מסילת ישרים - פרק י"א - חלק ג

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

איוב העיד על עצמו ואמר (איוב לא): "אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום" והבט יפי המשל הזה כי למה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה לטול אותו ונשאר דבק מאליו סוף סוף בידו הוא כן הדבר הזה שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש שזה הוא שיהיו ידיו ריקניות ממנו לגמרי. 

אמנם באמת כל זה נמשך ממה שתחת היות הלב מושל בעינים שלא יניח להיות נעים להם את של אחרים העינים מושכים את הלב לבקש התרים על מה שנראה להם יפה ונחמד על כן אמר איוב שהוא לא כן עשה ולא הלך לבו אחר עיניו על כן לא דבק בכפיו מאום:

ראה נא בענין ההונאה כמה נקל הוא לאדם להתפתות ולכשל כאשר לכאורה יראה לו שראוי הוא להשתדל ליפות סחורתו בעיני האנשים ולהשתכר ביגיע כפיו לדבר על לב הקונה למען יתרצה לו ויאמרו על כל זה: 'יש זריז ונשכר' "ויד חרוצים תעשיר" משלי י, ד אמנם אם לא ידקדק וישקל מעשייו הרבה הנה תחת חטה יצא חוח כי יעבור ונכשל בעוון ההונאה אשר הזהרנו עליה ויקרא כה, י: "לא תונו איש את עמיתו" ואמרו זכרונם לברכה: 'אפילו לרמות את הגוי אסור' וקרא כתיב צפניה ג, יג: "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" וכן אמרו בבא מציעא ס: 'אין מפרכסין את הכלים הישנים שיראו כחדשים אין מערבין פרות בפרות אפלו חדשים בחדשים אפלו סאה בדינר ואפלו יפה דינר וטרסית לא יערב וימכרם סאה בדינר' "כל עושה אלה כל עושה עול" דברים כה, טז וקרוי חמשה (5) שמות: "עול שנאוי משקץ חרם תועבה":

עוד אמרו זכרונם לברכה בבא קמא קיט: 'כל הגוזל את חברו אפלו שוה פרוטה כאלו נוטל נפשו ממנו' הרי לך חומר העוון הזה אפילו בשיעור מועט ואמרו עוד תענית ז: 'אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל' ועוד אמרו (ויקרא רבה לג): 'קופה מלאה עוונות מי מקטרג בראש כולם? גזל!' ודור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל סנהדרין קח:

ואם תאמר בלבבך: 'ואיך אפשר לנו שלא להשתדל במשאנו ומתננו לרצות את חברנו על המקח ועל שויו?' 

חלוק גדול יש בדבר: כי כל מה שהוא להראות את הקונים אמתת טוב החפץ ויפיו הנה ההשתדלות ההוא טוב וישר אך מה שהוא לכסות מומי חפצו אינו אלא הונאה ואסור וזה כלל גדול באמונת המשא והמתן:

לא אמר מענין המדות שהרי בפרוש כתוב בהם: "תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה" דברים כה, טז ואמרו (בבא בתרא פח): 'קשה ענשן של מדות מענשן של עריות' וכו' ואמרו שם: 'הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלושים יום' וכל כך למה? כדי שלא יחסרו בלא דעת ולא יענש:

כל שכן עון הרבית שגדול הוא ככופר באלהי ישראל ח"ו! ואמרו זכרונם לברכה שמות רבה לא על פסוק יחזקאל יח, יג: "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" – 'שאינו חי לתחית המתים!' כי הוא ואבק שלו משוקץ ומתועב בעיני ה' ואיני רואה צורך להאריך בזה שכבר אימתו מוטלת על כל איש ישראל: