.

וכתבו עוד חז"ל (סוטה כג) "ומה אכילת דם שנפשו של אדם קצה בו, ואף על פי כן כל הפורש ממנו מקבל שכר כה רב, גזל ועריות אשר נפשו של אדם מחמדתן, על אחת כמה וכמה שהפורש מהם יזכה לשכר עצום ורב, הוא ודורותיו ודורות דורותיו עד סוף כל הדורות". ה' יזכנו אמן.