מרבה תורה מרבה חיים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' - - - 

"מרבה תורה מרבה חיים" 

הדאגה בעסק התורה אינה מזקת אלא מוסיפה חיים כתב רבינו יונה שזה נאמר כנגד מה שאמרו ברישא מרבה נכסים מרבה דאגה ונודע שהדאגה מקצרת את שנות האדם הנה עסק התורה הוא בהיפוך גמור כי אף שגם בתורה יש דאגה גדולה למי שזכה לעסוק בה כאשר הוא מעיין בה הרבה במחשבתו עד שתצא ההלכה על מכונה דבר דבור על אופניו הנה דאגה זו לא תגרום לו רעה כלל 

ואע"פ שאמרו חכמי הטבע כי הדאגה מכלה את הלב ומביאתו לידי חולי עכ"ז הדואג בתורה לא די שלא תזיקנו אלא אדרבה אורך ימים ושנות חיים תוסיף לו וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה משלי י כז יראת ה' תוסיף ימים ולכן אמר התנא מרבה תורה מרבה חיים ובספר רוח חיים הוסיף בדבר כי הגם שאמרו חז"ל כי התורה נקנית ע"י יסורים עכ"ז היא מרבה חיים לאדם 

ועובדא הוה הובא בילקוט מעם לועז עם רבינו בעל הטורי זהב זי"ע שפעם באה אליו אשה אחת בעת לימודו עם תלמידיו וצעקה לפניו כשדמעתה על לחיה אודות בנה החולה שהולך ונחלש והגיע עד שערי מות רח"ל אמר לה הט"ז וכי התחת אלקים אני להחיות את בנך אמרה לו איני צועקת כי אם אל התורה שאתה לומד שהרי הקב"ה ותורתו אחד המה 

אמר לה הנה זכות התורה שהנני לומד כעת עם התלמידים נתונה בזאת לבנך ובזה יוושע לצאת ממות לחיים כדכתיב כי בדבר הזה תאריכון ימים ואכן תיכף באותה שעה חל שינוי לטובה במצבו של הילד ונתרפא.

'מרבה תורה' 

מי שמחזיק תורה בממונו כ"ק האדמו"ר בעל הלב שמחה מגור זצ"ל תמה על לשון המשנה מרבה תורה ולכאורה כיון שכתוב והגית בו יומם ולילה הרי כל מה שיעסוק בתורה ואפי' ירבה בלימודה מאד לא נקרא ריבוי אלא קיום חובתו להגות בתורה כמצות ה' עליו וביאר דקאי על הזוכים לתת ממון בעבור החזקת התורה שבכך המה מרבים תורה אצל אחרים שעי"ז תתקיים בהם הבטחת התנא 'מרבה חיים' ויזכו לחיים של טובה וברכה 

'מרבה ישיבה מרבה חכמה' 

כשירבה בחכמת התורה יתוספו לו תלמידים רבינו יונה ומדר"ש גרסו מרבה חכמה מרבה ישיבה ופירשו את כוונת התנא שע"י שמרבה בחכמת הסברא והפלפול בלימודו ובמה שמוסר לפניהתלמידים עי"ז ירבה ישיבה כי יתוספו לו עוד תלמידים שיבואו לקנות ממנו את משנת תורתו ולשמוע ממנו את הסברות שנתחדשו לו ולהתחדד על ידו.

ע"י ריבוי התלמידים תתרבה חכמתו אמנם הספורנו גרס גירסא אחרינא שנשנה בהיפוך מרבה ישיבה מרבה חכמה ולפ"ז פירושו הוא שע"י שירבה בישיבה ויעמיד תלמידים הרבה ירבה חכמה כי יתעורר שכלו להבין ולהורות וכדאי' במס' תענית ז ע"א 'הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם' 

'מרבה עצה מרבה תבונה' 

יטול האדם עצה מהרבה כני אדם ועייץ יוכל לברור מכולם את הדרך שנכון לילך בה כתב בספר רוח חיים כי מרגלא בפומי דאינשי שאל עצה ועשה כשכלך והיינו כי כשיצטרך אדם עצה בדבר מה ישאל לעצתם של אנשים אחרים אך למעשה ינהג כפי הבנתו והנה אף כי יש בדבר זה מן האמת אך יש לתמוה כי אם עושה האדם כהבנתו למה זה ישאל לעצתם של אחרים 

