שיעור לי"ז בתמוז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בפרק מתוך

הספר הקדוש, תנא דבא אליהו,

חלק רבה. יש תנא דבא אליהו זוטא,

תנא דבא אליהו רבה.

אנחנו בפרק ל.

מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתך, תימאו את היכל קודשך,

שמו את ירושלים לעיים,

נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמיים וגומר.

ברוך המקום

ברוך הוא שהוא זוכר את ירושלים בכל עת ובכל שעה.

אבל אין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים,

וכן הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר

נורה אלוהים ממקדשיך אל גיסראל ונותן עוז ותעצומות לעם, ברוך אלוהים.

דבר אחר, מהו תלמוד לומר נורה אלוהים ממקדשיך?

מכאן אמרו,

בשעה שהעמיד משה את המשכן היו אומות העולם מזדעזעים ומתייראים מלפני הקדוש ברוך הוא, פחדו.

ואמרו, הואיל והללו נעשה להם ניסים במצרים ובים,

שנאמר עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף,

שמא כשם שעשה להם הקדוש ברוך הוא דין במצרים ובבחוריהם כן יעשה בכל האומות.

זה יהיה בעזרת השם לעתיד לבוא.

אבל כן יעשה בכל האומות, ועל אחת כמה וכמה

שיפרע מכל האדם הנוגע בהם לרעה, שנאמר,

כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.

כביכול, אין ישראל דומין לפני הקדוש ברוך הוא, אלא לאדם שיש לו עין אחת.

ולכך נאמר, כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו.

וכן הוא מפורש בקבלה על ידי ירמיה הנביא

אוהלי שדוד וכל מיטריי ניתקו,

בניי יצאוני ואינם, אנוטה עוד אוהלי ומקים יריעותי.

כביכול עשה את עצמו הקדוש ברוך הוא כאילו אין בו כוח להציל חס ושלום.

אמר הקדוש ברוך הוא,

באו שודדים הללו ושדדו את עירי ואת ביתי והיכלי.

ומי אלו השודדים שאמר הקדוש ברוך הוא? למי הקדוש ברוך הוא התכוון?

הווי אומר, אלו שרי מלך בבל,

שנאמר,

ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התווך.

דבר אחר, אוהלי שדוד,

אין אוהל אלא מקום שכינה,

מקום להשראת השכינה,

שנאמר, ומשה ייקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה.

וקרא לו אוהל מועד.

דבר אחר, אוהלי שדוד,

אין אוהל אלא בית המקדש,

שנאמר, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

דבר אחר, אוהלי שדוד, כמו שנאמר להלן,

פתאום שודדו אלוהי רגע יריעות.

ומסביר

הרב אלו בתי כנסיות ובתי מדרשו,

שנאמר, וישרוף את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל בתי ירושלים,

ואת כל בית גדול שרף באש.

ובזמן החורבן.

דבר אחר, אוהלי שדוד וכל מטריי ניתק, ומה אוהל זה,

אי אפשר להתקיים, אי אפשר להעמיד אותו בלי יתידות

ובלי מיתרים.

כך, ישראל, אי אפשר להתקיים בלא תלמידי חכמים.

בלי תלמידי חכמים עם ישראל יכול להתקיים.

את מי ישאלו, מי יפסוק, וכן על זה הדרך.

ולכך נאמר, מי הכווין אותם?

ולכך נאמר, וכל מטריי ניתקו.

מטריי,

אומר הרב, אלו

תלמידי חכמים שבישראל, שמתירין את המותר ואוסרין את האסור.

והביין ליל לישראל כמיתרי עולם.

כי דבר אחד שהם פוסקים, לטוב או לא לטוב, זה

תלוי בהררי עולם.

ולכך נאמר, וכל מטריי ניתקו.

אין את הקשר הזה במיתרים ביניהם לבין קודשא בריחו.

בניי יצאוני ואינם, והואיל וגלו ישראל,

היה בדעתו של הקדוש ברוך הוא שלא להחזיר עוד את ישראל למקומם,

עד

שעמדה רחל בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה לפניו,

ריבונו של עולם,

הזכר לי שלא הקפדתי על צרה שלי.

לאה לכאורה הייתה צרתה של רחל

בליל חופתה,

תחת החופה,

למסור לה את השמלה,

ללחוש לה את הסימנים.

זה לא סתם סימנים, אלא סימנים שיעקב אבינו,

הבן זוג שלה, נתן אותם בסתר בלי שאף אחד ידע, כולל המחותן לבן הארמי.

