שיעור בוקר חובת הלבבות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמר הרב השם

אבל אם האהרה לאלוהים היא ביכולת האדם או לא

אמר בתשובה שאלה זו

היא אהרה על שלושה פעמים

אחד מהם אהבה שנקלה בעיני האהב אבידת באמונו בעמורה

לא אבידת גברו ונפשווו יש אחד שבאהבתו את הקדוש בר זוהי

קלם בעיניו לאבד נמות בערור האהבה

לא אעבד את זכרו ולא אדברו

ומהם אהבה

שנקלה בעיני האהב אביבת חלק מזכרו

עם אבידת אמונו

שהוא מקווה שתישאר משום עניין באמונו

יש אהבה שקרב בעיני האוהב את השם מאבד חלק מזכרו

עם אבידת אמונו

אבל הוא מקווה שתישאר נפשו מחיים ארורה

זאת אומרת, במסור תלמות בשעה במסור זה לא בכלל

אבל חלק מזכרו ומממונו הוא בכלל

מה הקטגוריון הזה?

טוב, אם הוא ייקח לו הקדוש בר זוהי אוהב ומזכור

משהו כזה, אין לו בעיה, הוא אומר שזה לא אתה בונה

ובדעיין ובזיע ובדרגל ובדרגל ובדרגל ובדרגל ובדרגל ובדרגל ובשותפת, אין לו בעיה, אז תגנור אותו בואה

אבל תהיה מוכן למצוא את כל נושא, זה לא.

הערה שלו מגיעה יותר מאשר זה שמחיים רק את ממונו ולא בטור וגם סטוריו.

עכשיו, חלק מזכורו הקדוש זה ממונו,

אבל נפשו על אדם ולא.

זה גם יקר לב?

לא. כן. זה גם יקר לב? כן. זאת אומרת, בדרגליה שתיים.

כן.

באתי ללב אתה שומד עליו ואתה בדרגל נכון.

הוא לא מוכן, כי הוא ממונן עוצמה למצוא את הנכס הזה.

הוא אומר לי, זה המילה פה.

זה יוצא היום.

זה הכל לא מידע.

הפנים השלישיים

אהבה שנקרא בערורה,

הרי דעתם במונו והגובו במונו.

האדם מוכן להשיג את כל מונו,

את גובו

והאדם.

מוכן למות,

על זה מדברים מונרפים יריים, כן?

כבר מצאנו אמרם אבי בריאות ראשונו,

הראה אהבתו ואלוהים בכל הפנים האלה.

אברהם אבינו היה מדרגה שלישית בדרגו.

הוא הראה את אהבתו לקדוש ברוך הוא בכל הפנים האלה,

בממונו,

שהיה מוציא את ממונו על העוברים והשבים כדי להודיע להם את הבורא.

ומה שאמר למלך גדולו

אם נחוב ועד שרוף נעל

ראיה על נדימות נפשו

שהממון נקל בעיניו.

זאת אומרת,

זה שהוא היה מוכן את הממון שלו לבזבז

מפני עוברים נשארים שהצטרפו לנושאים דמם ורק יגידו תודה לבא השם על המזון.

ברכת המזון קצרה נוקחו שניהם מרוקחים.

ואם הוא היה מוכן לתת לכל עובר ושב,

אפילו שהוא עובר לעבודה זרה,

לשון בחרדל.

שור שלם

לשון.

עוד אורח,

עוד לשון.

עוד אורח,

עוד לשון.

היה קל בעיניו להפסיד ממון למטרה הזאת.

ושמלך גדול רוצה לתת לו את הרכוש,

אמר לו אם נלחוב ועד שרוף נעל לא מעוניין כסף לא לדבר עליי בכלל.

זה ראייה על מדהימות נפשו,

מה שהוא נתן לעוברים ישראל,

ושהממון נקל בעיניו.

ובגופו, אתה לא קונה אותי.

בעברית מילה.

שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו וזולתו בשמחה.

אז גם גופו היה מוכן לקבוע בגופו.

נגיד מאה זה לא צחוק, חבר'ה. מאה בן אדם רואה, ואחר כך, מה זה?

אנחנו עושים לו איזה משהו, זה לא גוף שבאות ראיתי.

לא התעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו, בבני ביתו.

בשמחה.

בשמחה אומר לכם, הוא רוצה לעשות ברית.

ברית.

יאללה, אתה.

יאללה, חבר'ה, תעשו תור

עד אחרי שנים.

לא נגמור לזה בשמחה.

ראיתם פעם לשאול עוד נפוח בשמחה.

עכשיו הוא נפוח כאן.

זה לא נפוח,

אבל התנדרו.

זה אובדן נפשו.

זה שהיה מוכן.

תאבד נפש

באהבת האלוקים.

איי, איי, איי, איי.

ומה שהוא ערה בעניין יצחק,

מן המהירות והחריצות.

זה הורה על אהבתו הזכה בלאומי,

ממול מבוא הנאמן בעבודתו.

למה הוא לא אומר כמו שהוא היה מוכן לקפוץ

בכבשן העם?

ושם הוא מסר את נפשו ממש.

לא, אם הוא היה משכחה והיה צלם,

אז הוא היה משכחה והיה צלם.

ויש ממנו למה הוא משכחה והיה צלם.

אתה לא מתכוון, תודה לעבודה זרה,

אז הוא חסר גם.

אבל הוא לא הסכים.

הוא לא הסכים.

הוא לא הסכים.

לא.

מדברים על העבר שם.

שם, כשהוא מסר את נפשו,

הוא קפץ בכבשן האש,

שמה אתה יכול להגיד שזה לא נקרה בגלל ההרות.

שמה אתה יכול להגיד שזה בגלל האלה.

אדם המקים,

איש עקרונו,

לא מוכן להישאר חי על שקר.

היו גם פילוסופים כאלה.

זה אמת.

כן.

אם זה לא האמת שלי, אז אני לא מוכן לה.

זה לא בגלל שאתה אוהב או לא. אתה לא יכול לחיות במציאות של שקר.

מה שנוגדת לדרך שלך,

אתה לא יכול.

יכול לדבר מהארון.

זה מבין שהאמת,

זה אמת.

לכן יש שלא מונים בכלל את כבשן האש בעשרה ניסיונות.

למה? כי זה מה הפשיטה של בן אדם אמיתי.

לא מוכן לחיות בשקר.

שרוק אותו, תערוק אותו, תערוק אותו, תעבור אותו. אבל את הילד הוא אוהב.

הוא אוהב את הילד כנפשו.

אתה אומר, את הילד הבכיר.

אז זרע ההמשך שלך, כל העם ישראל היושב ממנו,

הכל מוכן להקריא אותו לבקשת הגורם בזריזות ובחריצות ובמהירות בשבילה.

וזה מורה על אהבה הזכה

לנאמנות שלו בגרום.

זה אמרה כמה יש כאלה.

כשאומרים המרצים המיתנים שהם מחזירים אהבה הם לא מבינים מה הם מדברים עליהם.

אהבה במקרה הזה יכולה להיות רק אהבת הממון או שום אהבה אחרת.

גם לא אהבת הבריאות.

כי הם לא משלמים, הם נובעים.

אז זה לא אהבת השם.

אז לכן זו אהבה עבירת יחידים לבודדים ולא כל הצדיקים יוכלים להגיע למדרגה הזו.

זו האהבה שלנו.

כל מבונות,

כל גבוהות, זה נכון.

הכל

הקב'

זה אהבה.

והיא המדרגה העליונה ממדרגות אהבה ואלוהים.

וחמוה לא תיתכן מכל אדם.

וכזאת דרכי אהבה לא תיתכן מכל אדם.

פה אני לא יכול להגיד לכל אחד, אתה יכול להגיע לזה.

אומר הרבה לא באהבה, לא.

אהבה כזאת לא תיתכן מכל אדם.

לפי שהיא למעלה מן היכולת הבישרית,

מפני שהצבע הוא ההפך וכנגדף.

פעם אחת

שאלו

אדם קשוח

ונוצר להורים

מה הבקשה האחרונה שלכם?

אמר שתזדרזו כבר.

אדם יא נראה.

דרך שהורים אותו מהקומה למעלה,

חשבו כמו שמשהו נופל.

אז הוא עשה פתאום ככה גס, שאתם לא ינע בו.

ועל זה מוריד לו את הראש המגילתינה.

זה לא מפחד, הוא אומר שהוא תזדרז.

אבל כשהוא שמע אינפטינית

הגוף דוחה את הפגיעות.

דוז, הוא זרז,

שלא ייפגע.

וההפך מהטבע של הבן אדם למצוא את המפך.

כאשר תימצא ביחידים מבני אדם,

תקשיבו טוב,

אינם נתנים באומץ הבורא ועזרתו אותם

לגבור עצר עליהם.

צריך גם סייעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא יעזור לאותו אוהב שבצרו לא יתדבר עליו בעניין זה.

עדיין צריך.

זאת אומרת,

רק יחידים מבני אדם מוכנים למסור את נפשם עד כבישות שמו.

כלומר, עדיין לא הגיעו למדרגת אברהם אבינו ערב שלום, כי הם דרם חנות שבונה עוזר אותו, מסייע אותם עם התגברות בעשר שעריהם,

בעבור שכל השתדלותיו ועבודתו,

וכדאי לכם לא להסתכל עליהם שמציינים אותו.

זה עוד אפשר שיהיו כמה אנשים,

מה שאין כן אברהם אבינו ערב שלום.

הוא הגיע למדרגה הזאת בלי העזר מהבורא,

שאחר שהבורא מישא אותו בזה, ודאי שלא עזרו.

אז המדרגה הזאת תיתכן ביחידים מבני אדם רק עם עזר ואומץ וסיוע מהשם.

אברהם, מה אצלכם?

הוא אמר לנו, הנה הוא היה בניסיון ואם אתה עוזר לו בניסיון, אז זה לא ניסיון.

אברהם השיג את זה בלי,

בלי איך קוראים לו עזר אלוקים.

כמה אנחנו מכירים אנשים שמוצרים דווקא מרכיבות לשנייהם?

כמה אנשים מוכנים לחיות?

בחיות על קידוש השם.

ולא לעשות חילול השם.

כמה יש להם?

לא למות.

לא.

אבל בקידוש השם.

אז הוא אומר

שאלה שהקדוש ברוך הוא ממציא להם אומץ ועזרה,

ליחידים האלה זה גמול על כל ההשתדלות שלהם

מעבודת השם ובגלל שהם מקיימים קבוצת תולדתו בנפש נאמנה ולעולם שלם ומצפון זר.

ולהיות על גוף

אין לו את הכוח לעמוד בניסיון כזה, אשר נותן לו אומץ,

מסיר ממנו את יצרו כי הוא יוכל למצוא את בקשו על קידוש השם. כמו נביאי האלוהים

ובחיריו וזבולתו.

