מעשה יהודית | הרב אמנון יצחק שליט"א

אוצר המדרשים ע' 204 ע"פ חמדת הימים חלק ב' חנוכה פ"ב

תקציר: סיפור גבורתה של יהודית שכרתה את ראש אליפורני הרשע והצילה את עם ישראל מידיו.

ויהי בימי אליפורני מלך יון מלך גדול וחזק, והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש, בשנת עשר (10) שנים למלכותו שם פניו לעלות ולכבוש ירושלם עיר הקודש, ויקבץ ק"ך אלפים (22,000) שולפי חרב וצ"ב אלף (92,000) בעלי חצים.

ויאמר המלך אליהם: הנה עם בני ישראל אשר בירושלם משונים בדתיהם ואת דתי המלך אינם עושים, [וירושלם] הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה, עתה קומו ונקומה עליה למלחמה ולא יזכר שם ישראל עוד.

ויען מלך אחד אשר היה כבוש תחת ידו במלחמה ויאמר לו: חדל לך המלך מאלוהי עולם אלוהי ישראל אלוהי האלוהים, ה' גיבור מלחמה מושל גבורתו עולם, עיניו בגויים תצפינה הסוררים להלחם עם עמו ונחלתו לא ימוט, ולא עוד, אלא שכל אומות העולם נקראו נכרים וישראל הם עם קרובו, ומי ייגש ויערב לבו להלחם עמם!

לך התבונן במלכים הראשונים שעברו, על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם, כמו פרעה וסנחריב ויתר המלכים, נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגליך, ולא תוכל להלחם בישראל אשר מנשרים קלו ומאריות גברו, הלא המה הגיבורים אשר מעולם אנשי שם.

ויהי כשמוע אליפורני המלך את דברי המלך ההוא ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו לאמר: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמר כי עם בני ישראל רב ועצום ממני ואשר כוח בהם לעמוד בפני חיילי הרבים כחול הים? ומי בכל אלוהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי!?

ויחר אפו מאד ויצו: לייסר את המלך ההוא בשפטים גדולים כי דיבר סרה על עוצם חיילותיו לאמר: 'כי לא יעצרו כוח בפני עם בני ישראל', ויצו המלך לאנשי הצבא: לאסרו בנחושתיים ולהוליכו אל מחנה העברים לירושלם באף ובחמה ובקצף גדול, לאמר: 'ככה יעשה לאיש על אשר דיבר טוב על ישראל'.

- 'קום לך אתם והיה באבדי את ישראל תיפול גם אתה כמוהם כנפול בני עולה'.

ויקחו אותו עבדיו ויביאו אותו למחנה ישראל פתח שערי ירושלם, וישובו אל אדוניהם. 

והמלך בא ברחובות ירושלם אסור בכבלי ברזל וימצא שם שרי צבאות ישראל; עזיהו בן מיכה וכרמי, ויתמהו איש אל אחיו וישאלו את פיו ויספר להם את כל אשר קרהו על כי דיבר טוב על ה' ועל ישראל עמו, ואשר ציווה המלך למסור אותו ביד ישראל, להמיתו כהריק חרבו בישראל, ואשר אמר ארדוף אשיג אריק חרבי תורישמו ידי, 

וחירף מערכות אלוהים לאמר: "מי בכל אלוהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלם".

ויהי כשמעם שרי ישראל את דברי המלך רעדה אחזתם שם חיל כיולדה, ויבואו אל מקדש ה' אלוהי ישראל וישתחוו לה' בבכי ובצעקה גדולה ומרה לאמר:

"ה' אלוהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ הטה ה' אוזנך ושמע פקח עיניך וראה ושמע דברי אליפורני אשר חירף מערכות אלוהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור, יון את הגויים ואת ארצם ונתנו את אלוהיהם באש כי לא אלוהים המה כי מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום, ועתה ה' אלוהינו הושיענו נא מידו, שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי לא תעזוב הבוטחים בשמך וכי תשפיל הגבר הבוטח באדם ובגבורת הסוס יבטח".

ויהי ככלותם את תפילתם לפני ה' נחמו את המלך ההוא וידברו על לבו לאמר:

'ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו אשר הודעת את שמו ואת גבורתו - יהיה מגן עזרך! והוא יראך את מפלת האויב הרע הזה בנקום ה' אלוהינו נקם נקמת בני ישראל, ויהי ה' עמך ואתנו תשב כטוב בעיניך', 

ויבוא עוזיהו ויקבלו בביתו ויעש לו משתה גדול, ואח"כ נתקבצו העם ויתפללו כל הלילה וישאלו עזר מאת ה'.

ויהי ממחרת היום ההוא ציווה אליפורני לעלות למלחמה עליהם, והעם הרַגְלִים אנשי חיל שהיו ק"ך אלפים (120,00) איש והפרשים י"ב אלפים (12,000) נתקבצו יחדיו בכוח גדול וביד חזקה נגד בני ישראל. 

וכאשר ראו בני ישראל את הריבויים ישבו על הארץ ויעלו עפר על ראשם ויצעקו בני ישראל אל ה': 'להושיעם מיד אויביהם!', ויִקחו את כלי זיינם ויישנו בדרכים הצרים אשר בהם נתיב ההר וישמרו אותו יומם ולילה. ואליפורני בלכתו סביב ההר מצא סילוני המים אשר חוץ לעיר ויצו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס אותם.

[כל מקורות המים...]

ויבואו חיילי הצבא אל המלך לאמר לו: 'כי בני ישראל אינם בוטחים לא בחנית ולא בחיצים ולא בקשת אפס ההרים הרמים וכל הגבעות מחזיקים אותם. ואתה למען תוכל להם בלי מערכת מלחמה שׂום תשׂים שומרים על מקורי המים לבלתי יוכלו להעלות מים מהם, ותמית אותם בצמא מבלי חרב!', 

[הם מנעו מים ובעזה מכניסים להם עכשיו מים...]

'ואז ימסרו לך את העיר מפני הצמא'. 

וייטב הדבר בעיני המלך ולפני כל שלישיו וישם שרי מאות על מקורי המים מסביב, ויהי כעשרים (20) יום אחרי שימו משמרה זאת נתמעטו המים מהבורות ומהפלגים לכל יושבי ירושלם ויצמא העם למים.

ויתאספו בני ישראל אל עוזיהו, כל האנשים והנשים בחורים ונערים יחד כולם פה אחד לאמר: 'ישפוט אלוהים בינינו ובינך כי הרעות לנו ומאנת להיענות מפני המלך ועל כן ימסור אלוהים אותנו בידיהם ואין עוזר ונפלנו לעיניהם מרוב הצימאון.

ועתה נמסור עצמנו בלב שלם אל המלך, הלא טוב לנו לעבוד לה' והיינו עבדים לאליפורני ממותנו בצמא [בצבא...] ומהיותנו דיראון לכל בשר בראותנו בנינו ובנותינו מתים לפנינו?!

מעידים אנחנו היום את השמים ואת הארץ ואת אלוהי אבותינו הפוקד עלינו כפי עונותינו כי תמסור תכף ומיד את העיר ביד המלך ונמות מהרה לפי חרב!'.

[ההיסטוריה חוזרת אתם רואים? כולם מתלוננים על ביבי: תעצור הכל! תחזיר את השבויים!!... הכל חוזר...]

ויהי כשמעם את צעקת בני ישראל כל שרי צבאות ישראל צעקו צעקה גדולה ומרה ויבכו בכי גדול תוך ההיכל ויצעקו אל ה' קול אחד לאמר:

"חטאנו עם אבותינו העווינו והרשענו, אלוהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד, אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלוהים, כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו.

"אנא האל אב הרחמן חמול על עמך ועל נחלתך ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך, למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם, וברוב גאונך תהרוס קמיך. עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו".

וכאשר כלו הצעקות והבכי קם עוזיהו ועיניו זולגות דמעות ויאמר אליהם:

"חזקו ויאמץ לבבכם" אחי ונקוה חסד מה' עוד חמישה (5) ימים אם לא יושיע ה' לנו נעשה כאשר דברתם'.

