הנהגות לחודש תמוז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

השם נעשה ונצליח, היום נעסוק

בענייני חודש תמוז.

מובא בספרים הקדושים כי חודש תמוז הוא בבחינת תפארת,

היא התורה הקדושה.

החודש הזה מסוגל מאוד לתקן בו את זיכרון הקדושה,

כי תמוז ראשי תיבות זכרו תורת משה.

כתוב בליקוטי מוהראן כמה בתורה ר״ז זכרו תורת משה ראשי תיבות תמוז

חסר ו׳

להורות לנו כי תמוז צריכים למשוך ולתקן הזיכרון

הוא השכחה,

ובפרט שהוא עת לעשות להשם כי בחודש תמוז הוא תיקון עיניים,

דהיינו פגם הראות ותורה,

שכביכול הם עוזרים ומסייעים לשכינה הקדושה שנאמר תנו עוז לאלוהים.

ולכן בחודש תהיה צריך להרבות בתורה ובקדושה ולהישמר מרכילות

ולשון הרע ומחלוקת.

הצדיק רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק

במדבר ראש חודש תמוז כתב כי קדושת חודש תמוז

היא הראויה להשיג אור תורה שבעל פה,

ולכן נמצא בהפך לעומת זאת שיש גם בעבודה זרה.

מבכות את התמוז,

כמו שכותב הרמב״ם בספר המורה, חלק ג', פרק כט,

שיש עבודה זרה שיש להם עסק גדול בראש חודש תמוז בבכייה והספד.

וזה המליך את חטא בראייה וסרטן בעולם ותמוז בשנה,

שכל זה מורה על ראיית אור שבעל פה,

אור תורה.

ויד ימין בנפש הוא דברי תורה מסיתרא דימינה דאברהם שנקרא דרועה ימינה.

דורשי רשומות אמרו כי תמוז ראשי תיבות זמני תשובה ממשמשים ובאים,

ומראש חודש תמוז כל אדם נכנס למאה ימים של הכנה עד יום הכיפורים ואשרי אדם

מפחד תמיד ומתחיל להתבונן כבר בימים אלו לתשובה

וזמניה הממשמשים ובאים.

בג' בתמוז

מובא בספר נחמת ציון בפרק א', חודש תמוז ב'.

בג' תמוז אירע המעשה עם יהושע בן נון שאמר שמש בגבעון דום

והיה נס ופלא

שהצליח להעמיד את השמש בחצי השמיים.

בסדר עולם רבה פרק יא' א' כי מעשה יהושע שאמר לעיני ישראל היה

שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון,

כמובן ביהושע יב היה בג' בתמוז,

ואותו היום היה ערב שבת.

יהושע לא רצה לחלל את השבת על המלחמה,

ולמרות שהדבר מותר משום שהיא מלחמת מצווה

והשם שמע לתפילתו, באותו יום השמש

זרחה מעל היישוב גבעון והירח האיר בעמק איילון במקום הנקרא קיום.

יום עמק האלה.

רבנו דוד קמחי,

בפירושו הרדק,

ביאר ויעמוד השמש בחצי השמיים על הפסוק, ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו,

היה הוא הזמן כיום תמים,

והוא היום הארוך שבשנה, והוא יום תקופת תמוז.

וכשבא השמש בעמק איילון ואיר הירח,

והיה הירח עז מן הדומה בתחילת החודש או בשלישותו,

והתפלל עליו שיעמוד הירח להאיר להם עד שתכלה נקמתם באויביהם, וכן היה.

ועל כן מבקשים אנו,

כמו שהקדוש ברוך הוא עשה ליהושע ניסים ונפלאות,

כן יעשה עמנו ניסים ונפלאות בימים ההם בזמן הזה.

ארבעה תקופות בשנה ישנם שמתעוררים בהן הדינים.

אחת מהן היא בתחילת חודש תמוז.

יש אנשים שמקפידים על עניין התקופה ונמנעים באותו זמן לשתות מים בשעת התקופה,

היות באותה שעה ניתנת רשות למזיקים לשלוט במים,

ואפילו מים התלושים מן הקרקע, אולם

למעשה לא נהגו להקפיד להימנע משתיית מים בשעת התקופה,

ולכן גם ישנם שלא הכריזו על זמני התקופה,

ושמחו את דבריהם על דברי רבהי גאון והיהי בן עזרא,

וגם סמכו על שיבולי הלקט

והמאמר מרדכי שסוברים שהחשש הוא רק במדבר ומחוץ ליישוב.

אבל העצה היא הוצעה למי שעדיין חושש או מקפיד לשאר רבותינו

להניח בתוך המים חתיכת ברזל קודם התקופה,

והמים מכוסים

יש להם לעכל,

אם המים מכוסים יש לעכל גם בלי ברזל,

וכל זה למי שלא יודע מענייני התקופה,

אבל מי שיודע הם צריכים להודיעו משום שומר בתאים אשם.

ביום שישי פרשת חוקת

ערב שבת נוהגים להתענות, כך פוסק המשנה ברורה בסימן תקפ בסעיף קטן טז,

והוא מדברי המגן אברהם.

איתו בכתבים ראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת

התורה שמכוח זה נמסרה התורה לקליפות,

והמקום יחזירנה לנו במהרה בימינו.

וכתב התניא, לא מבעל התניא, אלא ספר שהוא נקרא תניא, ולא ידוע מי חיבר אותו.

מביא אותו המגן אברהם בסעיף קט.

ביום השישי פרשת חוקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום נשרפו עשרים קרונות

מלאים ספרים בצרפת,

ולא קבעו אותו בימי החודש, מפני שמתוך

שאלת חלום נודע להם

שהפרשה גורם גזירת התורה, זאת חוקת התורה,

ומתרגם

דא גזרת אורייתא וגם בשנתך נחרבו שני קהילות גדולות באותו היום כפי שמובא בשניחות שחיבר השח הקדוש בעל השפתי כהן עד כאן לשון המגן אברהם

ובשבת זו פרשת חוקה קוראים פרשת טהרה פרשה המסוגלת לטהר את האדם ולקדש אותו כמו יום הכיפורים

ומובא בספרים הקדושים שילך לצדיקים לקבל ברכותיהם השלך הקדוש כותב

אף ללמוד משניות מסכת פרה בשבת זו כך מובא גם בכף החיים בסימן תכט סעיף קטן וו

רבי אהרון מקרלין בספרו בית אהרון בליקוטים בדף קמ״ד טור ב' כתב

בשבת פרה אמר צריך האדם להאמין שכשם שנטהרים באפר הפרה ממש

כדי שיהיה ראוי וטהור להקרבת פסח ממש

כמו כן נטהרים בזמן הזה בקריאת פרשת פרה

כל אחד ואחד לפי מדרגתו

ולפי הכנתו ולכך זוכה להארת פסח

וקדושת האדם לפי ההכנה בבחינת קדושתו.

מובא בספר יסוד ושורש העבודה גבי כוונות התענית של יז בתמוז

הנה זה הצום הוא אחד מארבע צומות הנזכרים בזכריה ח' יט כה אמר השם צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי

ובערו חז״ל בגמרא בראש שני יא עמוד א'

ובפוסקים בשולחן הערוך בסימן תקמ״ט

חמישה דברים הראו את אבותינו

בשבע עשר בדמוז ואלו הן השתברו הלוחות ובוטל התמיד מבית ראשון ומלבקע העיר הקדושה ירושלים ונכנסו בה חייל נבוכדנצר ועשו בו כרצונם ושרף אסתומוס הרשע את התורה והועמד צלם בהיכל.

החיוב הגדול על כל אדם בתענית זו לאונן ולכונן ולהצטער מאוד על כל המאורעות ההם

שמהם כביכול הגיע צער גדול לבורא יתברך שמו ויתעלה ושבר גדול לבניו הקדושים כנודע

וזהו עיקר התענית ושורשה וכל אדם יש לו לעלות על ליבו כמעט בכל רגע של יום התענית

צער זה ולקונן בליבו על כל אלו וזוהו

הזמן הראוי ביותר

לתחילת בין המצרים.

הזוהר הקדוש מובא על פי ספרי הקבלה

שהארבעת צומות הללו גזרו הנביאים נרמזים בפסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.

את,

בהיפוך אותיות זה תשעה אב,

גיד זה רומז בראשי התיבות לגימל צומות, ג' בתשרי, י'

עשרה בטבת, בד' זה הצום הרביעי ושבעה עשר בתמוז.

