הלכות ברכות ואמירת אמן במצבי ספק ומחלוקת – בין “ספק ברכות להקל” לפתרון “ואמרה האישה אמן אמן”

 

- - - לא מוגה! - - - 

רשת טו, סעיף ד',

אדם שמברך ברכה לבטלה חלילה עובר בלא תישא.

נחלקו האחרונים אדם שלומד משנה או גמרא,

ויש שם ברכות,

כגון

ברכות דף ל״ה,

כיצד מברכים,

המשנה אומרת, על פירות העץ אומר, בורא פרי העץ וכו'.

אדם שקורא את המשנה, האם יכול לומר את כל הברכה כולה בצורה מושלמת,

או בהמשך,

בברכות ס׳.

הגמרא שם אומרת

את כל ברכות השחר.

אדם לומד עוד דף יומי, עוד דבר אחר,

וקורא כעת את כל הברכות שיש בגמרא.

האם הוא יכול להגיד את כל הברכה בצורה מושלמת,

כלומר, ברוך אתה ה' אלוקינו, בצורה מההתחלה עד הסוף, כמו שאנחנו מברכים בבוקר או לא?

יש בזה מחלוקת גדולה בין האחרונים.

חלק מהאחרונים אמרו, כן, למה לא?

אתה לומד גמרא, אתה לומד תורה,

אל תדלק כלום, תאמר גם שם שמים.

לפי זה,

הגמרא בסנהדרין, בדף מ״ב, הגמרא שם,

אומרת לנו את ברכת הלבנה.

גם שם אתה יכול לומר את ברכת הלבנה,

אפילו שכעת זה סוף החודש, אין שום בעיה. אתה יכול להגיד את שם המלכות לפי אותה הדעה.

החולים השתמשו בדבר הזה, בדרך הזו,

כדי לגשר,

כדי לפתור מחלוקת.

אדם שלא ברך ברכת הלבנה עד ליל טז.

ליל טז אחרי צד הכוכבים הוא נזכר,

לא ברכתי ברכת הלבנה,

ועדיין לא עבר חצי מהמולד.

האם הוא יכול לברך או לא?

שוב,

לפי הרעיון הזה,

כן, אפשר לברך. איך?

אל תפתח סידור,

אל תיקח את הברכון של ברכת הלבנה,

אלא שיפתח מסכת סנהדרין, דף מ״ב,

ויקרא משם את הברכה.

אחר כך יקרא מתוך הסידור,

מסימן טוב תהיינו לכל ישראל, את כל ההמשך יגיד מהסידור.

אבל את הברכה עצמה יגיד מתוך הגמרא.

אין ההלכה כן.

למה לא?

הסיבה היא, רבנו נחשון גאון,

המארם באונטרבורג ותלמידו התשבץ,

רבנו שמשון בר-צדוק,

הם אומרים,

כשאדם לומד גמרא,

אסור לומר את הברכה מתוך הגמרא.

אין אתה יכול לומר,

ברוך פוקע החברים, ברוך מתיר הסורים,

תאמר את כל המילים האלה רק בקצרה,

כך גם במשנה,

כך גם בגמרא, כך גם במדרשים או בזוהר.

לדוגמה, בכל בוקר אנחנו אומרים, בכל בוקר יום שבת,

אנחנו קוראים את הזוהר.

בזוהר של בוקר יום שבת ישמע את הברכה, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו ורצו בנו בשבת קודשו.

שוב, איך תאמר? כמו שאני אמרתי הרגע,

חס ושלום מלהזכיר שם שמים,

גם שם. נכון שאתה קורא זוהר,

אבל כשאדם אומר ברכה מתוך הזוהר,

תודה. אין מקום להתיר שיבוא ויזכיר שם שמים.

אם היו רואים אותם האחרונים את דברי רבנו נחשון גאון, המארב והתשוויץ,

מן הסתם שרובם היו חוזרים בהם,

ולכן אם יש לנו כלל ספק ברכות להקל,

קל וחומר גם שאין על מה לדבר אין מקום להתיר ולברך את הברכה, להזכיר שם שמים,

אין הווה אמנה בדבר.

מחלוקת שנייה,

החכם צבי דן,

אדם שקורא פסוק בתוך הגמרא.

אם הפסוק הזה מושלם, אתה קורא את כל הפסוק,

אין שאלה, אין מחלוקת, הלבדי כולה עלמא,

אתה קורא מההתחלה עד הסוף, הכול בסדר.

אבל כשבגמרא יש חצי פסוק שיש שמה שם שמים,

האם רשאי להזכיר שם שמים או לא?

הדפיסו לאחרונה, בדור שלנו, גמרות,

הוצאת הספרים מעוז והדר, זה השם של הפירמה.

שם, בגמרא הזו עשו דבר נפלא.

את הפסוקים האלה הביאו בצורה מושלמת.

בצד אין חצי פסוק, שם יש את הפסוק השלם.

פתרו לנו את הבעיה.

אתה רוצה להגיד את הפסוק עם שם שמים?

עיין מייד בגיליון בצד, ואתה רואה את כל הפסוק, זהו.

בזה אין שום שאלה בפוסקים, הלבדי כולה עלמא, אתה צריך לומר שם שמים.

אבל חוץ מהגמרא הזו, כל הגמראות האחרות,

יש הרבה פעמים חצי פסוקים.

בגמרא,

במדרשים, בזוהר, אדם שרגיל לקרוא כל יום זוהר,

יש אנשים גורסים כל יום עמוד אחד מהזוהר.

שוב, השאלה תהיה האם אפשר וצריך במער שם שמים או לא.

כל זה שנוי במחלוקת האחרונים.

החכם צבי בנועה יעבד, בשאר האחרונים דנו בזה,

והראיה שהם מביאים מהגמרא בברכות כב היא הראיה שמסביב לה יש את הוויכוח,

את המחלוקת.

להלכה,

ואור לציון אומר שיש כאן מקום לדון, לעשות פשרה בין שתי הקצוות.

עם החצי פסוק הזה אתה מגיע לאתנח,

מותר, הלא וכי לו.

כל מי שיודע איך אנחנו מנקדים את הניקוד והטעמים יודע,

אתנח זה חצי פסוק שחצי מהתוכן הגענו לאיזו תחנה.

זה התוכן של אתנח.

ולכן, הגעת באמצע, יש לך איזו תחנה שאתה יכול להגיד שם שמים.

אבל שלוש-ארבע מילים בלבד,

בלי אתנח,

עדיין יש מקום להחמיר בדבר.

לא יאמר שם שמים אלא יאמר את השם.

יאמר השם,

אלא אם כן אם האדם הזה בקי בתנ״ך,

בדורות הקודמים היה להם ידע נפלא בתנ״ך,

היו יודעים,

אם היו קוראים חצי פסוק,

היית אומר לו שיגמור,

היה יודע לגמור בעל-פה.

כך היו בדור הקודם.

היתה להם גרסה דנקוטה, למדו אצל המורה,

למדו את הכול בצורה יסודית,

בצורה נכונה וחכמה,

ולכן להם לא היתה בעיה.

שאלה לנו אם אנחנו רשאים או לא, עלינו יש המחלוקת. זה כמו שאמרנו, אם אתה מגיע לאתנח,

אין בעיה בדבר,

יש לנו צד כולה,

צד היתר בדבר.

מרן מסיים, ואסור לענות אחריו אמן.

אדם שברך ברכה לבטלה,

אין היתר לענות אמן. כגון,

האדם הזה לקח בוטנים, אמר על הבוטנים, בורא פרי העץ.

יש איזו דעה? יש מנדה אמר שעל הבוטנים מברכים בורא פרי העץ? אין שום דעה כזו בעולם.

ולכן,

הברכה שאותו האדם בירך לכל הדעות ולכל הפוסקים היא ברכה לבטלה.

אם הוא אמר ברכה לבטלה,

לא רק שאני לא צריך,

אלא אסור לי, אסור לנו לענות אחריו אמן,

כיוון שהברכה לבטלה, האמן היא יתומה.

יש בזה אפילו ספק, סכנה,

אמן יתומה, חלילה יהיו בניו יתומים. ולכן צריך להיזהר בכל דבר כזה,

שלכל הדעות, לכל הפוסקים, עליבא דקול עלמא, הברכה היא לבטלה,

להיזהר שלא לענות אמן.

הבעיה העיקרית היא כשיש מחלוקת.

כשיש מחלוקת בין הפוסקים,

מחלוקת העצומה גם לגבי עניית אמן.

הביאו הלכה למקום, בדיבור המתחיל והאסור.

הוא שדן בנושא הזה. הוא מביא דוגמה.

אנחנו מסיימים, גומרים את ברכת בורא נפשות,

ברוך חי העולמים.

יש כאלה נוהגים על-פי הירושלמי,

לא מנסחים את הסוף כך, אלא ברוך אתה ה' חי העולמים,

כך הם אומרים.

אני שומע אחד כזה, יענה אחריו עמנו לו,

אומר הבירו לך, כן, תענה אחריו עמנו.

