רבי מאיר אומר: הוי מעט עוסק - ועסוק בתורה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום,

נועם בן אורנה ואשתו וילדיו יזכו לכתיבה וחתימה טובה לשנה של עלייה רוחנית ובריאות איתנה,

שלום בית והצלחה בחינוך הילדים,

ויראו נחת מהם והצלחה מרובה בכל העניינים, אמן ואמן.

שביט בן שולמית, יראת שמיים, תשובה שלמה ואמיתית, יזכה להיות רציני בעבודת השם, בהבנה בתורה.

לעילוי נשמת סוניה, בת בנה לאו,

מנוחתה עדן.

בלחש.

אמן ואמן.

נעמי בת גילה מסעודה תזכה לזיווג הגון משורש נשמתה מהרה,

וכל עם ישראל יזכו לכתיבה וחתימה טובה,

חזרה בתשובה שלמה לגאולה ולקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

רבי מאיר אומר, הביא ממעט בעסק

ועסוק בתורה,

והביא שפל רוח בפני כל אדם.

ואם בטלת מן התורה,

יש לך בטלים הרבה כנקדח.

אם עמלת בתורה,

יש לו שכר הרבה ליתן לך.

פירוש רשי.

הביא ממעט בעסק,

המעט בעסק סחורתך ומלאכתך,

ויהיה עיקר עסקך בתורה.

והביא שפל רוח בפני כל אדם,

ללמוד אפילו ממישהו קטן ממך בחוכמה.

יש לך בטלים הרבה כנקדח

שיסייעו לבטלך.

פירוש אחר,

יש בעולם כמה בטלים שהם הרשעים

וחיות רעות,

שהם בטלים.

ועל ידם הקדוש ברוך הוא יביא עליך פורענות.

זאת אומרת, אם אתה מתבטל מן התורה,

יש חיות ורשעים שיטפלו בך, כמו שאומרים.

ואם עסקת בתורה,

הוא עצמו ישלם שכרך,

ולא על ידי שליח.

ובזה יתרה מידה טובה על מידת פורענות.

כי בפורענות זה על ידי שליח, כמו חיות ורשעים וכו'.

אבל בשכר יש לו שכר הרבה ליתן לך הוא בעצמו. הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו משלם, וזה טובה יותר מרובה מפורען.

רבנו עובדיה מברטנורה מפרש את דברי התנא רבי מאיר,

שאדם צריך למעט בעסקי סחורתו,

ומלאכתו,

ויהיה עיקר עסקו בתורה.

אין הכוונה רק על הזמן

שיהיה עסקו ברוב שעות היום בתורה,

ולא בענייני גשמיות ומלאכת כפיים,

אלא גם במוחו ובמחשבתו.

צריך שיהיה פחות.

דהיינו, ממעט בעסק

ועוסק בתורה,

שהמוח לא יעבוד כל הזמן

על עסקים, עבודות, מלאכות והכול,

אלא

בענייני תורה.

כלומר,

עיקר מטרתו בחיים עסק התורה וחלק הרוחניות.

כמו שכתב רבנו יונה בפירוש המשנה,

שיעשה אדם מלאכתו ערעי ותורתו קבע.

וכן כתב במדרש שמואל

שעסק הקניינים והסחורות

יהיו מחוסרי חשיבות בעיני האדם,

ואילו עיקר העסק שיהיה בעל חשיבות אצלו, עסק התורה.

כמו שכתוב, ואברהם כבד מאוד,

במקנה, בכסף,

ובבקר,

הבן ישחי הקדוש אומר שבעניינים אלה הוא היה כבד, לא זר,

דוחה כל דבר.

אבוא שבוע הבא, ראש עודש נתחיל, בסדר? לא עכשיו, לא עכשיו, עכשיו אני עסוק, לומד.

בשפת אמת ביאר שכוונת המשנה היא

שיש לאדם לקמץ זמן ממלאכתו,

איש-איש מאשר הוא עושה,

ולעסוק בזמן הזה בלימוד התורה.

זאת אומרת, אם אתה עובד שמונה שעות, סתם דוגמה,

אם אתה עצמאי, אתה תקמץ,

תיקח על חשבון זה זמן מה,

ותלמד תורה על חשבון העסק.

ואם אתה שכיר ויש לך זמן אכילה, נגיד, נותנים חצי שעה, סתם דוגמה,

אז תיקח כמה זמן מזה גם כן, בשביל

הביא ממעט בעסק עצמו,

כשאתה בזמן העסק תביא ממעט,

מעסוק בתורה.

