שיעור מיוחד ליום א' דחנוכה | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

השם נעשה ונצליח, היום נעסוק

בשיעור עבור כל יום מימות החנוכה.

בסייעתא דשמיא אנחנו עוסקים בשיעור הראשון שמדבר על המנורה בבית המקדש.

אומרת התורה וזה מעשה המנורה מקשה זהב ועד יריכה את פרחי כמראה אשר הראה אדוני את משה כן עשה את המנורה.

הגמרא במנחות דף כט עמוד ב אומרת תנא דבר רבי ישמעאל מעשה המנורה היה קשה לו למשה

עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו כדי כתיב וזה מעשה המנורה.

ובמדרש תנחומא

פרשת שמיני עוד ח עמוד א כתיב

שלושה דברים נתקשו למשה רבנו והרהם לו הקדוש ברוך הוא באצבע.

ואלו הן

מעשה המנורה והירח והשקצים.

מעשה המנורה כיצד היה שבשעה שעלה משה היה הקדוש ברוך הוא מראה לו בהר

האח יעשה את המשכן.

כיוון שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעשה המנורה נתקשה בה משה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי אני עושה אותה לפניך.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה ואש ירוקה

ועשה מהן את המנורה,

גביעיה, כפתוריה ופרחיה וששת הקנים.

והוא אמר לו כך, כך וכך עשה אותם.

שנאמר, וזה מעשה המנורה מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע את המנורה.

ואף על פי כן נתקשה בה הרבה משה לעשותה.

ומה עשה הקדוש ברוך הוא?

חקקה על כף ידו של משה.

ואמר לו,

וראה ועשה בתבניתם, כאשר אתה מוראה בהר,

כשם שחקקתיה על כף ידיך.

ואף על פי כן נתקשה בה משה.

ואמר, מקשה תעשה המנורה.

כלומר, מה קשה לעשות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אשלך את הזהב לאש,

והמנורה תעשה מאליה.

שנאמר, מקשה תעשה, לא תעשה, אלא תעשה המנורה.

כתיב תעשה,

מעצמה דרשו רבותינו, תעשה.

הוא מלמד שנתקשה לו המנורה, והראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע,

שנאמר,

זה מעשה המנורה.

ובילקוט שמעוני פרשת תרומה כתיב.

תניה רבי יוסי בר רבי יהודה אומר,

ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמיים.

וראה משה ועשה כמותן, שנאמר,

וראה ועשה בתבניתן, אשר עתה מוראה בהר.

ואמר רבי יוחנן, גבריאל,

חגור כמין פסקיה היה,

חגור כמין חגורה.

והראה לו למשה מעשה המנורה, שנאמר, וזה מעשה המנורה.

סולם היה,

בילקוט שמעוני פרשת תרומה, עוד כתוב,

סולם היה לפני המנורה ובה שלוש מעלות, שעליה הכהן עומד ומיטיב את הנרות.

ובמדרש תנחום, הפרשת בהעלותך עוד ב' עמוד א',

כתיב בהעלותך את הנרות,

וזהו שאמר הכתוב בישעיה מ״ב כ״א,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

לא בשביל שאני צריך לנרות של בשר ודם,

היזהרתיך על הנרות,

אלא כדי לזכותם.

ובמדרש רבה דברים ט״ו עמוד א',

עמוד א', כתיב,

בהעלותך את הנרות.

וזהו שאמר הכתוב, כי אתה תאיר נרי.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם.

לנו אתה אומר שנאיר לפניך, הרי אתה הוא אורו של עולם.

והאורה דרה אצלך,

כדכתיב בדניאל ה'כב' ונהורה עימי שרה.

ואתה אומר אל מול פני המנורה,

הוה, כי אתה תאיר נרי.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא שאני צריך,

אלא לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם.

למה?

לעלות אתכם בפני האומות שהיו אומרים, ראו,

הערך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם.

ומשל למה הדבר דומה? לפיקח וסומא שהיו מהלכים בדרך.

אמר לו הפיקח לסומה,

כשניכנס לתוך הבית, צא והדלק לי את הנר הזה ואהר לי.

אמר לו הסומה, בטובתך,

כשהייתי בדרך אתה היית משמחני.

סומך אותי.

עד שנכנסתי לתוך הבית, אתה היית מלווה אותי,

ועכשיו אתה אומר לידלק לי את הנר הזה ואהר לי?