ובצד אחד אפשר להרגיע לזה על עמודי ספקיות של כבוד המכון ובשמחה שבאה נבואה.

אז זה נטו, סליחה ראשונה, בשמחה.

גם אם יבוא לאדם נבואה,

ואתה חושב שכל מי שיש לו נבואה ואתה מצטרף אותו,

הטבע, הטבע של נימוץ, הטבע של הזבות ונגוץ.

הטבע זה הטבע של החיים, אבל הוא הנכון, זה מקבע באדם.

הטבע.

להרחיק מעליו כל הזק, כאילו דברים קטנים.

אין לו אוכל.

אתה לא יכול לסבול את זה.

ואין ביכולת כל מסר לסבול מה שזכרנו לאהבת המורן,

כדי שהטבע והיא יצר כמילו.

אז זה האהבה, אתם שומעים, בגלל הגדולה שלנו.

אז אברהם זכה ל...

בהחלט.

ואפילו נביאים בחיים, בסבולה, בקדוש ברוך הוא,

רק עם עזר אלוקי,

שהשם שולל בהם את היצר ומתן להם אומץ ברגעים האלה שמשיכים את כל מסתם,

החלם מצליח, כן.

היה עוד אדם שמשיכים לסבול עם רב?

מה?

היה עוד אחת שנית שהגיעה לתפקת ככה ואז?

ענריה, מישאל, עזריה, דניאן,

גם עליהם יש הרגשם,

זאת האמת, לא להשתכחבות שלכם.

הם חיים, יש שם חיים,

לא להשתכחבות. דוגמה, הם היו היציעים של עם ישראל,

עם כל אומות העולם.

אבל אצלהם זה... עשו כאן וחומר מסתובבים.

זה שהם עשו כאן וחומר מסתובבים

זה בגלל שהגוש שלנו, אמרנו, דוחה את המוות, לא רק של המוות.

אז הם שקרו רק רגע.

זאת אומרת, סברגעים מסרוט נעשה.

סימן שלסברגעים מיושפור,

ממי נשים למסור את הנפש?

מילא בשבילך.

וכתוב, מעטה אדם.

אומר הדבר הקדוש,

והקדוש ברוך הוא לקח את כל הכוחות כולם

שנמצאים בטבע, ועשה את עצות האדם.

מעטה?

זה מכל הכוחות בבריאה.

כולל מהכוח של הצפרגעים.

אז אם לצפרגעים יש את הכוח הזה,

אז גם לנו יש את הכוח הזה, ואז הם עשו את הכוח הזה.

אבל הם לא היו מחויבים.

כי הפסל בן,

הוא היה למנוי.

הם לא היו עמודי גרם.

זה היה פסל נוי, כמו מרוחד נפש.

והוא נוי, אז לא עומדים עמודה זרה בעצם והוא משתחרר.

אם הם משתחררים,

יש סיפורות מלכות.

אבל זה מיחד.

כי אם הם משתחררים משני העמודה זרים, ולא עמודה זרה, ולא עמודה זרה מולכת.

זה היה לנוי, הוא בנה אותו לנוי, בכבוד.

אישים אמר, שש שנה, ואחר כך הוא משחרר שלכם.

הם נזמין את כולם לראות,

ו...

והם לא הפסיקו.

אבל אז הפסל היה מדבר,

היו מקשיבים, היו מושיעים.

כתוב שבדרך שאדם רוצה הריח, מולכים אותו,

והיה נושא לי נשימה היה כל כך גדולה, אתה היה עובד 24 שעות ביום.

זה כנגד התורה.

פסל לא מקבל שאלה, אתה נשמע.

הפסל והפצע היה לו גיבור,

אולי,

אני לא יודע אם הוא קורא לך, אבל,

היה לו גיבור,

הוא היה חי,

אנשים היו עומדים אותו,

היו רושעים ממנו.

אבל השני פנים הראשונים,

הם ביכולת רוב המדברים.

איזה שני פנים ראשונים.

וגם להעלותו את ההפגות, איננו כאן לאבד את ממונו או חלק מזה.

והשתדלם כמובן בהקדמות שהקדמנו בשער הזה בפרקים הקודמים.

ומה שמורה כי השני פנים האלה היה על האהבה של מדינוקים

ומה שאמר הסטטן,

החינם ירא איוב אינויים.

הלא אתה סכת ועדו ובעד ביתו ובעד כל השם לו מסביב.

אתה, ריבונו של עולם,

שוחח עליו ושומר עליו ועל הלכות שלו ועל הממון שלו.

אז הסטטן מקטרק ואומר, ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו ולא על פניך יברכך.

הוא אומר, אבל תתחיל לגעת לו ככה בבמון.

תתחיל להפסיד אותו, להזיק אותו וכו'.

בוא נראה אם הוא לא יברך אותך, הכוונה הפוך כן?

כלומר,

אומר הסטטן, תשמע, הוא סוחר טוב.

הוא כמו סוחר, עמך בערבתו ויראתו אותך, זה משתנה.

למה? כי לקח בחירה,

כבוד העולם בהונו.

למה לא לאהוב אותך, ריבונו של עולם, בשעה שאתה נותן לו שפח של כסף,

ממון רב, בקר, שום, דמני?

למה לא?

זה משחק טוב, כדאי לאהוב את הבורא, להתקרב אליו, לעבוד איתו, לעשות הכול, ותקבל.

סוחר טוב.

אך פסוק ממנו מה שחננתו מצוהלות העולם,

ואם יעמוד בעניינו עמך,

הוא נאמן באהבתו בך.