ואמרה לפניו ריבונו שעולם ייזכר לי שלא הקפדתי על צרה שלי,

ולא עוד אלא שעבד בי בעלי שבע שנים, ובשעת כניסתי לחופה החליפו את לאה אחותי.

ולא דיברתי עם יעקב כלום, כדי שלא יכיר בן קולי לקול אחותי.

והלא דברים קל וחומר, ומה אני שאני בשר ודם ולא הקפדתי על צרה?

אתה הוא מלך רחום וחנון.

היאך אתה תקפיד על עבודה זרה שאין בה ממש.

הרי אתה יודע שעבודה זרה זה שום דבר.

זה סתם.

רעש גדול שעושים אומות העולם.

אז מה לך להקפיד על זה?

שנאמר, עצביהם כסף וזהב, מה המשך מעשה ידי אדם?

אין שום דבר.

פה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו,

אוזניים להם ולא יאזינו,

אף להם ולא ירחון, ידיהם ולא יהיה מישון, רגליהם ולא יהלכו,

לא יהגו, אפילו לא עושים, לא יהגו בגרונם.

ומייד נתגלגלו רוחמיו של הקדוש ברוך הוא ונשבע לה לרחל להחזיר את בניה למקומם. זה מה שעתיד להיות, לעתיד לבוא.

אמרנו כמה פעמים שתסתיים הזכות של העבוד הקדושים אברהם, יצחק ויעקב.

שנאמר

קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו.

כה אמר אדוני מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום אדוני ושבו מארץ אויב.

ויש תקווה לאחריתך נאום אדוני ושבו בנים לגבונם.

אני מתחייב לך רחל אימנו

בתור אבא שלך

שקולך יישמע.

מנעי קולך מבכי

ועינייך מדמעה. תפסיקי לבכות,

תפסיקי להוריד דמעות. למה? כי יש שכר לפעולתך איזו פעולה שעשית.

ויש תקווה לאחריתך.

אומר הרב, אל תקריא אוכל מבכה על בניה אלא רוח אל מבכה על בניה. שכינה קדושה בוכה

כל יום ויום, כפי שאומרת הגמר לברכות.

אוי לי שהחרבתי את ביתי וגליתי מהיכלי, ואוי להם לבנים שגלו מעל

שולחן אביהם.

דבר אחר, בני יצאוני ואינם, ולפיכך אינם מועדים כתיקונם.

פסח זה לא פסח, כי אי אפשר להקריב קורבן.

שבועות כנל, סוכות כנל.

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, כשהייתי על אדמתי הייתי עושה את המועדים יום אחד, והוא כתיקונו.

ועכשיו, הרי אני עושה אותם שני ימים.

חוץ לארץ עושים יום אחד,

יום טוב שני של גלויות,

ופה אנחנו עושים יום אחד.

ואין אחד מהם כתיקונו, מהספק.

ריבונו של עולם, מי גרם לי שאבוא לידי מידה זו?

מי זה שמנע אותי מכך שאני אחוג

יום אחד את המועד כהלכתו, כדת וכדין?

אלו נביאי השקר שבעמנו,

שנאמר בשיר השירים, בני אימי נחרו בי.

אל תקראי בני אימי, אלא בני אומה שלי,

ואלו הן בני אומה שלי,

כגון חנניה בן עזור,

ואחאב בן קוליה,

וצדקיה בן מעשיה, שהם נתנבאו עלי שקר.

ולכך נאמר, בני אימי,

בני עמי,

מעם ישראל היו, ניחרו בי.

דבר אחר, אוהלי שדות, פעם אחת נכנס רבי צדוק לבית המקדש,

וראה אותו חרוב, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אבי שבשמיים,

החרבת את עירך,

ושרפת את איכליך,

וישבת ושלבת ושקטת.

מיד

נתנמנם רבי צדוק וראה את הקדוש ברוך הוא,

מהצער שהיה לו,

נרדם,

וראה את הקדוש ברוך הוא, שהוא עומד בהספד, ומלאכי השרת מספידין אחריו.

ואמרו, הוי, עומנה ירושלים.

ושוב פעם אחת נכנס רבי נתן לבית המקדש, ומצאו חרוב, וכותל אחד עומד.

אמר, מה טיבו של כותל זה? הכוונה לכותל המערבי.

מה טיבו של כותל זה? אמר לו אחד, אני הראך.

מיד נטל טבעת אחת ונעצה בכותל ההיא,

והייתה הטבעת הולכת ובאה עד שראה את הקדוש ברוך הוא,

שהוא היה שוכב וזוקף ועומד ומיילל על חורבן בית המקדש,

ועל ישראל שגלו,

שנאמר

הילל בראש,

כי נפל ארז אשר אדירים שודדו,

ואין בראש אלא הקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתעלה לעולם ולולמי עולמים,

שנאמר, ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם,

ומאי אשר אדירים שודדו,

אלא אלו אדיריהם של ישראל,

ששדדם השודד, שנאמר על נהרות בבל,

שם ישבנו גם בכינו.

