קו התאריך בהלכה: ברכת החמה, שבת ויום הכיפורים בשנגחאי והונג קונג – מחלוקת גדולי הדור והשלכותיה למעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

דיברנו על ברכת החמה.

אצלנו כאן בירושלים,

בירכנו יום י״ד בניסן, יום רביעי בשבוע, בירכנו ברכת החמה.

כמו שאמרנו, זו הלכה, כך המנהג, אין ספק.

אבל,

יש יהודים, לא הרבה, אבל יש כמה עשרות אלפי יהודים שנמצאים מעבר לקו התאריך.

קו התאריך, הכוונה היא הונג קונג.

או העיר שנגחאי בסין.

יש הרבה מקומות שם שהם מכונים בלשון הפוסקים מעבר לקו התאריך.

מה קורה איתם?

מתי הם מברכים את ברכת החמה?

לפנינו או אחרינו?

מזג האוויר שם,

אני מתכוון מבחינת השקיעה והזריחה,

הוא קצת שונה מאתנו.

אצלנו כעת שעה תשע,

אצלם כבר שלוש בלילה.

זאת אומרת, הם מקדימים אותנו שש שעה בעולם.

על אמריקה, יבשת אמריקה אין מחלוקת.

הם מאחרים אותנו שבע שעות.

אם אצלנו תשע, אצלם כעת שניים בצהריים.

הם אחרינו. אם אחרינו אין ספק,

אנחנו בירכנו בבוקר ברכת החמה,

שבע שעות אחרינו הם בירכו שם באמריקה.

אבל אותם המקומות,

שם השמש שוקעת יותר מוקדם.

האם מתי הם מתחילים את השבת?

שש שעות לפנינו,

כשאצלנו אחת בצהריים, אצלם שבע, אז הם מכניסים את השבת לפנינו או אחרינו?

מחלוקת גדולה בדברי הפוסקים.

מחלוקת היא איך לפרש את רבנו אזרחיה הלוי בעל המאור במסר את ראש השנה, פרק א',

הרמב״ם והכוזרי לרבי יהודה הלוי.

שלושתם נגעו בדבר הזה, ועליהם ניסע לה המחלוקת.

מרם קורדוברו לומד שהם אמורים להקדים אותנו,

אבל יש חולקים.

המחלוקת הזו הייתה לפני שבעים שנה, איך אומרים? מתפוצץ בגדול הוויכוח הזה.

עד אז היו מעט מאוד יהודים שם.

לפני שבעים שנה,

הגיעו לשם תלמידי ישיבת מיר,

ואז כמעט כל גדולי הדור דנו בנושא הזה בשאלה הזו.

לפני מאה שנה אף יהודי לא היה שם,

אלא תרעו לפני 95 שנים,

הגיעו לשם המשפחות ששון וחדורי.

הם היו יהודים עיראקים, בבדדים.

הם הגיעו לשם בשביל המסחר.

בהתחלה היו הולכים ובאים,

אז לא היו מטוסים.

היו צריכים לנסוע באוניות, היה קשה,

ואז החליטו להתנחל שם, שם היה להם פרנסה בשפע.

ואז הם בנו גם את המוסדות,

מתכנסת, מקווה, עשו את הכול,

ועדיין הגדולים,

גדולי הדור עדיין לא התייחסו לאותו קומץ קטן ולא דיברו בהרחבה על הנושא.

כשתלמידי ישיבת מיר הגיעו לשם, אז התלקחה מדורה אש התורה,

כמו שאמרתי, המחלוקת הגדולה.

אותם התלמידים של ישיבת מיר לא הצליחו לקבל דרכון לבוא לכאן, לארץ-ישראל,

או לאמריקה או למדינות אחרות.

לעולם לא היה מצפין.

שש מיליון יהודים נשרפו שם בשואה וכולם רצו לברוח,

אבל לא הייתה דעה לברוח.

שום מדינה לא הסכימה לקבל אותם.

הבריטים כאן שלטו אז בארץ-ישראל ולא הרשו ליהודים לבוא.

היו יהודים שסרחו אוניות וניסו בכוח להגיע,

ואותם הרשעים,

המחבלים הבריטים,

הטביעו את האוניות.

אלפי יהודים נהרגו אז,

בתקופה ההיא,

על-ידי אותו האויב האכזר שנקרא הבריטים.

ולכן אותם האנשים, תלמידי ישיבת מיר, לא הצליחו לבוא לכאן.

המקום היחיד שהצליחו לקבל דרכון זה היה לסיום.

היה איזה שגריר שנתן להם את הדרכונים,

והם נסעו מייד ברכבת לשם.

הרוסים בנו רכבת מיוחדת לכל אורכה של סיביר.

אף אחד לא ידע בשביל מה הם בנו את הרכבת הזאת.

אף אחד לא נסע ברכבת הזאת, לא לפני ולא אחרי.

פעם אחת ויחידה שהרכבת הזאת נסעה לכל אורך המסילה, זה היה תלמידי ישיבת מיר.

בשמיים כנראה הכינו להם את זה,

והגיעו לשם, הגיעו לשנגחאי.

איך שבאו לשם, היה שם את בית הכנסת,

היה שם את הכול, ושם ישבו כל תקופת מלחמת העולם השנייה.

כשבנה הגביר ששון את בית הכנסת,

בנה בית כנסת ענק.

ברור, אנשים אמרו לו, תראה, אנחנו בסך הכול כאן אינטרסר משפחות,

מה אתה בונה כל כך? אמר, בית השם צריך להיות גדול.

לא רק כשבנה בית כנסת,

אלא בקומה התחתונה בנה גם מסעדה.

אמרו לו, מה אתה בונה כאן?

גם כאן הרבה אנשים, צריך שיהיה גם מקום לאכול, שלא יאכלו בבית כנסת.

כשהגיעו לשם התלמידים,

הייתה להם ישיבה מוכנה, בית מדרש גדול,

חדר אוכל גדול,

ישבו שם לבטח, לא היו צריכים לחכות עד שמישהו יבנה להם.

ישבו כל הזמן, כל התקופה היו שם,

ואז פרצה המחלוקת בכל עוזה

לגבי שבת.

אז היה להם פתרון

שלא יעבדו יומיים,

שבת וראשון לא יעשו מלאכה. ספק דאורייתא לחומרא,

אני לא עושה שום מלאכה, לא מדליק אש,

זה מה שהם עשו לגבי השבת.

אבל הזמן יתקרב עוד מעט יום הכיפורים.

מתי יצומו ביום הכיפורים? ביום שני בשבוע או ביום שלישי בשבוע?

האם הם מקדימים אותנו שש שעות,

ולפי זה בשני הם יצומו שם?

או שאחרינו,

בשמונה עשר שעות,

אחרי שמונה עשר שעות אצלהם יתחיל יום כיפור.

זה היה הוויכוח הכשר שהיה אז בין כל גדולי חכמי ישראל.

אז בזמנו מועצת הרבנות הראשית הייתה מורכבת מתלמידי חכמים גדולי תורה.

היה בראש מועצת הרבנות הראשית הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, שהיה ראשון לציון,

יחד עמו הרב הרצוג.

הרב הראשי של ירושלים היה הגאון רבי צבי פסח פרנק,

שהיה ענק בתורה.

היה הרב וינטרמן, הרב כץ מפתח תקווה, הרב טולידאנו,

הרב עדס, הרב עדייב, היו תלמידי חכמים גדולים.

ואף על פי כן,

כשבאה לפרק שאלה כזו, שאלה יסודית כזו,

והיו מזמינים עוד גדולי תורה, גם אלה שפורמלית לא היו חברי מועצת האומנות הראשית, היו מזמינים את כל ראשי הישיבות.

והגיעו לשם באמת הגאון הרב צ'וקלשינסקי,

שלימים חיבר על הנושא הזה ספר שלם, היומן בכדור הארץ,

וגם ראש ישיבת עץ חיים, הגאון הרבי סלמה מלצר, ועוד.

באו לשם ודנו בהרחבה בנושא.

כמעט כולם, אותם הרבנים,

פסקו שש שעות לפנינו,

אז מתחיל יום כיפור.

זו הייתה הדעה שלהם.

לעומתם,

היו הרבה מגדולי הדור שלא באו לאותו הכינוס, והם חלקו על כל המהלך הזה.

