ברכות הראייה והשבח: דיני ברכת האילנות, זיקים, רעידות אדמה, ברקים ורעמים – בין עיקר הדין למנהג והזהירות מברכה לבטלה

 

- - - לא מוגה! - - - 

המחלה עליך אתה, בוא נעבור לך.

שלמה כהן, אתה אומר קדיש, זה מצווה גדולה, תזכה למצוות, אבל צריך בבוקר, לפני שאומר את הקדיש

הראשון תגיד את השמות של הנפטרים.

כשאדם אומר לעילוי נשמת האבא או לעילוי נשמת האמא, זה באופן אוטומטי.

לא צריך להגיד שם אלא ברק ארעי דאבו,

אבל כאן זה על האחים.

וכדי שיהיה להם עילוי נשמה אמיתי,

לכן צריך להגיד את השם.

גם אדם שקיבל התחייבות לומר על איזה אדם קדיש, מצווה גדולה, זה דבר חשוב,

אבל כיוון שהוא לא בן,

אז לעולם צריך להגיד את השם פעם אחת בבוקר. זהו.

לפני שאתה אומר קדיש על ישראל, לפני הודו,

תגיד לי את השמות שלהם ויהיה מנוחתם בגן-עדן, תזכה למצוות, יישר כוח.

היינו בסימן רכו,

אדם שיוצא בחודש ניסן, רואה איננה דבלבלבלבל, מברר, שלא חיסול בעולמו כלום,

מרא בו בריאות טובות, אילנות טובות, לענות בהן בני אדם.

כל זה אם הוא רואה את האילנות עם הפרחים,

אבל אם האדם הזה איחר,

הגיע בסוף ניסן וכבר יש על העצים האלה פירות.

הלשון של ספר האשכול, הטוב והשולחן ערוך,

ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, יברך עוד. הפסיד.

השנה הזאת, ברוך השם, היה לנו הרבה גשם גם אחרי פורים,

ולכן הפריחה הייתה מאוחרת.

גם בסוף ניסן היו עדיין פרחים על העצים.

אבל מי שזוכר,

בשנה שעברה לא ירד גשם אחרי פורים, מזג האוויר היה חם,

ולכן בסוף ניסן הרבה עצים כבר לא היו עליהם פרחים אלא רק פירות.

איך הפסוק אומר שם בפרשת בעלותיך?

ויוצא פרח ויצא עץ ציץ ויגמול שקלים.

אם הגיע כבר לשלב האחרון, גמרנו, הפסיד.

ולכן אנחנו משתדלים להדר,

להקדים,

לברך בתחילת החודש כדי להדר בדבר, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

אדם שלא רואה את הפרחים,

עיוור, מחלוקת אם יכול לברך או לא,

ההלכה צריכה להיות אומנם ספק ברכות להקל, אבל יש שם עצה פשוטה,

יאמר לאדם אחר, תאמר בקול רם,

החזן יאמר בקול רם,

יכוון עליו ויוציא אותו ידי חובה.

כך גם לגבי הלילה.

אדם הולך בלילה בראש חודש ניסן וכמעט שאין אור מהירח.

ממילא הוא לא רואה. אם הוא לא רואה, הוא לא יכול לברך בלילה.

אם יהיה לו איזה פרוג'קטור,

יאיר טוב את הפרדס שלו,

אני מסכים. זה לא בעיה מצד הלילה, מצד החושך, שלא רואים.

אם יאיר באיזה זרקור, באיזה פרוג'קטור, אין בעיה.

אבל בדרך כלל בפרדסים אין עדיין פרוג'קטורים,

ולכן, וכן גוונה,

מן הראוי שאדם יחכה, ימתין ליום,

שיראה את הפרדס במלוא הודו ותפארתו,

ואז בעזרת השם יוכל לברך את הברכה הראויה.

אני עובר לסימן רכז.

על הזיקים,

והוא כמין כוכב היורק החץ באורך השמים ממקום למקום,

ונמשך אורו כשבט.

מברך, עושה מעשה בראשית,

ואם ירצה יאמר שכוחו גבורתו מלא עולם.

אלה הדברים שהמשנה אומרת לנו במסכת ברכות בדף נד,

וכך אנחנו פוסקים להלכה למעשה.

המשנה אמרה את המילה זיקים,

ויש לנו בזה שני פירושים,

ושניהם נכונים להלכה.

הפירוש הראשון,

פעם אחת ל-76 שנים רואים את הכוכב שביט.

הכוכב הזה הוא לא רק עגול, יש לו גם כמו זנב.

זה דבר שהוא פלא, דבר משונה,

ולכן צריך לברך עליו, עושה מעשה בראשית.

זה הפירוש הראשון. הפירוש השני,

הזכירו אותו גם אברהי גאון, הרמב״ם ושאר הפוסקים.

הכוונה היא, מה שאנחנו קוראים בשפה שלנו,

כוכב נופל.

גם על זה צריך לברך, עושה מעשה בראשית.

בדרך כלל הכוכבים, הירח,

כל היקום מלמעלה,

מתפוררים חלק מהם ונופלים עלינו אבנים.

כדי להגן עלינו,

הקדוש-ברוך-הוא ברא את האטמוספירה.

בגובה של 80 90 קילומטר

יש אטמוספירה ששוחכת עלינו.

כשנופל איזה אבן גדול,

מגיע לאטמוספירה ונשרף שם.

לפעמים נופל הר גדול מאוד, חלק נשרף,

חלק מגיע גם לכדור-הארץ,

נופל לים או למקומות אחרים.

אבל ביום אתה לא רואה, לא מרגיש את זה,

כי ביום אור השמש מחהה, אתה לא רואה את ההבזק הזה.

בלילה, חושך,

ואז אתה רואה את ההבזק,

אתה רואה את הכוכב כאילו נופל.

הכוונה היא שזה נשרף באטמוספירה,

ולכן גם על הפלאים האלה צריך לברך, עושה מעשה בראשית.

תודה.

ההבדל בין שני הפירושים.

אתמול בלילה, נניח, ראיתי את הכוכב שביט עם הזנב וברכתי.

עכשיו, הלילה הזה, עוד הפעם אני רואה את אותו הכוכב.