ומאי גם בכינו? שם ישבנו ובכינו. מה זה גם בכינו?

לא נאמר, אלא גם בכינו,

אלא מלמד שבכו, בכו,

ואחר כך שתקו,

ואחר כך חזרו ובכו.

ומה תלמוד לומר, בזוכרנו את ציון?

אלא כיוון שזכרו את

ציון, בכו וגעו גאייה אחת,

ואחר כך על הערבים בתוכה תלינו כינורותינו,

כי שם שהעלונו שובנו דברי שיר ותוללנו שמחה,

שירו לנו משיר ציון, איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר?

ושם געו גאייה שנית,

הוא מלמד שהטילו בהם הקסדים טילי טילים של הרוגים,

משום שאמרו להם, שירו לנו משיר ציון, והשיבו להם, איך נשיר?

מה, אתם רוצים שנעשה מהקהלה? בית המקדש נחרב?

איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר? ואמרו להם, שוטים שבעולם,

אילו שרנו שירה לקדוש ברוך הוא, לא גלינו מארצנו.

אם כן, איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר?

ומשלו משל למה הדבר דומה לבת מלך שנישאת לבן מלך, ואמר לה, הבן מלך, בעלה, מזגילי את הכוס,

ואם לאו אני מגרשך.

לא מזגה לו,

ועמד וגרשה. מילה זה מילה.

לסוף, אחר שגרשה, הלכה ונישאת למוכה שחין אחד,

ואמר לה, מזגילי את הכוס, אמרה לו, שוטה שבעולם,

אני לא נתגרשתי מן בן המלך, אלא משום שלא מזגתי לו את הכוס.

ואתה, שאינך כאחד מעבדי עבדיו,

אתה אומר לי שימזוג לך את הכוס?

הדברת נשים?

מה אתה אומר?

כך ישראל, כשאמרו להם הכסדים, שירו לנו משיר ציון, אמרו להם שוטים שבעולם.

איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר?

ועל אותה שעה, אומר, אל תשכח אישה עולה מרחם בין בטנה,

גם אלה תשתכח נא, ואנוכי לא אשכחך.

ואומר, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני,

שנתתי בו תורה לישראל, דכתיב ימינו אשתתלמו,

ומאי תדבק לשוני לחיקים, לא אזכרכי,

אה, חדן אומר, מה הוא אומר?

אלא מידה כנגד מידה,

משום דכתיב בישראל דבק לשון יונק אל חיקו בצמא.

ולכן, הוא אומר, תדבק לשוני לחיקי. באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את העולם כולו,

ולא כל העולם כולו בלבד, אלא אף את כיסא הכבוד ביקש להופכו.

ובאותה שעה

אמר הקדוש ברוך הוא,

אביא את השמיים

והארץ ואטפחם זה בזה ואחריב את כל העולם כולו מפניהם.

אני אצמיד את השמיים לארץ

ואחריב את כל העולם ברגע אחד.

ואטפחם,

מה שנקרא ככה, תופח,

כף אל כף.

ואטפחם זה בזה ואחריב את כל העולם כולו מפניהם.

שנאמר, גם אני אעקה כפי על כפי.

ובאותה שעה נטל נבוכד נצר יצא בלבבו ואמר, יודע אני שאומה זאת חוזרת בתשובה היא,

ויד אלוהים היא פשוטה לעושה תשובה,

שמא יעשו תשובה ויקבלם, ונמצא מתבייש אני.

תראו איזה מוסר השכל, הוא למד בעצמו, נבוכדנצר.

מיד העמיד עליהם משמורות, והיו מקדמים עליהם בלילה שלא יעשו תשובה.

שנאמר, כלים, איכה,

כלים היו רודפינו מנשרי שמיים.

ולכך נאמר, אוהלי שדוד, לא יכול לעשות תשובה.

אין להם לאן לגשת, לאיזה בית כנסת, לבית מדרש.

דבר אחר, אוהלי שדוד, כביכול אין בית המקדש נבנה ביד אדם, אלא בידו של הקדוש ברוך הוא בלבד.

שנאמר, מקדש ה' כוננו ידיך,

ואומר, נורא אלוהים ממקדשיך. דבר אחר, אלוהים באו גויים בנחלתך, רבי יוסי הגלילי אומר.

משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם,

שהיה צריך לצאת למדינת הים והיה מבקש למסור את בנו ביד אפוטרופוס הרשע.

אמרו לו אהביו ומשרתיו,

אדוננו המלך, אל תמסור את בנך ביד האפוטרופוס הרשע.

עבר המלך על דברי אוהביו ומשרתיו ומסר את בנו ביד אפוטרופוס הרשע.

ומה עשה אפוטרופוס הרשע?

החריב את עירו

של המלך ושרף את ביתו באש והרג את בנו בחרב.

לימים בא המלך,

כיוון שהוא רואה את עירוש חרבה ושוממה ואת ביתו שרוף

ואת בנו הרוג בחרב,

מיד הוא תלש בשערו ובזקנו בוכה בכייה גדולה,

ואמר, אוי לי, כמה עשיתי, השכלתי בעולמי שמסרתי את בני ביד האפוטרופוס הרשע.

אף הקדוש ברוך הוא אמרו לפניו מלאכי השרת והנביאים, ריבונו של עולם, אל תיתן

עמך ונחלתך ביד הגויים.

למה יאמרו העמים אהיה אלוהים?

ואל תמסור את בניך ביד נבוכדנצר הרשע שונאך.

ועבר הקדוש ברוך הוא על דברי מלאכי השרת והנביאים ומסר את בניו

ביד נבוכדנצר הרשע.

ומה עשה נבוכדנצר הרשע? עמד והחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש והגלה את ישראל לבבל והרג את הטובים בחרב.

ואמר הקדוש ברוך הוא,

אני לא ציוויתי לאותו רשע לעשות כל כך הרבה רעה,

אלא מעט רע יעשה לישראל, משום שעברו על דברי תורה.

והוא עשה עימהם לפנים משורת הדין. אה, היה לארג' נבוכדנצר.

אמר, אם כבר עושים...

שנאמר, ואלה הגויים אשר הניח השם לנסות בם את ישראל.

ואומר, ועתה, מה לי פה? נאום ה' כי לוקח עמי חינם.

כמו שלאו יהלילו.

נאום ה' ותמיד כל היום שמי מנועץ.

ודבר אחר, מזמור לאסף אלוהים באו גויים נחלתך, והלא היה לו לומר בכי ונהי וקנא לאסף.

מה זה מזמור?

ומה תלמוד לומר מזמור לאסף?

אלא אסף אהיה הנביא ושמח בו בדבר.

ומשלום אשל למה הדבר דומה לבת עני שהלכה למלות מים מן הבור?

ונפסק הדלי של חרס שלה ונפל לתוך הבור.

והייתה בת העני צווחת ובוכה,

בוכה וצווחת.

ואחר כך באה בת המלך למלא מים בדלי של זהב, ונפסק הדלי של זהב שלה,

ונפל לתוך הבור.

ומיד הייתה שמחה, בת העני, מרקדת ומשמחת,

ואמרה מי שמעלה את הדלי של הזהב, של בת המלך, הוא מעלה את הדלי של חרס שלי.

כך אסף,

שמח בדבר, כיוון שראה בנבואה שיטבעו שערי ירושלים, שנאמר טבעו בארץ שעריה.

וראה גם כן בנבואה של עתיד לבוא יעלו השערים מן הארץ.

מיד אמר אסף מזמור,

ואמר מי שעתיד לבנות את ירושלים ולעלות את שעריה,

הוא יעלה, את מי?

את קורח אבי אבא, מן הקרקע.

אסף הוא מזרעו של קורח.

רבי אליעזר הגדול אומר, מזמור לאסף,

אלוהים באו גויים בנחלתיך, שפכו דמם כמים בה, אדריאנוס, כי ישהו את עפר אלכסנדריה של מצרים,

שהיו בה עשרים ומאה ריבו של בני אדם,

והיה מפטה אותם מדברים ואמר להם צאו וראו ויעמדו בבקעת ידיים,

שלא תהא אומה זו שולטת בכם.

וכשיצאו ועמדו בבקעת ידיים העמיד עליהם חמישים אלף אחוזי חרב והרגום,

עד שלא נשתער מהם אפילו אחד.

ולכך נאמר אלוהים באו גויים בנחלתיך.

עד שפכו דמם כמים,

כמים,

אמרו חמים שלושה נחלי דם היו מושכים ויוצאים מבקעת ידיים והולכים לים הגדול.

ושיערו חכמים למי הים הגדול ונמצאו, שיערו את זה,

שלושה חלקים דם ואחד מים.

ויש אומרים שבע שנים

בצרו אומות העולם כרמיהם מדמם של ישראל,

ממה שהרגו ושחטו.