בראשם היה הרב של בריסק, הגאון רבי שלמה ריגר.

יחד עמו היה הגאון רבי חיים בריסק.

בנו, רבי יצחק זאב סלובייצ'יק.

יחד עימם היה חזוניש.

כולם אמרו לא, מה פתאום?

שמונה עשר שעות אחרינו.

רק אז יהיה כיפור.

הטענה שלהם היא כך.

קדוש ברוך הוא ברא את העולם ששת ימים עשה את השמיים והארץ,

וביום השביעי שבת וינפש.

איפה התחילה השבת?

השבת התחילה פה,

במקומות האלה,

בסיני, בירושלים.

השבת קיבלו עם ישראל כשהיו עדיין בסיני, לפני שהגיעו לכאן.

אבל פחות או יותר ההבדל בינינו לבינם זה רק שעה אחת בלבד,

וכאן התחילה השבת להתקדש.

ולאט לאט השבת התפשטה,

ורק אחרי שמונה עשרה שעות,

כשתהיה אחרי שמונה עשרה שעות השקיעה,

רק אז יהיה יום השבת בהונגון, בשנחאי, בכל אותם המקומות.

כך הם סבו, הייתה מחלוקת קשה.

תראו בספר פאר, הדור חילה ג', הוא מספר את המציאות,

מה קרה אחר כך בהמשך.

זאת אומרת שהחזון איש שקרא למזכיר שלו,

הרב קלמן כהנא,

אחר כך, לימים היה סגן שר החינוך,

קרא לו, אמר לו, תשמע, כך וכך המחלוקת,

אני רוצה, תיקח את הנוסח הזה שכתבתי,

אני רוצה להבריק להם מברק לאותם הרבנים שיאכלו ביום שני ויצומו בשלישי,

כמו שאמרתי, 18 שעות אחרינו.

אבל לא לבד אני אחתום,

אלא אני רוצה שתיסע לירושלים,

תחתים על הפסק הזה גם את הגאון הרב יצחק זאב סלובייצ'יק, את הגריז,

ונשלח להם את המברק הזה.

טוב, הרב הסכים.

היום,

מבני ברק לירושלים,

40 דקות אתה מגיע לכאן, קל מאוד.

אם אין פקק, אתה מגיע מהר.

בזמנם,

בשנת תש״א,

זה היה אחרת.

היו צריכים לנסוע מבני ברק עד תל אביב,

לתחנה המרכזית בקו 54. משם היה צריך לבוא לכאן.

לפעמים האוטובוס היה נוסע, היה מסיע אותנו.

לפעמים היה נתקע,

היו צריכים לרדת,

או היו צריכים לדחוף את האוטו,

ככה זה היה. מי שזוכר את האוטובוסים הישנים יודע איך זה היה.

אז הרב אמר לו, אמר לו, אני לא אחזור מיד,

עד שאני אלך ואחזור זה יהיה לילה. אמרנו, כן, תיסע.

טוב, הוא נסע, הגיע בצהריים,

שתיים אחרי הצהריים, לבית של הרב,

אמר לו,

החזוני שלח אותי, זה הנוסח של המברק,

תאכלו בשני, תצומו בשלישי,

הוא רוצה שגם רבנו יחתום.

אמר לו, לא, אני לא חותם.

והרב המשיך ואמר,

אני מסכים, כמו שאמר החזוני, שנינו באותה דעה.

אם כן, למה אני לא רוצה לחתום? סיבה אחרת.

אמר לו, הרי שם התלמידים, כולם יודעים שיש מחלוקת.

כולם יודעים שהרב פרנק והרב צוקלשינסקי אמרו שצריך לצום בשני,

מה יקרה אם אני אשלח להם מברק?

הם יצומו יומיים.

ולצום יומיים בלי שתייה, זה סכנת חיים.

ולכן, אם הוא רוצה לשתוק,

איך אומרים בעברית פשוטה? לשמור על זכות השתיקה וזהום.

טוב, הרב לא רוצה, בלש.

אישק את היד של החכם, אמר שלום, וחזר לבני ברק.

עד שהוא הגיע חזרה לבני ברק כבר היה לילה.

