שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציבי יום: רעות בת יוכבד - היא בעלה יזכו לשלום בית אמיתי, תשובה שלמה, בריאות הנפש והגוף, יחיו בשלום אחוה אהבה ורעות עד מאה עשרים עם הילדים וינצלו מכל הגזרות הקשות ומחבלו של משיח אמן! 

בלחש: ... אמן! 

שני בת בת-שבע- בריאות שלמה ותאומות השנה - אמן!

אנחנו ממשיכים: 'שיעורי הצלה ע"י בטחון בה' בלבד' חלק ב'.

בתנאי אחד

רבנו יונה אומר: 'בכח הביטחון זוכה לישועות' אבל הבוטח בה' צריך שיהיה בטחונו אמיתי, לדעת ולחוש באמת: שהקב"ה לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, וכל השאר זה סיבות בעלמא!

ככל שהאדם מאמין בהשי"ת יותר - כך 'מידה כנגד מידה' הקב"ה משגיח עליו ועל כל צרכיו. 

בספר 'אור יחזקאל' (אמונה) אומר: 'אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט, ואינו רואה אפשרות להצלה - צריך להאמין: שהשי"ת בורא ומנהיג את כל הבריאה.

וכידוע שהוא ברא את כל הבריאה על כל צבאם, שמש ירח וכוכבים, ימים ונהרות, בני אדם – את הכל הוא ברא בלי שיתוף, כך צריך להאמין: שהוא מנהיג כל הבריאה וכל הברואים והכל נעשה בהשגחה פרטית.

ככל שהאדם מאמין יותר בהשי"ת 'מידה כנגד מידה' משגיח עליו ועל כל צרכיו בהתאם, ככתוב: "ה’ צִלְּךָ".- כמו צל, אתה מראה לו אצבע- מראה לך רק אצבע, מראה לו כל היד - מראה לך כל היד, כמה שאתה בוטח בו יותר תקבל יותר. לפי הבטחון ככה אתה מקבל.

בכל יום אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה: 'כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ' דווקא בזכות הקיווי - שאנו מקווים מצפים שה' ימלא בקשותינו, אז אנחנו זוכים אפילו אם מעשינו אינם ראויים.

וכתב בעל 'ספר העיקרים' (מאמר רביעי פרק מו'): 'גם אם אדם אינו ראוי מצד עצמו, מדרך הביטחון להמשיך חסד חינם על הבוטחים בה''. 

ו(בפרק מח') כתב: 'אל לנו להתייאש מלקוות אל ה' מסיבת רוב העוונות, כי אין אנו עתידים להיגאל מצד זכויותינו כי הם לא יספיקו לנו, אבל הגאולה ממעמקי הצרות תהיה על צד החסד בלבד, ולזה ראוי לייחל אל השי"ת בלבד, ולא לזולתו "כִּי עִם ה’ הַחֶסֶד" ואין נמצא מן הנמצאים שיוכל לעשות חסד זולתו'.

מכאן ברור שאין לסמוך על שום כח ועל שום גורם גם אם לובש מדים. שהרי ראינו, צבא שלם שנערך והכין כביכול הכל מוכן... ותצפיתניות והכל... וברגע אחד (1) - לא צבא, חבורת פרחחים שונאי יהודים, עם אופנועים חרטא ועם מכוניות טרנטה, נכנסו מול צבא חזק מאוד! כביכול, ומסתובבים בשטח חמש (5) שעות ועושים מה שהם רוצים באנשים! איפה הצבא? אין על מי לבטוח רק בהשי"ת, כל השאר זה סיבי סיבות שהוא מפעיל אותם, נותן להם, מאפשר להם מונע מהם, הכל הולך לפי חשבון מדוקדק. 

וב(פרק מז') כתב: 'אם אדם משער בעצמו: שאינו במדרגה שיעשה ה' עמו חסד חינם, והוא חושב: שלא ירצה האדון ברוך הוא לתת את שאלתו, ובעבור זה אינו מקווה כראוי, לזה לא בא לו חסד, כי אם היה מקווה כראוי - לא היה החסד נמנע מאת השי"ת, כי הקב"ה רוצה להשפיע למקווים לו: "וְקוֹיֵ ה’ יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" הקב"ה מצפה למקווים לו.

החפץ חיים הקדוש אומר: 'השי"ת מיטיב לרעים ולטובים'. ובספר 'שמירת הלשון' (חלק שני על פרשת שלח) הוא עונה על שתי (2) טענות; טענה ראשונה (1) אמרו ישראל: 'מה שהבטיח הקב"ה לתת את הארץ, דווקא אם יהיו צדיקים!', 

אומר החפץ חיים: 'זו טעות מעיקרא! "הקב"ה אינו מדקדק עם האדם לומר: 'אושיעך רק באופן שתהיה צדיק' אלא אומר לו הקב"ה: 'לא אושיעך אם תהיה מורד ח"ו'. 

לכן יהושע וכלב סיימו ואמרו "רַק בָה’ אַל תִּמְרֹדוּ" כל זמן שאדם לא מורד בהקב"ה לעקור את המצוות שלו בכוונה, מומר להכעיס עדיין הוא יוכל לקוות לטוב'.

אפילו אם הוא בעל עבירות וגדולות ורבות כמו שלמדנו אתמול ברבינו יונה. אבל יש רק אחד שהקב"ה לא יועיל ולא יעזור לו - זה המורד. ולכן כלב ויהושע בן נון אמרו לעם ישראל אחרי שעשרת (10) המרגלים אמרו להם לשון הרע על הארץ, אמרו להם: "רַק בָה’ אַל תִּמְרֹדוּ" כל זמן שאתם לא תחשבו מורדים: "קַוֵּה אֶל ה’".

וכך כתב בספר 'חובות הלבבות' (שער הביטחון פרק ב') וזה לשונו: 'וְהַשְּׁבִיעִית (7) - שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁבָּטַח עָלָיו בְּתַכְלִית הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד, לְמִי שֶׁרָאוּי לוֹ וּלְמִי שֶׁלֹּא רָאוּי לוֹ' מי שבוטח בקב"ה, ה' יכול לתת בנדיבות ובחסד בין אם הוא ראוי ובין לא ראוי העיקר שהוא בוטח בה'. 

בפירוש 'מרפא לנפש' כתב: שאם זה לא יהיה כך - יתייאש מטובות הבורא, אם יהיה לו ספק אם הוא ראוי לטובות מאת ה' - אז הוא יתייאש! וימעט ביטחונו בהשי"ת, ובגלל זה גם מתרחק מתורתו. 

אלא, צריך לדעת שהקב"ה מיטיב לרעים ולטובים, ככתוב: "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" וזה יגרום שהוא יתקרב אל ה' ויעשה תשובה ויהיה ראוי לטובה. 

ואתמול היו פה בחורים שנצלו מהמסיבה, ויצא סרטון ע"ז, לראות שגם אנשים שחטאו בשמחת תורה בשבת קודש, בתערובת של גילוי עריות - עם פניה לה' - ניצלו...!

ו(בפרק שלישי בשער הביטחון בהקדמה הרביעית) מבואר: 'העיקר לא למרוד במרד ובמעל ולבטח על השי"ת, ולמרות שזה נגד השכל הקב"ה עושה זאת כדי שבני אדם לא יתיאשו, 

יגידו: "אין לי סיכוי!" ויעזבו לגמרי, 

לכן נותן להם הקב"ה בשכר "הקיווי" חסדים בנדיבות. 

בשעת הדין - שואלין אדם: "ציפית לישועה?" 

יש בזה שתי (2) כוונות, הכוונה גם: ציפית לישועה כללית של עם ישראל שיבוא גואל ויגאל אותם? האם ציפית כל יום והמתנת? שבתוך השאלה יש גם 'ציפית לישועה' בעניינים הפרטיים שלך בכל מצבי בלחץ והדוחק והצרות והמלחמות וכל מה שהיה לך, ציפית לישועה? ידעת שיש לקוות לה'? 

