מסילת ישרים | בביאור מידת הזריזות

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו ממשיכים מאיפה שהפסקנו, פרק ו' באמצע.

'ואמר עוד לבאר רעת העצל באור ציורי. מה שיקרה ייוולד לעינינו יום-יום. כמו שאמר שלמה מלך עליו השלום במשלי כד: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה: וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר: מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב: וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן" (פסוקים ל-לד)

נבאר את הפסוקים: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב" רש״י אומר: איש עצל שאינו חוזר על גרסת תלמודו.

"וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" קִמְּשֹׂנִים זה חוחי "כָּסּוּ" זה נכסו, מלשון כיסוי. חֲרֻלִּים - זה גדולים מקמשונים וחדים כקוצים. "וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" - כך מי שאינו חוזר על תלמודו, מתחילה משכח ראשי פרקים, וסוף מחליף דברי חכמים מזה לזה, שומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומחריב את העולם.

המצודת דוד אומר ... : על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שורשי הקוצים לבל יגדלו. "וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" - גדר של האבנים שהיתה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו.

"וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר" - וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לי בלי להבין מה העצלות עושה, וכאשר רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר לעזוב דרך העצלות.

"וָאֶחֱזֶה" עניין של ראיה: "מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" רוצה לומר: ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וחיבוק יָדַיִם דרך השוכב לנוח, מחבק ידיו זה בזה.

"וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ" בתחילה הריש והעני באים לאט לאט. בסוף הבא מגיע למחסור "וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן" זאת אומרת: אף אם יבוא לך חסרון ... בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלבש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות. ואז כשיגיע כבר המחסור הוא כבר יילחם בך כמו איש מָגֵן, שלא תוכל להתמודד אפילו עם זה, לדברי המלבי"ם.

בקיצור, המשל שנובע כאן במשלי זה, כן. שאם אנחנו מעבירים עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל ורואים שאדם יש לו קרן והוא חֲסַר לֵב, כל כך אפשר להביא פירות יפים פה והוא מזניח את הכול והגדר של האבנים נֶהֱרָסָה. וכולו עלה קִמְּשֹׂנִים וחרולים וקוצים וחוחים. 

אז העובר שמה מחכים ואומר "וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר" מה העצלות גורמת לבן אדם?! מיד החלטתי ש: מעט "מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" למה? משום שאחר כך יבוא הריש העוני ואז המחסר ולך תתמודד עכשיו עם כל זה.

וזה גם משל לעניין התורה הקדושה: שאם אדם מזניח את הכרם שלו שהוא יכול כל כך הרבה פירות להביא מהתורה, כל כך הרבה תוצאות נפלאות, מעלות ומידות טובות, והוא לא בוחן את הדברים ולא בודק ומזניח את עצמו, סופו שעלה קוצים וקמשונים ודעות כוזבות ושקרים ורמאות ושירמה את עצמו והכול, ויהיה עני בתורה, ויתחיל לטמא את הטהור ולטהר את הטמא ולעשות הכול ולערבב את הכול וכו' וכו' ויאבד את עולמו.

אז החכם רואה שזו התוצאה של העצלות, מיד ינקוט בשיטת הזריזות ויהיה רץ מהר להשיג את מה שעלול להפסיד.

אז מלבד פשוטו אומר המסילת ישרים אשר הוא אמתי כמשמעו, שהוא מה שקורה אל שדה העצל ממש, הנה דרשו בו חכמים זכרונם לברכה מדרש נאה וזה לשונם [ילקוט]: 

"וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים" - שמבקש פירוש של פרשה ואינו מוצא "כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים" מתוך שלא עמל בהם, הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא, כי זה נהפך לו לקוצים במקום פרות במקום ענבים במקום דברים טובים נהיה קוצים מה זה קוצים? - אתה הופך את התורה ואומר הכל הפוך אז זה הופך להיות קוצים ופורץ גדרן של תלמידי חכמים. כל מה שסייגו חכמים וגדרו אתה פורץ! 

מה ענשו של זה? שלמה פירשו (קהלת י, ח): "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" מי שפורץ גדר שגדרו חכמים יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. נחש זה ראשי תיבות: נידוי חרם שמתא. 

