הפלא ופלא - אות ר' - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

רגליים

אדם שסובל מכאבי רגליים, יקבל על עצמו לקיים את החיובים המוטלים על רגליו של אדם, כגון: ללכת לבקר חולים, ללכת לנחם אבלים, ללכת לשמח חתן וכלה. כן מבואר בספר "חרדים".

\

אדם שרגיל לבשר בשורות טובות למשפחתו, לידידיו ולכל אדם מישראל – מובטח לו שלא יסבול מכאבי רגליים. כך מבואר בספר ה"מידות" (ח"ב, אות א).

\

אדם שסובל ממחלות ברגליים או מכאבי רגליים – ירבה לתרום נרות לבתי כנסיות, ושב ורפא לו. כן כתב בעל "שם אריה" (סימן ס).

רודף

לפעמים לחתול יש דין "רודף". כיצד? אדם שרואה חתול רודף אחר תרנגולים – מצוה להרוג את החתול כדי למונעו מלרדוף אחרי התרנגולים, אם אי אפשר להצילן בדרך אחרת; כשם שאדם הרודף אחר חברו – קיימת מצוה על כל אחד להרוג את הרודף, אם אי אפשר להצילו באחד מאבריו.

גם כאשר התרנגולים אינם שלו, אלא של חברו – מחוייב להצילם, מדין "השבת אבידה". ואפילו הם של גוי, מכל מקום משום "צער בעלי חיים" – מצוה להצילם. כן מבואר ב"אוצר הגאונים" (עמוד תתנה).

רוח הקודש

הקפדה על אמירת ברכות הנהנין במתינות ובכוונה היא אחד הגורמים העיקריים ביותר המביאים את האדם להשגת רוח הקודש – "כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה על ידי כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין". כן כתב רבי חיים ויטאל ("שער רוח הקודש"). והוסיף, שהאריז"ל הזהירו מאוד בזה.

\

ישנם הוכחות, ש"כדי לזכות לרוח הקודש ולגילוי אליהו – אין צריך להיות תלמיד חכם, רק צדיק". הגר"ח קנייבסקי נשאל על כך, והסכים לזה.

רוח טומאה

רוח הטומאה השורה על האדם בשינתו – אינה מסתלקת ממנו בקומו משינתו, אפילו אם יעסוק בתורה ואף יקיים מצוות רבות – עד שיקרא את רמ"ח התיבות שבקריאת שמע; "ובכל תיבה שהוא קורא, מתפנה טומאה מאבר אחד מאבריו". כן כתבו בעל "מקדש מלך" (פרשת בלק קפו) והרה"ק מהר"י מאלעסק (בהקדמה לספר "לב שמח") בשם גדולי עולם.

רוח רעה

מקובל בשם הגאון מוילנא, כי מאז שגר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם מוילנא מסר את עצמו לשריפה על קידוש ה' – "נחלש כוחם של הכוחות הרעים המטמאים והסיטרא אחרא איבדה מעוצמתה", ולכן יש להקל – במקרים מסויימים – בדברים שאסרום חכמים משום רוח רעה. כן מבואר בשו"ת "שבט הלוי" (חלק ג, סימן קסט) ובשו"ת "אז נדברו" (חלק יא, סימן מז).

\

אדם שלובש שעטנז – רוח רעה מפעפעת בתוכו ומכניסה בו רצון לרצוח. כן כתב ה"זוהר" הקדוש (פרשת קדושים).

דורשי רשומות נתנו רמז לדבר: הטור והשולחן ערוך כתבו את הלכות שעטנז בסימן "רצח", לרמז ששעטנז גורם לרציחה.

\

תדע, בהמה שהולכת ותוך כדי הילוכה היא משמיעה נחירה ונעצרת – בידוע שבו ברגע היא רואה רוח רעה או מזיק, ומחמת פחד היא עומדת, ולכן אין להכותה כדי שתמשיך ללכת. כן מובא בספר "חסידים" (סימן תרסח).

רוחות

כידוע, רוחותיהם של הרשעים יוצאים מן הגיהנם בשבת. לרוחות אלו ניתנה רשות להזיק למחללי שבתות, למי שעצב בשבת ולמי שאינו מתעדן בה. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תתשע)

רוחניות

אדם שחשקה נפשו להתנתק מן החומריות והגשמיות בהם הוא שרוי, ולקבל ממרומים קדושה והתעלות רוחנית שיסייעוהו להתגבר על טבעיו – יתחזק בשמירת שבת קודש כדת וכהלכה, ויקפיד לכבדה ולענגה. כן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (בספרו "פרי צדיק" ו"ישראל קדושים").

רופא

כל הרשות שניתנה לרופא לרפאות – היא אך ורק למכות חיצוניות בלבד, אבל מכות פנימיות – אין יכולת לרופא לרפאות, והריפוי נתון בלעדית לרופא כל בשר. כן כתב "רבנו בחיי" (פרשת משפטים): "מה שאמרו חז"ל 'ורפא ירפא' – מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה, אבל חולי מבפנים – אין זה תלוי ביד הרופא, אלא ביד הרופא כל בשר אשר בידו נפש כל חי".

וכן מבואר ב"אבן עזרא" (שמות כא, יט): "לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שייראו בחוץ, רק כל חולי שהוא בפנים בגוף ביד ה' לרפאותו, וכן כתיב: 'כי הוא יכאיב ויחבש'".

ב"שלטי גבורים" (סנהדרין פח, א) מובא: "הרבה נידון למיתה בעיני הרופאים, ורפואתן קרובה".