יש דעה כזו, יש הרבה פוסקים שאמרו כך,

הם נוהגים בשיטה הזו.

אפילו אם אנחנו נוהגים אחרת,

תענה אחריהם, תאמן, אין בעיה בדבר,

כדבריו, כך כותב להלכה גם אור לציון.

אבל יש חלקים,

והנושא תלוי במחלוקת הראשונים לגבי ברכה,

ומשם גם נוכל לעבור לגבי עניית אמן.

הוויכוח הוא איך ללמוד, איך לפרש את הגמרא בפסחים כווה.

שם הגמרא מספרת על רב אשה,

הגיע למקום, אמרו לו, לקדש לן מור קידושה רבה.

מה זה קידושה רבה? אנחנו יודעים שזה בלשון שגיא נהור,

לא הקידוש הגדול של ליל שבת, אלא הקידוש הקצר.

אבל הוא, בזמנו לא היה נפוץ התואר הזה על הקידוש בבוקר,

הוא חשב שהם מתכוונים לברך שתי ברכות, גם הגפן וגם את ברכת מקדש השבת.

אבל היה לו ספק, הוא לא היה בטוח בזה.

מה הוא עשה?

כשלקח את כוס היין וברך,

במלה האחרונה, הגפן, התחיל לנגן,

הערך קצת.

ואז היו נותנים יין לא רק למקדש, לכל אחד היה כוס יין.

ההוא שבע, לקח את היין והתחיל להקריאו לפה.

הוא הבין שנגמר, זהו, הקידוש נגמר,

ואז גם הוא סיים את המלה ושתה.

קרא לעצמו,

החכם עיניו בראשו.

זה הסיפור של הגמרא.

הרשבם על המקום,

הוא שואל,

ומה היה קורה אם אותו הזקן לא היה מרים את הכוס?

מה היה עושה רב ישי?

אומר הרשבם,

היה מברך גם את ברכת מקדש השבת כננהגם הם נהגו.

כך אומר הרשבם.

לפי זה הגאון חידה בספרו החיים שאל שואל אדם שנוסע למקום אחר,

נמצא במקום

שהם נוהגים לברך על ההלל בראש חודש,

כגון אדם הזה נסע לתוניס,

שם, בתוניס, בג'רבה,

גם בראש חודש מברכים על ההלל.

נתנו לו להיות חזן.

גמר את החזרה,

המברך את עמו ישראל בשלום.

נו, תמשיך.

הוא לא יודע.

הוא ירושלמי.

פה אנחנו בירושלים לא מברכים על ההלל, מה יעשה?

אז הגאון חידה אומר, יש לנו ראייה מכאן,

כמו ששם רב אשה היה אומר קידוש, כמנהגם.

גם פה, אתה חזן שלהם עכשיו.

נכון שאתה ירושלמי, אבל המנהג שלהם לומר הלל ביום ראש חודש,

גם אתה תאמר.

לא רק בתוניס,

אפגניסטן, היו מברכים על ההלל בראש חודש.

טורקיה,

ספרדים, הם לא אשכנזים,

היו נוהגים לברך על ההלל בראש חודש.

מרוקו, פרס.

אני ראיתי סידור של בבלים,

תרצ'

לפני 80 שנה.

בסידור הזה של הבבלים היה כתוב ברכה, היה כתוב ברכה על ההלל בראש חודש.

אתה רואה שאפילו הספרדים,

חלק מהם היו מברכים על ההלל בראש חודש.

בחג, חג הסוכות, שאומרים גם לא לנו ואהבתי וציוונו לגמור את ההלל, בראש חודש לקרוא את ההלל.

זהו, זה היה ההבדל בין זה לזה.

הבוכרים היו מברכים?

לא.

לא.

הגאון חידה, כשדן הוא דן לפני 300 שנה,

אז עדיין לא היו רבנים אשכנזים בקהילות של משרדים.

טוב, מכל מקום הוא מביא ראיה.

הממשך זה המראה, הרמה חשוב שזה המראה ממשיכת.

אחרי הרמה, מה שאומר,

זה הממשך.

הגאון חידת בחיים שם מביא את הראיה הזו בדברי רשב״ב,

שכן אפשר לברך עליה עליהם,

כיוון שהם נהגו כך.

אבל יש לנו פירוש אחר בסוגיה,

מה שמפרש ספר המכתם.

לפי הפירוש שלו,

ייתכן ויהיה אסור לברך.

הוא אומר,

לפי הדין, מצוות עשה דאורייתא,

זכור את יום השבת לקדשו.

מצוות הקידוש היא כל השבת כולו, כל היממה.

אנחנו לא מחכים עד הבוקר.

זריזים מקדימים למצוות,

אנחנו מקדשים כבר בליל שבת.

אבל אדם שלא קידש בין בשוגג בין במזיד,

יכול לומר את הקידוש ביום שבת,

וכך פסק מרן להלכה בסימן רעיון א'.

רב אשי הבין,

כאן נראה האנשים האלה,

אתמול בלילה לא אמרו קידוש.

נכון שהוא אמר,

אבל בכל המצוות עפפי שיצא ומוציא.

ולכן אם לא היה אותה הזכן ההוא שבע בא לשתות, הוא היה מברך.

אבל לא בגלל שהם נהגו,

לא כמנהגן,

אלא בגלל שהם לא עברו אתמול בלילה.

לפי זה כל הרעייה נפלה.

לפי זה אם האדם הזה נמצא בטורקיה ואומרים לו לברך על הלילה, נגיד להם, לא, אני ירושלמי, אני לא מברך.

שהחכם שלהם או הגבאי שלהם יברך, הוא יתחיל לנגן להם על אלוהיה.

זה הדין, זו הנפקא מינה בין שתי הפירושים.

יש לך ספק, ספק ברכות להכין.

משם,

מהדוגמה של הברכה,

תעתיק את הוויכוח גם לגבי עליית המין.

ויש לנו את דברי התשבט,

שגם הוא מטא את הכף בעניין זה.

התשבט, ראשי תיבות, תשובות שמעון בר-צמח,

הרב היה אורתו ולידתו בקדושה בספרד.

בגלות ספרד הראשונה, לפני 600 שנה,

הוא עזב והלך לאלג'יר.

היה הבדל קטן בהלכה, במנהגים,

בין מה שהיה בספרד לבין אלג'יר.

אחד הדברים שהיו הבדל הוא שם, באלג'יר, היו נוהגים לקדש בליל שבת בבית-הכנסת,

למרות ששם לא היתה סעודה.

התוספות, כשדנים בהלכה הזו, הן אומרות,

וקראת לשבת עונג, אין קידוש אליו במקום סעודה,

מ. אלא אם אין סעודה, הקידוש הוא ברכה לבטלה,

וצריך לבטל את המנהג של אותם שמקדשים בבית-הכנסת.

לפי דברי התוספות,

אין להתיר בלכתחילה, כך דעת התשבץ ועוד.

אפילו אחי,

למרות שהוא נקט כדבריה הראשונים שאוסרים לקדש,

הוא ראה שהם נוהגים לקדש.

הם נהגו,

כדעת הרמב״ם,

הרן, רבנו יונה, ספר המהרון,

הרבה ראשונים התירו,

ולכן הוא שתק.

הוא לא אמר להם שום דבר, הניח אותם במנהגן.

נכדו של התשבץ, יכינו בועז,

לספר, הוא אומר,

למרות שהוא הניח אותם במנהגם שבמקום מנהג לא אומרים סווג ברכות לאכן,

לא היה...

הסבא עולה אחריהם, אמן.

רוצה המקדש, היה אומר, מקדש השבת,

הוא לא היה אומר אמן.

אתה רואה שהאמן, להגיד אמן על ברכה לבטלה זה איסור חמור,

ולכן מספק, ספק אמן לכולה,

מספק לא אמן.

אלה הדברים שאנחנו לומדים מהתשבץ,

לא רק על הדוגמה של הקידוש בבית הכנסת בליל שבת,

אלא על כל המחלוקות, גם במחלוקת שיש מנהג.

דוגמה נוספת, מחלוקת שיש מנהג.

אנחנו מברכים בכל בוקר על התפילין של יד,

ומכוונים בברכת להניח תפילין, לפתור גם את התפילין של ראש.

אשכנזים לא נוהגים כך.

האשכנזים נוהגים לברך על התפילין של ראש,

וציוונו על מצוות תפילין.

מחלוקת בראשונים,

אנחנו נוקטים להלכה כדברי הרייף ורוב הפוסקים,

אנחנו לא מברכים אלא ברכה אחת לשתיהם,

והנה האשכנזים כן מברכים.

אומר הפרי מגדים,

גם אשכנזי שלפני דקה הוא בעצמו בירך, הוא בעצמו אמר,

וציוונו על מצוות תפילין.

הוא שומע את החבר, הוא שומע אותו מברך,

לא יענך הרב אמין. למה לגבי עניית האמין זה חמור מאוד?

כמו שאמרנו, בשם התשבץ אותו רעיון יש גם בפרי מגדים.

