חשיבות הבכיה בימים הנוראים | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בחשיבות

התפילות והבחיות

בימים הנוראים.

אבאר היטב בסימן תקפד בסעיף קטן ג' כותב,

וזה לשונו,

הארי ז'

נהג לבכות בראש השנה וביום הכיפורים, ואמר

כי מי שאיננו בוכה בימים הללו אין נשמתו טובה ושלמה.

ועוד מופיע בבאר היטב

כל מי שבוכה אז מעצמו בשעת התפילות בכייה גדולה מאליו,

אותה שעה דנים אותו בבית דין של מעלה,

ונפשו מרגישה בכך,

ועל כן באה לו הבכייה מאליו.

המטה אפרים בסימן תקפב בסעיף כח כותב,

נוהגים לבכות ולהוריד דמעות בתפילות ראש השנה וביום הכיפורים, ואפילו כשחל בשבת.

ומי

שאין בכייה נופלת עליו בימים הללו,

הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלמה.

זה מורה על קושי ליבו,

על תכונות נפשו, כך מובא בספר אלף המגן.

יש בני אדם שנידונים בראש השנה ביום הראשון,

שהוא דינקשיא,

ויש שהקדוש ברוך הוא מרחם עליהם ונידונים ביום השני.

האדם שנופלת עליו בכייה רבה באלו הימים בתפילות,

הוא הוראה שנידון באותה שנה למעלה,

אם ביום הראשון

ואם ביום השני.

ובספר אלף המגן כתב בסעיף קטן מ'ד',

אמרו רבותינו, ג' ספרים נפתחים להם בראש השנה,

צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים טובים ולשלום ואף נחתמים.

והראשונים אומרים,

אפילו מי שנכתב ונחתם ביום ראש השנה בין הרשעים חס ושלום,

מכל מקום, אם יבכה

ויעשה תשובה מקירות ליבו באותו יום,

יתקרע גזר דינו.

ואף ייכתב בספר חיים טובים

בין הצדיקים.

ועוד מופיע בספר אלף המגן,

אשרי הגבר השב אל השם בכל ליבו ועושה חסד עם נפשו וגופו שלא ייכרת חס ושלום במיטב ימיו.

בספר הבהיר כותב

כי אדם הנפטר בקצרות

שנים, רחמנא ליצלן,

תובעים אותו בשמיים בבית דין של מעלה.

מדוע לא תיקנת את מעשיך?

הרי היית יכול להשיג את שלמות נפשך?

ומה גם,

בהיכרת הגוף,

בקצרות הימים,

יצטרך לשוב ולהתגלגל בכמה גלגולים כדי לתקן את מה שפגם באותו גלגול בעולם הזה.

וידוע כי כל גלגול וגלגול הוא רע ומר מאוד לנשמתו של האדם,

ועל כן כל אדם ראוי שיגביר בימים האדירים הללו בתפילותיו את עצמו כדי לבכות ולהתחנן להשם

שלא ייכרת במיטב ימיו ויזכה לתקן את כל אשר פגם.

הזוהר הקדוש

מובא על הפסוק בשמות ב׳,

וכן כתב בספר אלף המגן

ותחמול עליו ותראהו והנה נער בוכה.

הורדת הדמעות היא סגולה גדולה לאדם

שתקובל תפילתו,

ואף ייכתב בספר חיים טובים, וזה נלמד

מאותו מראה שראתה בתיה בת פרעה את משה רבנו בתיבה,

ותפתח ותראהו

ותחמול עליו ותאמר מילדיה עיוורים זה וכו' שהיה דומע ובוכה.

ישנם אנשים אמנם שהבכי

יכול להזיק להם לרעות העיניים,

ועל כן צריכים לדעת מה לעשות,

האם יכולים לבכות או אינם יכולים לבכות.

על זה כותב הרב בספר אלף המגן בסעיף קטן מ״ה,

אין לו לאדם לבכות, למנוע עצמו מלבכות בימים הללו שמא ינזקו עיניו.

וכבר כתב רבנו בכי

בריש פרשת

כי תישא על הפסוק, יראת השם תוסיף ימים,

שאף על פי שבדרך הטבע היראה והדאגה מחלישין את גופו של האדם,

מכל מקום אם אדם דואג

וירא לכבוד עבודת השם,

מעריכין לו את ימיו ושנותיו,

וזהו נס נסתר.

ומכל מקום,

אדם שיודע ודאי

שעיניו יינזקו מהדמעות שהוא דומע,

יבכה מעט

ולא יסמוך על הנס.

או יש אדם שקשה לו ואיננו יכול לבכות, כגון שליבו גס בו,

אז שם רק ישמיע קול של ב...

בכי מלבד להוריד הדמעות וזה כותב גם הרב בספר אלף המגן הלאה ומכל מקום מי שאינו בוכה טוב שיעשה כל בכי כאילו הוא בוכה

וזהו שכתוב בתהילים

וט כי שמע אדוני קול יחי כל דווקא הקדוש ברוך הוא שמע ואפילו שלא בכה כי רחמנה ליבה בעל כשהקדוש ברוך הוא רואה שאדם שבור

ובליבו הוא שבור ומתפלל אליו מעמקי ליבו

כפי יכולתו דורש השם את לבבו של האדם והכל בתנאי שיכוון את ליבו היטב לשמיים.

ועוד כותב הרב בשם סידור האריזה וכן מובא בספר הקדוש ראשית חוכמה בפרק ט' שאר היראה טוב להעביר צרעת

עוונותיו הנרשמים במצחו על ידי הדמעות ולכן ירחץ

בדמעות עיניו את מצחו ובכך יעביר את הכתוב

ואת הצרעת ממנו.

וכן מובא שהאדם הרוחץ ידיו בדמעות שבוכה

על ידי זה הקדוש ברוך הוא לוקח את הדמעות הללו ואיתן חותם אותו לטוב

שנאמר וביד כל אדם ייחתם.

במעלת הבוכה כתב בהגאות אלפסי

בפרק ד' בברכות

כל מי שבוכה בתפילתו כוכבים ומזלות בוכים עמו

ואף

תפילתו נשמעת.

ובספרים הקדושים מובא

כי האדם שחוטא התורה הקדושה בא ורושם את החטא בפניו

וכל צבעות מעל הביראותם את הרושם בפניו מקללים אותו

ובדלים ממנו כמנודה.

למה? כי על האדם שורה רוח טומאה

בעקבות העבירות שעשה

וכדי להעביר את אותו רושם

מפניו צריך שיבכה על עוונותיו שעשה וירחץ בדמעות פניו.

וכשיעביר את הדמעות על מצחו במצח

נכתמים להם כל אותם הכתבים

ומוסרים ממנו

והכל מה שנקרא בעל מקומו בשלום ואם יראו כל צבעות מעלה

לפנה בוודאי בוודאי שיקרבו אותו ולא יקללוהו וירחיקוהו.

ובספר טעמי המנהגים

במקורי הדינים באות תשכב

כתוב

על המילים שערי דמעה לא ננעלו, כל השערים כולם נעולים בפני האדם, חוץ

משער אחד שנקרא שערי דמעה.

כי על כל שער ושער ממונה לו מלאך,

אבל שער דמעה אין שום מלאך ממונה עליו,

רק קודשא בריחו בכבודו ובעצמו.

הוא זה שמקבל את הדמעות של אדם ומקבל את ליבו השמור וכותב אותו

לחיים טובים ולשונות.

ולכן,

תפקידו של האדם

בימים הנוראים לבכות

בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים,

והוא הוראה עבורו שנשמתו הגונה.

ואם נופלת עליו בכייה, צריך לשמוח בליבו,

כי באותו רגע דנים אותו ויגמור בליבו לשוב אל הקדוש ברוך הוא מלב ובנפש.

כך כתב רבנו חיים ויטל, וזה מובא

בשם הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חיים.

וכן כתוב בספר חסידים

יאכל צדיק דרכו,

יש אדם שאינו זכאי שיקבל למקום תפילתו,

אבל בעבור תוקף התחנונים והדמעות שהוא מוריד הוא בוכה לפני הקדוש ברוך הוא בתפילותיו,

אף על פי שאין בידו שום זכות ומעשים טובים,

זוכה ומקבל לקדוש ברוך הוא את תפילתו ואף עושה חפצו.

שנאמר טהור ידיים

יוסיף אומץ.

רבנו יונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש בסוף דרוש יא כותב כדי להעביר את העוונות צריך תפילה בדמעות ואף לרחוץ בדמעות כדעית בזוהר הקדוש בחלק ג' ע' עמוד ב'

כי כך נתן סוד רבנו שמעון בר יוחאי לאדם אחד לרחוץ את פניו בדמעות,

להעביר את הרושם הנעשה לו בפניו על ידי חטא.

וכך מובא בדברי רבנו הארי שהמתפלל בדמעות

זה לאות עבורו שמתפלל בלב שלם.

למה? כי בכי בגימטריה זה לב

ודמעה בהיפוך עטוון

עמדה

זאת תפילה.

וכך יפה לנו לאדם לעורר בדמעות וכל בכי בתפילותיו,

כי כבר חטאנו לקדוש ברוך הוא בתפילה בלי כוונה ולכן עכשיו תבוא ותתקן

את הבכי הזה ואת התפילות שבוודאי ובוודאי יהיו כולם בכוונה גמורה.

ועוד כותב הרב

חיים פלאג'י בספרו מועד לכולם

באות יט ב

אחד הרואה להרב המאיר עיני הגולה בספר המורה,

באות רע א',

כתב, וזה לשונו

חרדה ילבש בתפילותיו בבכייה ולב נשבר,

ואם נראה בעיניו שעשה איזה דבר בעשרת ימי תשובה, יאמין

באמונה שלמה כי הכל כעין לפני עוצם חטאיו,

חטאותיו, סליחה, וגם כי הוא מעשה קוף בעלמא,

לפי חסרון ידיעתו, כאשר פגם הוא מיעוט השגתו בחוכמה אלוהית,

וגירעון כוחו ביראה ובדבקות,

ולכן כל אשר יבקש תהיה כוונתו לא רק על עצמו, אלא גם על הסובבים אותו, על בני ביתו ועל כל מישהו משורש נפשו,

נפש רוח ונשמה והקרוב אל שורשו.

ובספר יסוד ושורש העבודה בשער י' המים, פרק ה',

כותב, אם מה טוב ומה נעים אם יכול להוריד דמעות בעת אמירת אסליחו,

כי שערי דמעה לא נראה לו.

כי חביבין הן הדמעות לפני הקדוש ברוך הוא, אותן הדמעות של האדם יותר מכל התפילות.

כפי שמובא בגמרא ובזוהר הקדוש הוא בהרבה מקומות ובתיקוני הזוהר,

וזה לשונו בפרשת שמות.

אני אתרגם את הדברים.

אמר רבי יהודה כל הדברים שבעולם תלויים בתשובה ובתפילה

שהאדם מתפלל וכל שכן מי שמוריד דמעות בתפילתו.

שאין לך שער, שאלו הדמעות לא תבואנה בו.

ומה כתוב?

ותפתח ותראהו ותפתח זוהי שכינה.

ותראהו את הילד, דהיינו ילד שעשועים,

שהם עם ישראל שמתחטאים לפני מלכם בכל.

ומיד,

לאחר שחוטאים חוזרים בתשובה ובוכים לפניו כבן הבוכה לפני אביו.

ומה כתוב?

ותראהו והנה נער בוכה.

כיוון שבוכה,

זוכה ובוכה, נשברים כל הגזרות הרעות שבעולם.

וזהו שכתוב, ותחמול עליו,

נתעורר עליו ברחמים,

השכינה הקדושה

ונרחם עליו.

בשבוע שעבר ראינו בשיעור ביום שבת קודש את דברי מרן הבן איש חי, שזה היה יום ההילולה שלו,

יום חטא אלול.

סליחה, זה היה יום ההילולה שלו,

ושמה מובא בספר הקדוש שלו על השס,

בניהו ובן יהוידע את הדברים הללו, ותפתח ותראהו,

כפי שכותב רש״י, ראתה שכינה עליו, זה הו״ו־קיי.

האותיות ו״ו־קיי,

ותפתח ותראהו, והיה חסר את היו״ו־קיי.

שראתה שכינה מושלמת על משה רבנו וזכה בכך להינצל, ולכן היא אומרת

ומשלימה את היודקה

שפונה מרים,

אחות משה, ואומרת לה, האלך וקראתי לך אישה מנקת

מן העבריות ותנקלח את איילם?

אומר הבן אישך הקדוש מאי עונה לה, היא ליכי.

מה זה היא ליכי?

קחי, הייתה צריכה להגיד לה. מה זה היא ליכי?

היא ליכי.

זאת אומרת,

יש בפנים במילה היא ליכי יודקה.

ליכי והי יוד.

יודקה, תקחי אותו לאן למקום שיש שם שכינה יודקה,

כדי שיהיה שלמות של ותראה וווקה והליכי יודקה, מכאן ששם הוויה עליו,

שהילד הזה יהיה קדוש, כי הוא ראוי בכוח קדושתו לדבר עם השכינה כולה. זה גאונו זנו ותפארתנו קודם בראנה בן ישחי בספרו הקדוש בניהו בן יהוידה על השס,

את החידוש הזה.

