קיום התורה באחדות ישראל - פרשת פקודי

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

אוריה בן מירי ורפאל,

שמתברך ירבה לו אושר, נחת, שמחה, בריאות,

השתנה מצבו לטובה

מן הקצה אל הקצה, מתוך

קדושה וטהרה, כן יהי רצון.

אמן.

קיום התורה באחדות ישראל, פרשת פקודה.

מי ברא את המשכן?

פרשת פקודה חותמת את ספר שמות ואת ארבע הפרשיות העוסקות בבניין המשכן ובעשיית בגדי הכהונה.

וכך נאמר, ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד,

ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה אדוני את משה.

פסוק מסכם את העבודה האדירה

שהשקיעו בבניית משכן בית השם,

וזה טעון באור.

האם בני ישראל הם שעשו

ככל אשר ציווה השם את משה?

וכי כל כלל ישראל עסקו בהכנת

הארון השולחן המזבח המנורה

קרשי המשכן יתדות החצר?

מפורש בתורה שבודדים מעם ישראל,

החמי לב, נבוני מדע,

ובראשם בצלאל בן אורי ונחור למטה יהודה, הם עסקו בכך.

אז איך כתוב בפסוק?

ויעשו בני ישראל

ככל אשר ציווה אדוני את משה.

כאילו הם היו שותפים

בכל העשייה של כל מה שנעשה בבניית המשכן.

אור החיים הקדוש עומד על הנקודה הזו

ומיישר את התמיהה

בקושייה נוספת.

ידוע שהתורה הקדושה

ניתנה מאת הבורא ידברא,

רמח מצוות עשה, שסה מצוות לא תעשה,

וזה מהווה תיקון מושלם לגוף ונפש כל אחד מאיתנו.

רמח מצוות עשה מתקנות רמח איברים באדם,

שסה מצוות לא תעשה מתקנות גידי האדם.

האיברים שלנו נועדו לנוע ולפעול,

ועל כן התיקון שלהם הוא במצוות עשה.

שהתוכן שלהם עשייה ופעולה.

גידי האדם

קושרים את האיברים ועוגדים אותם,

שלא יתפרקו ויתפזרו,

ועל כן תיקונם הוא במצוות לא תעשה.

שהעניין

לקשור את האדם

מלעשות פעולות מסוימות.

איסורים זה אומר שאתה קשור,

אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה.

אז זה שומר על הקישור של הגידים שקושרים את כל האיברים.

אם נכנסתם פעם למרפאה,

ראיתם אצל האחות,

ראיתם תמונות של גוף האדם וראיתם את הגידים הלבנים האלה שקושרים את כל הגוף,

זה כנגד

השסה לא תעשה.

עכשיו,

צריך להבין, האם בכלל אפשר שכל אחד מישראל

יבוא לשלמות מופלאה כזו?

הרי חלק מן המצוות

נוהגות רק בכהנים,

חלק רק בלוויים,

חלק בכלל ישראל.

כיוון שאדם אחד אינו יכול להיות מגזע, כהונה, גם לוויה וגם ישראל ביחד,

ולא יכול לקיים את כל תרייג המצוות,

אז איך תיתכן

שלמות נפש בקיום כל המצוות?

לכאורה זו מטרה

שלא ניתנת להשגה.

הוא הדין לנשות ישראל.

כן, רבות מן המצוות הן פטורות.

אז הן לא יכולות להגיע לשלמות בתיקון הנפש בקיום תרייג מצוות?

מצוות שהזמן גרמן הן פטורות.

זו קושייה שמעלה אור החיים הקדוש

לפני שהוא מתרץ את הקושייה הקודמת.

מבאר אור החיים

כי התורה הקדושה

ניתנה לכלל ישראל.

והקיום מתבצע בצירוף כהנים, לוויים וישראלים, נשים וגברים ביחד.

כשכל ישראל מקיימים את כל המצוות,

כשכל אחד מקיים את המצוות הנוגעות לו ושייכות לו,

נמצא שהתורה מתקיימת כולה עד הסוף בשלמות ובתיקון גמור.

כאשר כל ישראל שותפים

ושייכים בתריג המצוות,

הם באים לשלמות נפשותם.

היסוד הזה, הנפלא,

אמור בדברי הפרשה שלנו, פה זה כתוב.

ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה אדוני את משה.

אמרנו אבל עשו את זה בודדים.

אז איך הפסוק מציין שכל ישראל עשו?

נכון,

לא כל ישראל עסקו בהכנת המשכן ולא בכל כליו ולא בבגדי הכהונה,

אבל כולם עשו ככל יכולתם לסייע במלאכת הקודש.

הטרם זהב, חברו כסף,

זעיר עם נחושת, השני הביא גזעי צמר וסמנים,

ונמצא שכל המשכן

בנוי ומתוקן על ידי כולם.

תראה לנו שבני ישראל עשו

ככל אשר ציווה השם.

כל ישראל היו צריכים להקים את המשכן,

והמשכן הוקם על ידי כל ישראל,

כל אחד בחלקו.

אם נרחיק עוד, נוכל לומר שדווקא בעניין הזה של מלאכת המשכן,

שנאמר במפורש שרק אנשים מסוימים עסקו במלאכה,

ולא כל ישראל מדגישה פה דווקא התורה שכל ישראל עשו,

לעורר אותנו ליסוד החשוב של אחדות,

כנישתא חדא.

וזה שייך

אותו דבר בכל יתר המצוות, לא רק במשכן.