ממשיך בקיצור שולחן ארוך.

גם בקיצור שולחן ארוך הרב גנץ פריד,

גם הוא היה אשכנזי.

הוא ידע את המחלוקות,

ולכן הוא נתן עצה לאשכנזים.

אל תברך בקול רם, תברך בלחש,

כדי לא לסבך את השני שהוא לא יצטרך אולי לענות אמן, אולי כן.

זו העצה שאומר קיצור שולחן ארוך.

הבעיה היא שלא כל האנשים לומדים ויודעים ועושים את מה שאומר קיצור שולחן ארוך.

יש פה סטמות שמברכים מכל רב,

ההוא רוצה לזכות אותך, הוא בירך מכל רב. נו, מה תעשה?

תענה או לא תענה אתה נכנס עוד פעם לסבך המחלוקת שאמרנו.

יש לנו פתרון, יש לנו העצה לצאת מהמחלוקת הזו, מכל הספקות,

במקום לענות אמן בצורה רגילה, תגיד את הפסוק,

ואמרה האשה אמן אמן,

או ברוך ה' לעולם, אמן ואמן, אחד משני הפסוקים,

והיה.

אם אתה חייב לומר אמן, הנה אמרתי אמן ואמן, אמרתי שני אמנים.

אם אני לא חייב,

אין כאן חשש שאמרתי אמן את אומר,

אני אמרתי פסוק.

זו הפשרה שנוכל לעשות בכל מחלוקת,

כולל גם בדוגמאות האלה שהבאנו,

שכך כדאי לנהוג ולעשות.

יש אדם שיש לו בית-כנסת של ספרדים מצוי לידו, מתפלל עם הספרדים, הם לא מברכים על ההלל די ראש חונש,

אין לו שאלות.

שם בבית-הכנסת לא אומרים קידוש בליל שבת אף פעם, אין לו שאלות.

אבל הרבה אנשים,

לפעמים אשתיב לך הוא הקרוב לו, הוא הנוח לו,

יש שם מניין, והנצח אמר, הוא מתפלל אתם.

והוא אומר לך, אני חייב, יום שישי זה צריך להתפלל אתם. אני לא יכול ללכת למקום אחר, מקום רחוק, קשה לי,

יענה אמן או לא, כמו שאמרנו, הפתרון לומר, ואמרה אשה אמן אמן, הן לגבי הברכה הראשונה והן לגבי הברכה האחרונה, יהלילוך.

הוא גומר את יהלילוך, גם שם יחתום בסגנון הזה,

וכן על זה הדרך.

יש לנו, לצערנו,

עשרות ומאות מחלוקות גם בענייני ברכות.

אנחנו עשירים במחלוקות. על כולם יש לנו את הסימני שאלה,

ועל כולם יש מחלוקת קשה בין הפוסקים, אם יענה אמן או לא.

אבב יביע עומר חלק א' מדבר בנושא הזה, אבל הכותרת של השאלה היא אחרת.

אנחנו מברכים רק בפורים וציוונו על מקרא מגילה.

האשכנזים, חלק גדול מהם,

מברכים על כל חמש המגילות.

בשבת, חול המועד, פסח,

מברכים,

וציווננו על מקרא מגילה,

יש להם מגילה מכנף, שיר השירים.

חג השבועות, מגילת רות,

שעוויאב, מגילת איכה.

בשבת, חול המועד, סוכות,

מגילת כהנת על כנף, והחזן מברך וקורא.

מי שהיה חזן בבית-כנסת ישורון לפני 70 שנה היה הרב דוד שרבני, עליו השלום.

היה לו אז קול יפה, קול נעים מאוד,

והאשכנזים אהבו לשמוע אותו.

הוא היה חזן שלהם.

אז הוא שאל את אבא,

אני אברך מציוונו על מקרא מגילה או לא.

שוב, האבא מאריך בכל הנושא שהתחלנו קודם,

במעשה של רב אשר, דברי הגאון חידה והחיים שעל וכו'.

המסקנה היא לא.

אמר לו האבא, אל תברך,

תן לחכם שלהם או הגבאי שלהם, אם הוא יברך, אתה רק תקרא,

ויהי בימי שפוט השופטים וכן הלאה.

ושם בתוך התשובה האבא נכנס גם לגבי הנושא של עניית אמן,

אם רשאי לענות אמן או לא.

כל זה יצא לאור בשנת תשי״ד.

אז יצא הספר, רביע עומר חלק א',

לפני 57 שנים.

לאבא אז היתה ישיבת אור התורה.

באותה ישיבה היו בה הגאון חכם עין-ציון,

ייבדלנה חיים חכם שלום כהן. היו שם הרבה תלמידי חכמים,

וכשהספר יצא כולם שמחו, ספר יפה, מרתק, מעניין,

וכשאבא נכנס וילכו אותו,

אבא שאל אותם, נו, יש לכם איזה הערות, קושיות?

אז חכם עין-ציון מייד, פתח.

קהלנו בתשובה הזו,

איך אפשר שלא יענה אמן?

הוא הביא לאבא משל,

עומד כאן לפניך אשכנזי ביום ראש חודש,

שואל אותך,

אני אברך על עלינו? לא אברך.

מה כבודו יפסוק לו?

אל תטוש תורת אמך.

אבות עבדיך בירכו, גם אתה צריך לברך.

איך ייתכן אם אתה פוסק לו דקה קודם ואתה לא תברך, אחר כך אתה לא עונה אחריו אמן?

היה ביניהם ויכוח,

ועד היום הוויכוח ממשיך,

מחלוקת בין החכמים,

אבל אנחנו עושים שלום בין כל החכמים, ואומרים, ואמרה האישה אמן אמן,

בזה אנחנו עוקפים את כל המחלוקת.

אף אחד לא יאמר שיש חלילה איזו בעיה,

בזה אתה יוצא ידי חובה לכל הפוסקים,

לכל הדעות.

אשכנזי שתקדש הגם שלו. שוב, גם שמה.

יכול להיות שגם על חדר מדינה גם כן אפשר לצא ידי חובה, גם שמה תגיד את המחלוקת האמורה, וגם שם תגיד,

ואמרה האישה אמן אמן, גם שמה אתה יכול לומר,

יש לנו ספק,

יש לנו מחלוקת,

אבל תאמר, ואמרה האישה אמן אמן, גם שמה תפתור את הבעיה בדרך הזו.

בסדר, יצאת ידי חובה גם אם אתה לא טוען.

יצאת ידי חובה למאן דאמר, בגלל שזה אולי חמר מדינה,

גם אם לא טעמת, יצאת ידי חובה.

עכשיו, לגבי הברכה עצמה, אתה פוחד,

אולי הברכה לא היתה טובה, אז תאמר, והמרא היא שם, אמן אמן.

דווקא מינה עוד,

מרן בסימן רכא,

מרן כותב לנו את דברי הגמרא בברכות נט.

שם כתוב בגמרא,

גם היה עשירת גשמים, לא ירד גשם,

וברוך השם, התפללו והתחילה רדת גשם.

צריך לומר תודה לבורא עולם.

מה התודה שאומרים?

מה מברך?

מודים אנחנו לך, השם אנואנו, הכל טיפה וטיפה שהורדת לנו.

ממשיכים אחר כך את נשמת, וידו ופידו מלא שירי חייו.

ראשונה מרעילה כהמון גלה וכו' עד הסוף עד הן העמידו וברכו את שמך מלכנו וחותם אומר שם שמים ברוך אתה השם אל רוב ההודעות אלה דברי הגמרא כך כתבו את זה העתיקו את זה כל הפוסקים להלכה המרן מציין את זה גם פה

הגשם התחיל לפני יומיים ליל שבת

מי שהיה ער בשעה 14-15 אלה שהלכו לבקשות קיבלו קצת גשם כשהלכו.

הגשם התחיל כבר בלילה.

אדם שראה את הגשם ושמח מאוד,

האם יכול לומר את הברכה הזו בשם מלכות ביום, בלילה, או לא?

אין ספק, ודאי שכן, כתוב בגמרא.

אבל אומר הגאון הרב אלישיב,

בזמנם, בדורותם,

אם אין מים אין חיים, האנשים היו מתים בצמא וברעב.

אין גשם, החיטה לא צומחת,

האילנות לא נותנים את קורייהם,

אין מים בבורות,

אנשים מתים בצמא וברעב.

עד היום תלך למדינות אפריקה ומקומות אחרים בעולם השלישי,

אם אין גשם עשרות אלפים מתים שם ברעב ובצמא.

ולכן,

ברגע שהקדוש-ברוך-הוא מלחם עלינו ונותן לנו את הגשם,

אנו חייבים לומר תודה,

תודה עם חתימה שם שמים. ברוך אתה השם, אין רוב ההודעות.

אבל במציאות של מדינת ישראל כאן שינינו קצת.

תשכה, שנת 1965,

אז עשו את המוביל הארצי,

שואבים את המים מהכינרת.

הגיעו לקו האדום, קו השחור, לא חשוב באיזה קו,

במציאות יש לך מים בברז.

לא רק זה,

יש גם התפלת מי ים, וכן הלאה.

אם חלילה לא ירד גשם,

אז המים יהיו ביוקר.

אין ספק שזה יעלה יותר.

המים מהשמים, יורד הכול בחינם, מלא מופת,

הכול בחיני חינם, זה בזול, זה טוב.

אבל אם חלילה לא היה יורד גשם,

לא היינו מגיעים למצב שאנשים היו מתים ברעב ובצמא. זה לא.

אתה יכול להביא, כאן אין חיתים,

כאן לא צמו חיתים.

באמריקה צמחו הייתם.

אסוכה לקנות מקנדה וממקומות אחרים.

יש אפשרויות, אתה יכול לתמרן,

להביא משם את מה שצריך,

אם זה באכילה,

אם זה בשתייה.

ולכן הדעה היא של החכם,

אין להזכיר שם שמים.

לומר את כל ההודעה כן,

החתימה באמר ברוך אתה,

להרהר שם השם ולחתום אל רוב ההודעות כן,

אבל אי-אפשר להזכיר שם שמים.

שום אדם שלא שאל אותנו,

אדם שלא שמע את הדעה הזו,

לא שמע כלום ואין דרך.

אני עונה אחריו אמן או לא עונה אחריו אמן?

גם זה שנוי באותה השאלה, אותו הדין,

וגם כאן יגיד, ואמרה האשה אמן אמן,

זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בדבר כזה שיש בו גם מחלוקת.

וכן כל כך יוצא בזה.

דיברנו לפני חודש,

על פאפאיה מסוכרת, דובדבן מסוכר,

האם יברך אדמה או שהכול?

סיכמנו שהכול.

אם האדם הזה לא שמע שיעור בהלכה,

לפי תומו הוא בירך על הפאפאיה והדובדבן אדמה.

בדיעבד, נענה אחריו אמן או לא?

גם כאן, ואמרה האשה אמן אמן.

וכן בכל המחלוקות שלמדנו ונלמד,

בכולן יש את העצה האמורה.

אדם שהלך לשירותים,

יצא, רחץ את הידיים ולא בירך אשר יצא.

אחרי ה-20 דקות, עוד פעם נכנס,

יצא,

נטל ידיים.

האם יברך פעם אחת אשר יצא או יברך פעמיים, כמו ערבית שתיים?

מרן אומר יברך פעמיים.

אחרונים חולקים.

מה אנחנו פוסקים?

אתה הולך תמיד,

רוב הפוסקים האחרונים אמרו ספק ברכות להקל, אפילו נגד מרן,

לכן אנחנו לא מברכים.

אבל יש אנשים שאין להם סבלנות לקרוא את האותיות הקטנות למטה.

הם קוראים רק את מרן, את האותיות הגדולות.

היום יש שולחן ערוך מנוקד, זהו, זה טוב להם.

אז הוא ראה את מרן ועשה כמו מרן.

עכשיו הוא אומר, הופה חול בשר ומפדיל לעשות.

נעלה אחריו אמן או לא?

שוב תגיד, ואמרה האשה, אמן, אמן.

או אדם שבאמצע התפילה היה צריך ללכת לשירותים.

באמצע התפילה הוא הוריד את הטלית והתפילין,

הלך לשירותים,

מדרך אשר הוא יצר,

ואחרי זה עוד פעם מתעטף בטלית, מניח תפילין, ורוצה להתחיל ברוך שאמר.

האם צריך עוד פעם לברך?

להתעטף בטיסית להניח תפילין?

משהו הלך לשירותים וחזר זה הפסק או לא?

הרי כשהוא פשט את הטלית על מנת ללבוש.

פשט את התפילין על מנת ללבוש.

אין כאן נושא החדר האם יברך או לא. שוב מחלוקת. מרן אומר שכן, אחרונים חולקים.

להלכה, ספק ברכות להכן.

אבל יש אנשים שלא למדו את המחלוקת, כמו שאמרתי, קורא את מרן והוא עושה כמו מרן.

שוב, אמר את הברכה, מה אני עושה עם האמן?

תאמר ואמרה האשה, אמן, אמן.

או נפלה מעליו הטלית.

זה דבר שמצוי הרבה באלה שזוכים במצוות הקמת ספר תורה.

הוא מרים את ספר התורה ומאחוריו הטלית נפלה.

טוב, גמר את המצווה, אנשים נותנים לו את הטלית,

עוד פעם הוא לווש אותה.

יברך עוד פעם או לא?

שוב, מחלוקת.

מלכתחילה לא, אבל טעה וברך. שוב תענה אחריו ואמרה האשה, אמן, אמן. או האדם הזה הכניס את זהרון לחדר,

כשהוא בא להכניס,

פגע במזוזה ועקר את המזוזה. המזוזה נפלה.

מיה בחרסה הוא לקח, נשק את המזוזה,

לוקח את המברג ומחזיר את המזוזה למקומה הראשון.

יברך עוד פעם או לא?

עוד פעם מחלוקת.

אבל,

במעלה מזה לא שם שאלות.

לקח את המברג, ברך ברכה, וציווינו לקבוע מזוזה.

אתה עונה אחריו, אמן, או לא? עוד פעם, יש לנו מחלוקת, אם היה מותר לברך.

מחלוקת גם לגבי עניית אמן.

גם כאן תאמר את העצה שאמרנו,

ואמרה האישה, אמן, אמן. כך אמרנו גם לגבי ברכת וציוונו על מצוות תפילין,

וכן כל כיוצא בזה.

אדם שיש לו תפילין,

והוא לא יודע אם התפילין האלה כשרות במאה אחוז או לא,

צריך להגיד לו, אין לך משהו אחר.

בינתיים תניח ולא תברך.

כגון,

יש אנשים שעושים חגיגה של בר-מצווה באולם הכי טוב,

משלמים עשרות אלפי שקלים על כמה שעון.

אבל כשהוא מגיע לקנות את התפילין, הילד שלו,

הוא לא מבין בנושא הזה בין ימינו לשמאלו.

הוא הולך לחנות,

אומר לו, בעל החנות, יש לי תפילין באלף שקל.

אומר לו, מה, השתגעת? אלף שקל זה ביוקר. אני נתתי צ'קים לבעל האולם,

אין לי בשביל התפילין כל כך הרבה.

מה אתה מציע?

אמר לעולם, יש לי ערכת תפילין.

אתם יודעים מה זה ערכת תפילין?

שם יש לא רק תפילין,

יש שם טלית,

יש שם כיפה לבנה,

יש שם סידור כולל גם הכיס הקוראן, הכול ב-400 שקל.

טוב, זה בסדר, זה מתקבל על הדעת, הוא לוקח את זה ועולה.

טוב,

הבן הזה התבגר,

יודע שהתפילין האלה הם בסימן שאלה.

בינתיים הוא רוצה להניח, בינתיים עד שימצא.

אסור לו לברך.

על תפילין האלה ב-400 שקל,

בוודאי שאין בהם הרבה אפשרויות שהם כשרים.

ולכן צריך להגיד לו, תניח בלי ברכה.

ברך. אתה עונה אחריו, אמן, לא?

תאמר, ואמרה האישה,

אמן, אמן.

תגיד לך, האדם הזה, למה אתה קיצוני?

למה אתה כל דבר אומר, זה פסול וזה אסור? למה?

תגיד לי, מה יכול להיות בתפילין האלה? למה זה פסול?

תענה לו.

צריך שהאדם יעבד את העור של הבהמה,

יאמר לשם מצוות תפילין.

הקלף שבתוכו,

הרצועות של התפילין, רצועות של יד ושל ראש.

אם לא היה הדבר הזה כך,

אם זה לא עיבוד לשמה, זה פסול.

הם לא מאבדים את זה עבודת יד, אלא כל זה עבודת מכונה.

והלוואי והיה עבודת מכונה של יהודי.

לפעמים יש עבודה של מכונה של גויים, כגון בית-חרושת בג'ינין,

שם בית-חרושת שעושים את הדברים האלה,

ויש על זה גם תעודת הכשר.

אנשים קונים, אנשים לא יודעים.

מאיפה הם יודעים? לא כתוב על זה שזה בא מג'ינין.

בזמנו, לפני שלושים שנה,

לאותו ההכשר היה להם משגיח במקום.

כשהתחילה האינתיפאדה,

אז המשגיח היה הולך לשם עם חגור מלא.

היה הולך עם חגור, היה מטייל בבית-חרושת,

היה אומר להם, תגידו לשם מצוות תפילין. היו אומרים הגויים.

אבל היום,

אם הוא ילך, אולי יחזור בארון מתים, אולי גם זה לא.

לא יעזור לו לא חגור מלא ולא ריק.

זהו, זה מה שקורה.

אבל התעודה נשארה.

ההכשר נשאר,

האנשים משתמשים בזה, עושים מזה רצועות וכו'.

