הנהגות לט' באב | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח,

היום נעסוק בשיעור מיוחד לתשעה באב.

הגמרא במסכת תענית דף ל' עמוד א' אומרת כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.

תנו רבנן,

כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב כגון איסור אכילה ושתייה,

שיחה, נעילת הסנדל,

תשמיש המיטה.

וכן נפסק להלכה ברמב״ם

בהלכות העניות בפרק ה' הלכה י',

כך פוסק המרן השולחן ערוך בסימן תקנד בסעיף א',

וזה לשונות תשעה באב אסור ברחיצה ושיחה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

וכמובן יש לנו גם את האיסור של אכילה ושתייה, שזה מופיע בסימן קודם לכן, בסימן תקנג בסעיף ב'.

מקור אחר בגמרא במסכת תענית בדף ל' עמוד ב',

אומרת הגמרא כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה,

ומי שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה.

מקור אחר בגמרא בתענית

כתיב אמר רבי שמעון בן גמליאל כל האוכל ושותה בתשעה באב כאילו אוכל ושותה ביום הכיפורים.

המגן אברהם במקום בסימן תקנד סעיף א' מביא

בשם רבנו חננאל שאדם שאוכל ושותה והוא לא

פטור מהתענית

יהא בנידוי

באותו היום בשמיים. דהיינו באותו היום התפילות שלו בשמיים לא מתקבלות.

יש ספר שנקרא ספר התניא, אמרנו את זה בשבת, אנחנו חוזרים,

ספר שנקרא ספר התניא, אמנם זה לא של

רבי שלמה זלמן מלאדי, אלא ספר התניא הוא ספר הלכת אישה בסימן ס',

הוא כותב וכך מובא גם בשם שיבולי הלקט, את הדבר הזה המהריל מביא

והבך והשלה,

את הדבר הזה שאדם כזה שאוכל יהא בנידוי.

והסברנו למה

בשם אשח.

שפתי כהן כותב

שכל האוכל בתשעה באב מעלה עליו הכתוב כאילו אכל מגיד הנשה,

כי תשעה באב כנגד ימות השנה הוא בדיוק העניין הזה של מה? של

גיד הנשה בגופו של האדם.

והיות והמלאך הכה את יעקב בגיד הנשה,

אומר הפסוק, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.

ואמרנו את גיד הנשה יוצא לנו את,

זה האותיות של גיד,

שבהן צמים,

ג' בתשרה י' זה יום הכיפורים, כן?

י' בתשרה,

לאחר מכן י' ג' זה תענית אסתר,

ג' יד' זה יז' בתמוז,

והנשה זה אותיות השנה.

אז כל הימים הללו ועט זה תשעה אב.

אז על כן לא אכלו מישראל עט גיד הנשה. בימים הללו אדם שאוכל זה כאילו אכל חס ושלום מגיד הנשה. ואדם שאכל מגיד הנשה כידוע חייב נידוי.

ולכן השולחן ערוך בסימן תקנד בסעיף כה מזכיר את זה שוב ואומר

אדם שאוכל ושוטה בתשעה באב לא רק שכאילו אכל מגיד הנשה אלא אינו רואה בשמחת ירושלים.

זאת אומרת כולם שמחים יום ירושלים, לובשים לבן, דגלים, רוקדים ושרים ושמחים זה אין לו מקור לדבר, זה סך הכל מנהג

תקנה שעשו אותו בתקנות הרבנות הראשית לישראל.

אבל עיקר השמחה של ירושלים כשייבנה בית המקדש ואנחנו משוררים כשייבנה בית המקדש

ממהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חוקר את זרוניך ולעובדך בלי אף שנים. זה אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה שלנו.

ולכן כדאי הוא,

כותב המשנה ברורה שם בסימן קטן נא שכדאי לאדם להצטער על חורבן המקום דהיינו חורבן בית המקדש לפחות פעם אחת בשנה אם לא כל השנה שהוא אומר בתיקון חצות ומצטער ובוכה לפחות פעם אחת בשנה שיבכה דיו.

ובמקור אחר כותב השולחן הערוך בסימן

גם תקנד בסעיף כד זה סעיף קודם לכן

הוא כותב שאדם שעושה מלאכה ביום תשעה באב, הרבה אנשים עובדים שגרה.

זה לא שהם מחויבים,

הם לא בעלי מכולות,

בעלי סופרים וכו', אפילו סופרים

היום פתחו בשעה אחת, עושר עד נפתח בשעה אחת.

אז אתה רואה שגם שם נותנים מה שנקרא את ההרגשה, וזה עד שמונה בערב, כדי שיאכלו

אלו שבתענית ועובדים שם לפחות ללכת לפתוח את התענית שלהם.

אז אדם כזה שעושה מלאכה

בזמן שהוא לא מחויב למלאכה, הוא לא נצרך למלאכה בשביל אחרים,

כתוב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.

הירושלמי

מביא במסכת יומא,

בפרק א' הלכה ה' דף ה' עמוד ב',

שם הוא כותב אמרה כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו,

כאילו נחרב בימיו. יש אנשים שהם טועים במחשבה שלהם,

הם טמאים, מה אתה צם צום שלפני אלפיים שנה, אלפיים ארבע מאות שנה,

בית מקדש ראשון,

אלף תשע מאות חמישים ושש, חמישים ושבע, בית מקדש שני, בסדר, אז היה,

אז נחרב בית, מה קרה? לא, לא, לא.

אלא כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו עכשיו נחרב בימיו, לא נבנה.

אז עכשיו שייך חורמה, לכן שייך להתענות.

לכן גם התענית היא לא הולכת על פי השנים,

זה אנחנו בוכים בוודאי, כי מאז עזב אותנו הקדוש ברוך הוא, תכף אנחנו נראה בסוף,

נגיד איזה מאמר בשם הפלא יועץ,

שכותב על היום הזה,

זה יום נשגב וגדול, וכמה אנחנו לא מבינים את חשיבות היום שאנחנו לא בוכים. לפעמים בן אדם, הלב שלו כל כך אבן,

נראה שהוא לא בוכה

לפני הקדוש ברוך הוא.

והאי בכי הזה לא בונה את בניין, כי אמרנו כל דמעה, בשם רבותינו בעלי החסידות כותבים שאם כל דמעה שאדם מוריד

ביום הזה הוא זוכה שבזכותה הגדוש ברוך הוא יבנה אבן בבניין ירושלים,

שירד בית המקדש שלישי מה שנקרא.

אז כל דמעה שאתה מוריד, זו עוד אבן, עוד דמעה עוד אבן,

עוד אמן.

לכן גדולי ישראל,

אנשים שיש להם לב בשר, בוכים,

מבינים את המשמעות של החיסרון הזה,

שאין לנו מה שנקרא בית המקדש. ולכן כותב הרב, כל אדם יערוך ביום הזה חשבון נפש עם עצמו, על המעשים הרעים שלו שגורמים לו להתרחק,

וכן על המעשים טובים, האם הוא עשה אותם בשלמות או שלא עשה אותם בשלמות. האם הוא עשה אותם בהידור,

בכוונה וכו'.

מטרתו של הצום כותב מרן הבן איש חייל בספרו עוד בן איש חייל,

בחלק ד' בתשובה א',

שם הוא כותב שמטרת הצום זה כדי שהאדם ינתק את עצמו מכוחות הגוף הגשמיים ויתחבר לכוחות הנפש הרוחניים.

וכל זה על ידי התבוננות בשכל שלו,

מה תפקידו בעולם, הנה אדם לא אכל, לא שתה,

מרגיש קצת חלש, קשה לו, חייב הפסקות של מנוחה על הדרך,

חייב כל מיני דברים. כל זה למה?

כי אין לו מה שנקרא את החלק הגשמי,

אבל אם הוא יחזק את החלק הרוחני,

שבו הוא ייתן לו כוחות,

בבא סאלי, זכר צדיק קדוש לברכה,

היה מתעמנה מערב שבת לערב שבת,

בגיל כזה מופלג, בבא סאלי, הוא לא היה שמן,

לא היה בעל בשר,

לא היה אוכל זולל ושובא,

היה יותר שותה מאשר אוכל.

איך הצליח להחזיק שבוע ימי מעמד?

התשובה שהוא ביטל מה שנקרא את כוחות הגוף הגשמיים והתחבר מה שנקרא לרוחניות, ברגע שאתה יונק מהרוחניות בוודאי ובוודאי

שהגוף של האדם ניזון מהקדושה, ממילא יש לו כוחות אפילו לעמוד בתענית

של שבעה ימים רצופים, מערב שבת עד ערב שבת.

וגם אז הוא היה אוכל מה שנקרא מזון קטן,

לא היה מרבה באכילה.

כן,

אז רבותינו כותבים, גם בני שחיים מביא את זה בשנה ראשונה בפרשת דברים,

בהלכות שלו,

בבכייה של תשעה באב שאדם בוכה הוא זוכה לתקן

את הניצוצות של פגם הקרי שהוא השחית זרע לבטלה,

הן בזה שהוא נשוי, לפעמים זה יכול לקרות,

ויכול להיות גם באדם שהוא רווק, חס שלום.

ככה מביא גם גאון הוזנו ותפארתנו מרן הרב פלאג'י בספרו מועד לכל חי.

ומה שהזכרנו מובא בספרים הקדושים, כל טיפה ואבן,

כל טיפה בונה של דמעה שאדם בוכה, היא בונה אבן בבית המקדש ומתקנת את פגם היסוד.

מאיפה הראיה לדבר הזה?

הוא כותב

שפכי קמיים ליבך

נוכח פני השם

דהיינו שהאדם צריך לשפוך קמיים ליבו

איך אפשר לשפוך קמיים ליבו אם יש לו לב של אבן

אלא צריך להבין את מהות הימים הללו כמו שכתבו רבותינו ממילא הוא הזכיר כביכול שהגשבור יהיה שותף איתו עמו אנוכי בצרה ועל ידי זה הוא זוכה לישועה ורחמים כך כותב גם

רבי פנחס מקוריץ

הוא אומר בתשעה באב מה שאדם יכול לפעול בימים הללו אצל הקדוש ברוך הוא

לאורך כל הגלות אדם לא יכול לפעול מה שהוא יכול לפעול בתשעה באב

לכן סתם צחוק בתשעה באב או התגודדות שאנשים מתגודדים ומדברים דברים בטלים זה סכנת נפשות

כי בזמן הזה שהוא לא מוריד מעות הוא לא ממתיק את הדינים מעליו אם הוא לא מתקן את הדינים מעליו חס ושלום זה יכול לפגוע בו היעבץ בסידור שלו

הוא מביא שם בתשעה באב.

כל הצרות באים על עם ישראל, למה זה? בגלל שמה? שלא מתאבלים בתשעה באב.

וזה המקום הראוי כותב היאבץ להרחיב בו הדיבור.

אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו שאין מתאבלים על ירושלים כראוי,

די להעריך גלותנו.

והיא בענייני הסיבה הקרובה היותר גלויה עצומה וחזקה לכל ההשמדות המופלגות הגדולות הנוראות,

המבהילות רעיונים אשר מצאונו בגלות.

אומר כל הגלויות של עם ישראל, השמדות, אלפים מתים,

נהרגים מן האסונות האחרונים, בתים הלכו, רחובות שלמים נהרסו, הכל, כל זה מה?

בגלל שאתה לא מוריד על חורבן בית המקדש, הבית של אבא שלך. תכף תזכרו, נראה את המאמר של הפלא יועץ,

אתמול בלילה למדנו אותו, מזעזע בארצנו.

ובכל מקום פזורנו,

על צווארנו נרדפנו ולא הונח לנו להרגיע בגויים עם שפלות עינינו ומרודנו.

ולפי שיצא ההבל עלה זזה מליבנו בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, היה לנו טוב.

עכשיו, בן אדם עכשיו בארצות הברית, אתה לא רוצה להגיע לארץ ישראל, עוד מעט תהיה מהפכה.

כל ארצות הברית תשקע במים.

זה הדברים כתובים, הנביאים כתבו את הדברים.

יהיה תור ובוא ובכושך, האסלאם משלול בעולם. לא, לא.

מה, אתה יודע, יוקר המחיה פה בישראל לא שייך, כבר דבר.

שם, אתה יודע, איזה תור,

אני מרוויח הרבה, יש כל הזמן קליינטורה,

כולם מגיעים, נהנים, יש כסף בשפע.

יש לך הזדמנות עכשיו לחזור עם כל המזוודות.

יש לנו תלמיד עכשיו שעושה את זה.

בעזרת השם, השבוע חוזר עם כל המזוודות לפה,

צריך לחתן אותו גם השבוע בחטף.

