סימן רל"ט הלכות קריאת שמע שעל המטה – שמירה, זהירות ומנהגי המקובלים

 - - - לא מוגה ! - - -

חילי שינה על עיניים אלה דברי הגמרא ככה תירו לנו כל הפוסקים הגמרא מסבירה יש מזיקים שעלולים להזיק אותנו בלילה כמו שאנחנו אומרים במזמור שבסתר עליון מכל מצידך אלבה ממיניך כדי להגן מהמזקים לכן אנחנו קוראים את שמעל המתה פעם שני המקובלים אמרו לנו כולנו בני אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטה והערון הידוע זר לבטלה הוא דבר חמוד מאוד שקשה מאוד להצליח לתקן דבר הגדול ביותר שיכול לתקן לימוד התורה שמה על המזרה ועוד חודש אנחנו מתקרבים במשובבים וכולנו משתדלים גם במי השובבים לתקן אבל מעלת קריאת שמה שעל המיטה היא עוד יותר מאשר הלימוד בימי השובים. עד כדי כך המעלה היא גדולה ולכן כולנו מצווים בדבר הזה ואכן עם ישראל כולם עושים את הדבר הזה. טוב לחנך גם את הילדים הקטנים. ילדים בני שלוש הולכים לתלמוד תורה יודעים כבר לומר קריאת שמה. אולי לא את כל השלושה פרשיות, אבל את ההתחלה כולם יודעים. ההבדל היחיד, אנחנו אומרים כאמים את היד, מכסים את העיניים. הילדים בני שלוש לא מוכנים לכסות את הידיים לגמרי. הם משאירים את היד פתוחה, הם רוצים לראות שישאיר את היד פתוחה סגורה. העיקר שיגידו קרא שמה וגם הילד יוכל לישון במנוחה ואל יבהילוני חלומות רעים רעים שגם בילד תהיה לו מנוחה שגם הילד ישן בשלווה גם אנשים גם הן חייבות דברי בעי חיי לא בעיה חיי ולכן גם הנשים מצובות לומר מדי לילה ולילה את קת שמה על המיטה אדם שאמר את הכל כהוגן קע שמה מה מפיל נרדם אחרי שעה שעתיים הילד התחיל לבכות ומתעורר פה לפעמים אדם קם הולך לשירותים אחרי שחוזר האם צריך לומר פעם שנייה קריאת שמה או אמרתי פעם אחת מספיק יש בזה מחלוקת בספר אישי ישראל אומר מספיק פעם אחת אבל הגאון רבי יהודה פתיא יש לו ספר מנחת יהודה הוא אומר את המפיל אל תחזור עוד הפעם אבל כרשמה על המיטה צריך עוד הפעם לחזור אלה הדברים שהרב מתטט בשם גדולי המקובלים וככה מסקנה ככה הלכה צריך עוד הפעם לחזור הסיבה היא אמרת קראת שמע על המיטה תודה זה מיגן מהמזיקים כמה זמן מגן זה לא חברת ביטוח לכל הלילה שילמת ביטוח כל הלילה לילה לא אלא התחלת לישון עד ברגע שהתעוררת לא חשוב למה האדם הזה קם היה לפעמים רעש בחוץ היו איזה שבניקים צעקו הוא התעורר היו ברקים ורעמים הוא התעורר לא חשוב מה קמת התעוררת המשך משהו מתהפך על הצד השני וישן עוד הפעם זה כאילו סיבוב חדש וגם על זה צריך את ההגנה מפני המסיקים שיש לנו מחלוקת דבר כזה הכלל בידינו חמירה סכנתה מאיסורה אנחנו חוששים יותר בעניינים של סכנה ובפרט שאדם גדול אומר את הדברים האלה הגאון רבי יהודה פתיה הרב תחילת ימיו היה בבגדד בבבל שם למד תורה אצל רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי סוף ימיו היה כאן בירושלים ער הקודש היה גדול עצום ורב אתה רואים מתוך הספרים את הגדלות שלו בכלל הוא בפרט בענייני קבלה. יוסף הרוחות מספרות שם הוא מתאר גם איך הוא הצליח להוציא לא פעם את הרוחות הרעות מבני אדם. תלך לבית משוגעים. יש שמה לצערנו הרבה. חלק מהם זה לא משוגעים מבחינה גנטית אלא נכנס בהם איזה רוח. אם המקובלים היו היום היו