זה יהיה ראיה שהוא נאמן.

אם תיקח לו את הכסף והכל, תעבד לו את כל ממונו,

תפסידהו,

הוא יישאר נאמן באהבתו אליך, זה ראיה.

ואמר לו הבורא,

הנה כל אשר לו בידיך.

ומה עשיו?

עשיו מה שידעת, בממונו ובבניו.

ואני הרג לו את כל הבנים,

והפסיד לו את כל הממון,

עשרה ילדים,

ולא נשתנה,

לא בנגלה ולא בנסתר,

ונשאר נאמן לאלוקים.

ועמד באהבתו הנאמנה לאלוקים, ואומרו,

ערום יצאתי מבטן עמי,

וערום אשור שמה.

אדוני נתן,

ואדוני לקח,

מי ישם אדוני נברא.

למה איך באתי לעולם?

באתי ערום.

איך אני עומד לצאת לעולם?

ערום, אין לי כלום.

איך בא ילד לעולם?

עם הידיים קבוצות.

איך נפתר המת? עם הידיים קבוצות.

כשהוא בא ורצה לקחת את כל העולם,

הוא נפתר עליו שהוא לא לקח קריאות.

ערום באתי,

לערום יצאתי.

השם נתן,

ושלא,

זה רק לקדם.

הוא עכשיו לקח.

רק לעודות ולברך השם התברך על מה שנתן במשך הזמן.

זהו.

יש דבר יותר ברור לזה?

אבל הוא לא כבר מבחינת בריאתו הוא חושטני.

כל דבר הוא אומר לילד הוא שמי, הוא שמי, הוא שמי, הוא שמי.

הוא עולה על אופניים של חבר שלו, זה שמי, הקול שלו.

זה קשה להתפטר מהממון. קשה לנו שנתפטר מהממון.

ומי שמוכן למצוא את כל הממון,

וזה מראה לנו על התור הזה.

ולא למצוא את זה, כשנותחים לו. זה עוד יותר מהממון שהוא נותן. זה מנגנז לבור, כשנותחים לו ולמעטרף.

לפחות הייתי עושה עם זה משהו טוב, לפחות הייתי.

פעם היה אדם והתחיל להפסיד, להפסיד, להפסיד.

מה עשה לקח?

מיליון, הוא התחיל לחלק, לחלק, לחלק.

אמרו לו, לא נשאר לך כמעט כלום, אתה עוד מחלק.

אמר, אני רואה שהיתר רע, לוקח לי את כל הכסף, ועוד תשאל עם משהו.

אז הוא חלק, חלק, חלק, חלק, יישאל משהו שלא.

הוא ישיר בידו, הוא ימשיך לגעת בו.

לא יוצא לו כלום.

אז הוא התחיל לחלק לפחות, הוא חוטף, גם אני חוטף.

מה עשו עם העשירים האלה, אם זה היה בהתחלה, מה היה לקחת להם?

הם היו נותנים לבד, לעצמם,

הם חושבים שהם עושים לשני.

אתה נותן לעצמך,

וברגע שאתה עושה עם זה משהו מועיל, זה נשאר לך.

כל זמן שברשותך,

זה לא שלך.

זה איזה שורך שזה הועתק ממך.

אלה הם עשמי כבודים מהעסקים.

ואמר הבורא לשטן,

אסמת לבך אל ערבי איום כי אין כמוהו בארץ

איש טם וישר,

ירא אלוהים ושר מרח.

נכון.

לא היה מחמא שהוא אמר. נכון, נכון, נכון, נכון. כתוב גדול הנאמר באיוב יותר מאברהם אבינו.

הקדוש ברוך הוא ממליץ על איוב והשטן ממליץ על אברהם.

הוא אומר לו, רגע, מה כבודו מדבר?

יש את אברהם אבינו.

אבל פה השם מעיד על איוב ואומר איוב.

איש טם ישר, ירא אלוהים ושר מרח.

ואצל אברהם רק אחר עשרה ניסיונות אמר, עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה.

עתה, אחרי הניסיונות, אצלו בלי ניסיונות.

נשפושת. נשפושת.

נשפושת.

אז הוא אומר פה,

מה ענה לו השטן?

אמר לו, עור בעד עור.

וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו.

אולם שלח נא ידך ויגע אל עצמו ואל בשרו.

לא אל ממונו וזולתו.

אל עצמו ואל בשרו.

אם לא אל פניך יברכך.

אמר,

הרבה בני אדם מתנדבים בממונם.

בנשיהם מוכנים גם לנדב את האישה

וגם את הבנים שלהם.

רק מה? לשמור על גופם, שלא יגיע אליהם סכנה.

לדוגמה, אדם יש שרפה או משהו, כן?

האם הוא ימלט את עצמו וישאיר את ילדיו ואשתו,

או שהוא ינסה למלט אותם איתו.

האם הוא ייכנס

לכיוון האש להציל אותו,

או שהוא יברח החוצה ויגיד תצילו, תצילו.

אז הרבה בני אדם מתנדבים בממונם,

בנשיהם ובניהם, כדי לשמור על גופם.

אך אין אמונת אהבתו אותך לראית

מתי אנחנו נדע אם הוא מאמין באמת שנבחן אותו בקופו ובשרו,

ומה שמצער אותו ויקוץ בו, שהוא לא יכול לסבול,

שם המבחן.

כך אומר השטן.

אמר לו הבורא יתעלה,

אינו בידיך.

שבולת.

אך את נפשו שמור.

