ימי החנוכה - חלק י"ב

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום יונה בן וינרה יזכה להביא תקנישתה להיות חדה

יזכה לחוכמה בין עבדת

זיכרון טוב הצלחה בלימוד

זיווג הגון משורש נשמתו

נחת קדושה מכל יוצא חלציו ובריאות איתנה

תיקון המידות פרנסה בשפח

כל הברכות הכתובות בתורה יחולו על ראשו

ועל כל משפחתו אמן.

אמן. הצלחה מרובה בדיון שיהיה היום

השם ימלא כל משארות ליבו לטובה אמן.

אמן.

שמואל מאיר בן מרים חיה יזכה לזיווג גון נהרה והצלחה בכל העניינים אמן.

אמן.

עזריאל בן אסתר ואשתו יזכו לחזרה בתשובה שלמה בריאות איתנה הם בכל עם ישראל אמן.

אמן.

רומיה בת שמעון רפואת הנפש והגוף רפואה שלמה בריאות איתנה אריכות ימים זיכרון טוב

בהבנה טובה אמן.

אמן.

שיראל בת יהונתן תזכה ללידה קלה כתור נגון להטעים ידיים מניעות תינוק בריא ושלם לעבודתו יתברך

בבריאות איתנה היא ובעלה יזכו לשפע רב ופרנסה טובה

ונחת מכל הילדים ויהיה להם בית מלא או רע ושמחה אמן ואמן.

אמן.

ימי החנוכה חלק י״ב.

שני התינוקות

צרחו במראה כי הם מנסים להתגבר על לבשת עצי היער עיניו הוטלו.

הפקר

לחיות הבר.

למה?

בגין אביהם אדומי אכזר,

שהתיירא מחלום בעוטים

וישליחם אל מותם מיד אחר לידתם.

במדרש תהילים כתוב שמלך אחד חלם ששני עדים יוצאים לו מהנחיריים ושורפים את ממלכתו.

כשקיץ אמרו לו שאשתו ילדה תאומי

והוא שפט על פי זה שהם העדים שהוא חלם

וציווה להשליך אותם ביער.

נזדמנה להם ריבה אחת והעניקה אותם.

כשגדלו החריבו את מלכות אביהם והם שמם רומוס ורומינוס

שבנו כרך רומי

ועדיין משפחותיהם ברומי קרויים.

איש לא צפה את המהלך ההיסטורי שמעצב את ההשגחה העליונה.

סיפור אגדי נראה כלקוח מהלומות אחרים מתגלגל בעולם.

זה כ-400 שנה עוד מימי חזקיה ומלך יהודה.

זאבה שכולה מגוריה נמשכה אל קורותיהם של שני חסרי הישע.

הרגש האמהי שבא גבר על יצרה חייתי והעניקה אותם

טלתם תחת חסותה חלף גוריה האבודים.

מאומצי הזאבה שבגרו כינו את עצמם בשם רומוס ורומלוס,

ובנו לעצמם שני צריפים

סמוך לים הטירני מערבית לחופי יוון.

סיפורם המופלא הכה גלים מתפשט בעולם, בני אדום שיצאו ממולדתם,

הר שעיר שבדרום-מזרח ארץ ישראל,

לטור להם ארץ פוריה,

התלקטו סביבם בהערצה.

רומלוס הבין את הפוטנציאל,

וכמסורת בני עשיו הרצחניים קטל את אחיו ותפס את המלוכה.

לאחר שהקים חומות מגן בצורות סביב ההרים,

בנה עליהם שבעה כרכים קטנים ויצא למסע כיבושים מוצלח.

העיר רומא, שנקראה על שמו רומלוס,

התפתחה לממלכה והייתה הכנה להתגשמות של דניאל הנביא בדבר החיה הרביעית בחזונו שתמשול על כל העולם.

הממלכה החלה להתעצם, בנתה לעצמה כוח צבאי מיומן,

שהתגרה בהצלחה רבה בצבאות הארצות הסמוכות,

בנחל ניצחון אחר ניצחון.

עם ההישגים גבר התיאבון.

הסנאט,

ששאף להרחבת האימפריה,

דרבן את קציני הצבא למסעות כיבושים,

והדרך לקבלת תואר קיסר עברה דרך ניצחון מזהירים בשדה הקרב,

כמו שנאמר, ועל חרבך תחיה.

האיש המוצק,

נמוך הקומה, בעל הקול החרישי והבוטח,

ריתק את הנוכחים.

ההאזנה הייתה במיטבה, איש לא נע

על מקומו,

דממה מוחלטת,

נוכח דיווחו של קצין המודיעין הבכיר ביותר.

חרישי ניתח את המצב הצבאי ואת יחסי הכוחות במזרח התיכון.

היה זה מונולוג ארוך אך מאלף,

דבריו נשמעו כמלמול חרישי

עד אשר הרים את קולו כדי אוקטבה אחת.

לסיכום הדברים,

הסברה הרווחת בציבור כי צבא יוון הוא הצבא הטוב והחזק ביותר בעולם,

אינה עומדת במבחן המציאות.

דמה של יוון הוא קז היטב במלחמותיה עם היהודים.

טובי גיבוריה נפלו בחרב.

תסכולה מפני ניצחונות החשמונאים גרמה להסתעבות הפוסה בכל דרגות הצבא.

ונפרסת לפנינו הזדמנות נפלאה לנצל את חולשתם ולהכות בהם.

שר הצבא דמטריוס ישב דרוך, מרוכז,

מנתח את הנאמר

על ידי ראש אמן חביבה חבילה חבובה.

התרווח על כיסאו,

פניו הוערו,

מחיאות כפיו הביעו את המתחולל בקרבו.

חלון הזדמנויות שייחל לו נפתח לנגד עיניו במלוא הדרו.

הזדמנות פז

לנחול תהילת מנצח ראשון,

הכובש עיר יוונית.

מימות אחשוורוש,

שמלך מכוש שבמזרח עד כוש המערבית במרכז אפריקה,

לא עירק הדבר הזה, עדיין לא קם בעולם

מי שהצליח להכות את היוונים מכה ניצחת ולכבוש את ארצם.

הרעיון קסם לו מאוד,

נמרץ והחלטי, הכין לבנות צבא מעולה.

הלוחמים נבררו בקפידה,

הוכשרו בסדרות אימונים מפרכים,

מחלקות שונות שובצו היטב,

ברור היה לו כי הקרב הראשון יקבע את גורל העתיד.

תוצאותיו

ישליכו על מורל שני הצבאות.

אחר אימונים מפרכים

הגיעה העת.

דמיטריוס,

גאה ובוטח,

צעד בראש חייליו מערבה מאיטליה,

נחוש להכניע את המקדונים.

צבא כה גדול לא ניתן להסתיר.

מרגליו של אאופטר היווני,

שדיווחו על הפולש המסוכן,

לא השאירו מקום לספקות.

המלחמה התלקחה במלוא עוזה.

גיבורי סייף משני הצדדים התנצחו בקרבות מגע צמודים,

וכבר בתחילת המערכה נטטה כף לטובת חיל רומא.

צבאו של אאופטר בן אנטיוחס כבר עייף ממלחמות.

לא עמד בפני החיילים הרומיים הרעננים הששים על קרב.

אהופטר וליסיה,

שני הרשעים שזממו לטבוח באנשי ירושלים,

נטבחו בסערת המלחמה.

נבואתו של דניאל הנביא החלה להתקיים.

החיה הרביעית שבחלום ה' מלכות רומא

החלה להתרומם לרמוס ברגליה את החיה השלישית יוון.

אנטוכיה,

סמל החוסן היווני,

הפכה לעיר המלכות הרומית.

חגיגות הניצחון נערכו כבר באותו לילה.

היין נשפך כמים.

מצב רוחו של דמיטריוס הרקיע השחקים בזחיחות הדעת התרווח על כסאו.

משרתו ניגש אליו בצעדים מהוסצים.

אזרח נכבד מבקש לדבר עמות מלכותו.

יש בידו לסייע למלך להתבסס בירושלים.

אל החטא נכנס אדם לבוש בקפדה,

כת קידה עמוקה.

שמי אלקימוס,

יהודי נכבד אני ממשפחות הכהנים אשר בירושלים.

גאה אני לספר.

כי עבדך המיר את דתו עוד מזמן המלך אנטיוכה סנאור,

וקיבל עליו את דת אלילי יוון,

שהן כעת אלילי רומא.

בעקבות צעדי האמיץ הלכו עוד יהודים בעקבותיי.