מוציאים מהם את הרוח היו יכולים להיות אנשים נורמלות שאת הדברים האלה הוא עשה לא פעם אחד הדברים היה בבית כנסת ששנים לדוד סיפר לי את זה הרב משה חי שרבני עליו השלום ראיתי עדיין נער אומר ראיתי באותו מעמד איך שהוא הצליח בסוף להוציא את הרוח על ידי השבעות על ידי היה גדול עצום דבר פעם ניגש אליו יהודי אמר לו, חלמתי בלילה חלום כך וכך. מה הפתרון של החלום? הרב ענה לו כערף עין. אמר לו הפתרון של החלום קח את התפנים שלך למגיע בפסוק זה וזה יש שמה טעות. אדם הזה לא הבתאום מאיפה החכם הזה יודע מה יש לי בתוך התשובות אבל היה ספק אמר טוב ספק דאורייתא לחומר. הלך לו מגיע אמר לו תראה אני חלמתי חלום והמקובל חכם יהודה אמר לי כך וכך ככה בדיוק מה שהיה כמו שאמר החכם ובשביל זה צריך להיות בדרגה של רוח הקודש ולכן אם הוא אמר שקריאת שבה על המיטה זה רק ההתחלה של השינה סיבוב ראשון אחרי זה קמת עוד הפעם צריך סיבוב שני כך אנחנו ננהג ונעשה ולא נלך לפי מה שאמר בספר רישי ישראל אלא נחשוש למה שכתב בספר מנחת יהודה שם הוא מצטט כשאדם קם וממילא צריך לומר קריאת שמה הפרוצדורה תהיה כך יקום תול ידו נטילת ידיים בברכה וציונו על נטילת ידיים ואחרי זה ברכות התורה עד ואני אעבר ואחרי זה קרת שמה על המיטה ואם מגיע אם הגיע חצות לילה הגיע 11 ו20 אחרי אחרי שיאמר ואני אברכם אחרי ברכות התורה גיד קודם כל תיקון חצות ואחר כך קר שמע על המיטה שן ושכבת וערבה שנתך לא יבהילו אותו לא חלומות רעים ולא שום דבר ממילא יישן עד קרוב לנצחמה לא יהיה חלומות רעים אז ממילא יוכל לישון בנחת זהו זה מה שצריך לנהוג ולעשות את הדבר הזה מצטט מעתיק גם בספר שולחן ערוך המקוצר של הרב רצבי הוא מביא בשם החברותה שלו והוא אומר כל זה בחצי הלילה השני אבל בחצי הלילה הראשון אם הוא התעורר בשעה 10 הוא אומר לא צריך עוד הפעם כך הוא טוען שכך צריך להיות אבל הדברים שהוא אומר כנראה אינם מדויקים על פי ההלכה דיברתי בזה עם המקובון לרב ווא אומר לי אדרבה בחצי הלילה הראשון יש הרבה יותר סכנה יש את התערות הדינים החתם סופר אומר הזמן הגרוע ביותר המסוכן ביותר שעה שלפני חצות אדם שיכול להיות ער באותה שעה ולמוד תורה שהוא הגנה הכי טובה אז אם האדם הזה קם ב10 וחצי מה אתה בטוח שאם הוא יחזור וישן בלי קריאת שמע אתה בטוח שהוא ממוגן מי ממגן אותו יש לו הגנה כמו שעשו לראש הממשלה ואיזה מקלט אטומי אני יודע מה אין דברים מטנים לכן לא כדאי להמר לקחת סיכון וכמו שאמרתי שהוא קם יחזור ויאמר את קרת שמעל המיטה אבל אסור לומר פסוק מבלי לומר קודם את ברכות התורה הרי האדם הזה ישן שנת טבע ולכן הוא צריך לומר את ברכות התורה אלה הדברים שאולי מרן רמז אותם בסימן מו ו סעיף יש מחלוקת בראשונים הרעבד הרמבם הרמבם בתשובה האגור יש מחלוקת בראשונים מחלוקת גם לדעת מרן בין רבנו החידה לבין החקרל מה מרן מסכם שם בסימן מו סעיף ט כאן מי שמטה את הקו זה הרמבם כותב בספר תעלומות לב של הגאון רבי אליו חזן שיש לנו ספק בדעת מרן אנחנו הולכים כמו הרמבם הרי קיבלנו הוראות הרמבם וכאן הרמבם בתשובה אומר שצריך לברך את ברכות התורה. לא רק שאדם רוצה ללמוד תורה, גם שאדם אומר תיקון חצות, אומר קריאת שמע דרך פסוקים, גם בזה יש את