אז אתה מסביר לו, תשמע,

הרצועות האלה נראות כאילו אותו דבר.

זה שחור וזה שחור,

זה מאור וזה מאור.

אבל זה אור של נעליים, זה אור של סוג דבר אחר.

זה בא מג'ינין וזה בא להסביר את האלף-בית הזה.

לא כולם יודעים,

אבל במציאות אותו העולם,

אם הוא טעה ובירך,

אסור לנו לענות אחריו אמן.

לדעת רוב הפוסקים, התפילין האלה של ה-400 שקל,

בדרך כלל הן אינן כשרות,

בדרך כלל אסור לענות אחריו אמן.

ובכל זאת, אולי יכול להיות שאחד מאלף הוא כן טוב,

למה לך להיכנס למחלוקת בספק?

תאמר, ואמרה האשה,

אמן, אמן. לא רק לגבי התפילין.

הקלף שממנו אנחנו לוקחים וכותבים עליו ספר תורה, תפילין מזוזות.

גם הקלף הזה, גם הוא,

אותה שאלה ואותה בעיה.

אם הקלף הזה מעובד עבודת יד, ואמרו קודם,

לשם מצוות תפילין או לשם קדושת ספר תורה,

בכל אחד מהדברים האלה התפילין והספר תורה הזה מהודר מאוד.

אבל, הלאה וכי,

אם לא אמרו,

אם הגויים עשו את זה,

כל זה פסול בוודאי.

וכאן,

כמו שאמרתי,

וכאן, כמו שאמרנו,

יש לנו את הסימן שאלה גם על ספרי תורה.

האדם הזה מגיע לבית-הכנסת ונודע לנו שספר התורה הוא כך וכך,

אז הוא נזהר, לא עולה עלייה לספר תורה.

הוא יודע שהספר תורה הזה,

הקלף,

לא עבר את העיבוד עבודת יד בצורה מושלמת, אלא יש עליו סימני שאלה.

בסדר, הוא לא עולה לתורה, הוא לא מברך.

האחרים כן עולים לספר תורה, הם כן מברכים.

יענה אחריו יממן או לא יענה אמן? עוד פעם, סימן שאלה.

עוד פעם,

יצטרך על כל עולה לתורה ברכה ראשונה ואחרונה,

יאמר ואמרה האשה, אמן אמן.

לא רק הבעיה של הקלף,

לפעמים גם בעיה של הכותב.

יש הרבה ספרי תורה שבבית-הכנסת אין מגיע.

איך תדע אם הספר תורה הזה טוב, לא טוב, לא עבר הגעת מחשב, יש עליו שוב סימני שאלה.

וגם בזה כדאי שהאדם מרשמים, אדם בן תורה, לא יעלה לספר תורה הזה.

טוב, אני תפשי התלתי.

אני לא עולה לספר תורה,

אבל אנשים אחרים עולים ומברכים.

האם אני עונה אחרי יממן או לא?

גם זה דבר שמצוי מאוד. מזמינים אותך לשבת חתן, שבת בר-מצווה.

אתה נוסע בתל-אביב או במקום אחר,

שם הגבאים,

אנשים שאינם בני תורה,

לא מבינים שיש חובה שיהיה מגיח קבוע לספרי התורה,

אלא אם כן את ההבנה הזאת,

וספרי התורה שם הם בעייתיים ביותר.

ושום שאלה היא,

יענה אמן או לא? גם שם הפתרון הוא, ואמרה האישה, אמן, אמן. פעם אמר להגיד ברוך הלאה לעולם, אמן. גם זה.

אפשר כך ואפשר כך. תבחר אחד מהשניים, אחד משני הפסוקים, אחרי שני פסוקים, מה שאתה רוצה תבחר ותאמר.

אבל אם הזמינו אותו לעלות לספר הזה, הוא לא רוצה לעלות, הזמינו אותו. קציננו אצל הספרדים,

כשמזמינים אומרים את המילה בכבוד.

לא אומרים שם.

אפילו אם אמרו לך, בכבוד, תגיד, לא קשה לי, אני לא עולה.

תסרב,

לא כדאי לך להסתבך בספק ברכה לבטלה.

על אותם ספרי התורה כדאי להימנע.

דוגמה נוספת, מרן כתב בסימן נח'

זמן ברכות קריאת שמע עד שעה רביעית.

אחרי שעה רביעית, לפי דעת מרן, יש כאן ספק ברכה לבטלה.

אתה נמצא באיזה שטיבלך ויש שם קבוצה של כת עצלים.

ב-10.30 בבוקר אומרים, ברוך אתה השם יצא למאורות.

הכוכבים האלה מאירים אפילו בבוקר ב-4.30,

אבל ב-4.30 הוא מתהפך על הצד השני. הוא לא יקום ב-4.30 להתפלל,

הוא קם ב-9.30, 10.00 אנחנו נזהרים לא לברך אחרי ארבע שעות.

10.30 זה אחרי ארבע שעות.

אבל לענות אחריו אמן או לא לענות? הא בהא תליח.

אם תלך לפי הרמב״ן, הרמב״ם סובר שכל היום ממילא אפשר לענות אמן.

תלך לפי דעת מרן, לא, מחלוקת.

ושוב, גם שם אל תענה אמן אחרי ברכת יוצר המאירות, הבוחר בעמו ישראל באהבה או אחרי געל ישראל,

אלא גם שם תאמר את הפסוק ואמרה האשה אמן אמן.

אבל אם אותם הכוכבים מתפללים שחרית בשעה אחת ביוריים,

אתה נכנס ושומע שהחזן שלהם אומר,

ברוך אתה השם, חונן הדעת.

יש להם דעת?

בשעה אחת בצהריים אפשר להתפלל?

חצות היד ב-11.50.

איך אפשר להתפלל שחרית בשעה אחת?

כתוב במשנה, בגמרא, כתוב,

לאנשים אין להם דעת,

מברכים ברכות לבטלה לכל הפוסקים, לכל הדעות.

שם אתה לא צריך להגיד, ברוך השם לעולם, לא צריך להגיד, ואמרה האשה אמן אמן.

שם אתה לא עונה אמן, שם בוודאי שהברכה היא ברכה לבטלה.

וכמו שאמרנו בשבוע שעבר, הבאנו את דברי הגמרא בנדרים ט',

מרן פסק, ויודע סימן ש״ל סעיף ל״ז,

שצריך לנדות את אותם האנשים שמברכים ברכה לבטלה. לצערי אלוהים רבים מטעם הארץ,

יש הרבה עצלים שקמים מאוחר ואין להם על מי לסמוך.

אומר לך, הייתי אנוס, לא הרגשתי טוב.

בסדר, לא הרגיש טוב, אין לנו טענות עליו, אבל במקום שחרית,

שיתפלל מנחה שתיים.

הגיע הזמן מנחה,

ב-12 ו-20 יעמוד, יתפלל מנחה,

מייד אחריה עושה שלום,

עוד פעם, עוד עמידה. אבל איזה אבה אמנה להתפעל שחרית.

אותם שעושים כן, הם עושים פשע.

ולכן, שם אתה לא צריך להשתמש בעצה הזו.

שם, כמו שאמרנו,

אתה אומר את מה שאתה צריך, דברי תורה, אתה יושב ולומד גמרא, משניות,

תמשיך עם המשניות שלך, עם הגמרא, עם החוק לישראל,

אתה יכול להתעלם מהן, כי שם זה לא מחלוקת,

שם הברכה היא ברכה לבטלה.

בוודאי. אתה יכול להגיד מנחה לרבנו תם, ברוך השם לעולם מי לאמן. יש מקום להגיד כן להתפלל אחרת לרבנו תם. הוא הדין גם, אדם שבא לבית-הכנסת

ורואה ציבור של כת עצינים שמתפללים מנחה ברבע לשש.

הם מצמאים והכל משובש, סדר-היום.

שחרית באחת,

מנחה בשעה שש.

ערבית אני לא יודע מתי, הם לא אמרו לי, לא גילו לי את הסוד.

שוב, אתה שומע את החזן שאומר, חונן הדעת.

יענה אחריו למן או לא? לא יענה אחריו למן.

השאלה היא למה? הוא שואל אותך, הרי לפי רבנותם זה בסדר, זה עדיין יום.

אבל פה המנהג בארץ-ישראל נגד רבנותם.

בזמנו,

לפני 70 שנה,

אחד מגדולי הדור הגאור באלעזר שפירא, האדמו ממוקאץ',

היה גאון גדול בתורה וגם היה אדמוֹר גדול,

והיה לו שם במונקאץ', עשרות אלפי חסידים.

הוא היה מתקדם עם גדול הדור בארשי אלפנדרי.

בארשי אלפנדרי היה גר כאן, במקור ברוך.

אתם מכירים את רחוב אלפנדרי?

הוא מתחבר עם רחוב הטורים ליד תחנת הדלק,

שם בפנייה שמאלה, הוא היה גר.

הוא בא במיוחד מהונגריה לכאן בשביל לפגוש את הרב.