אמנם ההסבר בזה הוא כי אדם זר שאינו נוגע בגופו של ענין לא יבין כ"כ בפנימיות הענין שמתייעצים עמו אלא יבין מעט בחיצוניות ולפי הבנתו יתן את העצה וכן כשישאל את היועץ השני יקבל ממנו איזה עצה לפי מקצת הבנתו אמנם בעל הדבר עצמו שמבין בשלימות את פנימיות הענין אלא שחסר לו שכל ותבונה איך להתנהג בדבר וע"כ בהתקבץ אצלו עצתם והבנת שכלם של כל היועצים אותו יכול לברור בשכלו עצה אחת משותפת מכל העצות שקבל מזה מעט ומזה מעט עד שתתברר לו הדרך הנכונה אשר ילך בה 

וכמו שאמר שלמה בחכמתו משלי יא יד "ותשועה ברוב יועץ" וזהו שאמר התנא מרבה עצה ע"י שירבה בנטילת עצה מכמה וכמה אנשים 'מרבה תבונה' כי יקח משכלם ובינתם של כל נותני העצות ואח"כ יבין דבר מתוך דבר מעצמו איך להתנהג בפועל.

 הרב ילמד עם תלמידיו מה שלבם חפץ ובספר חסדי אבות ביאר כי דברי המשנה עולים על הרב המלמד תורה לתלמידיו שיש לו להתייעץ עם תלמידיו באיזה מסכת הם רוצים ללמוד ויעשה כדעתם כי עי"ז תגדל תועלת הלימוד מאחר שאמרו חז"ל ע"ז יט ע"א אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ וע"כ כאשר יהיה מרבה עצה כלומר שישמע לעצתם וילמד מה שלב תלמידיו חפץ יתקיים בהם מרבה תבונה והם יחכמו יותר בלימודם, ועי"ז יבינו דבר מתוך דבר את מהלך כל הסוגיא.

'מרבה צדקה מרבה שלום' 

ביאר רבינו יונה שהנותן צדקה אוהבים אותו בני אדם מאחר שנהנים מממונו ובכך מרבה שלום וגם שאחרים לומדים ממעשיו ליתן ג"כ צדקה וכיון שהוא גרם לזאת נחשב לו כאילו הוא עשאה ועל כך מוסיפים עוד לאהבו ויש לו שלום עם הבריות.

 המפרנס את העני גורם שלא יתרעם על מידותיו של הקב"ה ובמדרש שמואל ביאר בכוונת התנא שהוא על דרך שכתב הרמב"ם על המשנה לעיל פ"א מ"ה ויהיו עניים בני ביתך שיקח האדם עניים מבני ישראל לתוך ביתו כדי שישרתוהו ומזה יתפרנסו ויוכלו להביא טרף לביתם ולא יקח עבדים מאוה"ע 

ובזה יהא גם משים שלום בין העניים להקב"ה שהרי כאשר העני מלא צער על שאין לו לחם לאכול עלול הוא להתרעם על הקב"ה ולהטיח דברים כלפי מעלה ח"ו לאמר מדוע זה הנני גרוע מפלוני העשיר הישן ע"ג מטה כבודה ואני צריך ללון ע"ג קרקע ולעשיר יש בית רם ונשא ואילו אני צריך להיות גולה ולהתייסר בנע ונד ולכן ע"י שיהא מרבה צדקה ויפרנס את העניים שהם ישרתוהו ויעשו צרכיו אזי יהא מרבה שלום בין העני לבוראו שלא יתרעם ח"ו על מידותיו של הקב"ה.

 ובענין זה היתה עובדא אצל קדוש ה' האר"י ז"ל שאמר פעם לתלמידיו דעו שפורענות גדולה ממשמשת ובאה לעולם ועומד לבא ארבה גדול מאד בגבול עיה"ק צפת אשר יאכל את כל פרי העץ וירקות השדה ולא ישאר מזון לאכילה וגזירה זאת באה מפני שיש בעירנו ת"ח א' שהוא עני מרוד ושמו רבי משה אשר שרוי עם בני ביתו בדחקות עצומה ואין לו לחם לפי הטף ומתלונן במר לבו על עניותו הגדולה וע"כ יצא הקצף מאת הקב"ה על שכניו הרואים בצערו ואינם מסייעים בידו להושיעו ממצוקתו 

ועתה קבצו ביניכם סכום הממון ושלחוהו אליו אולי יחוס הקב"ה וירחם עלינו בזכות המצוה ויבטל את הגזירה הקשה התלמידים נרעשו לשמוע דברים אלו מפי רבם הגדול ומיד קיבצו סך כ"ה זהובים ושלחוהו לביתו עם שליח א' מבני החבורה השליח רץ תיכף ומיד לבית רבי משה ומצאו כשהוא יושב ובוכה בכי עז 