החובה של ברכות התורה. מרן לא ראה את התשובה של הרמב"ם. יכול להיות שאם מרן היה רואה את תשובות הרמב"ם, אולי מרן היה מדגיש בצורה יותר מפורטת בשולחן ערוך שחייב לברך את ברכות התורה. ולכן אמרנו שבמקרה הזה שאנחנו מחייבים אותו לקרוא ק שמע על המיטה ממילא צריך לחייב אותו גם כמו שאמרנו נטילת ידיים בברכה ברכות התורה אחרי שיאמר ואני אברכם אחרי זה יוכל לומר את קריאת שמע על המיטה ואז ז בעזרת השם ושכתה וערבה שנתך אם האדם הזה התעורר בחצות ואמר תיקון חצות הכל היה בסדר דר ושתיים בלילה עוד הפעם הילד שלו התחיל לנגן עוד הפעם היה צריך לקום לתת לו מוצץ שם בפעם השנייה זה כבר פחות חמ כבר אמר כל חצות יכול להיות אולי שבחצי הלילה השני אולי זה פחות מאשר אבל בחצי הלילה הראשון צריך להחמיר בדבר זה מה שאמרנו דלכתחילה כמו שאמרתי לא חשוב אם הוא קם בשביל הילד קם בגלל שהוא צריך ללכת לשירותים לא חשוב לנו מה הסיבה ברגע שאדם מתעורר הוא הופך את עצמו לצד השני וישן. זה לא טוב. ההמשך של השינה הוא כבר בסימן שאלה. כמו שאמרנו כתמ על המיטה זה לא על כל הלילה בבת אחת אלא זה עד שאדם מתעורר. זו הנהגה. כך כדאי לנהוג ולעשות דרך התחילה. גם אדם שהלך לישון אחרי חצות, אם הוא לא אמר תיקון חצות, עוד הפעם יצטרך לעשות את הפרוצדורה שאמרנו, נטילת ידיים, אחרי זה ברכות התורה ואחרי זה אמירת קריאת שמה פעם שנייה. אבל אם הוא אם הוא אמר תיקון חצות ב-1 23 אמר תיקון חצות ואחר כך הלך ישן וזה הדבר קל יותר. כוון שמע תיקון חסות נוכל להקל יותר בדבר אדם שקם ב10 בלילה אסור לו ב10 בלילה לומר הנסכבי בינה עדיין התרנגו לא אומר קוקו קווקו אלא כל מה שאמרתי רק שלושה ברכות האחרונות וציונו על דברי תורה והערבנה לאשר בחר בנו זה מה שאפשר זה תלוי בשינה אדם ישן שנתקב על מותתו אפילו אם הוא קם שעה 10 11 לא צריך לחכות לבוקר כדי לומר את ברכות התורה אבל מ שאין כן לגבי ברכות השחר בשום אופן אי אפשר לומר לפני עצות לילה לפני 11 23 אי אפשר לומר את ברכות השחר לכן מה הקטע האלוה נשמה שנתה תביא עד ברכת המעביר חבלי שינה עד ובין שן ובין ברית כדי השאיר לאחר מכן. לכן אמרתי רק אך ורק את ברכות התורה. אמר את ברכות התורה כעוגן, אמר קריאת שמה וחזר ויש עכשיו הוא קם בבוקר, קם בשעה 5: הולך לבית הכנסת האם כיוון שיש יחזור עוד הפעם פעם שנייה על ברכות התורה או לא? גם בזה יש מחלוקת. זה המסקנה. לא יחזור על כל השלושה הברכות, אלא בבוקר יחזור על הברכה האחרונה, ברכת אשר בחר בע שהוא אומר בפעם הראשונה את ברכות התורה יכוון הברכה הזו אשר בחרב בנו אני מברך אותה לפתור עד הבוקר עד שאני אתעורר בחמש יש לו כוונה נגדית שלא לפתור את מה שיאמר בשעה 5 אז הלבד כל העלמה יוכל לומר את הברכה הזו פעם שנייה יש לנו כאן בדבר הזה ספק ספקת במצווה שלפי הרמבן וסיעתו דרכות התורה הן דאורייתא כמו שהגמרא דרשה ששם השם יקרא בו גודל אלוהינו ולכן חי גבנה יהיה רשאי וחזר עוד הפעם על הברכה האחרונה ברכת אשר בחר בנו זה מה שיוכל כל אדם לנהוג ולעשות אמרנו שהוא קם נניח תעורר ב10 11 יטול ידיים בברכה אבל פעם השנייה נאמר האדם הזה מתעורר פעמיים התינוק בכה בשעה 10 ישן עוד הפעם סיבוב שני 103 שהוא נוטל ידיים בפעם