אל תברך. זה אותו כוכב. ברכת כבר אתמול בלילה,

רק אם לא תראה איזה חודש תוכל לברך עוד הפעם.

ראית את זה אתמול בלילה?

ממילא.

אתה לא יכול לברך עוד הפעם היום.

אבל,

אתמול בלילה ראיתי כוכב נופל. ברכתי, עושה מעשה בראשית.

הלילה עוד הפעם אני רואה, עוד הפעם תברך.

זה לא אותו כוכב שהיה אתמול, ההוא נשרף.

ההוא ניגיע לאטמוספירה, חלף הלך לו.

עכשיו זה משהו אחר.

ולכן, בחי גוונה, יחזור עוד הפעם לברך. דיברנו בזה לגבי בית-קברות.

אדם שהיה בית-קברות הירקון,

היה שמה בריח אשר עצר אתכם בדין.

עכשיו הוא הולך לבית-הקברות בסנהדריה.

זה בית-קברות אחר, צריך עוד הפעם לברך,

אפילו אם לא עברו 30 יום,

קרן, שזה מקום אחר, גם פה. אותו כלל יהיה גם פה.

שניהם, שני הפירושים נכונים להלכה.

מר רב אל-חביב, בתשובותיו,

הוא אומר שיש שטענו, לא ראינו שמברכים את הברכה הזאת בשם ומלכות.

אז הוא עונה להם, לא ראינו אינה ראייה, וצריך לברך בשם ומלכות.

כך העתיקו להלכה גם מרן החידה,

חסד לאלפים ושאר הפוסקים,

העתיקו אותם כאן על המקום גם על שערי תשובה,

סעיף קטן א',

ולכן צריך לברך, צריך לומר את הברכה הזאת.

לפעמים האסטרונומים אומרים מראש,

הם חוזים את הדברים האלה,

הם רואים דרך הטלסקופ שלהם, הם רואים את המטר של האבנים שמתקרב אלינו.

אז הם אומרים לך, תסתכל בשעה עשר בלילה בצד צפון, מקום זה וזה,

אתה תראה את הגשם של המטאורים.

הם לא קוראים לזה כוכב-נופל, הם קוראים לזה גשם מטאורים.

אומרים לך שזה יהיה. זה לא משנה אם אתה יודע מראש או לא יודע מראש.

ראית?

היה הדבר הזה?

תברך את השם, תאמר מייד, הוא עושה מעשה בראשית.

מרן ניסח את הדברים האלה של הדוגמה של כוכב-נופל,

והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט.

אלה הדברים שמרן כותב.

כמו שאמרנו, כך המסקנה,

כך ההלכה למעשה.

עוד דבר שגם עליו צריך לברך,

ועל רעידת הארץ.

בלשון המשנה, זוועות,

גם על רעידת אדמה, גם כן צריך לברך את הברכה,

עושה ועשה בראשית אור שכוחו וגבורתו מלא עולם.

כדור-הארץ כל הזמן רועד.

מי שיהיה בחדר המעבדה,

יש את החדר המיוחד עם המכשירים,

אתה לא תראה אפילו שנייה אחת שהכול עומד.

כל הזמן זה רועד.

אלא מה?

זה אחד בסונאם ריכטר, או חצי בסונאם ריכטר,

תנודה קלה מאוד שאף אחד מאתנו לא מרגיש,

על זה אין ברכה.

נכון הדבר שיש משהו,

על המשהו הזה לא תקנו חכמים ברכה,

אלא אם כן אתה מרגיש בדבר.

בדרך כלל כשיש רעידת אדמה בדרגה שלוש,

דרגה שלוש מרגישים,

ובפרט אותם האנשים שגרים בקומה 30, קומה 40,

שם מרגישים את זה הרבה יותר.

אם יש דוסטרה,

תסתכל, אתה רואה, אין רוח, אין כלום,

וזה מתנדנד.

מי נגע בזה?

הארץ.

הארץ רועדת, ולכן קורה מה שקורה.

אדם שחש בדבר הזה צריך מייד לברך.

מה זה מייד?

תוך כדי דיבור.

כמה זמן לוקח לך לומר את המילים שלום עליך רבי?

כך גם פה.

זה לוקח שנייה ורבע.

עבר שנייה ורבע מרעידת האדמה, לא יכול לבד.

הרבה אנשים מתבלבלים, באותו רגע שקורה רעידת אדמה הם צועקים שמע ישראל, השם מלך.

טוב, שקודם יברך.

אחרי זה להגיד שמע ישראל. אני לא אומר שאסור להגיד שמע ישראל. אני רוצה גם להגיד וידוי, שיגיד וידוי ארוך, יגיד וידוי של יום הכיפורים.

אבל קודם כול, שישים לב בראש ובראשונה את הברכה.

גם בדוגמה הקודמת,

כוכב שנופל צריך להיות תוך כדי דיבור,

אבל באותו רגע הוא הסתכל, ככה היה יפה,

אחרי שלוש דקות הוא נזכר,

גמרנו, הפסיד.

אלא תוך כדי דיבור שנייה ורבע בזמן שהוא ראה את נפילת הכוכב,

רק אז הוא יוכל לברך עליו הכי לו.

על הכוכב שביט זה אחרת.

הכוכב שביט, אתה רואה אותו כל הזמן.

הכוכב הזה עם הזנב, אתה רואה אותו לא רק בשנייה הראשונה, גם אחרי זה.

אבל כאן, לגבי כוכב נופל או רעידת אדמה,

צריך שזה יהיה תוך כדי דיבור עליו הכי לו.

מי שלא בירך, התבלבל, אמר שמע ישראל ולא בירך.

אבל אחרי שעה-שעתיים עוד הפעם יש רעידת אדמה.

המדענים אומרים,

נניח הרעש הקודם היה דרגה חמש,

תמיד יש רעשי משנה.

אחרי שעה-שעתיים, אז לא יהיה חמש, יהיה ארבע.

אבל גם דרגה ארבעה, אנחנו גם מרגישים את זה הרבה,

ולכן אם לא בירך קודם, אתה יכול לברך אחר כך.

אבל הפוך, אם בירך בפעם הראשונה,

אחרי שעה עוד הפעם, לא צריך לברך. זהו,

מה שהוא בירך בהתחלה ופוטר את שאר היום, לא הסיח דעתו,

ולכן לא צריך לחזור ולברך. אבל אם לא באוף הפעם הראשונה,

יכול לברך בפעם השנייה על רעידת האדמה.

כאן בארץ הדבר הזה מצוי.

כל שלושה-ארבעה חודשים יש לנו כאן, באזור הזה, רעידת אדמה.

לא תמיד אנחנו שמים לב,

אלה שגרים,

עין-גדי,

עמק בית-שאן, בקעת-הירדן, טבריה,

הם נמצאים לאורך השבר שם,

כן, שם הם מרגישים את זה. הם קרובים מאוד למוקד הרעש והם מרגישים את זה מאוד.

אנחנו רחוקים ממוקד הרעש 100 קילומטר או פחות או יותר, ולכן אנחנו מרגישים את זה פחות,

אבל להלכה אין הבדל בין זה לזה.

כולנו אמורים לברך את הברכה האמורה.

כמו שאמרתי, לעתים קרובות זה קורה,

וכל פעם אתה מברך מחדש.

אם בירכנו לפני חודשיים,

עוד פעם יהיה, עוד פעם לא צריך לסמוך על מה שפעם אחת, זה לא פעם אחת לכל החיים,

אלא כל פעם זה כוח מחודש אם היית רוצה לעשות רעידת אדמה בצורה מלאכותית.

היית צריך להביא מיליון טון חומר נפץ כדי לזעזע את האזור, וכאן, בלי חומר נפץ ובלי כלום,

הקדוש-ברוך-הוא עושה את כל זה.

איך זה נעשה?

הגמרא שם,

במסכת ברכות.

בדף נט הגמרא אומרת שהקדוש-ברוך-הוא רואה איך שאומות העולם יושבים בשלווה, משעמדים את ישראל,

מוריד שתי טיפות, שתי דמעות,

ומזה נעשית רעידת האדמה.

כך אמרו לו שם מרב קטינה,

אלה הדברים שנאמרו שם בגמרא,

ולכן אנחנו מברכים גם, משבחים באותו רגע, על גבורי עולם שכוחו וגבורתו מלא עולם.

עוד דבר שגם עליו צריך לברך,

אדם שרואה את הברקים, שומע רעמים,

גם עליהם מברך,

עושה מעשה בראשית,

או שכוחו וגבורתו מלא עולם.

גם כאן התנאי הוא,

בתוך כדי דיבור,

יניח היה רעמים,

מאותו רגע שנגמר הרעם יש לך עוד שנייה ורבע,

אבל אם מאותו רגע שנגמר הרעם רק אחרי שלוש שניות הוא נזכר,

עבר כדי דיבור, הפסיד.

לא יכול יותר לומר את הברכה, אלא צריך להיות דווקא תוך כדי דיבור.

עוד תנאי נוסף, מרן אומר בסעיף ב'

כל זמן שלא נתפזרו העבים נפתר בברכה אחת,

ונתפזרו בין ברק לברק, בין רעם לרעם,

צריך לחזור ולברך.

זאת אומרת,

בדרך כלל אדם מברך על הפרקים והרעמים רק פעם אחת ביום.

קורה לפעמים מקרה נדיר מאוד, שייתכן שאדם יברך פעמיים. הקצב?

בבוקר היו ברקים ורעמים, בבוקר בירכתי שכחו גבורתו מלא עולם.

בצהריים התפזרו, העננים התפזרו,

השמש היתה שולטת בכיפה, לא היה אפילו ענן אחד.

אחרי הצהריים עוד הפעם התקדרו שמים ורעמים, עוד הפעם יש ברקים ורעמים,

רק במקרה החריג הזה יוכל לברך פעם שנייה.

אבל בדרך כלל זה לא מצוי,

בדרך כלל פעם אחת ולא ישנה לא.

אלה הם הדינים של ברכת הברקים והרעמים.

הגמרא, הפוסקים כולם, פה אחד אמרו לברך את הברכה הזו, וצריך לברך בשם ומלכות.

בא פתח הדביר.

פתח הדביר היה לפני כ-150 שנה.

הוא הראשון שכתב,

מנהג העולם לא להזכיר שם שמים.

אומרים, ברור שכוחו גבורתו מלא עולם,

לא מזכירים שם שמים.

כך כותב גם בספר בן-איש חי,

שנה ראשונה, פרשת עקב, סעיף טז. הוא אומר,

המנהג בבגדד אומרים בלי שם.

הוא שאל את חברו, הגאון רבי אליהו מאני.

ענה לו חברו,

גם בארץ-ישראל, גם כן המנהג אומרים בלי שם.

כך כותב גם בספר יזכיל עבדי בחלק ח',

מנהג החלבים ארם צבא אומרים בלי שם.

ועוד מהאחרונים שהלכו בדרך הזאת, הנדבי אליהו ועוד.

למה? מדוע?

רבי אלישחי כותב,

כתוב הטעם בספר פתח הדביר,

ואין לי את ספר פתח הדביר.

לא היה לו, לכן לא כתב לנו את הטעם.

היום ספר פתח הדביר נתפס מחדש.

היום אתה פותח ורואה,

והרב מסביר יפה, הוא אומר,

הן רבים מה טעם הארץ.

יש הרבה אנשים מעמי ארצות,

והם עלולים לברך ברכות למטלה.

הם לא יודעים שרק תוך כדי דיבור.

הם לא יודעים שלא מברכים פעמיים ביום,

והם עלולים לברך ברכות למטלה,

ולכן הנהיגו אותם שיגידו בלי שם השם.

אם אז היה דבר כך, צריך לומר גם היום.

גם היום ייתכן שהאדם הזה יטעה.

האינסטלטור גמר להחליף את הדוד-שמש,

עכשיו הוא צריך להוציא את החבית הישנה.

אז הוא יגלגל את החבית על הגג שלו,

הוא שומע כמו רעמים.

אולם הוא יעמוד ויברך שכוחו ברכותו מלא עולם.

יש היום מטוסי קרב, כשהם נוסעים,

משמיעים קול רעם ממש כמו רעמים.

שוב, יעבור איזה מטוס,

והאדם הזה יעמוד כל פעם ויגיד ברכות לבטלה.