תדאג אבל שהנשמה לא תצא.

תתן לו איזה ייסורים שאתה רוצה.

מסתורים של יציאת נשמה,

אבל תשמור שהנשמה לא תצא.

כתוב שהניסיון של השטן היה יותר גדול בשמיות.

למה?

לשבור את החבית ולשמור ינם.

שבור חבית ושמור ינם.

תעשה חורים בחבית, אבל תדאג שהיין לא יצא.

כל הזמן תדאג שהיין לא יצא.

אתה לא יודע מה זה הדבר הזה.

ואמר לו הבורא

הינו בידיך אך את נפשו שמור

ועשה מה שאמר

מניסיונו בגופו וסבל.

היה לו שחין, שחין,

ופצעים חמים מגרדים.

רם, רם.

זה היה לוקח חרס.

זה קשה.

הוא מגרד, הוא מגרד, הוא מגרד, הוא מגרד, הוא מגרד, הוא מגרד.

זה כאבי תובת.

אתה לא יכול להיות רגוע.

המצרים סבלו מכת קדימים שרו עליו ולא אוכלו יותר. צעקו די, די, די.

והוא סבל שנה.

שחין.

רע.

בכל הגוף.

וסבל

ולא משתונה בימונתו וטוב לבבו בינוקים.

באומרו לאשתו

כדבר אחת הנבלות כדבר גם את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע. לא נקבל.

היא אמרה לו ברך אלוקים ומות.

מה אתה משוגע?

אתה מחזיק מעמד ככה וסובל? מה יצא לך? אין, אתה גמור, גמור.

אז תגמור, קצר את העניין, ברך

ותקפל את העונש, תמור, ותעוף לפה ותעזר, או תעשי את האיזורים.

אמר לה,

כי אחת הנבלות תדבר לי.

מי זאת הייתה אשתו?

גינגון של דינה.

שנאמר, נבלן העשתה במזרח.

היא באה בגידול ונשאה לאיוב שהיה גדול ממנה בעשרות שנים.

יש לי דרשה של סבבה רצוענד עושה, של דינה וגינגונן.

מכל מקום. אבל הוא גוי ביהודיה.

יש אומרים שהוא היה גוי, ושאומרים שהוא ישראלי.

לא, הוא מברך את השם.

הוא מברך את השם. בסדר, הוא מברך את מרצון המלחמות.

הוא מברך ביחד.

זה בלשת סגן נאור.

תודה רבה. יש לי שאלה שכשהוא לוקח כמה פעמים על פיה, זאת אומרת שבגלל שהוא ראה את זה לא כאלה איסורים כאלה,

זה ברור שהוא צודק, אז הוא עשה באליפוז,

כי אם הוא ראה את עבוד על זרה,

שיש לי שואלת למה איסורים כאלה.

זה ככה הרבה שאלה.

כן.

מה, להבין תלמא הקדוש ברוך הוא תקשיב את איוב בידי הסטן כדי לספק את יצר הסקרנות של הסטן אם איוב מסוגל לעמוד באהבתו את השם בכל מצב.

קודם כל זה אפשרי שהקדוש ברוך הוא מייסר איסורים של אהבת הצדיקים

לפי חלק מן החכמים שאומרים שיש איסורים של אהבה שהם ללא

שום דבר שקדם לזה כראוי כדי להראות אהבתם לבריות וכדי להגדיל את ספרם לאין שאלות האחרונה ואת אפשרות האחרונה.

איוב גם נענש, בגלל שהוא היה נוחק של פרעה ושמה שאומרים

לעבד את ילדי ישראל מי אור והוא שתק.

אז במקום שהיה צירוף לצעוק גווארדה על זה שרוצים להרוג ילדים עפים מפשע ושוטר כדי לשאול אותם.

ועל פי הסוד הוא היה גלדים של איוב, של טרע, טרע, גווארדה,

אז הוא היה צריך לעבור את המיסורים למראות את החטאת הרבים שלו בהפצת עבודה גדולה וגדולה למרות שהוא עשה צורה בסוף ימיו,

אבל היא לא הספיקה למראה את כל מה שאומרים.

בראנום זה כאבה, שזה גדול. אתה רואה?

אז לפעמים החטאת הרבים יכולה להיות כזאת גדולה בשעות הזה,

שעדיין הוא צריך גם לתקן את עצמו מלעשייהו.

וזה התהליך המקצר.

אדוני אברהם אבינו אז,

שם הוא נראה על ארבע מאות שנות,

אדוני הוא נראה על ארבע מאות שנות.

מי יצחק הוא היה כאילו מלך ימים בשביל מטעמה.

אבל יצחק,

מי יצחק ארבע מאות שנה עד יצחק?

בגלל שהוא נולד.

היום היה בגבול הגורמים.

כן.

כן, בשביל מטעמה הוא היה בשביל מטעמה.

בגלל שהוא נראה אהבתו הנאמנה ובור לבבו לאל למי שמסתפק בו,

ואז אפילו השטן ראה את האהבה שלו נאמנה להשם,

והלב שלו זך ונקי לקדוש ברוך הוא.

למה?

כי אם הוא סבל והתנדב בעבידת ממונו וצער גופו,

ולא הרשיע את משפט האלוקים.

לא אמר שהקדוש ברוך הוא חלילה רשע בדינו,

כי לא חסר דבר שלא בצדק.

לא הרשיע את משפט האלוקים.

ואמר

שמה שעניוו חבריו,

הן יקטלני לא איחד.

גם אם יהרוג אותי,

אני רק מייחל לבורא דבריו.

