הלכות ברכות ואמירת אמן במצבי ספק ומחלוקת – בין “ספק ברכות להקל” לפתרון “ואמרה האישה אמן אמן”

 

- - - לא מוגה! - - - 

רשת טו סעיף ד',

אדם שמברך ברכה לבטלה חלילה עובר בלא תישא.

נחלקו האחרונים אדם שלומד משנה או גמרא,

ויש שם ברכות,

כגון

ברכות דף ל״ה,

כיצד מברכים.

המשנה אומרת, על פירות העץ אומר, בורא פרי העץ וכו'.

אדם שקורא את המשנה,

האם יכול לומר את כל הברכה כולה בצורה מושלמת,

או בהמשך,

בברכות ס׳, הגמרא שם אומרת

את כל ברכות השחר?

אדם לומד עוד דף יומי, עוד דבר אחר,

וקורא כעת את כל הברכות שיש בגמרא.

האם הוא יכול להגיד את כל הברכה בצורה מושלמת?

כלומר, ברוך אתה ה' אלוקינו, בצורה מההתחלה עד הסוף, כמו שאנחנו מברכים בבוקר או לא?

יש בזה מחלוקת גדולה בין האחרונים.

חלק מהאחרונים אמרו, כן, למה לא?

אתה לומד גמרא, אתה לומד תורה,

אל תדלק כלום, תאמר גם שם שמים.

לפי זה,

הגמרא בסנהדרין, בדף מ״ב, הגמרא שם,

אומרת לנו את ברכת הלבנה.

גם שם אתה יכול לומר את ברכת הלבנה,

אפילו שכעת זה סוף החודש, אין שום בעיה. אתה יכול להגיד את שם המלכות לפי אותה הדעה.

האחרונים השתמשו בדבר הזה, בדרך הזו,

כדי לגשר,

כדי לפתור מחלוקת.

אדם שלא ברך ברכת הלבנה עד ליל טז.

ליל טז אחרי צד הכוכבים הוא נזכר,

לא ברכתי ברכת הלבנה,

ועדיין לא עבר חצי מהמולד.

האם הוא יכול לברך או לא?

שוב, לפי הרעיון הזה,

כן, אפשר לברך. איך?

אל תפתח סידור,

אל תיקח את הברכון של ברכת הלבנה,

אלא שיפתח מסכת סנהדרין, דף מ״ב,

ויקרא משם את הברכה.

אחר כך יקרא מתוך הסידור מסימן טוב תהיינו לכל ישראל, את כל ההמשך יגיד מהסידור.

אבל את הברכה עצמה יגיד מתוך הגמרא.

אין ההלכה כן.

למה לא?

הסיבה היא, רבנו נחשון גאון,

המארם באונטרבורג ותלמידו התשבץ,

רבנו שמשון בר-צדוק,

הם אומרים,

כשאדם לומד גמרא,

אסור לומר את הברכה מתוך הגמרא.

אין אתה יכול לומר,

ברוך פוקע החברים, ברוך מתיר הסורים,

תאמר את כל המילים האלה רק בקצרה,

כך גם במשנה,

כך גם בגמרא, כך גם במדרשים או בזוהר.

לדוגמה, בכל בוקר אנחנו אומרים, בכל בוקר יום שבת,

אנחנו קוראים את הזוהר.

בזוהר של בוקר יום שבת ישמע את הברכה, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו בשבת קודשו.

שוב, איך תאמר? כמו שאני אמרתי הרגע.

חס ושלום מלהזכיר שם שמים,

גם שם. נכון שאתה קורא זוהר,

אבל כשאדם אומר ברכה מתוך הזוהר,

תודה. אין מקום להתיר שיבוא ויזכיר שם שמים.

אם היו רואים אותם האחרונים את דברי רבנו נחשון גאון, המארב והתשבץ,

מן הסתם שרובם היו חוזרים בהם,

ולכן אם יש לנו כלל ספק ברכות להקל,

קל וחומר גם שאין על מה לדבר אין מקום להתיר ולברך את הברכה, להזכיר שם שמים,

אין הווה אמנה בדבר.

מחלוקת שנייה,

החכם צבי דן,

אדם שקורא פסוק בתוך הגמרא.

אם הפסוק הזה מושלם, אתה קורא את כל הפסוק,

אין שאלה, אין מחלוקת, הלבדי כולה עלמא,

אתה קורא מההתחלה עד הסוף, הכול בסדר.

אבל כשבגמרא יש חצי פסוק שיש שם שם שמים,

האם רשאי להזכיר שם שמים או לא?

הדפיסו לאחרונה, בדור שלנו, גמרות,

הוצאת הספרים מעוז והדר, זה השם של הפירמה.

שם, בגמרא הזו, עשו דבר נפלא.

את הפסוקים האלה הביאו בצורה מושלמת.

בצד אין חצי פסוק, שם יש את הפסוק השלם.

פתרו לנו את הבעיה.

אתה רוצה להגיד את הפסוק עם שם שמים?

עיין מייד בגיליון בצד, ואתה רואה את כל הפסוק, זהו.

בזה אין שום שאלה בפוסקים, הלבדי כולה עלמא, אתה צריך לומר שם שמים.

אבל חוץ מהגמרא הזו, כל הגמראות האחרות,

יש הרבה פעמים חצי פסוקים.

בגמרא,

במדרשים, בזוהר,

אדם שרגיל לקרוא כל יום זוהר,

יש אנשים גורסים כל יום עמוד אחד מהזוהר.

שוב, השאלה תהיה האם אפשר וצריך במער שם שמים או לא.

כל זה שנוי במחלוקת האחרונים.

החכם צבי בנועה יעבד, בשאר האחרונים דנו בזה,

והראיה שהם מביאים מהגמרא בברכות כב היא הראיה שמסביב לה יש את הוויכוח,

את המחלוקת.

להלכה,

ואור לציון אומר שיש כאן מקום לדון ולעשות פשרה בין שתי הקצוות.

עם החצי פסוק הזה אתה מגיע לאתנח,

מותר, הלא וכי לו.

כל מי שיודע איך אנחנו מנקדים את הניקוד והטעמים יודע,

אתנח זה חצי פסוק שחצי מהתוכן הגענו לאיזו תחנה.

זה התוכן של אתנח.

ולכן הגעת באמצע, יש לך איזו תחנה שאתה יכול להגיד שם שמים.

אבל שלוש-ארבע מילים בלבד,

בלי אתנח,

עדיין יש מקום להחמיר בדבר.

לא יאמר שם שמים אלא יאמר את השם.

יאמר השם,

אלא אם כן אם האדם הזה בקי בתנ״ך,

בדורות הקודמים היה להם ידע נפלא בתנ״ך,

היו יודעים,

היו קוראים חצי פסוק,

היית אומר לו שיגמור,

היה יודע לגמור בעל-פה.

כך היו בדור הקודם.

היתה להם גרסה דהנקותא, למדו אצל המורה,

למדו את הכול בצורה יסודית,

בצורה נכונה וחכמה,

ולכן להם לא היתה בעיה.

שאלה לנו אם אנחנו רשאים או לא,

עלינו יש המחלוקת, וכמו שאמרנו, אם אתה מגיע לאתנח,

אין בעיה בדבר, יש לנו צד כולה,

צד היתר בדבר.

מרם מסיים, ואסור לענות אחריו אמן.

אדם שדרך ברכה לבטלה,

אין היתר לענות אמן. כגון,

האדם הזה לקח בוטנים, אמר על הבוטנים, בורא פרי העץ.

יש איזו דעה? יש מנדה אמר שעל הבוטנים מברכים בורא פרי העץ? אין שום דעה כזו בעולם.

ולכן,

הברכה שאותו האדם בירך לכל הדעות ולכל הפוסקים היא ברכה לבטלה.

אם הוא אמר ברכה לבטלה,

לא רק שאני לא צריך, אלא אסור לי, אסור לנו לענות אחריו אמן,

כיוון שהברכה לבטלה, האמן היא יתומה.

יש בזה אפילו ספק, סכנה,

אמן יתומה, חלילה יהיו בניו יתומים. ולכן צריך להיזהר בכל דבר כזה,

שלכל הדעות, לכל הפוסקים, עליבא דיקול עלמא, הברכה היא לבטלה,

להיזהר שלא לענות אמן.

הבעיה העיקרית היא כשיש מחלוקת.

כשיש מחלוקת בין הפוסקים,

מחלוקת עצומה גם לגבי עניית אמן.

הביאו הלכה על המקום, בדיבור המתחיל והאסור הוא שדן בנושא הזה.

הוא מביא דוגמה.

אנחנו מסיימים, גומרים את ברכת בורא נפשות,

ברוך חי העולמים.

יש כאלה נוהגים מעל-פי הירושלמי שלא מנסחים את הסוף כך, אלא ברוך אתה השם חי העולמים,

כך הם אומרים.

אני שומע אחד כזה, יענה אחריו אמן או לא?

אומר הביאו לו לך, כן, תענה אחריו אמן.