ומראה שיש לך חשיבות,

תורה קדושה.

אפילו שכל אדם מחויב לקבוע עיתים לתורה,

במינימום, מה שנקרא,

במינימום,

רבי מאיר אומר, השפת אמת,

אומר, נוסף לכך, צריך אדם להפריש איזה חלק ממלאכתו דווקא,

לעסוק בו בתורת השם למען שמו ידברו.

בוא תראה לי שאתה מפריש מזמן העבודה עצמה, שאתה מחויב, נצרך.

שם אני רוצה שתנגוס.

מה זה?

קביעת עיתים לתורה זה גדלה,

לגזול זמן.

וקובע את קובעיהם, וגזל את גוזליהם.

קובע זה גוזל.

אז קביעת עיתים לתורה זה לגזול, גם פה הוא מבקש.

כך אומר השפת אמת, רבי מאיר מבקש על חשבון העסק,

לעסוק בתורה.

וילקוט מעם לא עץ.

דרך אגב, בחוץ לארץ יש אנשים ש...

לא יודע כמה, אבל

נתקלתי בזה שאנשים עשירים

עשו כולל בעבודה.

בעבודה.

זאת אומרת, בשעה, נגיד, סתם דוגמה, עשר בבוקר או שתיים עשרה,

הם יוצאים לשעתיים ללימודים, כולם עוזבים את כל המלאכה,

נכנסים לכולל שיש שם בתוך העסק,

לומדים, חוזרים לעבוד.

יפה מאוד.

בילקוט מעם לא עץ כתב,

ממשנה זו למדנו שאין לאדם לרדוף יותר מדי אחר עסקי הפרנסה,

כיוון שאין ריבוי המזונות הבאים ליד האדם,

תלויים בריבוי העסק

שיעסוק בהשתדלות, בהשתדלות להשיגה.

והרי אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

נזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה,

ועל כן לא יועיל ריבוי מעשיו להרבות דממות.

עכשיו, בראש השנה, אם אתה חכם, עשית תשובה ממש,

קיבלת על עצמך כל מיני דברים שעוד לא עשית,

והחלטת לקבוע זמן

לכבוד השם,

ככל שאתה תקבע יותר,

תצטרך

פחות להתייגע בהשגת הפרנסה, כי הוא יקצוב לך הרבה יותר.

לפי מה שאתה לא רוצה להתאמץ,

הוא ייתן לך בלי להתאמץ.

אבל אם אתה לא סומך עליו ואתה רוצה להתאמץ, תתאמץ.

אבל זה יביא לך יותר גרוש אחד, לא.

אז לכן אין טעם.

יש מישהו ששומע שם, שינמיך שם.

בנוסף, עתיד ליתן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא,

שתחת להקדיש את זמנו לתורה, לתפילה ולעבודת השם,

עסק בהשתדלות מיותרת לפרנסה,

דבר שלא יועיל לו,

נמצא שביטל זמנו להבל ולריק.

ועוד,

שאם ירבה מצוות ומעשים טובים,

בזמן הזה יעסוק בתורה ותפילה,

הרווח הוא רווח ודאי.

ואילו כשירבה בעסק במטרה להוסיף רווח ממון,

אין זה ודאי שאכן יעלה הדבר בידו ויצליח.

ועל כן,

יש לו לדע שאין ספק,

מוציא מידי ודאי.

ולטובתו,

עדיף שימעט בעסק ככל האפשר,

יעסוק בתורה.

ועוד דבר צריך לזכור,

אבותינו במדבר נתפרנסו מן המן שירד להם מן השמיים בלי שום השתדלות.

40 שנה,

יום-יום,

בלי הפסקה.

הקדוש ברוך הוא יודע לזון ולפרנס מיליונים כל יום, בלי שום השתדלות.

גם אותך הוא יפרנס,

כפי שנגזר מן השמיים על פי מעשיך בראש השנה.

ולא תפסיד מאומה מכך שאתה לא מרבה בהשתדלות.

הוא כמו שפרש בשפת אמת.

ואם עמלת בתורה,

יש לו שכר הרבה ליתן לך.

וכך זה מתפרש. ואם עמלת בתורה,

אם קיימת את תחילת הדברים וממעט בעסק ועסוק בתורה,

אין לך לפחד שבגלל זה יהיה לך נזק ותתמעט פרנסתך.

שהרי יש לו שכר הרבה ליתן לך.

ודאי שהקדוש ברוך הוא ישלים את החסרון

במיעוט החסד.

ואתה תבוא על שכרך בשלמות לקבל כל אשר נגזר עליך בראש השנה במלואו.

סיפרתי,

בעבר יש חנות אחת.

ברכב קיימא, כשאתם הולכים ברבי עקיבא ופונים

ימינה ושמאלה לקיימא,

תקנו ימינה, תכף אחרי הפלאפל

יש חנות קטנה של שעונים.

קטנה, מה זה קטנה?

אולי מטר וחצי

על שתיים וחצי, שלוש מטר.

משהו צר, יש לו שם שולחן.

הוא שען.

חנות שעונים.

הוא פותח רק שעתיים.

הוא עומד תור.

תור.

ויש חנויות מפוארות, גדולות, מרווחות וזה,

ואין דוחק ואין כלום.

הוא עושה הכל בזריזות.

פרק שעונים זה מרכיב, זה עושה פה שם, אני בטריות, עושה ככה ואתה גם.

משהו מדהים בזול.

בזול גם.

בן אדם פותח בשם, לומד בכולן,

מה, שעתיים קבוע?

פרק, סוגר, הולך הביתה.

מדהים.

כדאי לעבור שם ולהסתכל.

ועל דבר זה דייק במדרש, במדרש שמואל, בלשון המשנה.

הווי ממעט במלאכה.

לא נאמר.

הווי ממעט בעסק.

זה נאמר.

מה זה בא להורות?

כי באמת לא יהיה מיעוט

במלאכה עצמה,

כיוון שהיא תסתיים מעליה עד כדי השיעור הנצרך לפרנסתו,

על אף שהאדם יעסוק בתורה,

אלא המיעוט יהיה רק בעסק,

בטרחת העבודה מצד האדם.

מה שאתה צריך לעשות במלאכה, המלאכה תושלם. אל תדאג.

רק אתה תמעט בעסק. אל תתעסק בזה הרבה.

הכול אתה תקבל.

מה שאתה צריך לקבל,

תקבל.

אז בשביל מה לתרוך?

בשביל מה הייתי הגיע?

מרן החפץ חיים זכה צדיק ורכה נסע לעיר ורשה בפולניה לצורך מסוים,

ועשיר רצה לארח אותו שהצדיק יהיה בביתו.

ולכן הקדים לעמוד במסילת הברזל היכן שהרכבת תעצור.

וכיוון שהוא היה ראשון

להקביל את פני החפץ חיים,

ביקש ממנו שיברור את האכסניה שלו להתאכסן בה.

החפץ חיים הסכים.

איזה שמחה.

ואחרי שנטל שלום מכל הבאים לקבל פניו,

עלה החפץ חיים על מרכבתו של העשיר המאושר,

והעגלון הובילו אותם לביתו של הגביר.

תוך כדי שיחה,

שאל החפץ חיים עם הגביר,

קובע עיתים לתורה מדי יום ביומו.

והוא התנצל, אמר שיש לו עסק גדול,

והוא טרוד במשך כל שעות היום.

לכן אינו יכול להתנתק מן העסק ללמוד תורה בלו זמן מועט.

החפץ חיים במתק לשונו

הסביר לו את הטעות.

משל לבן כפר

שנצלח לנסוע לעיר הגדולה,

לפגוש אחד מאנשי השררה.

בעת הנסיעה ברכבת,

ראה שזה אורך זמן רב,

והוא יאחר לפגישה

עם השר.

עכשיו, מה לעשות?

ועלה רעיון במוחו לזרז את הרכבת,

ניגש לדופן הקרון מאחורי הקטר,

והתחיל לדחוף בכל הכוח.

שאלו אותו נוסעים, מה אתה רוצה לעשות בדיוק?

אמר להם, אני דוחף את הרכבת,

שתתקדם מהר, יש לי פגישה.

כולם צחקו,

אמרו לו, המנוע,

תדוחף את כל הרכבת,

ואתה עם הדחיפות שלך,

רק דוחף את עצמך אחורה.

למה לך להשחית את כוחך לריג?

אמר לו, חפץ חיים.

הקב' ברוך הוא זן ומפרנס את כל בריאות העולם, כולל אתה.

ונקצב לך משמיים כמה תרוויח.

וההתאמצות שלך זה כמו זה שעוזר לכתב.