אם כל אחד עושה את מה שמוטל עליו

במצוות שהוא חייב,

וכל אחד עושה ככה,

אז ודאי שכלל ישראל מקיימים את כל התורה בשלמה.

נעמיק עוד.

אחדות ישראל היא לא רק סגולה חשובה או מעלה אצילית,

זה תנאי הכרחי לקיום התורה הקדושה.

בפרשת יתרו,

במעמד מתן תורה, כתוב,

ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר סיני

ויחן שם ישראל נגד ההר.

רש״י אומר,

למה נאמר ויחן?

כי איש אחד בלב אחד

ושאר כל החניות

היו בתרעומת ובמחלוקת.

את המקור לפירוש של רש״י

אנחנו מוצאים בדברי המדרש.

הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת

ואהבו את השלום

ונעשו חניה אחת,

הרי השעה שאתן להם את תורתי.

ככה אמר הקדוש ברוך הוא.

באותו זמן שהם עמדו

מול הר סיני,

הם היו מאוחדים שלא הייתה דעה אחת מפולגת.

כולם הסכימו שזה נס אדיר.

והשם אומר במפורש,

הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חניה אחת ויהיה חן שם ישראל

נגד ההר,

הרי השעה שאתן להם את תורתי.

לפי ביאור אורח חיים הקדוש,

מבינים אל נכון

שכוונת

המדרש לומר שהקדוש ברוך הוא ראה בישראל מעלת אחדות וסגולת שלום,

ולכן

עלה לפניו הרצון להעניק להם את התורה.

אבל זה הרבה מעבר לכך.

אם לא הייתה אחדות, לא היו מקבלים ישראל את התורה?

למה?

כי פשוט לא יכולים לקיים אותה.

רק באחדות אפשר לקיים את כל התורה, כל אחד יעשה את מה שמוטל עליו.

ואז נעשה את התורה, אבל אם כל אחד בא לו לעשות מה שהוא רוצה, ואין אחדות,

אין דעה אחת מכוונת,

ממילא לא תתקיים התורה.

עכשיו, אם קיום התורה תלוי באחדות ישראל,

והתורה כוללת תרי״ג מצוות,

ואי אפשר להגיע לכלל התרי״ג אלא בצירוף של כלל ישראל,

אז כל זמן שאין ישראל באחדות,

אי אפשר לתת להם את התורה.

ומפרש שם משך חוכמה,

את הכתוב בפרשת יתרו,

ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר אדוני נעשה.

ורק כשענו כל ישראל יחדיו

באחדות מופלאה,

ניתנה להם היכולת לעשות את כל אשר דיבר השם.

ומדוע?

כי כל אחד יש לו מצוות השייכות בו,

ורק בין כולם יבואו כל המצוות לקיום במעשה.

אז כשכולם ענו יחדיו

לרצון השם,

אז יכולים היו לומר, כל אשר דיבר אדוני נעשה,

והכל, בכל, מכל, כול.

היסוד הזה שופך אור

על מאמר של אחד מגדולי התנאים, רבי עקיבא,

שהעמיד את קיום התורה כולה על כלל אחד גדול,

ואהבת לרעך כמוך.

זה כלל גדול בתורה.

מעמיד אותנו רבי עקיבא על המבט הנכון למצווה זו.

מצוות אהבת הרע זה לא מצווה פרטית גרידא,

ששייכת בין איש לרעהו, זו מצווה כללית

שנוגעת

ביסוד קיום התורה כולה על ידי כלל ישראל.

המצווה הזו משמשת בסיס איתן

ויסוד אמיתי לקיים את כל מצוות התורה,

כי ללא אחדות

גמורה ותמימה,

אי אפשר שיתקיימו כלל המצוות.

לכן, ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.

ולכן, הארי הקדוש אומר, לפני שאתה מתחיל תפילת שחרית,

תגיד שאתה מוכן לקבל עליך מצווה זו של ואהבת הרעייך כמוך.

אחידה הקדוש בספר אהבת דוד,

דרושתוס לשבת קלה,

מביא בדבריו נקודה נוספת בנוגע לקשר

בין החודש שניתנה התורה

לבין אחדות ישראל.

למה ניתנה התורה בחודש סיוון,

מזלו תאומים?

להורות

שכל איש מישראל

צריך לראות שהוא יצא מבטן אחת

עם כל אחד ואחד מישראל.

אין אדם פרטי.

תאומים.

אחדות ישראל מתבטאת במזל תאומים,

שזה מסמל אחווה ואחדות מרחם

וקשורה בקשר אמיץ עם נתינת התורה,

כי רק על ידי אחדות

ניתן לקיים את התורה בשלמות.

אז התורה שייכת באופן כללי לכלל ישראל,

ורק בצירוף

שכל אחד מקיים מצוותיו,

אז זה עולה שכולם עושים את כל התורה ומקיימים את כל התרי״ג.

אפשר

לרמוז את זה גם בפרק.

פסוק שאמר דוד המלך.

אדוני עוז לעמו ייתן,

אדוני יברך את עמו בשלום.

עוז זה התורה.

הקדוש ברוך הוא כתנאי לקיום התורה,

העניק לנו את ברכת השלום.

בלי השלום, שזה אחדות,

אי אפשר לקיים את התורה.

איך השם עוז לעמו ייתן?

איך הוא נותן להם את התורה שהיא נקראת עוז?

על ידי שיברק את עמו בשלום.

שיוכלו להיות באחדות.

כי רק עם שלום ואחדות

יש מציאות לנתינת התורה לישראל.