יש דעה כזו, יש הרבה פוסקים שאמרו כך,

הם נוהגים בשיטה הזו,

אפילו אם אנחנו נוהגים אחרת,

תענה אחריהם, תאמר את האמן, אין בעיה בדבר,

כדבריו,

כך כותב להלכה גם אור לציון.

אבל יש חולקים,

והנושא תלוי במחלוקת הראשונים לגבי ברכה,

ומשם גם נוכל לעבור לגבי עניית אמן.

הוויכוח הוא איך ללמוד, איך לפרש את הגמרא בפסחים קובע.

שם הגמרא מספרת על הרב אשר,

הגיע למקום, אמרו לו, לקדש לן מור קידושה רבה.

מה זה קידושה רבה? אנחנו יודעים שזה בלשון שגיא נהוב,

לא הקידוש הגדול של ליל שבת, אלא הקידוש הקצר.

אבל לו בזמנו לא היה נפוץ התואר הזה על הקידוש בבוקר,

הוא חשב שהם מתכוונים לברך שתי ברכות, גם הגפן וגם את ברכת מקדש השבת.

אבל היה לו ספק, אולי הבטוח בזה,

מה הוא עשה?

כשלקח את כוס היין וברך,

במילה האחרונה הגפן התחיל לנגן,

העריך קצת,

ואז היו נותנים יין לא רק למקדש, לכל אחד היה כוס יין.

ההוא ספקח את היין והתחיל להקריא ולפה.

הוא הבין שנגמר, זהו, הקידוש נגמר,

ואז גם הוא סיים את המילה ושתה.

קרא לעצמו,

החכם עיניו בראשו.

זה הסיפור של הגמרא.

הרשב״ם על המקום.

הוא שואל,

ומה היה קורה אם אותו הזקן לא היה מרים את הכוס?

מה היה עושה רב ישי?

אומר רשב״ם,

היה מברך גם את ברכת מקדש השבת,

כי מנהגם הם נהגו, זהו.

כך אומר רשב״ם.

לפי זה הגאון חידאבי, בספרו החיים שאל,

שואל,

אדם שנוסע למקום אחר,

נמצא במקום

שהם נוהגים לברך על ההלל בראש חודש,

כגון, האדם הזה נסע לתוניס,

שם, בתוניס, בג'רבה,

גם בראש חודש מברכים על ההלל.

נתנו לו להיות חזן,

גמר את החזרה,

המברך את עמו ישראל בשלום.

נו, תמשיך.

הוא לא יודע, הוא ירושלמי.

פה אנחנו בירושלים לא מברכים על ההלל, מה יעשה?

אז הגאון חידא אומר, יש לנו ראיה מכאן,

כמו ששם רבשה היה אומר קידוש, כמנהגם.

גם פה, אתה חזן שלהם עכשיו,

נכון שאתה ירושלמי,

אבל המנהג שלהם לומר הלל ביום ראש חודש,

גם אתה תאמר.

לא רק בתוניס,

באפגניסטן היו מברכים על ההלל בראש חודש,

בטורקיה,

ספרדים הם לא אשכנזים,

היו נוהגים לברך על ההלל בראש חודש, בפרס. מרוקו, פרס.

אני ראיתי סידור של בבלים,

תרצ'

לפני 80 שנה.

בסידור הזה של הבבלים היה כתוב ברכה, היה כתוב ברכה על ההלל בראש חודש.

אתה רואה שאפילו הספרדים,

חלק מהם היו מברכים על ההלל בראש חודש.

בחג הסוכות, שאומרים גם לא לנו, ואהבתי וציוונו לגמור את ההלל, בראש חודש לקרוא את ההלל.

זה היה ההבדל בין זה לזה.

הבוכרים היו מברכים?

לא.

לא.

הגאון חידק, כשדן הוא דן לפני 300 שנה,

אז עדיין לא היו רבנים אשכנזים בקהילות של ישראלים.

טוב, מכל מקום הוא מביא ראיה,

הגאון חידק בחיים שווא, מביא את הראיה הזו בדברי רשב״ב,

שכן אפשר לברך עליהם, כיוון שהם נהגו כך.

אבל יש לנו פירוש אחר בסוגיה,

מה שמפרש ספר המכתם.

לפי הפירוש שלו, ייתכן ויהיה אסור לברך.

הוא אומר,

לפי הדין, מצוות העשה דאורייתא,

זכור את יום השבת הקדשו.

מצוות הקידוש היא כל השבת כולו, כל היממה.

אנחנו לא מחכים עד הבוקר.

זריזים מקדימים למצוות,

אנחנו מקדשים כבר בליל שבת.

אבל אדם שלא קידש בין בשוגג בין במזיד יכול לומר את הקידוש ביום שבת,

וכך פסק מרן להלכה וסימן רעיון א'.

הרב אשה הבין,

כאן נראה האנשים האלה,

אתמול בלילה לא אמרו קידוש.

נכון שהוא אמר,

אבל בכל המצוות הפעפי שיצא ומוציא.

ולכן, אם לא היה אותו הזקן, ההוא שבע,

בא לשתות, הוא היה מברך.

אבל לא בגלל שהם נהגו,

לא כמנהגן, אלא בגלל שהם לא עברו אתמול בלילה.

לפי זה כל הראייה נפלה.

לפי זה אם האדם הזה נמצא בטורקיה ואומרים לו לברך עליהם, נגיד להם לא, אני ירושלמי, אני לא מברך.

שהחכם שלהם או הגבאי שלהם יברך, והוא יתחיל לנגן להם על אלוהיה.

זה הדין, זו הנפקא מינה בין שתי הפירושים.

יש לך ספק, ספק ברכות להכן.

משם,

מהדוגמה של הברכה תעתיק את הוויכוח גם לגבי עליית המין.

ויש לנו את דברי התשבץ,

שגם הוא מטא את הכף בעניין זה.

התשבץ, ראשי תיבות תשובות שמעון בר-צמח,

הרב היה אורתו ולידתו בקדושה בספרד.

בגלות ספרד הראשונה, לפני 600 שנה,

הוא עזב והלך לאלג'יר.

היה הבדל קטן בהלכה, במנהגים,

בין מה שהיה בספרד לבין אלג'יר. אחד הדברים שהיו הבדלים,

שם באלג'יר היו נוהגים לקדש בליל שבת בבית-הכנסת,

למרות

ששם לא היתה סעודה.

התוספות, כשדנים בהלכה הזו, הן אומרות,

וקראת לשבת עונג, אין קידוש אלא במקום סעודה,

מ. אלא אם אין סעודה, הקידוש הוא ברכה לבטלה,

וצריך לבטל את המנהג של אותם שמקדשים בבית-הכנסת. לפי דברי התוספות,

אין להתיר בלכתחילה, כך דעת התשבץ ועוד.

אפילו אחי,

למרות שהוא נקד כדבריה הראשונים שאוסרים לקדש,

הוא ראה שהם נוהגים לקדש.

הם נהגו,

כדעת הרמב״ם,

הרן, רבנו יונס, ספר המירון,

הרבה ראשונים התירו,

ולכן הוא שתק.

הוא לא אמר להם שום דבר, הניח אותם במנהגן.

נכדו של התשבץ, הכינו בועז,

מספר, הוא אומר,

למרות שהוא הניח אותם במנהגן שבמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות לאכן,

לא היה הסבא עונה אחריהם אמן.

אותם מקדש היאמן מקדש השבת,

הוא לא היה אומר אמן.

אתה רואה שהאמן, להגיד אמן על ברכה לבטלה זה איסור חמור,

ולכן מי ספק, ספק אמן לכולה,

וספק לא אמן.

אלה הדברים שאנחנו לומדים מהתשבץ לא רק על הדוגמה של הקידוש בבית-הכנסת בליל שבת,

אלא על כל המחלוקות, גם במחלוקת שיש מנהג.

דוגמה נוספת, מחלוקת שיש מנהג.

אנחנו מברכים בכל בוקר על התפילין של יד,

ומכוונים בברכת להניח תפילין, לפתור גם את התפילין של ראש.

האשכנזים לא נוהגים כך.

האשכנזים נוהגים לברך על התפילין של ראש,

וציוונו על מצוות תפילין.

מחלוקת בראשונים,

אנחנו נוקטים להלכה כדברי הריף ורוב הפוסקים.

אנחנו לא מברכים אלא ברכה אחת לשתיהם,

ולאשכנזים כן מברכים.

אומר הפרי מגדים,

גם אשכנזי שלפני דקה הוא בעצמו בירך,

הוא בעצמו אמר וציוונו על מצוות תפילין.

הוא שומע את החבר, הוא שומע אותו מברך,

לא יענה אחריו אמן. למה לגבי עניית האמן זה חמור מאוד?

כמו שאמרנו בשם התשבץ,

אותו רעיון יש גם בפרי מגדים.

ממשיך בקיצור שולחן ארוך.

גם בקיצור שולחן ארוך הרב גנץ פריד,

גם הוא היה אשכנזי.