ולכן, משום זה אנשים בעמי הארץ,

אלה שלא יודעים הלכה, אלה שלא למדו הלכה,

הם מנועים לברך,

זה הטעם של פתח הדביר,

וכמו שאמרנו, כך הנהיגו ברוב הקהילות שלנו.

אבל,

יהודי תמיד חכם, תמיד חכם בקי בהלכה,

והוא ראה גם את הברק,

בלילה אתה יכול לראות טוב,

אתה גם רואה את הברק וגם שומע את הרעמים.

המטוסים האלה עדיין לא עושים ברקים,

רק הם משמיעים רעמים,

אבל ברק אין. גם אם קוראים למטוס הזה ברק,

הוא לא מראה ברקים.

ולכן,

כאן, החכם הזה יודע לך,

הוא גם ראה את הברק וגם שומע את הרעמים, יודע בוודאי ב-100% שצריך לברך,

ומי שירצה,

רשאי יהיה לברך את הברכה האמורה גם בשם השם.

כל מה שאחרונים מעידים,

כל זה לאנשים עמי הארץ,

ולאנשים, לעמך,

לאנשים עמי הארץ, אין לך נומה.

רצוי באמת לא להגיד אותם להגיד שם שמים,

שם וחלילה,

יבואו לידי שיבוש, יבואו לידי ברכות לבטלה.

אבל תמיד חכם שהוא נזהר מאוד,

יודע את חומר האיסור של איסור ברכה לבטלה,

אותו אדם זהיר,

רק כשהוא רואה את הברק ושומע את הרעמים, תרפה,

ואז הוא אומר שכוחו גבורתו מלא עולם.

אין בעיה בדבר, מעיקר הדין כן.

הכלל הוא,

מה שכתוב בגמרא ובפוסקים,

אין לנו כוח לבוא ולעקוב את הברכה הזאת.

ויש לנו דוגמאות רבות לדבר.

דוגמא ראשונה,

אדם שלוקח פירות או ירקות, תבל ודאי,

צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות,

מברך קודם ברכה, מלך העולם,

אשר קידשנו במצויותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות.

לא על כל דבר אפשר לברך.

אם זה תבל ודאי, שחייב.

אבל אם זה לא חייב, אם זה בא ממקום שלא כבשו עולי בבל או דברים אחרים,

אסור לו לברך.

למדנו כאן, במקום הזה,

שנה שלמה לקח לנו,

למדנו בסימן ש״ל״א,

סימן ארוך, יש שם 147 סעיפים,

למדנו והסברנו הלכה אחרי הלכה.

יש עשרות סעיפים שאדם צריך לדעת מתי כן מברכים ומתי לא.

האם מישהו אמר שאסור לתלמיד חכם לבוא ולברך וציוונו להפריש תרומות ומעשרות,

שמחלילה תהיה לו טעות? מה פתאום?

הוא, ברוך השם, למד, הוא בקי בכול,

אבל הוא יודע,

הוא יודע בוודאי שזה תבל ודאי, הוא יודע שכעת חייבים לברך.

הוא ייקח ויברך, אין שום בעיה, למרות שיש עשרות תנאים.

כאן אצלנו רק שני תנאים. שם יש עשרות תנאים כדי לדעת מתי כן ומתי לא. מרן כתב לנו סימן ארוך.

אפילו אחי, זה אדם שיודע.

לא מונעים בעדו מלברך.

כך הוא הדין גם לגבי ברכת הטוב האמיתי.

דברי הגמרא, מרן העתיק אותם למעלה בסימן קעה.

מתי מברכים הטוב האמיתי?

שתיתי כוס יין.

אחרי זה מביאים לו יין שני, יין אחר,

שהטעם שלו יותר טוב.

מברך על היין השני, הטוב האמיתי.

גם שם למדנו, יש עשרה תנאים.

לא תמיד אתה יכול לברך את הברכה הזו.

רק אם יהיו כל העשרה תנאים, הכול יקוים,

רק אז תוכל לברך עליו אחי לאור.

האם מישהו אמר שאסור לברך את הברכה הזו?

אף אחד לא אמר דבר כזה.

אני שמעתי את מורנו ורבנו החכם בן-ציון פעם, שמעתי אותו, מברך הטוב האמיתי.

האם מישהו יאמר שמא חלק לא ידעו את התנאים האלה,

שמא חלק מהם יברכו ברכות ובטלה?

לא.

לא שמענו גזירה כזו.

תלמיד חכם שבקי בכל התנאים, יברך.

אינך הנמי, אם אתה שואל על עמי הארצות,

אני מסכים אתך.

הייתי לפני חודש באירוסין, היה שם איזה כוכב,

הוא אומר לי,

הלילה הזה נקבע בייכתי 36 פעם, הטוב האמיתי.

יש שם הרבה עינות. זה משחק הרבה. עוד זה מדבר?

עוד הפעם. היה בידו כוס יין? עוד הפעם, בשיעור המלכות.

אני פחדתי לענות אמן.

אני לא בחנתי אותו אם הוא בקי בכל התנאים או לא.

אז על הברכה שלו אמרתי, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. פחדתי.

שאלתי אותו, אמרתי לו, אתה לא שיכור מ-36?

הוא אומר, לא שותיתי רביעית מכל אחד. מכל אחד רק כמה גרמים, אבל כל אחד טעם אחר,

ולכן הוא פסק, טוב, יא ניר שאני אחלוק.

השיכורים, יש להם מפלגה גדולה מאוד, היא המפלגה הכי גדולה בעולם.

אתם לא מכירים עדיין את המפלגה הזאת.

התנאי הראשון, מתי אנחנו יכולים לברך הטוב והמתים?

אם יש שניים,

אם האדם הזה שותה לבד,

גמר ארוחת ערב, שותה לבד,

אפילו ישתה ארבע וחמש שנות, הטוב והמתים.

התוכן, הטוב לי והמתים לא.

אין דבר כזה שלבד יברך.

צריכים לפחות שיהיו שניים, זה התנאי הראשון.

התנאי השני, שזה יהיה שתייה בקבע, לא ערעי.

תנאי נוסף, אם הוא נמצא בסוף הארוחה.

