בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום חיים באהרון בני סאלם חוואי

השם יניחם בגן עדן וכלל מתי עמו ישראל, אמן.

בן עזאי אומר, הביא רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה

ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

רש״י,

שמצווה גוררת מצווה,

כך מנהגו של עולם.

העושה מצווה אחת,

נוח לו לעשות אחרות.

מנהג העולם, אתה עושה, מתחיל עם משהו וממשיל.

והמתחיל בעבירות, קשה, קשה לפרוש מהם.

כי זה גם גורר.

ועוד אומר רש״י,

ששכר מצווה מצווה,

שמן השמיים מסייעים ומזמינים ביד מי שעשה מצווה אחת,

שיעשה אחרת

כדי לתת לו שכר על שתיהן.

וכן שכר עבירה, שם ירחם.

ועכשיו הוא אומר פירוש אחר.

ששכר מצווה מצווה,

שכל מה שאדם משתכר ומתענג מעשיית המצווה,

נחשב לו למצווה בפני עצמה.

אז רגע, לא הייתה הקלטה בכלל?

פירוש אחר, ששכר מצווה מצווה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג מעשיית המצווה,

נחשב לו למצווה בפני עצמה ונוטל שכר על המצווה שעשה,

ועל העונג והנאה שנהנה בעשייתה.

כך אומר גם הרב עובדיה מברטנורא,

שאדם שעושה מצווה ושמח בה, זה עוד מצווה.

מצוות השמחה מצטרפת, ויש לו שתי מצוות.

ושכר עבירה עבירה,

והשכר והנאה שמגעת לו, לאדם, בעשיית העבירה,

נחשב לו כעבירה בפני עצמה,

ולוקע על העבירה שעשה,

וגם על השכר והנאה שמקבל בעשייתה.

זה רשי.

במדרש שמואל מפרש

כוונת התנא בן עזאי,

שאדם צריך לחשוב

כאילו המצווה בורחת ממנו.

יצר הרעג

מפליג אותה ממנו, מעביר אותה כנגדו,

וגורם לו שלא יוכל לקיים.

לכן על האדם לרוץ אחריה, להשיגנה,

ואז יוכל לקיימה.

כמאמר רבי יהודה בן תמה,

הביא כלכל נשר,

ורץ כציווי

לעשות רצון אביך שבשמיים.

האפשרות לקיים את רצון אביך בשמיים,

זה בורח ממך.

אתה רוצה, אבל זה בורח.

ועליך להיות כלכל נשר ולרוץ כציווי,

שתוכל באמת לעשות את רצונו.

יצר הרע מבריח אותך מזה, מעכב אותך, משהה אותך, אומר תכף, תכף, מה אתה דואג?

שלא יברח.

הוא מבריח.

וזה התפרש גם מאמר דוד המלך, עליו השלום, בתהילים קיוט ל״ב,

דרך מצוותיך ארוץ כי תרחיב ליבי.

היינו, דרך מצוותיך ארוץ,

כדי לקיים את המצוות,

יש על האדם לרוץ, לרדוף אחריהן,

ורק כך יוכל לקיים.

בעיני מדרך עולה,

כשאדם רץ במהירות,

רוחו מתקצרת.

אבל המרוצה אחרי מצוות השם אינה מקצרת רוחו,

אלא כי תרחיב ליבי.

אומר דוד המלך, בזה שאני רץ אחרי המצוות, אני לא מתקצרת לי הרוח.

הפוך,

מרחיבה את ליבו ורוחו ומרוממת את נפשו.

להבדיל, אנשים שרוצים אחרי ממון,

הם לא מתעייפים.

יומם ולילה,

טסים מפה לשם, זה, עסקים, בום, טראח,

זה, ימים, מלילות.

לא מתעייפים.

מי שאוהב כסף לא יצבע כסף, מי שאוהב מצוות לא יצבע מצוות.

אמנם העבירות אינן כמו המצוות,

ובהן אדם לא צריך לרדוף.

התאים רודפים אחריו

כדי להשיגו ולהחטיאו.