כמעט

שהצלחנו לפתות את לב שאר היהודים להמיר את דתם.

אלא שקמו קומץ אנשים שחורים וחשוכים, מתאים, אה?

אשר לא הגיעה לאמור הקדמה של דת האלילים הנאורה, תרבות המערב.

ושמו לאל את מאמצינו לחנך את הנוער היהודי לחיי הוללות מעונגים בדת הילידים.

והנה אתה, אדוני המלך, גיבור ואיש תבונה.

מדוע לא תיקח נקם מאותם הנבחרים חסרי הדעת,

ובראשם מנהיגם החשוך יהודה מכבי,

שממשיכים ללכת באפלה,

מעולם לא הסכימו לכרוע ברך לפני אלילי האמת החטובים באומנות נפלאה,

בעץ ובאבן.

אלילים אשר אנשי הקדמה הנאורים רואים בהם את גלמות המדע הרוחני העולמי,

ובאמצעותם יורד שפע לעולם.

השפעת חסרי הקדמה והמדע ה...

האלה על האוכלוסייה גוברת והולכת.

צר לי על ילדיהם הקטנים,

לא לומדים ליבה,

הגדלים מבלי ידיעה על כוחות אלילי רומא,

המושכים את השפעת הכוכבים והמזלות,

אלא זובחים לפניהם קורבנות אדם ובהמיו.

הנני מזמין את המלך ירום הודו לתפוס את השלטון בארץ ישראל ולשחרר אותה מעול האנשים החשוכים, חסרי השכלה.

אסור לתת להם לאחוז בהגה הנהגת חינוך הילדים הרכים.

לכן נקרא להם מתנחלים,

נקרא להם משיחיים.

מעודד מהקשב הרב, המשיך הנוכל ברעיונותיו.

אנו קבוצת המתייוונים הנאורים, ככוונה שמאל קיצוני,

מתחייבים לתת לך את כל הגיבוי והעזרה,

סיים בהתרפסות בוגדנית.

בדמיטריוס קלט את דברי ההסתה רעילים באוזן קשובה,

והדברים התאימו לשאיפות התהילה שלהם הוא ייחל.

קל מאוד יהיה להכניע את צבאו הקטן של יהודה ולהביסו.

מה גם שמובטחת לו תמיכה מבית.

בניצחון הזה הוא ינפנף לעיני הסנאט ברומא ויזכה בעיטור הכבוד.

לא התמהמה,

חדור ביטחון בהצלחה,

הרכיב גדוד צבא מרשים,

שלוש מאות פילים,

מאה מרכבות, וחיילים אין מספר.

בראש החייל העצוב מינה את מצביאו המוכשר ניקנור כשר הצבא.

ניקנור,

איש פיקח,

בעל חשיבה מעמיקה,

ניתח את נתוני יריבו.

בשימת לב בירר את עובדות מלחמות החשמונאים מול היוונים.

המסקנות חזרו על עצמן פעם אחר פעם.

יהודה מנצח בכל קרב גם מול גדודים עצומים.

בניגוד למלקו השחצן,

הגיע למסקנה מפתיעה.

לא ניתן לעמוד במלחמה נגדו.

לא כדאי להסתבך עם האיש הפלאי המלומד בניסים גלויים.

בצער מדהים,

תוך כדי שהוא מפר ביודעין את הוראות המלך,

שיגר ניקנור משלחת שלום אל יהודה.

האם טובה להיפגש עמי לשיחות שלום?

האם תבחר לבוא אליי, או להפך?

ההצעה המפתיעה עוררה חשד.

אנשי סודו הוכנסו להתייעצות.

במידה ואכן הדברים...

דחיית ההצעה

פירושה מלחמה.

גם אני סבור כן,

אך ננהג בו בגדר כבדהו וחושדהו.

לא נכניס אותו העירה,

למרות הסכנה אלך אליו אל מחנהו.

וה' שומר אותנו תמיד

ישמרני גם שם.

למראה איתותו

התנדבו מספר חשמונאים,

קשה לדעת עד כמה הזמנה זו כנה,

ייתכן שזו מלכודת,

והתלוו עם יהודה, עם כלי הנשק, והיו דרוכים.

ניקנור השקיף אל יהודה ומלווהיו,

ככל שהתקרב,

חש כלפיו אהדה.

קדושתו הקורנת

נשרתה יראת כבוד.

הבה נכרות ברית שלום.

יחדיו נפנה את כוחותינו למיגור אויבינו המשותף, צבא יוון.

חוזה ברית נחתם במקום.

מהלך מפתיע זה טרף לאלקימוס את הקלפים

ושם את תקוותו לאל.

לא לקח עוד ציפה.

בחירוג שיניים קיבצ את חבר מרעיו,

ויחדיו ביקשו ראיון אצל המלך.

ידיעה חשובה יש לנו למסור דמיטריוס.

נימקו את הבקשה.

שוד ושבר, זעקו.

באנו להזהיר אותך מפני המהלכים המסוכנים של שר הצבא, ניקנור.

הפר את פקודתך ביודעין.

לא די שלא נלחם ביהודה,

אלא שכרעת עמו ברית שלום.

עיני דמיטריוס אצטו בכעס.

כך

הנוכל המשיך ללבות את האש.

לוי, ידוע לך מלכי, כי ברית שלום זו תביא לחיזוק כוחות השחור.

יהודה התחזק

ויבצר את ירושלים.

ואז התכונן לכבוש את ענתוכיה, סמל מלכותך.

אין לסמוך על וינטרנד.

דרכיו הערמומיות

הם שם דבר.

אין כמוני המכיר את שיטותיו העקלקלות.

מתוך נאמנותי אליך, מלכי, באתי להזהירך ולהצילך מבעוד מועד.

בטוחה נשתדל לתגמל אותי

על שירות זה.

חמתו של דמיטריוס גברה.

עוד היום אטפל בזה.

איגרת זועמת שוגרה על נקנון.

הנני מצווה להביא אליי את יהודה המכבי אסור בנחושתי.

הפרת פקודה זו,

עונש מוות.

בדבר האיגר תוגנב

לאוזני יהודה,

המשמעות הברית תופר.

מבלי להתמהמה אסף אנשיו,

נמלט לשומרון.

חיזויו היה מדויק.

אם שחר כותר ביתו בטבעת פרשים וגדוד קומנדו פרץ פנימה,

אבל המבוקש

לא נמצא.

עשרות חיילים סרקו בשיטתיות בית אחר בית בטוחים כי הוא לא הרחיק לכת

ומסתתר בקרבת מקום,

אך נאלצו לחזור כי לעומת שבאו,

המבוקש נמלט.

לא ייתכן שהרחיק הרבה, ודאי מסתתר בבית מקדשיו.

נביא אותו משם.

כיתת פרשים שועטת במעלה הר הבית,

ניכרון דרש מהכהנים להתייצב בפניו.

אני יודע שיהודה מסתתר בבית הזה, תוציאו אותו אליי.

לא אפגע בו לרעה.

רק אשלח אותו אל המלך דמיטריוס בצירוף איגרת הממליצה עליו טוב.

מבטיחים לך,

יהודה לא הגיע למקדש.

איננו יודעים היכן הוא.

אינני מאמין, זעק.

משקרים אליכם במצע נאושה.

זאת האמת, אדוני השר, אנחנו מוכנים להשמע על כך.

יהודה לא הגיעה לכך.

עמד ניקנור עלתה בו,

כגוי מגושם ירה כריקה של בוז לעבר המקדש.

מורדים במלכות. לא ירחק היום שאתם תשלמו על כך ביוקר.

הזרועות שלא יתנופפו מול ההיכל בתנועות זלזול.

אהרוס את הבית הזה.

לא אשאיר בו אבן על אבן.

מאחרי שעותה יקעקעו את יסודותיו.

הכהנים

לא יכלו לשאת את בזיון הבית.

בדממה התכנסו לתוך המקדש.

בעומדם בעזרה נשאו תפילה מעומק הלב.

אדוני אלוהים צבאות,

אשר שכנת בבית הזה מימי קדם עד עתה.

הלוא הנה כסאך בארץ,

והנה אדום רגליך לכל עבודתך.

וניקנור הערל הטמא מלאו לבו לחרף את ביתך.

בית מקדש תפארתך והוא מתנשא לאמור

כי יהרוס את ההיכל וכי יחפור בארץ ויהפוך את יסודותיו

ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אם אליך נשאנו את עינינו

ועתה

אדוני אלוהינו

קנה לכבוד שמך גדול

ולכבוד בית מקדשך ועשה בו נקמה

וידעו כל הגויים

כי בעבור אשר דיבר נבלה על מקדשך מות ימות כנבל.