עוד קשר מופלא בין כללות ישראל כשהם מאוחדים לתורה ומצוותיה.

בתורה הקדושה יש 60 ריבותיות.

ובעם ישראל 60 ריבו נשמות.

מהמפרשים נתנו על זה רמז?

ראשי תיבות ישראל, יש 60 ריבו אותיות לתורה.

ספר התורה מורכב מ-60 ריבו אותיות.

כל אחת מכוונת לנשמה אחת מנשמות ישראל.

לכל אחת מישראל יש חלק בתורה הקדושה.

ספר תורה כשר כשהוא שלם ותמים בכל האותיות.

גם יהודי משול לספר תורה,

ואינו כשר אם הוא לא באחדות עם כל שאר ישראל, עם כל האותיות האחרות, כל עם ישראל.

כשיהודי במריבה עם פלוני

או עם אלמוני,

והלב לא שופע אהבה ואחדות לסובבים,

הוא מנותק מהם,

עומד בבדידות,

הוא לא ספר תורה שלם ומהודר.

לביתו של רבי נחמן מברסלב הגיע יהודי חסיד,

דמעות על החיים,

מתאונן מרה.

רבי,

אני לא רואה ברכה בעמלים.

לימוד התורה שלי אינו פורה ומוצלח.

מתפלל ולא מתלהב ולא מצליח להתרומם.

מאזין, רבי נחמן,

אמור נא לי,

האם אתה שרוי במריבה עם יהודי כלשהו?

בבושת פנים ענה לו כן.

מזה זמן אני ברוגז עם אחד מהמכרים.

עננה?

על פניו של רבי נחמן.

כי נחמן

אמר לו, רבי יהודי,

איך אתה מבקש להצליח בלימוד התורה?

נתעלות.

הלוא ספר התורה שלך פסול,

בספר התורה שלך חסרה אותך.

והוא הבין

מה אומר לו הרבי.

והמשיך, בספר תורה יש 60 ריבותיות, בעם ישראל נשמות.

אלו כנגד אלו.

כל זמן שיהודי שרוי באחדות עם כלל ישראל,

מקושר ומדובק עימהם,

הרי הוא כחלק מספר התורה השלם ותמים.

אבל אם הוא במחלוקת

עם יהודי, הוא מפריד את עצמו מספר התורה.

וכשספר תורה פסול הגביע רבי נחמן את קולו,

אפשר להתעלות ולהתקדש בעזרתו.

נו, זה יכול לתת הסבר להרבה אנשים שלא מצליחים להתעלות בתורה.

הגאון מווילנא,

בפירושו למשלי,

עומד על היסוד הזה שקיום התורה תלוי באחדות ישראל.

בקשר לדברי התנאה, אודות 48 קניינים

של התורה.

המשנה אומרת, גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות,

שהמלכות נקנית בשלושים מעלות,

והכהונה ב-24,

בתורה נקנית

ב-48 דברים.

וכאן הוא מפרש כל קניין וקניין אחד לאחד.

האם אפשר שאדם יוכל לזכות ב-48 קנייני התורה?

כמעט ולא.

אז איך ניתן לקנות את התורה?

עונה הגאון,

רבות בנות עשו חיל באת עלית על כולנה.

אמנם

כמעט ואי אפשר, כמעט ואי אפשר

לקנות את כל 48 הקניינים,

אבל כיוון שכל אחד זוכה למידה אחרת

בקניין אחר,

ובין כלל ישראל נמצאים 48 הקניינים,

כל אחד מזכה לשני את מעלותיו וקנייניו,

והדבר נחשב כאילו כולם אוחזים בכל 48 הקניינים,

ואז התורה נקנית לישראל.

זה אומר הגאון.

רבות בנות

אלו תלמידי חכמים.

עשו חיל.

חיל,

כמה זה?

48.

אלו 48 קיינים.

קניינים,

שהמניין שלהם כמניין חי.

כאשר בכל אחד מתלמידי החכמים יש אפילו קניין אחד.

אבל ביחד, רבות בנות ביחד

עשו את החייל, עשו את כל 48 קניינים.

ואף,

מי זה את? התורה.

עלית על כולנה, על ידי כולם יחד,

אז התורה מתקיימת וכולם זוכים למעלותיה של התורה.

ואת עלית על כולנה.

ויש מפרשים שממליצים על פי יסוד זה את הפסוק,

בזאת הברכה.

כתוב, תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

איך אפשר שכל אחד מישראל יקיים את כל מצוות התורה שניתנו על ידי משה?

רק על ידי אחדות.

על ידי קהילת יעקב.

אם אנחנו קהילה באחדות,

אז כל אחד מזכה את המצוות שיש לו גם לאחרים,

ובזה מקיימים כולם את מצוות התורה.

ידוע, ככל שאדם מישראל מבקש להשיג מעלה רוחנית נשגבה יותר,

אז הסיטרא אחרם חכה לו בפינה,

שלא יצליח.

וככל שהוא גדול יותר, ההסתה של היצר הרע גדולה יותר.

אז כל פעם שבני ישראל רצו לקבל את התורה,

ביקש יצר הרע למנוע את זה מהם.

ומה הוא עושה? פירוד במחלוקת.

אז לפני שהגיעו לקבלת התורה היו שרויים במחלוקת, בתרעומת, זה עם זה.

ככתוב, ויסעו מרפידים שהיו מפורדים

ויחנו במדבר סיני.

