שיעור מיוחד ליום ג' דחנוכה | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

היום נעשה ונצליח, היום נעסוק בשיעור מיוחד

ליום ג' דה חנוכה.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יעשה עימנו ניסים ונפלאות כשם שעשה עם אבותינו בימים ההם ובזמן הזה.

היום נעסוק שוב פעם במדרש מיוחד לחנוכה.

השתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא לבדו דר במרומים ושוכן על שלוש מאות

ותשעים רקיעים.

ובכל רקיע יש שם כיסא כבוד עליו.

ובכל אחד ואחד יש לו משרתים, שרפים ואופנים וחורבים וגלגלים.

ואל תטמא בדבר הזה,

שהרי מלך בשר ודם שיש לו כמה מקומות, יש לו בתים ועליות ותחתונים.

כל שכן הקדוש ברוך הוא שהעולם הוא שלו.

וכן השמיים בנויים מ-390 רקיעים.

ובזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל עושים רצונו של מקום.

היה הקדוש ברוך הוא יושב על ערבות של רקיע שביעי.

ומרוב אהבתו לעם ישראל

היה יושב שם.

ולאחר שחטאו ישראל, עלה למעלה למעלה עד 390 רקיעים,

שנאמר, אלך ואשובה אל מקומי, פסוק בהושע,

ה'טו.

דרש מארי בר מר,

מהי דכתיב במשלי וכג,

כי נר מצווה ותורה אור?

תלה הכתוב המצווה בנר.

מה נר זה אינו עומד אלא לאדם,

אלא לשעה אחת?

אף המצווה אינה מגינה אלא לשעה.

והתורה תלה באור.

מה אור זה מאיר לעולם?

אף תורה מאירה בעולם הזה ובעולם הבא,

שנאמר במשלי וכב,

בהתעליכך תנחה אותך

בעולם הזה, ובשוכבך תשמור עליך בעולם הבא.

ואמר רבא,

דראחים רבנן,

הווה לבנין רבנן, מי שחס ומרחם,

מכבד את החכמים, זוכה לבנים

תלמידי חכמים.

דמוקי רבנון,

הווה ל...

חתנותא רבנן,

זוכה לחתנים תלמידי חכמים.

דדאחין מרבנן,

הוא גופי הווה צורבא מדי רבנן.

ואיליו בר הכי הוא משתמעון מי לקצורבא מרבנן.

אם הוא עצמו לא זוכה להיות כצורבא מרבנן,

אז מי דבריו נשמעי.

ואמר רבנון הוא נער רגיל, בנר חנוכה אב ינלה בנים תלמידי חכמים.

והזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה.

הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין.

תנו רבנן, בימי מלכות יוון הרשעה, גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו,

יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל חלק ונחלה באלוקי ישראל.

בלשון סגי נהור.

ומיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם,

ועוד גזרו שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו

שאין לשונאי ישראל חלק באלוקי ישראל.

גם בלשון סגי נהור. והלכו ישראל ומכרו שוריהם.

ועוד גזרו עליהם שיהיו בועלים נשיהן נידות.

והלכו ישראל ופרשו מנשיהן.

ועוד גזרו שכל מי שנושא אישה תבעל לה הגמון תחילה,

ואחר כך תחזור לבעלה.

ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חודשים.

עד שנישאה ביתו של יוחנן כהן גדול,

וכיוון שרצו להוליכה אצל אותו הגמון פרעה ראשה,

וקרה בגדיה, ועמדה ערומה בפניה, ומיד נתמלא יהודה ואחיה חימה עליה.

ואמרו, הוציאוה לשרפה.

והל התגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות,

שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה.

אז אמרה לו, האח אתבזה לפני אחי ורעי, ולא אתבזה בפני ערל וטמא,

שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו.

וכיוון ששמע יהודה וחבריו כך, נועצו יחדיו להרוג ההגמון,

ומיד הלבישו הנערה בלבוש מלכות,

ועשו חופה של הדס מבית חשמונאי עד ביתו של ההגמון.

ובאים כל בעלי נבל וכינור ובעלי זמר, והיו מזמרין ומרקדין עד שבאו לבית ההגמון.

וכיוון ששמע ההגמון כך, אמר לשריו העבדיו, ראו אותם,

שהם מגדולי ישראל, מזרע אהרון הכהן, כמה הם שמחים לסוס ולעשות רצוני.

ראויים הם לכבוד גדול, וציווה להוציא חוץ שריו ועבדיו.

ונכנסו יהודה וחבריו עם אחותו אצל ההגמון, וחתכו ראשו,

ובזזו כל אשר לו,

והרגו שריו ועבדיו, ודרסו היוונים עד גמירה, חוץ מעיקר המלכות.

וישראל שהיו בעיר,

היו ברטט וברעד בשביל אותם בחורי ישראל.

לא ידעו מה נעשה בפנים.

ויצאה בת קול ואמרה,

ניצחו טליה דאזדו למי בת קרבה באנטיוחה.

וחזרו אותם בחורים, וסגרו השערים, ועשו תשובה, ועסקו בתורה ובגמילות חסדים.