והיינו כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט באה בלי שידע וירגיש בה, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה. הנה בתחילה אינו אלא מחסיר הטורח אשר היה ראוי לו, ההתעצלות מתחילה בזה שהוא לא מטריח את עצמו, 'כן למדנו את זה' 

תחזור? 

- 'בא נתקדם'. 

תחזור תשנן תלמד... 

ומזה נמשך שלא ילמד בתורה ככל הצורך, ומפני חסרון הלימוד, כשיבוא אחר כך ללמוד תחסר לו ההבנה, כי הוא הזניח הרבה זמן והוא כבר לא מבין בעצמו. והנה אלולא היתה גומרת רעתו בזה כבר היתה רבה. אם היה נגמר העניין בזה אז הרעה היא רבה, אך עוד מתרבה והולכת במה שברצותו על כל פנים לישב הפרשה והפרק ההוא, הנה יגלה בה פנים שלא כהלכה! וישחית האמת ויהפכהו ויעבור על התקנות ויפרוץ את הגדרים וסופו כליה כמשפט כל פורץ גדר. 

אמר שלמה: "וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי" התבוננתי על הדבר הזה וראיתי את גודל הרע שבו שהוא כמו ארס שהולך ומתפשט מעט מעט ואין פעולתו ניכרת עד המיתה. הרעל מתפשט בגוף בלי שאדם ירגיש עד שהוא מת.

וזהו מה שאמר: "מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב: וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ" בהתחלה כמהלך העוני מתחיל, העוני בדעת בתורה במצוות בזהירות זריזות הכל "וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן" ואח"כ לך תעמוד מולו לא תוכל להתמודד כבר. 

והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים שכבר לבו של האדם יודע חובתו, כבר יודע. ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, די הוא כבר מבין! ואעפ"כ יניחהו! נו אז אם אתה יודע למה אתה לא עומד? למה אתה לא מתגבר כארי?! לא מחסרון הכרת החובה ההיא, ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו! סתם מזניח את חייו ואת עצמו! 

'אתה יודע מה? אתה צודק! בלי נדר שבוע הבא תצלצל אלי אני אבוא'

 למה לא תבוא מחר? 

'שבוע הבא סימנא טבא נתחיל מיום ראשון', 

איזה שטויות! מה העצלות למה עצלות מה אתה מרוויח?!

תגיד מה עם העבודה? 

על הפנים. 

אתה יודע מה? יש לי עבודה בשבילך מחר! אתה רוצה? 

'אומר: לא! מחר אני כבר תכננתי ללכת לטייל קצת פה ושם אז אחרי זה... אתה יודע מה? תדבר אתי שבוע הבא'. 

אש הדא, בן אדם תפרן אין כלום ממשיך אותה עוד יעני סוגר את השבוע. וככה הוא סוגר את החיים שבוע אחרי שבוע יום אחרי יום. 

לא שהוא לא יודע - הוא יודע מה חובתו בעולמו ונתאמת לו ברור לו שזה הצלת נפשו ויודע מה חובתו לבוראו הכל, לא חסר נכרה ולא שום טעם אחר סתם עצלות כבדה עליו.

והרי הוא אומר: אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה עלי לצאת מביתי: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם" (שיר השירים ה, ג) מר חובליצקי, מה זה? מה זה?! מה זה הדיבורים האלה, ואם רחצת את רגלך לא תרד יותר מהמיטה? ואם לבשת את הכתונת את הפיג'מה לא תתלבש אף פעם? למה אתה מכה? כלום! תתנער תזוז! תזיז!! 

'חמה עזה בעולם' שמעתי שהיום יהיה אובך והחול מפריע לי. מה מחר? 'שמעתי שתהיה צינה' אז מה עכשיו 'אני מאוד רגיש'. ומה עם מחרתיים? שגריר! זה עמום אצלי אני עוד לא יודע, וכל יום יש לו חרטה אחרת למה הוא נשאר שוכב במיטה, 'אתה לא הערת אותי בגלל זה המשכתי לישון', השעון לא יודע מה קרה לו? 

מאשים את האבא מאשים את השעון מאשים את אשתו מאשים את כולם, רק הוא ממש זריז ששמו לו משקלות ברגליים והוא לא מבין. מה הבעיה תתכופף ותתיר את רגע? נו איך אני אתכופף איך אני אתכופף אתה חושב זה פשוט להתכופף עד הרגליים שאני אתכופף להתיר את הכבלים!? 