בלילה כבר הדואר סגור.

ביום אפשר לשלוח מברק. בלילה אין מברקים.

הוא נכנס לבית של החזוניש, ככה היה קצת עצוב,

שכל הנסיעה שלו הייתה בחינם.

אומר לחזוניש,

אומר לו,

הרב מברינסק, הגרינס לא רוצה לחתום.

אז החזוניש מחייך לו.

אומר לו, אני ידעתי, אני שיערתי שהוא כך וכך יגיד,

ולכן לא חיכיתי עד שתבוא חזרה.

אלא כבר בצהריים הלכתי בעצמי לדואר ושלחתי להם את המבררה.

למעשה, מה שהיה,

הרבה מהם, אלה שהיו גיבורים,

היו חזקים, באמת שמו יומיים.

כל אותם השנים שהם היו שם,

כל ארבע השנים שהיו שם בזמן המלחמה,

כיפור הם עשו למעלה.

זו המחלוקת לגבי כיפור.

תיקח את אותה המחלוקת, אותה הבעיה,

לענייננו כאן לגבי ברכת החמה.

האם אתה אומר שאנחנו מברכים ביום י'ד בניסן,

ברכנו בברכת החמה,

אצלם הזריחה הייתה אצלם שש שעות קודם.

שש שעות קודם זה נקרא י״ד, ויברכו

את הברכה,

כדעת הרב פסוקשינסקי, הרב עוזב בסיעתם.

הוא אמר לא, אם תלך לפי רבי שלמה ריגר, הגרינס והחזוניש,

לא לפנינו אלא אחרינו. יום אחרי, שמונה עשרה שעות אחרינו,

כשהשמש תזרח,

אז יהיה י״ד,

ואז יצטרכו לברך את ברכת החמה.

מה יהיה הדין?

ההלכה היא.

ספק ברכות להקם.

אי אפשר לברך, לא יום לפנינו ולא יום אחרינו.

על כל יום בפני עצמו יש לך ספק.

ממילא, ספק ברכות להקם.

יש שטענו וחשבו, אמרו,

כל מקום שיש לך מחלוקת,

תראה מה המנהג, לפי המנהג נוכל לנהוג ולעשות.

אבל מורנו חכם מן ציון כתב תשובה בנושא הזה בספר אור לציון, חלק א',

והוא אומר שכאן לא שייך מנהג.

בזמנו היה מישהו ששאל אותו שאלה לגבי שבת שם,

והרב ביקש מאיתנו, אמר לנו,

אני יודע, מכיר את המחלוקת, אבל אין לי מספיק ספרים של הנושא.

אם אתם יכולים, ביקש מהתלמידים שנביא לו ספרים.

אז הביאו לו את כל הספרים שעוסקים בדבר,

ואחרי זה, אחרי יומיים, הרב שלח לו תשובה.

אמר לו, זה נשאר ספק.

מה תגיד?

אבל הם נוהגים שש שעות לפנינו הם עושים את השבת.

המנהג הזה הוא מנהג מאוחר. אמרנו כעמים רבות את הכלל שאמרו חקרי לב ושמיכה לחיים.

מנהג יש לו תוקף כשהמנהג הזה קדמו. זה מנהג מאוחר מאוד.

הרי לא היו בכלל יהודים בזמנו של החקרי לב,

אלא התחילו לבוא יהודים רק בתרשע עו לפני 95 שנים.

ממילא, כל מה שנהגו זה מנהג מאוחר מאוד.

על המנהג הזה לא תוכל לבסס ולומר, במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל,

נצטרך עדיין לספק לומר להם שלא יברכו,

אלא אם כן יגידו בהרהור שם ה' או יגידו בהיברך דוד, יקדימו בהיברך דוד פעמיים באהבה גם לפנינו וגם לאחרינו.

אבל שיברכו ברכה בשם המלכות ביום אחד מהם,

אין לנו את הכוח לבוא ולעשות פערה.

חכם מנציון, כשענה תשובה לאותו האדם,

הוא הוסיף לו עוד משפט, אמר לו,

המקומות האלה שאתה נמצא שם,

ראוי שיהודי ירא שמים לא יהיה שם,

תברח משם.