ולכן, אל תיגע את עצמך בעסק הפרנסה.

תקבע לך עתים לתורה ללמוד,

ולא יחסר לך מממונך ומן עסקיך מאומה.

וסיפרתי בעבר

שהחבר'ה שהתחלתי איתם בכרם התימנים,

היו כולם עובדים בבסטות.

היו עובדים, בוקר, שש בבוקר,

עד שמונה בערב,

על הרגליים.

ולאט לאט הסברתי להם מה שאמרנו עכשיו.

ואמרתי להם, תצמצמו, תצמצמו,

תראו שלא תפסידו.

זה הגיע למצב שהם פתחו כבר שעתיים.

והרווחים היו אותו דבר.

חיים נגר זה עוד מאחרוני העדים.

מנוחתו עדים.

יש עוד כמה כאלה שערדו בבסטות שהם עוד קיימים.

בעניין זה גם מסופר,

פעם דיבר בעל בית הלוי מבריסק,

זכר צדיק לברכה,

עם אדם,

ובתוך הדברים שאל אותו, מה אתה עושה?

אמר לו במסחר,

שאל אותו שוב, מה אתה עושה?

הוא חשב

שהרב לא מבין מה פרטי המסחר, לכן התחיל לפרט

את אופן הדברים וסדר הדברים וכמה מרוויח.

בעל בית הלוי שאל, ומה אתה עושה?

והפעם הזו כבר פקחה הסבלנות של הבן אדם.

אמר לה, רב, כבוד הרב, אני הסברתי לך כבר פעמיים משלוש

במה אני עושה.

ואם בכל זאת עדיין לא הבין הרב, אני לא יכול לברר באופן יותר ברור ממה שאמרתי.

אמר לו בית הלוי,

כל דבריך שביארת לפניי,

זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לא אתה.

הוא לא צעק כאן את זה.

הוא מפרנס אותך, זה מה שהוא עושה.

מה אתה עושה? שאלתי.

זה עוד לא אמרת לי, מה אתה עושה?

להביא פרנסה אתה לא מביא, הוא מביא לך.

אתה תמות, הוא ימשיך לתת פרנסה למשפחה גם כשאתה איננו.

מה זה השטויות האלה? שאלתי, מה אתה עושה?

איזה יופי זה.

טענות.

אנשים לא מבינים מה מדברים איתם.

וכיוון שאנחנו אומרים,

הווה ממעט בעסק ועסוק בתורה,

מן הראוי להסמיך דבר נאה שאמר הגאון

המקובל מהריל אשלג, זכר צדיק וברכה,

מחבר באור הסולם על הזוהר הקדוש.

הוא אמר לתלמידיו,

תחת אחד השיחים בגנות,

הרודפים אחר הממון,

בגודל הסכלות שבדבר,

הוא דיבר בגנות הרודפים אחר הממון,

בגודל הסכלות שבדבר.

והגיד להם,

דומה למדינה אחת

שהמלכות יצאה בהכרזה שערך המטבע של המדינה יפוג בעוד תקופת זמן,

שנתיים.

האם יעלה על דעת אדם בר דעת להשתדל בצפירת המטבעות הללו שיאבדו ערכם לאחר שנתיים?

הדבר הזה לענייננו.

כיוון שחי האדם,

חיים קצובים ומדודים,

כפי שמעניק לו הקדוש ברוך הוא ברוב טובו,

והאדם יודע שלא יחיה לעולם.

וגם כתוב, כי לא במותו ייקח הכל.

אם כן, מה זה השטות לצבור ממון רב בו?

בשעה שלאחר מותו לא יהיה ערך ושווי

למה שהוא אסף.

והעיקר זה לאסוף לימוד תורה וקיום מצוות ומעשים טובים שערכם רב עד מאוד,

ומקבלים עליהם שכר נצחי לעולם הבא.

בהרצאות הראשונות אמרתי על זה דוגמה,

אם נותנים לבן אדם 50 אלף דולר,

אומרים לו יש לך שתי אפשרויות,

או להשקיע את זה בצריף

או בדירת קבע.

איפה האדם ישקיע?

בדירת קבע.

למה? הצריף זה רק לשבוע.

ואחרי שבוע אתה עוזב את הצריף.

בדירת קבע אתה קבוע.

אבל על כל פרוטה שאתה מוציא, על מה?

על הצריף.

אז אם כן, החיים שלנו זה שבוע.