ושיבח לו הבורא הזה,

ולא שיבח דברי חבריו, והוכיחם אותו כמו שנאמר, ויאמר אדוני אל אליפה זה תימני.

חרא אפי בך ומשני רעיך,

אם לא תגברתם אליי מכונה שעבדי איוב.

משמע שאיוב דבר נכונה.

ואתה רואה,

יחבר אליו הבורא,

שני צדיקים.

ואביאב למשל,

כתוב בספר יחזקאל יד,

נוח,

דניאל,

ואיוב,

המה בצדקתם ינצלו נפשם.

השווה אותם במדרגתם.

נוח, דניאל, איוב, המה בצדקתם ינצלו נפשם.

ואחר כך מה קרה?

אחר כך שב האלוהים את שבותו,

כמו שכתוב, וה' שב את שבותו,

השיב לו עשרה ילדים,

הכפיל לו את ממונו,

והכפיל לו את חייו.

אז זה מה שזכה יווב

מאהבתו את הבורא ידבריו.

ועל דעתו ומנהגו היו כל החסידים הראשונים המנוסים,

שנוסו,

את דניאל ואת חבריו בדום האריות,

בחבשן האש,

בעשרה הרוגי מלכות,

בנוהג מנהגם,

שמוכן למסור דרשו כמותם.

ועל המדרגה הזאת

הבהיר הנביא באורו,

ואהבת את ה' אלוהיך בכל נבמך,

בכל נפשך ובכל נאבדך.

זה מה שאומרים

ב'נשמע ישראל'.

ומכוונים בתפילה,

הרי אני מוכן למסור את השיב,

כן, על קידוש השם,

נכבד ארבע ניסות בתים.

תודה רבה, אין מרכוז עליו, על אדם. על אדם. על אדם.

בשלוש ראשונות של התחילה

ואז

בן אדם באמצע הכוונה

עכשיו מדרשים לו בגב

ואומרים לו,

כוונותיך נפלאות את כדור ושביים

ונבחרת להיות קורבן חולם מומה

מדורה בחוץ, נא לגשת

נו,

יכול להיות שבן אדם מבין הום, הום, הום,

הוא יכול ללמוד את התפילה, מה אתה מבחינה?

אפשר להתפעל הפוך עכשיו.

יכול להיות שזו תהיה תפילה ארוכה בימו.

והוא לא יסכים לזה,

להגיד ולחיות

מכל מקום

לאהבת את זה, זה מה שאנחנו נדרשים.

והיו כאלה שהגיעו לדרגות אלה

שלא הסכימו להיות אנוסים בספרד,

ושיעבץ משבח אותם.

הייתה להם אמונה תמימה,

עלו על המוקד,

על האש,

כבשן האש,

במסירות נפש, ולא הסכימו להשתחרות לצבא.

למה? אנוסים כן?

אנוסים נשארו, הם היו אנוסים.

הם השתחררו או לא השתחררו?

אנוסים זה אלה שנאנסו להיות עובדי עוברי זרם ולהתנצל.

אלה שנאנסו ונשארו, הם נקראים אנוסים.

אלה שמתו, הם לא היו אנוסים, אף אחד לא צריך לאנוס אותם.

הם מתו עקיני בשבת.

בנציוכה?

נכון.

אני מתאים.

גם בשבועיים כאלה.

גם הרשש שמסר את נפשו למות

כדי לא להיכשל מאותה אישה שניסתה לאחדו,

וקפץ בכמה מקומות והיא מתאגעת למות.

ובא מלאס בן יחום מועלה

לארץ ישראל נתגלה כבודו ועד אור.

תמיד שלום תרעבי,

בבקשה שתבל.

זאת אומרת,

מי שמתמיד על האהבה,

שימו לב, שהיא לתוחלת,

או ליראה בעולם הזה או בעולם הבא,

אשר ביכולת רעום דמי מקיים מצוותיהו,

ומשתדל בתמיד

יאמצהו הבורא ויעזרהו על האהבה הנאמנה אשר תהיה לגדל ורומם לבורא יתעלם אשר היא למעלה מן היכולת הבשרית.

כמו שאמר הכתוב, אני אוהביי אהב ומשחריי ימצאוני מי,

וחוטאי חומס רפור.

והשם אומר, מי שיתמיד על האהבה שאפילו בהנחלה היא לתוחלת שהוא מייחד לקבל מאת הבורא,

עוד יראה בעולם הזה או בעולם הבא,

אם הוא חושש

שאם הוא לא יאהב את השם כמו שצריך,

אז הוא עלול לענש הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

אשר ביכולת רוב המדברים לקיים מצוותיה.

אהבה מסוג זה רוב המדברים כן יכולים להגיע עליה.

זה לא אהבה הזכה עליי.

זה אהבה לתוחלת או נירה,

או לכיווי זכר או להסרת העונש.

אבל אם הוא משתדל בתמיד,

השם יאמץ אותו ויעזור לו להגיע לאהבה נאמנה,

שהיא תהיה נטו לגדל ורומם לבורא יתעלה,

שזה למעלה מהיכולת הבשרית.

כמו שאמר הכתוב,

אני אוהביי אהב,

ומשחריי נמצאו מול.

אבל מי שלא כך, אחותי חומס רפור.

אה, וזה שהוא מגיע אותו לשלב השני, כאילו,

עוזר לו.

אני מוכן לראות לו מבחון כזה, או שהוא מגיע עצמו שהוא הגיע לשלב?

אבל...

בן אדם עובד על עצמו לבד להגיע לזה. ואז אחת הוא עושה לו צער יש מה שיגיע לזה. כשהוא מגיע לטב של הטב של היכולת האנושית,

שם הקדוש ברוך הוא מקפיץ אותו,

והוא מגיע.

ראינו פעם מעשה בגיל והמלך.

והיה איזה מלך שאמר שמי שיעלה מאה קומות רגלים,

רגלים יקבל פרס אין שעות.

וכולם עשו.

והכי, הכי, הכי, הכי, הכי, הכי, הכי, הכי, הגיעו לשלהם.

אבל היה אחד עד שם שהגיע לשלבים להתמוטט כמו כולם,

ואחר כך הוא אמר עוד מדרגה אחת.

מעל העומדות.

נח.

כמה?

עוד אחת.

בקיצור, הגיע לקומה שמונים.

שמונים.

זהו.

קוראים לזה ביידיש מפלג.

בסוף נורא אחרון. אבל איך שהוא הגיע למדרגה שמונית, לקומה שמונית,

נסחת מעריג.

ואז בכוחותיו האחרונים הוא זוכה מתוכם,

טוב, נוהג,

מעלה אותו למאה,

ומקבל את הכול.

הקב' ברוך הוא יודע שאי אפשר להגיע לאהבה הזאת

בכוחות אנושיות.

אי אפשר.

לא כמו המרצים שמחלקים אותה במידה.

אבל אם מישהו מגיע לדרגה

מקומה שמונים,

אז השם שולח לו מעלית

וממשיך את הכול ואומר, זה אתה עשית.

זה אתה עשית.

אם לא היית מגיע לשמונים, לא היית מגיע למעלית.

בשמונים אני לא בקשר ללמוד לעלות.

בשמונים ביקשתי רק להיכנס למעלית, השאר המעלית.

כדאי, אה?

נו.

אפשר לעניין להעבר שלכם אוהבים תפילי חכמים,

זה מראה שהבן אדם הוא נכון וחושב.

כן.

הוא מוכן לתת את כל הממון שלו לחכמים?

כן.

טוב, אני מוכן כל הכסף לתת לחכמים?

מה שהחכם יגיד?

לא, זה, מה... למה החכם צריך להגיד? הרי הוא אוהב את השם כמו, את החכמים כמו שם.

זה כתוב בכל אוהדיך.

אבל אין לי שיוצא לדעת אם הוא יקשיב רק על ידי... אבל כתוב ממש, בכל פעמים.

ואם הוא יעשה לו צער לא נבון והוא יחשוב שהוא עושה משהו טוב, אם תתקד... אז אם הוא ייתן את כל הכסף לרב, הוא יגיד לו, אתה...

הנה היה אחד רצה לטענות שש שנים רצוף תענות.

והלך הרב קניאקסטי, הוא אמר לו לא.

החכם אמר לא.

מה, זה לא טוב שש שנים?

למה ארבעים יום ועוד ארבעים ועוד ארבעים ועוד ארבעים ועוד שלושה ימים ועוד ארבעים? למה?

שש שנים רצו.

אמר לו לא.

זה חכם יודע, אתה יכול להגיד לא.

אני פעם אחת נבחדתי,

שעומדת בפרוץ מלחמה,

אז אנשים אמרו לי, שאלו אותי,

אז לא כדאי לחסוך, לא כדאי כלום.

היו כאלה צמצמנו, רצו לתת לי את הדירות.

לתת לי את הדירה.

להגיד, לפחות אני יודע שעשיתי משהו, אם תהיה מלחמה הכל הולך, אז אני רוצה לתת לך את הדירה.

יש כאלה לוקחים דירות מאנשים.

אני לא לוקחתי.

לא.

גם אם יש מלחמה עולם, הוא מנהל לא נועד.

גם אם הוא משיח עולם, הוא מנהל לא נועד.

רק אם בן אדם עומד להתפטר מן העולם ואין לו למי להוריש ואין לו כלום, במקום שהאפוטרופוס הראשי ייקח לו את הכסף,

ישתמשו עם זה לדברים שהם לא על פי התורה.

אז אדם כזה, אם יזכה לתת למקום

שהוא כשר במאה אחוז,

השלב השלב חלקו, יש כאלה שנופלים, שגם את הכסף נופלים אצלם נופלים ברמה.

ויש כאלה שהולכים לבתי אבלים ומשכנעים

את האנשים לתת את ה...

רכוש של המפטרים

העליון נשמע.

השם יעזור לעמו ישראל שלא ייכשלו בטעויות ובשוויונות ושיודעו לעשות דמי חיים,

מה שצריך לא לחכות

עד שישתמשו בשלהם לאחר שהם מתים,

ולא תמיד על הדרך של התורה הזאת.

אז לכן,

אדם צריך לראות, זו הדרגה של אהבה.

כששאלנו האם יש ניצול את האדם לדיון אהבה, אז ראינו,

יחידי עולם כמו אברהם אבינו הגיעו.

כל השאר,

אפילו מהצדיקים הגדולים, הנביאים, החסידים, הקדושים והכול,

לא יכולים להגיע למדרגה של אברהם אבינו.

כשהערב העיד הקדוש ברוך הוא אברהם,

אוהבי,

מלוא הפה.

אברהם, אוהבי.

תביא תשובה מהעבר.

מה? תשובה מהעבר, תשובה מהעבר, תשובה מהעבר, תשובה מהעבר, תשובה מהעבר זה שלא על מנת היראה

מהבורא ולא על מנת התוחלת והכיבוי.

זאת אומרת,

שאדם לא מייחל לקבל שכר בגלל זה הוא עושה, ולא בגלל העונש.

הוא עושה לשם שמיים.

רק להנות את הבורא, לשמח את הבורא, להיות ריח ניחוח לפניו.

זו המטרה שלו.

אבל זה עדיין לא אומר שהוא בדרכה להפקיר את כל ממונו, את גופו ואת נפשו.

אבל זה כבר נקרא מאהבה.

אחד כזה שעושה ללא שום מטרה, לא אומר לקבל פרט,

ולא מאהבת העונש,

אלא מאהבת הבורא שהוא משיג שהאמת היא לעבוד את הקדוש ברוך הוא בגלל שהוא הקדוש ברוך הוא.

שום סיבה אחרת.

הוא אמר, אני עושה,

הוא רוצה להעניש, אני מקבל,

הוא רוצה לתת, הוא נותן, הוא רוצה לקחת, הוא לוקח.

שלום.

אני לא צד.

אני כמו פיון

בלוח השחמט.

מזיזים אותי לכאן, אני עומד כאן. מזיזים אותי לכאן, אני עומד כאן.

כל המהלכים הם על פי השם.

ולא כל אחד גם לזה מגיע.

שלא יהיה לו צד כזה של כיווי ויחול או יירה.

כן.

אל תן אדם שמח.

מצוות. מצוות.

זה מראה שהוא מעבר.

אם אדם שמח בכל מצווה ומצווה ושש אליה וחש ולא מתמהמה,

כארי הקדוש,

ושמח על כל ניסיון מתרחק ממנו,

הרי שהאדם הזה בדרגת השמחה ובעבודת האלוקים, הוא יכול להגיע לדרגות כמו ארי הקדוש.

זה אומר שהוא אומר אהבה.

אבל אם גם באים לקחת לו את הכסף,

אז הוא נותן אותו באהבה, בשמחה.

הוא אומר בבקשה, קח יותר, קח יותר, קח יותר.

הייתי אישה אחת,

הייתי בהרצאה,

ולא היה נפגגים במציאה של צריכת צנאות.

אבל ראיתי אותה כשהיא חד-הורית,

הייתה חייבה,

ולרפאה אחת, שהרגוש שלה לא נשאר עליו שום.

אמרתי לה, אבל אני מצליחה לה, אומר לי שאתה גרת רובה,

אז יש לנו דיונים.

אמרתי לו,

אמרתי לו, רגע, אני אתן לך 500 שקל,

ושתוכלי, איך קוראים לו?

הוצאתי,

עשו משטרות של 200. אז אמרתי, אני מצטער, הנה, 519. ונתתי לו.

וכולם התחילו לתת לו מאות ומאות גרות.

זה מפרש שאתה אוהב ונותן כסף בשמחה. גם אם יצר לך יותר,

אז כמה שאתה, כאילו, נתת מה שאמרתי לו.

אבל אם אתה אומר, יש לי מישהו לפרוש,

אז המציאה שלך מולדת.

הרב, שאלה.

חצוף באמת שאיוב, איוב, פורים אחד.

פורים אחד.

פרשתי הרבה מטבעות.

מטבעות, מלא מטבעות.

ובאו אליי לכולם, חברים מהישיבות.

אמרתי להם, אתם תכניסו את היד לתוך הספים.

כמה שאתה מוציא בחוף אין כסף,

זה שובר.

אבל אם נתבול שקל,

בגלל שאתה טמח, לקחת יותר, אתה מפסיק את הכול. נשאיר פה עליך בעצמי.

תגיד להם, הוא היה שקול עם יין או בלי יין? כי מי יכול לשאול אותו?

זה היה תפוי או בלי יין?

אבל יש לי שאלה. כן. דקה.

אם בן אדם רוצה לשלמדים למצב,

אני לא רוצה לשאול את זה, שפות המצב הזה נותן למישהו אחר.

אני לא רוצה לשאול את השפות המצב הזה. אז פה הוא מתחיל,

כאילו הוא רוצה ללמוד לעשות משוות וההבה.

מה פתאום אדם לא מוותר על מצוות, מה זה מבטא? לא, הוא אומר, את הזכות הזאת אני א�יתן לי משהו אחר. הוא עושה את המצוות לבד.

כאילו עשה למצוות הזאת נטו לשם, הוא אומר, לא את הזכות, הוא רוצה שיבוא למישהו אחר. הוא אומר, גם חכם זכויות גפה. זה סימן שלא מכיר בעתידה של המצוות.

לא, אתה יכול, דקות אחרים

בנצוות נוספות, זאת אומרת, לקחתי לך עוד לעשות לך מצוות,

אבל לא במקומך.

לא במקומך. לא, אתה עושה את המצווה, אבל זאת אומרת, זכות למישהו אחר.

אתה יכול לעשות כמו שאני הראשון, נגיד בהלכה, שהלכה תהיה מעולים משפט, וזכות זה, ומפואד זה, וזה, ו... אז גם המדבר לא מקסיק, וגם הוא נהנה ולא מקסיק. אה, שאלה זכויות אמרת. כן, אבל לא נושא לשפול על זכות.

ומי חנני אמר קשורים על זה?

שאלה זכויות אמורית.

אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן א�

רפואה גולה ושלחה חפלה ובא ועשה לנו אמור ישראל ואם הוא אמן אמן אמן ישראל שלום ירומה ואמרו ישראל עלינו ואמרו ישראל ואם הוא אמן