לפני מאים האחרונים הביאו לו את הכוס השני.

לא יברך הטוב והמתים, אלא יש לך עכשיו ברכת המסון.

ייקח את הכוס השני, יעשה עליו כוס ברכת המסון,

ושם בברכה הרביעית הוא אומר,

המלך הטוב והמתים לכל שבכל יום ויום.

הוא יתיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא יתיב לנו. והנה יש לך את התוכן של הטוב והמתים. בשביל מה תגיד פעמיים?

זאת ועוד.

מתי מברכים הטוב והמתים?

אם עדיין יש לו מהבקבוק הקודם,

אלא בגלל שהיין השני הוא משובח,

לכן הוא מביא את השני.

אבל אם הראשון נגמר, הוא כבר שתה אותו, נגמר,

עכשיו הוא מביא את השני בגלל שהראשון נגמר,

בזה אין את ברכת הטוב והמתים.

תנאי נוסף,

מתי אני אומר ומברכים הטוב והמתים?

אם האדם הזה הביא מהמחסן, מהחדר השני.

אבל אצל השתיינים,

הרבה זמן עד שיביאו משם,

מי יודע מה יקרה בינתיים.

יש להם בארון, יש לו בר,

יש לו בר מאחוריו,

מוציא משם ושותה בזה, אי-אפשר לברך הטוב והאמיתי.

והסיבה היא,

למדנו למעלה ברש יא,

אתה בא לברך את השם, צריך לברך מהכי טוב.

יש לך כאן בבר, למה בירכת על היין הזה?

היית מוציא את היין הטוב, לברך עליו הגפן.

ולכן גם במקרה הזה אין את הברכה האמורה.

זאת ועוד,

היום, בזמן הזה, על כל העינות שבלשו כמעט לא ניתן לברך הטוב והאמיתי.

ולמה?

מה קרה? אני אומר לך, כל העינות,

יש הרבה עינות שהן למהדרין מן המהדרין, מברכים עליהם הגפן,

והטעם שלהם משובח.

מוכרים בקבוק ב-500 שקל, 700 שקל. למה אני אומר שאין?

הסיבה היא פשוטה.

מתי אפשר לברך הטוב והאמיתי?

כשהיין השני יותר טוב, יותר משובח.

היום אתה לא יכול לדעת.

לפעמים בעל היקב קנה ענבים בזול. מענבים לא היה משהו.

גם היין יצא על הפנים, כמו שאומרים. לא יצא טוב.

אבל יש להם ינן.

האיש מקצוע הזה עושה מעפר זהב.

פה בארץ אין את המקצוע הזה.

בצרפת יש פקולטה מיוחדת באוניברסיטה, שם לומדים שבע-שמונה שנים את המקצוע הזה.

הוא לוקח את היין, מכניס אותו למעבדה,

והוא יודע מה יש ביין הזה,

כמה אחוזים סוכר, כמה אלכוהול, יודע את כל התרכובת.

ואחר כך,

תראה שם, החדר שלו זה כמו מעבדה.

יש לו עשרות סוגי תמציות,

אז הוא יודע מה לערבב, חלק להוסיף אלכוהול,

חלק להוסיף רבע אחוז מהתמצית הזאת, חצי אחוז מהתמצית האחרת. וכן, עם זה הדרך,

עושה לך כמה תערובות ונהיה היין הזה משובח.

אם הוא טעה מאוד אז הוא מוכר בקבוק ב-500 שקל, למה ימכור את זה ב-20 שקל?

זה מה שעושים היום בעיקבים.

אז מי אמר לך שהענבים היו טובים?

מי אמר לך שיין היה טוב?

אולי היינן היה טוב, היינן היה מקצוען וידע לעשות יש מאין, ידע לעשות את היין הזה שנשמע.

אומרים לך,

על הסטיקר שם כתוב, היין הזה זכה בפרס.

מה זה הפרס? הם שותים, לפי הטעם.

בסדר, היה טעים להם, נתנו לו פרס.

אותנו זה לא משכנע.

מתי כן יוכל לברך על היין הטוב והמתי?

יש לו יין ביתי.

הוא עשה בבית שלו יקבה טהרני,

ואז הוא מביא לך יין אמיתי, שם אין יינן, שם אין את הקונסים האלה.

הוא מביא לך כוס יין, תברך על זה הטוב והמתי.

כמה אנשים עושים יין ויוצא להם יין משובח?

בודדים.

הרוב הגדול, מה זה? יינות של השוק.

ולכן אותו השיכור, אותו השתיין שבירך 36 פעמים,

זה לא היה שם יין ביתי, הכול היה יינות של השוק.

מסתמא הוא בירך 36 פעם,

בירך ברכות לבטלה, השם ירחם עליו.

הוא אדם נורמלי,

אם הוא מברך ברכה לבטלה זה עונש כבד,

אבל אדם שהוא שיכור, לא יודע, אם יש לו עונש,

אולי הוא פטור מכל המצוות והוא רחום מחפר אבות.

אבל עקרונית,

היום לא מצוי לנו הדבר.

אפילו, אחי, אם יהיה לאדם יין ביתי, אתה משוכנע שזה יותר טוב, יש לך את כל התנאים?

עקרונית כן. לא עקרנו את הדרכה הזו, חלילה.

תמיד חכם שבקיא בהלכה, יכול לברך.

תראו בסביר, ברכת יוסף של הגאון, רבי יוסף ידיד.

חצי מהספר זה על הסעיף הזה,

שם הוא כותב את כל העשרה תנאים,

מתי כן אפשר לברך את הטוב אמיתי ומתי לא.

אז תמיד חכם שבקיא בכל,

יש לו יין ביתי,

יין שני יותר טוב, ולכן הוא יכול לברך.

אבל אצלנו כאן הדבר הרבה יותר קל, בסך הכול יש לנו שני תנאים.

תמיד חכם שבקיא בשני התנאים האלה,

גם ראה את ההבזק של הברק וגם שומע את הרעמים,

עקרונית יכול, עקרונית רשאי לבוא ולברך את הברכה הזו על הברקים והרעמים.

יכול לומר שכוחו גבורתו מלא עולם.