אומר הזוהר הקדוש, רפידים מלשון פירוד ומחלוקת,

וקודם שהגיעו ישראל להר סיני היו בפירוד ומחלוקת.

כך היה במלכות אחשוורוש.

קודם שחזרו וקיבלו על עצמם את התורה, קיימו וקיבלו היהודים עליהם.

קודם, מה כתוב?

ישנו עם אחד

מפוזר ומפורד.

וריבותינו ביארו,

למה המן כפל את הלשון

לומר

למלך אחשוורוש,

ישראל מפוזרים בין האומות,

אבל גם בינם לבין עצמם הם לא שרויים באחדות,

מפורדים ומחולקים.

מפוזר בין העמים ומפורד בינו לבין עצמו.

זאת אומרת, במחלוקת.

בסופו של דבר,

כשקיבלו ישראל את התורה בימי אחשורוש,

היו שרויים באהבה ובאחווה.

קיימו וקיבלו היהודים.

כתוב קיימו וקיבל.

וקוראים את זה בלשון רבים.

ללמדך שהיו מאוחדים כאיש אחד, כאילו קיבל אחד בלבד.

כמו שנאמר במעמד הר סיני, וייחן שם ישראל.

כל ישראל נקראו בלשון יחיד.

גם מימי רבי עקיבא,

שהייתה התגלות התורה שבעל פה.

כשעמדו ישראל בפני קבלת התורה פעם שלישית,

שזה קבלת התורה שבעל פה,

ביקשה סטרא אחריו למנוע השגה נשגבה זו על ידי פירוד ומחלוקת.

העובדה הכואבת והמצמררת

נתונה בעובדה שעשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא מתו בפרק זמן קצר ביותר. מדוע?

לא היה בהם אחדות.

לא נהגו כבוד זה בזה.

ושוב,

רבי עקיבא שסימל את מסירת התורה ואת ההתעלות האדירה

של בני אותו הדור,

הוא שקבע את היסוד

באהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה. בלי באהבת לרעך כמוך

אין תורה.

רק באחדות, כי אף אחד לא יכול לקיים את כל התרייג.

כולם פטורים מכל מיני מצוות, אז איך יתקיים?

איך יתקיים שלמות של כל רמח איברים ושל שגידים?

אז רבי עקיבא שידע והכיר בכוח הטוב של האחדות והאהבה,

וחווה מנגד על בשרו את הטעם הנורא של המחלוקת מתלמידיו,

עמד במילים קצרות על סוד העניין.

אם רוצים להתעלות ולקבל תורה,

חייב לקיים ואהבת לרעך כמוך.

בלי זה אי אפשר להשיג.

בזה מתאמץ את הסטרה האחרה לעשות פירוד.

עלינו להבין

איך מבצעים שותפות כזאת.

איך כשאחד מקיים מצוות,

וחברו מצווה אחרת,

איך הם שרויים באחדות ביניהם?

איך הם נעשים שותפים במצוות?

יש פה דין מדיני שותפות?

כל יהודי הוא גוף נפרד, עומד בפני עצמו. מה מחבר ומקשר ביניהם?

עד שנחשב כאילו קיים גם את המצוות שקיים חברו.

איך פועלת אחדות ואהבה בעניין הזה?

אז קודם כל נעלה תמיהה

על הדרשה של ריבותינו, ויהי חן שם ישראל,

שאמרו כאיש אחד בלב אחד.

מן הכתוב עולה מעלה עצומה,

מעלת אחדות של ישראל,

ומצינו מקום נוסף

שנקט בלשון יחיד לגבי רבי,

לא אצל ישראל,

דווקא

אצל המצרים הרשעים,

שהיו בשיאי הרשעות והאכזריות.

אומרת התורה,

ופרעה הקריב,

ויסעו ביני ישראל את עיניהם, ויראו, והנה מצרים נוסע אחריהם.

ראנצ'י אומר,

נוסע.

והנה מצרים,

מצרים זה נוסע,

בלב אחד כאיש אחד.

גם הם, אלף אלפי הבדלות,

זה לא אומר דורשני?

מתארים פה את האחדות של המצרים,

אז אם ככה, איפה המעלה והסגולה של ישראל, שכתוב, ויהיה חן

שם ישראל,

כשחנו למרגלות הר סיני,

באחדות גמורה,

כאיש אחד בלב אחד? הנה המצרים, כתוב, רשי בעצמו אומר אותו דבר.

אין קושייה.

אדרבה, יש הבדל גדול

בין אחדות זו לזו.

וזה רומז רשי בלשונו.

רשי לגבי ישראל אומר, כי איש אחד בלב אחד.

אצל המצרים הוא כתב, בלב אחד, הפוך, כאיש אחד.

מה ההבדל?

אצל המצרים הרשעים, כמו אומות העולם,

האחדות אינה נובעת מעצם המציאות

בהוויה.

ההפך,

אין ביניהם שום מכנה משותף.

מפורדים, מחולקים זה מזה.

אנחנו העם היחידי שאנחנו משפחה.

ממש משפחה.

למה?

ליעקב היו 12 בנים,

והם בני ישראל,

ומהם יצאו כל עם ישראל. זו משפחה.

כל האומות זה קיבוץ של אנשים.

שהתקבצו במקום מסוים,

אין שום קשר בין אחד לשם.

באותו זמן התאספו המצרים לרדוף אחרי ישראל כדי לשעבד אותם כמו בהתחלה.

אז הייתה להם משאלה אחת משותפת

להילחם בישראל ולשלוט עליה.

באותו זמן הם דהרו בלב אחד.