באמת זה.

הוא צריך להגיע לפה בחטף, עוזב את הכול, מכר את הכול, והוא יהלומן גדול שם, מוכר את הכול, את הבית, את העסק, הכול.

הוא אומר, אין כמו ארץ ישראל, האן עולה להתיישב בירושלים?

אבל יבוא, הקבוצה שתבוא מאוחר, גם לא יהיה לה זמן למכור.

לא יהיה לה זמן.

כמובן להביא איתה, שום דבר. יצטרכו מה שנקרא לעלות

עם מה שעל עצמם, אולי קצת כסף מטלטלין, אולי לשלם קצת הרבה שוחד כדי לצאת,

ונגמר, ראינו את זה עכשיו.

אנשים שילמו הון עתק,

הון עתק. איך אמרה אחת השכנות פה, לאשתי,

אני פעם באה לא טסה לחוץ לארץ.

והיא אימא, שכנה שלך,

לא טסה לחוץ לארץ יותר מאמא, למה?

והוא אומר, מה זה הדבר הזה? נסגרו השמיים, לא יכולנו לחזור, היינו מוכנים לשלם כל סכום שבעולם.

אני חושב שהם שילמו אפילו סכום כל כך גדול, שעלה להם טיפה יותר מהטיעון שלהם.

עכשיו היא רוצה לנסוע לדובאי. אה, היא רוצה לנסוע לדובאי.

בכל אופן, אנחנו רואים אנשים שהם מוכנים לעזור הכול, וזה מצחיק, למה אני אומר זה מצחיק?

תתבוננו, תראו, אף אחד,

אל תגלה,

אף אחד בעולם, רבותיי,

שיש במקום שלו, בארץ שלו, מלחמה, לא חוזר למקום שלו. דוגמה, אוקראינה.

כולם איפה? פליטים, ברחו לגרמניה, ברחו לפה, לישראל, לשם, לכל מיני מקומות.

לא מעניין אותו מה זה אומר. תגיד לו, בוא תחזור,

שום דבר. בשעת מלחמה, בוודאי שלא.

האומה היחידה שגם בשעת מלחמה מוכנה לחזור לבית שלה, עם ישראל.

בשיא המלחמה, אנשים מוכנים לשלם עונתה כדי לחזור הביתה.

הוא אומר, אין כמו ארץ ישראל, גם במלחמות,

גם בהצהרות, גם בהסמכות, גם בזה, אין כמו ארץ ישראל.

אז זה הקדוש ברוך הוא נותן לנו עכשיו, להתבונן לקראת הבומבות הגדולים.

בעזרה השם, הגאולה עתידה.

ולכן, היות וכמת מלב נשכחנו מדור לדור,

נוסף יגון על יגוננו, מכאובנו, וכל אוהב אמת יודה לדברנו.

וכאשר הוכיח הניסיון דייחוד ביום תשעה באב, אמר,

מי ומי יתאבל ונאנח על חורבן המית ושמות ארצנו כראוי,

מי ימקה הלב,

כמה דמעות נשפכות על זה. כמה באמת אדם אמיתי עם עצמו, יעשה חשבון נפש,

אמיתי עם עצמו, כמו שכותב הרב,

יעשה חשבון נפש, באמת כמה הוא בוכה על ירושלים.

בוא,

אם היה לך נהרס הבית בטיל עכשיו, במלחמה האחרונה עם איראן,

היית בוכה יותר, נכון?

כי זה נוגע אליך יותר, פה זה, אה, בסדר, עד בית המקדש, לא נוגע אלי. הוא אומר לו, לא, זה הבית של אבא שלך, אחי.

הבית של אבא שלך, אנחנו נראה סיפור על החפץ חיים,

מזעזע ביותר, איך הוא בכה כמו תינוק?

בגלל מעשה שהיה עם הבת שלו.

ולכן אין צריך לומר בשאר ימות השנה שבר מינן אין זוכר ואין פוקד,

ואין דובר דבר ממנה אפילו מחשב אלוה בזיכרונה, כאילו מקרהו היה לנו.

אמרנו שהירושלמים האמיתיים מקפידים מאוד לעשות את החתונות שלהם מחוץ לירושלים.

מה קרה? למה לעשות החתונה מחוץ לירושלים? יש אולמות מפוארים בירושלים.

התשובה היא כי השולחן ערוך פוסק ועכשיו בהלכות הללו הלאה טיפה, בחודש הבאה והלאה,

הוא כותב שם לעשות זכר לחורבן מהמקדש כגון המה הלמה ועוד דברים וכולי.

דברים שהוא כותב שם, שאדם אסור לו למלא שחוק פיו בעולם הזה

שהוא עושה כמו שצריך, אלא אם כן זה לצורך. ומה זה צורך? סתם אדם מוזיקה בשאר ימות השנה,

אם אין לו איזה מחלת נפש או לא צריך והכול, לפי ההלכה אסור לו לשמוע, רבותיי.

כמה מקפידים על השולחן ערוך הזה? בואו בינינו, תהיו אמיתיים.

כמה מקפידים על השולחן הזה ושומעים מוזיקה?

לא רק ששומעים מוזיקה, שומעים גם דברים שאסור לשמוע.

זמרות, זמרים אסורים,

מכשילה ערבים וכו', נו, הלכה בשורן ערוך אתה לא מקיים.

מה אתה מצפה?

שייבנה בית המקדש אם אתה לא עושה את מה שצריך?

אז הירושלמים האמיתיים נוהגים, אם כבר הם עושים אירוע בירושלים,

מה הם עושים? כלי אחד של נגינה.

כי תזמורת אי אפשר רק מחוץ לירושלים.

שמחה של מצווה כגון חתונה,

ברית וכו' וכו', אפשר לעשות כמה כלים,

אבל שזה יהיה מחוץ לירושלים, לא בתוך ירושלים.

וזה תזכרו, שולחן ערוך,

פוסק את זה הלכה למעשה.

היום הקלו בדור שלנו, זה לא מרגיש טוב, זה חולה בנפשו, זה חולה בגופו.

איך אמר לי אחד? אם אני לא אשמע שירים, אני אהיה בדיכאון.

אמרתי לו, ומה אתה עושה בשבת?

אתה לא בדיכאון.

לא.

ומה אתה עושה בכיפור? אתה לא בדיכאון?

אז על מי אתה בא לעבוד?

זה אותו סוד עם הסיגריות.

האדם יכול להפסיק בשנייה אחת, רק פשוט הפוזה שלו כלפי חוץ, זו נותנת לו להפסיק.

מה, הראו אותי שאני נהייתי אישה, אני כבר לא מעשן?

אני צריך להיות מהחבר'ה, כולם מעשנים, גם אני צריך לעשן.

איפה אתה והאמיתיות שלך, אתה וקונך? תעשה חשבון איפה שהיא עם עצמך, לא עם אף אחד אחר. למה אתה עושה חשבון?

בדברים אחרים אתה עושה חשבון לאחרים? לא. אז למה בדברים האלה שצריך לפי ההלכה לעשות אתה לא עושה?

למה בדברים שזה שמירת הגוף והנפש אתה לא עושה?

האדם יתבע על זה.

רבי ירושלים מקורית בספר שלו,

עם רבי פנחס כותב על תשעה באב באות שעז

איתא בתיקונים

נשמתין דמתרכין בתר דקודשה בריחור שכינתה

כי צריך להשגיח באין שכלו איך ובאיזה מידה הקדוש ברוך הוא מסתתר מאיתנו.

דהיינו,

בראש השנה הקדוש ברוך הוא נקרא מלך ורודים

והוא בסוד הקטנות

וצריך להתענות בעשרת ימי תשובה נוהגים הצדיקים,

לעשות תענית הצדיקים זה נקרא.

יש כאלה נוהגים כל יום,

המקובלים כל יום מימי עשרת תשובה עושים תענית.

מעלות השער עד צאת הכוכבים.

זהו כולם יכולים, יש כאלה עושים ביום ראשון

וביום האחרון, דהיינו ערב ראש השנה עושים תענית

והם עושים מה שנקרא ערב ראש חודש אלול.

והוא בסוד, וצריך להתענות קודם ראש שנה ובעשרת ימי תשובה ולבכות, שהוא גם כן בסוד, כי הקטן,

הילד הקטן כמונו דרכו לבכות כל הזמן, הוא רוצה משהו בוכה

או בתשעה באב שהוא בסוד נקודה.

לכן צריך להתאבל, כי האדם הולך, זה לפי הסוד, האדם הולך אחר הקדוש ברוך הוא

ובמקום שהקדוש ברוך הוא ושכינתה נמצא, מעט האור הזה, זו הנקודה של השכינה הקדושה

ובמקום שהקדוש ברוך הוא ושכינתה נמצא,

שם האדם נשמר מכל המקרים הרעים,

חסרון מכל הזיקים ורוחות וראיתי קודם רבי פנחס מקוריץ שכמה בני אדם שהם בשחוק בימים ההם לא עלתה להם לטובה

אומר אדם בימים הללו שהוא צוחק ושמח והכל מה שלא צריך לעשות

לא עולה לו בטוב

לא עולה לו בטוב

ועוד כותב

בתשעה באב

לשחוק הוא סכנת נפשות

כי אדם נמצא במקום של המלך

ואצל המלך שאתה נמצא לא צריך שומרים, תשע באב או? תשע באב הכוונה, המלך נמצא בכבודו בעצמו שם

אבל כשאתה נמצא מחוץ למלך

כשאתה לא נכנסת למלך דהיינו אתה לא מתאבל על מה שהמלך שייך בו

שאין לו בית וכו',

הלו אתה התרחקת אתה בלי שמירה, אם אתה בלי שמירה אתה צריך

מה שנקרא סיוע מן השמיים להישמר היטב או מעצמך מה שנקרא לגדור גדרים כדי שלא תינזק

ועוד כותב ושמעתי מפי רבי משה בן רבי נחמן קסיבר

ואמר דהי אית בתיקונים בתיקון מ״ט ב׳ בזוהר

הכדרותה וליצנותה מטחול לטניעו

הכדרות שהאדם עצב

והלייצנות מאיפה מגיעים? מאיזה איבר בגוף?

כל איבר בגוף יש לו תפקיד

הכדרות והלייצנות מגיעים מהטחול של הבן אדם

והוא מספר על איזה אדם אחד שאמרו עליו שהוא ליץ גדול

והוא הכיר אותו,

אותו רבי מוישה, והוא ראה אותו שהוא הולך באבן מתאבל מתהלך מרש ואומר אתה אומרים עליך שאתה ליץ?

איך זה יכול להיות?

תראה כל הבני אדם בתשעה באב מדברים אחד עם השני

איך אתה לא מתערב איתם וצוחק איתם הרי על דרכך לעשות צחוקים?

איי איי איי

אמר לו אני נזהר בתשעה באב שלא לדבר עם בני אדם כי אם אני מדבר עם בני אדם

אוי ואבוי זו השפעה מהטחול מה שנקרא שאמרנו טחול וצחוק ומה?

וכדרות,

ליצנות וכדרות, אז אני אבוא לידי ליצנות זה סכנת נפשות גדולה

אז הבאנו בשבת את הנידון של הפוסקים שהחמירו, הלכה למעשה מותר לעשן בצום

חוץ מכיפור, כן?

צומות דה רבנן, אין בעיה לעשן

אבל יש פוסקים שהחמירו, ולא ניגע בנקודה הזאת עכשיו

כי דיברנו עליו בשבת, יש פוסקים שהחמירו בדבר הזה שלא לעשן

ביום טוב,

כתב את זה על חיי אדם עד כדי כך שמשמטים את האדם הזה, הרב אחידם מביא את זה.

מאיזה סיבה?

מה? מאיזה סיבה? בגלל צחוק וכדור בראש?

לא, הוא מסיח ליבו מעוולות של תשעה באב,

אז כביכול מה שנקרא מן השמיים מקללים אותו. אז גם בצנעה לא היה, אם הוא בבית או... יפה מאוד, לכן ראוי להחמיר, אני אומר ראוי, למי שקשה גם, ראוי להחמיר.

לא טבק, לא מקטרת, לא טיטון זה נקרא, הנוזלי הזה שיש לנו היום בימינו.

כן, היסטוריה חוזרת זה נקרא, כן, גם בזמנם היה את זה.

יפה מאוד.

אז זה לא חיוב, והוא אומר מאיפה הראיה לכך?

אז הוא מביא, אבניחי הם מביא בשם רבי משה בן חביב.

הוא אומר, נקיי הדת בירושלים אינם שותים את הטוטון בתשעה באב,

מפני האבל.