נפגש אתו, זה היה בשבוע האחרון של חייו.

הרב היה בן 120 כשנפטר.

והאדמוֹר ממונקאץ' התפלל מנחה

של שבת 20 דקות אחרי השקיעה.

ומחרת יום ראשון, כשהלך לרב,

הרב שמע מהדברים.

הרב לא שתק לו.

אמר לו,

איך התפללת מנחה ביום שבת 20 דקות אחרי השקיעה?

אמר לו, אצלנו במונקאץ', אנחנו פוסקים כרבנותם.

לפי רבנותם זה יום גמור.

ענה לו הרב אלפנדרי,

עמדנו שם במונקאץ', שתעשה כרבנותם, פה בארץ-ישראל,

המנהק היה גאונים, זה ברכות על הטלה.

הרב לא שתק לו.

למרות שהיה האדמוֹר הגדול,

למרות שהיה תמיד חכם גנון,

אפילו אחי גער בו בקטע הזה.

בזמנו האדמוֹר מסתמר, רבי יואל,

היה כאן בירושלים, גר שנה אחת,

תש״ה עד תש״ו. שנה אחת הוא היה פה.

הייתה שמועה

שהוא מתכונן ללכת למקווה אחרי השקיעה.

אף בית-הדין של עבדת עדה חרדית אז היה הגאון רבי ראובן בנגיס.

שלח לו התראה.

אם תלך אחרי השקיעה אני אעשה לך חרם ונידוי.

פה אמי נהג כהגאונים.

תגיד למה, יש לו על מי לסמוך. הוא נהג בהונגריה בעיילה סתמר, הוא נהג כרבנותם.

הוא שמה שעשו כרבנותם.

פה אין להם רשות לבוא ולעשות דברים כאלה,

ולשבחו של האדמוֹר מסתמר ייאמר,

הוא שמע לו, הוא לא הלך מאוחז.

הלך למקווה מוקדם ואמר לו אחר כך, לרבי בנגיס, מה שאמרו זה לא היה נכון,

והיה לי הווה אמנה ללכת מאוחר.

אני תמיד הולך מוקדם למקווה,

וכל מה שאמרו אותם האנשים סתם פטפוטי מילים בעלמא.

אתה רואה שהכוח של המנהג הוא דבר גדול, עצום ורב, ולכן צריך לגעור באותם האנשים שבאים להתפלל כל כך מאוחר בשעה מאוחרת,

בוודאי שהם עושים שלא כהוגן.

אם היה בין השמשות יש מחלוקת, בסדר.

בין השמשות יש להם על מה לסמוך,

לא רק לגבי התפילה אלא גם לגבי ברכת כהנים.

יש לנו בעוד חודש וחצי,

תענית אסתר יחול ביום חמישי, יא' באדר.

לא הספיקו להתפלל מוקדם עד שהגיעו לברכת הכהנים נעשה ספק יום, ספק לילה.

יעלו לברך או לא, למדנו למעלה,

יש מחלוקת,

יש ספק ספקה, יש להם על מה לסמוך.

שוב, יש להם על מה לסמוך, בלכתחילה.

אני עונה אחריהם, אמן בלכתחילה?

שוב, גם כאן יש להם על מה לסמוך, יש להם ספק ספקה.

אפילו אם ירצה לענות אמן, מעיקר עתיד מותר,

קל וחומר אם הוא יאמר ואמרה האישה אמן אמן.

אבל בדברים כאלה, פרצה כזאת גדולה,

הדבר הרבה יותר חמור.

ודפקא מינה עוד.

אנשים רבים עולים לספר תורה ולא קוראים יחד עם החזן מלה במלה,

אלא הרי שהוא גם נותן לתורה,

מסתכל כמה פלורוסנטים יש, איפה יש,

מתחיל לספור את המנורות או דברים אחרים,

אתה רואה את העיניים שלו משוט בארץ ומתהלך בה.

מרן אומר,

אם האדם הזה קורא עם החזן, כן, אם לא, ברכות שלו וברכות בבטלה.

או, לא יבוא ולא יהיה סומה, אדם שלא רואה. גם כן מחלוקת ולפי דעת מרן, ברכות ובטלה.

אין לנו שליטה על האנשים האלה.

יש לו הרבה ממון והוא קנה עלייה, קנה עליית חמישי.

אתה עונה אחריו אמן או לא? שוב, גם כאן אין לנו ברירה אלא דאמר את הפסוק, ואמרה האישה אמן אמן.

אתה דפקא מינה עוד.

לפעמים יש בדיוק עשרה, מניע מצומצם.

אתה מסתכל על העשרה,

לא כולם מכוונים לברכות של החזן.

אתה רואה אחד מהם, פתח ספר והתחיל לקרוא מתוך הספר.

שוב, מה עושים?

אני אענה אמן או לא אענה אמן? מרן אמר בסימן קכד,

אם אין תשעה מכוונים לברכותיו של החזן,

קרוב להיות ברכותיו ברכות במטלה.

עד כדי כך.

ואז, אם הברכות הן למטלה, האמן יאמן את תומה.

מה עושים במקרה הזה? שוב,

תגמור, תסיים את הפסוק על כל ברכה וברכה, ואמרה האישה אמן.

אבל אם החזן הזה הוא בן תורה, הוא יודע עם מי יש לו עסק,

יעשה כמו שאמר הרמב״ם.

היה בדור של הרמב״ם, היו אנשים כאלה,

ולכן הוא אמר להם לא להגיד לחש וחזרה,

אלא כשיש מניין מצומצם כזה,

יגידו תפילה אחת מכל ה... זה מה שהרמב״ם עשה.

אגב, כשהם הפסיקו לדבר, כשהכול חזר, היה בסדר, החזירו עטרה ליושנה,

רק אז הרמב״ם התיר להם לומר לחש וחזרה.

אז כך גם, לא רק בימים ההם, לצערנו גם בזמן הזה.

האדם הזה כל יום יסתובב ולא יהיה לו חשק ללמוד, ואומר לך אין חשק ללמוד תורה.

מתי השטן מכניס במוחו, מכניס לו חשק ללמוד תורה?

באותו רגע שהחזן אומר, ברוך אתה השם חונן לדעת,

האדם הזה אין לו דעת ועושה שטויות.

הגמרא בברכות ו', הגמרא אומרת שם,

אדם שבאים עליו ייסורים מפשפש במעשיו,

פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.

אלה דברי הגמרא.

כל המפרשים שואלים.

אתה אומר בהתחלה פשפש ולא מצא, זאת אומרת אין לו שום עוון.

אחר כך איך אתה אומר יתלה בביטול תורה?

ביטול תורה זה דבר חמור מאוד.

אם מצוות תלמוד תורה כנגד כולם, העוון ביטול תורה גם כנגד כולם.

אז זה פשפש ומצא, מצא ביטול תורה.

האחרונים מתרצים ואומרים,

מדובר באדם שקדן שלא ביטל מהתורה אף פעם.

אלא מאי?

הוא למד גם באמצע החזרה.

היה צריך אז לבטל מהתורה,

והוא לא ביטל מהתורה.

יתלה בביטול תורה בגלל שלא ביטל ולמד באמצע החזרה,

על זה באים עליו ייסורים. כך הדרשנים הסבירו את דברי הגמרא.

ולכן, אדם בן תורה צריך להיזהר.

החזן מברך,

תשים לב מההתחלה עד הסוף לברכות של החזן.

אבל לא היה אם הוא מבחין שחלק מהאנשים חולמים,

לא שמים לב,

אז יש לו את העצה, תמיד יש לו פתרון.

ואמרה האישה, אמן, אמן.

עם התיבנים, יש להם סוף פסוק שקע כזה.

עכשיו, אני לא עולה לביטול, אבל הוא בברך התיבניה יענה על העם אומר לך.

כן, תענה. אני יענה.

אבל אם אני לא אענה, יש הבדל מה השקע הזה, אם זה משהו או שזה ניכר לעין.

כן, הוא מתאמר את מרן, מרן נדבה.

החזן לא יכול לעשות תנאי לנדבה.

הרעיון שאתה אומר כתוב בדברי אביור הלכה, אבל מרן לא סובר כך.

מרן אומר, כמו שאין קורבן נדבה בציבור,

אין תפילת נדבה בציבור.

ולכן אם יש מניין מצומצם וחלק מהאנשים לא שמים לב,

יותר טוב תפילה אחת בקול רם,

זה עדיף יותר, טוב יותר, מהודר יותר,

כך כדאי לנהוג ולעשות לאותם האנשים.

יש לך מאה איש,

נאמר שלא כל המאה מכוונים,

יש לך עשרה נטו שמקשיבים היטב לחזרה, זה טוב.

אבל אם אין לך את כל המניין בצורה מושלמת,

כל המניין כולו, כמו שאמרתי, הוא על קרעי תרנגולת,

יש שם בקושי עשרה, וחלק מהעשרה או שלא ניממן, או שלומדים, או שעושים דבר אחר.

לצערנו, היום מביאים את היצר רע בכיס.