הלב שלהם על להחזיר אותם לעבדות.

אז זה נחשב כאיש אחד.

אבל בחלוף הסיבה המאחדת

שוב נחשבו פרטים בודדים ואין שום דבר שמאחד אותם כלל וכלל.

אצל ישראל האחדות נובעת משורש נשמתם עוד מהעולמות העליונים,

בעצם המציאות וההוויה.

והם כאיש אחד,

ממש איש אחד.

אז ממילא הם בלב אחד.

לאיש אחד יש רק לב אחד.

ואין צורך ברצון משותף

ואין צורך במניע מסוים

כדי להחשיב אותם לאומה אחת

כאיש אחת.

וכיוון שישראל הם כאיש אחד,

אומה מאוחדת שהבנים מקושרים בשורש הנשמות,

אחד אברכיהו,

על כן הם עמדו למרגלות הר סיני בלב אחד.

מה היו ראויים? לקבל את התורה.

ההבדל היסודי הזה בין האהבה של ישראל לאהבת האומות

רואים גם בגמרא בפסחים קי״ג.

תקשיבו טוב לא יאמן כי יספ...

חמישה דברים ציווה כנען את בניו.

אהבו זה את זה.

אהבו את הגזל,

אהבו את הזימה,

שנאו את אדוניכם

ואל תדברו אמת.

ממש משפחה לתפארת האנושות.

כנען

ציווה את בניו את כל התועבות שבארץ

לאהוב גזל וזימה, לשנוא אדונים, לאהוב שקר,

אבל לפני כל זה, מה הוא התחיל?

אהבו זה את זה.

אהבה הדדית.

איך יכול להיות? כנען החוטא הגדול מבקש מהבנים שלו להקפיד על צו הבורא,

ואהבת לרעך כמוך.

לא, לא, זה לא הכוונה שלו.

הוא לא התכוון למצוות.

השם, ואפילו לא למידה טובה בעלמא,

אלא הוקיר בעובדה שאם אין שותפות הדדית,

לא יוכלו שודדים להצליח במעשה הגזלה.

עבדים

לא יוכלו להתאחד ולמרוד באדונים.

זה רק אם הם אוהבים אחד את השני,

אז אחד ימסור נפש לשני להשיג את המטרות הנלוזות.

אין כאן לא מצווה,

לא אהבת אמת,

אלא אהבה לצורך מטרה משותפת.

כמו הכללים של העבריינים בעולם הפשע,

יש להם כללים כאלה וכו'.

מקום נוסף מופיע ההבדל

בין האחדות האמיתית והשורשית של ישראל

לבין האחדות החיצונית-זמנית של האומות.

מצאנו אצל מדיאן ומואב

שהתאחדו לשעה קלה להזיק לישראל.

בפרשת בלק מסופר

על ההזמנה של בלעם על ידי בלק לקלל את ישראל.

כתוב, ויאמר מואב אל זקני מדיאן,

עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו,

כלחך השור את ירק השדה.

רש״י מקשה במקום,

והלא מעולם היו שונאים זה את זה,

שנאמר המקט מדיאן בשדה מואב,

שבאו מדיאן על מואב למלחמה, הם אויבים.

איך הם התאחדו?

רש״י מתרץ, אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם.

כמו כל הערבים מסביבנו.

הם לא אוהבים אחד את השני,

אבל יש להם מכנה משותף, הם רוצים לפגוע בישראל.

שוב רואים שאחדות האומות היא רק למטרה מסוימת.

אומה טוב אם היא כרוכה בשנאת ישראל,

אבל אין בה מהות אמיתית פנימית.

המאור בשמש מתרץ את הקושייה של רש״י

באופן אחר.

וזה כרוך בכוח האחדות.

הוא מספר מעשה מריבי זושה מהניפולי וריבי לימיילך מליז'ינסק.

פעם אחת שאה ריב זושה את אחיו ריב לימיילך.

בכוח מה אתה פועל ישועות כל כך רבות ומופתים כה נפלאים? כאילו הוא לא.

ריבי לימיילך השיב לו בזה הלשון, דע לך כי החיבור באחדות

מאפשר לפעול לישועות.

גדולות.

מתרץ המאור בשמש, תקושיה של רשי.

למה נתחברו מואב ועמון זה לזה?

בני מואב ידעו שעל ידי אחדות יכולים לפעול ישועות גדולות ונצורות,

ועל כן ביקשו להתאחד עם מדיין,

כדי שאחדותם תסייע בידיהם לפעול נגד ישראל.

מה שהם מבינים הקפלניסטים לא מבינים,

או יותר נכון כן מבינים,

ורוצים לעשות פירוד בכוונה שישראל תפסיד.

העיקר שביבי לא ינצח,

כי אם הוא ינצח הוא יישאר בשלטון,

והם לעולם לא יעלו.

אז עדיף להם שישראל תפסיד במלחמה

ויישאר חמאס,

והכל יישאר,

כדי שהם יוכלו להדיח את ביבי,

והם לכאורה יעלו,

ואז הם יעשו שלום,

וייתנו מדינה לפלסטינים בשביל שמקרוב יוכלו לעשות שביעי באוקטובר, גם בספטמבר וגם במרץ.

אך לא ידעו בני מואב שטעות חמורה בידם,

שכן בעוד אחדותם של ישראל זו אחדות גמורה מתחילה ועד סוף,

אבל על אחדות הגויים אמרו ריבותינו,

צדיקים,

תחילתם מריבה,

וסופם שמחה,

רשעים,

תחילתם שמחה,

וסופם מריבה.