השנייה כבר לא יבר על נטילת ידיים זה פעם אחת אין יותר מאשר פעם אחת גם ברכת המתים לא יברך פעם שנייה אמרנו על קריאת שמה שצריך אבל על ברכת המפיל על זה בוודאי הרב גם רבי יוטף תיא במנחת יהודה גם הוא לא חייב לומר את ברכת המפעיל פעם שנייה אין דבר כזה ברכת המפעיל זה דומה כל ברכות השחר על מנהגו של עולם אתה מברך הנתן הסכמים לשאר הברכות אין פעמיים להגיד פעם יגיד בשעה 4 בבוקר אחר כך יגיד בשעה 6: נכון הטרנגור אומר קוקוריקו קוקוריקו פעמיים אבל אנחנו לא מברכים כל פעם שהוא יגיד לכן גם פה ברכת המפיל על מנהגו של העולם אי אפשר לברך אותה יותר מאשר פעם אחת כל מה שאמרנו פעם שנייה סיבוב שני כל הדברים אמורים רק על קריאת שמה אם האדם הזה מסוגן מר את כל קריאת שמה עד אני השם אלוכם לפעמים ככה עייף כך מטש לא יכול לא יכול אפילו אמר עד שמוע נרדם פעם השנייה בסדר שישן אין בעיה בדבר רבנו יעקב חיים סופר בעל כף חיים אומר שיש ימים שאי אפשר לברך את ברכת המפיל על פי הקבלה במספירת העומר או בלילות שבת צריך גם בליל הסדר מסתט אותו בספר תשובות והנהגות של אחד מחכמי דורני והוא מציק אותו אומר לא כל אדם שיבוא לטאול את השם יכול זה לא כל אדם יקרא את עצמו מקובל ויגיד דברים על פי הקבלה וכולי. דיבר דברים קשים נגד הרב כף החיים. אותו אדם יודע הרבה הלכות, יודע הרבה ש"ס, אבל לא למד כלום קבלה והוא לא יגיע לאחד מאלף מחוכמתו של בעל כת החיים. ולכן לא צריך לחשוש למה שהוא מקשקש בדבר הזה. אחרים הוא כותב דברים בטוף טעם ודע. בנושא הזה במחילה מכבודו הוא קשקש. הוא לא יודע מה זה קבלה בכלל, לא למד חוכמת הקבלה, הוא לא הבין את דברי הרב כף החיים. ולכן להלכה אנחנו לא מברכים באותן הלילות. אנחנו באמת חוששים בדברי המקובלים. והרב כף החיים היה גדול העצום ורב גם בחוכמת הקבלה. יש אנשים שלא זכו ללמוד. מי שלא זכה ללמוד אז לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. זה מה שהיה צריך להיות. היה יותר יפה שאותו האדם היה שותק ולא היה מדבר כל וחומר שלא היה מעיז לכתוב את השטויות האלה בספר שלו חבל שהוא כתב אנחנו לא חוששים ומה שאמר הרב כך החיים בוודאי שהדברים האלה דברים נכונים ומדויקים הרב למד קבלה בעל כף החיים קודם כל אצל רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי שם בבגדד סוף ימיו היה כאן בירושלים בית הכנסת בביוף זה נקרא בית כנסת מכוונים שם היו גדולי המקובלים היה רבי שעול דק הכוהל היו שמה תלמידי חכמים גדולי תורה ויראי שמיים הרב היה יחד איתם מאותה חבורה קדישה היה גדול גדול עצום לרב גם בחוכמת הקבלה אנחנו ברוך השם זוכים להנות מתורתו של הנין הנין רבי יעקב חיים סופר שעוד כמה דקות הוא יכנס אנחנו זוכים לראות את הבבואה של אותו הרב הצדיק אותו הרב הקדוש איך אפשר לכתוב על דברים קשים כאלה? אדם יבוא ויכתוב שהוא בעצמו רחוק עם תחקשת מאותו הרב. לכן אני מדגיש את הדברים כדי שאדם יודע להבחין בין הקודש לבין ימי ספירת העומר או ללא שבת. שמעתי ספרה על פי ספר שולחן הטהור של אחד מהמקובלים בדורנו. הוא טוען כך. הוא אומר אפשר לומר גם באותם הלילות את ברכת המפיד גם אחרי חצות אפשר לומר ברכת המפילא מה לפני חצות צריך גם לומר עם