הוא ידע את המחלוקות,

ולכן הוא נתן עצה לאשכנזים.

אל תברך בקול רם.

תברך בלחש כדי לא לסבך את השני שהוא לא יצטרך אולי לענות אמן, אולי כן.

זו העצה שאומרת קיצור שולחן ארוך.

הבעיה היא,

לא כל האנשים לומדים ויודעים ועושים את מה שאומר קיצור שולחן ארוך.

יש פה סטמות שמברכים מכל רב.

ההוא רוצה לזכות אותך, הוא בירך מכל רב. ומה תעשה?

תענה או לא תענה,

אתה נכנס עוד הפעם לסבך המחלוקת שאמרנו.

יש לנו פתרון.

יש לנו העצה לצאת מהמחלוקת הזו, מכל הספקות.

במקום לענות אמן בצורה רגילה, תגיד את הפסוק,

ואמרה האישה אמן אמן,

או ברוך ה' לעולם, אמן ואמן, אחד משני הפסוקים, והיה.

אם אתה חייב לומר אמן, הנה אמרתי אמן ואמן, אמרתי שני אמנים.

אם אני לא חייב,

אין כאן חשש שאמרתי אמן ואטומה.

אני אמרתי פסוק.

זו הפשרה שנוכל לעשות בכל מחלוקת,

כולל גם בדוגמאות האלה שהבאנו,

שכך כדאי לנהוג ולעשות.

יש אדם שיש לו בית-כנסת של ספרדים מצוי לידו, מתפלל עם הספרדים, הם לא מברכים על ההלל לראש חונש,

אין לו שאלות.

שם בבית-הכנסת לא אומרים קידוש בליל שבת אף פעם, אין לו שאלות.

אבל הרבה אנשים,

לפעמים אשתיב לך הוא הקרוב לו, הוא הנוח לו,

יש שם עניין בנץ חמה, הוא מתפלל אתם,

והוא אומר לך, אני חייב, יום שישי זה צריך להתפלל אתם, אני לא יכול ללכת למקום אחר, מקום רחוק, קשה לי,

יענה אמן או לא, כמו שאמרנו, הפתרון לומר, ואמרה האשה אמן אמן,

הן לגבי הברכה הראשונה והן לגבי הברכה האחרונה, יהלילוך.

הוא גומר את יהלילוך, גם שם יחתום בסגנון הזה,

וכן על זה הדרך.

יש לנו, לצערנו,

עשרות ומאות מחלוקות גם בענייני ברכות.

אנחנו עשירים במחלוקות, על כולם יש לנו את הסימני שאלה,

ועל כולם יש מחלוקת קשה בין הפוסקים,

אם יענה אמן או לא.

רבי יביע עומר חלק א' מדבר בנושא הזה,

אבל הכותרת של השאלה היא אחרת.

אנחנו מברכים רק בפורים וציוונו על מקרא מגילה.

האשכנזים, חלק גדול מהם,

מברכים על כל חמש המגילות.

בשבת, חול המועד, פסח,

מברכים וציוונו על מקרא מגילה.

יש להם מגילה מקלף שיר השירים.

חג השבועות, מגילת רות.

תשע באב, מגילת איכה.

בשבת, חול המועד, סוכות,

מגילת כהלת על כנף,

והחזן מברך וקורא.

מי שהיה חזן בבית-כנסת ישורון לפני 70 שנה היה הרב דוד שרבני, עליו השלום.

היה לו אז קול יפה, קול נעים מאוד,

והאשכנזים אהבו לשמוע אותו.

הוא היה חזן שלהם.

אז הוא שאל את אבא,

אני אברך, מציוונו על מקרא מגילה או לא.

שוב, האבא מאריך בכל הנושא שהתחלנו קודם,

במעשה של רב אשר, דברי הגאון חידה והחיים שעל וכו'.

המסקנה היא לא.

אמר לו האבא, אל תברך,

תן לחכם שלהם או הגבאי שלהם, אם הוא יברך, אתה רק תקרא ויהי בימי שפט השופטים, וכן הלאה.

ושם, בתוך התשובה, האבא נכנס גם לגבי הנושא של עניית אמן,

אם רשאי לענות אמן או לא.

כל זה יצא לאור בשנת תשי״ד.

אז יצא הספר, רביע עומר חלק א',

לפני 57 שנים.

לאבא אז היתה ישיבת אור התורה.

באותה הישיבה היו בה הגאון חכם עין ציון,

ייבדל לחיים חכם שלום כהן, היו שם הרבה תלמידי חכמים,

וכשהספר יצא כולם שמחו, ספר יפה, מרתק, מעניין,

וכשאבא נכנס, וילכו אותו,

אבא שאל אותם, נו, יש לכם איזה הערות, קושיות?

אז חכם עין ציון מייד, פתח.

קהלנו בתשובה הזו,

איך אפשר שלא יעני אמן?

והביא לאבא משל,

עומד כאן לפניך אשכנזי ביום ראש חודש.

הוא שואל אותך,

אני אברך על העלינו? לא אברך.

מה כבודו יפסוק לו?

אל תטוש תורת אמך.

אבות עבדיך ברכו, גם אתה צריך לברך.

איך ייתכן אם אתה פוסק לו דקה קודם ואתה לא תברך, אחר כך אתה לא עונה חכם ואמן?

היה ביניהם ויכוח,

ועד היום הוויכוח ממשיך,

מחלוקת בין החכמים,

אבל אנחנו עושים שלום בין כל החכמים, ואומרים, ואמרה האישה, אמן, אמן.

בזה אנחנו עוקפים את כל המחלוקת.

אף אחד לא יאמר שיש חלילה איזו בעיה,

בזה אתה יוצא ידי חובה לכל הפוסקים,

לכל הדעות.

אשר יהודי שתקדש הגיון שלו. שוב, גם שם. יכול להיות שגם על חבר מדינה אפשר לצאת ידי חובה. גם שם תגיד את המחלוקת האמורה, וגם שם תגיד,

ואמרה האישה, אמן, אמן. גם שם אתה יכול לומר,

יש לנו ספק,

יש לנו מחלוקת,

אבל תאמר, ואמרה האישה, אמן, אמן. גם שם תפתור את הבעיה בדרך הזו.

יצא בידי חובה?

אני יצא בידי חובה, אבל כאילו שאתה לא, אני יוצא בידי חובה.

בסדר. יצא בידי חובה גם אם אתה לא טוען.

יצאת ידי חובה למען דאמה, בגלל שזה אולי חמר מדינה.

גם אם לא תאמת, יצאת ידי חובה.

עכשיו, לגבי הברכה עצמה, אתה פוחד.

אולי הברכה לא היתה טובה? אז תאמר, ואמרה האישה, אמן, אמן.

דווקא מינה עוד,

מרן בסימן רכא',

מרן כותב לנו את דברי הגמרא בברכות

נט.

שם כתוב בגמרא,

אם היתה עשירת גשמים, לא ירד גשם.

וברוך השם, התפללו והתחיל לרדת גשם.

צריך לומר תודה לדורא עולם.

מה התודה שאומרים? מה מברך?

מודים אנחנו לך, השם אלוהינו, הכול טיפה וטיפה שהורדת לנו.

ממשיכים אחר כך את נשמת וידו ופידו מלא שירי חייו ושנה מרינה כהמון גלה וכו',

עד הסוף,

עד אין הם, וידו וברכו את שמך מלכנו, וחותם אומר שם שמים, ברוך אתה השם אל רוב ההודעות.

אלה דברי הגמרא,

כך כתבו את זה, העתיקו את זה כל הפוסקים להלכה.

מרן מציין את זה גם פה.

הגשם התחיל לפני יומיים,

ליל שבת.

מי שהיה ער בשעה 143,

אלא שהלכו לבקשה, קיבלו קצת גשם כשהלכו.

הגשם התחיל כבר בלילה.

אדם שראה את הגשם ושמח מאוד,

האם יכול לומר את הברכה הזו בשם המלכות,

ביום, בלילה, או לא?

מה הספק? ודאי שכן, כתוב בגמרא.

אבל,

אומר הגאון הרב אלישיב,

בזמנם, בדורותם,

אם אין מים אין חיים, האנשים היו מתים בצמא וברעב.

אין גשם, החיטה לא צומחת,

האילנות לא נותנים את קורייהם,

אין מים בבורות.

אנשים מתים בצמא וברעב.

עד היום תלך למדינות אפריקה ומקומות אחרים בעולם השלישי,

אם אין גשם,

עשרות אלפים מתים שם ברעב ובצמא.

ולכן,

ברגע שהקדוש-ברוך-הוא מלחם עלינו ונותן לנו את הגשם,

אנחנו חייבים לומר תודה,

תודה עם חתימה שם שמים.

ברוך אתה השם, אין רוב ההודעות.

אבל במציאות של מדינת ישראל,

כאן שינינו קצת.

תשכה, שנת 1965,

אז עשו את המוביל הארצי,

שואבים את המים מהכינרת.

