מסילת ישרים - פרק א' - חלק א

פרק א' - בביאור כלל חובת האדם בעולמו 

'יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו' צריך שיתברר ויתאמת מה זה 'יתברר'? פרושו של דבר: כמו שיש לנו הרבה דברים מעורבים ואנחנו בוררים לנו את הדברים שאנחנו צריכים אותם, צריך שיתברר, לדעת מכל מה יש לפנינו מה הדבר המבורר לנו. 'ויתאמת' – ויהיה אמת מוחלטת אצלינו שאין לזוז הימנה. 

נחזור: 'יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו' מה אתה חייב פה כשאתה נמצא בעולם? אז קודם כל צריך לדעת: מה חייבים?

'ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו' נו, אז אחרי שאתה יודע מה החובה שלך בעולם, אתה צריך לשים את המבט והמֵגמה שלך לשם. למה שהבנת: שאתה חייב, בכל מה שאתה עמל, כל ימי חייך, לכיוון הזה, לעבודה הזו, לחובה הזאת להשלים אותה! ושום דבר אחר לא לעשות חוץ מזה. רק מה שיוביל אותך, וישים אותך בדרך שתוביל אותך לקיים את חובותיך לא-לקים! 

נחזור: 'יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם: מה חובתו בעולמו? ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו'. ('יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם: מה חובתו בעולמו? ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו'.)

זה פשוט! לא? זה ברור. אז מה ישים את מבטו ומגמתו? למה שלא חובתו, סתם? לבזבז את החיים?! אתה לא חייב, אז למה אתה עושה?!

'והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'! ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא' אין דבר יותר טוב מן הדבר הזה! זאת אומרת, היות והקב"ה הוא טוב, טוב גמור! להתקרב לבורא, זה להתקרב לטוב הגמור. אז כמה שאדם זוכה להתקרב יותר, הוא מתקרב יותר. למי? לטוב הגמור. אז 'האדם לא נברא אלא להתענג על ה'' זאת אומרת, הקב"ה נתן מרוב טובו לאדם את המקסימום שאפשר לתת, להתקרב אליו ו'להנות מזיו שכינתו שזה התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא'. 

'ומקום העידון הזה באמת הוא העוה"ב, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה' זאת אומרת, הוא הנברא, ויש לו הכנה שמצטרכת לדבר הזה. זאת אומרת, כל העוה"ז זה הכנה המצטרכת להגיע אל הדבר הזה – עוה"ב, ושַׁם להתענג על ה' ומזיו שכינתו. 'צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה' (ברכות יז.). 

'אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם'. איך מגיעים לשם? 'והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד טז): 'העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העוה"ב'. העוה"ז - זה רק פרוזדור, אין מה להתעכב פה! אין מה להתעכב פה. לא צריך להתעכב במדרגות, צריך לעלות לאולם... אז יש מראות קצת בדרך בשביל שאתה תוכל לתקן את עצמך לפני שאתה מגיע לאולם, אבל זה רק פרוזדור. אין מה להתעכב.

'והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה' נו, אז איך אנחנו מגיעים עכשיו להתענג על ה'? 'האמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן הא-ל יתברך שמו' באמצעות המצוות, שהאדם מקימן הוא מגיע להתענג על ה' בעוה"ב. 

'ומקום עשיית המצוות הוא רק העוה"ז' זאת אומרת, אל תחשוב: 'שאם לא תספיק פה, תשלים שם' - אין דבר כזה, זה רק בעוה"ז! רק בפרוזדור. 

'על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שע"י האמצעים האלה' האמצעים האלה, מה הם? המצוות 'כדי שע"י האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העוה"ב' זאת אומרת: 'כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹה"ב' (סנהדרין י א) זה מוכן, אבל האמצעים האלה, הם שיביאו אותו לשם. 