בספר 'החינוך' כותב: 'ומי שצר לו' יש לו צרה 'ולא קרא אל ה' להושיעו - ביטל "מצוות עשה "כדעת הרמב"ן וענשו גדול מאד! כי הוא מסיר השגחת השם מעליו'.

כאילו, אם הוא לא יודע להסתדר בכח עצמו - אז מי יושיע אותו? זאת אומרת הבן אדם הזה מסיר את השגחת ה' מעליו. רק אם הוא יכול להסתדר אז כן ואם לא - לא. אדם שלא פונה את ה' בשעה שצר לו - הוא עובר על מצוות עשה. 

יש חושבים: 'אדם קיווה וקיווה וציפה לישועה והיא באה, אז הוא אומר: 'אתה רואה? כדאי לצפות ולקוות לה'!'. 

אבל, אם בוששה הישועה לבוא, ולא רואים שינוי לטובה, ומבקשים ומייחלים, ומצפים יום-יום ואפילו שנים - לפעמים מהרהרים ח"ו: 'לשם מה יחלנו כל כך? חבל על כל התקוות... רצנו מפה לשם התפללנו וביקשנו ולא נושענו!'. 

אבל מי שמסתכל במבט אמיתי, יראה שהקיווי והציפיה זה לא רק עניין כדי להשיג רק איזה תכלית, עצם הקיווי - זה התכלית!! כי הקב"ה רוצה שיקוו אליו ויפנו אליו. 

זה כמו שאדם מתפלל לה', אפילו אם הוא לא קיבל מה שביקש בתפילה - הוא קיים מצוות "תפילה", אדם שמקווה לה' ובוטח בה' - מקיים מצווה בכל רגע.

כשאדם מצפה ומקווה להשי"ת וגם בוטח בו בלב שלם, מה נגרם באותו רגע? הוא פשוט מחובר לקב"ה. אבל עצם זה שהוא התקרב לבורא והתחבר אליו בפניותיו אליו - מגיע לו שכר, כי כל העניין זה "קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב" להיות קרוב לה'.

לכן, צריך לברך מאה (100) ברכות ביום, עם שלוש (3) תפילות, צריך להיות מחובר לקב"ה תמיד! לא להסיר דעתו ומחשבתו מהשי"ת! "שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד", "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" אנחנו צריכים להיות מחוברים למקור החיים! מי שנותן לנו את החיים - אי אפשר לזנוח אותו.

להבדיל, כל זמן שהטלפון שלך מחובר למטען - אתה נטען, אתה מתנתק אתה מתרוקן, אתה לא מחובר - אתה מתרחק! אז יש כל הזמן חיבורים, אז ע"י הקיווי והצפייה - אתה מתקרב לה'.

כתוב (אוצר התפילות בשם בעל 'דובר שלום'): 'אך הבורא יתברך, מלבד שמיטיב לבוטחים בו למלא משאלות בטחונם, עוד נוסף שנותן שכר טוב לבוטחים בו על עצם הביטחון שבטחו בו!' גם אם הם עוד לא קיבלו מה שהם בטחו, שכר הבטחון הם מקבלים.

ועוד זוכים המקוים והמצפים לישועת ה' - לכפרת עונות! כמו שאומר הרמח"ל הקדוש: 'תקוותו היא טהרתו' - זה שאתה מקווה לה' – זה מטהר אותך מעוונות! והתקווה מובחרת יותר מקורבן! ועם תפילה ותקווה - זוכה לכפרת עוונות ואפילו פשעים! כי על פשעים אין קורבן, על שגגה יש, על פשע אין! אבל פה ע"י התקוה שאתה מקווה לה' ומחובר אליו, אתה זוכה יותר מקורבן. כי מה המטרה של קורבן? קורבן לקרב אותך אל ה'; כשאתה רואה מה היה צריך לעשות בגופך, ובמקום זה ה' קיבל קורבן! אז אתה מתקרב לה' שריחם עליך! כמו אלה שהתקרבו עכשיו בכמויות לאור זה שהם ניצלו!