למה? אומר, כתוב, אם אשכחך, אדם אומר בחופה את זה,

אם אשכחך, פסוק בתהילים קלז ב,

הי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני,

תדבק לשוני לחיכי, אם לא אזכרכי.

הלו, אתה הוצאת מהפה שלך קללה.

אתה התחייבת עכשיו בעצמך, חייבת את עצמך,

אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

זאת אומרת, הימין שלך,

מה שנקרא,

תשכח ממך.

תדבק לשוני לחיכי, אם לא אזכרכי. איך אתה מרשה לעצמך לעשות כל מיני פעולות לכאורה של היסח הדעת? לכן,

אמרנו שרבות נזהרים בעניין הזה שלא להסיח את הדעת, לא הולכת למקומות של הסחת הדעת.

גם כשהלכתי היום לקניות,

כל הזמן, תזכרו, היום תשעה באב, ראינו אנשים אוכלים ושותים כהרגלם,

דנים אותם לכף זכות, כנראה שהם פטורים.

כנראה שהם פטורים.

עוד הגדיל לעשות אחד יהודי, שלח לי שאלה, אמר לי, כבוד הרב,

אני רגיל לקנות במקום פלוני, האם מותר לי לקנות? הוא פתוח עכשיו בתשעה באב.

אמרתי לו, כל מה שאסרו זה דווקא בלילה. בליל תשעה באב החמירו.

חוק אסור,

המדינה החכמה עשתה חוק בזמנו, כן, זה כבר בן גוריון, אני לא יודע מתי זה.

אסור כשבתשעה באב זה, איך אומרים, אבלות כללית, לא פותחים עסקים.

וזה השמאלנים דווקא השנה, לא התנגדו, ברוך השם.

לא ראיתי אותם פותחים דווקא ועושים דווקא כמו שעשו בכיפור,

שהם יחזירו אותם בתשובה שלמה, אמן.

אבל בכל אופן,

בכל אופן,

לגבי, איך קוראים לו, לגבי יום תשעה באב יותר הקלו, למה?

כי המקומות הללו הם מקומות, אני מדבר על מקומות חובה, כמו מכולות, סופרים,

ירקניון וכולי, צריכים לצאת הצום.

וכן, גם ראוי, כמו שכותבים רבותינו, ואנחנו נראה את זה עכשיו,

בעניין הזה של הזכירה. לכן, צריך כל הזמן לזכור, לזכור, בכל פעולה שאדם עושה, גם כשאתה עובד בעסק,

לזכור.

לכן, היה ראוי לכל בעל עסק חכם לשים שלט, היום צום תשעה באב, אפילו בכל תענית.

היום צום יצא עם תמוז, היום ג' בתשרי, היום י' יג' באדר.

לשים תזכורת כזו, מה שנקרא, שגם אנשים סטנדרטיים,

אפילו עורך דין, לדוגמה, באים אליו,

לעסק שלו, רופא, באים אליו,

שים שלט בחוץ.

בן אדם בא, מטבע הדברים...

ישר הוא קם בבוקר, רץ לקפה.

אז פה הוא בא מחום למקום נעים, מחפש את המים.

שים איזה שלט, תשעה באב, נכון?

היזהר שלא ייקשן.

אמרנו שהמנהג הוא בליל תשעה באב שמסירים את הפרוכת

מההיכל וכבר במנחה אפשר להחזיר אותה למקומה.

הסיבה לכך, אמרנו למה עושים את הדבר הזה, יש שני טעמים. טעם ראשון, כתוב שטיטוס הרשע,

מה הוא עשה?

הוא הלך ודקר כביכול את מה? את הפרוכת,

והגב' ברוך הוא עשה נס ויצא משם,

נטף משם דם.

הוא אמר הנה אני ניצחתי את אלוקיהם של ישראל, הרגתי אותו.

לזכר זה מה שנקרא, אנחנו מה שנקרא מסירים את הפרוכת

כביכול, איך אומרים?

להסיר את המחשבה הזאת שיש שם איזה משהו וכו' וכו', סך הכל שכינה שורה שם.

זה מה שכתוב באיכה ב'

באות יז', כתוב שם עשה השם אשר זמן ביצע ימרתו, דרשו רבותינו בזה פורפירה,

פורפירה.

מה זה בזה פורפירה? קרא את מלבושה.

הנידון השני, למה אנחנו עושים את זה? זה גמרא בגיטין, הגמרא בגיטין בדף נו,

סליחה

הנידון הראשון כמו שאמרנו עשה השם אשר זמן ביצע ימרתו, זה היה רצונו של הקדוש ברוך הוא

וזה כדי להבין, אנשים בטוחים

שבית המקדש החריב אותו מי?

טיטוס הרשע.

החריב אותו נבואנצר,

אין שום דבר, נגמר הסיפור.

לא, לא, לא, לא, מה כתוב באיכה? מה קראנו באיכה?

שלח אש משמיים,

הקדוש ברוך הוא מהשמיים גם הסכים עם החורבן הזה,

גם הסכים עם השרפה של בית המקדש והוא שלח אש

בעצים ובאבנים שם, כדי מה?

להוריד את הקפדה מעל עם ישראל, למרות שגם נרצחו ונטבחו והכול.

ונהרות נהרות של דם היה, ועל כל זה עשה הקדוש ברוך הוא

להמעיט מה שנקרע ממה?

מהעוגמת נפש, מהחורבן על עם ישראל, ושופך חמתו על עצים ואבנים.

לכן שני הטעמים הללו, כמו שאמר גמרא בגיטין, עם טיטוס הרשע, שתוקע חרב בהיכל, והמקור האחר באיכה,

עשה השם אשר זמן ביצע אימרתו.

כנגד זה פוסק השולחן ערוך בסימן תקנט בסעיף ב'

להסיר את הפרוכת מלפני הארוך.

יש לנו עכשיו מצווה, והמצווה היא גם קודם תפילת מנחה.

הגמרא הידועה שאומרת אגרע דתעניתא צדקתא.

קודם התענית, או בזמן התענית, קודם סיום התענית תיתן צדקה.

ודבר נוסף,

אנחנו צריכים לתת צדקה כדי לדאוג לאותם עניים.

עניים, אין להם מה ל...

יכולים לשתות

אין להם, יש אברכים וקושי חיים

גם את מה שמגיע להם הורידו להם

ועוד עכשיו רוצים לגייס אותם

ישטבח שמולעד, יש בורי אפרת סדה ויקלקל מחשב אותם

אז בזה אדם זוכה, אדם שעושה את הצדקה הזאת, אומרים רבותינו הקדושים מה הסגולה לכך?

הסגולה לכך קודם כל זה כפרת עוונות, לכפר על העוונות שלו

הדבר השני זה הוא מקרב את הגאולה

על ידי האחדות הזאת שהוא מקרב את אותם מסכנים

אותה אני מקרב את הגאולה ודבר שלישי יש בזה עילוי גדול

לשכינה הקדושה, השכינתה אומר הזוהר בגלותה,

למה השכינה בגלות?

בגלל הדבר הזה שיש צער בעם ישראל, חורבן, שנאת חינם

על ידי הנתינה של הצדקה של המעות הללו אתה זוכה ומקרב את

האחדות בעם ישראל, ממילא יש עילוי גדול לשכינה

אז זה הגמרא כמו שהזכרנו בברכות דף ו' עמוד ב' אומרת הגמרא

אגרא זה תעניתא צידקתא מפרש שם רשי שנותנים צדקה בערב לפרנסת העניים שיטענו ביום

וכותב הרב בבית הבחירה

וכבר ידעת שהתעניות כולן נתקנו בעבור התשובה

שהתעורר האדם בסיבתם לתשובה מעשים טובים, מה זה מעשים טובים? כשאדם נותן

מהממון שלו זה נקרא מעשים טובים

למה? כי הגמרא בתענית טז עמוד א אומרת לא שק ולא תענית גורמים לתשובה של האדם אלא מעשים טובים

כלומר אדם יכול ללבוש שק

ולעשות תענית מבוקר עד ערב ולהיות המושחת הכי גדול

להיות הבעל מידות העכורות הכי גדולות

אבל מה ישבור את המידות שלו בזה שהוא ייתן משלו לאחר

מה ישבור את התאוות שלו מזה שהוא ייתן לאחר

לכן אומרת הגמרא אגרא דתעניתא צידקתא

על זה היה אומר הרב מבריסק

אתם שומעים?

הרב מבריסק היה אומר על זה את הדברים הבאים

אגרא דתעניתא צדקתא, היינו שעל ידי הצדקה נשלב תכלית התענית עצמה. זאת אומרת, כל התענית הייתה בעבור מה?

העניין הזה של נתינת הצדקה.

יש גמרא בסנהדרין בדף ל״א, גמרא בסנהדרין שמה כותבת

אמר רבי אלעזר, אמר רבי יצחק, כל תענית שמלינין בה את הצדקה

כאילו שופך דמים שנאמר מילאתי משפט צדק ילין בה.

נו, פסוק וישעיה א',

ולכן בכל תענית השתדל אדם ליתן צדקה, כך פוסק גם הרמב״ם בהלכות מתנות עניים

בפרק ט' הלכה ד'.

בתעניות נוהגים לחלק מזונות לעניים,

וכל תענית שאכלו עם ולנו ולא חילקו צדקה לעניים נקראים שופכי דמים, רבותיי.

ועליהם נאמר בקבלה הפסוק בישעיה צדק ילין בה ועתה מרצחים.

איך אומרים, שיהיה לך צדק, יהיה לך טוב, מצד שני אתה גורם לאנשים פה למות.

במה דברים אמורים? אם אדם לא נתן להם, לא דייג להם לאכול ולשתות.

אין לך ממון, תן להם דבר מאכל ודבר משקה.

ולכן הפירות שאוכלים בהם, כמו פת או תמרים, ענבים, פירות שמזינים את הגוף,

אבל אם לא, תן להם את שאר הדברים, שזה מה שנקרא מעות או חיטים,

ובכך פתרת את עצמך,

כך פוסקה בשולחן ערוך בסימן רנ״ו בסעיף ב׳.

רצית

בסוף זה.

ועוד כותב המאירי בספרו בית הבכירה

על העניין הזה שראוי לחלק צדקה בלילי התעניות לעניים.

וכל שמאחר צדקתו עד למחר נמצא משכיבו עד למחר בלא אכילה ובלא שתייה, כי הוא דואג כבר עכשיו, העני, מה יהיה לי לאכול בצאת הצום?

מה יהיה לי לאכול בצאת הצום?

לכן כבר מערב המועד,

מערב החג,

מערב המועד, תיתן לו כבר, מערב התענית תן לו כבר את הממון.

יפה מאוד.

מה עוד, מה נותן פה הרב דר חוזר בקופת צדקה, לא בין תעניים ב...

יש לך פה בתי תמחוי. הנה, יש לך פה יהודי

שמארגן סלי מזון כל שבוע בעשרות אלפי שקלים.

זה נקרא עמותה בצדקה תקונני, הוא לא לוקח משכורת, הוא עוד משלם מכיסו.

הוא מחלק לאברכים באמת שנזקקים.

אפשר לתת לו, אני נותן כל הזמן להם.

ולא עוד מקומות.

אבל אפשר לתת.

סכום אפילו קטן, אדם נותן, יצא ידי חובה.

יפה מאוד.

רב חיים פלאג'י מביא את זה בספרו מועד לכל חי בסימן י' או סמי ח'.

ביום תשעה באב יש להרבות בצדקה לעניים ולתלמידי חמים, שהרי בסתם יום תענית יש לתת צדקה, כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין שהזכרנו.

ובתענית

מחלקים מזונות לעניים וכל תענית שאכלו עם ולנו ולא חילקו צדקה לעניים כשופכי דמים.

במה דברים אמורים? כשלא נתנו להם הפת והפירות, אבל אם יכרו המעות או החיתים אינם כשופכי דמים.

ומכל שכן, בצום התענית הזה, שהוא לילה ויום, שזה יותר גדול,

יותר ארוך,

עשרים וחמש שעות.

ארוך, צום ארוך, לא צום סטנדרטי.

וגם כי הגלות היה בעבור שגזלו מתנות עניים,

כפי שכתוב באכה.

מה כתוב שם באכה רבה א' כ' ח'? על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם.

כדי לתקן את העוון הזה, אומר הרב פלאג'י, תיתן צדקה.

וזה גמרא במסכת שבת דף קלט אומרת הגמרא במסכת שבת דף קלט עמוד א',

ציון במשפט תיפדה ושווה בצדקה. מכאן לומר ציון הכוונה לירושלים.

אין ירושלים נפדית, אומרת הגמרא, אלא בצדקה.

מקור אחר בגמרא והמבט דף י', עמוד א', גדולת צדקה שמקרבת את הגאולה.