ועוד אמר רבי אליעזר מזמור לאסף אלוהים באו גויים,

באו מלכות רומי והרגו את אנשי ביתר והרגו בה ארבעה ריבו בני אדם,

עד שהיה אדם יוצא מכל הפתחים ומן הצינורות והיה נמצא שם בביתר

שלוש מאות קופות קצוצי תפילין בראשי הרוגי ביתר.

ראיתם איפה הנאצים האלה ממחשימים למדו על התפילין?

שאספו ככה את הכול,

נבוכד נצר, הכל מהמקורות.

וכל קופה וקופה מחזקת שלושה שאין,

וכשאתה בא לידי חשבון אתה מוצא תשע מאות שאין של תפילין.

וחכמים אמרו מזמור לאסף אלוהים באו גויים,

בא אדריאנוס קיסר ותפס אישה אלמנה עם שבעה בניה.

אמר לה מה טבעך? אמרה לו אישה אלמנה אני,

ואמר לה תינוקות הללו מניין לך?

אמרה לו בניי הם מיד הביא את הראשון,

ואמר לו השתחווה לאלוה הזה,

אמר לו אותו תינוק חס ושלום.

אין אני משתחווה למעשה ידי בני אדם, שכן כתוב התורה וידעת היום והשבותי לבביך,

כי אדוני הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

מיד נטלו חרב והרגו אותו.

חזר והביא את השני ואמר לו, השתחווה לאלוה הזה.

אמר לו חס ושלום,

אין אני משתחווה למעשה ידי אדם, שכן כתוב בתורה, כי אדוני אלוהיכם הוא אלוהי אלוהים ואדוני אדונים האל הגדול הגיבור והנורא,

אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד, עושה משפט יתום ואלמנה.

מיד ציווה והרגו אותו.

חזר והביא את השלישי ואמר לו השתחווה לאלוה הזה ואמר לו חס ושלום

אין אני משתחווה למעשה ידי אדם שכן כתוב בתורה כי לא השתחווה לאל אחר

כי אדוני קנה שמו אל קנהו

לא יהיה לך אלוהים אחרים ומיד ציווה והרגו אותו חזר והביא את הרביעי ואמר לו השתחווה לאלוה הזה ואמר לו חס ושלום אין אני משתחווה למעשה ידי אדם שכן כתוב בתורה לא השתחווה לאל אחר

ומיד ציווה והרגו אותו

חזר והביא את החמישי ואמר לו השתחווה לאלוה הזה ואמר לו חס ושלום

אין אני משתחווה למעשה ידי אדם שכן כתוב בתורה זובח לאלוהים יחורם בלתי אל אדוני לבדו

ומייד ציווה והרגו אותו

חזר והביא את השישי ואמר לו השתחווה לאלוה הזה

ואמר לו חס ושלום אין אני משתחווה למעשה ידי אדם שכן כך כתוב בתורה אדוני ימלוך לעולם ועד

מייד ציווה והרגו אותו וחזר והביא את השביעי הקטן שבכולם

ואמר לו שימו לב

השתחווה לאלוה הזה ואמר לו חס ושלום

אין אני משתחווה למעשה ידי אדם

נשבענו

לקדוש ברוך הוא שלא נעבוד לאל אחר

והקדוש ברוך הוא נשבע לנו שלא יחליפנו בעם אחר

שנאמר את ה' האמרת היום להיות לך לאלוהים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו, מצוותיו ומשפטיו ולשמועו בקולו

וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך

ולשמור כל מצוותיו ולתיתך עליון על כל הגויים אשר עשה

לתהילה לשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלוהיך כאשר דיבר

אמר לו הקיסר ואם אה אתה משתחווה לזה האלוה

הרי אני זורק לך את הטבעת לפניו

כדי שיהיו עומדים אומרים ששמעת לדברי הקיסר והשתחווית לאלוה הזה

אמר לו התינוק אל עלי עליך קיסר

על הדברים שאתה אומר לי ומה אתה בשר ואתה מתבייש מבשר ודם שכמותך

ואיך אני לא אתבייש מלפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

אמר לו הקיסר וכי יש אלוה על העולם?

אמר לו וכי עולם של הפקר היית?

זה היה...

אז לא היו את ההרצאות

אמר לו וכי יש ראש לאלוהיכם?

אמר לו והלא כבר נאמר ראשו כתם פז

ראשו כתם פז

פז בראש תמיד

אמר לו וכי יש אוזניים לאלוהיכם?

אמר לו והלא כבר נאמר אז נדברו ירא אדוני של רעהו ויקשב השם וישמע ויכתב

ספר זיכרון לפניו ליראי אדוני וחושבי שמו

אמר לו וכי יש עיניים לאלוהיכם?