כוונות רבנו הארי לומר אתה ברכת המפיל אחרי זה תגיד אבל בלי כוונות כך הוא מחדש מצ המשיך ואמר לי אותו המקובל אנחנו מברכים ברכת האילנות רק בחודש ניסן לפי הקבלה אסור לומר את ברכת האילנות בחודש אייר אדם שלא לא מצא אילנות רק בחודש אייר יברך או לא אומר לי כן לו אבל המקובלים אומרים שלא אומר לי הכוונה היא בחודש ניסא נגיד את הברכה עם כוונות רבנו הארי אבל אם זה בעי יברך רק בלי כוונות אחר כך הוא ממשיך הוא אומר לי על פי הקבלה אין מקיים מצווה שילוח הכן בימי ספירת העומר שהוא ממשיך ואומר לפי שיטתו הוא אומר יש כוונות על פי רבנו הארי מה עושים מה מכוונים בשעת מצוות שילוח הכל אומר גם בעומר עושים כאילו שילוח הכל מה הוא יעקור לך מצווה מן התורה הכוונה היא שבעומר לא אומרים את הכוונות אבל בחיל מכבודו זו המצא רבנו חכם בן ציון לא נקת כך אלא כפשוטו שלא מברכים וזהו זה אנחנו נמנעים בעניינים של ברכות אנחנו חוששים מאוד ההמצאה שהוא אמר על פי ספר שולחן הטהור המצאה יפה רעיון ון יפה אבל הלכה זה לא למעשה למעשה אנחנו חוששים בדברים האלה מאוד הגמרא ממשיכה שם בברכות ד' אדם תלמיד חכם לא חייב לומר קריאת שמע על המיטה אלא יכול במקום זה לומר פסוק בידך קיד רוח פדי אותי השם אלו דברי הגמרא התיקו אותם להלכה האור זרוע על ידי רבנו יונה הקשבץ והמאיר אבל שאר הראשונים לא העתיקו את הגמרא. הרמבם ומרן השולחן ערוך לא העתיקו את הגמרא. ולמה שובה לדבר רבנו מארחו בשאר הכוונות אומר זה היה מה שהגמרא אומרת לאותם התלמידי חכמים שבאותו הדור היו גדולים ענקים בתורה להם זה היה. היום אין לנו את אותם התלמידי חכמים שהיו א פעם ולכן היום גם תלמיד חכם צריך לומר את קריאת שמע על המיטה כדי להגן מעל מעל המזיקים לדחה אותם מעל זאת אומרת בזמנם לדורותם כמה תלמידי חכמים היו שקועים למטה שערי תורה גברת אולי תרדי למטה תדברי כאן את לא רוצה לשמוע על דברי תורה תלכי הביתה שמה את בא לעשות מצריח חוזר לעניין אותו תלמיד חכם היה שקוע במקן שערי תורה ומה היה האדם הזה הולך לישון כל הזמן במחשבה שלו התורה הייתה רצה ולכן במקום מקלת שומע על המיטה יש דברי תורה אחרים שיכולים להגן עליו ולכן היה מספיק שאמר את הפסוק לידך ספקיד רוח אבל שאין כן היום גם התלמידי חכמים לא תמיד הם מרוכזים רק בתורה לפעמים יש כל מיני תרדות, עסקי ציבור וכיוצא בזה. ולכן הפוסקים האחרים השמיטו את דברי הגמרא, את החילוק בין תלמיד חכם לאדם רגיל, אלא המסקנה היא שגם תלמיד חכם צריך לומר כהנשמה הערמית. אלה דברי רבנו מארחו בשם רבנו הארי בשער הכוונות וככה מסקנה. בדברים אחרים זה לא ככה. דברים אחרים מרן פסק יש דין תלמיד חכם בזמן הזה ובהרבה הלכות אנחנו פוסקים מה שהיה גם הווה יפתח בדורו כי יש שמואל בדורו רק פה רק בדבר הזה אנחנו חוששים שמחלילה ירדם אותו החכם וזה לא היה מתוך דברי תורה וממילא חלילה וחס יבוא לידי איזה נזק שוב אנחנו חוששים חמירה סכנתה מאיסורה ולכן המלצנו שגם החכם יומר כשמע על המיטה בפרט מה שאמרנו קודם שזה סגולה לתקן את העוון הידוע אתה לא יודע מי היה הגלגול הקודם של החכם הזה ולכן כדאי אדמה שיומה כעשמה על המידה ולא יחסיר אבל מה שאין כן לגבי דנים אחרים אמרנו פעמים רבות