אמר לו מפני מה הינך בוכה השיבו ואיך לא אבכה שמלבד העניות הגדולה שהנני סובל ממנה מאז הנה עוד נשברה לי היום חבית חרס שעמה היה דרכי לישא מים לבית שכני ומזה הייתי מתפרנס פרוטות מעטות וכיון שאין בידי ממון לקנות חבית אחרת, שוב אין בידי להביא אפי' פרוטות אלו בכדי קניית לחם צר ומה פשעי ומה חטאתי שהנני סובל כ"כ יותר מכל בני עירי 

מיד הוציא השליח את המעות ונתנם לו באומרו הרי לך מעות בכדי רכישת חבית חדשה עבור מכירת המים וגם יוותר לך בכדי פרנסת בני ביתך אמנם אחת שאלתי ובקשתי לפניך לבל תתרעם יותר על מצבך הקשה מאחר שע"י דמעותיך נגזר גזר דין קשה על כל סביבותינו קיבל רבי משה דבר זה על עצמו לבל להתלונן עוד מעתה 

ואז חזר השליח אל רבו האר"י ז"ל שקבלו בשמחה ואמר לו ברוכים אתם לה' שמפני פעולתכם נתבטלה הגזירה ושבו כל התלמידים לתלמודם באמצע לימודם הגביהו את עיניהם ונבהלו לראות ארבה רב ועצום המכסה את עין הארץ ונתייראו מאד שמא עדיין מרחפת הגזירה על ראשם אך האר"י הק' השיב דעתם ואמר להם לבל יתייראו מאחר שכבר מחל הקב"ה את הפגם שהיה בגין העני רבי משה 

ומיד לאחר דבריו נשבה רוח עזה והשיבה את כל הארבה אל הים לא נשאר ממנו עד אחד ומני היום ההוא והלאה נזהרו התלמידים לפרנס את רבי משה לבל יחסר לו דבר 

ע"י שנותן צדקה לעני זוכה גם להשכין שלום בית בספר ענף עץ אבות ביאר את מאמר המשנה ע"פ מאמר חז"ל ב"מ נט ע"א לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך א"ר פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא 

הרי לנו מזה שכאשר יש בבית האדם תבואה ומזון ככל הצורך יש שלום בביתו ואילו כשיש חסרון מזון תהיה מריבה ותיגרה וזהו שאמר התנא 'מרבה צדקה' דכשהאדם נותן צדקה לעני ועי"ז יש לו מזון הרי הוא 'מרבה שלום' כי יחיו בני הבית בשלום ולא יבואו לידי מריבה ונמצא כי בנתינתו מעות לצדקה זוכה להשכין שלום בבית העני 

והביא שם עובדא נפלאה בענין זכות הצדקה אשר היתה בעיה"ק ירושלים עם נגיד מופלג בעל צדקה וחסד בשם הרב אורנשטיין אשר על שמו ולזכרו הוקדשו בתי אורנשטיין שבעיה"ק שהיה דר בקצה שכונת מאה שערים סמוך לשער שכם והיה דרכו לנדב בעין יפה לכל דבר מצוה פעם א' פנה אליו יהודי עני ואביון שהיתה לו בת שבאה בברית האירוסין אך לא היו בידו אמצעים להשיאה 

וביקש הימנו עזר וסיוע וחשב שיתן לו איזה סכום לצורך הענין אולם מה רבה היתה פליאתו והשתוממותו כאשר אמר לו הגביר שהוא מוכן ומזומן ליתן לו את כל הסכום הנצרך עבור צרכי החתונה בשלימות ואכן נתן לו את הסכום הנדרש וברצותו להיטיב את הרגשתו של העני אמר לו שנתינתו זאת היא בתנאי שיקראנו להשתתף בשמחת הנישואין של בתו 

והעני נענה ואמר בשמחה ודאי אקראך לאות הכרת הטוב על עזרתך המרובה עמנו בתשלום כל הוצאות צרכי הנישואין העני יצא מביתו שמח וטוב לב והחל להכין את צרכי הנישואין ורכש את כל צרכי הנדוניה והזמין את כל קרוביו להשתתף עמו בשמחתו בבוא יום הנישואין כאשר עמדו לצאת אל החופה ברוב רינה וצהלה 

נזכר לפתע אבי הכלה אודות הבטחתו לקרוא להנגיד הרב אורנשטיין להשתתף בשמחת הנישואין ונתמלא צער רב על כך שברוב טרדותיו בהכנות לחתונה שכח לקרוא לנגיד רב החסד אשר רק בזכות נדבת לבו מתקיימת השמחה כאשר חכך בדעתו מה לעשות עלה רעיון במוחו והכה ע"ג השלחן להסות את כל הנוכחים וביקש את סליחתם 