ומדוע?

משום שאחדותם

היא אחדות התלויה בדבר,

והם מתחברים זה עם זה רק לצורך,

ובהיבטל הסיבה בטלה האחדות.

לכן תחילתם חיבור וסופם פירוד.

תזכרו את הצהלות ב-7 באוקטובר

בצד של החמאס,

ועכשיו תראו, כולם עוזבים אותם,

הם לא רוצים להתעסק איתם.

למה? הם יודעים שזה הביא להם חורבן. עיראק הפסיקה, ואלה יורדים, וזה וזה וזה וזה.

חוץ מהחותים, לא יודע שמה מה הג'וק, מה ז'חוק שהם אוכלים, לא יודע מה גורם להם,

שהם פתאום, פתאום דואגים לעזתים.

אבל הם מקבלים כנראה הרבה כסף מהאיראנים,

ובשביל כסף תמיד אפשר להציג מצג שר שכאילו הם דואגים לאחיהם הפלסטינים.

בכסף קונים את האנשים לעשות את הדברים הכי קשים.

האחדות הזו היא חסרת ערך ונטולת בסיס,

ולא יכולים לפעול מכוחם מאומה.

ראיתם בהתחלה,

חיזבאללה אמר שהוא כל זמן שעזה לא יפסיקו שם את המלחמה, הם לא יפסיקו לשגר.

ברגע שהם קיבלו את המכה מהביפרים והלאה,

אז הם הפסיקו כבר, הנה, תוקפים בעזה וזה, והם כבר לא מתערבים.

זהו, ירדו מהעניין.

זהו, האינטרס השתנה כבר.

שמעתם פעם על שני אחים, יעקב ועשו.

יש שינוי מהותי בעניין אחדות שורש הנשמות.

לגבי עשו כתוב, ויקח עשו את נשיו,

ואת בניו,

ואת בנותיו,

ואת כל נפשות ביתו.

אצל יעקב מצינו מה כתוב,

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש.

אצל עשו כתוב נפשות,

אצל יעקב נפש.

עוד פעם,

ויקח עשו,

את נשיו,

ואת בניו,

ואת בנותיו, ואת כל נפשות ביתו,

לא לכאן מחולק, אין פה חיבור בכלל.

אצל יעקב, מה כתוב?

כתוב אצל יעקב, ויהי כל נפש, נפש, לא נפשות, יוצאי ירך, יעקב, שיבחים נפש.

כולם זה באחדות.

זה הבדל עצום

בין צאצאי עשיו,

United States of America, Europe, לבין

עם ישראל.

רבי אברהם סבא,

ממגורשי ספרד,

בספרות צרור אמור, תחילת פרשות קדושים.

עומד על ההבדל הזה ומבאר כי הדבר תלוי בהבדל עצום בין הנשמות של ישראל לנשמות של האומות.

אצל עשיו נחשב כל אחד אדם יחיד העומד בפני עצמו.

לכן כשנופל שם הבן אדם, אף אחד לא מסתכל עליו, כולם ממשיכים.

אין עזרה לזולת כמו שיש בישראל.

כיוון שמצד נשמותיהם אין כל קשר ביניהם.

אבל אצל יעקב אבינו,

נפשו ונפש בני ביתו

היו מקושרות

בשורש אמיץ אחד,

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב.

בשעבוד מצרים עומד גם משה רבנו על ההבחנה דקה

בין שורש

המקושר של נשמות ישראל

לבין

הנשמות הפרודות של הגויים.

משה רבנו מבחין בשני יהודים מתקוטטים.

אחד מרים ידו, מבקש להכות את רעהו,

אומר לו משה, למה תכה רעיך?

משיב לו בחוצפה,

מי שמך לשר ושופט עלינו?

הלאה, הורגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?

הפסוק אומר, ביירא משה ויאמר

אכן נודע דבר.

מה אומר רשי?

על הכתוב ויירא משה.

דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, בעלי לשון הרע.

אמר, מעתה שמא אינם ראויים לגאיין.

מה זה אכן נודע הדבר?

נודע לי הדבר, מה שהייתי תמה עליו כל הזמן,

מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות העולם נהיות נרדים בעבודת פרך.

אבל אני רואה שהם ראויים לכך.

אם יש מדברים לשון הרע,

שרוצים להגיד לשון הרע, להלשין למלך,

שאני הרגתי את המצרי, להציל את היהודי.

אוי אוי אוי.

משה רבנו טמא, אמר חטאו ישראל,

שנועדו לשעבוד בין האומות.

אבל כשראה שיש ביניהם בעלי לשון הרע,

הבין שזה עומד בעוכריהם.

וכי באומות העולם אין מלשינים?

האם כל שבעים אומות מאוחדים ואוהבים זה לזה?

אלא אין תמה.

גם אצל אומות העולם יש מלשינים, לשון הרע, שנאה, קנאה, נקימה, נתירה. אין פלא.

אבל איש לא דורש מהם להיות מושלמים במעלות אהבה ואחווה, שלום ורעות.

כי אין קשר בין גוי לחברו,

לא מצד הגוף ולא מצד הנשמה.

לכן אין הפירוד והמחלוקת נחשבים אצלם לחטא ולעוון.

ולכן, הם לא מיועדים להיות משועבדים בגלל כך.

אבל ישראל,

כשהנשמות מקושרות זו בזו,

מאוחדות, מחוברות זו עם זו,

דורשים מאיתנו אהבה ואחווה.