יפתח בדורו כי שמואל בדורו אתה רואה את זה בדברי מרן לאורך כל הדרך עשרות מקומות בשולחן ערוך בבית יוסף סכוון שלאות ותשובות אבקת אוכל המקומות מרן לוקת שיש דין תמיד חכם בזמן הזה של האשכנזים היינו הליבה והרמה חלק מהמקומות כן חלק מהמקומות לא חלק מהמקומות הוא פוסק שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה כי אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם עם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורה של תנחס ונעיר כמו שהגמרא מפרטת ולכן הם חששו בחלק מהדברים האחרים פנינו כמעט בכל המקומות אנחנו אומרים שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה חוץ מהדוגמה שהבאנו בעניין קראת שמה שעל המיתה אני אביא כמה דוגמאות שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה דוגמה הראשונה יש לך סעודת מצווה סיום מסכת וחי יושב הזה מיד אחרי זה אומרים ברכת המזון ברכת המזון על למי מכבדים למי נותנים לחכם יש כהן כן עולה הכהן ראשון לספר תורה אין כהן יש שמה תלמיד חכם יש מצווה מדאורייתא ועדתה פני זקן זקן זה כאן החוכמה לתת את העניייה הראשונה לאותו תלמיד חכם גם ברכד מרן כתב לגבי ברכת שחלק מכבודו לרא שמה מרן פסק את זה להלכה בהבקת רוחל מרן מדבר שם לגבי תלמיד חכם שנידע שגם בזמן הזה העידוש שלו לא תופי וצריך להיזהר מאוד בדבר מרן מדגיש מי נקרא תלמיד חכם אדם שברוך השם למד את רוב הש"ס בקי בדברים האלה להלכה למעשה הליבה יודע לדמוד דבר מתוך דבר ויראתו קודמת וחוכמתו את הדברים שמרן כתב באבקת כוכן מצטט אותו הפתחי תשובה יורד יען רמג שמה הביא את עיקר התשובה להלכה במעשה גם בסימן ש לט גם שם מרן מביא לנו את דברי הגמרא בשבת קלט בשני דברים שינו חכמינו את ההלכה מאדם רגיל לתלמיד חכם הערמה בדרבנן שריה לאותו תלמיד חכם שאין חשש שיבוא לזלזל שאם יש חור בחית יכול לסתום את החור על ידי השום או דוגמה השנייה יכול לעבור את הנהר בסירה שהגוי מוביל את הסירה הוא אומר אני צריך לישון ון כמובן הגו לוקח ממנו כסף גם שני הדברים האלה מרן כותב אותם בבית יוסף להלכה למעשה לומר שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה כך גם בהמשך גם בהלכות חול המועד סימן תקמז וגם בהלכות חנוכה תרע מרן כותב אסור להספיד בחול המועד או בחנוכה או קורים תלמיד חכם בשעת הלוויה אנחנו כן מספילים אותו כאן זה לא עניין אישי הכבוד של אותו האדם אלא כאן זה עניין של כיבוד התורה ולכן יש דין תמיד חכם גם שם יורד על סימן רימב רי מג אותם המקומות מרן מפרד בהרחבה את ההבדל שיש בין תני חכם לאדם רגיל התורה שמצווה אותנו מפני שבה תקום לא רק מפני זקן אלא והדרתה פני זקן זקן זה קנה חוכמה שיש לנו מצווה תעשה מדברייתא לעמוד לפני החכם והכבוד הזה לא רק לעמוד אלא זה מתבטא גם בדברים אחרים. לפעמים החכם הזה לא רוצה להנות מקרה של תורה. החכם הזה רוצה לעבוד, להתפרונס. הגמרא ממשה דוגמה שגם היא מוחשית מאוד לדורות שלנו. החכם הזה יש לו מה למכור. הוא יבוא לשוק למכור מהבוקר עד הלילה עד שיגמר למכור. מה עושים? הגמרא אומרת סוגרים את השוק. אומרים לכולם נסגור. מי שצריך לקנות יבוא לחכם יקנה. ואז 10 דקות ומכר את הסחורה מיד אחרי