ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' עמודים רלט-רמב - - - 

"ולא עם הארץ חסיד"

התורה מאירה דרכו של אדם במדרש תהלים קיט מ ד משלו משל לענין זה ואמרו משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה נתקל באבן ונפל קם והמשיך בדרכו פגע באילן והכהו בפניו הגיע לגומא ונפל לתוכה היה נחל לפניו ונפל לתוך המים כי לא ראה להיכן הוא מהלך וכמאמר שלמה המלך ע"ה משלי ד יט דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו אבל הלומד תורה דומה למי שמהלך באפלה ואבוקה בידו הגיע לאבן סר ממנה ראה אילן מסתלק לצדדים ראה גומא משתמר ממנה הגיע לנחל ומשתמר ממנה וזהו שאמר הכתוב תהלים קיט קה נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי כי התורה מאירה את דרך האדם ומונעתו מלהכשל כמה עובדות המלמדות איך שהעם הארץ ברצותו להיות חסיד עלול להכשל בעוונות חמורות ובמס' דרך ארץ זוטא פ"ח הובאה עובדא בענין זה אמר רבי עקיבא כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים פ"א הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ד' מילין עד שהבאתי למקום בית הקברות וקברתיו וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר"א ור' יהושע אמרו לי כל פסיעה ופסיעה שפסעת מעלה עליך כאילו היית שופך דמים מפני שמת מצוה קונה מקומו ומותר לקברו במקום שמת אמרתי להם ומה אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי לשמים כרשע שעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה באותה שעה לא זזתי מלשמש לחכמים ע"כ הרי לנו מזה דוגמא למאמר המשנה לא עם הארץ חסיד כי יתכן שהעם הארץ ברצותו לעשות מצוה מובחרת לא די שלא יקיים מצוה אלא עוד יעבור עבירה  והרב חיד"א זי"ע פירש עד"ז את מאמר הכתוב משלי יד יב יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות והיינו כי לפעמים יש דרך ישר לפני איש כי יסבור שמעשהו הוא דרך ישר ומובחר וכר"ע שהוליך מת מצוה לביה"ק וסבר שמצוה קעביד אך באמת אחריתה דרכי מות שעל כל פסיעה ופסיעה שהלך נחשב לו כאילו שפך דמים ובספר בן יהוידע שבת סג ע"א הביא עובדא שאירעה בעניץ זה בעם הארץ שהיה דר מול מגורי רב העיר כאשר הרחוב מפסיק ביניהם ויהי בשבת אחת ראה דרך החלון שבבית הרב העלו אש והבעירו מדורה והשלהבת עולה וגדלה ונתלבשה בו אש קנאת ה' והחליט לילך לבית הרב להוכיח את בני ביתו על עוונם הגדול של חילול שב"ק אך כיון שירדו גשמים עזים והיה קשה לו לעבור את הרחוב תחת מטרי עוז לקח עמו מטריה שירעם ופתחה ופרסה מע"ג ראשו להיות לו למחסה מזרם וממטר ורץ אל מול בית הרב והחל מצעק בקול גדול הן שבת היום לה' והיאך חיללתם את השבת במלאכה של הבערת אש ומה גדול בזיון השבת וחילולה שעשיתם אמר לו הרב בניחותא הנה בביתי נמצאת בתי העומדת לילד והמיילדת ציותה להדליק אש בכדי שיחם להיולדת והתינוק שלא יסתכנו בצינה העזה השוררת כעת וציויתי לעשות כדבריה משום שפיקוח נפש דוחה שבת וכיון שהכל נעשה כדין וכדת לא היה לך למחות אולם אתה עצמך בעת שבאת כביכול למחות על חילול שבת עברת על כמה וכמה איסורים חמורים של שמירת שבת בראשונה הוצאת את המטריה מביתך לרשות הרבים אע"פ שאץ עירוב בעירנו ובזה עברת על איסור הוצאה מרשות לרשות מרה"י לכרמלית ומכרמלית לרה"י וכאשר פתחת את המטריה עברת על איסור עשיית אוהל וכשסגרת אותה בהגיעך אל מול ביתי עברת על סתירת אהל ובכלל בעצם נטילתך את המטריה עברת על איסור מוקצה ראה בכמה עוונות נכשלת בחשבך להיות חסיד לבוא ולהוכיחנו ומזה תקח מוסר כי מקודם עליך ללמוד היטב הלכות שבת ואז תבוא להוכיח אחרים.

"ולא הבישן למד"

הבושת מידה טובה היא אך לא בענין התורה כתב רש"י שזהו לפי שנא' במשלי ל לב אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה ופרשו חז"ל בברכות סג ע"ב אם נבלת בהתנשא אם מנבל האדם א"ע על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמרת שמשים זמם בפיו ושותק מלשאול אחרים בהלכות סופו שכשישאלוהו ישים יד לפה ולא ידע מה להשיב וכתב רבינו יונה שאף שידענו שמידת הבושת טובה היא מאד והיא אחת מסימני ההיכר של בני ישראל וחז"ל הפליגו מאד במעלתה ואמרו בושת פנים לגן עדן אמנם לענין לימוד התורה אינו כן אלא יתגבר ולא יתבייש כי אם יתבייש מלשאול את רבו אודות ספק כלשהו המתעורר אצלו לא ילמד וישאר תמיד בטעותו וחסרון הבנתו וע"כ לא יאמר התלמיד איך ישאל טפש וחסר דעה כמוני שאין לו לא חכמה ולא תבונה דבר זה מאת החכם הגדול בתורה כי אז לא ילמד לעולם וכמו שאמרו חכמי המוסר בספר מבחר הפנינים שאל שאלות השוטים ושמור שמירת הנדיבים וכוונתם כי כדי שיחכם האדם עליו לשאול אפי' שאלות הנראות כשאלות שוטים וכאשר יקבל תשובות עליהם ויחכם יזהר לשמור את חכמתו וינהג כמידת העשיר אשר אינו מפזר את ממונו במקום שאינו ראוי אלא נותנו למקומות הראויים בחפץ לב כך גם זה שקנה חכמה ידבר בה עם אנשים ראויים בזמן הראוי ולא עם אדם שאינו ראוי או בזמן שידע שלא יקבלו ממנו ולא הלפךז מלמד על הרב להסביר פנים לתלמידיו ולא יכעס עליהם אם לא הבינו דבריו כתב רבינו יונה לא יהיה  הרב כעסן אלא רחב לב ומשיב לכל אדם בכל מה שישאלו וגם אם אינם מבינים את תשובתו יחזור עליה פעמים נוספות עד שירדו לעומקו של דבר ובספר מגן אבות ביאר שצריך הרב להסביר פנים לתלמידיו וכמאמר הגמ' ביבמות קיז ע"א אודות מאמר הכתוב משלי כז יט כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם רבי יהודה סבר ההיא בדברי תורה כתיב ופירש"י בפי' ב' שאם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו וביאור הכתוב הוא שכמו האדם המביט בצורתו המשתקפת במים הרי דמות הצורה שיראה תלויה לגמרי באופן שיביט במים שאם יסתכל בפנים שמחות יראה פנים שמחות ואם יהיה מראה פניו כשל אדם עצב יראה פנים עצובות כן הוא גם לב האדם לאדם שאם ילמד את תלמידו בלב שמח לב התלמיד יהא שש ושמח ולכן צריך הרב ללמד את תלמידו בהארת והסברת פנים וכמאמר חז"ל לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא קפדן כשמאי ובעדן זה פסק הרמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ס הרב שלימד ולא הבינו התלמידים כראוי מפני עומק הסוגיא שבתלמוד או מפני שהיתה דעתם קצרה לא יכעוס עליהם ולא ירגז אלא חוזר ושונה הדבר אפי' כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה עכ"ל התורה ניתנה בענוה ולכן אין הקפדן שיש בו שמץ גאוה מלמד בילקוט מעם לועז ביאר בסיבת הדבר שאין הקפדן יכול ללמד מפני שבכל אדם הלקוי במידת הקפדנות קיים בו סרך ממידת הגאוה המגונה שבעבור כן הוא מקפיד על מי שאינו נוהג עמו במידה שהוא סבור שיש לנהוג עמו והנה נודע שהקב"ה הניח את השמים ושמי השמים ובא להשרות שכינתו בנתינת התורה על גבי הר סיני שהוא הנמוך שבהרים וגם נתן את התורה ע"י משה רבינו ע"ה שהעידה התורה עליו שהיה עניו מאד מכל האדם אשר על האדמה ומזה נראה כי נתינת התורה לישראל היתה רק בכח מידת הענוה וע"כ האדם הקפדן שיש בו שמץ ממידת הגאוה אינו ראוי להיות מלמד תורה ולהעבירה לבני הדור הבא

ולכן אמרו: "ולא הקפדן מלמד"

לפי שיש בו שמץ גאוה גם כאשר חפץ לחנך את בניו ובני ביתו לא יהא  לא יהא קפדן והגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל היה אומר כי אין כוונת המשנה דוקא במלמד תורה לתינוקות של בית רבן אלא אף כל מי שחפץ להוכיח את חבירו בדבר מה וללמדו את הדרך הישרה שיבור לו האדם לא יוכל ללמדו דבר אם יהיה קפדן עכ"ד ומתוך דבריו נבין שקאי גם על האב המחנך את בני ביתו שילכו בדרך הישרה שאם יהא קפדן לא יוכל להשפיע עליהם מאומה ורק ע"י שיהא סבלן יצליח להנחותם בדרך הטוב והישר.