אז כשהאדם מקווה אל ה' - הוא מתקרב אליו, הוא פונה אליו, הוא מחובר אליו, והוא יודע: שהוא תלוי בו בלבד! אדם כזה - זה יותר מקורבן. וזה גודל מעלת התקווה להשי"ת.

ולכן, הביטחון בהשי"ת מעניק לאדם הרבה מאוד חוסן בתהפוכות החיים, ואדם שזכה לקנות את מידת הביטחון - יש לו אצל הקב"ה כבר זכות בפני עצמה!

אבל יש אנשים שחושבים: 'שהיה כדאי להם להיוולד פה ולא שם, להורים כאלה במצב כזה, ולא ככה וכן ככה...' ועושים כל מיני השוואות בינם לבין אחרים.

אז אומר הרש"ר הירש (ספר 'חורב' חוק התורות פרק ו'): 'דע, הקב"ה ייעד אותך להיוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבה באת לעולם. להורים שהולידו אותך בנסיבות המיוחדות לך. ומפגיש אותך עם אנשים מסוימים. ונותן לך מורים מהם תלמד. וידידים להם תתחבר או תתרחק. מעניק לך כוחות גוף ונפש במידה הנצרכת לצרכיך. מעמיד אותך במהלך חייך במצבים ייחודיים לך. כל אלה - מהווים בעבורך את הצרכים הטובים ביותר להגיע את התכלית אליה נשלחת לעולם כדי למלא את רצונו יתברך.' 

כל אחד יש תפקיד ומשימה בחייו, שונַה. 

'אולם, אם אתה בסוף תעשה את רצון ה' או לא? - זה דבר שתלוי בך! 'הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם - חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם!'.

אז תנצל כל מה שאתה קיבלת, כל התנאים כל הסיבות והנסיבות, ודע: שזה הכי טוב בשבילך! ומכאן אתה צריך להגיע להשלמת רצונו יתברך. ולא להסתכל: 'מה ההוא קיבל... מה הוא יש לו... מה אתה חסר...' שום דבר לא חסר לך! אלה התנאים שה' רוצה שאתה תעשה איתם. 

כמו עכשיו יש לוחמים שיוצאים לקרב, אז יש חלק בהנדסה, ויש חלק בגולני, ויש בשריון ויש בחיל האוויר, כל אחד יש לו תפקיד, ואחד משלים את השני, ואם עובדים בהרמוניה - אז יכולים בעזר ה', בקיווי לה', בבטחון בה' עם: "שמע ישראל" - לנצח במלחמה.

זה לא יהיה קל אמרנו, ועם חיזבאללה - יותר גרוע! (רח"ל)

אבל מה לעשות? נולדנו בתקופה הזאת, לניסיונות האלה, ואנחנו צריכים להיות מחוברים לקב"ה, מי שיהיה מחובר - ינצל, כי ה' מבטיח.

אז כדאי להעביר את הדברים הלאה, מה שנצרך בסך הכל: זה לא לבטוח בעצמך ולא האחרים. 

לבטוח בהשי"ת במאה אחוז (100%) ולעשות את הדברים הנכונים הראויים, ובע"ה הקב"ה בכוחו להושיע ברב ובמעט. 

היו בודדים שנלחמו נגד עשרות מחבלים! וחיסלו אותם!! הישועה יכולה לבוא גם במעט לא צריך הרבה. הנה! צבא שלם ולא יכל כנגד כאלפים (2,000) מחבלים. 

והיו כאלה בלי צבא! ולקחו יוזמה עצמית, לא במסגרת צבאית, ועם אקדח! הרגו מחבלים ונגמר להם המחסנית, ולקחו ממחבל את הקלצ'ניקוב שלו והמשיכו והרגו עם זה מחבלים. ונשארו בחיים! 

הקב"ה מושיע ברב או במעט! העיקר: "קַוֵּה אֶל ה’ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה’" - אמן.