תגידו אתם מאמינים שיש אנשים כאלה? אתם אבל מאמינים שיש אנשים כאלה? אתם אבל מאמינים שיש אנשים כאלה? כל העולם כמעט הוא כזה! כל אחד בעניינו ובתחומו. בודדים הם האנשים שהם זריזים במלאכתם! 

'הקרה רבה או הגשמים' וכל שאר האמתלאות והתואנות אשר פי העצלים מלא מהם. ובין כך ובין כך התורה מונחת, והעבודה מבוטלת, והאדם עוזב את בוראו. עוברים עשר (10) שנים ועוד עשר ועוד עשר ועוד עשר ולא נשאר הרבה ועוד מעט הוא עף ועוד התחיל ללמוד. ועם מה יבוא? עם מה יבוא לשמים מה יגיד? 

והוא מה ששלמה ע"ה אומר בקהלת י: "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת" (קהלת י, יח) 

"בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" יש תקרה, ומרוב שהבן אדם עצל התקרה לאט לאט יורדת "יִמַּךְ" מנמיכה, עוד מעט תיפול לו על הראש, והוא עצלן 'יש עוד זמן השיפוע לא מסכן עלי'. 

"וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת" לא מתקן כלום מתחיל דליפות מתחיל פה מתחיל כאן, למה אתה לא מתקן? למה אתה לא עושה? למה אתה לא מזיז למה אתה לא זה? 

'אני עסוק השבוע אני עייף השבוע אני...'

 כל פעם תרוץ אחר הבית עומד לקרוס והבן אדם ממשיל בשלו. אתם יודעים כמה אנשים יש להם דליפות בברזים ומשאירים את זה? והמים אח"כ החשבון מגיע היה יכול להביא ארבע (4) אינסטלטורים לתקן וישאר לו עודף מה שהוא בזבז מהמים רק טיפות איפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה. 

בדרך כלל כשרואים איזה משהו מתקנים מיד מונעים אח"כ נזק גדול יותר או שבט ואסון, אבל האדם עצלן. תגידי למה זה ככה? למה הזכוכית שבורה? למה אתה לא מתקן כבר שבוע אני רואה את זה אצלך 

'לא, לא היה לי זמן' 

אבל ילד יכול לדחוף זה יתפוצץ יהיו צרות יהיו בעיות וזה 

'לא לא יהיה בסדר יהיה בסדר' 

וככה אנשים כל החיים שלהם.

ואולם אם תשאל את פי העצל, יבוא לך במאמרים רבים ממאמרי החכמים והמקראות מן הכתובים והטענות מן השכל אשר כולם יורו לו לפי דעתו המשובשת להקל עליו ולהניחו במנוחת עצלותו. והוא איננו רואה שאין הטענות ההם והטעמים ההם נולדים לו מפני שיקול דעתו, אלא ממקור עצלותו הם נובעים אשר בהיותה היא גוברת בו מטה דעתו ושכלו אל הטענות האלה אשר לא ישמע לקול החכמים ואנשי הדעה הנכונה. 

ואז הוא בא אליך 'תגיד לי את האמת מה יצא לי מזה 'שור שנגח את הפרה' מה לי ולשור ולפרה?! אני צריך להרוויח כסף! מה אתה מדבר אתי על שוורים ועל זה מהאני וזה? 

הוא לא מבין ששור שנגח את הפרה זה מרצדס שפגע בוולוו, זה יכול לקרות לו היום, הוא לא יודע בכלל מה מדברים, תן לי תכלס' מה התכלס שיצא לי מהעניין! הוא מבין בתכלס! איזה תכלס מה אתה רוצה כסף? בסדר, כמה אתה רוצה תגיד מספר נו, ואם תגיד אז תגיע אליו למה אתה קובע כמה אתה תקבל ששכחת שיש בורא שמנהל את בעולם? זה מזומן לך! המזונות מזומנים הפרנסה זה מזומנת! אבל פרסת העולם הבא היא לא מזומנת היא מזדמנת, אתה תחליט אם תזמין את עצמך אליה או לא! אתה לא תקבל אותה בחינם אין בחינם מה שלמדת יהיה לך מה שלא למדת לא יהיה לך.

והוא מה ששלמה צווח ואומר: "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם" (משלי כו, טז) כי העצלה איננה מנחת לו שיהיה אפילו חש לדברי המוכיחים אותו אלא יחשוב הכל לתועים ושוטים והוא לבדו חכם.

זאת אומרת: העצלן זה מחלה קשה מאוד, אם אדם היה זריז מטבעו, מטבעו של האדם הוא עצלן, אבל אדם היה זריז בטבעו, איך הוא זריז מטבעו אם מטבעו הוא עצלן? הוא צריך לצייר לו את הציורים של הרווח את השכר את גודל ההפסד שיש בעצלות, אם אדם מצייר לו את הדברים אז יכול להתגבר על עצלותו. 

נגיר אחת אומרים לו מרוויחים באפית מצות מאה חמישים (150) שקל לשעה, עבודה קשה אבל 150 שקל שעה לא כדאי לו עכשיו לעבוד חודש חודשיים ולעשות לו קופה שנתית? תראה את הרווח - תרוץ! 

כל מילה שאנחנו לומדים פה זה תרי"ג (613) מצוות כל אות, איך בן אדם לא רץ לזה איך הוא מאחר לשיעור? איך הוא מאחר עשר (10) דקות, עשר דקות הוא מאחר הוא מפסיד מיליונים מצוות, מיליונים מיליונים הוא הפסיד, מיליונים! מה התירוץ שלו? 

'אבבבבב... ישנתי מאוחר קמתי זה דבדבדבדב לא! הייתי חייב לשירותים...' 

אז תקום לפני, תקום! יש כאלה שזה השיעור היחידי שיש להם. אז מה עשר דקות מכריעות זה המון המון שכר המון! גם אם אתה בא באמצע העניין אז מה יש לך פירורים. 

והנה תדע כי זה כלל גדול מנוסה במלאכת הפרישות, שכל קולא צריכה בדיקה. כי אף על פי שיכולה להיות ישרה ונכוחה, אמנם, קרוב הדבר שתהיה מעצות היצר ומרמותיו, על כן צריך לבדוק אחריה בחקירות ודרישות רבות. ואם אחר כל אלה תצדק ודאי שהיא טובה. 

זאת אומרת: כל מי שנבון ונכון במידת הזריזות והפרישות אז עצת היצר היא להקל תמיד מה שאפשר להקל, הקולות שאדם מקל על עצמו זה גם נובע מהעצלות, למה הוא מקל? כי יש טרחה יותר, טרחה לבדוק כל דבר ופה ושם 

'לא זה בסדר שמעתי שההכשר הזה הוא טוב זהו!' 

לא בודק לא כלום כל דבר מקל אפשר להקל, מה עם הלולב הזה הוא בסדר? כן הכל טוב הכל על הכיפאק, 

'מה עם האתרוג הזה?' 

'מצוין מצוין' 

'תבדוק תראה אם זה' 

'אה... הכל בסדר' 

אפשר להסתכל ככה וככה והכל בסדר, יש דברים שהם נכונים אבל למה להקל אם אתה יכול לבחון את הדברים לבדוק אותם וכן הלאה למה אתה מקל. ברגע שאתה מקל זה מראה על הנפש שלך, ויתכן שזה הכל מצד מרמותיו של היצר הרע שאתה מאמץ לך שיטה שהשיטה הזאת היא שיטת היצר. לכן צריך חקירות ודרישות רבות. אם אחרי כל החקירות והדרישות האמתיות תצדק שהקולה הזאת היא בסדר, כי סתם להחמיר במקום שאין צורך בכלל - נו, אז ודאי שהיא טובה. אבל באופן אוטומטי כל דבר להקל 'אנחנו מבית הלל' הוא אומר, מה בית הילל כל מה שיש לנו זה אחרי בית הילל? אנחנו לא פוסקים לפי בית שמאי לפי בית הילל, אז מה אתה אומר אני מבית הילל כאילו יש פה בית שמאי בית הילל? ומבית הילל הוא בית היללללל. 

כללו של דבר, חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצות בהשליכו מעליו כובד העצלה המעכבת על ידו. 

