מסילת ישרים - פרק ד' (חלק ג) פרק ה'

'ובפרק הכל חייבין חגיגה ה אמרו: 'רבי יוחנן כד הוה מטי להאי קרא הוה בכי כשרבי יוחנן היה מגיע לפסוק הזה היה בוכה. פסוק במלאכי ג, ה: 'וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר' עבד ששוקלים עליו קלות כחמורות תקנה יש לו?

ובודאי שאין כוונת המאמר שיהיה הענש על שתיהן אחד כי הקדוש ברוך הוא אינו משלם אלא מידה כנגד מידה, אמנם העניין הוא שלעניין משקל המעשים כך עולות בכף הקלות כמו החמורות כי לא ישכיחו החמורות את הקלות ולא יעלים הדין עינו מהם כלל כאשר לא יעלים מהחמורות, אלא על כלם ישגיח ויפקח בהשוואה אחת לדון כל אחד מהם ולהעניש אחר כך על כל אחד כפי מה שהוא.

והוא מה ששלמה המלך עליו השלום אומר: בקהלת יב, יד: 'כי את כל מעשה האלוקים יבא במשפט' כי כאשר אין הקב"ה מניח מלשכוח כל מעשה טוב קטן כמות שהוא כן לא יניח מלשפט ולהוכיח כל מעשה רע קטן כמות שהוא.

ולהוציא מלב הרוצים להתפתות ולחשב שלא יעלה האדון ברוך הוא בדיניו הדברים הקלים ולא יקח חשבון עליהם, אלא כלל ההוא בבא קמא נ: 'כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו חייו!' 

זאת אומרת: הפסוק שאמר שהיה בוכה עליו רבי יוחנן 'וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות'. אז הוא אומר: קלות - זה עושקי שכר שכיר, חמורות - זה מכשפים ומנאפים ובנשבעים לשקר. 

שלא תחשוב שהקב"ה דן כמו עבד ששוקלים עליו קלות כחמורות תקנה יש לו? מה אתה מכניס לי בפסוק אחד גם את הקלות וגם את החמורות ומה דנים כאילו הכל חמורות? אלא ודאי שזה לא הולך ככה אלא להראות לך שאפילו הקלות נידונות כמו חמורות הכל בא במשקל ואין דבר שמבתרים עליו, לא תגיד אם בן אדם עושה עבירות גדולות וחמורות אז 'בקטנות מי ישחק בכלל אז זה בכלל לא נחשב' על הכל מביאים את האדם בחשבון.

מספרים על הגאון מווילנה שהוא ראה שמישהו נכנס למסעדה כופר, אז הוא אמר לו 'אם אתה חושב שאתה כופר ואתה בזה נפטר מהכל, תדע לך שידונו אותך על כל דבר ודבר. על נטילת ידיים, על ברכה על ברכת המוציא, על דברי תורה על השולחן, על ברכת המזון, מים אחרונים, על כל פרט ופרט, שלא תחשוב 'אני כופר' זהו אני כופר... אין דבר כזה - פרט פרט פרט פרט פרט פרט אין דבר כזה! אחת לאחת למצוא חשבון, 'אחת לאחת למצוא בחשבון' אומר שלמה המלך.

אז לכן אדם צריך לדעת להוציא מלב הרוצים להתפתות ולחשוב שלא יעלה הקב"ה בדיניו הדברים הקלים ולא יקח חשבון עליהם, אלא כלל ההוא באופן כללי בבא קמא נ: 'כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו מעוהי!' המעיים שלו ייוותרו. אין דבר כזב שהקב"ה מוותר.

וכן אמרו בחגיגה טז: 'אם אומר לך יצר הרע - 'חטא והקב"ה מוחל לך' - אל תשמע לו!' וזה דבר פשוט ומברר כי הנה אל אמת ה' והוא נקרא 'אלוקי המשפט' אז במה הוא אלוקי המשפט אם לא יעשה משפט?!

והוא מה שאמר משה רבנו ע"ה דברים לב, ד: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול". זאת אומרת: כי כיון שהקב"ה רוצה במשפט הנה כך הוא עובר על המשפט המעלים את העין מן החובה כמו מן הזכות? על כן אם משפט הוא רוצה צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק בין לטוב בין למוטב והיינו "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" שפרשו זכרונם לברכה: 'לצדיקים ולרשעים' כי כך היא המידה ועל הכל הוא דן ועל כל חטא הוא מעניש ואין להימלט!

אז כשם שנפרעים בעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושים כך נפרעים מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושים. ואין עוול כשם שמשלמים שכר לצדיקים בעולם הבא אפילו על מצוות קלה שעושים כך משלמים לרשעים שכר בעולם הזה אפילו על מצווה קלה שעושים. זאת אומרת כל דבר בא בחשבון ואין להימלט. 

כמו שאמר דוד: 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך' איפה תעלה לשמים לברוח שמה אתה הקב"ה נמצא שם, 'ואציעה שאול'? לאן תלך לשאול למטה תברח לתהום לאיפה? 'הנך' כל מקום הקב"ה מצוי אין איפה לברוח! כל מקום שאתה בורח אתה בורח אליו! אין לברוח ממנו יש לברוח אליו! כמו בן אדם בורח חושב שמישהו יבוא לו מאחורה אה אה... פתאום הוא דופק בגב 'הלו' לאן תלך איפה שלא תזוז. אבל זה טוב למה זה טוב? כי אתה יודע שאתה מתוצפת ומסתכלים עליך בכל רגע והכל נקלט במצלמה והכל מחושב מחושבן. [בשוייץ אתה נוסע עברת קילומטר אחד אתה מקבל דו"ח עד לישראל והם לא מוותרים הם מערבים את הממשלה על דו"ח לא יאומן כי יסופר וזה חרטה זה שוויצרים ואפשר עוד להחליף את הכרטיס אשראי אפשר לעבוד עליהם ולעשות כל מיני קונצים] 

מכל מקום ואם תאמר: אם כן מדת הרחמים למה היא עומדת? אז עם הכל הולך משפט ועל כל דבר דנים ולא מוותרים אפילו על קלה - אז על מה יש מידת הרחמים למה היא עומדת כיוון שעל כל פנים מדקדקים בדין על כל דבר?

התשובה היא ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם שלא היה עומד זולתו כלל וכלל, ואעפ"כ אין מידת הדין לוקה. זה שיש מידת הרחמים היא מעמידה את העולם אחרת העולם לא היה קיים זה נכון, אבל אם אתה חושב שמזה מתחסרת מידת הדין היא לא מתחסרת. וזה כי לפי שורת הדין ממש היה ראוי שהחוטא ייענש מיד תכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם העונש עצמו יהיה בחרון אף כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ועוד דבר ושלא יהיה תיקון לחטא כלל כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו הוא יכול להחזיר אותו? הרי שנאף הוא יכול לחזור אחורה? איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?

אמנם מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו, היא לא תהיה מיד מידת הדין אלא יותן זמן לחוטא "ארך אפיים" ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה אותו לגמרי על המקום כמו מי שממרה את פי האלוקים, ועוד דבר: היה צריך שלא יהיה תיקון בכלל! מה שייך תיקון בן אדם רצח מה שייך תיקון? אומר שהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור! שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה.

אם האדם יעבוד על עצמו ויעקור את הרצון לחטוא, לא את החטא שהוא עקר רק את החטא והוא לא חוזר אליו זה לא אומר שבפוטנציאל הוא מחק אותו זה עלול להתעורר ביום מן הימים,

כמו אדם שהוא החליט שהוא לא כועס יותר, זה לא אומר שהוא יכעס יותר אלא 'הסר כעס מלבך' צריך להסיר אותו מהלב שאין מקום יותר כמו שאמר דוד 'לבי חלל בקרבי' אין יצר הרע יותר בפנים שלום! אם תעקור את הרצון זה נחשב כעקירת המעשה. למה ודאי שאם אין רצון אין מעשה אבל עשית מעשה - אומר ה' אני יחשיב אם תעקור מעכשיו את הרצון כאילו עקרת את המעשה ההוא שעשית, זה כאילו לא היה.

ש: ...

הרב: ודאי, אבל עצם השנאה קודם כל שאדם לא יגיע לזה ואין לו שום קירבה והוא שורף את הגשרים כמו שאומרים, הוא לא יכול להתחבר לזה, אם עדיין לא שונא סימן שיש לו משהו מהרשעים.