אתה רואה חלק מהאנשים,

באמצע החזרה הוא פותח את הטלפון ומדבר.

אז בוודאי שהוא לא מקשיב.

איזה אהבה אמנה להגיד חזרה במקום כזה שיש לך אנשים כאלה.

ולכן עדיף יותר שיאמרו תפילה אחת בקול רם.

אמרתי שיש לנו עשרות מחלוקות.

דיברנו לפני חודש גם על אדם שלוקח לחם,

מניח במצמם,

אחרי שהתחמם טוב,

נעשה כולו יבש, לא רק מבחוץ, גם מבפנים, הכול נהיה יבש לגמרי.

הבאנו את דברי מרן בסימן קסח, סוף סעיף ז',

הסברנו את דברי מרן, כמו שאמרו בני יצחק של הגאון רבי יצחק אבולעפיה,

כך כתבו תורת חיים והון,

שצריך לברך על זה מזונות.

האדם נוזל בירך המוציא,

תענה אמן או לא, מחלוקת לפי מרן, צריך לומר מזונות.

אם הוא טעה ואמר המוציא, תגיד ואמרה האשה אמן אמן.

לפעמים, לא רק טעות ראשונה בהם מוציא,

גם ברכת המזון הוא לא שומע לך. אתה אומר לו על המחיה,

לא, מה פתאום, זה לחם הוא אומר לך והוא חולק על מרן ומברך ברכת המזון.

והוא דואג שתשמע, שרוצה לזכות אותך באמן,

הוא צועק, הזני את הכול על הארץ ועל המזון, בונה ירושלים.

תענה אחריו אמן או לא, מחלוקת בראשונים, מחלוקת בפוסקים.

גם כאן תאמר ואמרה האשה אמן אמן.

וכן, כל כיוצא בזה. כמו שאמרתי,

יש לנו הרבה מחלוקות שבכולן אנחנו אומרים את הכלל,

לא כדאי בהסתבך עם ספק אמן,

אלא עדיף לומר את הפסוק, ואמרה האשה אמן אמן.

גם שליח הציבור אצלנו,

אחד הגבאים, הוא גם כן לא רואה,

יש שם בעיה בכל זאת, הוא לא רואה שום דבר.

הכול מסובסק בצורה, בקריאה לא מסובסקת.

תאמר, ואמרה האשה אמן אמן אמן, זה מה שאתה עושה, אין לך דרך אחרת.

כן.

השחרית בשעה אחת, על הקדישים הוא מוגדר מהם?

על הקדישים כן.

על הקדיש,

אין שם חשש שיישאו ברכה לבטלה.

גם בלילה, גם כעת אפשר להגיד קדיש. קדיש זה לא צמוד כל כך,

ולכן שם הבעיה פחות.

אבל על תפילת החזרה יש לנו בעיה, יש לנו סימן שאלה,

ובזה, כמו שאמרתי, ייזהר שלא לענות אמן.

מה יעשה בזמירות על

גם כן, יכול לומר, אין בעיה, לא נורא.

הרי חלק מהזמירות, יש לך שם את הפיסוק, ברוך השם לעולם אמן ואמן.

אז אתה מקדים את זה, או אתה חוזר עליו פעם שנייה אחר כך, מה נורא? אין בזה חשש הפסק,

אין כאן בעיה.

הבעיה תהיה ביום פורים, שם תהיה בעיה.

ליל פורים אנחנו מברכים על המגילה שהחיינו.

יום פורים אנחנו לא אומרים שהחיינו, כמו שכתב הרמב״ם.

אלה דברי מרן בסימן תרצדיק ב׳.

אבל הרמב״ם שם בתרצדיק ב׳, הרמב״ם חולק.

הרמב״ם אומר, הם מברכים שהחיינו גם ביום, לא רק בלילה.

אדם שלא זכה לבוא לכאן להתפלל ביום פורים,

אלא הלך לשתיבלח, להתפלל מאוחר,

ושם החזן האשכנזי מברך שהחיינו גם ביום פורים, בבוקר.

הוא חוזר פעם שנייה, הם אומרים, עיקר המגילה זה ביום.

יענה אמן או לא,

כאן אתה לא יכול להגיד לו תגיד, ואמרה האשה אמן אמן.

בין הברכה הראשונה עד מקרה המגילה לבין תחילת הקריאה, ויהי בימי אחשורוש, זה יהיה הפסק באמצע.

אותה בעיה יש גם ביום השני של ראש השנה.

אנחנו לא מברכים שהחיינו על ברכת השופר, אלא רק ביום הראשון.

ביום השני כבר המצווה לא חדשה,

אנחנו לא אומרים את ברכת שהחיינו.

אשכנזים כן אומרים.

שוב השאלה היא,

האדם הזה לא זכה להתפלל אתנו, הלך לאשכנזים,

שומע את הברכה, אם יענה אמן או לא.

גם שם,

אם יאמר את הפסוק,

זה יהיה הפסק בין לשמוע קול שופר לבין תקיעת השופר.

גם שם הוא מסתבך.

העצה היא כך,

כשהתוקע מברך את הברכה הראשונה,

הוא לא יברך ולא יתכוון עליו,

יענה רק אמין.

כשהחזן הזה מתחיל את שהחיינו,

הוא יתחיל בלחש את הברכה וציוונו,

ושבוע קול שופר.

מה הרווח בזה?

כשהחזן הזה גמר את שהחיינו,

הוא היה באמצע הברכה. הוא אמר, אשר כדישנו במצוותיו,

באמצע הברכה, לא עונים אמן, זו העצה, הייעוצה.

גם במגילה אותו דבר,

שלא יתחיל מייד.

הברכה הראשונה,

שומע את החזן, וציוונו על מקרא מגילה, עונה אמן.

כשהחזן ממשיך,

בעודו מברך את הברכה האחרונה שהחיינו,

אתה מתחיל, מלך העולם שעשה נסים,

ואז הוא לא חייב לענות אמן, זו העצה שיעשה גם שם,

כי העצה,

ואמרה האשה, אמן אמן,

שם זה לא תופס.

לא עשה כן, וכבר נקלע לבעיה, אין לו ברירה, אלא שיענה אמן.

יש כאן ספק ספקה, ויענה.

הרב אלישי בדעתו,

שלא יענה.

שהאשכנזי שברך שהחיינו לדידן, זה ברכה לבטלה,

ולכן הרב אלישי פוסק לספרדים לא לענות אמן אחריהם.

אבל להלכה, בשעת הדחק, יש ספק ספקה,

ולכן,

אם הוא עונה אמן,

יש לו על מה לסמוך.

הספק ספקה הוא כך,

ספר שאלות ותשובות מן השמים היה שואל שאלות בהלכה, והיו עונים לו.

הוא שאל על הדבר הזה. הרי המצווה איננה חדשה. כבר אתמול בלילה בירכנו על המגילה. למה זוכרים עוד הפעם שהחיינו?

ענו לו בשמים.

יש לנו עוד כמה מצוות חדשות ביום הפורים.

חוץ ממצוות מקרא המגילה, משלוח מנות,

מתנות לאביונים, סעודת פורים, גם אין מצוות חדשות.

עליהם אתה מתכוון בברכת שהחיינו ביום.

אנחנו מה עושים?

אומר רבי יעקב אל-גזי בחוג לארץ,

הוא אומר, בלילה אנחנו מברכים שהחיינו, מתכוונים על אותם המצוות.

האשכנזים לא מתכוונים בלילה, הם מתכוונים ביום.

ממילא הברכה איננה לבטלה.

זה מה שמקום ליישב את המנהג שלהם,

שהוויכוח הוא בלכתחילה, אבל אין כאן שאלה על ברכה לבטלה ממש.

לפי בעל האיטור,

כיוון שהאדם שמח וטוב לב,

אם הוא מרגיש שמחה יכול לברך שהחיינו גם אם הוא לא חייב.

כך הוא מפרש את הגמרא בעירובים מ',

שיש רשות לומר שהחיינו.

גם על זה יש מחלוקת.

אבל אתה מצרף את כל הדברים האלה לספק ספקה,

בשעת הדחק אם הוא ענה אמן,

יש לו על...

אבל מלכתחילה יעשה את העצה שאמרנו קודם,

העצה הזו יותר נכונה ויותר טובה.

אדוני היושב-ראש,

בתור ריפוי של שופר חדשון, הוא קושר יום שני,

אין אף אחד. הבעיה יותר חמורה.

היום הוא ראש השנה, שם אין לך את הסברה הזו,

ולכן אמרנו את העצה שבשעה שהוא אומר את שהחיינו, אתה תתחיל לומר את הברכה הראשונה, לשמוע קול שופר,

כך יעשו כל אלה שנמצאים ביומיהם.

חיי הערב, אלה שמתפללים אחרי חצות, ערבית, עולים אחרי חצות, אמן. כן, שם זה רק קדישים.