70 שנה זה כמו שבוע.

ואם השקעת כל הזמן רק בעניינים של העולם הזה, ולא השקעת בעולם הבא,

זה כמו זה.

משקיע בצריף,

שישאיר לאחרים.

בואו לא לקח איתו שום דבר.

מדרש שמואל מדקדק.

התנא אמר, הביא ממעט בעסק.

לא אמר, מעט בעסק.

בא להורות שיהיה אדם מתמיד כל העת בדבר הזה.

ממעט, זה הולך וממעט. כל פעם מוריד עוד קצת על חשבון העסק

מהזמן ולוקח אותו לתורה ומצוות מעשים טובים.

וכל יום ימעט יותר.

לא להסתפק במה שפעם אחת הוא עשה.

ועוד דייק בלשון התנא, ועסוק בתורה.

לא אמר, תרבה לעסוק בתורה.

בהתחלה אמר, וממעט בעסק.

אז היה צריך להגיד...

במקום מה שאתה ממעט בעסק, אז תרבה לעסוק בתורה.

לא, לא אוסיף את המילה מרבה כנגד הממעט.

לא.

ובאר התנא,

שהכוונה,

אפילו אם ירבה אדם מאוד לעסוק בתורה,

עדיין זה לא נקרא מרבה,

כיוון שהתורה ארוכה מארץ מידה,

ועדיין הוא רחוק מלהשלים חוקו בלימודה.

כמו שאמר,

מרן הבעל שם טוב הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

תורת אדוני תמימה,

מה פירוש?

כל כמה שילמדו בני אדם ויעסקו בתורה,

עדיין היא תישאר תמימה ושלמה, ועוד לא נגעו בה.

לפיכך לא השתמש התנא בלשון מרבה.

ומזה הטעם המשיך התנא בדבריו, ואמר, הביא שפל רוח בפני כל אדם,

מאחר שלעולם לא יצדק לומר על האדם שהרבה ללמוד תורה,

כי כמה שרק יוסיף לעסוק בה,

עדיין לא השלים חוקו.

אם כן, ודאי אין ראוי להתגאות,

אלא ישפיל רוחו ויתנהג בענבה.

ישמעו השומעים יאבינו.

המהר״ל מפרק, זכותו תגן עלינו, אמן.

אדם צריך למעט בעסק, לא מסיבת עצלות,

או מסיבה אחרת, אלא מסיבת מעסוק בתורה.

כל חפצו ומגמתו להרבות בעסק תורת ה',

מאירת עיניים ומשמחת כל לב.

במדרש שמואל

כתב בשם רבנו ישראל,

ליבות בני אדם נחשבים כמו בתים.

השם יתברך בנה אותם בחינם, שיהיו אוצרות לחוכמה.

כל אדם הוא כמו בית שהוא אוצר, מחסן לחוכמה.

כשאדם לומד תורה,

אם התורה רואה שהלב פנוי, היא נכנסת.

אבל אם הלב מלא דאגות, טרדות, הרהורים, מחשבות,

היא לא יכולה להיכנס.

כי רדיפת ממון גורמת לאדם דאגות.

מרבה נכסים, מרבה דאגה.

לכן הווי ממעט בעסק,

מעט בדאגות,

ואז הוא עסוק בתורה. תאכל התורה להיכנס לתוך הלב שלך

כדי שתלמד, אבל אם אתה טרוד,

אתה לא יכול ללמוד.

הלב לא פנוי, עמוס.

דאגות, מחשבות וטרדות.

אז אם תמעט בעסק, מהדאגות,

תתפנה מקום בלב, אפשר להכניס שם תורה.

בספר לבבות

פירש המשנה מתכוונת לתלמיד חכם שתורתו אומנותו,

שלא יהיה לימודו בעסק גדול ובפרסום רב.

באופן שיהיו קוראיו ומכיריו יודעים כי בתורת אדוני חפצו, הוא בא,

יגיע יומם ולילה.

לא יעשה את זה ככה, ככה, פפפן, רעש וזה,

אלא יעסוק בה בצנעה, בהסתרה,

ולא יתגאה בלימודו.

זה שאומר, וממעט בעסק,

שלא יהיה לימוד שלך עסק, עסק גדול, אתה עושה עסק מזה, אה?

אני כותב ספרים, יש לי עשרים ספרים, יש לי זה.