הגיעו לקו האדום, קו השחור, לא חשוב איזה קו,

במציאות יש לך מים בברז.

לא רק זה,

יש גם התפלת מי ים, וכן הלאה.

אם חלילה לא ירד גשם,

אז המים יהיו ביוקר, אין ספק שזה יעלה יותר.

המים מהשמים, יורד הכול בחינם, מלא מופת,

הכול בחיני חינם, זה בזול, זה טוב.

אבל אם חלילה לא היה יורד גשם,

לא היינו מגיעים למצב שאנשים היו מתים ברעב ובצמא. זה לא.

אתה יכול להביא, כאן אין חיתים,

כאן לא צמחו חיתים,

באמריקה צמחו חיתים.

אסוכה לקנות מקנדה וממקומות אחרים.

יש אפשרויות, אתה יכול לתמרן,

להביא משם את מה שצריך,

אם זה באכילה,

אם זה בשתייה.

ולכן הדעה היא של החכם,

אין להזכיר שם שמים.

לומר את כל ההודעה כן,

החתימה לומר ברוך אתה,

להרהר שם השם ולחתום אל רוב ההודעות כן,

אבל אי-אפשר להזכיר שם שמים.

שוב, אדם שלא שאל אותנו,

אדם שלא שמע את הדעה הזו,

לא שמע כלום ואין דעה.

אני עונה אחריו אמן או לא עונה אחריו אמן, גם זה שנוי באותה השאלה,

אותו הדין,

וגם כאן יגיד, ואמרה האישה אמן אמן,

זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בדבר כזה שיש בו גם מחלוקת.

וכן כל כיוצא בזה.

דיברנו לפני חודש על פאפאיה מסוכרת,

דובדבן מסוכר.

האם יברך אדמה או שהכול?

סיכמנו שהכול.

אם האדם הזה לא שמע שיעור בהלכה לפי טומאו וברך על הפאפאיה והדובדבן אדמה,

בדיעבד נענה אחריו אמן או לא?

גם כאן ואמרה האישה אמן אמן.

וכן בכל המחלוקות שלמדנו ונלמד,

בכולן יש העצה האמורה.

אדם שהלך לשירותים,

יצא, רחץ ידיים ולא בירך אשר יצא.

אחרי עשרים דקות, עוד פעם נכנס,

יצא,

נטל ידיים.

האם יברך פעם אחת אשר יצא או יברך פעמיים, כמו ערבית שתיים?

מרן אומר יברך פעמיים.

אחרונים חולקים.

מה אנחנו פוסקים?

אתה הולך תמיד,

רוב הפוסקים האחרונים אמרו ספק בריכות להקל, אפילו נגד מרן,

לכן אנחנו לא מברכים.

אבל יש אנשים שאין להם סבלנות לקרוא את האותיות הקטנות למטה.

הם קוראים רק את מרן, את האותיות הגדולות.

היום יש שולחן ערוך מנוקד, זה טוב להם.

אז הוא ראה את מרן, ועשה כמו מרן.

עכשיו הוא אומר, הופה כל בשר ומפדיל לעשות.

נעלה אחריו אמן או לא?

שוב, תגיד, ואמרה האשה, אמן, אמן.

או אדם שבאמצע התפילה היה צריך ללכת לשירותים.

באמצע התפילה הוא הוריד את הטלית והתפילין,

הלך לשירותים,

מדרך אשר יצר,

ואחרי זה עוד פעם מתעטף בטלית, מניח תפילין, ורוצה להתחיל ברוך שאמר.

האם צריך עוד פעם לברך?

להתעטף בטלית להניח תפילין?

מה שהוא הלך לשירותים וחזר זה הפסק או לא?

הרי כשהוא פשט את הטלית,

על מנת ללבוש.

פשט את התפילין על מנת ללבוש.

אין כאן אסרח הדר.

האם יברך או לא? שוב, מחלוקת. מרן אומר שכן, אחרונים חולקים.

להלכה,

ספק ברכותיה כן.

אבל יש אנשים שלא למדו את המחלוקת, כמו שאמרתי, קורא את מרן והוא עושה כמו מרן.

שוב, אמר את הברכה, מה אני עושה עם האמן?

תאמר, ואמרה האשה, אמן, אמן.

או נפלה מעליו הטלית.

זה דבר שמצוי הרבה באלה שזוכים במצוות הקמת ספר תורה.

הוא מרים את ספר התורה ומאחוריו הטלית נפלה.

טוב, גמר את המצווה, אנשים נותנים לו את הטלית,

עוד פעם הוא לווש אותה.

יברך עוד פעם או לא?

שוב, מחלוקת.

מלכתחילה לא, אבל טעה וברך, שוב תענה אחריו,

ואמרה האשה, אמן, אמן.

או האדם הזה הכניס את זהרון לחדר,

כשהוא בא להכניס פגע במזוזה ועקר את המזוזה. המזוזה נפלה.

מייד אחרי זה הוא לקח, נשק את המזוזה,

לוקח את המברג ומחזיר את המזוזה למקומה הראשון.

יברך עוד פעם או לא?

עוד פעם מחלוקת.

אבל,

אם האדם הזה לא שם שאלות,

לקח את המברג,

בירך ברכה וציוונו לקבוע מזוזה.

אתה עונה אחריו, אמן, או לא? עוד פעם, יש לנו מחלוקת.

אם היה מותר לברך,

מחלוקת גם לגבי עניית אמן,

גם כאן תאמר את העצה שאמרנו.

ואמרה האשה, אמן, אמן. כך אמרנו גם לגבי ברכת וציוונו על מצוות תפילין,

וכן כל כיוצא בזה.

אדם שיש לו תפילין,

והוא לא יודע אם התפילין האלה כשרות במאה אחוז או לא,

צריך להגיד לו, אין לך משהו אחר.

בינתיים תניח ולא תברך.

כגון,

יש אנשים שעושים חגיגה של בר-מצווה באולם הכי טוב,

משלמים עשרות אלפי שקלים על כמה שעות.

אבל כשהוא מגיע לקנות את התפילין האלה שלו,

הוא לא מבין בנושא הזה בין ימינו לשמאלו.

הוא הולך לחנות,

אומר לו בעל החנות, יש לי תפילין באלף שקל.

הוא אומר לו, מה, השתגעת?

אלף שקל זה ביוקר, אני נתתי צ'קים לבעל האולם,

אין לי בשביל התפילין כל כך הרבה.

מה אתה מציע?

מה לעולם אומר? תראה, יש לי ערכת תפילין.

אתם יודעים מה זה ערכת תפילין?

שם יש לא רק תפילין,

יש שם טלית,

יש שם כיפה לבנה,

יש שם סידור,

כולל גם הכיס הקורבן, הכול ב-400 שקל.

טוב, זה בסדר, זה מתקבל על הדעת, הוא לוקח את זה ועולה.

טוב,

הבן הזה התבגר,

יודע שהתפילין האלה הם בסימן שאלה.

בינתיים הוא רוצה להניח, בינתיים עד שימצא,

אסור לו לברך.

התפילין האלה ב-400 שקל,

בוודאי שאין בהם הרבה אפשרויות שהם כשרים.

ולכן צריך להגיד לו, תניח בלי ברכה.

ברך, אתה עונה אחריו אמן, לא?

תאמר ואמרה האישה,

אמן, אמן.

תגיד לך, האדם הזה, למה אתה קיצוני?

למה אתה כל דבר אומר, זה פסול וזה אסור? למה?

תגיד לי, מה יכול להיות בתפילין האלה? למה זה פסול?

תענה לו.

צריך שהאדם יעבד את העור של הבהמה,

יאמר לשם מצוות תפילין.

הקלף שבתוכו,

הרצועות של התפילין, רצועות של יד ושל ראש.

אם לא היה הדבר הזה כך,

אם זה לא עיבוד לשמה, זה פסול.

הם לא מעמדים את זה עבודת יד, אלא כל זה עבודת מכונה.

והלוואי והיה עבודת מכונה של יהודי.

לפעמים יש עבודה של מכונה של גויים, כגון,

יש בית-חרושת בג'ינין,

שם בית-חרושת שעושים את הדברים האלה,

ויש על זה גם תעודת הכשר.

אנשים קונים, אנשים לא יודעים.

מאיפה הם יודעים? לא כתוב על זה שזה בא מג'ינין.

בזמנו, לפני 30 שנה,

לאותו ההכשר היה להם משגיח במקום.

כשהתחילה האינתיפאדה,

אז המשגיח היה הולך לשם עם חגור מלא.

היה הולך עם חגור, היה מטייל בבית-חרושן,

היה אומר להם, תגידו לשם מצוות תפילין. היו אומרים הגויים.

אבל היום,

אם הוא ילך, אולי יחזור בארון מתים, אולי גם זה לא.

לא יעזור לו לא חגור מלא ולא ריק.

זהו, זה מה שקורה.

אבל התעודה נשארה.

ההכשר נשאר,

האנשים משתמשים בזה, עושים מזה רצועות וכו'.