אמר לו והלא כבר נאמר וירא אלוהים את בני ישראל וידע אלוהים

במצרים

אמר לו וכי יש רגליים לאלוהיכם?

אמר לו והלא כבר נאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים

אמר לו, וכי ידיים יש לאלוהיכם?

אמר לו, ואלוה כבר נאמר, הן לא קצרה יד אדוני מהושיעה.

אמר לו, וכי אם יש כוח לאלוהיכם, למה לא אציל אתכם מידי?

אמר לו, שוטה שבעולם!

אין אתה הגון לעשות ניסים על ידך.

ואנו נתחייבנו מיתה לקדוש ברוך הוא.

ואם אין אתה הורג אותנו, הרבה הורגים יש לו למקום.

הרבה דובים, ונמרים, ונחשים, ועקרבים, והרבה אריות שיפגעו בנו.

מיד ציווה עליו להורגו, קוראה לו מה להקשות.

ומיד באתה עמם ואמרה לו לאותו קיסר, בחייך, קיסר,

תן לי בני ואנשקו תחילה.

מיד נתנו לה,

והייתה מגפפתו ומחבקתו ומנשקתו,

ונותן את דדיה לתוך פיו, והיה דבש וחלב נופל לארץ.

לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך.

ושוב אמרה לו בחייך, קיסר,

תן חרב על צברי ועל צבר בני יחד.

אמר הלאה הקיסר, חס ושלום, איני עושה כן,

שכך כתוב בתורתכם, ושור ושה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

אמרה לו אותו התינוק שוטה שבעולם,

וכי קיימת כל התורה כולה חוץ מפסוק זה.

מייד חתכו את ראשו.

לא אכל

שפוגעים בו.

גאיבה, גאיבה.

של גוי.

ושיערו חכמים שנותיו של אותו תינוק ונמצא בו שתי שנים ושישה חודשים ושבע שעות הוא מחצה.

זה הגיל שלו, שנתיים ושש חודש ושבע וחצי שעות.

ובאותה שעה היו מאותו עולם מטלשין בסערן ומסכנן ובוכים בחייה גדולה,

ואמרו מה מעשה אביהן של אלו ומה שבחו שכה הן נהרגין עליו.

אותם אלה שנוכחים על אותה שעה

אומר מה דודך מדודה יפה ואנשים, מה דודך מדו שככה השבעתנו.

באותה שעה אמרה להם אימאם בניי

לכו ואמרו לאברהם אבינו אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעליתי עליו יצחק בני כי אני בניתי שבעה מזבחות והעליתי עליו שבעת בניי ביום אחד והוא רק בניסיון

עמד אברהם ואני במעשה ולא במעשה ואני במעשה

ושוב אמרה להם בניי אשריכם שעשיתם את רצון אביכם שבשמיים ולא הייתם באים לעולם אלא לקדש את שמו הגדול לידידיכם

שנאמר בקרובי אקדש ומיד עלתה לגג ונפלה ומתה לא התאבדה נפלה ומתה

מהצער

יצתה בת קול ואמרה הם הבנים שמחה הללויה

וכשתפסו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל כהן גדול לאריה היה רבן שמעון בן גמליאל בוכה

ואמר לרבי ישמעאל מפני מה אנו נהרגים כעובדי עבודה זרה וכמחללי שבתות וכאוכלי נבלות וטרפות, שקצים ורמסים תהא מידתנו

אמר לו רבי ישמעאל אני אדון לפניך

לפעמים יש לנו לשפוט את הדין ולא שפטנו אותו באמת היינו דיינים ולא בדיוק דייקנו

לפעמים באו עדי שקר והעידו בפנינו ולא חקרנו ודרשנו היטב

ועברנו על מה שכתוב בתורה ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר עד שקר עמנה באחיו

לכן התחייבנו מיתה

או לפעמים אנחנו נכנסים לבית המרחץ או לפעמים נפנינו לאכול ולשתות ובאו באותו פעם יתומים ואלמנות לטבוע פרנסתן

ואמר להם השמה שלנו אין השעה פנויה לנו הרבנים עסוקים עכשיו

ונמצא אלמנה ויתום מעונים בו הוא ראה כמה גדול עונשו של דבר שנאמר

כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אליי שמוע אשמע צעקתו

וחרע פי והרגתי אתכם בחרב

וגומר

ובו הוא ראה

אף על פי שיוצאין להריגה היו מכבדין זה את זה

זה אומר אין אני גדול מחברי אלא חברי גדול ממני אם התחילו לריב

מי רוצה ראשון למות על קידוש השם

לא את מי הרגו ראשון

לך לך אתה לא אני לא רוצה שהרגו אותי אני שני לא אני לפניך למרות שאני אראה בצער שלך