זה ילך ללמוד תורה זה מה שהיה בזמנם בדורותם היום אין מי שידאג לעשות את הדברים האלה אבל תלמיד חכם שהגיע לביט הדין אפילו אם יש שמה תור גדול לא מרשים לו להישאר מעבר לדלת כי ככה הרבה זמן שלא יהיה ביטול תורה מכניסים אותו מיד הוא הדין גם בבנק נניח אני מנהל הבנק והגיע תלמיד חכם יש שמה תור גדול עד שיגיע התור שלו יקח עוד שעה זה ביטול תורה חבל ולכן גם שם באותם המקומות אתה נותן לו לדלג על התורה לפעמים יש שמה אנשים שלא מבינים מי זה מה זה לא יודעים מה זה תלמיד חכם לא למדו את הגמרות אז במקום שיעקוף את התור יקרא לו המנהל לחדר שלו אתה בוא אלי אני צריך אותך רגע לחדר שם בחדר יסדר לו את הכל מה שהחכם צריך ישלח אותו אחרי חמש דקות שיחזור חזרה לישיבה כדי שלא בתול תורה כל זה בכלל הנצרה והדרתה פני זקן גם שמה יש עלינו את החובה הזו כמו שאמרנו לא רק לקום אלא גם לתת לחכם את הכבוד הזה מה ממשיכה צריך גם להפך בזכותו זאת אומרת אותם הדיינים שדנים גם את זה הם חייבים זאת ועוד שבאים לפני בית הדין ועמדו שני האנשים אשר נמרים צריכים לעמוד לפני הדיינים כאן מפני כבוד התורה עשה לכבוד תורה עדיף צריך לתת לו לשבת כדי שהאדם השני לא יגיד אמרנו הכל עבוד אלה חברים שלו בטח הם ילכו לטובתו יעשו לו פרוטקציה כדי שזה לא יקרה לכן מה אנחנו עושים משבים גם לשני גם השני זוכה לשבת בזכות החכם מושיבים את שניהם כדי שיהיה שדיון בדין אבל אתה רואה מבטלים את העשה ועמדו שני אנשים אשר להם הרים לפני עשה לכבוד תורה. עוד דבר מרן כותב בבן עזר סימן ב מרן מצתף לנו את דברי הגמרא בפסחים. מכור אדם כל מה שיש לו וישא בתלמיד חכם או ישיד ביתו לתלמיד חכם כדי שבעזרת השם יהיה לו את ההמשך את השלשלת שגם הם יהיו בעזרת השם יראי שמיים ותלמידי חכמים. מרן כתב לנו להלכה את כל זה בבן העזר סימן ב ולכן הוא הדין לא רק בימים ההם אלא גם בזמן הזה כמו שכותב הגאון חילה זכה יוסף שם שבזה עליו דיקול העלמה בזה גם הרמודה שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה מה תגיד לי אבל אםשונים כמלאכים אנו כבני אדם יש ירידה לא רק אנחנו ירדנו לא רק החכמים ירדו גם עמי הארץ ירדו גם מהם כמה דרגות ירדו ולכן בוודאי שצריך האדם להשתדל ל גם להדר בדבר הזה עד כמה שהוא יכול. לפעמים יש כמה הצעות שידוך ואחד מהם אדם שעמד בתורה תלמיד חכם אלא מי? כסף אין לו הרש אין כל ממלא כל העול יפול עליי אדם הזה עושה חשבון בשידוך השני שמה הוא מביא 100,000 כאן בשידוך הזה אין כלום אני צריך לשלם הכל כאילו אחי כמו שאמרנו למכור כל מה שיש לו ויקח את החכם זו השקעה הכי טובה כסף הולך ובא אתה משקיע היום יש מחר אין אבל את החוכמה קשה לקנות את הדבר הזה קשה להשיג אם עכשיו לא אם לא עכשיו מתי ולכן אלא ראוי שגם בדברים האלה אדם יש הגמרא במסכת מציעה בדף כב כגא אומרת אדם שמצא דה שאין בה סימן הרי בלי שלו אבל אם הוא מצא את זה במקום שיש תלמידי חכמים לפעמים החכם מזהה בלי לתת סימן אבל מזהה על פייעות עין שזה שלו ואדם רגיל לא נותנים תלמיד חכם כן נותנים מרן פסק את כל זה בחושב משפט סימן רסב ולכן שם שוב דוגמה יוצאת מן הכלל וגם את זה מרן כותב להלכה למעשה אתה רואה שמרן לאורך כל הדרך מרן סובר שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה ולכן לגבי כל הדברים האחרים אנחנו לא חוששים הולכים כמרן כמעט בכל הדברים רק דבר אחד שעליו יש מחלוקת הירושלמי אומר אדם שמבזה חכם אחרי שביקש ממנו מחילה אחרי שהתפייס אחרי הכל צריך לתת פיצוי לחכם תרכבה דינרה סכום עצום שאלה מרן לא כתב את זה להלך למה מרן השמיד בגלל שלא מצוי או בגלל יש מחלוקת אם יש חכם או לא מילה מוציאים מחברו עליו ראיה זה הוויכוח על הדוגמה הזו יש מחלוקת מחלוקת גם בדעת מרן אולי מרן סובר כן או לא אבל בדברים האחרים אין לנו סימני שאלה אין מחלוקת אנחנו נפתים קיבלנו רעות מרן וכמו שאמרנו יש די תלמיד חכם גם בזמן הזה בכל אותם הדוגמאות שבין ירודע סימן שמד מרן שמה כותב אדם שמבזה את המחכם צריך לנדות אותו כן אין בזה שום ספק שלא רק היה בימים ההם אלא גם בזמן הזה ולכן אם אותו אדם חצוף אותו אדם אתה מטרה בו משתיק אותו לא הוא חוזר מבזה מחרף ומגד אז שומעים יכולים לגשת מיד לבית הדין בית הדין תעשו לו את הניחר לאותו אדם שלב ראשון נידוי אם הוא חוזר בתשובה הולך מבקש מחילה החכם מחל לא כן אם לא הופכים את הנידוי לחרב צריך להתחק מהאדם הזה ארבע עמות פסול לעדות לא מצטרף במניין וכן הלאה כל הדברים האלה מרן כתב להלכה מעשה ביורד סימן שנדג וכך ההלכה כמו שאמרנו מרן נוקט את כל הדברים האלה להלכה ולמעשה זה לא רק היה אלא גם בה אחרי שאדם גמר קריאת שמע על המיטה אחרי שגמר את ברכת המפיל צריך להיזהר לא לאכול ולשתות ולא לדבר דברים בטלים יש אומרים שאם ידבר דברים נתנים ברכת המפיל הריח עלי הדרכה לבטלה זה לא מוזכן. אם נאמר שעל מנהגו של עולם הוא מברך, אז לאותם הראשונים ואותם הפוסקים זה לא נורא. אבל כמו בכל מחלוקת, בכל דבר אנחנו חוששים מאוד לספק ברכה לבטלה גם כן. ולכן כל אדם שרוצה לזכות ולא רק לקרוא קל שמ אלא גם לברך ישים לב שאחרי שגומר את החתימה על ברכת המפעיל יותר לא ידבר דברים מטלים. אם האדם הזה מכיר את עצמו הוא לא מסוגל לשתוק. יש אנשים לוקחים גם את הנייד, גם את הטלפון למיטה. אם יהיה איזה שיחה שחלולה וחס יפסיד לדבר. הוא לקח כנראה או באשראי או במזומן את התשעה קבים של אשתו. לקח והוא מדבר יותר מה שצריך. ודאי שאחרי ברכת המתים אינה ואמנה לבוא ולדבר, תנאי בא ליעבור. אתה רוצה לזכות לברך את הברכה הזו לפני שהאדם הזה יזהר שלא לדבר אף מילה אלא מיד אחרי ברכת הנויל ודאום מסלה היינו שאשתו כיעשה תענית דיבור עד הבוקר אפשר לחיות עם זה הרבה אנשים תשאל אותם עושים את זה כל לילה לא קרה שום דבר נשארים חיים מקיימים ולכן גם האיש גם האישה ינהגו ויעשו כ אבל אדם שיודע את עצמו או אישה שיודעת את עצמה גם אם היא תברך ברכת המפיל היא לא מסוגלת לשמור את עצמה שלא תדבר טוב אם לא מי שלא יכול עדיף ש ואל תעשה יאמר את ברכת המפיל בצורה כזו ברוך אתה יהרהר השם לאלוקינו וימשיך גם בפתיחה גם בחתימה כדי שלא יכנס לשום ספק של ספק ברכה לבטלה עדיף יותר שלא יגיד של שמיים אבל אדם שברוך השם יודע שהוא בוודאי יזהר ולא ידבר יכול לומר את ברכת המפעיל כיוון שהוא להירדם קרוב לוודאי שישן להירדם לפני חצות לילה אין שום בעיה יכול לומר את כל שמע כולל גם את ברכת המפיל אין שום חשש בכל