אז אתה מסביר לו, תשמע,

הרצועות האלה נראות כאילו אותו דבר.

זה שחור וזה שחור,

זה מאור וזה מאור.

אבל זה אור של נעליים, זה אור של סוג דבר אחר.

זה בא מג'ינין וזה בא להסביר את האלף-בית הזה.

לא כולם יודעים,

אבל במציאות אותו אדם אם הוא טעה ובירך,

אסור לנו לענות אחריו אמן.

לדעת רוב הפוסקים, התפילין האלה של 400 שקל,

בדרך כלל הם אינם כשרון,

בדרך כלל אסור לענות אחריו אמן.

ובכל זאת, אולי יכול להיות שאחד מאלף הוא כן טוב,

למה לך להיכנס למחלוקת בספק?

תאמר, ואמרה האשה,

אמן, אמן. לא רק לגבי התפילין,

הקלף שממנו אנחנו לוקחים וכותבים עליו ספר תורה, תפילין מזוזות.

גם הקלף הזה, גם הוא,

אותה שאלה ואותה בעיה.

עם הקלף הזה מעובד עבודת יד, ואמרו קודם,

לשם מצוות תפילין או לשם קדושת ספר תורה.

בכל אחד מהדברים האלה התפילין והספר תורה הזה מהודר מאוד.

אבל, הלאה וכי, אם לא אמרו, אם הגויים עשו את זה,

כל זה פסול בוודאי.

וכאן, כמו שאמרתי,

יש לנו סימן שאלה גם על ספרי תורה.

האדם הזה מגיע לבית-הכנסת ונודע לנו שספר התורה הוא כך וכך,

אז הוא נזהר, לא עולה עלייה לספר תורה.

הוא יודע שהספר תורה הזה,

הקלף,

לא עבר את העיבוד עבודת יד בצורה מושלמת, אלא יש עליו סימני שאלה.

בסדר, הוא לא עולה לתורה, הוא לא מברך.

האחרים כן עולים לספר תורה, הם כן מברכים.

יענה אחריו יממן או לא יענה אמן? עוד פעם, סימן שאלה.

עוד פעם,

נצטרך על כל עולה לתורה ברכה ראשונה ואחרונה יאמר ואמרה האשה, אמן אמן.

לא רק הבעיה של הקלף,

לפעמים גם בעיה של הכותב.

יש הרבה ספרי תורה שבבית-הכנסת אין מגיע.

איך תדע אם הספר תורה הזה טוב, לא טוב, לא עבר אגרת מחשב, יש עליו שוב סימני שאלה.

וגם בזה כדאי שהאדם מרשמים, אדם בן תורה, לא יעלה לספר תורה הזה.

טוב, אני תפשי הצלתי.

אני לא עולה לספר תורה,

אבל אנשים אחרים עולים ומברכים.

האם אני עונה אחרי יממן או לא?

גם זה דבר שמצוי מאוד. מזמינים אותך לשבת חתן, שבת בר-מצווה.

אתה נוסע בתל-אביב או במקום אחר,

שם הגבאים,

אנשים שאינם בני תורה,

לא מבינים שיש חובה שיהיה מגיח קבוע לספרי התורה,

אלא אם את ההבנה הזו בספרי התורה, שם הם בעייתיים ביותר.

ושום שאלה היא,

יענה אמן או לא? גם שם הפתרון הוא, ואמרה האישה, אמן, אמן. פעם אמר להגיד ברוך הלילה, הוא לא אמר אמן. גם זה. אפשר כך, ואפשר כך. תבחר אחד מהשניים,

אחד משני הפסוקים, ואחד שני פסוקים, מה שאתה רוצה תבחר ותאמר.

אבל אם הזמינו אותו לעלות לספר הזה, הוא לא רוצה לעלות, הזמינו אותו. קציננו אצל הספרדים,

כשמזמינים אומרים את המילה בכבוד. לא אומרים שם.

אפילו אם אמרו לך בכבוד, תגיד, לא קשה לי, אני לא עולה.

תסרב,

לא כדאי לך להסתבך בספק ברכה לבטלה.

על אותם ספרי התורה כדאי להימנע.

דוגמה נוספת, מרן כתב בסימן נח'

זמן ברכות קריאת שמע עד שעה רביעית.

אחרי שעה רביעית, לפי דעת מרן, יש כאן ספק ברכה לבטלה.

אתה נמצא באיזה שתי בלח ויש שם קבוצה של כת עצלים.

ב-10.30 בבוקר אומרים, ברוך אתה ה' יוצר המאורות.

הכוכבים האלה מאירים אפילו בבוקר ב-4.30 אבל ב-4.30 הוא מתהפך על הצד השני. הוא לא יקום ב-4.30 להתפלל,

הוא קם ב-9.30, 10.00 אנחנו נזהרים לא לברך אחרי ארבע שעות.

עשר וחצי זה אחרי ארבע שעות.

אבל לענות אחריו אמן או לא לענות? הא בהא תליא.

אם תלך לפי הרמב״ם, הרמב״ם סובר שכל היום ממילא אפשר לענות אמן.

תלך לפי דעת מרן, לא, מחלוקת.

ושוב, גם שם אל תענה אמן אחרי ברכת יוצר המאורות הבוחר בעמו ישראל באהבה או אחרי געל ישראל,

אלא גם שם תאמר את הפסוק ואמרה האישה אמן אמן.

אבל אם אותם הכוכבים מתפללים שחרית בשעה אחת ביוריים,

אתה נכנס ושומע שהחזן שלהם אומר,

ברוך אתה השם, חונה לו דעת.

יש להם דעת?

בשעה אחת בצהריים אפשר להתפלל?

חצות היד ב-11.50.

איך אפשר להתפלל שחרית בשעה אחת?

כתוב במשנה, בגמרא, כתוב,

לאנשים אין להם דעת,

מברכים ברכות לבטלה לכל הפוסקים, לכל הדעות.

שם אתה לא צריך להגיד, ברוך השם לעולם,

לא צריך להגיד, ואמרה האישה אמן אמן.

שם אתה לא עונה אמן, שם בוודאי שהברכה היא ברכה לבטלה.

וכמו שאמרנו בשבוע שעבר, הבאנו את דברי הגמרא בנדרים ט',

מרן פסק,

ביורדיה, סימן ש״ל סעיף ל״ז,

שצריך לנדות את אותם האנשים שמברכים ברכה לבטלה. לצערי אלוהים רבים מטעם הארץ,

יש הרבה עצלין שקמים מאוחר ואין להם על מי לסמוך.

אומר לך, הייתי אנוס, לא הרגשתי טוב.

בסדר, לא הרגיש טוב, אין לנו טענות עליו, אבל במקום שחרית,

שיתפלל מנחה שתיים.

הגיע הזמן מנחה,

ב-12.20 יעמוד, יתפלל מנחה,

מייד אחריה עושה שלום,

עוד פעם, עוד עמידה. אבל איזה אבא אמן, אני התפעל שחרית.

אותם שעושים כן, הם עושים פשע.

ולכן, שם אתה לא צריך להשתמש בעצה הזו.

שם, כמו שאמרנו,

אתה אומר את מה שאתה צריך, דברי תורה, אתה יושב ולומד גמרא, משניות,

תמשיך במשניות שלך עם הגמרא, עם החוק לישראל,

אתה יכול להתעלם מהן, כי שם זה לא מחלוקת,

שם הברכה היא ברכה לבטלה בוודאי.

אתה יכול להגיד מנחה לרבנו סם, ברוך השם לעולם מן לאמן.

הרי יש מקום להגיד כן להתפלל אחרת לרבנו סם.

הוא עדין גם, אדם שבא לבית-הכנסת

ורואה ציבור של כת עצינים שמתפללים מנחה ב-16.45.

הכל משובש.

סדר-היום, שחרית ב-13,

מנחה בשעה 18,

ערבית אני לא יודע מתי,

הם לא אמרו לי, לא גילו לי את הסוד.

שוב, אתה שומע את החזן שאומר,

חונן הדעת, יענך רבנו מן או לא? לא יענך רבנו מן.

השאלה היא למה? הוא שואל אותך, הרי לפי רבנותם זה בסדר, זה עדיין יום.

אבל פה המנהג בארץ-ישראל נגד רבנותם.

בזמנו,

לפני 70 שנה,

אחד מגדולי הדור הגאון באלעזר שפירא,

האדמו ממוקאץ',

היה גאון גדול בתורה וגם היה אדבור גדול.

הוא היה לו שם, במונקאץ', עשרות אלפי חסידים.

הוא היה מתקדם עם גדול הדור מארשן אלפנדרי.

מארשן אלפנדרי היה גר כאן, במקור ברוך.

אתם מכירים את רחוב אלפנדרי?

הוא מתחבר עם רחוב הטורים ליד תחנת הדלק.

שם, בפנייה שמאלה, הוא היה גר.

הוא בא במיוחד מהונגריה לכאן בשביל לפגוש את הרב.

נפגש איתו, אז זה היה בשבוע האחרון של חייו.