לא כדאי לומר שתי ברכות,

עדיף יותר יאמר רק ברכה אחת, שומע את הרעמים, יאמר עליהם שכוחו וגבורתו מלא עולם,

וטוב יותר ועדיף יותר.

יום אחרי יום, אפילו אם לא התפזרו העננים, יברך.

האדם הזה בשמונה וחצי בלילה היה ברקים ורעמים וברך.

אחרי זה הלך לישון.

קם בשתיים בלילה לומר תיקון חצור,

עוד פעם שומע ברקים ורעמים.

למרות שזה אותו לילה.

התחלתי בשמונה וחצי, זה היה ליל שבת, וגם כעת זה ליל שבת,

אבל היה כאן באמצע ההפסק.

נרשן ארבע-חמש שעות,

חמש השעות האלה מהווים היסח הדעת, הפסק,

ויחזור עוד הפעם לברך. או על הדוגמה הקודמת,

בשמונה וחצי הייתה רעידת אדמה והוא בירק,

אחר כך הוא הלך לישון.

קם בשתיים וחצי, עוד הפעם רעידת אדמה, עוד הפעם מברך.

למה היה כאן היסח הדעת,

סילוק גמור ממה שהיה,

ולכן נחזור עוד הפעם לברך שוב את אותה הברכה.

לא, לא יברך.

לא יברך.

אם האדם הזה פעם הראשונה ראה את הברקים ולא בירך,

אחרי זה שומע את הרעמים מייד תוך כדי דיבור ולא בירך, הפסיד.

אבל אם אחרי כמה דקות עוד הפעם יש ברקים ורעמים,

בפעם השנייה הוא יכול לברך. רק שישים לב שיהיה תוך כדי דיבור. נשים לב, בפעם השנייה, כמו שאמרנו קודם על השביט,

לא אמר קודם אחרי זה יכול, גם פה בפעם השנייה סיבוב שני יכול, כמו שאמרנו גם ברעידת האדמה.

מה מה ההפספור של השינה שלו באמצע אדמו,

היה כל היום ברקים ורעמים,

והוא ישב בערב שלוש שעות?

על שינה ביום קצות השולחן דן אם זה יהיה הפסק או לא, כי אצל רוב ככל העולם לא ישנים ביום,

ולכן על השינה ביום יש לנו ספק.

אבל שינה בלילה אין שום ספק,

בוודאי שרשאי וצריך לחזור ולברך אחרי שיקום משנתו.

בסדר, אתה מסתכל על הצד האחד. עכשיו, תסתכל על הצד השני.

יש היום כ-3 מיליון יהודים דתיים.

כמה מהם באים כמוך כל יום ללמוד תורה?

כמה מהם יודעים, צריך שיהיה תוך כדי דיבור פעם אחת ביום,

מתוך 3 מיליון יהודים,

הלוואי שיהיו 5%,

אולי זה הרבה, שיודעים,

רוב האנשים, גם אנשים דתיים,

לא יודעים את התנאים האלה,

ואז הם עלולים לברך ברכות על הטלה.

לפרט היום, כשיש מטוסים, בזמנו של פתח הדביר, עוד לא היה.

היום יש את המטוסים, הרבה יותר בעיה.

אני הכרתי תמיד חכם אחד שטעה וברך. היה מטוס והוא חשב שזר העמים, ומסכן לא ידע.

אבל אתה רואה, במציאות האנשים נכשלים.

ולכן, אם השאלה היא,

אתה שואל על אנשים מעמי ארצות, עםך,

אז כדאי באמת להרגיל אותם כמו המנהג,

לא להגיד שם שמים.

נגיד, ברוך שכחו גבורתו מלא העולם,

או תשם את העצה של פרי תבואה ויברך דוד. זהו, זו העצה הכי פשוטה.

יאמר, ויברך דוד, יגמור אבינו מעולם ועל עולם מלך העולם, עושה מעשה בראשי. בסדר, אין לך בעיה.

בזה הדבר מותר.

אבל להגיד ברכה בשם שמים,

אתה רוצה להרגיל את כל השלוש מיליון לברך,

אחר כך תעשה סקר, אתה תראה שלא פעם ולא פעמיים הם מברכים ברכות על התנאה.

אז מוטב להפסיד את ברכת השבח פעם שתיים ושלוש בשם ואל תעשה,

ולא חלילה לברך ברכה לבטלה בקום ועשה.

הרי השמים יזדעזעו כשנאמר,

לא תישא את שם השם אלוהיך לשם,

הארץ הזדעזעה, ת׳ק פרסה וכו'.

ולכן מן הראוי לאותם עמי ארצות, אם אתה מלמד,

אל תלמד אותם להגיד שם שמים, אלא תגיד להם בלי שם.

אחרי שילמדו, יבואו לבית-המדרש,

ילמדו, בעזרת השם, גדיים יהיו טיישים,

ואז, תוכל להנחותם הדרך,

יוכלו גם לבוא ולברך ולהזכיר שם שמים.

אלא אם אני מומח בקום ועולה לידי חמארץ,

ההוא יאמר במלאך, נכון, אז תברך בלחש יותר טוב. סעיף ג' היה יושב בבית-הכיסא ושמע קול רעם או ראה ברק,

אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור, יצא, ואם לאו, לא יצא.

אדם שנמצא במקום לא נקי,

אסור לו להזכיר שם שמים, אסור לו לברך את הברכות האלה.

או שהוא היה בבית-הכיסא או שנמצא ליד עגלת אשפה.

גם ליד עגלת אשפה, גם שם אסור להזכיר שם שמים.

החשש הוא,

יש שם טיטולים וכיוצא בזה,

וממילא המקום הזה כמו בית-כיסא,

ומי שאומר ליד זה שם שמים אומר ברכה עובר על איסור דאורייתא, ועוד חודש נקרא, והיה מחניך הקדוש.

ולכן צריך להיזהר לא לומר שם. אבל האדם הזה, רק איך שראה את הברק שהבזיק,

מייד התחיל לרוץ,

התרחק מעגלת האשפה,

ארבע אמות ממקום שכלה הריח.