'לרוות שם בטוב' לרוות – רוויה. 'לרוות שם בטוב אשר קנה לו ע"י אמצעים אלה' איך קונים את העוה"ב? ע"י המצוות. איפה? בעוה"ז. 'והוא מה שאמרו, ז"ל (עירובין כב.): 'היום לעשותם ומחר לקבל שכרם'' אז, בעוה"ז, זה נקרא: 'היום' עושים את המצוות. ול'מחר' זה כשנפטרים מכאן 'לקבל שכרם'. 

'וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך' השלימות האמיתי, זה דבקות בהשי"ת. 

'והוא מה שהיה דוד המלך ע"ה אומר (תהלים עג כח): "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹקִים לִי טוֹב" אין דבר יותר מקרבת א-לקים! הוא היה מלך! שלט בכיפת העולם, לא היה חסר לו שום דבר! "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג כח) דוד המלך היה יכול לישון עד שעה שלישית (3) ביום 'שינת המלכים' הוא לא חייב לקום מוקדם - כל העולם משרת אותו! "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" (תהלים קיט סב) ואם דוד, כששומעים אותו לומד תורה, אם המלך קם! אז מי לא יקום? וככה הוא גרם שכל ישראל יקומו "לְהוֹדוֹת לָךְ". איי, אייי, דוד המלך, עליו השלום. "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹקִים לִי טוֹב". 

'ואומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז ד). אם אתה אומר שאתה רוצה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' ואתה רוצה שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, אז מה זה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ? אתה כבר שמה. שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, למה? לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה', אז מה זה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ? - 'שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים!' כשאדם מתרגל לבוא כל הזמן, אה... זה כבר רגילות. אומר: לא! אני רוצה שזה יהיה כמבקר כל פעם מחדש. שההתרשמות תהיה מחדש. כי בני אדם בדרך כלל מתרגלים... 

נתתי דרשה, שבוע שעבר, 'מה זה כוחו של הרגל?!' בקרית שמונה (https://shofar.tv/lectures/451 ). לבית המקדש נכנסים משער אחד (1) ויוצאים משער אחר, לא נכנסים באותו שער ויוצאים בשביל שלא יתרגל האדם ויחשוב: 'שזה כאילו הבית שלו....!' בשביל שלא יהיה לו רושם של 'ההרגל'. שמטשטש כבר הכל. 'אה.. כן.. אה'. - לא! 'אה.. א... התפעלות!!' כל פעם מחדש, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. 

'כי רק זה הוא הטוב' אין טוב אחר. כי רק זה הוא הטוב. קִרֲבַת אֱ-לֹקִים לִי טוֹב. שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כי רק זה הוא הטוב!! רק זה הוא הטוב!!!

'וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה!' כל דבר בעולם שתמצא - הוא הבל ושווא נתעה. הבל גם מצד מציאותו, כי הבל זה דבר שלא מתקיים. 'הבל הפה' לא מתקיים. הבל הקומקום - לא מתקיים. כל הנאות שיש בעוה"ז, הבל. ושוא, שווא נתעה. זה דמיון ככה, ה... הופ, איננו. הופ.. היה אטרקציות, היה כל מיני דברים, אוכלים סיחים, שותים בירות, מה זה? איפה זה? איפה זה? יש קיום לדבר? שווא נתעה!! הבל! אין קיום! שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' - זה הטוב הקיים, הנצחי לעולם ולעולמי עולמים. אין טוב זולתו! 

'אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה' אז צריך עמל וצריך יגיעה. ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, שזה יהיה לו קנין! קנין, לא ככה מזדמן, פעם ב... 

'והיינו; שישתדל לידבק בו יתברך' איך נדבקים בהשי"ת? 'בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות'.

איך נדבקים בהשי"ת? בכח מעשים שהתולדת שלהם זה הענין, הם המצות.

עד פה, זה ברור, נכון? 

שואל: 'תולדות זה תחילת המצווה, נכון?'

