מצוות צריכות כוונה - חלק י' | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם' (עמודים לב-לד) לכתבה על הספר - לחץ כאן)

איכות הכוונה;

א] יתבונן: שעומד לפני ה' לעשות רצונו (יג).

ב] יכוין לקיים את רצון ה' ולעשות נחת רוח לפניו {יד}

ג] יכוין בקיום המצוה שרוצה להודות ולשבח לפניו יתברך על כל הטובות והחסדים שעשה עמו {טו}

ד] יחשוב: שעל ידי קדושת המצוה זוכה להתקרב אל ה' {טז} 

ה] יזהר שלא לכוין את כוונת המצוות במקומות המטונפים {יז}

מקורות ועיונים:

{יג} כתב החפץ חיים שם עולם שער ההתחזקות פרק י': 'ועל כן בעת מצוה ממצות האדם איזה שמקיים התורה מברך: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם' וכו' כמו שמדבר לנוכח כי באמת הלא השם יתברך גם "מלא כל הארץ כבודו" כמו בשמים וכדכתיב ירמיה כג, כד: "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'" והוא עתה עומד לפניו בארץ לעשות רצונו כמו המלאך שבשמים וזהו שכתוב בתורה דברים ו, כה: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלוקינו כאשר צונו".

וביאור הדברים: דבמצוה צריכים להיות שני דברים; א. שנעשה אותה בכל הפרטים כאשר נצטוינו בתורה ולא נחסר חלק ממנה. ב. שנתבונן בעת עשית המצוה שאנו עומדין אז לפני השם יתברך לעשות רצונו ועל ידי זה נעשה אותה באהבה ויראה כדת וזהו כוונת הכתוב: "וצדקה תהיה לנו" דהיינו; אימתי יהיה לנו צדקה לפני השם? והינו זכות כמו שתרגם אונקלוס: "כי נשמור וגו' לפני ה' אלוקינו" דהיינו; שנתבונן בעת עשיית המצוה שאנו עומדין לפני ה' וגם נעשה אותה כאשר צונו ולא נחסר שום פרט ממנה.

כלל הדברים: צריך האיש הנלבב להתבונן תמיד איך שהשם הוא מלא כל העולם כבודו והוא עומד לפניו לעשות רצונו והוא שכתוב: "שויתי ה' לנגדי תמיד" וגו' והיינו; כי התבוננתי תמיד שאנכי עומד לפני ה' לעשות רצונו וענין עבודה זו היה באבותינו הקדושים, כמו שכתוב: "התהלך לפני והיה תמים". והינו התבונן תמיד שאתה עומד לפני וקיים אברהם אבינו בזה את דבר ה' כמו שכתוב: "האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק" וגו'.

{יד} בכל הדברים שבעולם הן בתורה הן בתפלה הן במצות מעשיות ירגיל את עצמו לומר בזה הלשון: 'הריני עושה זאת וכו' לעשות נחת רוח להבורא יתברך שמו' וירגיל את עצמו לומר זאת בתוכיות ופנימיות הלב ובהמשך הזמן ירגיש הארה גדולה באמירה זו (צעטיל קטן מבעל הנועם אלימלך).

{טו} כתב החובות הלבבות שער חשבון הנפש פרק ג' סוף חשבון ט': 'ואם יעשה מחובות הגופות מאומה כסוכה וכלולב וכו' חייב להקדים כוונת הלב לאלהים קודם שיעשנה כדי שיהא שורש מעשהו לשמע למצות הבורא לגדלו ולרוממו ולהודות לו ולשבחו על גודל טובותיו ורוב חסדיו עליו'.

{טז} בספר שפתי חיים מועדים חלק ג' עמוד כה' הקבלות את העתיק שקיבל על עצמו ר' חיים פרידלנדר [בערב יום הכפורים תשכ"א] להתחזקות בקיום המצוות:

לחשוב מקודם – 'שאני הולך לעשות רצון קוני ועל ידי העבודה הזאת אני עושה תיקון בבריאה ונחת רוח ליוצרי שעדיין לא נעשה מעולם ומגיע לעולמות עליונים ועל ידי מחשבה זאת אוכל לעקור ההרגל וקטנות דמוחין שממיתים את פנימיות המצוה'.

לעשות את המצוה והלימוד ושמירה מאיסור בשמחה מתוך ידיעת חשיבות המעשה ונחת רוח לפניו.

לחשוב בעת עשיית המצוה: 'שבזה אני מתקרב אל ה' על ידי השפעת הקדושה שאני זוכה בזה'.

לחשוב בכל מעשה איזו מצוה או איזה שמירה מאיסור: 'אני יכול לעשות על ידי מעשה זה' ולחשוב: 'שהנני מתכוין לעשות רצון קוני על ידי מצוה זו או שמירה מאיסור זה'.

{יז} עיין בביאור הלכה סימן תקפח' סעיף' ב ד"ה שמע שכתב: 'דכיוון דקיימא לן דצריך כוונה לצאת ידי המצוה שציונו השי"ת זה גופא גם כן חשיב כדברי תורה ודומיא דפסק הרמ"א סימן פד' דאסור לענות 'אמן' בבית המרחץ ולא גרע מהרהור בדברי תורה ולבד זה גם את עצם המצוה אין לעשות במקום מטונף, דקיום המצוה בפועל הוא עבודה ואין לעשות עבודת ה' דרך בזיון דהוא בכלל ביזה מצוה וגדולה מזו אמרו בראש השנה דף לג' דאסור לצחצח שופר של ראש השנה במי רגלים מפני הכבוד והוא רק הכשר מצוה, וכל שכן המצוה עצמה.

בכל פעולה שעושים לכבוד שבת יאמר "לכבוד שבת קודש";

אחד החברותות של ר' זיידל אפשטיין סיפר: שבדרך כלל היו מנקים את חדר רבינו בישיבה בסוף השבוע בשעות בין הסדרים פעם אחת התלכלך החדר בתחילת השבוע ונכנס הגוי באמצע הסדר לנקות את החדר 

תוך כדי שניקה המנקה מלמל רבינו לעצמו 'לכבוד שבת קודש'.

וכן היה רבינו מלמד את הבחורים לומר בכל פעולה שעושים: 'לכבוד שבת' הן לפני השבת והן בשבת עצמה 'לכבוד שבת קודש' באמרו: 'שלמרות שלא נמצאים במדרגה כזו בכל אופן זה משפיע!'.