והוא אומר, אני עונה מאות תשובות, ושולחים לי, וזה, שלחו לי,

אלא מעסוק בתורה בינך לבין כונך, בהשקט, בצניעות, וזהו.

כתב כבוד קדושת האדמו״ר, בעל לב שמחה מגור, זכר צדיק וברכה, ברמז דברי המשנה.

ישנם אנשים שאינם מתחילים ללמוד עד אשר ימצאו מקום טוב שאפשר ללמוד בהשקט וברוגע.

הוא הולך לבדוק כל אלים, לא, פה זה לא מסודר,

פה זה לא נקי, פה אין מזגנים, פה ככה, פה לא.

הוא מחפש מקום עם רוגע, אולי הוא רוצה ליד נחל, וזה, וחלוקי נחל,

וקצת צמחייה ליד, וזה.

הוא לומד רק במקומות כאלה.

הוא גם צריך ספר דווקא שמודפס באותיות מאירות עיניים, והכול.

הוא גם בוחן את הכיסא נוח, מרופד, והכול.

וגם, הוא מבקש שיהיה תמיד לידו כוס קפה,

כוס תה,

נס קפה, שוקו,

כל מה שאפשר לידו, נחמד וערב.

ורק אז הוא מתחיל סוף סוף ללמוד.

תראו, יש אנשים שמגיעים לכולל ישר, קודם כל הולכים לפינת הקפה.

אחר כך הם בוחרים את הפינה,

איפה המזגן טוב או איפה המזגן לא טוב.

אחר כך הם מחפשים את הספר,

וכמובן, מדברים קצת ככה על הווה עלדה, ואחר כך מתיישבים ומתחילים קצת ככה,

אחר כך וככה, ולא עובר הרבה זמן, ושוב הם קמים למלא את צורכיהם.

חוץ מביטול תורה שנגרם להם

בזמן הזה של ריבוי האחונס,

כל כך עושים הכנות.

עוד מבטלים להריק הרבה זמנים קצרים, מזדמנים להם בין הפרקים,

שיכלו למלא אותם בלימוד התורה.

משום שזמן רב עובר עליהם עם ההכנה ללימוד.

ועל כן אינם לומדים בזמנים הקצרים הללו, כיוון שיודעים שעד שיסיימו עם ההכנה יעבור הזמן.

מילא היה עושה כוס תה ואומר משניות בעל פה,

מילא זה, לא,

הוא עכשיו מרוכז בהכנת התה, זה עניין, זה לא,

לא עושים תה ככה חפיף,

כי זה יכול לא להצליח,

לעשות אותו כמו שצריך.

זה שזירת תנאי והיא ממעט בעסק,

אל תעסוק כל כך הרבה.

מכנישת קין עסק,

אמרתי, טוב, איפה הוא?

חברון, בסדר?

לא לעשות הרבה עסק עם ההכנות ללימוד, אלא לעסוק בתורה.

תתחיל תכף ומייד בעסק התורה,

ועל ידי זה תצבור באמתחתך זמן רב של לימוד

מזמני הפנאי הקצרים.

סיפרנו בעבר על הרב בנגיס, שהיה אב בית דין של העדה החרדית בירושלים,

שהוא סיים את השס 101 פעם.

וכל פעם שהוא היה עושה סיום, אז כמה אנשים,

עושה סיום בלי טררם.

פעם אחת הוא עשה טררם.

הזמין הרבה והרבה והרבה.

שאלו אותו, מה נשתנה הסיום הזה משאר הסיומים?

אמר להם, את הסיום הזה,

את כל השס גמרתי בחמש דקות.

כולם לא מבינים איך אפשר לגמור את השס בחמש דקות, אפילו אם אני רוצה לרפרף בעיניים במהירות, אני לא יכול.

אפילו אם יטיסו לי את זה מול העיניים, אני לא יכול.

מה זה בחמש דקות?

הוא אומר, כל חמש דקות פנויות שהיה לי,

התקדמתי, התקדמתי, התקדמתי במשך השנים בחמש דקות.

ועוד חמש דקות, ועוד חמש דקות ציינתי שס.

לפעמים עומדים בתחנת אוטובוס,

לפעמים ממתינים למשהו, לפעמים...

אפילו עד שעונים לך בטלפון, יש כמה צלצולים.

אפשר גם ללמוד.

בקופת חולים יש אנשים, בכל מקום.

יש פה שתי דקות, חמש דקות, ארבע דקות, שלוש דקות, שבע דקות, עשר דקות, זה.