וכיוון ששמע מלך היוונים שהרגו ישראל את ההגמון שלו,

קיבץ את כל עמו ובא לפני ירושלים, והביא אותה במצור.

ונפחדו מאוד היהודים, פחדו.

והייתה שם אישה אלמנה יהודית שמה,

ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלים, ואמרה,

הניחו אותי לצאת שמא יעשה המקום נס על ידי.

ופתחו לה,

והיא יצאה והלכה לפני המלך, ויאמר לה,

מה תבקשי?

ואמרה, אדוני בת גדולים מישראל, אנוכי ואחי נביאים, ושמעתי שהיו מתנבאים שמחר

תיפול ירושלים בידיך.

כיוון ששמע כך, שמח שמחה גדולה.

והיה לו אחד מחכמיו שהיה רועה וחוזה בכוכבים, והיה אומר לו, רואה, אני שישראל חוזרים בתשובה, ואין אתה יכול עליהם.

חזור למקומך,

ונתמלא המלך אימה,

ועלה וציווה לחטפו.

ואסרו את ידיו ורגליו לתלות אותו על העץ אצל ירושלים. ויאמר המלך, מחר כשתיפול ירושלים בידינו,

נהרוג אותך.

והיה המלך מאמין לאותה יהודית, ויאהב אותה, ויאמר לה, רצונך שתנשאי לי?

אמרה לו, אדוני המלך, איני ראויה אפילו להיות אחת מעבדיך.

ואומנם כיוון שליבך נוטה, לזה תעביר כרוז בכל המחנה,

שכל מי שיראה שתי נשים הולכות אצל המעיין, אל יפגע בהן.

לפי שצריכה אני ללכת לרחוץ את עצמי שם ולטבול,

ומיד העבירה כרוז ועשתה כך, ועשה המלך משתה גדול, ושתו ונשקרו.

ואחר כך הלכו כל אחד ואחד לאוהליו,

והמלך ישב בחיקה וישן.

והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו, וחתכה את ראשו,

ופשתה סדין עליו, והלכה עם ראשו אצל מלך

של מלך אצל שערי ירושלים, ואמרה, פיתחו לי השערים,

שכבר עשה הקדוש ברוך הוא נס על ידי.

ואמרו לה, לא דייך שזנית וקלקלת, אלא שבאת בעלילה עימנו.

עכשיו עושה עלינו פה איזה עלילה.

מיד הייתה להם את ראשו של מלך, כיוון שראו,

פתחו השערים ויצאו והרימו קול.

שמע ישראל, זה היה הכול,

אדוני אלוהינו, אדוני אחד.

וכיוון ששמעו היוונים כך אמרו, למחרת באים עלינו,

והלכו למלך ומצאו בלא ראש.

ונפל עליהם אימה בפחד,

וברחו כולם וירדפו ישראל אחריהם,

והרגו מהם כמה וכמה.

כן יעשה הקדוש ברוך הוא נקמה בשונאינו מהרע, וחיש לנו ישועה, ככתוב בישעיה נטכ ובא לציון גואל.

דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת,

פסוק בקהלת א' ד',

והכתיב בישעיה נו' ו'

נא' ו', והארץ כווגת תבלה.

אלא אלו ישראל שנקראו ארץ, שנאמר במלאכי ג' יב',

כי תהיו אתם ארץ חפץ, דור הולך ודור בא.

אלו אומות העולם,

שבכל דור ודור יועצים על ישראל לאבדם, כמו עכשיו.

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידיים, שנאמר בתהילים צדיק א', טו, עמו,

אנוכי בצרה,

אחלצהו ואכבדהו.

אורך ימים אשביהו ואראהו בישועתי.

ואמר רבי אלעזר, בואו ראה כמה חביבין ישראל לפני המקום ברוך הוא, שלעולם מקדים להם רפואה למכה,

שנאמר בהושע ז' א',

כרופאי לישראל.

ובא יוון הרשעה וגזרו וחשכו עיניהם של ישראל, ואמרו שכל מי שמזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא יידקר בחרב.

והרבה מישראל נהפכו למינות,

והיה שם משומד אחד,

בליעל,

תתני בן פחת שמו.

שהיה יועץ עצות רעות על ישראל, כמו היועץ ההוא של ביליה דבילי.

ואמר שכל זמן שיקריבו קורבן של שחר ושל בן הארבעים, אינם נופלים בידכם.

ועמדו

המלך

ושריו וביטלוהו.

וחזר הודותו בליעל ואמר אלוהם, שונא זימה, אם תוכלו להכשילם בזנות,

תמשלו עליהם. ועמדו וגזרו שכל מי שיכתוב כתובה לאשתו,

יקרעו אצבעותיו.

וחזר ואמר, עוד עלילה,

מצווה אחת יש להם,

שאם לא יעשו אותה יאבדו מן העולם, וזוהי הדלקת נר בבית המקדש, שנאמר בשמות כז,

כף להעלות נר תמיד,

וכתוב עליו, תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

תן חלק לשבעה, שכל מי שיש לו חלק בשבעה נרות,

שהן מהירות תמיד בבית המקדש וגם לשמונה ימי החג,

אין כל בריאה יכולה להם.