ואז התחילו הרעמים,

יכול מייד לברך את הברכה,

או נכנס לבית-הכיסא, איך שהוא נכנס,

ראה את הברק,

מייד יצא החוצה, ברח,

יצא החוצה, שומע את הרעמים,

יכול מייד לברך שכוחו וגזורתו מלא עולם,

אין שום בעיה בדבר,

גם בלי נטילת ידיים.

אם ידיו לא נקיות,

נגע במקומות המכוסים,

אסור לאדם להזכיר שם שמים כשידיו לא נקיות.

אבל אם הוא נכנס,

עדיין לא נגע במקומות המכוסים, הוא רק נכנס,

איכשהו הוא שומע את הרעמים, מייד הוא יצא החוצה, ברח.

יכול לומר, למרות שעל ידיו יש רוח רעה,

ולמרות שעדיין לא נטיל את ידיו,

אף על-פי כן יכול לברך.

מניין לנו?

מרן דן בנושא הזה לא כאן,

אלא למעלה, בסימן ד', סעיף כג.

מרן שם מדבר בדברי הגמרא, במסכת ברכות ס',

הגמרא שם סופרת לנו את ברכות השחר.

אדם שמתעורר אומר, אלוקי נשמה, מעביר חבדי שינה,

כשיושב אומר ומתיר אסורים,

עומד אומר, זוקף כפופים, וכן הלאה.

הגמרא סופרת את כל הברכות.

לקראת הסוף הגמרא אומרת, כשאדם נוטל את ידיו,

קדמשי ידי למה וציוונו על נטילת ידיו.

מחלוקת בראשונים אם סדר הגמרא דווקא או לאו דווקא.

דעת רוב הראשונים ומרן שסדר הגמרא הוא דווקא,

אם דווקא משמע שברך את כל הברכות למרות שעל ידיו הייתה רוח רעה,

סוף-סוף, ידיו נקיות.

עם ידיו נקיות הרוח רעה לא אוסרת עלינו לומר שם שמים.

זה לא מוסכם.

מחלוקת גם בראשונים וגם בהסבר דברי הזוהר. גם כן יש לנו סימן שאלה גדול.

אבל,

כשיש לך מצווה עוברת כמו המצווה הזו,

ברכת הברקים והרעמים,

אין לך ברירה,

שם אתה חייב ליישר את הקו כדעת מרן.

ולכן,

אם יש באמצע הלילה ברקים ורעמים,

לפעמים הברקים ממש מעל הבניין שלו, הברקים והרעמים,

אפילו אם הוא היה ישן זה מעיר אותו.

אתה מסופק, אולי יד לא נקייה,

ישפשף את ידה בשמיכה וכל מדיד ימנקה,

ומייד יאמר את הברכה, יכול לומר בשם ומלכות.

הנפקא מינה גם אדם שהוא שכן של בית-כנסת.

שכן טוב,

ובקיץ החלונות של בית-כנסת, הכול פתוח.

בליל שישי הדבר מצוי, ולומדים את התהילים,

ארבע בבוקר גמרו את התהילים, ואז הם אומרים קדיש,

כולם ביחד צועקים, יש מרבה.

בן-אדם זה מתעורר.

אם הוא יחכה עד שילך לטוד את הידיים, גמרנו, הקדיש ייגמר.

שוב, גם כאן, ישפשף את ידיו בשמיכה במדיד ימנקה,

ומיד יאמר יענה אש מרבה. גם כאן זה כמו מצווה עוברת,

אין לנו גרירה אלא לסמוך על דברי מרן,

כי דברי מרן שם.

גם פה יש לנו את ההלכה הזו בהסבר דברי הירושלמי.

המקור של מרן כאן, בסעיף ג' זה הירושלמי,

ולכן גם פה,

אפילו שהוא עדיין לא נטל את ידיו,

אבל ידיו נקיות.

מה שיש על-ידיו רוח רעה,

זה לא מונע,

זה לא אוסר לבוא ולומר את הברכה.

הוא יכול עדיין לומר, להזכיר שם שמים, אין בעיה בדבר.

אם הוא רוצה לשתות מים או דבר אחר,

ילך, יטול את ידיו.

זה לא מצווה עוברת.

הוא יכול לחכות לשתות מים עוד שתיים-שלוש דקות.

ילך, יטול את ידיו,

כדי שלא ייכנס למחלוקת האמורה,

יצא ילכוהו לבדיקו לאללה, זה מה שרצוי שיעשה.

אבל כאן,

בדוגמה של הרעמים,

עד שיקום ליטול את ידיו,

אמרנו שעם עבר כדי דיבור,

הוא הפסיד את הדרכה, חלף אנחנו.

ולכן כאן אתה נשאר על קו הדין.

מחלוקת נוספת,

האדם הזה נכנס לשירותים,

הוא לא הלך לטייל שם,

אלא היה צריך להתפנות.

ברגע שהוא שמע את הדרקים מהרעמים,

הוא ברח החוצה ורוצה לברך.

אבל גופו לא נקי. בפנים,

תגיד, קל עצמותי תאמר לה' אם יש משהו בבטן וכאורה אסור לו לברך.

כך באמת דעת הרמב״ם למעלה בסימן צדיק ב׳.

אבל תראו שם בגיליון של השולחן ערוך,

תראו שם יש הגהות רבי עקיבא איגר.

ורבי עקיבא איגר, בדעת הרמב״ם, זה מרן אומר שכן יכול לברך.

המחלוקת היא כאן, בדברים האלה.

בתפילה אין מחלוקת.

אדם שצריך להתפנות, אסור לו להתפנות.

אסור לו להתפלל.

ואם יתפלל והוא לא יכול להעמיד על עצמו עד שעה ורבע, תפילתו תועברה.

ולמה?

הרמב״ם אומר,

מפני שהוא טרוד.

זאת אומרת,

בתפילה חייבים לכוון.

מי שיאמר את התפילה ולא כיוון בברכה הראשונה אבות,

הכול הברכות שלו לבטלה.

כאן האדם הזה, גם אם ירצה לכוון,

כל הזמן יחשב על הבטן שלו, כל הזמן.

ולכן זה טורד אותו, שלא יוכל לכוון,

ולכן אסרו חכמים לאדם הזה להתפלל,

עד כדי כך שגם אם יעבר ויתפלל,

כנסו אותו, שיחזור עוד הפעם להתפלל.