יפה מאוד

אז זה בעניין הזה של הצדקה, יש פה עוד אריכות

בדברים

נמשיך הלאה

בכוח הצדקה

כותב הילקוט שמעוני

על הפסוק במלכים א' ר' ט',

על הסיפור של האישה השונמית

שמת בנה

נכון והגיע שם הנביא

ואומר תביא לי כל מיני כלים וכולי וכולי וכולי והשמן הזה וקודם לכן זה עלה ונופח בו

וכולי ועד שהוא מתעורר בכוח מה?

בכוח הצדקה שהיא נתנה לו לאכול ולשתות נעשה על יד קיר

וכולי יבוא לפנינו יישן שם וכולי

אומר הרב

על פי המדרש כותב הרב מטה משה את זה

כן?

בעבור בעניין הזה של נתינת הצדקה בזכות של נתינת הצדקה

שאדם נותן הוא זוכה שהמתים עתידים לחיות

זאת אומרת, תחיית המתים

שייך בעניין הזה של נתינת הצדקה ונאמן נתן לה חיות מתים

כשאתה תיתן צדקה

אם אתה לא תיתן צדקה, מתים חס ושלום חס וחלילה לא יחיו

הוא מביא ראיה לזה, אמר רבי שמעון בכוח הצדקה המתים עתידים לחיות, מנין הם המתים? אליה התשבי

כשהוא הולך מהר להר ומהרה למערה הלך לו לצרפת

וקיבלתו אישה אלמנה בכבוד גדול והייתה אימו של יונה

וממיניה היו אוכליני ובנה והוא

וימים רבים לימים חלה בן האישה ומת, עמד אליהו והתפעל לפני הקדוש ברוך הוא, אמר ריבון העולמים

לא די לי כל הרעות שעברו על ראשי,

הגם אל האישה אלמנה שאני מתגורר איתה בביתה הרא אותה להמית את בנה

אה ריבונו של עולם

השבת נפש הילד אל קרבו

וידעו וילמדו הדורות שיש תחייה למתים

הקדוש ברוך הוא נעתר לו

שנאמר וישמע השם בקול אליהו ותשב את נפש הילד אל קרבו ויחי

מכאן אומרים חז״ל הראה לך שמתוך הצדקה שהיא עשתה עם אליהו הנביא מצה״ל הנותן מגזרה רעה וממיתה ומדינה של גאינר וזוכה לראות פני שכינה ולביאת הגואל ולבניין ירושלים ולתחיית המתים

כל הדברים הללו אדם

זוכה להם

רבי פנחס מקוריץ בספר שלו אמרי פנחס כותב מה אדם יכול לפעול בשמיים

כשהוא יושב על הארץ ביום תשעה באב ומתאבל מה הוא יכול לפעול בשמיים

וזה לשונו

במקום שהשם יתברך שורה כל המהלכים והעולמות והממונים מצויים שם

ולכך כשהאדם גם כן במקום הזה הוא נשמר בשמירה מעולה

מה שאין כן להפך, חס ושלום,

אם הוא לא עושה את מה שצריך לעשות, הוא נשאר בלא שמירה והוא מסוכן.

ולכן,

אומר הרב בתשעה באב, כשיושבים על הארץ,

יכולים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא בתפילה מה שצריכים,

כיוון שהשם יתברך שורה בבחינה זו אצל האדם, אצל כל אדם ואדם.

וסיפר הרב שהיה חשכות גדולה בביתו,

בימים הנ״ל,

של מראש חודש אב, מה שנקרא,

עד

תשעה באב, ולא אכלו מאכלים טובים.

ולא ציווה ללמוד עם הבנים גמרא בתשעה ימים של אב,

ומכל שכן בתשעה באב עצמו, כי היה חשכות גדולה בשמיים.

ועוד כתב שמה, הרב פנחס מקוריץ,

בשם זקנו,

שאמר בשם מורו,

שאם יחסר לאדם איזה דבר,

אה טוב הוא להתפלל ולבקש מהשם יתברך על זה בתשעה באב, כשיושב על הארץ.

בזמן שאתה יושב על הארץ ומתאבל,

תבקש מהקדוש ברוך הוא בקשות אישיות.

מה חסר לך?

מה אתה צריך?

פרנסה, זיווג, פרי בטן,

ישועה,

שידוך טוב,

ילדים מוצלחים, ילדים בריאים, אישה בריאה, ההצלחה, שהבוס

ייתן לך מה שנקרא זמן להתפלל כמו שצריך,

לעבוד כמו שצריך, תרוויח

הרבה ותעבוד מעט,

הכל בכוח הבקשות שאדם מבקש בזמן שהוא מתאבל.

ועוד כתב,

די יום זהו עת רצון גדול. מה חשבתם, יצא הפראייר?

הוא ייתן לנו, איך אומרים, להעביר את היום הזה בבקשות,

בתפילות? לא.

עוררת עייף.

כבר אתמול,

בקינות, שכבר אנשים אכלו, לפני שעה אכלו.

שעודה מפסקת, אז לא היה להם מגבלות.

אכלו בשר, ויין, והכול, הרביצו,

ופירות, וירקות, וסלטים, ושבת,

וכיוונו בביסים, כמו שאמרנו,

והכול,

ואתה רואה אותו הגיע לקינות,

הלו אחי, רק הרגע יצאת מסעודה,

כסעודת שלמה בשעתו,

שום דבר לא היה חסר לך, זה לא כמו שנה רגילה,

שאתה רב על העושפלוהו,

אם אפשר לשים בו את הביצה,

אם זה נקרא תבשיל אחד, או אי אפשר לשים בו את הביצה כי זה לא נקרא תבשיל אחד.

היה לך הכל, כבר אתה עייף, לא הבנתי, עכשיו אכלת טוב,

צריך עכשיו לאגור כוח, לבקוד, לא, לא, לא.

היצר ראה לו פראייר, הוא יודע שהכוחות של התפילה והבחיות בימים הללו הם כל כך חזקים שהם יכולים להפוך עולמות.

הוא אומר, אני ארדים את האדם.

אני אתן לאדם עייפות, אני אתן לאדם חולשה, אני אתן לו שיישם ויעביר את אישה באב, והה, טק,

נגמר הסיפור.

ככה הוא פחות ביקש,

לי יש יותר עבודה עליו,

וניצחתי ואנצח, זה נקרא.

כותב השם משמואל,

רבי אברהם, אתה איתי,

על פרשת ו...

בשם אביו בעל האבני נזר

כמו שבכל מועד מתעוררים ניסים שנעשו בימים ההם כך בתשעה באב

על ידי הבכיות וההתעוררות על החורבן מתעורר כוח הטוב שהיה קודם החורבן

כי ברגע שהגדוש ברוך הוא שפך חמתו על עצים ואבנים נמחלו עוונותיהם של ישראל

כי הם היו צריכים לעבוד תמורת זה

זה תמורת זה עשה אלוקים

הם היו צריכים להיות במקום העצים והאבנים להיהרג למות

והקדוש ברוך הוא נלחם עליהם אותה עת רצון

פועלת כל שנה ושנה בזמן הזה של תשעה באב

וזה הפסוק באיכה ד'כב' תם עוונך

בציון

לא יוסיף להגדותך

שם מובא בזוהר

היות והיום הזה הוא נקרא מועד והוא לא סתם נקרא מועד למה? כי הוא עתיד להפך למועד

בעוון מחילת העוונות שהקדוש ברוך הוא עשה לנו וסיים את עוון

עם ישראל

ועוד כותב רבי פנחס מקוריץ

אחרי תשעה באב, תשע נרבה

למה בבוקר כבר אתה נעשית לבריאה חדשה יום אחרי תשע באב

נעשית לבריאה חדשה

היום שמעתי שיחה

של שני אנשים בסופר

חילוניים

זה מצחיק ככה להתבונן, לטעות על קנקנם של אנשים

איי איי איי כמה שהם מסכנים ורחוקים

אז אחת אומרת לשנייה

היא אומרת תדעי לך

אסור לאכול בשר

עד מחר בערב זאת אומרת עד יום שני בערב י'

היא אומרת לה מאיפה המצאת את זה החילוניה השנייה מאיפה המצאת את זה

מה פתאום היום נגמר תשע באב אפשר לאכול

היא אומרת לה לא בעלי אמר לי

היא חילוניה אז היא אומרת לה מה בעלך רב?

מה פתאום שהוא יכול להגיד דבר כזה אפשר לאכול חופשי הכל בסדר

שוב איי איי איי כמה שהם חסרים כמה שהם מסכנים כמה שהם נטולי השכלה זה נקרא

הם מתגאים, יש לי תואר ראשון, תואר שני, במה?

בשטויות והבלים?

התואר האמיתי של תורה קדושה אין לך.

התואר האמיתי של קרבת ה' ואני קרבת אלוקים לטוב אין לך. אז אתה חי כמו מסכן.

לכן אתה מוצא אותם מתאבדים, חופשי.

אם היו מפרסמים את האחוזים שאנחנו יודעים,

של כמה מתאבדים,

זה היה פה, איך אומרים, מוטיבציה לעוד.

לקפוץ, לזרוק.

בר מינן, זה מצער שהם רואים.

והם מסכנים, לא עושים את זה במכוון החיילים.

אבל אותם אנשים שיש להם כל טוב שבעולם,

אין להם שום סיפוק.

יש להם הכול,

אבל אין להם שום דבר סיפוק.

לעומת זאת, תראה את המסכן, האברך הזה,

אין לו כלום.

והם פה משתגעים, הוא אומר, לא יכול להיות.

אין להם כלום.

בקושי חיים,

עשרה, שתים עשרה, ילדים, שלוש עשרה.

ילדים, איך יש להם שמחת חיים?

איך אנחנו עם שתיים וחמור וכלב,

יש לנו שמחת חיים?

אמרתי לכם, בשבת לפני שבוע ראיתי משפחה ברוכת ילדים ברחוב,

בדרך לברית הייתי,

שם בקינג'ורג', ראיתי משפחה ברוכת ילדים חוצה את הכביש.

מי זה? היו זוג ושני כלבים.

זו משפחה ברוכת ילדים סטנדרטית, חילונית. בר מינה.

לה יש כלב ולא יש כלב, שכל אחד לא יתערב,

ייקח את של חברו.

גם אם מתגרשים, כל אחד לוקח את מה ששייך לו. זה לוקח את הג'ינג'י, השני לוקח את השחור. הלו, איפה אנחנו?

וילכו אחרי ההבל ויהבלו, נהיו הבלים.

עד כדי כך, אם אין תורה, בן אדם לא שווה שום דבר.

שום דבר, רבותיי.

כמה אנחנו צריכים לשמוח שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה הקדושה,

שאנחנו כל הזמן סביב התורה,

כל הזמן יש לנו הלכות ודינים והנהגות והכול,

ואיך עושים ככה, ומה עושים ככה, ועכשיו הרב אני יוצא לצימר, מה הדין?

אני יכול להשתמש בזה? מלא הלכות.

לאן אני הולך? מקום שפתוח בשבת, דבות ירושלים, מקום שאריה טורף אנשים, לא טורף.

מותר ללכת לשם, סכנת נפשות.

איש, שם ישמור ויציל.

מלא הלכות, השתבח שמו, ברוך אלוקינו שברענו לכבודו,

והבדילנו מן הטועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי העולם נטה בתוכנו.

כל זה אנחנו מודים ומהללים ומשבחים לקדוש ברוך הוא. לכן כותב הרר,

כבר ביום אחרי תשעה באב נעשה האדם בריאה חדשה.

ולכן בתשעה באב זוכה האדם לכפרת עוונות,

מחמת שבמעשים שהוא עושה, בבכי שהוא בוכה,

העבירות שלו נשברים ונתקעים מאוד.

ולכן אחרי תשעה באב תמיד יש את ההרגשה הזאת של כמו מוצאי כיפור.

הצום פחות או יותר אותו צום, אותה אריכות,

אולי לא כל כך בזמן.

בכל אופן, אותה הרגשה,

אומנם לא עם בגדי לבן,

כן, אבל עם נעליים,

נעלי בד וגומי וכולי, והאדם מרגיש, וקצת תפילות, ובין המדרש, ולומד, ופה, וקינות, והכול, יש קצת איזו הרגשה

של יום כיפור.

אה, יצא תשעה באב, פשש, מרגיש בריאה חדשה.

כך כותב הרב.

כתב בספר בית אהרון, רבי אהרון מקרלין,

אנחנו עד לאכול בשר יום אחר, יום אחד עד חצי את היום.

בעזרת השם.

לא. לא יקרה כלום אם לא תאכל בשר.