זה דבר טבעי מתבקש לגמרי.

וכאשר לא שרויים באהבה ואחווה זה עם זה,

אז יש להם עונש

של שעבוד נורא. זה מצרף אותם

וקושר אותם יחדיו. צרת רבים,

זה קושר. גם אנחנו פה, תמיד כשיש אסונות,

אז ישראל מתחברים.

כשאין,

ויכוחים, מחלוקות והכול.

רבי יצחק קוטנר עמד על עומק המצווה של ואהבת רעך כמוך,

והוא מסביר, תקשיבו, דבר יפה ומדהים.

הוא אומר, מה שורש הלשון רע?

ואהבת ל...

רעך כמוך, מה הלשון רע?

רע

זה מלשון שבר,

כמו שאומרים בית רעוע,

כמו שאומרים תרועה,

השופר,

זה קולות שבורים.

כל אחד מישראל

הוא פרט שנחלק ונשבר מכלל ישראל,

ולכן הוא נקרא רע, ואהבת לרעך כמוך.

כל יהודי מצווה לאהוב את רעהו,

אבל בזה הוא צריך לראות כאילו הוא אוהב את עצמו,

כי מצד שורש הנשמה הוא ורעהו מאוחדים, מקושרים לגמרי,

שזה בעצם נשמה אחת בגופים מחולקים.

כמו שכתוב בברכת חתנים,

שמח תשמח,

רעים האהובים, רעים מלשון שבר.

וזה שייך במיוחד לגבי חתן וכלה, שכל אחד נחשב פלג,

ועל ידי הנישואים הם מתאחדים.

לוקחים שבר ושבר, פלג ופלג,

ואז הופכים אותם לאחד.

ויקרא את שמם אדם.

רבי יוסף אלבו,

בספר העיקרים, מקדים וביאר את הרעיון הזה במילים נפלאות.

זה שאמרה תורה ואהבת לרעך כמוך.

כלומר, כמו שאהבתך את עצמך אין בה זולתיות,

ככה אהבתך את חברך.

לא תחשוב שהוא דבר זולתך.

זה גדר אהבה גמורה.

התאחד האוהב עם האהוב.

ולכן תמצא שגימטרי אהבה אחד.

כי אין אהוב

זולת עצמו כלל.

והדברים מזהירים

כזוהר הרקיע.

אהבה היא איחוד שלם.

ואהבת לרעך כמוך זה נובע מאיחוד שלם.

אין בו מין הזולתיות.

מדוע?

משום שבשורש הנשמה מקושרים כל ישראל זה עם זה.

התומר דבורה,

במילים קדושות,

מטיב להסביר את סטוד האחדות.

לכל כלל ישראל...

הם שאר בשר

אלו עם אלו,

מפני שהנשמות כלולות יחד

ויש בזה חלק זה ובזה חלק זה.

לכן כשאדם עושה מצווה הוא משפיע על כלל ישראל, עושה עבירה הוא משפיע על כלל ישראל.

כשעשה אדם תשובה

אז הוא מתקן את כל נשמות ישראל. למה כשהוא עשה עבירה הוא פגע בכולם?

כי אנחנו אחד.

כשאתה עושה משהו

זה פוגע. כשאתה חוזר בתשובה אתה מנקה את כולם מאותה עבירה שאתה חזרת בתשובה.

על פי היסוד הזה מבאר בעל התניא

את מעשה הגוי שביקש להתגייר על ידי שמאי והלל.

מספרת הגמרא בשבת,

מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי,

אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.

דחפו באמת הבניין שבידו,

בא לפני הלל גיירו.

אמר לו דעלך שאני לחברך לא תעבד.

זו התורה כולה.

ואידך פירושה הוא זיל גמור.

זה היסוד

שעליו בנויה התורה.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחבר שלך זה כל התורה כולה.

וכל השאר זה פירוש לזה, לך תלמד.

מה עומד ביסוד ההנהגה הזו של הלל?

איך הוא מבקש לגייר את הנוכרי על סמך מצווה אחת?

ואהבת לרעך כמוך.

האם באמת ניתן לומר כי מצווה זו היא כל התורה כולה?

וכי היא כוללת לדוגמה גם את מצוות שעטנז?

בשר בחלב?

פרה אדומה?

מה קשור באבטרח? רק אומר שזה כל התורה כולה.

השיבה על הטניא בביאור מופלא. כל ישראל

אחים מצד שורש נשמתם.

נשמה אחת בגופים מחולקים.

והנה עושים גופם עיקר,

ונפשם תפלה,

הם מגבירים את הפירוד וממעיטים את האחדות.

בד בבד הם ממעיטים גם בקיום המצוות

ובחשיבות

של הצד הרוחני שבהם.

זאת אומרת, אם כל אחד דואג לעניין של הגוף שלו קודם לנפש שלו,

זה הפירוד,

כי אז הוא הופך להיות גוף נפרד.

אבל המאחד בינינו זה הנפש.

אז ממילא אם אני רואה את הצורך של חברי בעניינים רוחניים ואני דואג לו,

אני דואג לי ואני דואג לו ולכל עם ישראל.

איחוד אמיתי שנעשה על ידי הבלטת הצד המאחד מצד הנשמה הרוחני והנעלה,

זה מדגיש את קיום התורה והמצוות.

כל מהות התורה היא להגביה ולרומם את הנפש לשורש העליון.

לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות.

לכן הורה הלל לגוי

להיות שלם בו אהבת לרעך כמוך.