תפילתם הנרגשת

עשתה פירות

וכעין בת קול יצאה משמים שמעתי תפילתכם

וכן יעשה כדבריכם

למען כבוד שמי וכבוד בית מקדשי.

סריקות החיילים הורחבו. גל מעצרים וחקירות הוא שם על תושבי העיר. דגש מיוחד הוא שם על המזוהים

כאוהבי יהודה. ביניהם היה ריקסייאוס הישיש, יהודי שלם וישר לב

אשר תמך ביהודה והחשמונאים ללא חת.

למרות גילו המתקדם

והעינויים הרבים שספג עמד בעמידה עיקשת נגד המתייוונים.

בלם בכוחו את השפעתה מהרסנית.

חמש מאות חיינים מכבוד ביתו,

החיישי שצפה את הדבר נמלט בעוד מועד לשומרון.

שם התקבל בחיבה בקרב החשמונאים שהאהבוהו הוא אהבת נפש.

אחר תקופת ההסתתרות סבר כי חלפה סכנה,

שב לביתו בגלוי.

זו הייתה טעות טראגית.

המתייוונים שסמכו שיגרו מכתב שטנה מידי אל ניקנור

להודיעך כי אחד מחשובי אנשיו ותומכיו של שונאך יהודה,

אשר אנטיוחס סימן אותו כאויב הקדמה,

הלו הוא רקריסיוס הישיש והוא נמצא כאן.

בערמומיות רבה נמלט פעם אחר פעם,

בעטה הזדמנות לנוכדו ולהשיב לו כגמולו.

משלחת רומאים הגיעה אליו,

ובלשון חלקות ביקשו אותו להתלווה עמם אל ניקנור.

ריקסיוס,

שהבין את זה את משמעות דרישה זו, סירב בתוקף.

גדוד חיילים נשלח להקיף את ביתו.

הבין כי חלתה אליו הרעה.

הרומאים זוממים לעבירו על דתו באמצעות חינויים,

מתוך בהלה דקר את ביתנו,

ממרומי גג ביתו זינק ארצה, מתבוסס בדמו.

משהו מאוד.

פוער רעד פשטה בקרב היהודים

והגיע עד השומרון לאוזני יהודה.

מסקנתו הייתה ברורה.

ריקסיוס הוא הראשון בסדרה,

אחריו התנכלו הרומים להמית את שאר היראים והמסירו את עמדות המפתח לידי המתייוונים.

מלחמת הדת חוזרת אפוא?

אין זה נכון להסתתר ולהציל את נפשנו?

אבי המנוח כבר הצבע את ההשקפה הנכונה בשעת השמד

להילחם ולמסור את הנפש.

משרתו הנאמן התייצב לפניו

ואמר הנני לשירותך מורי וריבי,

מה אוכל לעשות למענך?

כנס נא את החשמונאים,

אמור להם מי אל אדוני אליי?

המשרת ניצב מהוסס

כי רוצה לשאול דבר מה?

מה בלבך, בני?

לא אכחד ממך, אדוני, כי נפלאו ממני דרכיך.

בהיותנו בירושלים מקום בו יכולנו לקבל עזרה וסעד רב בין מכרינו רבים,

העדפת לא להיכנס למלחמה עם ניקנור.

באישון לילה

הורית להתחמק מן העיר,

וכעת כשאנחנו במקום זר יחסית

ומוגנים בצל החיסיון,

אינך רוצה להיחשף

ולפתוח במלחמה.

מלחמתנו אינה על טריטוריה,

גאווה לאומית

או כדי לנחול תאילת מנצחים.

עמידתנו אחרי קשר נגד היוונים לעמדת הדת.

לכן זכינו עד כה לסיעתא דשמיא מופלגת

שלא ניתנת להשגת אנוש.

כשחיפש ניקנור את ראשי ואת ראש המכבים,

הייתה זו רדיפה אישית,

לא מלחמת שמעת שאנו מצווים למסור עליה נפש.

לפיכך, מאחר ובאופן טבעי לא ניתן לעמוד כנגדם,

התחמקנו ובאנו לכאן.