ואמר להם בקשה לי אליכם מאחר שכל צרכי החתונה נתרמו ע"י הגביר הרב אורנשטיין בנדבת לבו הטוב והרחום ומחמת רוב טרדותי שכחתי להזמינו להשתתף בשמחתינו אנא בואו יחד עמי ונלך אל ביתו לקרוא לו וכך הלכו יחדיו המחותנים עם החתן וכל המוזמנים יחד עם המנגנים שהביאו את כלי התזמורת עמם לעבר ביתו של הרב אורנשטיין להביאו אל מקום החתונה 

באותה שעה פרצו אל ביתו של הגביר שודדים ערביים ודרשו ממנו שיתן להם את כל ממונו בלית ברירה פתח לפניהם את הכספת שבו היה מונח כל רכושו והם הוציאו את תכולתה והניחוה ע"ג השלחן אך ברוב חמדנותם לא הסתפקו השודדים בהון רב זה אלא דרשו שיתן להם גם את תכשיטי אשתו ועוד כסף וזהב וגם כפתו אותו ואת אשתו בחבלים וקשרו אותם לכרעי המיטות כשהם מאיימים עליהם שיהרגום אם לא יתנו להם עוד דברי ערך שברשותם 

בתוך כדי כך הגיע אבי הכלה יחד עם כל המוזמנים כשכלי הזמר מנעימים ומנגנים בקול רעש גדול בסמיכות לבית הגביר כשבדעתם להכנס לביתו בקול המון חוגג ולהזמינו לשמחת הנישואין כאשר שמעו השודדים את קול הרעש המתגבר והולך היו בטוחים שזהו המשטרה אשר הוזעקה ע"י השכנים שהבחינו בהכנסם וע"כ נסו מן הבית מרוב פחד והניחו את כל הכסף הזהב והתכשיטים על השלחן 

ובו בעת נכנסו כל הפמליא לבית הגביר ונבהלו לראותם כפותים כשהם נתונים בחרדת מות תיכף ומיד שחררו אותם מחבליהם והגביר סיפר להם את כל הקורות אותם וכי בואם היה ברגע האחרון כאשר עמדו כפסע לפני המות והם הצילום ממות בטוח 

וע"ז יש להמליץ את מאמר המשנה "מרבה צדקה מרבה שלום", כי ע"י הצדקה זכה להיות שלם בגופו ולא הצליחו השודדים לפגוע בנפשו ונתקיים מאמר הכתוב "וצדקה תציל ממות" כי זכות מצות הצדקה עמדה לו ולבני ביתו להנצל ממות בטוח לחיים. 

'קנה שם טוב קנה לעצמו' 

קנין שם טוב שקנה האדם ע"י מעשיו הטובים אין יכולים לקחתו ממנו פירש רבינו יונה וכן אי' במד"ש דכאשר זוכה האדם לקנות לעצמו שם טוב ע"י מעשיו הטובים הרי נשאר שמו הטוב לעצמו לבד ואין אחרים יכולים ליטלו הימנו וזה ממש בהיפוך מן המרבה נכסים שנזכר בריש המשנה כי הכונס נכסים הרבה אינם נשארים לו לבד אלא במותו יעזבם לאחרים וזהו קנה שם טוב כאשר יזכה האדם לשם טוב קנה לעצמו ישאר שם טוב זה שלו לעולמי עד ולא יוכל שום נברא לקחת ממנו .

'קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא' 

כששם האדם חפצו בתורה נעשית תורתו ביאר במדרש שמואל שאחר שעסק האדם בתורה הק' ובפרטיה הנזכרים אם חשקה נפשו בה הרי היא נקראת שלו ונעשית קנויה לו וכדאיתא במס' קידושין לב ע"ב עה"פ תהלים א ב "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה" דבתחילת לימוד האדם נקראת התורה תורת ה' אך אחר ששם חפצו בה הרי היא נעשית תורתו וע"כ קנה דברי תורה קנה לו חיי העוה"ב. 

יען וביען דבקה נפשו בחיים האמיתיים אשרי העם שככה לו ובאופן אחר פירש במד"ש את סוף דברי המשנה דכאשר האדם קונה רק שם טוב הרי היא שלו ולהנאתו רק בעוה"ז אך כשישכיל לקנות לו ד"ת אזי יקנה עבור כן חיי העוה"ב וזהו קנה שם טוב אזי רק קנה לעצמו להנאתו בעוה"ז אך קנה לו דברי תורה שקנה התורה בקנין נפש קנה לו חיי העוה"ב ויטלנה עמו גם לעוה"ב.