גם אדם שצריך בשביל הפרנסה, בשביל הביזנס, להגיע לשם,

הרב היה מייעץ לו,

תיסע ביום ראשון,

תחזור לכאן יום חמישי, אל תישאר שם בשבת.

הבעיה היא לא רק לגבי מלאכה.

אתה אומר, לגבי עשיית מלאכה,

אל תעשה מספק יומיים. בסדר, פתרת את הבעיה.

אם האדם הזה, ברוך השם, בחור ישיבה,

אין לו בן אדם הכי עבודה, זה קל.

אבל מה יעשו האנשים האלה למצוות תפילה, קידוש והבדלה?

מתי הם יגידו, תפילת ערבית אתה קידשת?

אם שש שעות לפנינו,

לפי דעת הגריז והחזוניש,

זה ברכה לבטלה, עדיין זה לא שבת, זה שישי.

צריכים לומר, אתה חונן. מי שאומר ביום שישי,

במקום אתה חונן אומר, אתה קידשת? ברכה לבטלה.

אם הוא ייקח, יעשה קידוש,

זה עדיין לא שבת, תהיה ברכה לבטלה.

אותה בעיה יש גם לגבי ההבדלה.

אותה בעיה יש גם לגבי קריאת התורה.

אתה לא יכול לקרוא בתורה, לקרוא הפטרה ביום שישי, אלא רק ביום שבת.

אתה לא יודע, זה שישי, זה שבת, זה ראשון.

יש לך על היומיים האלה סימני שאלה.

איך יהודי יוכל לשרוד שם?

איך יוכל לנהוג לעשות את המצוות?

לגבי תפילין, נו, נגיד לו שאניח תפילין יומיים בלי ברכה,

הוא יעשה תנאי.

אם זה יום שבת, יהיה ככמיה בעלמא.

אם זה לא יום שבת, יהיה לשם מצוות תפילין,

אז אניח תפילין בלי ברכה יומיים.

בזה אתה עוד מוצא פתרון.

אבל לגבי ההבדלה, אין שום עצה.

מתי יעשה את ההבדלה? יגיד, בהרהור שם?

אי אפשר לחיות ככה כל החיים,

להרהר את הברכות האלה,

להגיד פעמיים תפילה, להרהר את התפילה הראשונה אתה קידשת,

להרהר את התפילה השנייה אתה חונן.

איזה מין חיים אלה שאדם לא יוכל לקיים את המצוות?

יגיע ראש השנה,

מתי האדם הזה יתקע בשופר? יום לפנינו? יום אחרינו?

כל הדברים האלה מסבכים את האדם.

ולכן, כדי שהאדם לא יגיע לספק ברכות, לא יגיע לידי אובדן,

ספק אובדן של חלק מהמצוות,

ולכן לא כדאי שאדם יישאר שמה בשבת.

כל יהודי שגר שם באותם המקומות,

תגיד לו,

יפה שעה אחת קודם שלא יהיה שם בשבתות,

המקום של היהודים פה,

במקומות האלה, ולא שם,

כדי שחלילה וחס לא יפסיד חלק מהמצוות.

יכול להיות שלגבי קידוש יש לנו פתרון.

תגיד לו,

שיקדש בהרהור שם על תנאי בליל שבת.

יגיע יום שבת,

חצי שעה לפני השקיעה, פלג המנחה,

ואז יקדש, יעשה קידוש על היין עם שם השם.

למה?

הרי מצוות הקידוש לא רק בלילה, בליל שבת, אלא גם ביום, נמשך כל היום זמנה.

ואז, אם זה חצי שעה לפני השקיעה, הוא יכול להגיד כך,

אם זה היום יום שבת, הנה עכשיו אני אומר את הקידוש.

גם אם תאמר שזה יום שישי,

חצי שעה לפני השקיעה זה פלג המנחה,

אפשר להקדים פלג המנחה, נאמר קידוש.

טוב, את הקידוש מצאנו איזו תחבולה לעשות.

עם ההבדלה אין לך תחבולות כאלה.

מה תעשה עם מצוות קריאת המגילה?

מתי יקראו את המגילה? יום לפנינו?

יום אחרינו?

שעה ואז מתי יצומו? לפנינו? לאחרינו?

קרוא לשנה כולה זה כאב ראש גדול, ולכן אמרנו,

יהודי רשמיים מקומו לא יכירנו שם.

תגיד לכל אותם היהודים שיבואו להתנחל רק פה,

כה יושב כי הבאתיה כדי לא להיכנס למחלוקת האמורה.

לענייננו נחזור

ברכת החמה,

יומיים, יום אחרי יום, יגידו את ברכת החמה,

אבל בלי שם שמיים אלא יערערו שם השם,

או שיקלימו את ויברך דמיו.

זו הנהגה למעשה לאותם אנשים. מי שנתקע שם בדיעבד,

שואל אותך, יש טלפון, הוא שואל אותך מה אני עושה,

תעלה לו תשובה דרך הטלפון, זה מה שניתן לעשות.

אין כאן פסיקה לכאן או לכאן,

אלא הדבר נשאר בגדר ספק,

ספק דורת הלחומה, ספק דרבנה לכולה,

ואם הספק שלנו הוא בענייני ברכות,

אז כמו שאמרנו, חסרנו אל הכלל,

ספק ברכות להקל.

תודה רבה לכל רבינו, כל המצוות של קדוש ברוך הוא ברדת המאורות, זה מציאות,

שפה היה בוקר ושם היה שש שעות אחרי,

או,

זו מציאות,

מה זה, מי אמר לך, אתה היית בבריאת העולם וראית את המציאות בהונג קונג,

שכך וכך היה, אתה מדבר כאילו,

אתה מספר איך היה ברגע של בריאת העולם,

אתה אומר בביטחון עצמי,

על זה המחלוקת,

היא גופה המחלוקת,

איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

העולם היה צוהו ובוהו, נכון,

אבן שתייה ממנה הושתת העולם,

מהיום הראשון עד היום השישי שנבראו השמים והארץ,

התחיל כל עונם הבריאה מכאן ולאט-אט תתפשט,

אז יכול להיות שמונה עשרה שעות עדיין היה תוהו ובואו שם,

רק אחרי שמונה עשרה שעות מה שנברא כאן נברא גם שם,

כך היה התהליך,

כך יצא לפי החזון איש,

אבל לפי החולקים לא,

ברגע שנהיה ויאמש חושך,

שש שעות לפנינו, זה נקרא שבת,

בבת אחת השבת נעשתה בכל העולם ולא נעשתה בהדרגה לפי הזריחה והשקיעה של אותם המקומות אלא ברגע שעם ישראל קיבל את השבת בסיני,

המקומות האלה, כולם בבת אחת, כולל גם שם.

זה הוויכוח, וכמו שאמרתי,

הוויכוח הוא נתון לפרשנות של אותם הראשונים שנראו בדבר הזה בדרך אגב,

בזמנם עדיין אף אחד לא היה בעולם אף יהודי שגר שמה.

אפילו אחי אתה רואה שרמזו את זה הראשונים הכוזארי רבי יהודה הלוי או רבנו זוכריה הלוי הרמב״ם וממנו הפוסקים מנסים לדייק

והוויכוח בהסבר אותם הפוסקים הוא לא דבר קל שאנחנו נוכל להחליט זה צודק או זה צודק. גדולי העולם דנו בדבר וקשה לנו להחליט. תראה בספר אור לציון חלק א', שם הרב ליבי בקצרה

מסביר את המחלוקת יפה ולמסקנה כמו שאמרנו נשאר הדבר בגדר ספק בענייננו כאן אנחנו נצטרך לומר ספק ברכות להקריאה לדבר הזה.

הרב הגיע.

אני אחוזר הלאה.

מרן מסיים עוד דוגמה עוד דבר אבל על הדוגמה האחרונה של מרן בזה אנחנו לא מברכים. ובכן מברך שרואה לבנה בטהרתה

כוכבים במשמרתם מזלות בעיטם גם על זה מרן אומר שמברכים אבל בזה העולם לא נוהגים לברך. תראו בשערי תשובה על המקום שאומר שלא נהגו בזה לברך וככה המסקנה שאל תעשה על ברכת החמה כן על זה לא נוהגים לברך. חבר הכנסת כבוד הרב יעלה ויבוא