ויהי כשמוע את הדברים האלה יהודית האלמנה בת בארי [יש במדרש שהיתה נערה, ובכל בו, סימן מד' שהיתה ביתו של יוחנן כהן גדול] והיא היתה יראת ה' מאד, ותעש לה יהודית בעליַּת ביתה חדר מיוחד להתפלל בו ותשב שם עם נערותיה, והיא היתה מענה בצום נפשה כל ימי חייה, והיתה יפת תואר מאד, ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה. וכאשר שמעה כי דבר עוזיהו למסור את העיר אחר חמשה ימים שלחה לקרוא את הכוהנים ועוזיה וכרמי ויבואו אליה 

ותאמר אליהם יהודית: 'מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו לעשות למסור את העיר ביד האויב, אם לא תבוא ישועתנו תוך חמישה ימים, ומי אתם כי נסיתם את ה'!?

'לא זו הדרך לקבל חסד המקום ברוך ה' רק להעיר חרון אף ה', האפס לנצח חסדו כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו לשום לכם יום כפי בחירתכם?! חלילה לסור מאחרי ה', כי חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו! טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' כי לא יזנח לעולם ה', כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו, רגע ידבר על גוי ועל ממלכה וניחם על הרעה.

"ועתה לכו ונשובה אל ה' כי ארך אפים הוא ונשאלה ממנו סליחה וכפרה על זה העוון בבכי ובצום ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח, כי עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע וכאשר נבהלה נפשינו מפני זדונם כן נגילה ונשמחה בישועתו, כי לא הרשענו כאבותינו אשר עזבוה ויקטרו לאלוהים אחרים וע"כ נמסרו לחרב ולשבי ולחרפה ולכלימה ביד שונאיהם, ואנחנו לא נדע אל אחר זולתי אלוהינו אשר אין עוד מלבדו, והוא ידרוש דמינו מיד קמינו למען כבוד שמו.'

[איזה דרשה! יא חביבי...]

'ועתה אחי אתם הכוהנים לה' ונפש כל עמו ישראל תלויות בכם ואתם חזקו ויאמץ לבבכם ולב כל ישראל לאמר אליהם כי אבותינו הובאו בניסיון לנסות אותם אם באמת אהבו את ה' אלוהיהם ואתם תאמרו אליהם: כי אברהם אבינו עמד בניסיונו של מקום וה' אהבו, וכן יצחק ויעקב ושאר האבות נמצאו נאמנים לפני ה' ביִּסורין, וכל מי שלא עמד בניסיון ביראת ה' והתלוננו לפנו ה' - נגפו לפני המשחית וימותו במכת הנחשים, ועתה התבוננו וראו: "כי כאשר יְסר איש את בנו ה' אלוהינו מייסרנו ולמות לא נתננו בעבור שמו הגדול והנורא'.

ויאמרו אליה עוזיהו והכוהנים: 'צדק כל אמרי פיך אין בהם נפתל ועיקש, אשר נואלנו ואשר חטאנו לשׂום גבול לישועת ה''

[עצם זה שהם קבעו גבול 5 ימים – זה מעשה איוולת בזה ששמו גבול על 5 ימים אם ה' לא יושיע ימסרו למלך ההוא...]

'ולכן העתירי בעדינו כי ישרה את ויראת ה' את'.

ותאמר להם יהודית: 'אנכי אתפלל לפני ה' בעדכם, וגם אתם העתירו אל ה' בעדי להקים את עצתי אשר חשבתי לעשות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים.

'ולכן לעת ערב תעמדו בשערי העיר ואצא אני ושפחתי עמי בלילה ואתם אל תחקרו ממני אנה אני באה, אפס כי תמיד תהיה תחינתכם בפיכם לה' אלוהי ישראל לפקוד את עמו בעבור כבוד שמו'.

ויאמר אליה עוזיהו: 'לכי לשלום ואלוהי ישראל יִתן את שאלתך אשר שאלת מעמו, ויהי ה' עמך לנקום אותנו מאויבינו – אמן!'.