ואם הוא לא יברח מהם בכל כוחו,

בהכרח ישיגו אותו ויפילו אותו.

זה שאמר התנא.

הבהיר רץ למצווה.

לעשות מצוות צריך לרוץ בכל הכוח.

בלי זה לא תוכל לקיים.

אבל בורח מן העבירה.

עבירות הן להפך.

צריך לברוע מהן כמו אש.

ואם לא ינוס,

לא יוכל להימנע מנפילה בחטאים.

בבורח מן העבירה

לא הזכיר התנא כלה.

במצווה אמר רבי רץ למצווה כלה.

אין כוונתו שאין צריך לברוח מעבירה כלה.

גם מן הכלות צריך לנוס בכל כוחו.

אלא לא הזכיר את זה בפירוש,

כיוון שהוא סומך על מה שהזכיר כבר במצוות.

ולכן הזכיר את העבירה בהא הידיעה.

ואמר רבי בורח מן העבירה.

משום שזה עולה על הכלה שהזכיר כבר לפני כן.

העבירה שהיא כנגד המצווה הכלה שדיברנו קודם.

אז יש לרוץ אחר מצוות הכלות,

ויש גם לברוח מעבירות הכלות.

החסיד יעבץ פירש כוונת התנא,

והיא רץ למצווה כלה ללמד

שצריך לעשות את המצוות בשמחה ובטוב לבב.

וכשרצים,

זה מורה על השמחה.

אתם זוכרים שהיו לוקחים אתכם לים, שפת הים?

איך הייתם רק מתפשטים? הייתם רצים ישר לגלים וקופצים?

והשמחה מראה,

הריצה מראה את השמחה שלך.

זאת אומרת,

אם היא רץ,

אם אתה רץ,

אז זה מראה שזה צריך להיות בשמחה ובטוב לבב.

ואר במדרש שמואל,

על ידי השמחה מתפעל אדם מן המצווה,

והיא גם תשאיר עליו רושם עז.

ואז ממילא, כשהוא שמח,

וירצה להוסיף עוד פעם מצוות,

כמו שאמר, טבעו של עולם,

רשי,

שאם אתה עושה אחת, אתה כבר עושה רבות אחרות.

הבעל שם טוב הקדוש, זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

הוא מבאר

את עניין המרוצה לדבר מצווה.

אדם צריך לפעול בנפשו,

לא ללכת בהרגשת שובע מן המצוות,

כיוון שהדרך

זה צמאה נפשי,

כמה לך בשרי, להתקרב לשם יתברך.

ועל כן בן עשה יום ערב היא רץ למצווה,

כאילו זו פעם ראשונה שהוא מקיים את המצווה הזאת.

ועל דרך זה ביאר את התפילה של דוד מלכנו,

בתהילים עין א',

אל תשליכני לעת זקנה,

ככלות כוחי,

אל תעזבני.

דהיינו, הוא מבקש מהשם יתברך שיעזור,

שלא תהיה העבודה באופן של זקנה.

לא לעשות מתוך חולשה ועייפות,

אלא תתחדש כנשר נעורייכי.

ככה צריך לחוות את השם במצוות.

וכמוצא שלל רב.

אדם שמוצא שלל רב,

הוא רץ.

הוא משתטח, אפילו על טלית.

אדם מוצא בגד.

שניים.

אני מצטער, אני מצטער. קופצים עליו.

אז אם יש לך שלל רב אתה לא תקפוץ.

ומעם לא עז

אומר שהתנא מתכוון לרמוז לנו תוכחת מגולה,

לאנשים שרודפים אחרי מצוות.

נכון.

בן עזאי אומר שצריך לרוץ אחרי מצוות.

אבל יש בזה גם תוכחת.

מה תוכחת?

לפעמים כשאדם רץ אחרי מצווה,

לא משים לב

שמצטרף לזה גם צד חטא ועבוד.

ואז זה הופך את המצווה למצווה הבאה בעבירה.