אמר לו הפיקח,

שלא תהיה מחזיק לי טובה שהייתי מלווהך בדרך לכך אמרתי לך,

האהר לי.

כך הפיקח זה קודשא בריחו,

שנאמר בזכריה ד' יוד,

עיני אדוני הם המשוטטים בכל הארץ,

והסומה,

אלו עם ישראל, שנאמר בישעיין נט יוד,

נגששה כעיוורים בקיר.

והיה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומעיר להם, שנאמר בשמות יג כא,

ואדוני הולך לפניהם יומם בעמוד אש להאיר להם לילה, וכו'.

וכיוון שעמד המשכן, קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו, תאירו לי,

שנאמר בהעלותך את הנרות,

בשביל להעלות אתכם

מול אומות העולם.

המדרש בתנחומא,

פרשת תצווה ח' עמוד א',

כותב על הפסוק בשיר השירים א' טו,

הינך יפה עינייך יונים.

אמר רבי יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא,

דוגמה שלך דומה ליונה.

כיצד, שהיה נוח בתיבה,

מה כתוב שם? ותבוא אליו היונה לעת ערב,

והנה עלי זית טרף בפיה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה היונה הביאה או האורה לעולם?

כי בזכותה ידענו אך שיש את הזית שאפשר להפיק ממנו שמן,

ולהיטיב איתו את הנר, להדליק איתו את הנר, ולעשות אור.

אף אתם שנמשלתם כיונה,

כנסת ישראל,

עם ישראל משולים ליונה,

הביאו שמן זית לפניי והדליקו,

שנאמר ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נרתמי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם, לישראל בניי,

בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו,

אבל לעולם הבא, בזכות אותו הנר שהדלקתם,

אני מביא לכם את מלך המשיח,

שהוא משול כנר, שנאמר בתהילים קלב,

אות יז,

שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי.

ובמדרש תנחומה, פרשת תצווה ג' עמוד א',

כתיב, אמר רבי חנינא, סגן הכהנים, אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה ניסים היה במנורה.

משהיו מדליקין אותה מראש השנה,

לא הייתה מתקבעת שנה אחרת,

ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן.

התחילו הכהנים לכבות ואש גורסים לבכות.

ואמר רבי חנינא, סגן הכהנים, אני הייתי בבית המקדש,

ומצאתי מנורה דלקה יותר ממה שהייתה דלקה כל ימות השנה.

וראה זה פלא שהיה מעשה ניסים.

ובמדרש תנחומה, פרשת צוות ג' עוד כתוב,

לכך נאמר כתית למאור ולא למנחות, ולמה כן?

אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה,

לפיכך יהיו מדליקין שמן זית כתית,

אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום לא.

לכך נאמר, דווקא במנורה, שמן זית זך כתית למאור.

ואמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, כיוון שהיו מדליקין המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים הייתה משתמשת לאורה של המנורה של בית המקדש.

עד כדי כך שזה המאיר באור יקרות.

ובמדרש תנחומה, פרשת צוות ג' עוד כתיב, אמר רבי מאיר,

אמר הקדוש ברוך הוא חביב עלי נרות שאהרון מדליק מן המאורות שקבעתי בשמיים,

שמש, ירח וכוכבים.

ובמדרש תנחומה, פרשת בהעלותך כתיב, שבעה אלה עיני אדוני

הם המשוטטים

בכל הארץ.

פסוק בזכריה ד' יוד.

זהו המנורה.

ומהו שבעה?

אלה שבעה נרות כנגד שבעת הכוכבים שמשוטטים להם בכל הארץ.

כך חביבין הם לפניי, שלא תהיו מבזין עליה.

ובאבות דרבי נתן כתיב, פרק מא',

מכתשת של בית אבתינס,

שולחן,

מנורה, פרוכת, וציץ עדיין מונחים ברומי.

ובמדרש תנחומה, פרשת בהעלותך עוד ו' כתיב,

כשחרב בית המקדש נגנזה המנורה,

וזה אחד מן החמישה דברים שנגנזו.

הארון, והמנורה, והאש,

ורוח הקודש, והקירובים.

וכשיעור הקדוש ברוך הוא ברחמיו,

ויבנה את ביתו והיכלו,

הרי הוא מחזירן למקומן ומשמח את ירושלים.

ברוכים תהיו להשם.

חנוכה שמח.