הרב: 'תולדות זה התוצאות שיווצרו מעצם...'

השואל: 'מעצם המצווה'.

הרב: 'לא! מהמצוות עצמם תקבל את הדביקות בהשי"ת כל הזמן. ע"י האמצעים, שזה המצוות. תולדות, מה נולד מכל מצווה? דביקות בה'. כמה שתרבה יותר, תדבק יותר. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד)'

שואל: 'יש קשר לשֵׁם של הבל?'

הרב: 'כן! הוא ההביל את העוה"ז.'

'והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך!' טמפררר..רמ.. אז איפה שם הקב"ה את הבן אדם? היה צריך לשים אותו במקום שיש 'מלאן ת'לאפים' מצוות, ואין יצה"ע, ואין שום דבר – יאלל'ה תעשה ותידבק. - לא!! 'והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך; והם הם התאוות החמריות' – המנגל והבירות... 'אשר אם ימשך אחריהן, הנה הוא מתרחק, מתרחק והולך, מתרחק והולך, מתרחק והולך מן הטוב האמיתי' - מה מרחיק את האדם מן הקב"ה? בירה, סִיחים (שיפוד בשר) תאוות, אוכל, מלבוש, משכן, משגל, כל הדברים שלמדנו ברבינו בחיי, ב'שער הפרישות' ('חובות הלבבות') כל אלה הם המרחיקים אותנו מאתו יתברך; אופנוע ים, שעון זהב - המרחיקים אותנו...! 

'ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה!' - זה לא צחוק, זה אמיתי! אדם שַׂמו אותו בתוך מלחמה חזקה, כי כל כולו מסביב הכל תאוות! אתה עובר חנות, מה רואה? גשמיות! עובר עוד חנות, מה רואה? גשמיות! עוד חנות, גשמיות. כל החנויות כמעט גשמיות, כל הרחוב גשמיות, כל האנשים גשמיות. - פשייי.... איפה אתה רואה רוחניות? יש איזה מקום קוראים לו: 'בית מדרש' בכל העיר כמה יש בבית מדרש? שמה מקום שאפשר להיכנס ולקנות עוה"ב. אבל מי שנמצא בשוק החיים, איפה הוא נמצא? במקומות שמרחיקים את האדם מן השי"ת! אז כשאדם יוצא לרחוב הוא יוצא למלחמה – 'צו שמונה (8)! ישר עם 'צו 8!'. - טט.. (יריות) טטט... טטט... והעינים קולטות: 'חומר, חומר. וופלים, שוקולדים, שתיה...!' הכל נוצץ, הכל ככה. שקיות צבעוניות, הכל זה, מרשרש, במבה, ביסלי, הכל... 

'ונמצא שהוא מושַׂם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע... כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע: הנה הם נסיונות לאדם; העוני מצד אחד והעושר מצד אחד' אם תגיד שהעוני זה לא טוב והעושר זה טוב, או תגיד הפוך, בין הטוב בין הרע. איך שתגדיר מה שתגדיר, אפילו אתה כרגע, הם ניסיונות לאדם 'כענין שאמר שלמה (משלי ל ט): "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" העושר יכול להביא את האדם גם לשביעה, וע"י השביעה הוא יכחש את ה': 'מי ה'?!'

 יש לי מיליארד דולר (1,000,000,000$), אני יכול לעשות מה שאני רוצה! אני שואל מישהו?! מה אתה יכול לאיים עלי, אני קונה אותך!' 

איך אמר גידמאק: 'אני אקנה אתכם ערוץ 2, ערוץ 3", "אני אקנה את כל העולם שמספר את זה...'

"פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" אוטומטקלי זה עובד, כשהאדם ככל שרם לבבו - הוא שוכח את ה'! "וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱ-לֹקָי" זאת אומרת, בן אדם יכול להגיע למצב, מסכן אין לו כלום, אין לו אוכל, אן לו שום דבר, אין לו ברירה הולך וגונב - ואז נהיה חילול ה'! אז אדם נמצא בעוה"ז במלחמה חזקה בכל הענינים; בין טוב ובין רע - הם ניסיונות לאדם; שאם יעשיר - לא ישכח את ה', ואם יהיה עני - לא יגנוב ויחלל שם ה'. 

'השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד'; בשלווה - הוא יכול לעזוב את ה'. ביסורים - הוא יכול לבעוט ולדבר כלפי שמיא! 

'עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור' מכל צד שהוא לא פונה, מלחמה! 

'ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין - הוא יהיה האדם השלם! אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים' אז זהו, אל תתבכיין, אנחנו במלחמה; יסורים, בעיות, צרות, מחלות, כל מה שיש. טובות, הנאות, שלווה, הכל-הכל זה בלאגן-בלאגן. הכל זה הבל ושווא נתעה. הכל! אל תהיה שאנן. 

אתה אומר: 'הנה הקב"ה עזר, תאמין לי אני מסודר, אין לי שום בעיה. אני קם מתי שאני רוצה. אוכל מה שאני רוצה. הולך לאן שאני רוצה. אין לי עכבות ואין לי התחייבויות, ואין לי כלום. ואני לא חייב לאף אחד כלום. מה שאני רוצה, רוצה לקום, ללכת, לחזור...'

- הלו!... אתה במלחמה! גם השלווה זה מלחמה, גם היסורים זה מלחמה. אסור לבזבז זמן, זה מלחמה! "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ" (תהילים לז לב) אתה במלחמה! יש צלפים עליך מכל מקום; מכל גג, מכל בנין, מכל חבל כביסה, מכל חנות, מכל מקום, צולפים עליך! מסתכלים עליך. יא בא ביי.. 'השקיות' רוצות להפיל אותך... הכל, מלחמה!! 

'וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו - כן ישיגהו וישמח בו' ככה הוא ישיג את הקב"ה וישמח בו! איך עושים את זה? כפי השיעור, כמה אתה מצליח לכבוש את היצר שלך... מה זה לכבוש? הוא בא לתקוף, אתה שם עליו כלי, כופה עליו: אל תזוז!' לא נותן לו לזוז, כובש אותו. כמו שאדם כובש את שטח וכל מי שנמצא בשטח, תחת ממשלה או משטרה, לא נותן לו: 'עוצר! לא לזוז...' ככה אתה כובש את היצר, לא לזוז. לא נותן לו לתקוף. אין! אז כפי השיעור שאתה תכבוש את היצר ואת התאוות, לא תתן להם. כמו שלמדנו ב'שער הפרישות': חסימת התאוות, לחסום. ראיתם שעושים מחסומים שיש הפגנה? מחסומים לעשות. 

איך אמר דוד המלך עליו השלום: "אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם" (תהלים לט ב) צריך לשים בפה מחסום לאוכל ולדיבור. 'כפי השיעור שהוא כובש את יצרו ואת תאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו' גם צריך להיות חכם: לא לבוא במגע אם האויב, להתרחק מהמרחקים. ברגע שנכנסת לחנות, אתה לא יכול לצאת בלי כלום. נכנסת ל'סופר' לא נותנים עגלה כזאת קטנה, נותנים לך עגלה גדולה, אז מה תשים? בסלי אחד ותסתובב כל, כל המחלקות? ישר יצה"ע הכין לך ושם לך כמויות, וצבעים ובקופה ובמבצעים, ו'חצי (1/2) חינם', ושלושת רבעי (3/4)... יא... בא ביי.. לא נותן לך מנוחה, לא נותן לך כלום. עשרים (20) שקלים

ואתה מפסוט שאתה קונה אתה אומר: 'זה היה בהזדמנות. וזה היה במבצע! וזה היה ככה...' 

ואתה לא יודע הוא מוכן לתת לך בחיני חינם – בשביל שתיפול! - 'עוד ביס, עוד ביס, תן עוד ביס. זה הכל', לא צריך ממה יותר. עוד ביס. כל דבר מיותר, הוא אומר אני אמשוך אותך אל תדאג. איך תופסים את הדג? שמים לו טונה, טונה הוא אוכל?! שמים לו, ככה, קצת, בקצה של הקֵרֶס, עושים לו ככה ככה והוא מבסוטטטטט. 

'איזה ס"ד! ראית? ממש שמו לי את זה פה, מול האף...' 

והוא בא טרינק.. טזז... תופסים אותו, ושלום על ישראל. יצה"ע לא משקיע הרבה: 'ביסלי אחד, במבה אחת!...' וככה תופס את האנשים: 'אחרי, אחרי...' ככה גורר אותם.

אז הקב"ה שַׂם אותנו בתוך המלחמה, למה? 'ואם תעמיק עוד בענין תראה: כי העולם נברא לשימוש האדם' העולם נברא לשימוש האדם, כל העוה"ז משמש אותנו. כל העולם עכשיו, זה שמשים שלך. כל העולם נברא לשימוש האדם. 

'אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול' אבל יש פה משקל גדול: 'כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו' שימו לב! אם הוא רק נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו 'הנה הוא מתקלקל – כבר הוא מתקלקל! ומקלקל העולם עמו!!' וכבר הוא משפיע בקלקולו לקלקל את העולם כולו. לא כתוצאה שתהיה נלווית באיזה שהוא זמן, כבר מתקלקל, שניהם מתקלקלים. 

'ואם הוא שולט בעצמו' הוא לא... לא מתרחק, שולט בעצמו, 'ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו' שכל העולם - זה כלים לעבודת הבורא 'הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו! כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך' אין עילוי יותר גדול לבני האדם כשהם משמשים אדם, שהאדם הזה שלם, והוא מקודש בקדושתו יתברך. 

'כענין מה שאמרו חז"ל בענין האור שגנזו הקב"ה לצדיקים, וזה לשונם (חגיגה יב): 'כיון שראה הקב"ה אור' שברא ביום הראשון: "יְהִי אוֹר" (בראשית א ג), 'גנזו לצדיקים – שמח!' שנאמר (משלי יג ט): "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח" וכענין אבני המקום שלקח יעקב אבינו ושַׂם מראשותיו אמרו (חולין צב): 'אמר רבי יצחק: 'מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת: 'עלי יניח צדיק ראשו!' אז, זאת אומרת, כל מה שמשמש לאדם השלם המקודש בקדושתו יתברך - זה עילוי גדול למי שמשמש את האדם השלם! אפילו אבנים, אפילו אור - זה עילוי בשבילהם. 

'והנה על העיקר הזה העירונו ז"ל במדרש קהלת (רבה, ז) שאמרו, וזה לשונם: "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱ-לֹקִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ" (קהלת ז יג) – 'בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן! וכל מה שבראתי בשבילך בראתי!' כל העולמות זה הכל בשבילך! – 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי!' איך מקלקלים את העולם? מתרחקים מעבודת הבורא, נמשכים אחרי התאוות. 

אומר: 'ראה, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי' כל זה בראתי בשבילך!! אז אל תרוץ עכשיו לשוקולדים... הכנתי לך עוה"ב, שכל הנאות העוה"ז - זה כאין וכאפס. אז אל תתרחק ממני! 

שואל: 'אז זה מדובר לעוה"ב, מה שהוא ברא?'

הרב: 'הרי זה התכלית, ועוה"ז זה רק הפרוזדור'. 

'כללו של דבר: האדם לא נברא בעבור מצבו בעוה"ז אלא בעבור מצבו בעוה"ב, אלא שמצבו בעוה"ז הוא אמצעי למצבו בעוה"ב שהוא תכליתו'.

הרב: 'רבי חנניה...' וכו'.

ת.ו. ש.ל.ב.ע.