וגם האותיות גיד, אם נחשבן אותן ג' י' ד',

יוצא לנו י' ז' כנגד שבעה עשר בתמוז.

ובספר עקדת יצחק פרשת וישלח שער חוויו

כתב ושמעתי מפי רבים שנמצא במדרש שנעלם על פי הזוהר בבייש לרדף קע עמוד ב'.

מאמר זה לשונו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עת לרבות תשעה באב ותמהו כי לא נודע להם טעמו של מקור זה

ונשאלתי עליו השתוממתי כשעה וקפץ לפי עניין

נאות ואז אמרתי אם המאמר הזה ישנו במציאות

הנה הוא מפואר עד למאוד וזהו פירושו כי בכתוב ההוא נרמזו ארבעה צומות השנה

אשר נמשכו אלינו מצד קעקוע הכף הזה

ומילת הנשה בהיפוך אותיות היא השנה כלומר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד

בימים הללו של ג' בתשרי עשרה בטבת י' בתמוז ותשעה באב

עליהם עם ישראל לא אוכלים וזהו הרמז גיד הנשה את גיד הנשה אלו הימים שלא אוכלים בהם במהלך השנה צום.

פעם כתבתי על זה שאדם שאוכל בימים הללו נותן כוח

ושליטה לסיטרא אחרה עליו בר מינן.

וזהו שקודם הפסוק הנביא בזכריה ח' יד כה אמר ה' צבאו צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו כך גם כותב בעל העקדה.

וכעניין זה כותב בספר מעולפת ספירים

באות ל״ו מצוות ארבע צומות כדעית בזוהר הקדוש וישלח דף ק״ו עמוד ב״

רמוז הוא בתורה לארבע צומות על כן לא אוכלו לבני ישראל את גיד הנשה כל האוכל בתשעה באב

מעלה עליו הכתוב כאילו אכל חס ושלום מגיד הנשה.

ויש רמז ג' שלושה בתשרי י' עשרה בטבת

ד״ צום הרביעי עת בהיפוך נוטריקון תשעה אב הנשה אותיות השנה ולמה נקרא כך?

כלומר גיד שהוא מנשה ומשכח את האדם

מידי יראת שמיים

ששם יצר הרבוצו.

בימי בין המצרים הנוהגים מי״ז בתמוז עד תשעה באב

כתוב במגילת איכה א׳ ג׳ כל רודפיה השיגוה בין המצרים.

צריכים הם ישראל שלא לשמוח בימים הללו

ולנהוג בהם מנהגי אבלות שכן מצינו שכל הרעות שהתחדשו ונתרחשו לאבותינו

היו דווקא בימים הללו

ועל כן המקבל עליו אבל באלו הימים זוכה לראות בשמחתם.

בימים הללו ישנו דין קשה השורר בעולם כי דהית בזוהר הקדוש שמות ד״ י״ב במדבר ד״ קע״ד עמוד א״

כתיב ותצפנהו שלושה ירחים שמות ב״ ב״

אילן תלת ירחין אומר הזוהר הקדוש דה דינא קשיה שריה בעלמא

ישנם גימל ימים הללו גימל חודשים סליחה שדין קשה שורה בהם בעולם ומי נהיו?

נין הור מה הם?

תמוז אב ותפנה

והנה מנהגם של המכוונים היודעים בסוד השם,

על פי כוונת רבנו אריזה, לכוון בימים הללו בברכות העמידה שבשלוש תפילות,

מנחה שחרית וערבית,

כוונות מיוחדות

בשמות הקודש,

כדי להמתיק את הדינים השולטים באלו הימים,

ואף שלא יהיה כוח לחיצוניים לאחוז זאת בדינים אלו.

ונביא כאן מתוך ספר הקדוש מאור ושמש על רמזה בין המצרים,

רב חיים ויטל בספר שער הכוונות בדף פט עמוד ג' כתב

כוונת התפילות בימי בין המצרים וזה לשונו, גם צריך לכוון

כוונות אלו בעמידה בכל הימים, והנה

בברכת אבות באותה ההוויה הראשונה

תכוון שתאיר זו ההוויה אל תמורתה יוצאת בחילוף אותיות שלפניה,

והן האותיות טד ה' דרך משל היוד מאיר לט,

ה' לדלת, ה' לה' וה' לדלת,

ובהוויה של

אתה גיבור לעולם השם תכוון שתאיר שם הוויה י' כוו ק' אל תמורתה יוצאת בחילוף אותיות שלאחריו, והיא השם הקדוש כ' ו' ז'.

ובהוויה השלישית שבביעתה קדוש מכוונים שתאיר ההוויה אל תמורתה באטבש,

באלף בית באטבש, והוא שם הקדוש מ' צ' פ' צ'

ושלושה שמות הללו הנזכרים,

טד ה' דלת, כו' ז' ומ' צ' פ' צ' הם בגימטריה האות ש' עם הכולל.

ובברכת רצה לכוון את המילה רצה בגימטריה שם אלוקים,

שהוא במילוי ה' א' ל' ה' י' מ',

כי רצה הם אותיות צרה,

והוא הסוד כמובן בירמיה ל' ז' ועת צרה היא ליעקב,

אומר הפסוק, וממנה יוושע שהוא שם אלוהים ד' דין,

וזהו סוד ימי בין המצרים, כי מן השם הנזכר שהוא דין,

יוצאות בימים הללו חס ושלום הצרות, רחמנא ליצלן.

וגם אם נוסיף שם אדנות,

שהוא גם שם דין,

אם רצה שהוא שם אלוקים הנזכר,

הם שניהם יהיו בגימטריה ש',

ואם נכוון

כי שני בתי דינים הללו שהם שם אלוקים ושם אדנות,

שהם בסוד בין המצרים,

בין שם אלוקים לבין שם אדנות,

ששולטים בהם דינים בעולם,

ובגימטריה ש', התמתקו על ידי ג' שמות הקודש הראשונים שנתחוונו בהם,

בג' ברכות ראשונות שהן טד ה' ד',

כו ז' ומ' צ' פ' צ',

שגם הם עולים בגימטריה ש',

ועל ידי כן יהפכו אותיות צרה לרחמים ויהיו

רצה השם אלוקינו ועמך ישראל ולתפילתם שאה.

ובברכת שים שלום,

באותם בית השינים שיש שים שלום,

שין ושין, כן?

שבראשי תיבות של המילים הללו, תכוון אל בית השינים הללו.

וגם תיבות עצמן של שים שלום, שניהם יחד עולות בגימת ראי השין שין,

כנזכר.

ועוד ישנם שש יתרות

כנגד שש השמות הללו, שם הוויה,

וגימל תמורות,

והם טד ה'ד כוו ז'ו,

ומ' צ'פ' צ' ושם אלוקים ושם אדנות הרי לך בדיוק

כנגד

שישה שמות.

ובטעם הצורך בכוונות המיוחדות הללו כותב בספר פרי עץ חיים,

בשער הברכות בפרק ז',

וכן זה מובא בשער חג השבועות בפרק א'.

סדר בין המצרים,

הנה בין המצרים להיות סכנה מאוד,

שהשד,

כתב מררי, שולט בהן,

ועל כן צריך לכוון אלו הכוונות כדי להמתיק את הדינים השולטים באלו הימים,

ואז לא יהא כוח לחיצונים לאחוז זאת בדינים הללו.

ועוד מוסיף איזה לשונו, כי מזיווג בין המצרים יוצאים נשמות גרים דעמונים ומואבים,

שהינם אסורים לבוא בקהל,

משום דנשמות הגרים באים מזיווג נשמות הצדיקים בגן עדן,

דהיינו שהזיווג הוא מצד התעוררות התחתונים,

ואז נכללים וב שבה לוו שבו,

ואז הן נשמות חשובות מזיווג פנים בפנים.

אבל כשהוא אחר מיתתם,

אינו אלא כי אם שעשוע של השכינה הקדושה לבד.

כך מובא גם בספר מבוא שערים

ובסידור הרשש

וסידור הרב הירא,

זכותו תגן עלינו, אמן.

בעל אוהב ישראל מאפתח,

ובה אמרי פנחס מובא

כי שלושת השבועות הללו של ימי בין המצרים הינם ימים מסוגלים מאוד,

ויכול להשיג בהם מה שלא משיג כל ימות השנה כולה,

כי המלך,

מלכו של עולם, נמצא בשדה ולא בביתו,

וכל אחד יכול לגשת אליו ובלי משבקים,

בלי מזכירים.