מתקדמים.

איפה עושים לך פורמט? יש פה בכיס?

יש היום?

תלמוד.

בפורמט כיס?

אתה יכול, חביבי.

אלה שיש להם

פלאפון,

יש להם את כל השספו עם באורים, יש להם דף היומי, יש להם הכול.

יש אחד מעביר את הדף היומי ברבע שעה, חמש עשרה דקות.

חמש עשרה דקות,

דף היומי.

לא יאומן כי יסופק.

אז בן אדם?

בן אדם.

בן אדם יכול ללמוד

את השבע דפים גרסה,

וזה אין.

כבר לא בגרסה, עם הסבר מפורט,

באותו זמן.

הוא גומר את השס.

רבע ורבע ורבע ורבע,

ועוד רבע ורבע, זה שש רבעים,

נכון?

וכמה מנו שבעה דפים?

אז בשעה ושלושת רבעים

הוא שומע כבר את השבעה דפים,

שהוא מבין אותם.

לא רק גורס.

היום האפשרויות והאמצעים,

משהו מדהים.

ואין להם בן אדם רוצה.

בן אדם רוצה. הוא דוחק את זה תמיד לסוף, כשיהיה לי זמן. עכשיו אין לי זמן.

אולי בערב, אולי בערב. נראה, נראה, נדבר, נדבר. בית, בית.

אפילו לדבר אין לו זמן.

כל כך הוא טרוד בענייני המלאכה והעבודה.

האדמו״ר הזה,

מגור,

היה נאה דורש ונאה מקיים,

והעידו עליו משמשיו, שכל עת שנזדמנו לו כמה דקות בודדות פנויות,

בדרך לנסיעה,

לפני כניסה לשמחה או מאורע כלשהו,

ניגש בזריזות לארון ספרים, מוציא גמרא,

מתיישב ללמוד ביישוב הדעת ובשלוות הנפש,

כאילו עומדים לפניו כעת שעות ארוכות ללמוד.

מי שראה את הרב קניבסקי עם נוחתו עדן,

מחכה לסמדקאות, לומד. בכל מקום לומד, לומד, לומד, לומד.

לא מעניין אותו, לומד, לומד, לומד.

בחתונה זעזעו אותו, חטפו אותו, הוא לומד, לא יום החתונה.

ביום החתונה הוא לומד.

לא הכנות, לא תמונות בחוף הים, לא...

איי, איי, איי.

מה יצא ממנו? בגאות.

לא יאומן כי סיפר.

אז זאת אומרת,

הפרינציפ הוא פשוט.

אהבתי.

מה אהבתי?

מה?

מה אהבתי?

מכל מה שלמדנו, מה אהבתי?

אתם לא אהבתם כלום, אני רואה.

מה אהבתי?

מה אהבתי תורתך?

כל היום מסיחתי. אבל לא זה, לא זה.

מה אתה עושה?

אני, יש לי מסחר.

מה אתה עושה?

אני עובד ככה, עושה ככה, מרמיח ככה.

מה אתה עושה?

כבודו, אני כבר מסביר כמה פעמים, כבודו לא עומד על מה שאני אומר, אני לא יכול להסביר יותר.

מה אתה עושה? שאלתי, לא, מה הקדוש ברוך הוא עושה בשבילך.

הקדוש ברוך הוא, הוא עושה את העסק, לא אתה.

אתה, מה אתה עושה?

איי, איי, איי.

מה אהבתי תורתך?

כל היום מסיחתי.

מה אהבתי תורתך?

כל היום מסיחתי.

מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש גשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש גשם הכל ידוך והכל ישבחוך

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש גשים ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת בקוראן,

עונג שבת ישמחו במלאכותך,

שומרי שבת בקוראן, עונג שבת מקדשי

מקדשי מקדשי שביעי

שבת

עונג

מקדשי מקדשי שביעי שבת ישמחו במלאכותך,

שומרי שבת בקוראן, עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שבת,

שומרי שמבן וקוראן, עונג שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי

שבת

עונג מקדשי מקדשי מקדשי שבת שיהיה לכם יום טוב, בריאות והצלחה.

הרי אני מכוון לקיים מצוות החכמים, רבי חנן יאמר רשי יאמרו סוד גורדו ברוך זה כל ישראל,

פיקוח רבונם תורו ומסווד

שנה אמר אדנו אפס למען, סד גו יגמיל תורו, יא