איך תוכל לבוא לידי אהבה ואחדות אמיתית עם כל ישראל?

רק בחיבור רוחני מצד שורש הנשמה שזה

ואהבת לרעך כמוך.

מה המהות שלו?

קיום התורה והמצוות בשלמות,

צירוף הנפש והזדככות הנשמה.

וכל השאר,

לך ותלמד.

בשנת תרעב נערך בקייב ברוסיה משפט שעורר הדים רבים ברחבי העולם

וברחבי רוסיה בפרט.

משפטו של היהודי מנדל בייליס

הואשם בעלילה מופרכת וזדונית, עלילת דם.

התובעים במשפט טענו נחרצות

שהוא רצח תינוק נוצרי ללוש בדמו את מצות חג הפסח

וגזר דין מוות ריחף על ראשו של היהודי האומלל.

העולם היהודי עקב בדאגה, בתפילה ובזעקה

ואחר ניהול המשפט

במקביל שלחו הסנגורים של בייליס

להיוועץ בגאון רבי מאיר שפירא מלובלין

איך לנהל את מערכת ההגנה.

הטענה המרכזית

שנישאה בפיהם של הטובעים

התבססה על מאמר של רבי שמעון בר יוחאי

בדין טומאת מת

שאינה שייכת בגוי.

משום שנאמר בטומאת מת

לשון אדם,

אדם כי ימות באוהל.

ובנביא נאמר, ואתן צוני צון מרעיתי אדם אתם.

אתם קרויים אדם

ואין אומות עולם קרויים אדם.

מזה טענו הקטגורים הגויים.

בתלמוד היהודי כתוב במפורש שהיהודים הם בני אדם

והגויים הם חיות,

ומותר לשפוך את דמם כמיים.

עורר רבי מאיר שפירא לסנגורים של בייליס,

איך להתמודד עם הטענה המסולפת הזאת.

אתם קרויים אדם בראשו שעם ישראל קשורים ומאוחדים זה עם זה,

בקשר אמיץ והדוק,

עד שהם דומים לאדם אחד בעל איברים מפולגים.

וכמו שאם תכאב ידו של האדם,

יחוש בכך כל הגוף,

כך גם ישראל.

אם תזיק לי איש מהם,

יכאבו כולם.

אבל לא כאן הגויים.

כל אחד מהם חי את חייו לעצמו,

בלי להתעניין במה שעובר על זולתו.

אין הם קרויים אדם לעניין זה,

שאינם חשובים כאגודה אחת

וכאדם אחד.

זו המעלה הרבוזה במילה אדם,

שהיא נאמרת רק בלשון יחיד ולא בלשון רבים.

יש כמה

שמות.

איש

אנשים

איש אישים

אנוש אנשים

אדם

אין אדמים.

עם ישראל קרויים אדם בגלל שהם

אחד

הראייה הפשוטה לכך, טוען רבי מאיר שפירא, לאם לסנגורי,

המשפט המתנהל עתה נגד בייליס.

הנה בעקבות הצהרה המתרגשת על ראשו של יהודי אחד,

כל יהודי העולם חרדים ודואגים,

מתפללים ומייחלים לזיכוי מוחלט.

אבל מה קורה כאשר גוי מן השורה עומד לדין חמור וצפוי לעונש כבד?

בני העיר מגלים התעניינות מועטה מסקרנות,

שאר בני המדינה מתעניינים בקושי

מחוץ לגבולות המדינה,

איש לא שואל או חוקר

מה עלה בגורלו של פלוני אלמוני הגוי.

אז זאת אומרת, מה שאתם טוענים טענה שכאילו משהו

כתוב בגמרא שאתם קרויים אדם על פי הפסוק.

באומות העולם לא קרויים אדם, ומזה אתם רוצים להגיד

שאם הגויים לא קרויים אדם, זאת אומרת, הם כמו בעלי חיים,

אז בעל חי אפשר להרוג, לכן הוא רצח את הילד, לקח את הדם ועשה בו לאישה למצות של פסח.

ככה אתם מבינים.

שהוא הלך עם התיאוריה הזאת ועשה מה שעשה.

זה בכלל לא מה שכתוב שם. שם כתוב, אדם מלשון אחדות היחידים שממש כגוף אחד, שדואגים אחד לשני,

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.

זה מפורסם רק בעם ישראל. באומות העולם אין דאגה כזאת שדואגים וכולי.

ישמחו במלאכותך שומרי,

שומרי,

שבת בכור עונג שבת.

ישמחו

במלאכותך שומרי, שומרי, שומרי שבת בכור עונג שבת.

עם מקנדשן,

מקנדשן,

מקנדשן שבירי שבת, עם מקנדשן.

מקנדשן,

מקנדשן שבירי שבת.

היום אנחנו יום אחרון,

על חודש אדר,

מחר נכנס ניסן, חודש הניסים.

אבל עדיין,

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי

אדר, איי-איי-איי, מי שנכנס, נכנס עד מרבים בשמחה.

מי שנכנס, נכנס עד מרבים בשמחה.

אז יש לנו אדר,

רבת וניסן,

מתחברים ביחד, באחדות גמורה.

איזה שמחה צריכה להיות השבת,

וגם בסיום מלאכת המשכן,

פרשת פקודי,

יא חביבי.

שבוע שבוע.

הרי אני מקווה לגמרי בספר החכמים דאורייתו, בשמחות דאורייתו, גמל נפשו יש חוסן דאורייתו, קפדו.

לעשות נחת רוח.