הרב היה בן 120 כשנפטר.

האדמו ממוקאץ', התפלל מנחה

של שבת,

20 דקות אחרי השקיעה.

במחרת יום ראשון, כשהלך לרב,

הרב שמע מהדברים.

הרב לא שתק לו.

אמר לו,

איך התפללת מנחה יום שבת, 20 דקות אחרי השקיעה?

אמר לו, אצלנו במוקאץ', אנחנו חוסקים כרבנותם.

לפי רבנותם זה יום גמור.

ענה לו הרב אלפנדרי,

עמד לו שם במוקאץ', שתעשה כרבנותם. פה, בארץ-ישראל,

אמינה כהגאונים, זה ברכות על הטלה.

הרב לא שתק לו.

למרות שהיה האדמו״ר גדול,

למרות שהיה תמיד חכם גדול,

אפילו אחי גער בו בקטע הזה.

בזמנו האדמו״ר מסתמר, רבי יואל,

היה כאן בירושלים, גר שנה אחת,

תש״ה עד תש״ו. שנה אחת הוא היה פה.

הייתה שמועה שהוא מתכונן ללכת למקווה אחרי השקיעה.

אף בית-הדין של הבד״ס עדה חרדית אז היה הגאון רבי ראובן בנגיס.

שלח לו התראה.

אם תלך אחרי השקיעה, אני אעשה לך חרם ונידוי.

פה אמי נהג כהגאונים.

תגיד למה, יש לו על מי לסמוך. הוא נהג בהונגריה, בעיירה סתמר, הוא נהג כרבנותם.

הוא שם, שיעשו כרבנותם.

פה אין להם רשות לבוא ולעשות דברים כאלה,

ולשבחו של האדמו, מסתמר, יאמר,

הוא שמע לו, הוא לא הלך מאוחר.

הלך למקווה מוקדם ואמר לו אחר כך לרב בנגיס, מה שאמרו זה לא היה נכון.

לא היה לי הווה ממנה ללכת מאוחר.

אני תמיד הולך מוקדם למקווה,

וכל מה שאמרו אותם האנשים סתם פטפוטי מילים בעלמא.

אתה רואה שהכוח של המנהג הוא דבר גדול, עצום ורב,

ולכן צריך לגרור באותם האנשים שבאים להתפלל כל כך מאוחר, בשעה מאוחרת,

בוודאי שהם עושים שלא כהוגן.

אם היה בין השמשות, יש מחלוקת? בסדר.

בין השמשות, יש להם על מה לסמוך.

לא רק לגבי התפילה, אלא גם לגבי ברכת כהנים.

יש לנו בעוד חודש וחצי,

תענית אסתר יחול ביום חמישי, יא' באדר.

לא הספיקו להתפלל מוקדם עד שהגיעו לברכת הכהנים, נעשה ספק יום, ספק לילה.

יעלו לברך או לא, למדנו למעלה, יש מחלוקת,

יש ספק ספקה, יש להם על מה לסמוך.

שוב, יש להם על מה לסמוך, בלכתחילה?

אני עונה אחריהם, אמן בלכתחילה?

שוב, גם כאן,

יש להם על מה לסמוך, יש לנו ספק ספקה,

אפילו אם ירצה לענות אמן, מעיקר הדין מותר,

קל וחומר אם הוא יאמר, ואמרה האישה אמן, אמן.

אבל בדברים כאלה, פרצה כזאת גדולה,

הדבר הרבה יותר חמור.

ודווקא מלה עוד,

אנשים רבים עולים לספר תורה ולא קוראים יחד עם החזן מלה במלה,

אלא אחרי שהוא גמר נותן לתורה,

מסתכל כמה פלורוסנטים יש, איפה יש,

מתחיל לספור את המנורות או דברים אחרים,

אתה רואה את העיניים שלו משוט בארץ ומתהלך בה.

מרן אומר,

אם העולם הזה קורא עם החזן, כן, אם לא, ברכות שלו, ברכות ובטלה.

או לא יבוא ולא יהיה שומע, אדם שלא רואה. גם כן מחלוקת, ולפי דעת מרן, ברכות ובטלה.

אין לנו שליטה על האנשים האלה.

יש לו הרבה ממון והוא קנה עלייה, קנה עליית חמישי.

אתה עונה אחריו אמן או לא? שוב, גם כאן,

אין לנו ברירה אלא לומר את הפסוק, ואמרה האשה, אמן, אמן.

אתה דווקא מינה עוד.

לפעמים יש בדיוק עשרה, מניעין מצומצם.

אתה מסתכל על העשרה,

לא כולם מכוונים לברכות של החזן.

אתה רואה אחד מהם, פתח ספר והתחיל לקרוא מתוך הספר.

שוב, מה עושים?

אני עונה אמן או לא עונה אמן? מרן אמר בסימן קכד,

אם אין תשעה מכוונים לברכותיו של החזן,

קרוב להיות ברכותיו ברכות למטלה.

עד כדי כך.

ואז, אם הברכות הן למטלה, האמן יאמן את אומה.

מה עושים במקרה הזה? שוב,

תגמור, תסיים את הפסוק על כל ברכה וברכה, ואמרה האשה, אמן.

אבל אם החזן הזה הוא בן תורה, הוא יודע עם מי יש לו עסק,

יעשה כמו שאמר הרמב״ם.

היה בדור של הרמב״ם, היו אנשים כאלה,

ולכן הוא אמר להם לא להגיד לחש וחזרה,

אלא כשיש מניין מצומצם כזה,

יגידו תפילה אחת מכל ה... זה מה שהרמב״ם עשה.

אגב, כשהם הפסיקו לדבר,

כשהכול חזר היה בסדר, החזירו עטרה ליושנה,

רק אז הרמב״ם התיר להם לומר לחש וחזרה.

אז כך גם לא רק בימים ההם, לצערנו גם בזמן הזה.

האדם הזה כל יום יסתובב ולא יהיה לו חשק ללמוד. הוא אומר לך, אין חשק ללמוד תורה.

מתי השטן מכניס במוחו, מכניס לו חשק ללמוד תורה?

באותו רגע שהחזן אומר, ברוך אתה השם חונן לדעת,

האדם הזה אין לו דעת ועושה שטויות.

הגמרא בברכות ו', הגמרא אומרת שם,

אדם שבאים עליו ייסורים מפשפש במעשיו,

פשפש ולא מצא, התלה בביטול תורה.

אלה דברי הגמרא.

כל המפרשים שואלים.

אתה אומר בהתחלה, פשפש ולא מצא, זאת אומרת אין לו שום עוון.

אחר כך, איך אתה אומר, התלה בביטול תורה?

ביטול תורה זה דבר חמור מאוד.

אם מצוות תלמוד תורה כנגד כולם, העוון ביטול תורה גם כנגד כולם.

אז זה פשפש ומצא, מצא ביטול תורה.

האחרונים מתרצים ואומרים,

מדובר באדם שקדן שלא ביטל מהתורה אף פעם.

אלא מאי?

הוא למד גם באמצע החזרה.

היה צריך אז לבטל מהתורה,

והוא לא ביטל מהתורה.

התלה בביטול תורה בגלל שלא ביטל ולמד באמצע החזרה,

על זה באים עליו ייסורים. כך הדרשנים הסבירו את דברי הגמרא.

ולכן אדם בן תורה צריך להיזהר.

החזן מברך,

תשים לב מההתחלה עד הסוף לברכות של החזן.

אבל לא היה אם הוא מבחין שחלק מהאנשים חולמים,

לא שמים לב,

אז יש לו את האמצע, תמיד יש את הפתרון.

ואמרה האישה, אמן, אמן. אם הכול מתחלל עם התיבנים,

יש שם סוף פסוק שקע כזה.

אני לא עולה לב, אבל הוא בברך התיבניה, אני אענה אחר כך, הוא אומר לך?

כן, תענה. אני אענה.

אבל אני לא אגיד לך.

יש הבדל מה השקע הזה,

אם זה משהו או שזה ניכר לעין.

החזן לא יכול לעשות תנאי לנדבה.

הרעיון שאתה אומר כתוב בדברי הביאור הלכה, אבל

מרן לא סובר כך.

מרן אומר, כמו שאין קורבן נדבה בציבור,

אין תפילת נדבה בציבור.

ולכן,

אם יש מניין מצומצם וחלק מהאנשים לא שמים לב,

יותר טוב תפילה אחת בקול רם.

זה עדיף יותר, טוב יותר, מהודר יותר.

כך כדאי לנהוג ולעשות לאותם אנשים.

יש לך מאה איש, נאמר שלא כל המאה מכוונים,

יש לך עשרה נטו שמקשיבים היטב לחזרה, זה טוב.

אבל אם אין לך את כל המניין בצורה מושלמת,

כל המניין כולו,

כמו שאמרתי, הוא על קרעי תרנגולת,

יש שם בקושי עשרה, וחלק מהעשרה או שלא עונים אמן, או שלומדים, או שעושים דבר אחר.

לצערנו, היום מביאים את העץ הרע בכיס.