ולכן

ממשיך הזוהר בפרשת פקודי בדף רב״ה.

לעילה מהי פיתחה,

היית פיתחה אחרה דקודשיו הריחו חתר ליהן.

ויתפתח תהילת זמנה ביומה ולא ינעל וקיימה לאנון מראהון דת יובדא דיוש דין דמעה בצלעותיהון כמא מראהון.

וכל תרין ופיתחין ינעלו עד העילו ברשותה בר תרין,

אילן די עקרון שערי דמעה.

וכדאי צלעותה דדמעה סלקה לאלה באנון תרין.

איזדמן ההוא אופן דקיימה על שיט מאה חיון

רברבן ורחמיאל שנה.

ונטל האי צלותה באנון דמעים

צלותה אילת והתקשרת לאלה ואינון דמעים רשמין בהאי פיתחה.

מהפתח הזה למעלה,

לעילה מהי פיתחה של ההיכל,

ישנו פתח אחר שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו חפר אותו.

הפתח הזה נפתח שלוש פעמים ביום ואינו נסגר,

והוא עומד פתוח בעבור בעלי תשובה ששפכו דמעות בתפילתיו לפני קונן.

וכל השערים והפתחים נסגרים עד שנכנסים ברשות חוץ

משערים אלו הנקראים שערי דמעה שהם פתוחים ולא צריכים רשות להיכנס.

כי כאשר תפילה זו בדמעות עולה למעלה באלו השערים,

מזדמן האופן ההוא העומד על שש מאות חיות גדולות,

ושמו המלאך רחמיאל,

והוא לוקח את התפילה הזאת בדמעות ההן,

והתפילה נכנסת ונקשרת לה למעלה.

והדמעות הללו נותרות רשומות בפתח ההוא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

חפה אותו.

רבנו פנחס מקורקס, זכותו תגן עלינו אמן,

בספרו הקדוש אמרי פנחס כותב

בראש השנה אות תסט

וכך הדרך קודם החופה לחתן לבכות, אף על פי

שהוא עת שמחה וזיווג וייחוד

כי אינו יודע מה יצא מזה,

כך אף בראש השנה אף שהוא ייחוד גדול של שם הוויה

עם שם אדנות,

אפילו הכי, כיוון שהוא דבר חדש על הנשמות ועל המלאכים

ועל כל העולם התלויים בזה ואינו יודע מה יהיה, על כן ראוי

שיבכה באלו הימים.

ועוד כותב הרב

לכך בוכים בראש השנה לברר את המוחים בבכייה

ובזה תלויים להם הנשמות והמלאכים כולם

והרעייה שכל מה שתינוק בוכה,

כל זמן שתינוק בוכה וכל הרבה זמן אם יבכה,

הוא יהיה חכם יותר.

דרך אגב,

ברקמת המוח הקדמי

של התינוק ישנו נוזל.

כשהנוזל הזה מסתיים להתייבש,

אז התינוק פותח את פיו ומדבר.

ורחמיו על כל מעשיו השתבח שמו בורא עולם

שברא את הכל בחוכמה יצר את האדם,

תינוק בוכה ומסיים לבכות. ואם אנחנו מונעים ממנו לבכות,

אנחנו מעכבים אותו בר מינן מלדבר.

ועוד כותב

הרב באות תפב שם

ולפיכך בוכים בראש השנה,

כי כשאדם בוכה המוח שלו נעשה צלול,

ולפיכך כל תינוק שאיננו בוכה לא יהיה חכם.

הוא ביאר שמה

על זה,

ולכך יש לבכות בראש השנה,

כי על ידי זה נבראים להן המוחות

וכל העולמות,

כי הוא הורדת הפסולת מן המוח על ידי הדמעות,

כי ככל שתינוק יבכה,

הוא יהיה הרבה חכם יותר.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו להתפלל בבכייה לפניו,

ויתקבלו תפילותינו לרצון

באותם החורים שחפר הקדוש ברוך הוא בעבורנו,

ויעשו רושם גדול בשמיים,

ויכתוב ויכתום הקדוש ברוך הוא את כולנו,

ואת כלל אחינו בית ישראל,

לחיים

טובים ולשלום ולשנה טובה ומבורכת, אמן כן יהיו רצון.

ברוכים תהיו להשם.