אלה שמתפללים ערבית אחרי חצות-לילה,

אפילו שהם עושים שלא כהוגן, אבל שם אין לך בעיה,

אין שם חזרה,

אלא סך הכול אתה שומע מהם,

המערים הערבים, ברכות קרל שבע, וכן גם קדישים.

לכן שם אין לך בעיה, אתה יכול להקל בזה.

נכון שבלכתחילה היה חייב להקדים,

אבל בדיעבד, שם אין ספק ברכה לבטלה,

אלא כל הוויכוח הוא בלכתחילה אם חייב להקדים לפני חצות,

אבל בדיעבד אין כאן איסור ברכה לבטלה ממש,

ולכן שם הדבר קל יותר.

כמו שהרב אמר כבר שדת מאדם זה לא היה חופשן להתאמן כאילו שהוא אמר.

בשעת הדחק, ענה אמן, יש לו על מה לסמוך.

אבל אם הוא שואל בלכתחילה,

אתה יודע שיש מחלוקת,

אז עדיף יותר שלא יאמר את האמן בצורה רגילה, אלא יאמר, ואמרה האישה, אמן, אמן.

עוד דוגמה נוספת,

האדם הזה עומד ומברך,

הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.

הוא שואל אותו, על מה אתה מברך הגומל?

הוא אומר, אני נסעתי לבית-שמש.

מי אמר שעל בית-שמש מברכתי בגומל?

מה קרה?

טוב, יש מחלוקת.

אתה פותח את הגמרא, מסר את פסחים דף צד ד',

יש מחלוקת איך ללמוד מהגמרא.

הגמרא דנה שם בהסבר הפסוק,

אדם שהיה טמאו בדרך רחוקה צריך להקריב קורבן פסח שני.

אם האדם הזה בדרך רחוקה נמצא בלוד,

נכון שברגל זה לוקח עשר שעות להגיע לבית-המקדש,

אבל יש לו סוס, הוא יכול בתוך שעה, שעה וחצי, להגיע לירושלים.

חייב או לא חייב,

איך ללמוד מהסוגיה הזו לענייננו לגבי ברכת הגומל?

הולכים לפי ארבעה קילומטר מכאן לבית-שמש של שלושים קילומטר, יברך הגומל או שלא. מחלוקת בין ספר בית-המדרש על שדה-חמד ושאר החולים, יש בזה אריכות גדולה.

להלכה, לא יברך,

אבל אם הוא טעה הוא בירך, סוף-סוף יש מחלוקת.

ולכן, גם שם תאמר, ואמרה האישה, אמן, אמן.

אם האדם הזה נסע לביתר, שם אין מחלוקת.

מי שנסע לביתר,

בוודאי שצריך לומר את הגומל.

מה ישנה?

מכאן לביתר יש סך הכול קריסר קילומטר.

בבית-שמש יש יותר, שלושים.

למה אתה נותן ייחוס מיוחד לביתר?

לצערנו יש שם סכנה, זורקים שם אבנים.

אם היה לנו שר ביטחון כמו שצריך,

הוא היה מכניס לשם פלוגה של צנחנים,

מי שהיה זורק אבן היו שוברים לו את העצמות, נגמר,

היו גומרים את הסיפור.

אבל אתם יודעים,

שר הביטחון שלנו עדיין אהבל,

עדיין לא התפכח,

ואתם רואים את המציאות. ממילא יש סכנה במציאות.

יש שם גם חוליה שלא הצליחו למגר אותה.

יש שם חוליה חמושה שנמצאת באזור של בית-לחם,

ולכן יש סכנה.

ולכן שם אדם שבא ואומר, הגומל, אין לנו בעיה. שם לימדי כולנו, אפילו האשכנזים חייבים לומר את הגומל, על זה בוודאי תענה מהם.

אבל כשאנשים מסוימים עולים ומברכים,

הם אותם האנשים,

אני לא יודע על מה הוא מברך.

הוא נסע לביתר, נסע לבית-שמש או למקום אחר, אני לא יודע.

מה אני עושה מספק? האדם הזה הוא לא בן תורה, הוא לא אדם ידען בהלכה.

שוב, כשאני שומע ברכות כאלה, ואמרה האשה המנמם,

בזה אני פותר את הבעיה,

אני חומק מסלע המחלוקת.

אפשר לגבי את זה בברשיאת השאלה המחלוקת.

גם שם, כן, גם שם, ללך התחילה לא כדאי.

תאמר את תפילת הדרך ותאמר ברוך אתה,

תהרהר שם השם, שומע תפילה.

גם הגומל לא כדאי לברך בלכתחילה.

אבל אלה שבירכו, אתה יודע שיש מחלוקת.

למה לך מספק לענות את האמן?

עדיף יותר, ואמרה האשה אמן אמן, זה מה שאנחנו פוסקים להלכה למעשה בכל המחלוקות,

כולל גם במחלוקת הזו, במחלוקת העבורה.

יש אנשים,

אתה יודע, האדם הזה, פלח גדול,

לא כל כך נקי.

אתה לא בטוח שהוא לא נקי, כן נקי.

תענה אחריו, אמן. אחרי אדם לא נקי אסור לענות את האמן.

אתה מסופק, וכאן זה ספק דאורייתא.

אם תאמר שהוא אסור לו לברך, לאן אסור לענות את האמן?

שוב, גם שם, אחרי אנשים כאלה,

או אחרי ילדים כאלה,

תאמר ואמרה האשה אמן אמן, גם שם לא כדאי לענות אמן רגילה,

וכן כל כיוצא בהם.

יש בבית חיים שבאים להשתיבל, ובקטע בחזרה אמרו כל השאלה,

ולא מבין מה הוא אומר.

הוא ויהיה אומר ככה לשאול לענות את האמן.

בדרך כלל לא.

בדרך כלל,

מרוב שהם ממהרים,

הם אומרים כך,

חונן הדעת אשיבנו.

הוא לא הפסיק, לא נתן רווח בין הדבקים,

ולא נתן לנו את הזמן לענות אמן. ולכן אותם אנשים שמתפללים במהירות שאתה אומר,

הם מתפללים פי-חמישה ממהירות הקול של המטוסים.

ולכן הם מגיעים,

בתוך שלוש דקות כל החזרה נגמרה, חלף הלך לו.

טוב,

לנו אין את האפשרות לבוא ולענות,

כן, עד שתגיד, ברוך השם לעולם, אמן ואמן, הוא כבר גמר את הברכה השנייה, אני לא יודע אם תספיק אפילו להגיד את הפסוק.

ולכן,

מניין כזה, עדיף שהאדם לא יתפלל, ישתדל ללכת למניין שהחזן שם, האדם מתורבת, מתפלל כהוגן.

אתה זוכה לדבר עם הקדוש-ברוך-הוא, עם מלך מלכי המלכים, עם הקדוש-ברוך-הוא.

ככה מדברים עם הקדוש-ברוך-הוא, ככה, בשפה עילגת כזו, במהירות כזו.

טוב, אין לנו פתרון לכל אותם האנשים, לא ישמעו לנו.

כדאי שאדם ימנע את עצמו ולא ילך לאותם המקומות,

אלא יתפלל תפילה מושלמת,

זה מה שצריך להיות מדי יום ביומו.

אדם שתה מים אחרי עוגה.

אדם שתה מים אחרי עוגה. עוד פעם, מחלוקת, וגם שם, ואמרה האשה, אמן, אמן.

אם תאמר שלמאן דאמר העוגה הזו איננה עוגה אלא לחם, עוד פעם יש מחלוקת. יש ספק ספיקה.

עוד פעם, לגבי האמן לא כדאי לענות, אלא ואמרה האשה, אמן, אמן.

זה יותר טוב, זה עדיף יותר. או הביאו לאדם הזה כוסית ערק באמצע הסעודה,

אבא של החתן נותן לו, תגיד לחיים.

והוא טעה ובירך על זה שהכול. יש מחלוקת אם באמצע הסעודה מברכים על הערק, או שזה טפל.

גם במחלוקת הזו, להלכה, וכתחילה לא יברך שהכול על הערק.

בדיעבד, אם טעה ובירך,

בדיעבד יענו אחריו ואמרה האשה, אמן, אמן. גם שם יש את העצה האמורה.

גם אם שני צורה.

גם אם שני צורה. גם אם זה לא יהיה ערק לבן, יהיה ערק אדום, יהיה משהו אחר.

פרי שהשתנה צורתו.

פרי שהשתנה צורתו. נכון, גם שם.

גם שם אתה עושה את העצה הזו וכן הלאה. כן. אדם שעולה לתורה,

עכשיו הוא לא קורא, אבל יכול להיות שהוא קורא בעיניים.

אתה לא טוב, הוא מזמין את העולם.

טוב.

אם הוא לא ממלמל בשפתיים יש כאן בעיה, חזק ברכה לבטלה. ולכן צריך ללמד אותם.

שיגידו מילה במילה בלחש עם החזל. רבי חנניה בן הכנסייה אומר.

רבי חנניה בן הכנסייה אומר.

אדם היה חפיף למחשבות, כפי צורה מאדיר, גדל במצדה.