וזה שכיח,

אנשים נגיד רוצים לאמר קדיש,

או רוצים לעבור לפני התיבה,

לעילוי נשמת הקרובים שלהם שהלכו לעולמם.

אבל הם דוחקים אנשים אחרים,

גם הם מחויבים,

כמותם.

וצריך להיזהר בזה ולדקדק

ולהיוודע בבירור

שהוא לא גורם צער

לחברו על ידי המצווה שלו,

או כאלה שנדחפים

להיכנס או לדרשה או לצדיק או למשהו.

כיוון שאם הוא גורם לו צער,

לא תהיה תפילה לזכות ועילוי נשמת הנפטר,

אלא הוא יעשה עוול בזה ויפגום בנשמתו.

כי זו מצווה שבאה בעבירה.

וזה רומז התנא.

ואבי רץ למצווה קלה.

אבל בד בבד, כשאתה מקיים את המצווה, תהיה בורח מן העבירה.

לא יהיה מצווה הבאה בעבירה.

זה, תפריד.

מצווה שהיא שלמה, שאין בה צד עבירה.

לכן אומר אבי רץ למצווה קלה, אבל בורח מן העבירה.

תיזהר, שלא יהיה מעורב בזעבירה.

ובזה הוא פירש גם את המאמר של הכתוב, אשרי איש

ירא את השם

במצוותיו

חפץ מאוד.

אשרי חלקו

של מי שחפץ רק במצוותיו,

לא במצוותיהם של אחרים.

לא תדחוק את השני שהוא צריך להגיד קדיש,

או זה שצריך להתפלל, או זה שצריך זה. אל תדחוק אותו.

אשרי איש.

מי זה הירא השם?

זה שרק במצוותיו חפץ מאוד, ולא במצוות ששייכות לאחרים או על חשבונם.

אז זה נקודה חשובה להתבונן בה.

זה אנשים מרוב התלהבות שרוצים לעשות מצווה.

לא נותנים, לפעמים גם פוגעים באנשים.

אז צריך להיזהר מאוד.

מצוות צריכות להיות שלמות בלי צד של עבירה.

ואם יש צד של עבירה,

תניח, אתה לא מפסיד.

הוותרן לא מפסיד.

לפעמים

יודעים שבן אדם יש לו אזכרה או משהו, והוא קונה,

מפטיר נגיד, או שהוא רוצה משהו בשביל להגיד קדיש,

הוא רוצה פתיחת האחד, אשתו עומדת ללדת.

מישהו מהקהל יודע את זה, ומרים לו את המחיר, מרים,

מרים, מרים, הוא יודע שבסוף הוא חייב לקנות את זה.

זה לא ככה.

ואם יש מישהו שזה בוער לו יותר וחשוב לו וכולי,

מישהו מוותר, זה נחשב כאילו עלה, כאילו קנה, כאילו זה, וגם ויתור יש לו.

גם מצווה גדולה של ויתור ומעביר עליו מידות, מצוין, מצוין.

לא צריך ללכת עד הסוף בכל מחיר.

אז זה הכל כלול פה.

שרומז התנא גם את הדבר הזה, וירץ במצווה קלה,

אבל תהיה בורח ונעמל.

אחרי שאנחנו שומעים חצות כאלה,

בן עזאי מדבר איתנו,

זה לא עצות פה של

חדשים מקרוב באו.

אז אנחנו צריכים להודות לשם שיש לנו תנאים שמדריכים אותנו,

מאמדים אותנו, אורחות חיים, להשיג בהם את העולם הבא.

לכן אנחנו נודה לו כבר מיום ראשון.

הַהְהְהָהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְה�

והכל נשבחוך, והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש ה' הכל ידוך,

והכל נשבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש ה'.

ואם עושים את זה בשמחה, מקבלים גם שכר, אמרנו,

על השמחה.

ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך

ושמחת בימיך בהיית אר שמח ושמחת בימיך בהיית אר שמח ושמחת

בימיך

ושמחת בימיך בהיית אר שמח ושמחת בימיך בהיית אר שמח

ושמחת בימיך

ושמחת בימיך בהיית אר שמחת בימיך