היו מכבדין זה את זה זה אומר אין אני גדול מחברי אלא חברי גדול ממנו לכן הרגו אותי תחילה

כדי שלא יראה במיתת חברי וזה אומר הרגו אותי תחילה ועל יראה במיתת חברי והיו מפילים גורלות ונפל הגורל על רבן שמעון בן גמליאל בתחילה

נטל רבי ישמעאל את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל והושיבו בחיקור

והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו ואמר לו רבי איך נטמנה לשונך בעפר ואיך נתמלא פיך אבן ועפר כעובדי עבודה זרעו וכמחללי שבתות

ולא הספיק לומר את הדברים עד שנטלו את החרב וחתכו את ראשו

ובאותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא

אביא שמיים וארץ ואטפחם זה בזה ואחריב את עולמי מפניהם

שנאמר וגם אני הכה כפי אל כפי ואנחותי

חמתי ולא זו בלבד

אלא כשבא נבוכדנצר הרשע והקיף את ירושלים ומקודם כשבא נבוכדנצר והקיף את ירושלים המתקבצים בו כל ישראל שהיו יושבים בערי יהודה ובנימין

והיו יושבים בתוך ירושלים חבורות חבורות שנאמר על מה אנחנו יושבים

יאספו ונבוא אל ערי המבצר וכשהגלה אותם אחר כך נבוכדנצר והגיעו מי פירת ושתו מהם

הרג בהם המים יותר ממה שהרגו בהם הכסדים

וכשהיו מהלכים בדרך היו אומרים אלוהים על די מילך, משיבא אותם מוח הקודש ואומרת להם שוטים שבעולם.

כשעברתם עבודה זרה על ההרים ועל הגבעות וכאילו אמרתם מי אלוהו שהודר בעולם?

מה?

ועכשיו אתם אומרים אלוהים על די מילך?

ואף על פי כן התגלגלו מיד רחמיו של הקדוש ברוך הוא ועורר להם בני קרח שכבר מתו ונתעטפו בבגדיהם

וישבו לפניהם ואמרו עליהם קנאה ולא עוד אלא שירד הקדוש ברוך הוא בעצמו

ובכבודו משמי שמים העליונים מקום גודלו ותפארתו מקדושת שמו הגדול ונשא הוא בעצמו עליהם קנא שנאמר מסע גיא חזיון

ויקרא השם אלוהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולכורך ולחגור שק

ובו הוראה כמה רחמיו של הקדוש ברוך הוא מרובים על ישראל לעולם

ואפילו כל ימיהם היו עובדים עבודה זרה כיוון שהם עושים תשובה קלה ובוכה עליהם מיד

לפי דרכך אתה למד שבכל דור ודור

שהקדוש ברוך הוא מוצא בני אדם צדיקים וחסידים ותופח שתי ידיו זו על זו ונותנן כנגד ליבו

וחוזר ונותנן על זרועותיו ובוכה עליהם בין בסתר ובין בגלוי

ומפני מה הוא בוכה עליהם בסתר לפי שהוא גנאי לארי שיהיה בוכה לפני שועל

וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו

וגנאי הוא לבעל הבית

שיבכה לפני פועליו

שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גבה ודמוה תדמע ותרת עיני דמע כי נשבע עדר אדוני

ומה תלמוד לומר מפני גבה שלא יתגאו המלאכים העומדים על הקדוש ברוך הוא למעלה

ויאמרו מה הנעתו של הקדוש ברוך הוא מבשר ודם שנתן להם את התורה לישראל

ומפני מה לא נאמר כאן כמה שנאמר להלן כה אמר אדוני צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה

ואל החכמות שילכו ותבואנה ותמהרנה ותישנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ואף אפינו יזלו מים

כל נהי נשמע מציון איך שודדנו

אף כאן יאמר הכתוב ודמוה תדמע ותרת עינינו דמעה

אלא כביכול אין רחמנות לכל בריאה על ישראל אלא הקדוש ברוך הוא בלבד

שמתחילה חילק להם את עולמו שנאמר נעשה אדם בצלמנו

וכן הוא אומר דמוה תדמע ותרת עיני דמעה אף במקום אחר

בכה עליהן הקדוש ברוך הוא וקבעה בחייה לדורות

שנאמר בכות תבכה בלילה

דבר אחר בכות תבכה בלילה וכי בלילה אין בוכין וביום אין בוכין

אלא מאותה שעה נתרוערו דליותיהן של ישראל שנגזרה גזירה על רבי עקיבא להריגה

ומה יהיו דמוה אדמה ותרת עיני דמעה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שזרחו עליו אשתו ובניו