ויהודית נכנסה בחדרה ותלבש שק ואפר ותעל עפר על ראשה ותשתחווה לה' ותשפוך את נפשה בצום בבכי ותפילה לפני ה', וכה אמרה בתפלתה:

'ה'! אלוהֵי שמעון ולוי אבינו אשר שמת בידם חרב להתנקם מהנכרים אשר טמאו וגילו את ערוות דינה אחותם, ונתת את נשיהם בשבי ואת בנותיהם וכל שללם לבוּז ביד עבדיך אשר קנאו את קנאתך, פקדני נא ה' אלוהי כרוב חסדיך, כי כל דרכיך צדק ומשפטיך תהום רבה, והבט נא את מחנה האויב הרע הזה אשר חירף מערכות אלוהים, כאשר ראית את מחנה מצרים ברדפם חמושים אחרי ישראל עמך ונחלתך, אשר בטחו במרכבותיהם ובסוסיהם וברוב חילם, והשקפת על מחניהם והבהלת אותם במחשכים, "תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן במים אדירים" כמוהם יהיו גם אלה ה' אלוהי הבוטחים על חילם וברכב ובפרשים ובחצים ובקשת, המתהללים בחניתותיהם ולא ידעו ולא יבינו כי אתה ה' אלוהינו איש מלחמות, יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.

"חשוף זרוע גבורתך כבראשונה, ושפוך באש חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו, אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלוהים לבא במקדש ולטמא היכל קודשך, ולנתק קרן מזבחך, אנא ה'! עשה למענך אם לא למעננו, "חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה", ולצר הצורר הרע הזה אליפורני המלך קַדמה פניו הכריעהו וילכד בפח עיניו לאהוב אותי ותחלהו בחולי החשק בי, ותן בנפשי חוזק למאוסו ובידי כוח ואַיל להשמידו, יִפול במכמוריו רשע, ויהיה זה זכר לשמך הגדול כי תמסור אותו ביד אשה, ואתה ה' לא בגבורת הסוס תחפוץ ומלכות זדון לעולם שנֵאת, שוועת עניִּם אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע, חנני ושמע תפלתי ושוועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ותן דבר בפי ועצה בלבי לקיום בית מקדשַךְ, למען ידעו כל הגויים כי אתה אלוהים חיים ואין זולתך אלוהים'.

ויהי ככלות יהודית להתפלל לה' את כל התפלה והתחינה הזאת ותקום מן המקום אשר השתחוותה שמה לה' מכרוע על ברכיה וכפיה פרושות השמים, ותקרא את שפחתה ותבוא אל היכל ביתה ותסר בגדי אלמנותה והשׂק מעליה ותרחץ את גופה ומשחה עצמה בשמן המור ותקלע את קלעות שערותיה ותשם כתר על ראשה ותלבש בגדים יקרים מוזהבים ותכשיטים חריטים ושׂהרונים ועגילים וטבעות, ותיַפה את עצמה בכל תמרוקי הנשים וכ"ד (24) קישוטיה, וה' נתן לה זיו ויופי הרבה למצוא חן בעיני כל רואיה. ותתן יהודית ביד שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה ותלך לה, וכאשר באה אל שערי העיר מצאה את עוזיהו ואת הכהנים המקווים עליה שמה ותעבור לפניהם ויאמרו לה: 'לכי לשלום ואלוהינו יִתן לך חן וחסד בעיני כל רואי אותך ויִּתן לך כל משאלות לבך וכל עצתך ימלא לטובה, ותתהלל עליך ירושלם עיר הקדש ויהי שמך בכלל החסידים ובמספר הצדיקים', 

ויענו כל העם אשר שם: 'אמן!'.

ותצא יהודית מן העיר היא ואמתה, ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר פגעו בה משומרי המלך אליפורני ויתפשוה לאמר: 'מאין באת? ואנה תלכי?'

ותאמר אליהם: 'יהודית מבנות העברים אנכי ואברח בהיחבא מאתם, כי ידעתי כי ימסרו בידכם ולכן חשבתי אצלי לאמר: 'אלכה נא לי לפני המלך אליפורני לגלות לו סודות עם היהודים ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ללכוד את העיר ולתפשה ולא יִפול ממחנהו עד אחד'.