ועמדו וטימאו את כל השמנים שבבית המקדש, ולא נשתייר כי אם פח שמן,

שלא היו יודעים שהיה מונח תחת המזבח,

ונעשה נס, והדליקו מאותו פח קטן שמונה ימים.

ועמד הקדוש ברוך הוא, וקבע להם שמונה ימי חנוכה.

שלא היה מועד עד עכשיו.

אמר הקדוש ברוך הוא,

חשבתם לעקור שבעת הנרות ושמונת ימי החנוכה?

הנני מביא עליכם שמונה ימים, ושבעה בניך שמונאי שמאבדים אתכם מן העולם.

זה תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

אתם אמרתם שכל מי שיזכיר שמי ידקר בחרב?

אני קובע הלל לשמי שמונה ימי חנוכה,

ועליהם אמר דוד למנצח על השמינית מזמור לדוד,

תהילים יב א.

חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה,

תהילים ל״ז טו.

אמר רבי שמעון בר יוחאי,

אלו היוונים שעשו מלחמה עם חשמונאי ובניו, ובשעה שנכנסו להיכל הלך יווני אחד ולקח ספר תורה,

והביא חנה בת יוחנן כהן גדול שלא היה כיופייה בעולם,

והייתה נשאת לאלעזר בן חשמונאי,

ורצה אותו יווני לבוא עליה בפני בעלה ואביה.

ואמר יוחנן כהן גדול למתיתיהו, אני ושלושה בניי, ואתה ושבעה בניך הרי הם יב כנגד יב שבטי איכה.

מובטח אני שהקדוש ברוך הוא עושה נס על ידינו.

ומיד הרים אלעזר הסיף והרג את אותו היווני.

ואמר עזרי מעם אדוני עושה שמים וארץ.

ואמר רבי יצחק,

שישים ריבו אלף גייסות הבו,

וכל אחד מהם היה לו אלף איש תחתיו,

שבאו עם גליסקס הרשע,

גליסקס, סליחה,

גליסקס הרשע להילחם עם בית חשמונאי,

והיה אומר אותו רשע, מה לנו נראו?

הם שנים עשר כנגד חיל גדול, שמא תאמר אלוהים יוציא כוכבים ממסילות,

ויעשה עמנו מלחמה עמנו ושודדים אותנו כדר שעשה עם סיסרא?

הריינו שחין עצמנו בדם חזיר ובשכבת זרע של סוס שאין נוגעים אותנו.

ואם תאמרו יביא מבול,

כבר נשבע הקדוש ברוך הוא בשמו הגדול שלא יביא מבול לעולם.

ואם תאמרו ישטח נחשים ועקרבים ודובים כדר שעשה בכותיים,

הרי אנו רוכבים על פילים שאין חיות נוגעות בהם.

והיו ישראל עומדים בתפילה ואמרו ריבונו של עולם,

גלוי וידוע לפניך שלא עמדנו להילחם כנגדם אלא בעבור שמך הגדול,

שלא יתבזה חס ושלום בגויים.

ואם אינך עושה נס על ידינו, יאמרו אין לו עצה.

וכתיב בירמיה ל' בי' ט',

בך גדול העצה ורב העליליה.

ומיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר,

שתקו בניי,

התייצבו וראו נקמת אדוני אשר יעשה בגויים,

והביא כל השרים, שרי מעלה,

של שבעים אומות, ואמר להם, כל אחד מכם יהרוג את שלו מן החיל של אותו רשע.

ואם ינוס אחד מהם, הרי נפשו תחת נפשו.

אני רואה את אותו שר.

שנאמר בישעיה כד כא ביום ההוא יפקוד, אדוני צבאות, המרום

במרום.

ומיד ירדו לארץ, וכל יווני שהיה חץ על קשתו לזרוק בישראל, היה מלאך מחזירו ונועצו בלבו.

שנאמר בשמואל א',

אות ב',

פרק ב', סליחה, ד', פסוק ד',

קשת גיבורים חטים,

גם חרבם תבוא בלבם.

והיו בני חשמונאי רואין את זה,

ואמרו אדוני יילחם לכם, ואתם תחרישון.

ותניא, שלוש שנים לא היה אדם יכול לעבור שם מפני ריחם.

ושבע שנים זרעו ישראל שדותיהם וכרמיהם בלא זבל מהדם שלהם.

ועשרים ושלוש שנים הסיקו ישראל מרומחיהם וקשתם, עצים.

ועליהם הכתוב אומר במשלי יוד עוד זן שם רשעים ירכב,

ועל בית חשמונאי וכיוצא בהם כתיב זכר צדיק לברכה.

וחזרו לביתם בשלום ולא מצאו שמן טהור אלא פח קטנה

שהיה בשיטין המזבח,

ולא היה שמן אלא כדי להדליק לילה אחד,

ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים ולפיכך

קבעו שמונת ימי חנוכה.

חנוכה.

הדברים מובאים בספר בית המדרש חדר א'.

ברוכים תהיו להשם חנוכה שמח.