אז עקירת הרצון כעקירת המעשה, פירושו של דבר שימו לה מה אומר הקב"ה אומר ככה: בנקודת זמן זו שהבנת את מה שאמרתי עכשיו והחלטת לעבוד על עקירת הרצון ועקרת את הרצון והצלחת ובאמת זה עקור מאצלך לא יחזור יותר, אומר אם היתה ידיעה זאת שיש לך עתה באותו זמן של לפני המעשה של הרציחה הייתה עושה? ודאי שלא, כי אם עקור אצלי הרצון לא הייתי עושה אלא מה נודע לי רק עכשיו, אם היה נודע לי קודם והייתי במצב של הכרה כזה לא הייתי עושה, אומר הקב"ה: אני אחשיב לך שעקירת הרצון עכשיו - היא כעקירת המעשה של אז משום שמה שהיה חסר לך זה הידיעה וההכרה שאני מוכן לקבל את התשובה. 

חסד הבורא רחמים גמורים איפה יש דבר כזה?! 

מלך שביזו אותו יכול להיות שהוא יוותר? תולה בכיכר העיר! ובורא עולם שנה שנתיים עשר ישרים שלושים שבעים שנה מזלזל מורד כופר עושה מה שהוא רוצה - איך הוא מוכן לקבל אותו? רחמים גמורים שאין כדוגמתם!

דהיינו: שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה ומעיקרה כחרטת הנדר ממש ,שהוא מתנחם לגמרי, והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא! ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו - הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו.

והוא מה שאמר הכתוב בישעיה ו: 'וסר עונך וחטאתך תכופר' שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע הוא חסד ודאי שאינו משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער [הנחמה זה החרטה] 

אז קודם מנה היה? קודם היה לו הרצון לעשות חטא, קודם היה לו הנאה, עכשיו מה במקומו הדין, מה נהיה הדין? שהוא מתחרט ומצטער ובוכה ומתענה והכל - אז בעצם יש פה דין כי החרטה והצער זה כמו דין רק במקום שה' ידון אותך ויתן לך עונש שתבכה ויתן לך צער כזה - אתה כבר עושה את זה, אתה מתחרט בעצמך אתה מצטער אתה בוכה אתה מתענה אז הנה יש פה מקום לדין, וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על החטא מה שה' מאריך אפו הוא לא וויתר על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח פתח לתיקון וכן שאר כל דרכי חסד כמו שכתוב: 'ברא מזכה אבא' סנהדרין קד א: זה גם חסד, האבא נפטר רשע הבן יכול לזכות אותו, במעשיו להוציא אותו מהגיהינום להביא אותו לגן עדן. או 'מקצת נפש ככל הנפש' קהלת רבה, אם אדם נפצע ויוצא לו דם 'וקצת הנפש יצאה ככל הנפש' זה כאילו נהרג 'כי עליך הורגנו כל היום' אם אדם ויוציא לו טיפה של דם אפילו קוץ זה כאילו הוא מת, והקב"ה מחשיב שמקצת הנפש זה ככל הנפש. 

וכל אלה דרכי חסד הם לקבל את המועט כמרובה. הקב"ה מוכן לקבל מועט כאילו מרובה. 

אך זה לא מתנגד ממש ומכחיש ממש מדת הדין כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם אך שיותרו עבירות בלא כלום או שלא יושגח עליהם זה היה נגד הדין לגמרי כי כבר לא היה משפט ודין אמתי בדברים, על כן זה אי אפשר להימצא כלל.

אז זאת אומרת הקב"ה עושה אתנו חסד בזה שהוא מאריך את הזמן, בזה שהוא לא מוציא את כל הקצף על האדם, ובזה שנותן מקום לתיקון, זה הרחמים שהקב"ה מוהל בתוך הדין, ואז הדין ימוצה בשיעור קטן, שבמקום צער ועונש וכו' האדם מצטער בעצמו! 

זה אחד רואה שמישהו בא להכותו ואז הוא נותן לעצמו סתירה, אז הוא אומר 'או אם נתת לעצמך סתירה אז אני כבר לא ירביץ לך סימן שהבנת שמגיע לך מכות'. נו עסק טוב לא? אבל אם בן אדם 'לא, לא רוצה לתת לעצמו סתירה מה פתאום שאתם לעצמי סתירה מה פתאום'? אומר אין בעיה אני אתן לך ואז הוא מפרק אותו. 

אז אומר הקב"ה: תתחרט לבד, תצטער תבכה לבד, תתענה לבד, תעשה הכל לבד ואני אחשיב את המעט הזה שאתה עושה כאילו עשית הכל'! משתלם או לא משתלם?! 

אז הרבינו להביא את הדוגמא הזאת בימים נוראים שאם אחד שהוא התחייב על רצח 25 שנים והשופט נותן הזדמנות אומר לו 'אם תבכה רבע שעה פה לפני כל הקהל ותתחרט ותאמר שלעולם לא תשוב לכסלה עוד אני מוציא אותך זכאי' יאללה קום. אז מחכך בדעתו לקום פדיחה כולם פה החבר'ה כולם יצחקו ויגידו מה אתה יצאת ככה וככה עשית ביזיונות לחבר'ה וזה' בסוף הוא החליט לקום, התחיל לבכות בוכה בוכה בוכה 7 דקות בוכה יפה השופט מפסוט כולם, רק בחבר'ה צוחקים שמה פשששש, איזה ביזיונות איזה זה משחררים משפטים אומרים מילים, וההוא נלחם עכשיו מצד אחד הוא רוצה לצאת מה - 25 שנה ומצד אחד הוא לא גבר כאילו בכיין נהייתה בחורה מה אתה בוכה? עשית עשית כך, כל על עצמך את הדין...קיצור בסוף הוא מפסיק, השופט אומר לו 'כדאי עוד כמה דקות אתה מסיים ואתה משתחרר' אומר 'זהו נגמר' יצא גבר לאן יצא גבר לבית סוהר 25 שנה. עכשיו החבר'ה שלו צוחקים והוא בוכה עשרים וחמש שנה. טיפש היתה בוכה רבע שעה והייתה גומר את כל הסיפור.

אדם בא בראש השנה הקב"ה אומר לו: תבכה תבכה יום הדין תבכה רבע שעה תשתחרר מהכל תבכה אמתי, 'לא בוכה גבר מכיר בחטא אה!' טיפש מטופש, תבכה תשתחרר, אגו!! אגו. 

בן אדם במקום למהר לעשות תשובה הוא משתהה יש זמן, אני עוד צעיר יש זמן מנצל כאילו את הרחמים של הקב"ה שמאריך אפו, אבל היום רואים שהצעירים אין להם הבטחה הרבה צעירים נהרגים, פעם לא היה מצוי ככה שצעירים נהרגים כל כך אולי בתאונות היה נדיר גם לא כל כך, היום כמויות צעירים גם בניהם כל מיני מחלות, פעם היו זקנים רק זקנים 'מה לעשות זקנים זקן' היום צעירים חופשי, מנצלים יותר מידי את הקב"ה, אבל כיוון שאנחנו בסוף העולם והחנווני סוגר את המכולת אז צריכים כולם להחזיר את החובות, אנחנו נמצאים בסוף צריכים להחזיר מהר את החובות, אין בהקפה יותר כל בן אדם נתפס על מה שיש וזהו. 

ועל זה אמרו: ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא ימצא לחוטא למלט ודאי שמידת הדין לא תעזוב ריקם. 

וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בירושלמי תענית פ"ב: 'מאריך אפה וגבי דילה' הקב"ה מאריך אף אבל בסוף הוא גובה מה שמגיע לו, נמצא שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו פיתוי שיוכל להתפתות בו לבלתי הזהר במעשיו תכלית הזהירות ולדקדק בם תכלית הדקדוק, הן כל אלה השקפות שישקיף עליהן האדם ויקנה בם מדת הזהירות ודאי אם בעל נפש הוא.

אז עכשיו אם אדם יקרא את הפרק הזה ויחזור עליו יוד פעם, יראה שלא נותר לו שום מוצא אלא לפקח על דרכיו ולדקדק במעשיו כי אין אפשרות להימלט מן הדין, והקב"ה יבוא אתו בחשבון על כל דבר ודבר.

אז מה הטעם לשקר את עצמו או להשהות את עצמו? 