אבל כאן אנחנו לא מדברים על תפילה, כאן מדברים על ברכה.

אז אדם שבירך שהכול ולא כיוון, בדיעבד יצא.

מדייק רבי עקיבאיגר מדברי הרמב״ם ומרן,

שהם סוברים, גם אם האדם הזה, גופו לא נקי,

הוא בירך ברכה, הברכה היא בסדר.

ולכן, אפילו כשהוא נכנס לשירותים כדי להתפנות,

ראה אתר יאמין ויצא מייד החוצה.

בעיקר הדין יכול לברך,

אין איסור בדבר, יש לו יותר לבוא ולברך את הברכה.

אנחנו קיבלנו הוראות מרן.

מי שרוצה לראות את הנושא הזה בהרחבה יותר,

יפתח ספר אור לציון בהקדמה,

יש שם חלק מהנושא הזה,

וגם בהמשך יש שם על הנושא הזה בהסבר דברי הרמב״ם ומרן.

לא בכל ספרי השולחן הארוך יש את רבי עקיבאיגר,

אבל בדפוס של השולחן הארוך הוצאה תלמן,

שם כתבו, דאגו להביא את רבי עקיבאיגר,

שם הוא מסביר יפה בדעת הרמב״ם ומרן,

ולכן אפילו שגופו לא נקי,

לא נורא הוא יכול לברך את הברכה,

כמו שאמרנו, כאן זו מצווה עוברת.

אבל כשאדם שואל שאלה,

אין לו בעיה שמצווה עוברת,

אלא הוא צריך להתפנות, אבל הוא אומר,

עוד מעט, עד שאני אגמור את הדף היומי, רק אחר כך אני אלך.

מדגיש רבנו יוסף חיים,

אומר, לא רק על-פי הפשט, גם על-פי הקבלה זה לא טוב, זה גרוע מאוד.

קל עצמדי תאמר לה' לא רק המוח,

לא רק הפה לומד תורה,

אלא גם המעין וכל קרבה את שם קדשו.

ולכן לא כדאי, יפסיק רגע מהלימוד,

ילך להתפנות.

זו הדרך, זו הנהגה, ולכתחילה לא כדאי לעשות כדבר הזה, אבל כאן אצלנו זו מצווה עוברת, כאן אתה לא יכול להגיד לו עצות.

ולכן בחי גוונה אין ברירה, אלא שיברך מייד את הדרכה,

יאמר עת שכוחו וגבורתו מלא עולם.

אם היה יושב-ראש שלנו, בשעה שמונה בבוקר השנה,

הרב רזין אמר להם,

ניסה את זה להגיד במשרד,

זה היה עשר עשר דברים בבוקר שוב פעם.

לא יחזור לברך. נכון שקודם הוא בירך בירושלים וכעת הוא נמצא בבאר-שבע,

אבל כל זה אותו מקום, אותו עולם,

הוא לא יצא מכדור-הארץ,

ולכן לא יחזור לברך.

רק כמו שאמרנו,

שנת קבע בלילה ישן, הסיח דעתו, יחזור ויברך,

עליו אחי,

לא יחזור לברך.

מחלוקת. אם אדם רק רואה את

עביד של מי רגליים רואה את הסיר או שרואה את עגלת האשפה או שרואה צינורות ביוב,

האם הראייה הזו דומה כמו ראיית ערווה או שזה כיוון שלא רואים ממש את הצואה, אולי יהיה לדבר קל יותר.

מחלוקת הרשבה והראש תראה בסימן ע' ט'.

ולכן העצה פשוטה היא,

יש לך פתרון לעקוף את המחלוקת.

כשאתה רוצה להגיד שכוחו גבורתו מלא עולם, תסגור את העיניים.

זהו.

אתה סוגר, לא ראית עגלת האשפה.

התרחקת ארבעה עמות ממקום שכלה ריח, זה בסדר.

זה טוב בהרבה מקומות בעולם.

בירושלים לא תמיד זה טוב.

אתה ברחת מעגלת האשפה ועכשיו אין ריח משם,

אתה התקרבת לתחום שיפוט של העגלה השנייה.

כבר הסירחון מגיע מהעגלה שהתקרבת אליה.

כי כאן לא מנקים כל יום,

אנחנו משלמים ארנונה,

אבל הכסף הולך לשטויות, לדברים אחרים שהם עושים.

לא עוזבים לנו את ההשפעה. ואתם רואים את הלכלוך,

אז ממילא לפעמים ברחוב הוא לא יוכל לברך. אבל בבית, ברוך השם, בבית המקום נקי,

ואדם תמיד חכם שיודע את ההלכה, כמו שסיכמנו קודם,

יש לו על מי לסמוך. אם ירצה לברך, הדבר מותר.

אם התינוק נמצא במטבח והוא לא נקי ויש ריח רע ממנו, גם כן יהיה אסור, אלא צריך יהיה להתרחק ממנו ארבע אמות במקום שקנה ריח. אותו דבר, אין הבדל בדבר.

אני עובר לסימן רכח.

יברך עוד פעם.

בסדר, אבל כאן הוא ראה במקום השני,

היה מזג האוויר בהיר,

לא היה ענונים טוב,

אבל אם גם פה היה מעונן וגם שם,

שמע פה את הרעמים וברך,

סדנת הרעה. אחד הוא, מה שהוא נוסע ממקום למקום,

זה לא יתיר לו לברך פעם שנייה ביום.

בכבוד, שלמה,

ליאור צעיד של רבנו משה קורדוברו,

נפטר בצפת בשנת ש״ל.

היה רבו של בעל הרב ראשית חוכמה.

כשהוא נפטר, רבנו ארי הספיד אותו ואמר עליו את הפסוק,

וחיה באיש חטא משפט מוות והומת,

וטלית אותו על עץ.

הוא שאל,

כאן לחכם הזה היה צדיק גמור.

אם כן,

מה פתאום החכם הזה הלך לבית עולמו?

עונה הרב ואומר, וטלית אותו על עץ,

עץ הדעת שאכל האדם הראשון, לכן אותו החכם הלך לעולמו,

כך אמר עליו אותו רבנו הארי. בכבוד, יעלה ויבוא.

נו, בכבוד.