עד י' באב.

תאמין לי, מערכת העיכול

שלך תנוח.

עד י' באב.

כן, כן, נכון, זה ההלכה.

אני אומר שאנשים רוצים להקדים.

שלחתי, ושלושה דברים אפשר להקדים.

זה שמיעת מוזיקה,

בקיבוץ,

בעניין של תספורת וגזית ציפורניים,

מה שאחינו בני אשכנז מחמירים.

עד סיום י' אנחנו הספרדים מקלים

ואכילת בשר ושתיית יין, נפקא מינא לעכשיו הבדלה

במוצא תשעה באב או מי שעשה הבדלה עכשיו או ברית היום שעשינו עושים על מיץ ענבים דווקא

מה שנקרא להוריד מה שנקרא מהדרגה של חומרת יין

אומרים מיץ ענבים משהו יותר קל, גם נתתי לקטן לשתות, לא סמכתי על היולדת

כן יש יולדות שמוכנות להתענות

אז נתתי לקטן לשתות וקטן שיודע לכוון, יש גדולים שלא יודעים לכוון

לקחתי את הילד שלי הקטן, אמרתי לו תכוון,

תענה אמן בברכה, תכוון לצאת לחובת הברכה, הוא יודע,

הוא קטן, הוא בחיידר,

ירא שמיים, יודע, גורס משניות בעל פה, הכול, לעין הרע,

שולף,

יודע לפרשן רשי גם ביידיש, גם בעברית,

וגם את הפסוקים,

ויאמר רשי משה, הוא אומר את זה ביידיש גם,

מעלה גדולה, הוא נחשב תלמיד חכם,

אחד כזה ראוי לשתות את הכוס,

אבל בתנאי שהוא יהיה מתחת לגיל תשע.

אז כתב רבי אהרון מקרלין בספרו בית אהרון,

היום של תשעה באב מוטמן בתוכו הקדושה, וביום הזה נולד לנו המשיח,

וזהו מרומז ביעקב שנאמר בבראשית ל״ב ל״ג,

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ואמרנו בשם אשח

והרמם מפנו,

את ראשי תיבות תשעה באב, יעקב בא ותיקן את העניין הזה של תשעה באב.

יעקב היה מוכן לסבול בשביל כלל עם ישראל, ולכן נקרא שמו ישראל שהוא מסר נפשו בשביל עם ישראל,

בשונה משאר אב.

רבי פנחס מקוריץ מביא בספר שלו אמרי פנחס, ולכך הגלות ארוכה מאוד תהיה לפני אור המשיח הגדול,

ולכך הקטנות של הגלות, המער הזה גדולה מאוד,

וזהו פושט צורה ולובש צורה,

ולפעמים אדם חולה

ראוי לו יותר לקבל אור יותר גדול מאשר בן אדם, מה שנקרא, שהוא במיטבו.

רבותיי, אם שמתם לב,

ארבעת הפרקים הראשונים של מגילת איכה מסודרים לפי סדר א'-ב'.

הפרק הראשון,

האותיות הולכות לפי הסדר.

בפרק השני והשלישי והרביעי

יש שם הקדמה של האות פ' לאות ע'.

הגמרא במסכת סנהדרין בדף קד עמוד ב' אומרת

פצו איתא פצו עלייך פיהם,

אמר אבא אמר רבי יוחנן.

בשביל מה הקדים את האות פ' לאות ע', מרדכי?

בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.

המרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה גם על מה שלא ראו.

אה, אתה דיברת על כך יקדימו מה שנקרא באיכה.

פחיתם בחייה לחינם זה היה בתשע באב

יהיה לכם בחייה לדורות תקדימו את הפה שדיברתם הוצאתם למה? לעין. לעין שראיתם.

המדרש מביא

באוצר המדרשים

בשם רבי פנחס בן יאיר בסימן כ'

איתא איכה ישבה בדד למה בקינות כל האלף בית פותחין באיכה

לפי שישראל עברו על מה שהזהירם המקום והוא עניין של עבודה זרה

שנאמר יישמר לך ופן תדרוש לאלוהים

פסילי אלוהים תשרפון באש וכו',

האיכה שואלת את האדם אייכה איפה אתה אצל הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא ציווה אותך לא לעבוד פסלים

לא לעבוד עבודה זרה ומה אתה עושה עובד עבודה זרה

ולכן כתוב איכה ישבה איכה יעיב באפו איכה יועם זהב

ולמה נקרא השם של הספר בשם קינות

למה לא קראו לו ספר איכה

אלא אתה מוצא כל הבריאות שבעולם לשמם נפלגו מה להם ולמה הם נעשים על מה הניעו נבראו

ומן השמש הזה יכול האדם לידע את שמו שמש מלשון שמש

ועל מה נעשה ממשמש ובא ועל מה נברא בראשונה להודיע לה כל כוח גבורתו של הקדוש ברוך הוא

ועוד נברא להאיר ולהבדיל בין היום ובין הלילה ועוד להבדיל את ארבעה תקופות השנה

ועוד לחמם ולהפרות את הדשא והעשבים בכוח השמש

העשבים והדשא פרים ורבים

וכל זאר הארץ ופירות ואילנות

ולמה נקרא שמו שמש כפי שאמרנו הוא משמש את כל העולם כולו

ולכן כתבו בספרים הקדושים

שיש בכל הברואים כולם חוכמה

בינה ודעת ולכן לא סתם הם נקראו בשמות שלהם

שהגוש ברוך הוא בחר דווקא את השמות הללו ולא דברים אחרים

דבר אחר

למה נכתב הסדר הזה בסידור בכב אותיות?

למה לא בחלק מהאותיות?

תעשה מא' עד י'

את אחד למה אתה עושה אותו מא' עד ת'? מה הסיבה?

אלא כך אתה מוצא מיניין שכל בריאות שבעולם הן כב אותיות

ועוד כך אתה מוצא מהאדם הראשון עד שבא יעקב אבינו

כבי דורות ועל זה אמר הנביא יבואו כל הדורות

וכל האותיות וכל הבריאות שבעולם הם עליונים ותחתונים

ויעמדו על הצרות ועל הרעות שהגיעו לישראל

ולכן רבותיי כל הספר נכתב בשישה אלפי בטא

בפרשה האחרונה נאמר בזכור השם היה לנו

אבי דורי

ולמה ככה? זה כנגד שבעת הגלויות שנעשו בישראל.

שלוש גלויות נעשו בעשרת השבטים.

שלוש בירושלים ואחת במצרים.

ועוד שישה אלפה בטא כנגד ששת ימי השבוע מראשון עד שישי.

ועוד שישה כנגד זכור השם הראה לך שבע.

כנגד שבע פרשיות שבויקרא עד האמרה של ואם לא תשמעו לי ואם בחוקותיי תמאסו ואם את משפטי

תגעל נפשכם ואם עד אלה לא תשמעו לי ואם תלכו עימי קרי ואם באלה לא תבשרו לי ואם בזאת לא תשמעו לי הרי לך שבע ציוויים של הקדוש ברוך הוא בשבעה מקומות.

כנגדם יש לנו שבעה מקומות רבותיי

שהקדוש ברוך הוא מזהיר אותנו שוב פעם

שהוא כורת איתנו ברית עם עם ישראל והם.

ויהו אומר אם שמוע תשמעו בקולי אם בחוקותיי תלכו והיה עקב תשמעון

והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי והיה אם שמוע תשמע בכל השם אלוקיך

כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת כי תשמע בכל השם אלוקיך לשמור את כל מצוותיו

וזה שבעה כנגד שבעה

לומר לך ששבעה פסוקים אתה בוצע בהם שירה גדולה

ואותם אמר משה רבנו סמוך למיתתו לעם ישראל כמוסר.

בליל תשעה באב אמרנו קדושה ועתה קדוש יושב תהילות ישראל וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש קדוש המצוות מלוך לארץ כבודו.

הקדושה הזאת והטעם שאנחנו אומרים אותה מפני שיש חיצוניים רבותיי

היות והם שולטים אמרנו כל האוכל תשעה באב כאילו אכל מגיד אנשי אז יש כוח לסטרה אחרה לחיצוניים לשלוט כדי שתהיה עלינו שמירה מן המזיקים הללו

אנחנו מבטלים אותם בכוח הקדושה קדוש קדוש קדוש של צבאות שלא תבינו שאנחנו לא קדושים

אנחנו עכשיו מתקדשים בקדושתו של הקדוש ברוך הוא אם אנחנו מתקדשים

לכן אנחנו מזכירים את הקדושה הזאת

ואנחנו

אומנם מדלגים

מה אנחנו מדלגים?

אנחנו לא אומרים ואני זאת ברידי ובא לציון כן ואני זאת ברידי ותאמר השם וכולי למה אנחנו לא אומרים את זה?

אז יש בזה כמה טעמים. הטעם הראשון משה

‫שאין גאולה באה בלילה.

‫גאולה ביום.

‫דבר שני, שלא ייראה כמקיים ברית, ‫חס ושלום, ברית כרותה על השפתיים, ‫על הקינות.

‫יש אנשים, שתדעו, ‫פתאום נזכרתי בזה היום,

‫בסידור שלי.

‫זה סידור לתשעה באב, מהדורה רכה. ‫למה לא מהדורה קשה?

‫יש לי גם מהדורה קשה, ‫אבל למה מהדורה רכה? ‫כשראיתי את זה כתוב, הלכתי, רכשתי.

‫אז יש אנשים שכל שנה מסיימים ‫את התשעה באב שלהם,

‫וגונזים את הסידור.

‫וכל שנה קונים סידור חדש. ‫זה עולה...

עשרה שקלים סך הכל.

למה הם עושים את זה?

אומרים, ריבונו של עולם, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שזה השנה, רבי שאול, האחרונה שאנחנו אמרנו קינות.

השנה הבאה תבלא בית המקדש, לכן אנחנו לא צריכים את זה.

אנחנו לא צריכים את זה.

אנחנו לא נשתמש בקינות האלו. אם אנחנו משתמשים, אנחנו גונזים את זה.

לכן עשו את זה, מה שנקרא,

כמו שאתם רואים, במהדורה קלה.

מהדורה קשה זה קצת, איך אומרים, מחייב אותך שאתה שומר את זה, אה? זה חשוב לך הספר.

זאת אומרת שאתה אומר, ריבונו של עולם,

היום בברית, לפני החיתוך, נסגרתי

ואמרתי צריך לחזק את האמונה בעם ישראל, אז מישהו רב בסטטוס העליתי

והתחלתי לשיר איתם אני מאמין

באמונה שלמה אוי בביאת המשיח אני מאמין

ואף על פי שיתמבא עם כל זה אחא כלא, אחא כלא וכל יום שיבוא, אמרתי צריך לחזק את האמונה בעם ישראל, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, אתם לא קראו לו אליה

ואיפה האמונה, איפה האמונה שלנו שהקדוש ברוך הוא צריך לגאול אותנו, אז אני מאמין באמונה שלמה גם מתי?

בשיא השיאים של העצות ביום תשעה באב

בביאת המשיח, ואף על פי שהתמהמה עם כל זה אחר כך.

אז זה שתדעו, הנהגה שנהגו בהם גדולי עולם,

שגונזים את מה? את הספר של הקינות שלהם?

נסיים בגניזה כי הם יודעים ששנה הבאה בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא מה שנקרא,

שולח לנו משיח צדקנו, בוננו בבית מקדש שלישים ורבי ימינו אמן.

לכן כדי שלא ייראה מקיים ברית על הקינות,

לכן אנחנו לא אומרים ואני זאת בריתי,

כן? זוהי כמין שבוע ברית כרותה על השפתיים.

טעם שלישי שהכל בטלים היום מדברי תורה, אפשר ללמוד רק בדברים המותאמים.

ואיך יאמר לא ימושו מפיך? נמצא שהוא דובר שקר בפיו.

לא ימושו מפיך? איזה מפיך? על מי אתה בא לעבוד?

אתה לא פתח את הספר, לא למדת היום תורה.

לכן אנחנו מדלגים על הפסוק הזה של לא ימושו מפיך וכולי וכולי.

כן.

אומר האריז על הקדוש זכותו תגן עלינו אמן, זה מביא רבנו חיים ויטל בשאר הכוונות.

הוא אומר, זה שאנחנו אומרים כל מוצאי שבת והינו עם השם אלוקינו עלינו מעשה אדון כהן עלינו, זה למשוך את הקדושה

של שבת לכל ששת ימי המעשה.

כל ששת ימי המעשה.

השבוע, למה כולם יונקים ממי?