אך כעת החל ניקנור במסע שיסוי נגד שומרי המצוות,

ולהעביר את עמדות הכוח והשליטה למתייוונים,

מצב זה שוב חזר להיות שעת השמד שאנו מצווים למסור עבורת הנפש.

המשרת הביט בו בהתפעלות,

ההסבר כל כך הגיוני ופשוט,

התמלאה הערכת אין קץ לכהן הגדול,

שהשקפת התורה נר לרגליו,

ועל פיה הוא נוהג בעקביות מעוררת השתאות.

תוך זמן קצר

נאסף צבא החשמונאים הקטן

עודד סביב מנהיגם בציפייה למוצפים.

ראשית עלינו להרחיק את הצורר מאזור ירושלים, שם חונה צבאו,

כי חוששני שיפרק את זעמו על אזרחי העיר.

כדרכו נקט בצעד מחוקם.

הדליפו לגויי הארץ את מיקומנו כאן בשומרון,

הם הזדרזו לדווח נקנור שיעוט אלינו במהירות.

פחות חרפתו וכישלונו הקודם.

נקנור נפל בפח הגאוני שהטמין לו יהודה,

בטוח שגורם ההפתעה בידו.

היהודונים לא מעלים בדעתם שחשפנו את מקומם.

נתנפל עליהם בעודם ישנים לבטח.

חייליו המיומנים

לא הוצרכו ליותר מהתראה קצרה.

גדודי הפרשים דהרו בבטחה.

סוסים האבירים גמאו את המרחק במהירות.

בראש החייל רכב ניקנור על סוס אציל, סוקר את האופק במבט יהיר.

איי, איי, איי.

מרחוק נשקפו בתיה של ירושלים,

מראה עיר האלוקים שאנחנו יושבים בתוכה,

הבנויה על תילה, וזה הכעיס אותו.

תוך שילוח מבטים מזרי אימה נפנף בזרועותיו לחבר המקדש בתנועות איום וזלזול כאחד,

ופיו נפער בגסות.

עוד מעט כת תיפול העיר הזו בידי ואדאג להחריב אותה עד היסוד.

מתי זה היה?

י״ג באדר.

סיירי המודיעין

איתרו בנקל את מחנה החשמונאים.

שר הצבא לא איבד זמן,

תוך כדי דהירה פרס את צבאו למבנה התקפי ופתח בהסתערות בזק,

בטוח, ביתרון ההפתעה.

השמונאים

כבר ציפו לו.

תוך כדי התפילות

לבשו תעצומות,

השיבו מלחמה שערה,

הקרב התלקח במלוא עוזו,

פני יהודה עטו להבים,

מבעון נחוש,

עיניו הבוערות באש קדושה ומסירות נפש,

שוטטו ותרו אחרי מטרה מסוימת,

עד שמצאו את מבוקשם.

אליך ניקנור, שאג יהודה,

חרבו היבבה שוב ושוב, קוצרת בשלופי החרם המסתערים נגדו מימין ושמאל להגן על מנהיג העם.

השביל שנפרץ בינות אנשי החיל הוליך אל טבעת ה...

הגנה חזקה סובבת את שר הצבא ומעניקה לו חיסיון הרמטי של טובי החיילים בעולם.

המצביא הביט בדריכות על יהודה, מתקדם בגפו.

מוחו הצבאי המאומן רחש מיד אסטרטגיה קרבית.

שתי קבוצות הסתתרו מצידי השדה,

כאשר יחלוף האיש על פניכם, תצאו מאחוריו,

בעוד אני ואנשי נסיח דעתו מלפנים,

אתם תתקפו מאחור ומימין ומשמאל.

התוכנית מושלמת,

לא משאירה סיכוי להינצל ממלכודת המוות.

יהודה,

שלא היה מודע למזימה שהתרקמה נגדו,

המשיך לפרוץ קדימה,

תוך מלמול תפילה לשם שיצילו מהסכנות.

ההשגחה העליונה שוב האירה את פניה.

שרשרת הניסים של מסרת גיבורים ויד חלשים, לא פסקה.

למראה יהודה שועט

בפנים להובות אש קדושה,

ועיניו כירקות אש ממית.

שח הקומד ניקנור,

המצביא הענק עשוי לבניחת,

נחרד.

הוא לא הבין מה אירע לו,

מעולם לא ידע פחד מהו.