אתה רואה חלק מהאנשים, באמצע החזרה הוא פותח את הטלפון ומדבר.

אז בוודאי שהוא לא מקשיב.

איזה אהבה אמנה להגיד חזרה במקום כזה שיש לך אנשים כאלה.

ולכן עדיף יותר שיאמרו תפילה אחת בקול רם.

אמרתי שיש לנו עשרות מחלוקות.

דיברנו לפני חודש גם על אדם שלוקח לחם,

מניח במצמם,

אחרי שהתחמם טוב,

נעשה כולו יבש, לא רק מבחוץ, גם מבפנים, הכול נהיה יבש לגמרי.

הבאנו את דברי מרן בסימן קסח, סוף סעיף ז,

הסברנו את דברי מרן, כמו שאמרו בני יצחק של הגאון רבי יצחק אבולעפיה,

כך כתבו תורת חיים ועום,

שצריך לברך על זה מזונות.

האדם הזה בירך המוציא,

תענה אמן או לא, מחלוקת.

לפי מרן צריך לומר מזונות.

אם הוא טעה ואמר המוציא, תגיד ואמרה האשה אמן אמן.

לפעמים, לא רק טעות ראשונה בהמוציא,

גם ברכת המזון הוא לא שומע לך. אתה אומר לו על המחיה,

לא, מה פתאום, זה לחם הוא אומר לך,

והוא חולק על מרן ומברך ברכת המזון.

הוא דואג שתשמע, שרוצה לזכות אותך באמן,

הוא צועק, אזן את הכול,

על ארץ ועל המזון, בונה ירושלים.

תענה אחריו אמן או לא? מחלוקת בראשונים, מחלוקת בפוסקים.

גם כאן תאמר ואמרה האשה אמן אמן.

וכן, כל כיוצא בזה. כמו שאמרתי,

יש לנו הרבה מחלוקות שבכולן אנחנו אומרים את הכלל,

לא כדאי בהסתבך עם ספק אמן,

אלא עדיף לומר את הפסוק, ואמרה האשה אמן אמן.

הסובים, מה אני אומר לך,

וגם שליח הציבור מספיקנו,

אחד הגבאים, הוא גם כן, הוא לא רואה, יש שם בעיה בקצרה הזאת, הוא לא רואה שום דבר.

הכול מסובסק בצורה, בקריאה לא מסובסקת.

תאמר, ואמרה האשה אמן אמן, טוב, זה מה שאתה עושה, אין לך דרך אגב.

כן.

השחרית בשעה 13, על הקדישים מוחלט עליהם?

על הקדישים כן.

על הקדיש,

אין שם חשש שיישאו ברכה לבטלה.

גם בלילה, גם כעת אפשר להגיד קדיש. קדיש זה לא צמוד כל כך,

ולכן שם הבעיה פחות.

אבל על תפילת החזרה יש לנו בעיה, יש לנו סימן שאלה,

ובזה, כמו שאמרתי, ייזהר שלא לענות אמן.

מה יעשה בזמירות על

גם כן, אני יכול לומר, אין בעיה, לא נורא.

הרי חלק מהזמירות, יש לך שם את הפסוק, ברוך השם לעולם אמן ואמן.

אז אתה מקדים את זה, או אתה חוזר עליו פעם שנייה אחר כך, מה נורא? אין בזה חשש הפסק,

אין כאן בעיה.

הבעיה תהיה ביום פורים, שם תהיה בעיה.

ליל פורים אנחנו מברכים על המגילה שהחיינו.

יום פורים אנחנו לא אומרים שהחיינו, כמו שכתב הרמב״ם.

אלה דברי מרן בסימן תרצדיק ב׳.

אבל הרמב״ם שם, בתרצדיק ב׳, הרמב״ם חולק.

הרמב״ם אומר, הם מברכים שהחיינו גם ביום, לא רק בלילה.

אדם שלא זכה לבוא לכאן להתפלל ביום פורים,

אלא הלך לשתיבלך, להתפלל מאוחר,

ושם החזן האשכנזי מברך שהחיינו גם ביום פורים, בבוקר.

הוא חוזר פעם שנייה, הם אומרים, עיקר המגילה זה ביום.

יענה אמן או לא,

כאן אתה לא יכול להגיד לו תגיד, ואמרה האשה אמן אמן.

בין הברכה הראשונה עד מקרה המגילה לבין תחילת הקריאה, ויהי בימי אחשורוש, זה יהיה הפסק באמצע.

אותה בעיה יש גם ביום השני של ראש השנה.

אנחנו לא מברכים שהחיינו על ברכת השופר, אלא רק ביום הראשון.

ביום השני כבר המצווה לא חדשה,

אנחנו לא אומרים את ברכת שהחיינו.

אשכנזים כן אומרים.

שוב השאלה היא,

האדם הזה לא זכה להתפלל אתנו, הלך לאשכנזים,

שומע את הברכה, אם יענה אמן או לא.

גם שם,

אם יאמר את הפסוק,

זה יהיה הפסק בין לשמוע קול שופר לבין תקיעת השופר.

גם שם הוא מסתבך.

העצה היא כך,

כשהתוקע מברך את הברכה הראשונה,

הוא לא יברך ולא יתכוון עליו.

יענה רק אמין.

כשהחזן הזה מתחיל את שהחיינו,

הוא יתחיל בלחש את הברכה וציוונו ושבוע קול שופר.

מה הרווח בזה?

כשהחזן הזה גמר את שהחיינו,

הוא היה באמצע הברכה. הוא אמר, אשר קידשנו במצוותיו,

באמצע הברכה, לא עונים אמן, זו העצה הייעוצה.

גם במגילה אותו דבר.

שלא יתחיל מייד.

הברכה הראשונה,

שומע את החזן וציוונו על מקרא המגילה, עונה אמן.

כשהחזן ממשיך,

בעודו מברך את הברכה האחרונה שהחיינו,

אתה מתחיל, מלך העולם שעשה ניסים,

ואז הוא לא חייב לענות אמן, זו העצה שיעשה גם שם.

כי העצה, ואמרה האישה, אמן, אמן,

שם זה לא תופס.

לא עשה כן, וכבר נקלע לבעיה, אין לו ברירה אלא שיענה אמן.

יש כאן ספק ספקה, ויענה.

הרב אלישיב, דעתו שלא יענה.

שהאשכנזי שברך שהחיינו לדידן, זה ברכה לבטלה,

ולכן הרב אלישיב פוסק לספרדים לא לענות אמן אחריהם.

אבל להלכה, בשעת הדחק, יש ספק ספקה,

ולכן,

אם הוא עונה אמן, יש לו על מה לסמוך.

הספק ספקה הוא כך.

ספר שאלות ותשובות מן השמים היה שואל שאלות בהלכה, והיו עונים לו.

הוא שאל על הדבר הזה. הרי המצווה איננה חדשה. כבר אתמול בלילה בירכנו על המגילה. למה זרחים עד הפעם שהחיינו?

ענו לו בשמים.

יש לנו עוד כמה מצוות חדשות ביום הפורים.

חוץ ממצוות מקרי המגילה, משלוח מנות,

מתנות לאביונים, סעודת פורים,

גם הן מצוות חדשות,

ועליהן אתה מתכוון בברכת שהחיינו ביום.

אנחנו מה עושים?

אומר רבי יעקב אל-גזי בחוג לארץ,

הוא אומר, בלילה אנחנו מברכים שחיינו, מתכוונים על אותן המצוות.

אשכנזים לא מתכוונים בלילה, הם מתכוונים ביום.

ממילא ברכה איננה לבטלה.

זה מה שמקום ליישב את המנהג שלהם,

שהוויכוח הוא בלכתחילה, אבל אין כאן שאלה על ברכה לבטלה ממש.

לפי בעל העיטור,

כיוון שהאדם שמח וטוב להם,

אם הוא מרגיש שמחה הוא יכול לברך שחיינו, גם אם הוא לא חייב.

כך הוא מפרש את הגמרא בעירובים מ',

שיש רשות לומר שחיין.

גם על זה יש מחלוקת.

אבל,

אתה מצרף את כל הדברים האלה לספק ספקה,

שעל תדחק אם הוא ענה אמן יש לו על מי לסמוך.

אבל מלכתחילה ייעשה את העצה שאמרנו קודם,

העצה הזו יותר נכונה ויותר טובה.

אדוני הרב, לתואר

סיפוי של שיחות חדשות,

ראש השנה יום שני,

אין אף פתוח.

הבעיה יותר חמורה.

היום ראש השנה, שם אין לך את הסברה הזו,

ולכן אמרנו את העצה, שבשעה שהוא אומר את שהחיינו, אתה תתחיל לומר את הברכה הראשונה, לשמוע קול שופר.

כך יעשו כל אלה שנמצאים ברומיהם.

אחרי הערב ואלה שמתפללים אחרי חצות, ערבית,

עונים אחרי המערב.

כן, שם זה רק קדישים.

אלה שמתפללים ערבית אחרי חצות לילה,

אפילו שהם עושים שלא כהוגן, אבל שם אין לך בעיה עם,

המערב ערבי. אין שם חזרה,

אלא סך הכול אתה שומע מהם,

המערים הערבים, ברכות קרן שבע, וכן גם קדישים.

לכן שם אין לך בעיה, אתה יכול להקל בזה.

נכון שמלכתחילה היה חייב להקדים,

אבל בדיעבד, שם אין ספק ברכה לבטלה,

אלא כל הוויכוח הוא בלכתחילה, אם חייב להקדים לפני חצות,

אבל בדיעבד אין כאן איסור ברכה לבטלה ממש,

ולכן שם הדבר קל יותר.

כמו שהרב אמר שדת מאבן,

בשעת הדחק, ענה אמן, יש לו על מה לסמוך.

אבל אם הוא שואל בלכתחילה, אתה יודע שיש מחלוקת,

אז עדיף יותר שלא יאמר את האמן בצורה רגילה, אלא יאמר, ואמרה האישה, אמן, אמן.

עוד דוגמה נוספת.

האדם הזה עומד ומברך,

הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.

הוא שואל אותו, על מה אתה מברך הגומל?

הוא אומר, אני נסעתי לבית-שמש.

מי אמר שעל בית-שמש מברכתי בגומל?

מה קרה?

טוב, יש מחלוקת.

אתה פותח את הגמרא מסרט פסחים דף צד דף,

יש מחלוקת איך ללמוד מהגמרא.

הגמרא דנה שם בהסבר הפסוק,

אדם שהיה טמא או בדרך רחוקה צריך להקריב קורבן פסח שני.

אם האדם הזה בדרך רחוקה נמצא בלוד,

נכון שברגל זה לוקח עשר שעות להגיע לבית-המקדש,

אבל יש לו סוס, הוא יכול בתוך שעה, שעה וחצי, להגיע לירושלים.

חייב או לא חייב,

איך ללמוד מהסוגיה הזו לענייננו לגבי ברכת הגומל?

הולכים לפי ארבעה קילומטר מכאן לבית-שמש של שלושים קילומטר, יברך הגומל או שלא. מחלוקת בין ספר בית-המדרש, שזה חמד ושאר החולים, יש בזה אריכות גדולה.

להלכה, לא יברך,

אבל אם הוא טעה וברך, סוף-סוף יש מחלוקת.

ולכן, גם שם תאמר, ואמרה האישה, אמן, אמן.

אם האדם הזה נסע לביתר, שמה אין מחלוקת.

מי שנסע לביתר,

בוודאי שצריך לומר את הגומל.

מה יש שינה?

מכאן לביתר יש סך הכול קריסר קילומטר.

בבית-שמש יש יותר, שלושים.

למה אתה נותן ייחוס מיוחד לביתר?

לצערנו יש שם סכנה, זורקים שם אבנים.

אם היה לנו שר ביטחון כמו שצריך,

הוא היה מכניס לשם פלוגה של צנחנים,

מי שהיה זורק אבן, היו שוברים לו את העצמות, נגמר,

היו גומרים את הסיפור.

אבל אתם יודעים,

שר הביטחון שלנו עדיין אהבל,

עדיין לא התפכח,

ואתם רואים את המציאות. ממילא יש סכנה במציאות.

יש שם גם חוליה שלא הצליחו למגר אותה.

יש שם חוליה חמושה שנמצאת באזור של בית-לחם,

ולכן יש סכנה.

ולכן שם אדם שבא ואומר, הגומל, אין לנו בעיה. שם לימדי כול העלמא. אפילו האשכנזים חייבים לומר את הגומל, על זה בוודאי את העוני המעין.

אבל כשאנשים מסוימים עולים ומברכים,

הם אותם האנשים,

אני לא יודע על מה הוא מברך.

הוא נסע לביתר, נסע לבית-שמש או למקום אחר, אני לא יודע.

מה אני עושה מספק? האדם הזה הוא לא בן תורה, הוא לא אדם ידען בהלכה.

שוב, כשאני שומע ברכות כאלה, ואמרה האישה, אמן,

בזה אני פותר את הבעיה,

אני חומק מסלע המחלוקת.

גם שם, כן, גם שם. ללכתחילה לא כדאי.

תאמר את תפילת הדרך ותאמר ברוך אתה,

תהרהר שם השם, שומע תפילה.

גם הגומל לא כדאי לברך בלכתחילה.

אבל אלה שבירכו, אתה יודע שיש מחלוקת.

למה לך מספק לענות את האמן?

עדיף יותר, ואמרה האישה, אמן, אמן. זה מה שאנחנו פוסקים להלכה למעשה בכל המחלוקות,

כולל גם במחלוקת הזו, במחלוקת תעבורה.

יש אנשים,

אתה יודע, האדם הזה, פלח גדול,

לא כל כך נקי.

אתה לא בטוח שהוא לא נקי, כן נקי.

תענה אחריו, אמן. אחרי אדם לא נקי אסור לענות אמן.

אתה מסופק, וכאן זה ספק דאורייתא.

אם תאמר שהוא, אסור לו לברך, לאן אסור לענות אמן?

שוב, גם שם, אחרי אנשים כאלה, או אחרי ילדים כאלה,

תאמר ואמרה האישה, אמן, אמן, גם שם לא כדאי לענות אמן רגילה,

וכן כל כיוצא בהם.

יש לפעמים שבאים להשתיג, ובקטע, עם חדרה,

אמרו כל השאלה, אתה לא מבין מה הוא אומר.

הוא ללביני אירוע, הוא ללביני אירוע, בדרך כלל לא.

בדרך כלל,

מרוב שהם ממהרים,

הם אומרים כך,

חונן הדעת השיבנו.

הוא לא הפסיק, לא נתן רווח בין הדבקים,

ולא נתן לנו את הזמן לענות אמן. ולכן אותם אנשים שמתפללים במהירות שאתה אומר,

הם מתפללים פי-חמישה במהירות הקול של המטוסים.

ולכן הם מגיעים,

בתוך שלוש דקות כל החזרה נגמרה, חלף, הלך לו.

טוב, לנו אין את האפשרות לבוא ולענות.

כן, עד שתגיד, ברוך השם לעולם, אמן, הוא כבר גמר את הברכה השנייה, אני לא יודע אם תספיק אפילו להגיד את הפסוק.

ולכן,

מניין כזה, עדיף שהאדם לא יתפלל, ישתדל ללכת למניין שהחזן שם, האדם מתורבת, מתפלל כהוגן.

אתה זוכה לדבר עם הקדוש-ברוך-הוא, עם מלך מלכי המלכים, עם הקדוש-ברוך-הוא.

ככה מדברים עם הקדוש-ברוך-הוא, ככה, בשפה עילגת כזו, במהירות כזו.

טוב, אין לנו פתרון לכל אותם האנשים, לא ישמעו לנו.

כדאי שאדם ימנע את עצמו ולא ילך לאותם המקומות,

אלא יתפלל תפילה מושלמת,

זה מה שצריך להיות מדי יום ביומו.

אדם שתה מים אחרי עוגה.

אדם שתה מים אחרי עוגה. עוד פעם, מחלוקת, וגם שם, ואמרה האשה, אמן, אמן.

אם תאמר שלמאן דאמר העוגה הזו איננה עוגה אלא לחם, עוד פעם יש מחלוקת. יש ספק ספיקה.

עוד פעם, לגבי האמן לא כדאי לענות, אלא,

ואמרה האשה, אמן, אמן,

זה יותר טוב, זה עדיף יותר. או,

הביאו לאדם הזה כוסית ערק באמצע הסעודה, אבא של החתן נותן לו, תגיד לחיים.

והוא טעה ובירך על זה שהכול. יש מחלוקת אם באמצע הסעודה מברכים על הערק או שזה טפל,

גם במחלוקת הזו, להלכה, ולכתחילה לא יברך שהכול על הערק.

בדיעבד אם טעה וברך,

בדיעבד יענו אחריו ואמרה האשה, אמן, אמן. גם שם יש את העצה האמורה.

גם אם שינית צורה.

גם אם שינית צורה. גם אם זה לא יהיה ערק לבן, יהיה ערק אדום, יהיה משהו אחר.

פריש השתנה צורתו.

פריש השתנה צורתו, נכון. גם שם, גם שם אתה עושה את העצה הזו, וכן הלאה. כן. אדם שעולה לתורה,

למשל, הוא לא קורא, אבל יכול להיות שהוא קורא בעיניים,

אתה לא עוד טוב, הוא מזיז את הערק הזה.

טוב.

אם הוא לא ממלמל בשפתיים,

יש כאן בעיה, חזק ברכה לבטלה.

ולכן צריך ללמד אותם שיגידו מילה במילה בלחש עם החזן. רבי חנניה, בבקשה, אומר.

זה אמירתה הקדוש ברוך הוא לגבות את ישראל ונאמר.

אדם היה חפיף למה ותבוא, תקשיב צורה מאדיר.

התגדל והתגדל.