צריך לחוש למהר ולצאת. כמו כנופיה שהיתה חבושה בבית האסורים והם חתרו מחתרת וברחו ואחד נשאר. בא שר בית הסוהר והיכה אותו במקל, למה והיכה אותו במקל למה הוא לא ברח [זה התפקיד של שר בית הסוהר לדאוג שיברחו כל האסירים? צריך לשמור הוא היה צריך לרדוף אחרי האנשים ברחוב ולתת מכות בראש, מה ברחתם?! זה שנשאר דוקא צדיק, לא! הם חתרו מחתרת וברחו כי הם מתיירים מעונש אז הם ברחו, אבל אתה מצפצף יש לך סיגריות יש לך אוכל יש לך מזרון אה מבסוט אה ע"ח אה אתה לא בורח מה זה כלום בשבילך כאילו - זה צריך לקבל מכות.

אז אומר: יש לך חתירה התשובה זה חתירה אתה יכול לברוח ואתה לא בורח סימן שאתה לא פוחד מהעונש של הקב"ה, אה אתה לא מפחד מהעונש אתה תקבל מכות חביבי אתה תראה מזה עונש.

נותנים לך הזדמנות הרבה ברחו תראה כמה בעלי תשובה מיליון וחצי תרוץ תרוץ אחריהם רוץ תברח! 'לא בורח אני טוב לי טוב לי כמו שאני טוב לי'. טוב לך בסדר יבוא שר בית הסוהר ויתן לך, אז לכן כל בן אדם צריך לראות איך לעשות ולחיות בזהירות בזהירות לשים לב.

אז למדנו יש שלמי הדעת אלה שלא מוותרים על שום דבר, ורוצים להיות בשלמות גמורה, ומבינים של כל חסרון זה איום ונורא, והמעלה בעולם העליון זה רק מכמה שתגיע לשלמות, ואם לא אתה אח"כ תיכווה מחופתו של חברך ותגיד למה הוא נמצא שמה ואני כאן? 

אחד שמגיע להופעה חשובה אני לא יודע משהו גדול והוא אחר בכמה דקות בסוף נשאר בחוץ, אם היה מקדים כמה דקות - שורה ראשונה, אבל הוא איחר כמה דקות - בחוץ. והוא מאחורי הדלת מנסה לשמוע מה יש בפנים. תחוש תמהר תזדרז! 

ש: ...

הרב: אם בעל נפש הוא, פירושו של דבר שהאדם הזה אכן מתעורר לעשות את רצון הבורא והנפש שלו שולטת על הגוף והוא רוצה להשיג אורחות חיים בעולם העליון.

עכשיו פרק ה' 

 בביאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם, מה גורם לנו להפסיד את הזהירות מה שאנחנו למדנו.

אמרנו שזה שלימי הדעת, אבל בינוניים זה אלה שאומרים שמסתפקים שהן יהיו בגן עדן במקום נמוך והם שכחו כמה הם מקנים פה אחד בשני. וההמון זה רק אם מזכירים להם את חומר הדין ואת עומק הדין, דהיינו את השכר והעונש זאת אומרת: דרך ההפחדה, אי אפשר להביא את ההמון רק דרך ההפחדה, שידעו שכר ועונש שהקב"ה לא וויתר לאברהם ולא ליצחק ולא ליעקב ולא לאף אחד. 

והנה מפסידי הזהירות וההרחקה הם מיני מפסידי המידה הזאת ומרחקיהם שלשה: 

האחד - הוא הטיפול והטרדה העולמית. שאנשים טרודים יותר מידי יש להם ביזנס יש להם בעיות יש להם חובות יש להם ארנונה יש להם גמ"ח; גז מים חשמל, יעש להם כל מיני דברים הם כל הזמן טרודים טרודים זה מפסיד את הזהירות. 

והדבר השני - זה השחוק והלצון. ליצנים ליצנים צוחקים כל דבר אה אה בדיחות הכל חריט מסתכלים על ההוא צוחקים על ההוא וזה ופה ושם. 

השלישי - זה החברה הרעה שמחוברים לחבר'ה לחבר'ה, אז החבר'ה מורידים אותם לשאול תחתית איתם ביחד.

שלושה דברים שמעקבים את האדם ממידת הזהירות לעשות חשבון נפש כדי שיגיע לחיי העולם הבא ויזכה בעולם הזה, זה הטרדה העולמית, זה השחוק והלצון, וזה החברה הרעה. שלושת הדברים האלה חייבים להתרחק מהם! אם לא נופלים בהם.

וההמשך יבוא מחר בעזרת השם.

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.'