רבי צדוק אומר אל תפרוש מן הצבור חלק ג' | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום עידן בן מרדכי ומרגלית,

השם יניחנו בגן עדן, אמן.

נציב יום לעילוי שכינת עוזנו.

נציב יום תומר בן רחל ומשפחתו הצלחה בריאות בכל העניינים, אמן.

אנחנו בחלק ג', כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם.

כתב רבנו יונה,

הנאה מדברי התורה האסורה היא לא רק הנאת כבוד וממון,

אלא אפילו להציל את עצמו על ידי התורה,

גם כן אסור,

אם יכול לנצל בדרך אחרת.

כמו המעשה בנדרים סב',

רבי טרפון נכנס לשדהו,

האריס שעבד בשדה לא הכירו,

וסבר שהוא גנב,

קפט אותו,

הכניס אותו לתוך שק,

וחפץ להשליכו לנהר.

אמר רבי טרפון לעצמו,

אוי לטרפון שזה הורגו,

שמע אותו אדם והאמין

שזה רבי טרפון,

הניח את השק וברח.

וכל ימיו היה רבי טרפון מצטער על דבר זה,

והיה אומר, אוי לי שנשתמשתי בכתרה של התורה,

שכל המשתמש בה אין לו חלק לעולם הבא.

ואמרו שם בגמרא,

מה הטעם שנצטער על כך?

אפילו שהיה פה חשש פיקוח נפש,

שהרי רצה להשליכו לנהר,

משום שרבי טרפון היה עשיר גדול,

היה יכול לפייס אותו בדמים.

עוד מצינו בחכמים, זיכרונם לברכה, בבא בת רחט.

רבי פתח אוצרות בשנת בצורת.

אמר ייכנסו בעלי מקרא.

בעלי משנה.

בעלי תלמוד.

ולא ייכנסו עמי הארץ.

דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס.

אמר לו רבי פרנסני.

אמר לו כרית?

אמר לו לא.

שנית?

לא.

אם כן במה הפרנסך?

אמר לו כחלב וכעורב.

עמד ופרנסו.

לאחר שיצא אמר רבי.

לאחר שיצא אמר רבי.

אוי לי שנתתי פיתי לעם הארץ.

אמר לפניו רבי שמעון ברבי.

שמא בן עמרם תלמידך הוא שאינו חפץ ליהנות מכבוד התורה.

בדקו ומצאו כדבריו.

דהיינו רבי יונתן

בן עמרם זה היה.

כתב על זה רבנו יונה,

כאילו לא היה רבי חפץ לפרנסו מכיוון שהוא עם הארץ,

מסתם היה מתפרנס בכבוד התורה ולא מת ברעב.

שהרי חכמים זיכרונם וברכה למדו מן הפסוק וחי בהם ולא שימות בהם.

ואם כן לא היה לו למסור נפשו בכדי שלא לעבור

על איסור השתמשות בדברי תורה.

שהרי אין זה בכלל שלוש עבירות חמורות

שנצטווינו למסור נפש עליהן.

אז אם זה בשביל פיקוח נפש, מותר.

אם יש לו דרך אחרת,

אז הוא צריך להשתמש בדרך האחר.

לכן הוא לא רצה להגיד שהוא בעל מקרא, בעל משנה.

בעניין זה סיפר הרב הקדוש המגיד מקוזניץ',

זכר צדיק לברכה,

אותו תגן עלינו אמן.

בילדותו יצא בלילות חנוכה מביתו לבית המדרש לשנן תלמודו.

וכיוון שהיו נערים משחקים בלילות

בהבל וריק,

והאבים לו חפץ שהתחבר אליהם,

הזהירו

שתכף ומיד כאשר יכבו הנרות בבית המדרש, ישוב הביתה.

ואכן מדי לילה שב לביתו מיד לאחר שכבו הנרות.

פעם אחת

דלק הנר בדרך נס כל הלילה.

והמשיך להגות בתורה במתיקות נפלאה במשך כל שעות הלילה הארוך.

ולא הרגיש כי השעות חולפות

והלילה מפנה עצמו והשחר עולה.

עד שבאו ראשוני המתפללים להתפלל תפילת שחרית.

ואז הבין כי עתה בוקר

וילך מהרה אל ביתו.

אביא ברעותו כי לא עמד הפעם בדיבורו

ולא שב אחרי כלות הנרות.

השעד

שלא הלך לבית המדרש ללמוד

אלא כילה זמנו לריק במשחק הקלפים עם הנערים.

כיוון שרצה לחנכו

לבל יעשה שוב כדבר הזה,

הכהו מכות נאמנות.

והפטיר הרב הקדוש ואמר,

יודע אני,

כאילו הייתי אומר לאבי שלמדתי כל הלילה,

היה מאמין לי,

כיוון שאיני משקר.

אולם בחרתי לקבל מכות

ולא רציתי ליהנות מדברי תורה ולהימנע מן הכאב,

שאספר לו שעסקתי בתורה כל אותו הלילה.

שהרי אמרו, כל הנהנה מדברי תורה,

בוטל חייו מן העולה.

רבנו יונה הקשה על דברי המשנה שאסרה ליהנות מדברי תורה.

בגמרא בכתובות כה כתוב,

כל המביא דורון לתלמיד חכם

מעלה עליו הכתוב,

כי לא הקריב קורבן.

משמע, מעלה גדולה להביא דורון

לתלמיד חכם ולפרנסו.

איך זה מסתדר ונמצא שהוא נהנה מדברי תורה שהוא תלמיד חכם?

ותראה שלא נאמר דבר זה אלא

בדבר שבני אדם רגילים בו להביאו לפני אנשים חשובים,

אפילו אם הם עמי הארץ.

זאת מותר להביא גם לפני התלמיד חכם.

אבל באמת לא יטול לתלמיד חכם

דבר שאין הדרך להביאו לפני אנשים חשובים דעלמא.

זאת אומרת, אם אדם בא לבקר אצל אדם חשוב,

אדם פשוט, חשוב אבל,

והוא מביא לו נגיד בקבוק יין,

וככה ההרגל שמביאים בקבוק יין, או מביאים איזה עוגה,

או מביאים איזה פרחים,

אז מותר גם לתלמיד חכם לקבל.

אבל אם זה דבר שונה ומשונה, שזה חריג,

פטען חורג,

אז זה

קצת בעיה לפי רבינו לך.

הרמב״ם,

פרק ג' מלכות תלמוד תורה על החיות,

פסק כפשטות דברי המשנה,

שאסור ליהנות מדברי תורה.

התלמיד חייב מחויב לעסוק במלאכת כפיו בכדי להתפרנס.

אולם הכסף משנה העריך מאוד בעניין הזה, וכתב

שמנהג כל חכמי ישראל לפני הרמב״ם

ולאחריו

היה ליטול שכרה מן הציבור,

ולא חששו כלל לאזרת חכמים, זיכרונם לברכה, בדבר.

וביאר שכוונת המשנה היא

שאם יש לחכם די פרנסתו,

הסתפק בזה ולא ייקח מן הציבור.

אבל אם אין לו די פרנסתו,

יכול ליטול מעות מן הציבור,

ואין בכך כלום.

משום שנאמר בתהילים, עת לעשות לה' הפרו תורתך.

כאילו,

כאילו,

לא כאילו,

כי אילו לא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצוין,

לא היו יכולים לעסוק בתורה ולתרוח בה כראוי.

והייתה תורה משתכחת מישראל, חס ושלום.

וכעת שמספיקים להם הציבור, פרנסה כדי צורכם,

יוכלו להגות בתורה יומם בלילה, ובכך יקוים מאמר הכתוב, יגדיל תורה ויעדינו.

הרב עזרא עטיה, מנוחתו עדן, זכר צווי לברכה,

הוא היה במשפחה ענייה מאוד.

הוא נעדר פעם מהלימודים,

והרב הלך לבדוק על מה ולמה.

הוא לא הגיע, והתברר שאבא שלו ביקש ממנו עזרה,

כי אין פרנסה לבית.

ואז הוא אמר,

אני דואג

בשביל שהוא יוכל ללמוד,

ואני אסדר לו שלושה מלמדים שיוכלו ללמד אותו.

ואלה, לקחו שלושה עשירים,

ונהיה הרב עזרא עטיה.

יצאו ממנו

הרב צדקה, הרב בן ציון אבא שאול, הרב עובדיה ועוד,

והיה ראש ישיבת פורת יוסף.

ויום אחד הוא לקח

הרב את השלושה האלה, ואמרו, בואו תראו במה השקעתם.

יצא מזה גדול דור.

גם הרב עובדיה היה אותו סיפור איתו, שאבא שלו לקח אותו לעבודה,

כי לא היה כסף,

וגם כן,

סגרו את החובות, ואמרו שיטפלו בכול,

העיקר שהוא יחזור ללמוד,

ורואים מה יצא מזה.

זאת אומרת,

יש פעמים שאם לא יכלכלו אנשים שהם פוטנציאליים להיות תלמידי חכמים,

או כאלה שהם חכמים כבר,

אבל מצבם דחוק,

אז שלום, התורה תתמעט. לכן כתוב שעמי ארצות, איך יספו לתחיית תלמידים?

בזה שמטילים ממון לכיסם של תלמידי חכמים.

ולמדנו בפה ליועץ,

שכבוד החכמים,

יש להם, מותר להם גם לקחת יותר אפילו מן הרגיל וכולי, לא בדיוק כמו שלמדנו כאן,

תעיינו שמה בכיבוד החכמים,

בפה ליועץ, ועוד מקומות.

בקיצור, סוגיה זאת היא סוגיה שאפשר ללמוד אותה לכאן ולכאן.

כמובן שמי שיכול

למנוע את עצמו, ושמענו גם מעשים כאלה,

הנה מה טוב ומה נעים.

היום כמעט אין מצב כזה דחוק, עד כדי כך, כי ללמוד לא צריך היום להשקיע כלום. בתי, מדרש מלאים ספרים, כל הממצאים, קפה, שתייה, הכול.

אפשר לשבת ללמוד בלי שום בעיה.

בן אדם לא צריך לדון כמעט לשום דבר. וגם אם רואים אותו שהוא במצב קצת קשה, אז יש תמיד עיניים פקוחות שעוזרות וכולי.

טוב, אנחנו מתחילים בשבוע טוב, בעזרת השם יתברך, ואנחנו מודים לשם על כל השבוע שעבר, על השבת הנפלאה.

והכל יודוך, והכל ישבחוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם,

הכל יודוך, והכל ישבחוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם, הכל יודוך,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם, הכל ידוך,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל, יאמרו,

אין כאן דוש קשה,

הרי אני מכוון כאם מצוות חכמים.

רמבי חנן יאמר כאשר יאמר,

עשו הקודש ברוך הוא זה הקודש רואה,

וכוח ארבונו תורו ומשוות.

שנה אמר אלוהינו בסלמה אן שתדגע יגדיל תורה ויאדיר.

הרי אני מכוון.