והמליצו את דברי הפסוק באיכה א' ג',

כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כלומר,

כל רודפיה,

כל רודפיה, כל רודפיה י' כ',

דהיינו כל רודפי השם ומבקשי השם,

הרוצים להידבק בקדושה,

יכולים להשיגו בימים הללו,

אלו ימי בין המצרים.

יום יז בתמוז נחשב לנו כראש השנה,

ויום תשעה באב כיום הושענה רבה.

בשלושת השבועות שביניהם נחשבים לעשרת ימי תשובה,

כי המלך איננו נמצא בארמונו,

כי אם אצל כל אחד ואחד מאיתנו מטייל,

וכפי כאשר ישתדל כל אדם ואדם בימים הללו, כך

יזכה לישועות והצלחות בימי תשרי ובמועדים.

המגיד ממסדריץ',

זכותו תגן עלינו אמן, פירש את הפסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים.

כל רודפי השם, יא,

השיגוה בין המצרים, שכל מי שרודף להשיג את הקדוש ברוך הוא ולהתקרב אליו בבין המצרים, יוכל להשיגו ולהתקרב אליו.

וכן מובא בספר עבודת

ישראל משמו של המגיד ממסדריץ'.

כתב בספר שער הכוונות בדף פט עמוד ג' בעניין בין המצרים.

עשרים ואחת ימים הללו שבין יז בתמוז לבין תשעה באב,

ישנו מנהג כשר וטוב מאוד לכל בעל נפש

לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים,

ולבכות בבכייה ממש על חורבן הבית,

ולומר תיקון בחצות היום ובו מעלות וסגולות רבות.

וטעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז ישנה התעוררות הדינין בסוד כי היא נתוץ ילילי ערב,

ולסיבה זו גם נשרף ההיכל של בית המקדש אחר חצי היום,

ודבר זה עושה תועלת גדולה לנפשו של כל אדם.

עניין חצות הלילה אין צורך בכלל להזכירו,

כי אפילו בשאר הלילות צריך להתאבל על החורבן, ומכל שכן בלילות שבין,

בין המצרים שצריך להוסיף בבכייה וגאייה.

ועליו נאמר פסוק בישעיה סווי יוד,

שימחו את ירושלים וכו',

כל המתאבלים עליה.

המשנה ברורה בסימן תקנא, סעיף קק,

כותב, ובכוונות הארי ז'

רצח חיים שער, חג השבועות, פרק א',

כתב שיתאבל בימים הללו אחר חצי היום

ויבכה כמו חצי שעה.

ובהזדמנות זו ראוי ונכון להביא את כל המעלות והסגולות לתיקון חצות בכלל.

קודם לכן נביא את דברי

בעל ספר משפט צדק,

על התהילים, בהקדמה שכתב,

וזה לשונו.

כתב בספר חוצות דמשק,

היות ובזוהר הקדוש הפליג מאוד בכמעט חצות,

שכמעט אין סדרה שלא ידבר בה,

וזו מפני שחביבה היא ויקרה מאוד. על כן החיוב מאוד

לכל אדם להתאמץ ככל יכולתו וכל אפשרותו לקיימה כהוגם.

ומי שטרודו מאוד בעסקי העולם ואי אפשר לא לקיימה,

על כל פנים יראה להחזיק איזה בר אוריין

שהוא יהיה קיימה ויהיה לו חלק בה,

ואשרי אדם שיכול לקיימה.

ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו בעולם הבא, עין לא ראתה.

אלוקים זולתך,

ואם מכיר בטבעו או להמיתו בלי שום רמיה שהוא אדם חלוש,

אז לפחות יקום בשעה שנייה אחר חצות.

וכדרך זה מבואר בספרים הקדושים שבבוקר

זהו זמן עת רצון מאוד ועת שליטת החסדים.

וכדי לעורר את לבבות העם,

אנוש כאלה.

ערכי לעבודה רמה זו

נעתיק לפניכם

שלושה מאמרים מהזוהר הקדוש בקיצור נמרץ

למען ירוץ הקורא ולגודל אהבת הקיצור.

הזוהר הקדוש מקור ראשון פרשת לך לך דף צדיק ב' כותב

כל הקם מחצות הלילה ואומר תיקון חצות זוכה להיכנס

לנחל עדנים ונחל קדומים וברכתו מתקיימת.

ואתרגם את לשון הזוהר.

בואו ראה בשעה שהאדם קם מחצות הלילה לעסוק בתורה הקדושה הקדוש ברוך הוא מקשיב לו.

וכמו שהם ידעו שכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני

וכל אותו ההמון של מעלה וכל בעלי התשבחות המזמרים לריבונם כולם שוקטים ובשביל התשבחות של האדם

ועוסקים בתורה מכריזים הנה ברכו את אדוני כל עבדי אדוני.

אותם העוסקים בתורה ברכו את השם

אתם שבחו למלך הקדוש אתם העתירו את המלך

וההילה ההיא מתעטרת באדם ההוא וקמה לפני מלך

מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אומרת ראה באיזה בן באנו אליך

באיזה בן התעוררנו אליך ומי הם אשר כל השבח שלהם הוא לפני המלך

חוזר ואומר העומדים בבית השם בלילות אלו הם הנקראים עבדי השם

אלו הם הראויים לברך את מלכו של עולם והברכה שלהם היא ברכה אמיתית.

וזהו שכתוב שאו ידיכם קודש וברכו את השם

אתם הראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידכם כי ברכתכם היא ברכה.

מקור אחר בזוהר הקדוש

בדף כא עמוד ב' כותב

כשנחלק הלילה הזה כרוז עומד ומכריז ופותחים פתחים

אשרי חלקו של מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא הוא עוסק בתורה

וכל מי שקם בזמן ההוא נקרא חברו ורעהו של הקדוש ברוך הוא ושל כנסת ישראל.

דברי התשבחות שלו באים ושורים בחיק המלך

ואז מצווה המלך לכתוב כל אלו הדברים בספר כתובים

כל בני היכלו הקמים בלילה וחוט של חסד נמשך עליהם ומהחוט הזה מתעטר האדם בעטרת המלך ומתייראים ממנו עליונים ותחתונים

ואפילו בזמן שבעלי הדין עומדים לדון העולם הוא נכנס בכל שערי המלך ואין מפריע ואין מי שימחה בידו

ואלו בעלי דינים אינם דנים עליו דין משום שהוא נרשם ברשימת

החשובים ביותר של המלך שנודעו מהיכל המלך ומשום זה אין בעלי דינים עליו

מאשרי חלקם של הצדיקים.

ומקור אחר מובא בזוהר הקדוש

שאדם שמשכים לומר תיקון חצות

ומכניע את הקליפות וכופע אף לסיטרה אחרה ומחשבותיו מטהרות וכן פרנסתו תהיה מזומנת לו.

המקור לכך בזוהר הקדוש ויכי דף רמ״ב עמוד ב'

וכן בזוהר בפרשת אמור בדף צ׳ עמוד א'

שנאמר ותקום בעו...

ותיתן טרף לביתה.

אדם שמשכים בלילה לומר תיקון חצות זוכה לפרנסה טובה ותיתן טרף לביתה.

ובספר דבש השדה כתב בשם החוזה מלובלין זכותות תגן עלינו אמן

ותקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה מפסוק זה נרמז

שקימה בחצות היא סגולה לפרנסה.

בספר כף החיים לרבנו חיים פלאג'י זכותות תגן עלינו אמן כתוב שעל ידי קימה בחצות

שמנדד האדם שינה מעיניו זוכה בזה לשבר את הקליפה הקשה

ועל כן ראוי לכל בעל תשובה הקם בלילה לעסוק בתורה.

דתרם כל יתוודה ויבקה על עוונותיו ואחר כך יסייעו מן השמיים עבורם.

ולפי זה שמשבר את הקליפה על ידי עסק התורה הקדושה בחצות הלילה,

עלה בידינו לומר טעם

לצד הלומד בלילה אף זוכה שתלמודו לא משתכח,

כי השכחה ידועה שהיא באה מצד הקליפה והסטרה אחרה.

כאומרם של רבותינו זכרונם לברכה

וכיוון דבע עד משבר לקליפה

ובדינו דתלמודו התקיים בידו וזהו זכרו תורת משה עבדי.