וכאשר שמעו האנשים אשר תפשוה את דבריה הביטו על תוארה ויפיַּה והמה ראו כן תמהו מנועם אמרותיה במועצות ודעת, ויאמרו אליה: 

'ברוך טעמך כי חלצת נפשך ממות וחכמת בעצתך לבוא אל אדונינו, ותדעי באמת כי בעמדך לפניו כי יטב לך ותמצא חן וחסד בעיניו'.

ויביאו אותה למלך, ומיד כאשר באתה לפניו נשא המלך את עיניו וירא את יופיַּה וזיו הדרה ותבער בו אש החשק והתאווה אליה ויחלה המלך מחולי החשק, וכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים לפני המלך אמרו: 'מי אשר ימאס עם העבריִּם אשר יש להם נשים יפות כאלה, ומי לא ילחם עימהם בעבורן?!'.

וכאשר ראתה יהודית את המלך יושב על כסא מלכותו השתחוַותה לו אפים ארצה, ויקימוה עבדי המלך כי כן מצות אדוניהם, 

ואז אמר לה המלך: 'תגילי ותשמחי בלבבך ואל תיראי כי לא אחפוץ במות כל אשר יחפוץ לעבדני, ולא הייתי מרים חרבי וחניתי על עמך אם לא מאסוני. ועתה תאמרי נא לי: למה נסת וברחת מעימהם ותבחרי לבא אלינו?'

ותאמר לו יהודית: 'אנחנו חטאנו לפני ה' אלוהינו! ולכן דיבר ביד הנביאים אל העם ליַּסר אותם על עוונם. ועל כן בני ישראל פחדו ממך כי חטאו לפני ה' אלוהיהם וכבד הרעב בהם והנה נחשבנו כמתים מפני הצימאון, עד אשר הסכימו לשחוט את צאנַם ולשתות את דמם וחשבו להתיר את הקודשים אשר ציוה ה' אלוהיכם בשמירתם שלא יהנו מהם בחטים ביין ובשמן. ואם יעשו זה - המה יאבדו ואתה תעמוד! וכאשר ידעתי זה אני אמתך נסתי מאתם ושלחני אלוהים להגיד לך, ואולם אנכי יהודית אמתך עובדת את ה' גם עתה בהיותי אצלך, על כן אנכי אצא ג' (3) פעמים ביום ואתפלל לפני ה' אלוהי, ואתנפל לפני ה' והוא יגיד לי מתי ישלם להם כפעולתם וכרוע מעלליהם, ואבוא ואגיד לך כי תעבור בכל חוצות ירושלים ויהיו כל עדת בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ כלב לשונו נגדך, כי כל זה נאמר לי במראות האלוהים ולמען חרות אף ה' עליהם שוּלחתי להגיד לך כל זה'.

ויִּטב הדבר בעיני המלך [האהבל...] ובעיני עבדיו ויראו האנשים ויתמהו בראותם חכמתה כי רבה

ויאמרו איש אל רעהו: 'אין אשה משכלת כזאת בכל הארץ ביופי בחן ובשכל!'

ויאמר לה המלך: 'הטיב אלוהים עמך אשר שלחך לפני למען תמסרי את עמך בידינו, ובעבור דבריִּך הטובים אם כה יעשה לי אלוהיך ואלוהי, את תהיה ראשונה במלכות! ויהי שמעך בכל הארץ'.

ויצו המלך: 'להביא אותה בבית נכותו, ויצו להאכילה מעל שולחנו', 

ותאמר לו יהודית: 'לא תוכל אמתך לאכול מאשר ציווית לתת לי פן יקראני אסון, אבל אוכל מאשר הבאתי עמי'.

ויאמר אליה המלך: 'ואם יחסר לך אשר הבאת עמך מה נעשה לך?'

[כשיגמר לך האוכל מה נעשה?]

ותאמר יהודית: 'חי נפשך אדוני! שלא יחסר לי מזה עד אשר יקים ה' את דברי אשר חשבתי לעשות'. 