כשאמרו לנו חכמים: 'הֱוֵי... וְרָץ כַּצְּבִי' (אבות ה, כ) הצבי זה חיה מהירה 'הֱוֵי... וְרָץ כַּצְּבִי' הצבי כשהוא רץ פול ספיד! הוא לא רץ בדילוגים כאלה... אז גם אתה 'הֱוֵי... וְרָץ... לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם' – כַּצְּבִי! אפשר להגיע לבית הכנסת אבל אפשר לרוץ לביהכ"נ, לרוץ לאו דוקא במצב שאתה מגיע בזמן ואם לא לרוץ ממש! צריך לזנק! זרוק את עצמך שלוף רגליך עמוד! זהו עברת את המשבר. אבל אם אתה עושה סיבוב רק רגע עוד סיבוב לפני שאני קם סיבוב אחד ככה להרגיש את הצד השני (2) וככה לפשוט את הידיים ולעשות ככה ולהתמתח ככה - יצר הרע מאשר לך עוד חמש דקות יכול להיות בכלל. שלוף! זרוק! עמוד! זהו. עכשיו לכיון האמבטיה נטילת ידיים או איפה שאתה נוטל וקדימה לצאת לדרך, מים קרים לפרצוף ועברנו את השינה, עכשיו להזדרז צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק, התעמלות עכשיו מתיחות וכו' קום יאללה תעוף כשתחזור הביתה תתעמל מעכשיו לך, איך היצר הרע כל רגע שהוא יכול למתוח את הבן אדם להשאיר אותו מתעכב זה רווח עצום בשבילו.

"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים קג, כ) על מי נאמר? - על המלאכים שהם משתבחים במידה הטובה הזאת! "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" 

כללו של דבר, חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצות בהשליכו מעליו כובד העצלה המעכבת על ידו, ותראה שהמלאכים משתבחים במידה הזאת "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" אם עֹשֵׂי דְבָרוֹ לפני שהם שומעים את דְּבָרוֹ; - "הנני" ישר ומוכן! 

ואומר: "וְהַחַיּוֹת" חיות הקודש "רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א, יד) המהירות שחיות הקודש הולכים הלוך ו: רָצוֹא זה כמהירות הַבָּזָק! דז! הם כבר בסוף העולם, דז! הם בסוף העולם, דז! הם בסוף העולם הם ככה במהירות! מה בוער להם? לאן הם הולכים כאילו מה מה יש להם לעשות? תלכו לאט למה אתם רצים דז! דז!... 

והנה אדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך אבל ודאי שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו ראוי שיתקרב. ודוד המלך היה משבח על חלקו ואומר בתהלים קיט, ס: "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ" לעניין המצוות דוד המלך "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי".

אנחנו באים לשיעור בחמש (05:00) זה בושה, בושה ממש בושה, דוד מלך ע"ה "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" (תהלים קיט, סב) "חֲצוֹת לַיְלָה" הוא היה מחבר מחצות עד הנץ, ואם דוד המלך קם ללמוד והוא מלך הוא יכול לישון עד שלישית (3) שביום, עד תשע (09:00) בבוקר בערך, אז דוד המלך קם "חֲצוֹת לַיְלָה" מישהו יכול להישאר לישון?! 

אז אם גדולי ישראל שהם מלאים תורה ויראה וחכמה ... כמעט כולם קמים בשתיים (02:00) בלילה ללמוד תורה, אז איך עמי הארץ ישנים הם בכלל לא היו צריכים לישון, אז למה הם ממשיכים לישון?! כי הם עמי הארץ, כי עצלים כי הם טיפשים ובורים, מה זה 'בור' כמו בור ריק: "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כד) אין מים אלא תורה. במקום שהוא יבין שהוא ריק וצריך להתמלא - אז הוא ממשיך לישון ממלא את עצמו במימולא שינה. זהו הוא צובר כח ליום מחר למה? לעוד בזבוז של יום. בשביל ישנת? 

'שיהיה לי כח לבזבז את היום'. 

זו תכנית עבודה נפלאה במקום שאדם יקום ויהיה זריז במלאכת ה' שזה הרווח האמתי שיהיה לחיי העולם הבא וגם שכר לו בעולם הזה - חורפ! 

אנחנו יוצאים מפה אחרי שלומדים עוד שיעור אתה רואה אנשים קמים לא יודעים איפה הכתובת מגששים באפלה, הם עוד סוחבים אתם את השמחה יש כאלה שמתחילים את היום בתשע (9.00) רק 10.00... בוויז'ניץ בשתים עשרה וחצי (12.30) הם מתפללים עוד שחרית, מזה מזה? אין סדר בחיים אין כלום אין שום דבר מה הולך פה?! תירוצים מה התירוצים-צריך לקום לעבודת הבורא "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ"

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר": (מכות ג, טז)