היה זה פחד אלוקים, הוא רואה את יהודה מתקרדן,

בפעם הראשונה בחייו הפנה את עורפו ונס משדה העקרב כעכברו סנווארי מפוחד.

יהודה לא הניח לו.

במאמצי על דלק אחריו, כשחרבואה מתנופפת הלוך ושוב,

קוטלת את הקמים עליו.

מבטי הבורח נשלחו לאחור.

שוב, כל הזמן, חשש התעמת.

יהודה מצליח להקטין את המרחק.

הפער ביניהם הולך ומצטמצם.

כל תכסיסי התחמקות לא עילו.

חרב יהודה ניחתה על קסדתו,

בוקעת את הפלדה הקשיחה.

צעקות שבר בקעו מאחור.

מאות חיילים מביטים בתדהמה במפקד המובס.

מעולם לא האמינו שניתן להכריע את הענק הזה ולהשליך אותו ארצה כפגר.

ההלם

תורגם למנוסר הבתי.

אנדרלמוסיה שלמה התחוללה.

איש רמס את רעהו והמכבים מזנבים בהם

לאורך כל הדרך.

שוב, חזר הנס העצום.

מסרת רבים ביד מעטים.

הלגיון הרומאי החזק

בתבל התמוטט.

מותיר בשדה המערב.

שלושים אלף הרוגים,

בתוכם בלטה גבייה גדולת ממדים.

זרועותיה המוטלות לארץ בביזיון הדגישו את חדלון הנבל,

שלא מכבר נפנף באותן זרועות בבוס כלפי המקדש.

פי פתוח מזרזף דם שידר עליבות של גאוותן,

שפלט דברי נאצה כמי שהעולם שייך לו.

המסקנה צפה מעיניה,

יש דין

ויש דיין,

ועלינו נפרסם זאת לעיני כל.

יכירו וידעו בעי עולם מה גמולו של המזלזל בקודש,

כדור בראש.

אל תוך גזירי עץ חדים שופדו,

ראש הרשע בזרועותיו,

מתחתם נחרד כיתוב בולט.

הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאווה.

שער עריב,

שער עיר,

עליו נתלו האיברים של הצורר,

נקרא מעתה שער ניקנור,

על שם הנס הגדול.

להבדיל משערי ניקנור שבעזרה נקראו על שם היהודי הצדיק שתרם אותם,

בקרב קהילות היהודים.

גאתה השמחה.

שוב הראה הקדוש ברוך הוא אהבתו לבניו, שומרי מצוותיו,

והציל אותם באופן פלאי מדיכוי אויב אכזר.

לזכר נס זה קבעו את יום יג' אדר הסמוך לימי פורים,

כי יום טוב.

יום זה נהג עד חורבן הבית השני,

ואז הוא הפך להיות תענית אסתר.

שיירת המכבים

רצתה דרכה דרומה, חזרה לירושלים,

מזמרת שירי הלל ומזמורי תודה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה, עבדו, עבדו, כל הדרך שרים.

משלחת קבלת הפנים שהופיעה מולם בישרה רננה נוספת.

זה מכבר זרמו שמועות המבשרות על מותו הפתאומי של אלקימוס הבוגד.

בלהט הקרבות לא ניתן היה לאמת זאת,

אבל כעת הובררה השמועה כנכונה.

הארננה פרצה גבולות, רשע זה הסביעה מרורים.

מלבד רעותיו הרבות, זמם להרוס את חומת המקדש,

לאחר ששכנע את שרי רומי כי היהודים תחזור.

מפנינים לנצל את בית המקדש כמבצר בעת מרידה.

לב כל ישראלי אחזת ופלצות ממעשה הנבלה הזה.

אך איש לא יכל לעשות דבר נגד העריץ שמונה למשרה הרמה על ידי הקיסר דמיטריוס.

אוחזים במעשה אבותם, שפכו היהודים את זכור נחשם,

בתחינה לקדוש ברוך הוא להסיר מעמו ישראל את חרפת הצורר שנטל לעצמו עטר את הכהונה הגדולה.

תפילתם התקבלה במרום,

ובעיצומן של הכנותיו למעשה הנפשע פגעה בו יד השם.

ולא כל סיבה נראית לעין.

התמוטט הבוגד,

נפל לארץ כגל עצמות, כשפיו נשנק,

אפש דיבר שרה נגד בני עמו,

לא הצליח להפליט הגה.