רוצח; נרצח

טבע הוא בבריאה, כי אין דמו של הנרצח נח – עד אשר יהרג הרוצח. במדרש רבה (דברים ב, יז) מובא מעשה בשני אחים, שאחד מהם רצח את אחיו. אמם מילאה כוס בדמו של בנה הנרצח, ובכל יום היתה בודקתו ומצאתו תוסס. יום אחד היא ראתה שהדם נח. באותה שעה היא הבינה שנהרג בנה הרוצח.

\

כל זמן שדם הנרצח עדיין מגולה – הקב"ה ממהר לנקום ברוצח; אך אם הדם כבר כוסה – אין הקב"ה ממהר לנקום. כן כתב בעל ספר "חסידים" (סימן תמט).

רוק

אדם שעלה רוק בפיו מחמת תאוה למאכל מסויים שראה או הריח – יזהר מאוד שלא לבלוע את הרוק שעלה בפיו, אלא יפלוט אותו החוצה, כדי שלא יסתכן.

במסכת בבא קמא (צב, ב) מובא, כי רבא אמר לרבה בר מרי: שישים ואחד מכאובים באים לאיש ששומע קול אכילה שאדם אחר אוכל, והוא אינו אוכל (ראה "ערוך" ערך תכל).

כך גם מסופר במסכת כתובות (סא, ב) על רומאי אחד שביקש מאשה מסויימת שתנשא לו, אך היא סירבה. הלך אותו רומאי והביא רימון ואכלו בפניה, וכשראתה אותו אוכל רימון – עלה רוק בפיה מחמת תאוה לרימון, והיתה בולעת את הרוק עד שהתנפחו פניה וכריסה נעשית כזכוכית. פנה אליה אותו רומאי ואמר לה: אם ארפא אותך תנשאי לי? אמרה לו כן. הביא האיש רימון נוסף ואכלו בפניה, ואמר לה, שכל רוק שיעלה בפיה תירק אותו החוצה, ועשתה כן ונתרפאה.

\

מצינו בחז"ל שהכריעו על אדם שהוא בכור על סמך הרוק שלו. וכך מסופר במסכת בבא בתרא (קכו, ב): היה אדם שהגיע לרבי חנינא והעיד: מוחזקני על פלוני שהוא בכור לאביו. שאלו רבי חנינא: זאת מנין לך? ענה לו העד, שכאשר היו מגיעים לאביו אנשים שכאבו להם העיניים, היה אביו אומר לאותם אנשים: לכו לבני, שהוא בכור, ורוקו מרפא. רבי חנינא קיבל את עדותו והורה לתת לו פי שנים בירושת אביו.

הגמרא מקשה: כיצד סמך רבי חנינא על עדות זו, הלא יתכן שבכור זה היה בכור לאמו שאינו נוטל פי שניים? הגמ' עונה: קבלה בידינו, שרק רוק של בכור מאב מרפא, ולא רוק של בכור מאם.

\

כאשר אדם שרוי בצער ודאגה – אין הרוק מצוי בפיו. כן כתב רש"י (תהלים פרק כב, פסוק טז) בביאור הפסוק: "יבש כחרש כוחי ולשוני מדובק מלקוחי".

רושם

הרושם הראשוני קובע רבות. דרוש זמן רב כדי לתקן רושם ראשוני רע. מאידך, אדם שהצליח ליצור רושם ראשוני טוב, גם אם לאחר מכן הוא נכשל, לא יתייחסו כל כך למכשלה, וידונו אותו לפי הרושם הראשוני. כן מבואר בספר "שלל המלך" (פרק כב, עמוד שלו).

רזיאל המלאך

יש שמייחסים את ספר "רזיאל המלאך" לאדם הראשון, אך יש שחולקים על כך (ראה "ליקוטי מוהר"ן" אות תעח).

מקובל, שבית שנמצא בו ספר "רזיאל המלאך" הוא מוגן מפני שריפות, אך יש שסוברים כי סגולה זו אינה נכונה, ואף אירע פעם שהספר עצמו נשרף.

האריז"ל אמר, כי ידוע לו שצירופי השמות הכתובים כיום בספרי הקבלה – ובכלל זה בספר "רזיאל המלאך" – משובשים הם מאוד ("שולחן ערוך האריז"ל"). האריז"ל עצמו נמנע מתיקון שיבושים אלו, מאחר שלא חפץ שישתמשו בהם.

רחלה

פעמים רבות ה"רחלה" מסרבת ללכת אחר בעליה. קיימת עצה לגרום לרחלה ללכת אחריך, והיא: "אם תסתום אוזניה של רחלה בצמרה – תמשך אחריך". כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא).

רחם (אבר)

כל רחם בנוי משבעה חדרים: שלושה מימין, שלושה משמאל ואחד באמצע. אשה שמתעברת בחדרים הימניים – בניה יהיו זכרים. אשה שמתעברת בחדרים השמאליים – בניה יהיו נקבות. אשה שמתעברת בחדר האמצעי – הולד יהיה טומטום או אנדרוגינוס. כן כתב רבי עקיבא איגר ב"גליון הש"ס" (ברכות סג, ב).

רחם (עוף)

קבלה בידינו, כי מי שלוקח נוצה מכנפי עוף הנקרא "רחם", ומשליכה בין רגלי האשה המקשה ללדת – מיד היא יולדת. כן כתבו הר"ש בן אברהם (בספרו הפרחון, ערך רחם) ובעל "הכתב והקבלה" (פרשת ראה).

ריאה

אדם שנוצרה סירכה באחת מריאותיו וקיים חשש שהריאה תינקב – רפואתו היא, לענות "אמן יהא שמיה רבא" בקול ובכוונה, "אז על ידי זה עובר הסירכה מהריאה", "וזה עצה נפלאה וסגולה גדולה; בדוק ומנוסה בהמשך זמן". כן מבואר בספר "בת מלך" (הו"ד בספר "שומר אמונים", מאמר פתחו שערים, פרק יא).