ועמד ודחפן והוציאן מביתו בכל שנה ושנה הוא הולך אל המקום שדחפן שם

ושוחם אלו קומתו ארצה ובוכה

ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו

כמו אב שאומר בבכייה אה בניי וכמו תרנגולת שמקרקרת על בניה שנאמר כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה להשם אלוהים צבאות בגיא חזיון

וכשהיו ישראל הולכים בגולה

נתעלם מכל בריאה סרחון של ישראל

עד שבא הקדוש ברוך הוא ואמר להם אלא בשכר שתי דמעות שהוריד עשיו לפני אביו

לכך באתי לעשות רצון שעיר שנאמר משא דומה אליי קורא משעיר שומר ממילילה שומר ממילל

ואמר שומר עתה בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיור שובו אתאיו

ולמה נאמר שומר ממילילה שומר ממילל

נכון בסליחות

אלא לפי שכל דובתן של ישראל אינה אלא ביום וכל רעתן אינה אלא בלילה

וגם אותם שבעים שנה שבין בית ראשון לבית אחרון אינו אלא לילה נחשב

לכך נאמר שומר מה מלילה, שומר מה מלילה.

דבר אחר, למה נאמר שומר מה מלילה, אלא לפי שהקדוש ברוך הוא יושב ומשמר מי שיש בו דברי תורה לאמיתו,

כגון חנניה, מישאל ועזריה, לכך נאמר שומר מה מלילה.

ומכאן אמרו, אם עושה אדם שתיים או שלוש טובות,

מוסרין לו מלאך אחד לשומרו,

שנאמר, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשומרך בדרך.

ואם קרא אדם תורה נביאים וכתובים,

מוסרין לו שני מלאכים לשומרו,

שנאמר, כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

אבל אם קרא אדם תורה,

נביאים וכתובים ושנה משנה ולמד הלכות ואגדות ושימש תלמידי חכמים,

אזי הקדוש ברוך הוא משמרו בעצמו בלי שליחים,

בלי שום דבר.

אני בעצמי, אומר, תושבוך.

ומשלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה מהלך בדרך במדבר ובנו עמו.

כיוון שהגיע לחמה, עמד אביו מצד רוחה של חמה והעושה צה לבנו,

כדי שלא יגיע בו חמה ושרר.

וכך עשה הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר, אדוני שומרך, אדוני צללך, על יד ימיניך.

ומאי אמר שומר עד הבוקר? אלא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל,

בניי, וכי לא הגעתי אליכם מתחילה, שאף על פי שאתם בוחים ומצטערים עכשיו על הבית האחרון שהוא חרב בעוונותיכם,

תבואו ותשמחו עמי שמחה שלמה כדרך שאני שמח בכם?

שנאמר, כי קדוח אש המשים מים טבעי אש להודיע שמך לצריך מפניך גויים ירגזו?

בעשותיכן נוראות לא נקווה.

ומאי וגם לילה,

אלא אלו השנים הרעים והקשים שאתם דרים בין אומות העולם.

ומאי אם תבעיון בעיו שבו אתאיו?

אלא לפי שהקדוש ברוך הוא נותן את התורה אלא למי שהוא מצטער עליה,

שנאמר מסע בערב ביער בערב תלינו אורחות

ודנים לקראת צמא תאיו מים ואין בערב אלא לשון ערב

ואין יער אלא לשון צער ואין מים אלא דברי תורה, לכך נאמר מסע

בערב ביער

לקראת צמא תאיו מים.

ולמה ישראל דומין בעולם הזה לפני אביהם שבשמיים למלך בשר ודם?

שהיו לו שני עבדים ונותן להם שני עצים ואומר להם הביאו לי את האור.

המצער גופו לפני המלך מביא את האור לפני המלך.

ושאינו מצער אינו מביא. דבר אחר משל למלך שהוא יושב על כיסאו והיה עבדו משרת לפניו.

ורואה המלך את עבדו שהוא מתבהל לפניו

ומיד עומד המלך מן כיסאו ותופס את עבדו בידו והושיב אותו לפניו.

וכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני עשו רצון ביניכם ועבדיכם כדרך שאני עושה

רצון בניי ועבדיי,

שנאמר מי בכם ירא השם שומע בקול עבדו אשר עלה חשכים,

ואינו גלו יפתח בשם אדוניי וישען באלוהיו.

ברוכים תהיו להשם.