ובספר כף החיים,

שוב פעם, לרב פלאג'י כתב

אמרו בתיקונים בתיקון ע' דף פט עמוד א' דאדם בחטאו גורם לגלות

לקודשה בריך וושכינתם ממקום למקום

ועל ידי שנודד שינה מעיניו

ומחזירן למקומן,

כמו שאמרו ואנו אומרים כל שבת בכתר, קדושת כתר,

ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו.

דוד המלך עליו השלום אמר אם אתן שינה לעיניי לעפעפי תנומה עד אמצא מקום להשם.

כותב על זה בעל הראשית חוכמה זכותו תגן עלינו אמן בדף קעוו עמוד א',

כי דוד המלך עליו השלום היה מנדד שינה מעיניו בסיבת הדבר הזה והחזיר לה הקדוש ברוך הוא למקומו ממנו,

כל אדם ואדם יכול לזכות וללמוד אפילו יחיד

שמאחר שבחטאו גורם גלות לקדוש ברוך הוא שכינתה,

ראוי שישובו בתשובה וינדד שינה מעיניו ובכך יחזיר את קודש הבריכו למקומו הראוי.

וכן מובא בקונטרס תוך איכות חיים

שעל ידי זה זוכה האדם ומקרב את הגאולה.

וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, הבא להורגך השכם להורגו.

הדבר הזה קאי על יצר הרע,

ועל ידי השכמה שאדם משכים

הוא זוכה להרוג את יצרו הרע.

ועוד כתוב שם

כמה מעלות טובות זוכה מי שקם בחצות הלילה.

ואת עלית על כולנה דעושים אותו כבריאה חדשה.

הדהו דכתיב ולא אמר איה אלוה עושי.

ועוד הן בא דזוכה למלכות הוא ובניו אחריו.

דעל די יריד דוד מלכותה ובנוי לעלמין לדרי דרין כי דהיית בזוהר הקדוש דחה דוד המלך על

כך דמובא בזוהר הקדוש ויקרא דף כג עמוד א.

ועוד מעלה אחרת דהית בזוהר הקדוש פרשת ויחי דף רמ״ג עמוד א. דזוכה האדם הקם בחצות

לומר תיקון חצות להיות שמור גופו ונשמתו לעילה ותטעה ולא דחן מפגעי עלמא הוא לא צריך לפחד משום פגעי העולם.

רבנו תם בספרו הישר כתב

תיקון העיניים הוא שיקום באשמורת וכל שכן אם לא ישן כל הלילה

ונראה שלזה כיוון דוד המלך עליו השלום בתהילים קי״ט-קמ״ח שאמר קדמו עיניי השמורות לשיח באמרתך.

הכוונה שהעיניים שנדדו שינה

העיניים שחטאו ינדדו שינה מהם ויקדמו השמורות את קודש אבריחו כדי לעסוק בתורה.

וזהו מה שכתוב בתהילים קי״ט קל״ט פלגי מים ירדו עיניי.

בספרו של הצדיק רבי נסים הררי, זכותו תגן עלינו אמן,

כתב, זה נקרא ספר תיקון חצות,

שאדם שאומר תיקון חצות הוא זוכה שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו בוא אני ואתה ונטייל בגן עדן,

וכן זוכה שיגלו לו רזה תורה כי התורה נמשלה לבת מלך.

או כמו שמובא במדרש אמר רבי שמעון בן גמליאל משל לבת מלך שלא היה אדם מכירה.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ראו כמה חביבים אתם עליי,

שאין בריאה בפלטין שלי מכיר התורה,

שנאמר באיור ונעלמה מעיני כל חי.

אבל אתם לא נפלאתי ממך נאמר עליכם, ולא רחוקיי דברים למד יא.

ובלי ספק יותר הבת מלך תגלה רזיה בלילה לאדם מביום,

שהיא דרך צניעות של בת מלך,

כמו שנאמר, ואת

הצנועים חוכמה.

פסוק בבשלי יא ב.

כמו כן כתוב שקימה בחצות הלילה מועילה ביותר לטהרת המחשבה.

בספר ליכודי תורה,

צ'רנוביל

מופיע בעת הקיצור משנתו בחצות הלילה כי אז הוא עידן רעותה, דהיינו עת רצון,

ורעבה משתכח כידוע, כפי מה שכתוב בזוהר הקדוש בכמה מקומות,

זוהר חדש ב',

דף מו עמוד ב', זוהר חדש ג', קכא' עמוד ב',

ובעבודת חצות הלילה בתיקון בתורה ותיקון חצות ובהתחברותו עם התפילה,

יוכל להתייחד ולהידבק למעלה לפעול בשמיים כל דבר ששואל מאיתו יתברך שמו,

כי חצות הלילה הוא דבר שלם, ובטרם אור הבוקר הוא פירוד חס ושלום.

בספר חסד לאברהם, לרבנו רבי אברהם חי, מוסיפיה.

זכותו תגן עלינו אמן באות ב',

כתוב, הקם בחצות הלילה זוכה לכבוד גדול.

זה הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים אשר בגן עדן, כולם שומעים את קולו,

כפי שמובא בזמן.

הקדוש דקודשא בריך ובכל צדיקאיה דבגינתא דעדן כולהו צייתין לקלה.

ואדרו דכתי בשיר השירים ח' יג' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך שמיני.

בספר סור מירב עשה טוב לרבי צבי מזג'יצ'וב

זצל כתוב בדף טו

דע לך אחרי שקיבלתי מרבותי שתיקון חצות הלילה מעוררת רצון למחול את כל אשר הבאת

או מה שאינו נמחל בתעניות וסיגופים

כי לתענית צריך פרישות גדול במדבריות ויערות ומערות.

תיקון חצות פועל.

ובספר ליקוטי מורה לרבנו נחמן מברסלב,

זכותו תגן עלינו אמין בסימן קפט כתוב כי כמעט בחצות הלילה

מזכה את האדם להמתקת הדינים מעליו.

ועוד כתוב שם בחלק ב' בתיקון סימן סז שעל ידי שאדם קם בחצות הלילה ומתאבל על חורבן בית המקדש,

על ידי זה הינו ניצול משרפות.

בספר יסוד יוסף

תיקונים לימי השובבים בתיקון קרח כתוב שכמעה בחצות הלילה הינה מתיקוני קרי,

ועל כן הוא כל אדם צריך להיזהר לעמוד בחצות הלילה.

ומי שסיפק בידו לעשות לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש הוא מינה בשאר זמנים כפי שמפורש בשדה בוכים. ולכן דוד המלך היה נזהר בעמידת חצות הלילה כי הוא היה גלגול

או חלק מנשמתו ניצוץ של אדם הראשון וכדי לתקן את

חטא אדם הראשון היה דוד משכים ועומד קודם

התעוררות השחר.

בהקדמת אור עיניים,

ספר, חלק א', בכלל חו״ו כתוב

ודע אחי שהקמת חצות הלילה הוא תיקון גדול לנפשו של החוטא הן בשגגה והן באונס.

בספר ליקוטה הלכות בהשכמת הבוקר,

הלכה א' או טו״ו כתוב

שבזה תלויה לה הגאולה בכלל ובפרט,

כשם שהגאולה הראשונה הייתה בחצות הלילה,

כן הגאולה האחרונה תהיה על ידי הכשרים הקמים בחצות הלילה.

ועוד כותב שמה בהלכה ב' על ידי שמשברין את השינה וקמים בחצות הלילה ומתאברין על חורבן ואת המקדש,

על ידי זה מקיימים את האמונה ומבטלים את הכפירות,

וזוכים לשבר את אהבת הממון ולעשות משא ומתן באמונה,

וזוכים לבחינת בניין בית המקדש ובניין הדעת של האדם לחדש נפשו לטובה,

ולייחד אף קודשה ברכוש חינטה ולמשוך עליו תורה,

ועל ידי זה זוכים להשגחה שלמה ולבחינת שיבעתי ה' לנגדי תמיד,

כדברי המשנה ברורה.

בספר דמשק אליעזר,

אות יב עמוד א' כתב,

על ידי הקימה בחצות הלילה בבחיות על גודל.

צער השכינה שהיא בגלות ועל ידי לימודו בתורה, בנגלה ובנסתר, בוודאי הוא שורף את יצרו הרע באור קדושתו.

ומעט-מעט כותב הפסוק הגרשנו מפניך עד שנעשה קדוש השם.