ממי הזה. במוצאי שבת כזה,

שחל בו תשעה באב,

איך תמשוך קדושה של שמחה והערה והכול טובה

לימי המעשה שהם מושפעים כאילו הם כביכול ראש הימים הוא עצוב?

שזה יום ראשון בשבוע תשעה באב.

איך תמשוך? לכן הוא אומר אל תגיד והיינו עם השם,

הוא בא לציון גואל, אי אפשר, לא שייך.

כמו הבית הארץ. כן, להבדיל כמו הבית הארץ. והישר ואתה קדושות גדולות ישראל, וקראתי את זה במאמר.

הוא אומר, ולכן זו הסיבה גם שאנחנו לא מברכים על הבשמים.

אומר הבשמים, למה אנחנו מברכים? משום השבת הנפש,

היתרה שמסתלקת מאיתנו.

אומנם מצד אחד זה סתירה, למה?

מצד אחד זה נקרא מועד.

ובמועד, כי אין אדם יכול, רשאי לברך. יש בו נפש יתרה. נו,

איפה היום טוב המועד הזה? קרא עליי מועד.

יפה. אלא היות וזה עתיד להגיע המועד הזה, כרגע לא הגיע. עתיד להגיע,

כן נגיד זה. לכן רבותיי,

הלכה למעשה שצריך לנהוג, בדבר הזה קרה, הנהגתי היום.

באמת, גם בברית עצמה, לא מברכים על בשמים. כך פוסק השולחן ערוך.

לא מברכים על בשמים. מה עם השבת הנפש לתינוק? דרך אגב, אחד הטעמים,

שיש הרבה טעמים, אחד הטעמים שכתוב למה מברכים על בשמים,

משום עילוף הקטנים, ככה מובא במהריל, במהריל,

זכותו תגן עלינו אמן, מביא משום עילוף הקטנים. הקטן הזה עכשיו, חתכת לו,

הוא מתעלף.

או קטן אחר שרואה שם, או הסובבים, או הסנדק, לפעמים הוא פחדן.

הוא רואה את הדם הזה, יש כאלה לא מסתכלים, עוצמים עיניים.

בשבת עשיתי ברית, הסנדק היה חובולוד, אומרים, בבוכרית, אה?

חובולוד. מה עשה? אני אומר לו, תחזיק את הרגליים,

עוזב לי את הרגליים, שם את ה... מה אכפת לו מהמוצץ של התינוק.

באותו רגע אמרתי, כנראה משמיים זה זכות שלי להיות הסנדק.

החזקתי אני את הרגליים עם ה... מה שנקרא, עם הזה,

והתכוונתי,

ואיך אומרים, מן השמיים, מה שנקרא, סיור, לפחות שהתינוק יצא כמוני,

בעזרת השם.

יצא צדיק וילא שמיים, כן.

בכל אופן, אז זה מן השמיים. אז זה, משום אילוף הקטנים, אתה רואה שאפילו מבוגרים מפחדים,

הוא רואה דם, הוא חושש, הוא מפחד,

וכולי.

אין הרבה אנשים שזה...

מסוגלים לראות דם ולא לפחד, אבל יש אנשים, אה, טיפה דם.

או שהילד שלהם נפל בוחר, כבר הוא נכנס לטראומה,

אנחנו אומרים שהן נהיה שורינה לא יודע אם יהיה לו חזור מהטראומה הזאת מתחיל לצעוק בקול גדול והכול.

לכן הדבר הזה צריך להתבונן בו, מה שנקרא. לכן, משום זה המנהג לברך על הבשמים יש עוד סיבה שמברכים על הבשמים וכולי אשכנזים לעומת זאת לא נוהגים לברך. לכן בתשעה באב אנחנו לא מברכים על הבשמים.

אבל היות וחסרים לנו ברכות עכשיו

ולכן חכם עיניו בראשו, מה עושה?

קונה עלייה לפחות, יש לו ברכה אחת

תחילה ברכה עד סוף

ויכול לברך

לברך על הבשמים לא משום מה שנקרא הנאה והשבת הנפש

אלא משום השלמת הברכות ככה נהגתי היום

להשלים את הברכות מה שנקרא כדי שלא יחסר במניין המאה ברכות

מברך ברור הדעת של אלוקינו אחרון בורא עצב בשמים בורא עזבה בשמים יותר נכתוב פירות

זה הדרך בכך השלים ככה מובא בדברי רבותינו יפה מאוד

אז לכן מוצא שבת כזה נהגנו שלא לברך גם עכשיו בהבדלה שנעשה מוצא תשעה באב

לא נוהגים לברך בטעם הזה משום הטעם הזה על הבשמים

כן

אז הזכרנו גם שחמישה זמנים בשנה נוהגים לקום בהם באשמורת הבוקר

להתפלל עם הוותיקין מה שנקרא עלות השער הזריזים מקדימים למצוות

עם הנץ החמה להתפלל וסימניהם וישכם אברהם בבוקר

אברהם ראשי תיבות א' איכה זה היינו תשעה באב

נוהגים לקום לנץ

דבר שני ב' של אברהם זה בראשית דהיינו שמחת תורה וחג השבועות

ר' ראש השנה ה' הושענא רבא ומ' של אברהם זה מגילה דהיינו בפורים

ששם נוהגים יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה הדור קיבלוה בימי אחשוורוש כדברי הגמרא

והאדם שעושה כן כותבים רבותינו ימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם יהיה לו נשיאת חן ומציאת חן שהרבה אנשים

מחפשים את הדבר הזה עושים כל מיני סגולות לנשיאת ומציאת חן פה זה בחינם

רק תקום חמש פעמים בשנה הרווחת נשיאת ומציאת חן רבי יעקב

החידה בספר שלו דבש לפי

הוא כותב במערכת ה' עוד ו' בשם הקדמונים חמישה ימים מזדרז האדם לקום בהשכמה יותר משאר הימים והם יום השבועות יום תשע באב יום ראש השנה

מנח והשכם אברהם בבוקר כפי שהבאנו את הראשי תיבות והמטה משה גם הביא את הדבר הזה

הוא אומר כי כל הימים הללו כתוב באיוב זין יח ותפקדנו לבקרים

מה זה ותפקדנו לבקרים? הוא אומר תוסיף גם יש עוד ימים

שצריך לקום בהם וזה ראש השנה ויום הכיפורים

לכן נוהגים גם בהם לקום מה שנקרא בראש השנה וביום הכיפורים להשכים ולהתפלל בהם למה?

כי בהם יש את המושג של חדשים לבקרים

רבה אמונתך.

אוה וההמשך זה רבה אמונתך אז חדשים לבקרים אומר זה כנגד ראשנו או שנה רבה ותפקדנו לבקרים זה כנגד ראש השנה ויום הכיפורים לבקרים עצמית כל ריש ארץ זה כנגד פורים

העזרו עם לבקרים הבשועתנו בעת צרה כנגד תשע באב

הוא אומר, וזה יוצא לך ושימנך בה ישכם אברהם בבוקר, בימים הללו נוהגים מה שנקרא להשכם בבוקר.

וראה זה פלא,

גם שאנחנו אבלים ביום הזה ויושבים על הארץ,

זכינו גם בלילה אתמול וגם ביום

שלא אומרים תחנון,

אומרים מי ישב.

יפה מאוד, והסיבה היא לכך, יפה מאוד,

עושה הרוקח

בהלכות תשעה באב, בסימן שי״א לעולם ביום תשעה באב אין נופלים בתחנונים,

לא ביוצר ולא במעריל, דהיינו לא בבוקר ולא בערב משום דקריא מועד,

נקראים בשם מועד, אבל בתפילה תשימו לב אנחנו אומרים עננו,

את זה אנחנו כן מזכירים, המעריל מביא במנהגים שלו בהלכות תשעה באב ועוד כו,

אין נופלים על פניהם כל היום להראות אותו כיום מועד,

למה?

כי בטוחים אנחנו שהקדוש ברוך הוא יהפוך את היום הזה למה?

לששון ושמחה, את האבל שלנו.

כדכתיב וישעיה סא' ג', לשום לאבלי ציון, אנחנו נגיד עכשיו בפסוקים של הנחמה,

לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר,

אומרים חז״ל בגמרא פאר, אלו התפילין שנאמר, פארך חבוש עליך,

פאר תחת אפר, וכותב הרב ערוך השולחן בסימן תקנט

באות ה' אין אומרים תחנון ולא סליחות בתשעה באב, משום דכתיב קרא עלי מועד ואין נופלים על פניהם, וכן כתב וסימן תקנ״ב, סעיף י״ד,

אין אומרים תחנון במנחה בערב תשעה באב, משום דאי קרא מועד,

דהיינו בשבת,

אם יצא בחול לא אומרים תחנון,

ואם זה יצא בשבת אין אומרים בו צדקתך,

צידוק הדין לא אומרים בו, אלא אומרים בו

יהי שם,

וזה לסימן לביטחון שלנו בהשם יתברך,

שיהפוך לנו את הימים הללו עוד לימים טובים לששון ושמחה.

יש כאלה, החמירו,

כבר מלפני תשעה באב, הם עושים את תשעה באב במלון שהם נופשים בו.

כן, כן.

מהסיבה הזאת, הוא אומר שהקדוש ברוך הוא עתיד להפוך את זה ליום ששון ושמחה,

אז הוא כבר סוגר את הדיל, מה שנקרא, מלפני תשעה באב,

שזה יותר זול, והוא נשאר גם אחרי תשעה באב שם. זה קצת בעיה הלכתית, רבותיי.

צריך לדעת, כן.

בין להאמין לבין לעשות זה רחוק, כן. בין להאמין לבין לעשות זה רחוק, למה אדם צריך להרגיש את האבל שלו,

שהוא נמצא במקום שהוא מסיח את הדעת שלו משם,

הוא בא לנפוש,

בוא נהיה אמיתיים, אה? כתוב לא יתעל בתשעת הימים. הוא מחסיר, הוא מחסיר, כן. שם משום סכנה, נכון.

ואנשים שולחים שאלות, כבוד הרב, מותר בריכה לילדים?

שבוע שעבר, מי סיפר לי? אני לא זוכר.

או לפני שבועיים, סיפר לי, אה, סיפר לי אחד מהשיעור, בערב שבת, אומר לי הרב,

הנכד שלי עוד רגע היה תובע למוות.

אמרתי לו, מה? הוא אומר, היינו אחרי זה, לקחנו צימר כל המשפחה.

ישבנו לאכול,

הוא אומר, מזל שהבת שלי ערנית, הוא אומר, זה לא מזל שהבת שלך ערנית, מזל שהקדוש ברוך הוא נתן לה את הערנות,

והיא, הילד, התינוק שלה, זוכה, פורפ,

נכנס לתוך המים.

אם הבגדים קפצה לבפנים מהשלוחן, בופ, קפצה שמה דוך,

הוציאה אותו, הוא אומר, לקחנו אותו לבית חולים, עשו בדיקות, הכל קצת בלע, מים עם כלור, זה טעים,

וכולי, וזהו, נגמר הסיפור. הוא אומר, אם לא זה, חס ושלום היה נגמר באסון.

אמרתי לו, כבר הזהירו רבותינו, איך אתה ממרה את פי רבותינו שהזהירו לא ללכת למקומות כאלה?

הרי כתבו, נכון? כתבו משום סכנה,

שיש כל מיני שדים ומזיקים והכול. נו, אז מה, אתה חושב שאתה יותר חכם מרבותינו?

לא, אבל אנחנו קצת לנוח, אבל לנוח זה לא הזמן.

אתם יודעים, לנוח בזמן הכי טוב זה שאף אחד לא נמצא.

כשכולם נמצאים זה לא מנוחה, זה יותר קושי, זה יותר עול, זה יותר בלגן.

שאין אף אחד, זה המנוחה הכי טובה, הכי אמיתית.

שאר הכוונות מביא, רבותיי,

על עניין של תפילת מנחה,

עניין תשעה באב,

מה שנהגו ביום תשעה באב במנחה לומר פסוקים של נחמות, וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה.

ועדה רבה נראה מן התלמוד במסכת הענית,

כט עמוד א',

כי לעת ערב הציתו אש בהיכל השם ביום תשעה באב,

ונשרף בעת המנחה, והראוי לכאורה להחמיר עכשיו במנחה יותר מאתמול.

אז למה אנחנו עושים את זה הפוך?

שאנחנו מה שנקרא מתחילים את מה? את העניין של

הישיבה והצער כבר בליל תשעה באב עם עיקר השרפה והכל מתחיל היום ממנחה והלאה ליוד.

אלא כותב המדרש שוחר טוב על התהילים ע' ט',

על הפסוק

ע' ט', פסוק א', כן?

מזמור אסף אלוהים באו גויים בנחלתך, מה שאמרנו היום בקינות.

מזמור?

קינא מבעי אלה, אומרת הגמרא. למה מזמור?

הוא אומר לזמר? אתה צריך לבכות, לקונן.

אלא בתחילה, אומר המדרש, התחילו האויבים להרוג את בני ישראל.

ואז חשבו ישראל שלא יהיה חס ושלום תקומה למפלתם,

ואיחלו חס ושלום בחרבם של האויבים.

אבל כשראו שהם הציתו אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחאה,

אז אמרו לפני הקדוש ברוך הוא מזמור,

שמחו שמחה גדולה וקיבלו נחמה.

כי אם חס ושלום הקדוש ברוך הוא היה משליך את חמתו עליהם,

ולא על עצים ואבנים, לא היה תקומה לשונאי ישראל בר מיניהם.

וזה מה שכדור הפסוק,

ואיחה, כילה את חמתו ויצאת את...

יש בציון

נמצא מפה שלעת ערב מה שאנחנו עכשיו מתנחמים וכבר יושבים ונאמר פסוקי נחמה וכולי בתפילת מנחה

זה בזכות המזמור שעם ישראל אמרו באותו זמן

וקיבלו נחמה על הצרה שלהם אם ככה זה מנהג טוב וצריך לזכור אותו

לכן נוהגים בעניין הזה של מה של בתפילת מנחה כבר להתנחם ולקום וכולי וכולי

טעם אחר כותב רבנו הארי זכותו תגן עלינו אמן היות ובזמן הזה נולד מלך המשיח מלך המשיח תשעה באב ונקרא שמו מנחם

כיוון שכך

אז ממילא אתה יכול לקום כבר ולהתנחם מה שנקרא לפשוט שק ואפר ולקום ולהתפלל עדיין כן בתענית וכולי אבל בלי השק ואפר בלי הבכי ומספד וכולי

מה שנהגת מאמש בלילה עד היום במנחה

וכתב בספר סדר היום סדר גדישה באב כתב בשעת מנחה נוהגים לקום מעל ארץ שקט על גבי ספסלים מקום גבוה והוא להראות נחמה באבלן ובו ביום

ועל זור מפסוקי נחמה ומתעטפים בציצית ומניחים תפילין שנקראים פאר מה שאין כן עושים כך בבוקר

משום אבלות זה לפי מנהג אמרנו הסברנו וכן כתב רבנו אשר מילוניל

וזה לשונו ונהגו קודם תפילת מנחה לומר נחמות או בתפילת מנחה עצמה

הכהן מילוני לזל כתב ויש מקומות שאומרים אחר תפילת מנחה נחמות

וכן המנהג ויש מקומות שאומרים אותם קודם תפילת מנחה והכל הולך אחר המנהג וכל זה כדי לחזק בנו את האמונה בביאת המשיח שהיא עת לחננה שאז נולד מלך המשיח בשעת הצהריים כבא מועד

אז זה ראוי מה שנקרא שיבוא המועד ויהיה ראוי להיכרות בשם מועד

רבנו אחידה בספרו ברכי יוסף כותב

בסימן תקנט בסעיף ז' בשם רבנו חיים

ויטל ולשאר הכוונות בשמו של האריזל

כי במנחה בתשעה בים נולד מלך המשיח הנקרא מנחם

וסיים הגאון הרב אחידה ואמר מצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיכרו חכמים על רבות בנות

דאחר חצות מתעסקות בכל כוחן לכבד הבית ולתקן אמיתות

זה הרבה שאלות שאלו היום מתי מותר כבוד הרב להכין

ולנקות ולבשל וכו'

וכיוצא מכל תיקוני הבית

והיות ונשים

דעתן קצרה והן חלושות אמונה

באו רבותינו וחיזקו בידם את האמונה עוד יותר ואמרו להם

איך לא תתייאשו על ידי שתכינו עכשיו את כל ההכנות שיש

מה שנקרא עבור צום תשעה באב ותחדדו מה שנקרא הכל לכבוד תשעה באב אז בזה אתם תחדדו על ידי הפעולה הגשמית תחדדו מה שנקרא את האמונה ארוכה

בכם והכל יבוא על מקומו בשלום.

וכתב האור זרוע בספרו

ולכן אנו נוהגים להתפלל נחם השם אלוקנו, אלא בערבית ושחרית שאינו עת נחמה, אנו מתפללים רחם,

שהוא תפילת החנונים. ומנכה שהיא עת נחמה, מתפללים נחם השם אלוקנו.

ושמעינן מיני דרחם אינו לשון נחמה אלא לשון תחנונים וכן מובא בתשובת הגאונים.

ואך יאמרו בנן בתשעה באב הערבית ושחרית אומר בתפילה רחם השם אלוקנו עלינו

וחותם בוני ירושלים לפי שהוא דומה כמי שמתו מוטל לפניו

ואינו ראוי לקבל תנחומים.

אבל במנחה אומר נחם השם אלוקינו לפי שהוא דומה כבר כמי שנסתם אצלו הגולל

וראוי כבר לקבל מכאן ואילך תנחומים.

רבי אברהם אלימלך מקרלין

כתב

על דברי הגמרא במסכת מגילה

דפי עמוד ב'

ביקש רבי

לעקור תשעה באב שחל בשבת

והואיל ונדחה ידחה

החוזה מלובלין כותב לעקור הוא התכוון לעקור לגמרי

דהיינו שהוא אמר כבר הגאולה השלמה זהו חייבת מוכחת שתהיה

אז לכן לא צריך להתאבל אם יחול תשעה באב ביום שבת

וכתב הבית ישראל בספרו

דהיית בגמרא בתענית ל' עמוד ב' רמז כל האוכל בתשעה באב כאילו אוכל ביום הכיפורים

וענק שלמחצה נמצא כמו יום כיפור זמן תשובה וכפרה

כן בתשעה באב איך זה שייך

ומכל שכן בשבת

דהיית בספרים הקדושים דה דברים שבצנעה נוהג

בשבת

זהו רמז על עניין התשובה

שזה דבר שהוא בצנעה כל אחד לעצמו עושה את התשובה בזה הוא יכול לנהוג בה

ובמסתרים כפי שכותב בירמיה במסתרים תבכה נפשים אתה אדם אתה רואה אותו באמת בוכה

יש אדם קובר את אבא שלו קובר את אמא שלו את הקרובים שלו הכל לב אבן לא בוכה שום דבר

אבל אתה רואה אותו באיזה בפינה שם יושב בצד מתחיל לבכות פתאום בבית נתפרק

תוך שלושה ימים שהגמרא אומרת גמל ימים לבכי וכו' למה זה

אומר אחד כזה הוא

לא מסוגל לבכות ליד אנשים

או שהוא מתבייש או משום כבודו וכו'

אז זה אומר הפסוק בירמיה יג יז במסתרים תבכה נפשי ולכן כותב הרב אבד ישראל זה הזמן לשוב לקדוש ברוך הוא

ולכן כל האוכל בתשיעי ביום כיפור מעלה עליו הכתוב כאילו תנא תשיעי בעשירים מה הכוונה

כשחל תשעה באב בשבת שימו לב לחידור

שאוכל ושותה בו, שאז אין תענית,

כאילו יטענה, מעלה עליו הכתוב, כאילו יטענה תשעי ועשירי, הכוונה כאילו יטענה תשעה באב בשבת,

למרות שבשבת לא מטענים.

אנחנו טמנו יומיים אז. יפה מאוד, ביום הכיפורים.

למה? כי שניהם נכללים, כותב הרב,

כי שניהם זמנים שמסוגלים לשוב לקדוש ברוך הוא,

כי השבת מסייעת לתשובה כמו יום הכיפורים,

שיש בכוחו של האדם לעשות תשובה.

דברים נפלאים.

הרמות, רבותיי, כמה זמן נשאר לנו? עד שבע.

או.

וואי וואי.

הרמות,

כותב בסימן תכו בסעיף ב' בהלכות קידוש לבנה,

אין לקדש את הלבנה לא לפני תשעה באב ולא במוצאי תשעה באב.

כך פוסק הרמות.

הגאון מווילנה לעומת זאת,

כותב קידוש לבנה אין מחמיצים המצווה עד שבעה אחר

המולד או עד מוצאי שבת רק תקף אחר שלושה ימים מקדשין וכן מקדשין קודם תשעה באב וקודם יום הכיפורים.

שיטת הגרם קודם תשעה באב לעשות.

הם יכולים.

דעת,

סליחה, זה הגאון מווילנה.

הרמור אומר לא, לא עושים. תדחה את זה, נאחרי.

לפני ודאי שלא.

וכן נהג החזון איש.

קידוש הלבנה היה מקדש אותו שלושה ימים מן

המולד ואפילו בחודש אב ובחודש תשרי,

ובלבד שייעוטו לאורה של הלבנה.

המשנה ברורה מביא שם בסעיף קטן יא סימן תכו סעיף קטן יא בשם האחרונים שצריך לברך ברכת הלבנה מתי?

במוצאי תשעה באב.

הכף החיים, לעומת זאת,

בשם הפרי עץ חיים

שאל הביא שאלה ששאלו אותה מה ארכו.

הוא אומר למה מברכים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב?

הרי זה לא... עדיין אדם, איך אומרים?

עם הצער והעייפות, צריך לברך ברכת הלבנה בשמחה.

כאמרו הפוסקים.

איך אדם יכול לברך אותה בשמחה אם הוא עכשיו שעה בצער וכו' וכו'.

אלא אומר הסיבה שאנחנו מברכים במוצאי תשעה באב

ברכת הלבנה הוא כדי לבשר ללבנה ולעם ישראל

שאף על פי שנחרב בית המקדש

ואף על פי שאתם, עם ישראל, גליתם מבית המקדש,

אתם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרה ממילא הוא אומר זה בשורה יפה לעם ישראל בשורה טובה ועוד בכלל שנולד בו משיח ושמו מנחם בשורה טובה שכזו רוץ תברך

הגמרא בסנהדרין אומרת על זה בדף כמ״ב עמוד א'

אמר רבי יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה ותנא דבר רבי ישמעאל

אלמלא לא זכו בני ישראל,

אלא להקביל פני אביהם שבשמיים כל חודש וחודש דייה.

שם נאמר פעם אחת בחודש דייה.

כל חודש וחודש דייה.

שם מפרש רשי במקום את הדבר הזה

שיש לנו לשמוח

שאנו זוכים לקבל פני אבינו שבשמיים פעם אחת בכל חודש על ידי מצוות קידוש הלבנה

שחשובה היא במעלתה כאילו מקבל פני שכינה.

ועל פי הסוד רבותי מעלת ברכת הלבנה

רומזת לשכינה קדושה ממש.

האלשך הקדוש מביא על הפסוק בישעיה פרק כד,

אין ישראל עושיני עיקר מהלבנה עצמה כי אם אל השכינה נקראת כבוד השם

שהירח הוא איך אומרים השמש שמשמש דוגמתה.

וכמאמר רבי ישמעאל אלמלא לא זרו בני ישראל להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש דייה ובמכילתה מובא.

על פרשת בו לא דיים לישראל שמונים לה לבנה אלא אחת לשלושים יום

ומה עושים באותו זמן מגביהים

את עיניהם ורגליהם לאביהם שבשמיים.

אה אשריהם

והרב החידה כותב אחר ערבית של תשעה באב ואולי לה ירחץ פניו

וילבש מנעלים של אור רבותיי להלכה למעשה

ויברך ברכת הלבנה שהוא זמן הראוי לביסור הגאולה

ולברך הלבנה העליונה ולומר דוד מלך ישראל חי וקיים

וכתב הבן איש חי בפרשת דברים שנה ראשונה עוד כ״ח

צריך להיזהר ואברך ממוצא תשעה באב ברכת הלבנה בשמחה

ויאמר בקול נאי ובחדוותא דליבה דוד מלך ישראל חי וקיים וכותב על זה הרב חיי אדם

בכלל קייח או טיו שאין לקדש הלבנה קודם שיטעם מעט לכן הרבה בתי כנסיות נוהגים להביא כיבור

פותחים את הצום ואז יכולים לברך בשמחה

אבל לפי מה שהזכרנו בשם הרב אחידה הוא חייב ללבוש מנעלי או רבי שאול

מועל זבח ברכת הלבנה ולא עם המנעלים שלו

המעריך בליקוטים שלו כותב

מנהג אנשי מעשה ללך ולטבול קודם ברכת קידוש הלבנה וכן כתב בספר עם רבי פנחס על שבת מועדים שהיה כך מנהגו של רבי פנחס מקוריץ

וכן מובא בשם בעל הקדושת הלוי שכך היה המנהג. רבותיי נסיים בדקות שנותנו לנו בפה ליועץ זכותו תגן עלינו אמן

כותב הרב הפלא יועץ תוכחת רבותיי

ומוסר לתשעה באב

בערך אבלות

אבלות על חורבן בית המקדש הוא דבר התלוי במעשה ובפרט בזמן בין המצרים ביום ובלילה ליתן עפר

במקום הנחת התפילין ולשב אצל המזוזה

ולומר סדר תיקון חצות

אמנם לא המעשה הוא העיקר, רק צריך להיות עין במר בוכה ולב נשבר ונדקה

כי האבל אם קודם יאנח בשברון מותניים על צער השמיים

והכל לפי הידיעה ורוב האהבה הוא לפי זכות נשמתו של האדם

אין אמת כי דלונו מאוד ואין איתנו יודע מה חיסרנו ומה עבדנו

ומה גרמנו בעוונותינו הרבים ומהו גלות השכינה ועד היכן מגיע הצערה וצער העליונים והתחתונים

ועל זה ידבו כל הדבים ומכל מקום כל אדם

אינו חייב אלא כשיעורו

והיא יצייר בעצמו כאילו אמו

חוגרת שק

ולובשת שחורים ומתעטפת שחורים וצועקת במראה

כל ברמה מנהמת כיונה מה הלשון שהיא אומרת

כלאני מראשי,

כלאני מזה רועי,

בנים גידלתי ורומבתי והם פשעו בי

וכזאת וכזאת אחי יתן אל לבו דברים הממררים

את הלב וישפוך את נפשו בכל יללה אולי יזכה ויראה בנחמת ציון ובמילד את מקדשנו ותפארתנו שייבנה במהרה בימינו אמן

וכותב פה הרב רבותיי תוכחת נוספת

ישנם הרבה אנשים שאינם יודעים מהו בדיוק צער החורבן

ועל מה יש להצטער? נשרף, נחרב, שנים

כדוגמת אותו תייר

בור

שהלך לבקר בכותל המערבי ביום תשעה באב

הוא ראה הרבה אנשים לתדהמתו יושבים שם על הארץ ובוכים

הוא ניגש, התייר, לאחד מהנוכחים שם

שאל אותו בחרדה, מה קרה? מה קרה? למה כולם יושבים פה בבוכים?

אמר לו, אתה רואה את הכותל הזה?

הצביע לו על הכותל המערבי

פעם היה כאן ארבע קירות,

עכשיו שלושה קירות נפלו

נשאר כאן קיר אחד לכן כולם בוכים

התייר רץ לבין הקהל לתוך המעגל

אמר להם רבייסאי קומו

קומו מהארץ אני מקבל על עצמי שהבנייה של השלוש קירות תהיה על חשבוני

הוא היה בטוח שכל צער החורבן

שהם בוכים זה בגלל שלא היה להם ביטוח על המבנה

בגלל חוסר תקציב מהמשרד לשירותי דת לבניית שלוש קירות אמר אני אממן את זה, אני תייר, אני עשיר,

אני גר בארצות הברית, אני אממן את הבנייה של השלוש קירות, מה בעיה?

למה אתם בוכים?

כותב רבנו רבי רחמים חי חוויתא הכהן

בספרו מנחת כהן

הוא מביא מעשה קודם לכן כדי להסביר, להמחיש רבותיי,

התכנסו לעיקרם של דברים מבהיל נורא

היה זוג הורים שעד גיל זקנה ושיבה לא זכו להיפקד בילדים

הם היו בוכים ומתפללים כל הזמן לקדוש ברוך הוא

שיפקוד אותם בילדים

לעת זקנה קרה הנס המיוחד

האישה נפקדה

הבית נתמלא כולו אושר ושמחה לאין קץ וגבול

הגיע המועד האישה נלקחה לבית החולים

ותיקש ולידתה ומרגע לרגע המצב מחמיר

מסתבכים העניינים עוד יותר ועוד יותר עד שמגיעים מים עד נפש

יצאו הרופאים ורצים לבעל ומספרים לו על המתרחש הבעל מתחיל לבכות

הוא אומר תעשו כחול שביכולתכם להצלחת הלידה

אחרי כמה דקות שוב פעם הרופאים יוצאים

אומרים לו תדע לך יש לנו פה אופציה אחת

אין ברירה הלידה הזאת זה נקרא אין ברירה זה או אשתך או התינוק

אבא שומע את זה כל כך הרבה שנים הוא חיכה עם אשתו

מחבק ילד

מתחיל לפרוץ בבכי בוכה איזה בשורת איוב בר מינן עד שהגיע ילד הזה לעולם

עד שאשתו כבר עכשיו נמצאת בחדר לידה

הרופאים לא היה להם הרבה זמן אומרים לו דחוף חייב להחליט

האם הוא יוצא חי או אשתך יוצאת חיה תחליט

ההחלטה בידיים שלך

אמר להם אני חייב להיכנס לחדר לידה

אני חייב להיכנס לחדר לידה לשאול את אשתי

הוא נכנס לאשתו

והוא רואה אותה שהיא עדיין בהכרה מדבר איתה ואומר לה ככה וככה היא אומרת לו אני יודעת הרופאים אמרו לי

ואני יודעת שזה קשה לי אני מאוד רציתי לחבק את הילד הזה שנים חיכיתי לזה

יחד איתך בעלי היקר ועד שנפקדתי והכל ואיך אומרים

אחד משתנו צריך לזכות בזה

להישאר בחיים זה או אני או התינוק

אם אני אוכל להביא ילדים לא בטוח

אבל התינוק הזה יכול להיות שהוא כן

יוכל להביא דור של המשך וזאת תהיה השמחה שלי אבל

יש לי שתי תנאים

שאתה תגיד לו אני מוכנה למסור את הנפש שלי

אבל אתה תגיד לו לילד הזה שתי דברים הוא חייב לעשות

והם שתי דברים של נצח

האחד שילך בדרך ישרה לפני השם יתברך וידקדק במצוות קלה כבחמורה

והשנייה זה שבכל יום

האזכרה שלי בכל שנה ושנה יתקבץ עם עשרה תלמידי חכמים וישב וילמד

כי יש אימא שנותנת ממתקים לילדים שלה

לילד שלה ויש אימא שנותנת חיים במקומה לילד שלה

האבא שומע את זה פורץ ובכי נפרד מאשתו ויוצא

וההחלטה

חדה וחותכת כפי שהאימא רוצה

היא מעדיפה למות והעיקר שהבן הזה יוצא לאוויר העולם

הבן הזה יוצא לאוויר העולם האבא הזה מגדל אותו במשך שנים

הוא מגיע לגיל 13 בר מצווה

הוא לוקח אותו לקבר של אמא שלו

ומספר לו את כל המעשה והוא אומר לו ראה בני זה הקבר של אמא שלך

אתה היית צריך להיות קבור כאן במקומה

תראה איזה מסירות נפש היה לאמא שלך

אמא שהייתה מוכנה למסור את עצמה למיטה והעיקר שתישאר אתה בחיים

הבן הזה שמע את זה הזדעזע התחיל לפרוץ ובכי לבכות

שהוא רוכן על הקבר של אמא שלו

אמא שמסרה אומר לו אבא רגע זה לא נגמר יש עוד שני תנאים

תנאי ראשון אתה צריך ללכת בדרך ישרה לעשות את רצון השם יתברך לקיים תורה ומצוות והתנאי השני כל שנה אתה צריך לעשות אזכרה רבותיי

בשנים הראשונות הכל עבר על מקומו בשלום

הבן הזה עשה אזכרה היה קורא את כל ספר התהילים לילול נשמת אמא שלו יושב ולומד אומר קדיש בעשרה אבל לאמא

שנים לאט לאט לאט לאט לאט התחיל הבן לשכוח

את האהבה שאימא שלו את החיים שאימא שלו נתנה בעבורו

האבא רואה אותו שהוא זקן והוא אומר לו בני ייזהר וישמר לך

פן תשכח את האימא שלך היא מסרה את החיים שלה היא הייתה מוכנה למות בשבילך

אם אתה תעשה נגד רצונה אתה תמות במיטה משונה

רבותיי

נסיים

בדקות שנותרו לנו

המשל זה רק סיפור המשל

זה אנחנו עם ישראל

בשנים עברו הרגשנו מה זה תשעה באב בכינו

הורדנו דמעות קמיים היום יש לנו לב של אבן

אנחנו לא מרגישים כביכול כמו אותו ילד שכבר זהו

החיים ביד שלי זהו נגמר הסיפור שכחתי כמת המשתכח מן הלב

אל לנו להיות כמו אותו ילד חס ושלום להיות כפוי טובה על ההפך אנחנו צריכים להיות בנים של הקדוש ברוך שלנו הכרת הטוב

ומי זה האימא שלנו זו השכינה הקדושה

הקדוש ברוך הוא בחר להחריב את הבית שלו לסלק את השכינה הקדושה מאיתנו היא הייתה מוכנה למסור נפש למעננו שפך כמתו על עצים והבנים והעיקר שעם ישראל לא ייכחד העיקר שעם ישראל לא ייהרג בחרב

כפי שזה היה בתחילה ברצון השם יתברך

ומה אנחנו עושים חס ושלום?

או, שמחים, קלות ראש

חס ושלום ליצנות, אוכלים ושותים, מרעים, אוי ואבוי

אש כינתה בגלותה

מרן הבית יוסף רבותיי

סליחה, מרן החתם סופר היה בוכה

כל פעם שהיה אומר את מה את התיקון חצות והיה אוסף את הדמעות שלו

ואת הדמעות האלה

היה לוקח ושם אותם

בסעודה מפסקת ומטבל בהם את הלחם שלו והיה אומר, האכלתם לחם דמעה

ותשכמו בדמעות שליש.

ונסיים רבותיי בסיפור שהבטחתי על החפץ חיים. יום אחד ראה החפץ חיים את הבת שלו

משחקת עם הילדים בחצר

והיא הלכה להתחבאות במקום שאף אחד מהילדים לא מוצא אותה.

היא התחבאה שם חצי שעה.

חצי שעה.

החפץ חיים רואה את זה מהחלון של הבית שלו והילדים לא מזהים. מה עשו? ראו שכבר לא מוצאים אותה, לא מוצאים. אמרו בוא נעבור למשחק אחר.

הילדה הזאת אחרי שעה יוצאת מהמחבוא שלה

הולכת הביתה לאבא שלה לחפץ חיים, מתחילה לפקוד לו, אומרת לו אבא תראה לא אכפת להם ממני

לא אכפת להם ממני הם עזבו אותי לא טרחו להמשיך לחפש אותי הלכו ומשחקים למשחק אחר לא יודעים איפה אני מה אני כן נמצאת

נחטפה לא נחטפה שום דבר.

חפץ חיים רואה את זה שהיא בוכה בוכה ביחד איתה.

אחרי כמה דקות אשתו מגיעה הביתה

אומרת לו אשתו מה קרה למה אתה בוכה כבודו?

אמר לה בגלל הילדה אני בוכה.

אמרה לו על מה ולמה מה קרה מי עשה לה משהו רע?

מה קרה? אולי לא מרגישה טוב.

אמר לה חפץ חיים

זה סך הכל סיפור של מחבואים שלא מצאו אותה לכן היא בוכה

אבל תראי אשתי היקרה ילדתנו הקטנה שעה

לא באו לחפש אותה היא נמצאת מוצאת את עצמה בוכה מתחננת מחפשת את האבא ואימא שלה ושופכת את ליבה אליהם בבכי וטחינה אנחנו הקדוש ברוך הוא

במחבוא כבר

אלף תשע מאות

חמישים ושבע שנה מישהו הלך לחפש אותו?

מישהו טרח לחפש אותו?

אומר הפסוק ואנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא הקדוש ברוך הוא מתחבא איתנו משחק איתנו מחבואים

אבל איפה אתה בתור ילד שמשחק

לחפש את הקדוש ברוך הוא לא מעניין אותך הולך מחפש לו משחק אחר בר מינן

הבלי הזמן הם אלו שמביאים על האדם את השכחה הזאת אסור לנו לשכוח רבותיי כל דור נזכור שלא נבנה בית המקדש בימיו

כאילו נחרב בימיו נתנחם עכשיו בעזרת השם בפסוקי הנחמה

יזכנו בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יבנה את בית מקדשנו

יקים אותנו בעזרת השם מעפרה של הצער, מעפר החורבן בעזרת השם לבניין בית המקדש השלישי

בביאת משיח צדקנו מנחם במהרה בימינו אמן

רבי חנניה בן הקשר אומר עד זה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיקח בעולם תורה המצוות שנאמר ה' יחפץ למען צדקו יגדיל