ותשאל עוד בעת בואה אל האוהל רשות לצאת בלילה ובעת עלות עמוד השחר חוץ מן המחנה להתפלל לפני ה' אלוהים. ותצא בכל לילה ולילה מחוץ למחנה לטבול את גופה תוך ברכת המים ובעלותה מלטבול שפכה את נפשה בבכי ואנקה לפני ה' אלוהי ישראל ליַּשר את דרכה בישועת עמה; ובאה אל האוהל בטהרתה ותאכל בסעודת הערב.

ויהי ביום השלישי (3) ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו, ויאמר אל סריסו שומר הפילגשים לאמר: 'לך נא ראה אם תוכל לפתות ולרצות את יהודית הזאת שאבוא אליה', 

ואז בא הסריס אל יהודית ויאמר לה: 'אל תבושי ואל תכלמי לבוא אל אדוני ואולי יִּטב לך לאכול ולשתות עמו?'

ותאמר לו יהודית: 'מי אנכי אשר אמנע מאדוני כל אשר יִּטב לו וכל הישר בעיניו אעשה, כי כל אשר יחפוץ אדוני המלך הוא טוב לי כל ימי!'. 

ותִקח יהודית ותלבש בגדי תפארתה ותבוא ותעמוד לפניו, ויהי כראות המלך את יופיה תכף הוכה ונחלה מאהבתו אותה.

ויאמר לה המלך: 'אכלי לחמך בשמחה ושתי בלב טוב יינך כי מצאת חן בעיני!'.

ותאמר לו יהודית: 'אשתה אדוני כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי, ותשב ותאכל ותפתח את נאד החלב ותשת וגם את המלך השקתה וישמח המלך עמהּ מאד וישתה יין הרבה מאד מאשר שתה כל ימי חייו!'.

ויהי אחרי כן הלכו כל עבדי המלך איש איש אל מקומו, ויסגור סריס המלך את דלתי האהל אשר שׁם יהודית עם המלך וילך לו, ויהודית לבדה באהל ואליפורני המלך במיטתו ישן כמת, 

ותאמר יהודית אל אמתה: לעמוד בחוץ לשמור לפני האהל. ותעמוד יהודית לפני המטה ותתפלל בדמעות רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, 

וכה אמרה בתפלתה: 'חזקני ה' אלוהי ישראל! ואנקמה את נקמת עבדיך ישראל, לחזק בריחי שערי ירושלם עיר מקדשך, סמכני כאמרתך ואל תבישני משברי בחוזק עוזיך'.

וככלותה להתפלל קרבה אל העמוד אשר בראש מיטתו ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד, ובשלפה את החרב תפשה אותו בשׁערי ראשו 

ותאמר: 'חזקני נא האלוהים!' 

והכתה פעמַים (2) על צווארו וחתכה את ראשו. ותשלח את אמתה ותיקח את כלי מלחמתו אשר היו תלויים בעמודים והכתה את כל גופו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריַּה, ותִתן את ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותו באמתחתה, ותצאנה שתיהן יחדיו כמנהגן להתפלל ותעבורנה את כל המחנות ואין פוצה פה ומצפצף עליהן כי כן ציווה עליהן המלך, ובסובבן את העמק באו בשערי העיר 

ותאמר יהודית לשומרי החומות מרחוק בקול ששון ובקול שמחה: 'פתחו שערים כי עמנו אל! אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל!!'.

ויהי כאשר שמעו אנשי העיר את קולה ויקראו את כהני ה' ויאספו כולם מגדול ועד קטן, ויצאו לקראתה בשמחה ובשירים ובהלל ובתודות לה', והדליקו נרות בכל חוצות ירושלים ובחצריהם ובטירותם ויעטרו כולם בבגדים חמודים וכלי יקר אבנים טובות ומרגליות לכבוד ולתפארת, ויביאו את יהודית אל תוך העיר בשמחה גדולה, כי חשבו לבלתי ראות פניה עוד, ויסובבוה כל ישראל סביב, ותעל יהודית במקום גבוה ותהס את כל העם, ויהס העם ויעמדו ולא ענו עוד.

אז ענתה יהודית בקולה קול עוז לאמר:

"הללי ירושלם את ה' הללי אלוהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ובֵרך בניך בקרבך; הללו את ה' אלוהינו, הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו, אשר לא עזב חסדו משפחתו וימכור ה' בידי אשה את שונאנו ועוכר ישראל בלילה הזה!". 