על המזבח זבחי אלוהים רוח נשברה אלוקים לא תבזה.

מעט-מעט זוכה ומזדכך קופו עד שנעשה לקדוש השם.

רבנו חיים פלאג'י, זכותו תגן עלינו, אמן.

בספרו מועד לכל חי כתב כי הקם בחצות הלילה זוכה לאריכות ימים ושנים,

ובניו לא ימותו בחייו.

ובליקוטי פרדס כתב שעל ידי שאדם קם בחצות הלילה

הינו מקיים מצוות האמונה בה השם יתברך,

ולעתיד הוא ניצול לפני המשפט כשישאלו אותו את אחת מהשאלות

ציפית לישועה?

על ידי שהוא קם הוא מצפה לישועה ואז זוכה לראות בנחמתה.

בספר אור לצדיקים כתב כי ראוי לכל אדם להיות לעורר השחר,

בפרט בלילות הארוכים ולשפוך את החנונים בלב מר על חורבן בית המקדש ועל הריגת הצדיקים, ויבכה בית חיין בכל אהוב ובכל נפש.

כי התפילה אז היא רצויה וקרובה להתקבל מאוד,

ובכל הבוכים ומתפעלים ומתחננים על חורבן בית המקדש יזכו לשמוח בשמחתה.

ישנם כמה וכמה סגולות, ונאמר אותן עכשיו בשם רבי נחמן מברסלב בספר המידות בערך גנבה וגזלה,

חלק שני אות ה'.

על ידי אמירת

תיקון חצות כותב רבי נחמן ניצול מגנבים.

ועוד הוא כותב בהמתקת דינים,

בעוד מ'ה על ידי תיקון חצות נמתק מעליו דין.

ועוד הוא כותב בערך כבוד,

באות ד', תיקון חצות הוא סגולה לכבוד.

ועוד הוא כותב בערך לימוד בסימן ע'-ט',

באות ע'-ט',

הידי קימה בחצות יזכה להבין את התורה ואף לדרוש אותה.

ועוד הוא כותב בחלק ראייה, חלק שני, ד',

תיקון חצות מסוגל לחלשי הרעות.

ועוד הוא כותב בערך תפילה נ״ח על ידי תיקון חצות מזכירין אותו לפני הקדוש ברוך הוא, את כל הטובות שהבטיח הקדוש ברוך הוא לישראל והן משפיעות עליו.

המקובל רבי ניסים הררי כתב בספרו תיקון חצות וזה לשונו

לפי הזוהר הקדוש צריך כל אדם לעמוד בחצות הלילה מאהבת השם יתברך לעסוק בכל עבודתו יתברך כל אחד לפי יכולתו הן בתפילה ותחנונים עד אור הבוקר

ועל ידי זה מבטלים מעליו גזירות רעות וכל העולם מתקיים בשבילו וחוט של חסד

משוך עליו כל היום ומלאכים שומרים אותו תמיד.

וזהו משמעו

של הזוהר הקדוש כי אז עת רצון וחוט של חסד משוך עליו היום ונקרע מבני היכל עד המלכה ומבטל גזירות קשות ורעות וכל העולם מתקיים בשבילו

ואשריו אשרי חלקו מי שמרגיל עצמו לזה מובטח לו שיהיה מזומן לחיי העולם הבא ויזכה לראות בנועם השם ולבקר בהיכלו בגן עדן

העליון הצפון לצדיקים לעתיד לבוא.

ובוודאי מי שיש לו עיניים לראות

את הדברים הנ...

אמרו לעיל מיפומי דה רבנן קדישין עליונים למעלה בסוד נועם שיח סוד שרפה קודש

שר פה קודש

דברי רבותינו הנאמרו בשס ובזוהר הקדוש

על כל העונש שהענישו למי שאינו ניזהר ומקיים מצווה זו לקום בחצות הלילה לבכות ולכונן

על חורבן בית המקדש וגלות השכינה ולעסוק בתורה ושירות ותשפחות אחר כך כל אחד לפי שיעוריה ולעומת זאת השבח מגיע למי שהוא קם בכל לילה לא יאבד

אפילו לילה אחד ומקיים בו מצווה זו כתיקונה

להתלהב האדם וירדוף אחר מצווה זו בכל עוז ותעצומות ויהיה עז כנמר

וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כהרי הן בקיץ והן בחורף

כדי לקיים ביתר שאת ויתר עוז בין בחורף ובין בקיץ

ולקום מחצות ואילך.

הגאון רב חיים פלאג'י כותב בספרו מועד לכל חי בסימן ט' או ז' משום ספר מעשה הצדקה

מה טוב ומה נעים ליתן באותה שעה בחצות היום פרוטה לצדקה

בעת שאומר תיקון חצות שהוא טוב מעט בצדקה להמתיק הטוב של הדין

של ימי הדין דה אין הדין נמתק אלא בשורשו ואותיות צרה הנה עשות רצון וזהו ואני תפילתי לך השם את רצון

שעל ידיה נזכה ונראה במיון במקדשנו וזוכרנו את ציון

ציון היא דורש

הן לה בעגלה ובזמן קריב וימירה בימינו.

במעלתם של חודשי תמוז ואב שאמרנו בתחילה שהם כנגד

עיניו של האדם כדברי הכתוב באיכה א' טז עיני עיני יורדה מים ולכן עיקר

התיקון באלו הימים הוא בשמירת העיניים והמחשבה.

ועל ידי כן מתקן את זיכרונו אדם שפוגם ברעות העיניים

מאבד את הזיכרון בתורה וזהו מה שכתוב במלאכי ג'

כב' זכרו תורת משה עבדי

זכרו תורת משה עבדי ראשי תיבות תמוז.

כלומר שעל ידי לימוד תורה הקדושה וקדושה ובפקיעה ואמירת

תיקון חצות באמצע היום בימים הללו ובלילה

מתקן הכל ועל ידי כך הדמעות בונות

אבנים לבניין בית המקדש כפי שמובא בבן איש חי בשנה ראשון הדברים ובבני יששכר ועוד.

רבנו משה קור דוברו המכונה הרמק הקדוש זכותו תגן עלינו אמן כתב שכל הבוכה על חורבן בית המקדש

זוכה להיות אהוב למקום ברוך הוא. בספר קו הישר בצדיק ג' ו'

כתב איזה לשונו וקבלה אמיתית היא מיידי.

כל מי שבליבו תמיד צר על גלות השכינה כביכול זוכה לכתר תורה.

לפני כשבועיים חלמתי בצהריים.

אני בונה עכשיו את הגג בביתי ברוך השם למצוות סוכה

וחלמתי בצהריים חלום נפלא כשאני נכנס לפתח ואז אני מסתכל בדיוק איפה תהיה מונחת האמה על אמה,

מה שמחויב האדם כפי ש...

שכותב השולחן ערוך, לזכור את עניין של חורבן בית המקדש, וזה עוד לפני שבנו מה שנקרא את כל המבנה כולו,

הסתכלתי והתבוננתי כיצד אני אשים מול הפתח את העניין הזה של אמה על אמה,

זה לא רק במציאות אדם צריך לזכור, אלא אפילו שהוא ישן.

וזיכה אותנו הקדוש ברוך הוא לראות את זה, מה שנקרא בחלום,

בחוש כיצד אנחנו בדיוק זוכרים את חורבן בית המקדש וצער גלות השכינה,

אף בביתו של האדם בפרט עם הבית,

ולשם ולתפארת שביתו של הקדוש ברוך הוא

בר מינן חרב בעוונותינו הרבים.

ובספר דרך חוכמה בסימן ח' כתב איזה לשונו, המקונן על הבית

ועל חורבן הבית מתחפרים לו עוונותיו,

וזוכה לאריכות ימים ובניו לא ימותו בחייו, שנאמר בישעיה נג' להיות יראה זרע יאריך ימים,

וכל עיקר חיוב הקימה בחצות הלילה הוא כדי לקונן ולבכות על חורבן בית המקדש.

רבי נחמן מברסלב וספר עמידות בבחייה,

חלק שני ג' כתב סגולה לכל היא הצוואר שיבכה על חורבן בית המקדש.

ועוד כתב בערך תפילה עוד פ'

מי שמתפלל על החורבן על ידי זה יזכה להתפלל בלב וגוף.