פנים מיוסרות,

הביעו סבל רב,

ניכר שחפץ לומר דבר,

אך פי הדובר נבלה נחסם.

מספר ימים התפתל בכאביו, נופיח את נפשו בבזדיון.

בו במקום

הוכתר יהודה המכבי לכהן הגדול.

עטרת הכהונה הגדולה שבה למי שאכן הולמתו

המשרר אמר איש אלוהים צדיק וקדוש,

חסין עליון.

שנה תמימה חלפה מאז מלחמון ניקנור,

היה זה זמן של שקט יחסי.

הגויים,

למודי הלקח מכישלונות הקרבות,

לא העזו להרים ראש.

בעוד מלכות יוון מצטמקת,

הלכה וגברה עוצמתה של רומי,

חייליה הלכו וכבשו ארצות רבות ורמסו אותם תחת מגפם.

שלטונם מתפשט על פני תבל בדרך לא טבעית.

חכמי ישראל הבינו תרב את המדרחש,

כי דניאל הנביא כבר ניבא על ההתפתחויות האלו.

הדברים נאמרו שלוש מאות שנה קודם ונמסרו בכתובים,

עברו מדור לדור.

מלכות יוון תהיה המלכות השלישית

השולטת בכיפה אחרי בבל ופרס,

ולאחריה תקום מלכות רביעית שהיא עד היום,

אשר תרמוס את העולם

מתוך דברי דניאל הנביא הבין יהודה את העתיד המתרקם,

ומשלחת מטעמו שוגרה לסנאט ברומא בהצעה לכריתת ברית שלום.

הרומאים לטשו עיניהם משליטה עולמית

ולביטול ההגמוניה של יוון

וסמכו על הרעיון.

כבר שלושים ושתיים מלחמות עקובות דם נערכו

ליוונים ולא הביאו לתוצאה מבוקשת.

יד היוונים המתעקשים להנציע את אחיזתם בפינות העולם גברה.

לפי כך נפלה הצעה של יהודה על אוזניים קשובות.

אלוקי היהודים תמיד עוזר להם.

הם ניצחו בכל המלחמות עם היוונים, מעטים ורבים.

יחד איתם

נצליח למגר את שלטון ימין. זאת אומרת, רומי, כדאי לכם לכרות איתנו ברית,

ואז הזכות שלנו טועה.

יש את זה בגמרא, דיברנו על זה בהרצאות,

שהספר תורה, מי שיש בצד שלו את הספר תורה,

הוא ינצח.

משלחות שני הצדדים נפגשו,

הפרטים סוכמו,

חולקו הסמכויות בארצות הכיבוש,

במקום בו ימלוך מלך רומאי,

יהיו השרים יהודים, וכן להפך.

הברית החזיקה מעמד רק 26 שנה עד שהפרו את הרומאים.

ההפוגה בקרבות

נוצלה לחזק בינתיים את החיים הרוחניים,

לחדש את הישיבות שנחרבו במשך שלטון היווני.

המכבים סבבו בכל הארץ,

ייסדו תלמודי תורה וישיבות, הרביצו בהם תורה,

והחזירו עטרה מיושנה.

אבל בדבר אחד,

בדבר אחד,

שגה יהודה.

והיה לו הדבר לרועץ ולמזכרת.

בניגוד להלכה קובעת,

כי כתר המלכות שייך לזרע דוד,

נטל יהודה חשמונאי משבט לוי את המלכות.

לא מעבד שלטון עשה כן, גם לא מזיד היה.

שגג בהבנת הדבר.

למרות זכויותיו הרבות ומעשיו הטובים,

ברוך הוא הבורא יתברך שאינו נוטל שוחד ומעניש צדיקים בעולם הזה למען יבואו נקיים וזכים לעולם הבא.

לפיכך נגזר בבית דין של מעלה,

כי יהודה החסיד ימות על קדושת השם

שש שנים לאחר פתיחת המרד.

איש לא חזה את העומד להתרחש

ואיש לא שמע את ההמשך.

עד למחר.

הרי אני מכוון כאילו קצת חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשם שחזה דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לאסון נחת רועה לקדוש ברוך הוא ולאסון נחת רועה לתנא הקדוש.

שיהיו שפתותיו דוברות בקבר וביחנן יאמרו שיהו אומר עושה כל דוברות וכל ישראל לוויכוח.