ותוציא מאמתחתהּ את ראש האויב צורר היהודים [סינוואר...] אליפורני הרשע (מהרה אמן!).

'ועתה אחי, חי ה'! כי שמרני מלאך ה' בצאתי מכאן וביושבי שמה ובשובי הנה כי לא נטמאתי והביאני ה' אלוהיכם אליכם בשמחה ובישועה והמליט נפשי בישועתכם, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

וכל ישראל השתחוו לה' אפים ארצה ויאמרו אליה:

'ברוך ה' אשר בידו השפיל אויבינו המחרף והמגדף מערכות אלוהים, כל גויים סבבונו בשם ה' כי אמילם דחה דחיתנו לנפול וה' עזרנו כי לא בִזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו, ובשווענו אליו שמע אלינו'.

ועוזיהו נשיא ישראל אמר אליה:

'ברוכה את לאל עליון מכל הנשים באוהל תבורך! ברוך ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר הצליח את דרכַיִךְ להביא ראש מלך אויבינו צורר היהודים, והגדיל היום את שמך ולא ימוש זכר תהילתך מפי כל האנשים אשר יזכרו את חסדי ה' לעולם, כי לא חמלת על נפשך בעת צרה ויגון עמך', 

ויענו כל העם: 'אמן ואמן!'.

ויקראו אל המלך אשר היה עומד בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל, 

ותאמר לו יהודית: "ה' אלוהי ישראל אשר הודעת את שמו ואת גבורתו ואמרת: 'כי הוא יקום נקמתנו מאויבינו!', הנה הוא יתברך שבר ראש כל הרשעים בלילה הזה בידי, ולמען תדע כי כן הוא הנה זה ראש אליפורני אשר בזדונו ובעזות לבו מאס את אלוהי ישראל, וישׁטום אותך להרגך לאמר: 'כאשר נכה עם ישראל תיפול ביניהם וחרבי יעבור בך!'.

וכאשר ראה המלך החסיד ההוא את ראש אליפורני ויפול על פניו ארצה ויאמר:

"כן יאבדו כל אויביך ה'!" 

ויפול על רגלי יהודית וישתחווה להּ ויאמר אליה: 'ברוכה את מאלוהיך בכל אוהלי יעקב, כי כל גוי עם ועם אשר ישמע את שמעך יהללו לך ויברכו את שם ה' אלוהי ישראל!'.

ותאמר יהודית אל כל העם:

'שמעו נא לי אחי ועמי! ותלו את הראש הזה על ראש חומותינו, והיה כאשר יזרח השמש ולקחתם כל אחד מכם את כלי זיינו ותצאו בתרועת מלחמה, ואל תרדו למטה אפס כי תקעתם ותריעו, וכאשר ישמעו את קול תרועת המלחמה ילכו אל שרי חילם לעוררו למלחמה, ובבוא השׂרים באהל אליפורני ימצאו אותו מתגולל בדמו "תיפול עליהם אימתה ופחד" וכראותכם אותם בורחים רדפו מהר אחריהם בחוזק כי ה' ייתן אותם תחת רגליכם'.

ויעשו כן בני ישראל וכאשר האיר היום תלו על ראש החומות את ראש האויב [סינוואר...] הצורר, ויִּקח כל איש ואיש כלי מלחמתו בידו, ויצאו ויתקעו ויריעו תרועה גדולה, וכאשר ראו כן שומרי החומות באו באהל מלכם אליפורני והשמיעו קול גדול בפתח האהל להעירו, וכאשר באו השׂרים השלישים 

אמרו לסריסים: 'לא עת התמהמה לכו ועוררו את המלך כי יצאו העכברים מחוריהן ופיתו אותנו למלחמה!' 

אז דחק ונכנס סריס המלך שומר הפילגשים באהל אליפורני ויעמוד לפני קלעי מיטתו ויספוק את כפיו [הרב שליט"א מוחא כפים...] אולי ישן הוא ויקץ, כי חשב: כי עודנו ישן עם יהודית, וכאשר לא הרגיש דבר קרב אל המיטה ויסר את הקלעים וירא גוף אליפורני מושלך ארצה ומתגולל בדמו וראשו איננו! [נעלם הראש!...] ויצעק צעקה גדולה בבכי ויקרע את בגדיו ויבא באוהל יהודית ולא מצאה, 

ויצא החוצה אל העם ויאמר אליהם: 'אשה אחת עבריה עשתה הרעה הגדולה הזאת! והנה אדונינו המלך מת ומושלך על הארץ ומתגולל בדמו וראשו נעדר!!'.

וכאשר שמעו כן שרי החיל קרעו כולם את בגדיהם ונפלה עליהם אימה חשׁכה גדולה ותהי צעקה גדולה ומרה במחנותם, וכאשר שמעו כל החיל כי נהרג גיבורם יצאה מהם כל עצה ויברחו כולם מפני הפחד והיראה, ובבורחם מפני העכברים... [כך קוראים לנו הפלסטינים...] ובבורחם מפני העכברים הרודפים אחריהם חמושים עזבו כל רכושם וינוסו במשעול הכרמים ובנתיבות ההרים.

וכאשר ראו כן בני ישראל ירדו מן ההרים וירדפו אחריהם בתרועת חצוצרות ובקול שופר חזק מאד, והיו מכים את כל הנמצאים מכה גדולה מכת חרב, וירדפום עד החרמה, ויתר העם ירדו אל מחנה האויב וישללו את כל שללם, שלל הרבה מאד [מאות אלפים!...] אין מספר, בצאן ובקר וברכב ובסוס ובכל מטלטלי האוהלים, וכולם נתעשרו משלליהם מקטן ועד גדול, ובזמן שלושים (30) יום לא נשלם שללם אשר שללו בני ישראל! [30 יום אוספים-אוספים עוד לא נגמר...!] רק כל עושר אליפורני וכל רכושו ניתן ליהודית, זהב וכסף ומרגליות ואבני יקר אשר לו, הכל ניתן לה מאת העם.

ואז המלך אשר בבית עוזיהו שדיבר טוב על ישראל, בראותו הנס אשר עשה ה' אלוהי ישראל עזב מעבוד האלילים והאמין בה' ומל את בשר ערלתו ויבוא לחסות תחת כנפי השכינה, הוא וכל ילידי ביתו עד היום הזה.

וכל עדת ישראל שׂשׂים ושמחים עם יהודית, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות והיו אומרות:

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" את יהודית אם בישראל, את תהילת ירושלם, את שמחת ישראל, את כבוד עמינו כי עשית בכוח חזק ואמץ לבך ויד ה' היְּתה עמך לחזק אותך, ומבורכת תהיה לעולם!', 

ויען כל העם: 'אמן ואמן!'.

וזקנים עם נערים ישמחו ויעלצו במצלתיים ובנבלים.

ותשר יהודית את השירה הזאת לה' ותאמר:

"הללו את ה' בתוף שירו לו במחול, שירו לה' שיר חדש הודו וקראו בשמו, ה' איש מלחמה ה' שמו, ה' אלוהים גדול אתה ונורא בכוח ואין דומה לך, כל הבריות יעבדוך ויודוך ה' כל מעשיך, כי אמרת ותהי ושלחת את רוחך ונבראו, ההרים והיסודות ירעשו וכדונג נמסו מלפני גבורתך "ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהילות עושה פלא".

ויהי אחר התשועה הגדולה הזאת, כאשר נטהרו כל איש ישראל, העלו עולות כולם, עולות וזבחים ונדרים. ויהודית הקדישה את כל שללה לבית האלוהים, ויעשו עם יהודית שמחת זאת הישועה שלשה (3) חדשים!! ובכל ימי חיי יהודית לא קם מזיק על ישראל, ותשקוט הארץ אחרי מותה שנים רבות, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.

[אשריה! יהודית בת בארי, 

כבוד הרב שליט"א שר עם קהל הלומדים שנשארו אחרי התפילה בנץ החמה: 'הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו אין קדוש כה'...'

'ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם מקדשי שביעי'...

תודה רבה! תזכו למצוות!]