ועוד כתב בערך בנים פ'-ח' מנקת שחסר לה חלבה כדי להעניק את התינוק הסגולאי שבעלה יתאבל על ירושלים וכך תזכה שיהיה לה חלב שופע להעניק את

בנה או בתה.

בספר קהילות יעקב בערך לילית עוד ג' כתב בשם השלע הקדוש פרשת בשלח שעל ידי צער ויגון על חורבן הבית

בית המקדש זוכה אדם ומבטל ומכניע את קליפת לילית.

ובספר תפארת של אורו פרשת בחוקותי כתב וזה לשונו והסיק לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע.

פסוק ויקרא ח׳ו״ה.

נראה לי על דרך שאמור חמנו זוכרם וברכה בגמרא בברכות ס׳ ג׳ עמוד א'.

כל המשתף שם שמיים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר באיוב

כב כה והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך.

הפירוש הוא כי כל המשתף שם שמיים בעת צרתו חס ושלום.

באותה צרה הוא נותן את ליבו על צער גלות השכינה דהיינו הוא בוכר לא רק על הבעיה שלו אלא גם על חורבן בית המקדש כפי שמובא בתהילים צא טו אומר הגב' ברוך הוא עמו אנוכי בצרה.

רוצה לומר כי כאשר אימו אנוכי בצרה שלא תימנע לדאוג על הצער, שלא תימנע מלדאוג על הצער שלי גם כן מה כתוב בפסוק הלאה אחלצהו ואכבדהו אורחיהם אשביעו והרי בישועתי ואז הוא יוושע בלי ספק.

וזהו שנאמר בפסוק אחר כך והיה שדי בצריך אם אתה מצר על שם השם על חורבן בית המקדש אז על שדי תתענג ותישא אל אלוה פניך ושאר כל הבעיה.

ברכות שם, מה המשך וכסף תועפות לך

שתזכה לעשירות.

וזהו מה שהזכיר כאן שם שדי, כי אז זה השם מורה על יסוד ההוא בגלות יותר.

וזהו שאומר הכתוב כאן, והשיג לכם דאיש אותיות שדי את בציר.

דאיש הוא אותיות שדי בציר,

זה מה שנאמר, והיה שדי בצריכך. רוצה לומר, השיג לכם דאיש את בציר,

כאשר יהיה לכם השגה בשם שדי, חשיבה כל הזמן,

שהקדוש ברוך הוא איתך בצריו וכולי וכולי,

אז הוא בציר ישיג את זרע. אתה תזכה לפרנוסה,

שזו הכוונה רומזת לתבואה לזרע.

וזהו, הוא רוצה לומר, יגיע לך מתוך הצרה זרע רב טוב מן השמיים ומשמני הארץ,

כמו שנאמר אחר הברכות,

והיה שדי בצריכך וכסף

תועפות לך.

השבתות הללו של ימי בין המצרים כותב בספר תפארת שלמה חזון רב לך שבט בעמק הבכה,

מתוך הפיוט של אחד הודיעי לרבי שלמה אל קבץ זכותו תגן עלינו, אמן.

בסוד קבלת שבת.

ימי בין המצרים בין שבעה עשר ותמוז לבין תשעה באב הם נקראים עמק הבכה,

ולכן רב לך שבט.

יום השבת קודש בימי בין המצרים הוא יותר גדול מכל ימות השנה.

השם יתברך אין לו בשבת קודש שום צער כלל,

וממילא גם אנו מחויבים לשמוח ביום השבת,

כי גם אנו גורמים לשמחה יתרה לקדוש ברוך הוא, אם אנחנו מצויים בשמחה.

בספר מאור ושמש כתב

ברמזי בין המצרים ששלושת השבתות הללו של ימי בין המצרים הן גבוהות ביותר מכל השנה כולה, וזה לשונו.

מה שאומרים הקדושים העליונים, שבתות של בין המצרים גדולים וגבוהים עד למאוד, נראה לי מפני שששת ימי החול של בין המצרים הם נמוכים מאוד, והם בקטנות עד למאוד,

וידוע שבשבת קודש ישנן

עליות של עולמות,

וישנה עלייה לכל ששת ימי החול,

וממילא מובן ששבתות הללו של ימי בין המצרים הם גבוהים עד למעוד.

ולפי זה שיש עלייה לכל הדברים שהיה בקטנות עד למעוד ונתעלו עד למעלה-מעלה,

מה שאין כאן בשאר שבתות השנה,

שהן ששת ימי החול קטנים ונמוכים למעוד, ממילא אין גם עלייה גדולה בהם.

כשבתות של ימי בין המצרים שנתעלו כל הדברים שהיו מטה-מטה בעמקי התהום למעלה בקדושה העליונה והגבוהה.

וכתב בספר בית אהרון לרבי אהרון מקרלין, פרשת פנחס, דקכ

על קריאת ההפטרות בשבתות בין המצרים.

לכן קוראים על פי רוב

פרשיות פנחס בתוך שלושת השבועות, כי פרשת פנחס יש בה את כל המועדים כולם,

כי ימים אלו הם שורש לכל המועדים כולם.

וכתב האוהב ישראל מאפתא, זכותו תגן עלינו, אמן,

שמספר הימים שיש בכל המועדים יחד הוא 21 יום.

שבת ראשונה, ראש חודש אחד,

פסח אחד,

שבועות אחד, ראש שנה שתיים, יום כיפור אחד, סוכות.

עוד שבע, שמחה, תורה אחת, סך הכל הראה לך עשרים ואחת יום.

ועל כן מבאר האוהב ישראל מאפתא שעשרים ואחת יום של ימי בין המצרים הם שורש לכל ימות המועדים שבשנה כולם.

וכן מובא בספר בית אהרון מקרלין.

שלושת השבועות הללו של ימי בין המצרים הם כנגד שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות. פרשת פנחס שקראנו, היא כנגד פסח.

פרשת מטות

שקראנו היא כנגד שבועות, ופרשת מסעה היא נע כנגד סוכות.

ורק מפני שהם במדרגה גבוהה מאוד, לכן לא יכול כל העולם לסבול את קדושת הימים והם נסתרים מבני אדם.

אבל עתיד לבוא, כשהעולם יהיה במדרגה גבוהה יותר,

תתגלה קדושת אלו הימים.

ובוא בספר תולדות אדם פרשת מטות עשרים ואחת יום של ימי בין המצרים מכוונים נגד עשרים ואחת יום שמראש השנה עד שמיני עצרת.

המתקן נפשו בעשרים ואחת יום הללו של ימי בין המצרים יוצא לזכות בימי הדין,

כי כבר תיקן הכל.

ועוד

אין לו לירה מימי הדין, כי הימים הללו נהפכים לו לרצון ולרחמים, ויותר יכול התיקון להיות בשבתות של ימי בין המצרים, כי הם גדולים יותר מכל שבתות השנה.

המהר שם מופיע גם הדברים הללו בדבריו על פי הגמרא בבכורות דף ח עמוד ב', בדיבור המתחיל באגדת,

שימים אלו

הם עשרים ואחת יום דחודש תשרי, ועוד מצינו בזה בספרים הקדושים,

מה שמובא בטוב הצפון בימים הללו,

שיתגלה לעתיד לבוא,

כפי שאמרנו בשם האוהב ישראל מאבטא, פרשת פנחס, דיבור המתחיל,

למה ואון.

ועל כן אומר הנביא,

בסכריה חי ט שימים אלו יהפכו לעתיד לבוא למועדים טובים.

ובשו״ת ארץ צבי בחלק א' בסימן מ' כתב בשם הגאון מסוכדשוף, שהיה סבו,

ויש ללמוד הלכות יום טוב בימי בין המצרים.

ושמח זה על פי רוב כי חל פרשת פנחס בימי בין המצרים, ובה מוזכרים כל המועדים וכל הקורבנות כולם.

ורבנו נחמן מברסלב בספר עמידות בהמתקת דין, חלק שני ד' כתב

פרשיות המועדים הכתובים פרשת פנחס מסוגלים בקריאתם לבטל דינים ומסוגלים לזכות ולזכות את האדם אם יש לו דין עם עובדי כוכבים ומזלות.

ובספר מאור ושמש ברמזה בין המצרים כתוב, מה שתקדמו לנו הקדמונים בקריאת התורה הוא שהזדמן תמיד פרשת פנחס בשבתות של ימי בין המצרים, ובוודאי כוונה גדולה היא למעוד.

ונראה כי ידוע היא דרשת חז״ל על פי הירושלמי בתענית

פרק ד'

על הפסוק בישעיה ינא טז,

לנטוע שמיים ולסעוד ארץ.

אלו הקורבנות שהבטיח אותם הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו שלום.

כי כל זמן שבניו קוראים סדר, הקורבנות לפניי?

היה נהיה עליהם כאילו הקריבום לפניי.

וכפי שמובא במסכת מגילה בסוף דף כט עמוד ב'

הפסוק, קח לך עגלה משולשת, כבר תיקנתי להם סדר הקורבנות, והנה בכל שנה ושנה

שאנו קוראים ואומרים את פרשת הקורבנות, אין אנו קוראים אותו בספר תורה כהלכותיו. למשל,

פרשת התמיד אנו קוראים בכל יום,

אבל אנחנו קוראים אותה בספר תורה על קלף כשר ובצורת האותיות והתגים והטעמים, וכן כל קורבנות שבת,

מוספי שבת, אנחנו לא קוראים אותה בספר כשר.

על כן בשבתות של בין המצרים שבימים הללו בטלו הקורבנות

בפועל בעקבות חורבן בית המקדש בעוונותינו הרבים קוראים אנחנו את כל פרשת הקורבנות

שהיא בפרשת פינחס בספר תורה כשר, בנקודות, בטעמים

וכל זמן שאנו קוראים בסדר הקורבנות מעלה עלינו הקדוש ברוך הוא כאילו הקרבנו אותם לפניו

ועל כן הוא תיקון גדול כפי שמובא במאור ובשמש.

ובספר לקט יושר כתב זכורני שאמר רבי ישראל איסרלין

זכותו תגן עלינו שטוב לקנות את עליית סיום ספר במדבר

יותר משאר ספרים, זכיתי לזה היום, משום

דמאן דאמר שסבר שיש כאן סיום התורה והוא על פי התוספות הראשון בגיטין, י״ד עמוד א',

דיבור המתחיל המביא גט,

שכתב איזה לשונו מה שנוהגים לכתוב י״ב שורות בגט אומר רבנו תם משום דה גט בגימטריה י״ב,

ורי שמע בשם רבי גאון ובשם רבנו סעדיה גאון

משום דכתיב בדברים כדא ספר כריתות,

כשיעור י״ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה,

וכדאמר בבבא בתרא,

דף י״ג עמוד ב״ שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר,

והפסק שבין

וידבר דהיינו במדבר לספר משנה תורה לא חשים,

שאינו אלא חוזר ושונה משלמעלה,

והיינו שהחומש דברים נקרא משנה תורה,

ולכן נחשב המסיים את ספר במדבר כעין חתן תורה.

והאידה בספרים הקדושים של שלושת השבתות הללו קוראים בהן הפטרות,

דברי שמעו וחזון,

דהיינו שההפטרות הללו מתקנים שלושה פגמים,

דברי מתקן את הדיבור שאדם פגם בדיבור,

שמעו מתקן את השמיעה שאדם תקן בשמיעה של לשון הרע, דברים לא טובים,

וחזון מתקן את הראייה פגם ראות העיניים.

בפסקי תשובות

מופיע בסימן תקנא בסעיף א',

שמיעוד שמחה בימים הללו הוא דווקא בדברים של רשות,

אבל בעבודת השם,

בתורה, בתפילה, אדרבה,

אדם צריך לעשות אותם בשמחה ורעותה דליבה,

כי הזמן גורם ומסוגל להתקרב אל המלך, ובפרט באיכות שבתות שבין ימי בין המצרים.

ועל כן יש להרבות בימים הללו באהבה ואחווה בין אדם לחברו כנגד שנאת חינם שבעת יהיה חרב בית מקדשנו.

בבקשה.

בספר הקדוש עבודת ישראל

לרבי מקוז'ניץ,

זכותו תגן עלינו אמן כתב,

שהגם שהזמן גרמה להיות עצב ונאנח על חורבן בית השם,

עם כל זה יש לחזק ולתער את עצמנו לעבודת השם בשמחה,

בתורה ובתפילה, ובפרט

בעת אמירת שירות ותשבחות,

ולשמח את לב מלכו של עולם בשמחה העתידית,

שבו ייוולד לנו מנחם ומלך המשיח ויגאלנו במהרה וישמח השם במעשיו.

ומאידך גיסא,

יש לציין את דברי החבות יאיר בסימן תקנא סעיף ח'

שכתב שמנהג מראש חודש ואילך

שהשליח ציבור מתפלל בקול נמוך קצת,

מראש חודש תמוז ואילך, כן?

ומסיים בקול עצב ג' ברכות ראשונים דשמונה עשרה וברכת בוני ירושלים ומחאי גבנה בפסוקי דזמרה.

או בספר פסקי תשובות בסימן תקנא סעיף ג' כתב נכון

ניזהר שבעתיים באלו הימים לא לשוט ולהתרחץ במים עמוקים,

או בשאר המקומות שיש בהם חשש סכנה, כי ימים הללו מסוגלים רחמנא ליצלן לדברים בלתי רצויים,

ועל כן ישנהגו לאורותי כף כך להימנע מללך לים ולנערות.

או בספר מקור חיים לבעל החבות יאיר,

בסימן תקנא סעיף י' כתב ראיתי נמנעים מלרחוץ בנערות מפני הסכנה.

הגאון הסטייפלר הקדוש בספרו אורחות רבנו חלק ב' עמוד קכט כתב

שהיה אוסר לבנה ביתו ללכת לים בימי בין המצרים.

ואמר אפילו שמדינה מותר, מכל מקום יש לימנע משום סכנה,

משום דאיתרא המזל בימים הללו.

וכן כתב בשדה חמד

באספת דברים במערכת בין המצרים,

וכן בפאת השדה בסימן א' באות יוד בשם ספר מסע חיים לרבנו חיים פלאג'י,

זכותם דגן עלינו אמן,

שעשו הסכמה ותקנה בכוח תורתנו הקדושה שמיום יז בתמוז

עד תשעה באב לא ילך שום בר מישראל לטייל בגינות ובפרדסים ובפרט על שפת הים והנהר.

בימים הללו ישנם מזיקים ויש להם כוח

משעה רביעית עד שעה תשיעית ביום, דהיינו משעה שמונה בבוקר לערך

ועד שעה ארבע אחר הצהריים, ולכן כל אדם

צריך להיזהר שלא לבוא לידי סכנה באלו הימים ובאלו השעות, וכן לא ללכת במקומות

שאין בהם עוברים ושבים כשהוא מהלך שם יחידי.

ובמדרש איכה בפרק א' כתוב

רבי אבאו רבה יתיב ומתנא בהדה כנישתא מדוכתא דקיסריה

חמא חד ברנש דתאין חדה כתיתא ואז אילמחה חברי

חמא מזיקה כאי בתרא דתאין כתיתא דפרזלה

אמר ליה מאט באי כתיל חבריך

אמר ליה בהדה ברנש כתיל חברי אמר להי מזיקה

איקה קין בטרדת עין קטיטה דה פרזלה

אט מאחלה בהדה ואו מאחלה בהאי ומת.

אומרים רבותינו,

רבי אבהוו היה יושב ולמד בבית הכנסת של קיסר,

והוא ראה איזה אדם אחד שלוקח מקל של עץ כדי להכות את חברו, לתת לו צ'פחה.

והוא ראה מאחורי אותו אדם עם המקל מעץ עומד מזיק אחד,

איזה מלאך, איזה חיצוני אחד,

והוא אוחז במקל של ברזל להכות את אותו אדם שהולכים להכות אותו בעץ על ידי חברו.

והוא שואל את אותו אדם שרוצה להכות בעץ,

הרב,

האם אתה רוצה להרוג את החבר שלך? אומר לו, מה פתאום, במקל של עץ אפשר להרוג, כבוד הרב?

אני רוצה לתת לו רק צ'פחה.

אמר לו, אבל אני רואה שעומד מאחוריך מזיק,

ובידו מקל של ברזל.

אתה תכה אותו בעץ,

והוא יבוא וייתן לו מכה חזקה יותר במקל בברזל והוא ימות, וממילא אתה, איך אומרים, תסתבך.

וכן רבי יוחנן, אומר המדרש,

רבי יוחנן אבה מפקד לספריה ומתנינא, היה מצווה על המלמדים,

דלא להיבון תעונין ארכת המינוקה בהילן יומין,

אל תאחזו ברצועה כדי להכות את התינוקות שלא לומדים בימים הללו.

רבי שמואל בר נחמני אומר, המדרש אבה מפקד לספריה ומתנינא,

דיאהבון מפטירין רב טלאי בארבע שעין, היה מצווה למלמדים לא ללמד את התינוקות בארבע שעות עד תשע שעות מהיום. ולמה?

כי בהם מצוי המזיק, ושמא יבואו

לכעוס עליהם ולהכות אותם.

בימים הללו נוהגים כל ישראל ללכת לכותל המערבי כדי לשפוך שם שיחה וטחינה ובקשה על גלות השכינה וישועתם של עם ישראל.

המדרש רבה בשמות ב״ב כותב, אמר רבי אחא,

לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי שנאמר בשיר השירים ב״ט,

הנה זה עומד אחר כותלנו, הכוונה לשכינה קדושה.

המקובל רבי יצחק פרחי, זכותו תגן עלינו אמן, כותב שקבלה היא בידינו,

שאין התפילה הנשמעת שם בכותל המערבי חוזרת ריקם,

כי מעולם לא זזה משם שכינה.

מרן רבנו עובדיה יוסף, בספרו ארבעת העניות,

כותב בדיני הנהגות בכותל המערבי חלק א',

אות א', סליחה,

מקום הכותל המערבי הוא סמוך לבית קודשי הקודשים,

שמכוון כלפי בית מקדש אל מעלה, כדי היתה בירושלמי לברכות ד' ה',

והמתפלל במקום מקודש זה כמתפלל לפני כיסא הכבוד של קודש הבריחו,

והיות

שמשם הוא פתח לרווחה לשמוע ולקבל את תפילתם של עם ישראל,

שנאמר בראשית כוח יז, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים. בפרק יד רבי אליעזר, פרק ל' הכ',

כתב זאת.

מה טוב לכל אדם להתפלל בכוונה בכותל המערבי,

וזאת כדי שתעלה תפילתו למעום.

וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה ללכת לכותל המערבי בימי בין המצרים, להתאבל ולהצטער על החורבן ולהתפלל שיבנה בית מקדשנו במהרה.

ויש שנהגו לומר שם תיקון חצות, וכן מצינו בספר מסעות משה מן אגרת ישראל, עמוד קצ״ז,

שכתב שמשבעה עשר בתמוז ועד אחר תשעה באב,

נוהגים רבים לבוא אל הכותל המערבי לומר שם תיקון

חצות בכל לילה.

וביום תשעה באב

נוהגים רבים לבוא אל הכותל המערבי לבכות ולקונן על חורבן בית המקדש שנחרב בעוונותינו הרבים.

ויושבים שם על הארץ כאבלים ומנודים וקוראים שם את מגילת אחיו ואומרים את הקינות,

כמובן בלוח ירושלים לונץ.

אשכנזים רבים אף נוהגים ללכת לכותל המערבי בליל תשעה באב ואומרים שם תיקון חצות,

ותיקון ג משמרות בקול איום ונורא פולח כליות ולב.

ובספר שערי ירושלים מתאר את סדר הדברים כיצד היו נוהגים ביום תשעה באב.

בערב תשעה באב מתפללים שם בכותל המערבי ערבית בירתת באמה ובפחד ואחר התפילה יושבים יחד על הארץ ומתחילים איכה ישבה בדד.

מעיניים צופיות על הכותל הקדוש.

כולם מורידים את ראשם לארץ ובוכים בתעניה ועניה, ואחר שגומרים

שואלים כל אחד את חברו,

אחי יקירי, עד אנה

שכינתנו הקדושה תעמוד בגלותה ואז כולם מתעוררים בבכייה מעין הפוגה.

כעבור איזה שעות בחצות הלילה יושבים לארץ זקני בת ציון ואומרים תיקון חצות,

וכן למחרת היום כאשר ייגמרו התפילות והקינות בבית הכנסת שוב פעם הולכים כל העם אל הכותל המערבי ויושבים סחורך על הארץ

וקוראים שוב פעם מגילת איכה.

המקובל

הרב ויינשטוק זצ״ל

אמר

פעם במכתב

למקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ',

זכותו תגן עלינו אמן,

שבשנת תשכז בתשעה באב התקבצו לכותל המערבי כמאה אלף איש במשך היום,

והיו שם צעקות איומות ונוראות בכותל בבקשתם שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו ויפדנו ויצילנו בקרוב.

ומצינו שעד היום המנהג הזה נוהג

שמייד לאחר החורבן היהודים עולים לירושלים אחת בשנה ביום תשעה באב לבכות את חורבותיו, ומאז לא חודלים היהודים לפקוד את שריד בית מקדשנו,

כמו שכתוב בספר עיר הקודש והמקדש

מחלק ג' בעמוד רג'.

מאחד שביקר בארץ ישראל בשנת אלת אלפים,

צ״ג שכתב שהיהודים באים פעם אחת בשנה למקום הזה ובוכים ומקוננים, וכך כתב גם רבנו עובדיה מברטנורה באיגרת דרכי ציון ה'.

כי המתפלל על צער השכינה זוכה לברכה מרובה מן השמיים, והיא סגולה נפלאה לאריכות ימים ושנים.

ובאגרות

הרב שלמה שלומל

באגרת רביעית מסופר סיפור בשם אריזל.

פעם אחת רבנו אריזל המתיק סוד באוזני החסיד רבי אברהם הלוי,

ועתה אומר לו אריזל נשלמו ימי חייך ואין לך עוד זכות לחיות,

אמנם יש לך תקנה אחת

אם תעשה אותה בזכותה תזכה לחיים עוד עשרים ושתיים שנה

וזוהי התקנה לך לירושלים לכותל המערבי ותשפוך

שם את תפילתך ודמעתך ואז אם תתרצה לפני קונך תזכה לראות את השכינה הקדושה,

אז תהיה בטוח שתחיה עוד עשרים ושתיים שנים.

כששמע זאת רבי אברהם הלוי מפיו הקדוש של האריזל,

תכף ומיד מכר כמה מחפציו מביתו בשביל ההוצאות לדרך ועלה לירושלים.

וכשהגיע לירושלים נכנס לחדר והתבודד שם שלושה ימים ושלושה לילות כשהוא שרוי בתענית,

עטוף בשק והוזיל דמעות בבכייה גדולה.

לאחר גימל ימים הלך רבי אברהם לכותל המערבי שריד בית מקדשנו ותפארתנו והתפלל שם ומבכה בכייה גדולה.

ובין כך נשא את עיניו וראה על גבי הכותל המערבי דמות אישה אחת לבושת קרעים.

ותקף שראה אותה באופן זה נפל על פניו ארצה והיה צועק ובוכה אמא!

אמא!

אמא ציון!

אוי לי שראיתך בכך!

והיה כך מתמרמר בבכייה והיכה על פניו והיה ממרט בזקנו ושערות ראשו עד שנתעלף.

וישכב ירדם על פניו והנה בחלומו הוא רואה שבאה השכינה והניחה ידה על פניו והייתה מנגבת מדמעות עיניו ואמרה לו התנחם בני אברהם כי יש תקווה לאחריתך

ושבו בנים לגבולם

כי אשיב את שבותם וריחמתים.

וכאשר חזר רבי אברהם הלוי אל העיר צפת ראה אותו רבנו האריז על ואמר לו אני רואה בך שזכית לראות פני שכינה ומעתה בטוח

אתה שתזכה לחיות עוד עשרים ושתיים שנה וכך היה המעשה

שבזכות הדבר הזה חי עוד עשרים ושתיים שנה

מדבריו של הארי הקדוש.

ישנם חסידים ואנשי מעשה שהולכים אל הכותל המערבי במוצאי תשעה באב

ולא בתשעה באב עצמו או בליל ומתפללים שם והאף עושים קידוש לבנה ופותחים את העניתם

ואומרים בשם האדמו״ר רבי דוביד שלמה בידרמן מלילוב זכותו תגן עלינו

אמן שאמר על עצמו שהוא רוצה להיות מהמנחמים את ירושלים ולא מהמתאבלים על ירושלים

ועל כן הוא וקהל

חסידיו הולכים במוצאי תשעה באב לאחר שכבר אמרו נחם בתפילת מנחה

אך כל אחד ינהג כפי מנהגו בלבד

שיכוונו כולם את ליבם לשמיים.

יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן.