מסילת ישרים - פרק י"א - חלק ד

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

אמנם כללו של דבר: כמו שחמדת הממון רבה כן מכשלותיו רבים וכדי שיהיה האדם נקי מהם באמת עיון גדול ודקדוק רב צריך לו ואם נקה ממנו ידע שהגיע כבר למדרגה גדולה כי רבים יתחסדו בענפים רבים מענפי החסידות ובענין שנאת הבצע לא יכלו להגיע אל מחוז השלמות הוא מה שאמר צופר הנעמתי לאיוב איוב יא, יד-טו: "אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה כי אז תשיא פניך ממום והיית מצק ולא תירא":

והנה דברתי עד הנה מפרטי מצוה אחת מן המצוות וכפרטי חלוקים אלה ודאי שנמצאים בכל מצוה ומצוה אמנם אינני מזכיר אלא אותם שרגילים רב בני האדם לכשל בהם:

ונדבר עתה מן העריות שגם הם מן החמורים והם שניים במדרגה אל הגזל כמאמרם זכרונם לברכה בבא בתרא קסה: 'רובם בגזל ומעוטם בעריות'. 

והנה מי שירצה להנקות לגמרי מזה החטא גם לו תצטרך מלאכה לא מועטת כי אין בכלל האסור גופו של מעשה בלבד אלא כל הקרב אליו ומקרא מלא הוא ויקרא יח, ו: "לא תקרבו לגלות ערוה" ואמרו זכרונם לברכה שמות רבה טז: 'אמר הקדוש ברוך הוא: 'אל תאמר: 'הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עוון! הריני מגפפה ואין לי עוון! או שאני נושקה ואין לי עוון!' - אמר הקדוש ברוך הוא: 'כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לו לאכל ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין - אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר! וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו' וכו' 

והבט מה נפלאו דברי המאמר הזה כי הימשיל את האסור הזה לנזיר אשר אף על פי שעקר האסור אינו אלא שתית יין הנה אסרה לו תורה כל מה שיש לו שייכות עם היין והיה זה למוד שלמדה תורה לחכמים איך יעשו הם הסייג לתורה במשמרת שנמסר בידם לעשות למשמרתה כי ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העיקר גם כל דדמי ליה ונמצא שעשתה התורה במצוה זאת של נזיר מה שמסרה לחכמים שיעשו בשאר כל המצוות למען דעת שזה רצונו של מקום וכשאוסר לנו אחד מן האסורין ילמד סתום מן המפורש לאסור כל הקרוב לו ועל זה הדרך אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות או הקרוב אליו יהיה באיזה חוש שיהיה דהיינו; בין במעשה בין בראיה בין בדבור בין בשמיעה ואפילו במחשבה. 

ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם זכרונם לברכה במעשה דהיינו; הנגיעה או החבוק וכיוצא כבר נתבאר למעלה במאמר שזכרנו ואין צרך להאריך. 

בראיה אמרו זכרונם לברכה (ברכות סא): "יד ליד לא ינקה רע" משלי יא, כא – 'כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה של גיהנם' ואמרו עוד שבת סד: 'מפני מה הצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערוה' וכו' אמר רב ששת: 'מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל' וכו' ברכות כד ואמרו עוד: "ונשמרת מכל דבר רע" דברים כג, י – 'שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפלו היא פנויה אשת איש ואפלו היא מכוערת' עבודה זרה כ:

בענין הדבור עם האשה; בהדיא שנינו אבות פ"א: 'כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו'. 

ובשמיעה; אמרו ברכות כד: 'קול באשה ערוה' עוד בענין זנות הפה והאוזן דהינו; הדבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה כבר צוחו ככרוכיא ואמרו ירושלמי תרומות פ"א: "ולא יראה בך ערות דבר" דברים כג, ט – 'ערות דבור זה נבול פה' ואמרו שבת לג: 'בעוון נבלות פה צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות ובחורי שונאיהם של ישראל מתים' ואמרו עוד שם: 'כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם' ואמרו עוד שם: 'הכל יודעים כלה למה נכנסת לחפה אלא כל המנבל פיו ואומרו וכו' אפלו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכים לו לרעה' ואמרו עוד חגיגה ה: 'אפלו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין' ובענין השמיעה הרעה הזאת גם כן אמרו (שבת לג): אף השומע ושותק! שנאמר: "זעום ה' יפל שם" משלי כב, יד הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקים מן הזנות ומענינו.

ואם לחשך אדם לומר: 'שמה שאמרו על נבול פה אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העברה ובמי שדמו רותח הדברים אמורים שמדי דברו בא לידי תאוה אבל במי שאומרו דרך שחוק בעלמא לאו מלתא היא ואין לחוש עליו!' 

אף אתה אמור לו: 'עד כאן דברי יצר הרע! כי מקרא מלא שהביאו זכרונם לברכה לראיתם ישעיה ט, טז: "על כן על בחוריו לא ישמח ה' וגו' כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה" הנה לא הזכיר הכתוב הזה לא עבודה זרה ולא גלוי עריות ולא שפיכות דמים אלא חניפה ולשון הרע ונבול פה כלם מחטאת הפה בדבורו ועליהם יצאה הגזרה: "על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם" אלא האמת הוא כדברי רבותינו זכרונם לברכה שנבול פה הוא ערותו של הדבור ממש ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר עניני הזנות חוץ מגופו של מעשה שאף על פי שאין בהם כרת או מיתת בית דין אסורים הם אסור עצמם מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האסור הראשי עצמו וכענין הנזיר שזכרו במדרש שהבאנו למעלה:

בענין המחשבה; כבר אמרו בתחלת הבריתא שלנו: "ונשמרת מכל דבר רע" דברים כג, י: - 'שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה' ואמרו עוד יומא כט: 'הרהורי עברה קשים מעברה' ומקרא מלא הוא (משלי טו, כו): "תועבת ה' מחשבות רע": 

והנה דברנו משני גופי עברות חמורות שבני אדם קרובים לכשל בענפיהם מפני רבם של הענפים ורב נטית לבו של אדם בתאותו אליהם: