פלפולים על פרשת בלק - ספר גנא דפלפלא | הרב אמנון יצחק

8-7-12
פרשת בלק, פלפולים על הפרשה מספר גנא דפלפלא, הפסוק אומר

"ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב".

אז כתוב ויקום בלעם בבקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב, פירש רש"י, אמר הקב"ה, רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" וזה צריך ביאור, מה הענין שקדם אברהם בחמורו? מה כתוב פה, "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו", אז כתוב שבהוא בעצמו חבש את האתון. רש"י אומר, שהקב"ה אמר, רשע, הכוונה לבלעם, כבר קדם אותם אברהם אביהם, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו", אז מה זה תחרות מי חבש קודם, מי היה קודם, מה זה כבר קדמך אברהם אביהם, כאילו זה תחרות? אז צריך להבין מה הביאור שהקב"ה אומר לו, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שאצלו כבר כתוב שהוא חבש את החמור שלו לפני שכתוב עליך "ויחבוש את אתונו", מובנת השאלה?
ונראה לפרש, דהנה איתא בפרקי רבי אליעזר, כך כתוב בפרקי דרבי אליעזר, דחמורו של משיח בן דוד כתוב שהוא יבוא על חמור, אז בפרקי דרבי אלעזר כתוב שחמורו של משיח בן דוד הוא חמורו המיוחד שרכב עליו אברהם אבינו שהלך לשחוט את יצחק בנו. והוא בנה של אתונו של בלעם שנבראה בערב שבת בין השמשות.
אז בפרקי דרבי אליעזר כתוב, שלמלך המשיח משיח בן דוד יהיה חמור, והחמור הזה של משיח בן דוד הוא החמור המיוחד שרכב עליו אברהם אבינו מתי שהוא הלך לשחוט את יצחק, אז החמור שרכב עליו אברהם אבינו זה יהיה החמור של משיח בן דוד. והוא הבן של האתון של בלעם, החמור הזה של אברהם הוא הבן של האתון של בלעם.

ש. אז איך אברהם קדם לו?

הרב: כיון שהאתון של בלעם נבראה בערב שבת בין השמשות, בבריאת העולם בערב שבת הראשון נבראה האתון של בלעם. אז האתון הזאת של בלעם היא האמא של החמור של אברהם אבינו.
והנה במסכת סנהדרין, מובא שבלעם עשה באתון שלו מעשה אישות. הוא היה בלעם מטונף מאד, והבלעם הזה עשה באתונו מעשה אישות כמו גבר ואישה. זה כתוב בגמרא בסנהדרין דף ק"ה. ובמסכת עבודה זרה דף כ"ב כתוב שבהמה שעושים בה מעשה אישות מתעקרת ואינה יולדת. ז"א בהמה שעשו בה מעשה אישות אז היא נהיית עקרה והיא לא יולדת.
על פי זה אפשר לפרש שבלעם אמר בליבו, אלך ואקלל את ישראל, ובלאו הכי אין גאלם יכול לבוא, לא יבוא להם גואל. למה? למה לא יבוא להם גואל? הוא אומר הוא לא יוכל לבוא, כיון שהחמור שהוא עתיד לרכב עליו הוא מהאתון שלי, ומאתון שלי הוא עתיד להיוולד, וכיון שבעל בלעם את אתונו אז היא לא יולדת, אז אם ככה לא ייוולד החמור שצריך לרכב עליו הגואל משיח בן דוד ואז ממילא הוא לא יבוא לגאול, כי הוא צריך דוקא את החמור הזה, כי כתוב חמורו של משיח בן דוד זה חמורו של אברהם אבינו שהוא בנה של האתון של בלעם שנולד בין השמשות. לפיכך אמר בלבו בלעם הרשע, כי אין חמור הגאולה יכול לבוא לעולם, בגלל שהוא צריך לבוא מהאתון שלו והאתון שלו נתעקרה מזה שהוא עשה בה מעשה אישות. ולפיכך אמר לו הקב"ה, טיפש, רשע, כבר קדמך אברהם, דהיינו החמור של גואל ישראל כבר נולד מכבר, שהרי אברהם רכב עליו כבר, והוא קדם לך, וזה שעשית את האתון עקרה כעת זה כבר לא נוגע, אחרת, זה כבר לא נוגע לחמור של משיח כלום. לכן אמר לו הקב"ה רשע, כבר קדמך אברהם בינו, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".
אז שאלנו מה אכפת לנו, אם הוא חבש את האתון או חבש את החמור, מה זה תחרות? זה לא תחרות. הוא היה לו כוונה, הוא בעל את האתון בשביל שהיא לא תוליד יותר תהיה עקרה ממילא לא יהיה לה בן חמור לגאולה, אז הוא יעכב את הגאולה. אמר לו הקב"ה, רשע, כבר אברהם אבינו רכב על חמורו מלפני כן, יפה או לא יפה? זה חיבור מפרקי דרבי אליעזר. קודם כל זה מתחיל עם רש"י, בבראשית כ"ב פסוק ג', זה מחובר לפרקי דרבי אליעזר פרק ל"א, הגמרא בסנהדרין דף כ"ה, ועבודה זרה דף כ"ב, ומכל זה יוצא הביאור מה הסיפור, מה אמר פה הקב"ה. טוב, זה נקרא פלפול אחד.
פלפול שתיים, זה נקרא ביסבס, פילפל.
כתוב במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה, "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר, ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, ותאמר האתון אל בלעם, הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מאודך, פירש רש"י על הפסוק הזה בפרק כ"ב ספר במדבר פסוקים כ"ד - ל'. פירש רש"י, סתם גדר של אבנים הוא, כשכתוב גדר ולא כתוב גדר מברזל, גדר מעץ, אז הכוונה גדר, סתם גדר של אבנים הוא, וזה דבר תימה, דבר מתמיה, מה הוצרך רש"י ללמד אותנו את זה? ואם זה היה גדר מברזל או של עץ מה יש, מה בכך? מה כתוב בפסק? בפסוק כתוב במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה, ולא כתוב איזה גדר. רש"י רוצה שאנחנו נדע שזה לא היה גדר שאנחנו יכולים לחשוב מה שרוצים אלא זה דוקא של אבנים. ומה הוא אומר, שסתם גדר כשלא כתוב ולא מצויין מה טיבה של הגדר זה של אבנים. סתם גדר של אבנים הוא. וזה תימה, למה הוא צריך להגיד, ואם זה יהיה של עץ או ברזל אז מה יש?
ונראה לפרש, דהנה כתב החיד"א בספר ראש דוד, דשיח האתון ובלעם יש בו סודות של פלפולא דאורייתא, כל הדו שיח בין בלעם לאתון והאתון לבלעם פששששש יש בזה סודות של פלפולים של התורה. ככה אומר מרן החיד"א. ואמרו במסכת כתובות דף ל', מי שנתחייב מיתת בית דין ולא היה בדין שידונו אותו, אדם התחייב מיתת בית דין, ואין בית דין שידונו אותו, כיום היום נגיד, היום אין סנהדרין שידונו, לא דנים דיני נפשות, ואדם התחייב, נגיד חילל שבת אז הוא חייב סקילה, אדם רצח אז הוא חייב הרג בסייף, יש דינים מיתות בין דין, והוא התחייב במעשיו מיתת בית דין ואין בית דין. הקב"ה עושה בו דינו, כיצד? אם נתחייב סקילה חיה דורסתהו, חיה דורסת אותו. אם נתחייב הריגה נמסר למלכות והורגין אותו בסייף, ה' מגלגל שיתפסו אותו והורגים אותו בסייף. ופירש רש"י במסכת כתובות, מה זה חיה דורסתו? ארי מפילו לארץ. פירוש, שמצות הנסקלים, מי שנסלק חייב סקילה, זה בחבטה על אבן, ועל כן היה קשה לרש"י, אם חיה דורסתו בכפיה כדרך חיבוק של הדובים, מה זה דומה לסקילה? כי סקילה צריך להיות דוקא על גבי ארץ, על גבי אבנים, ולפיכך פירש דעל אבני הארץ היא חובטת אותה. אז רש"י מפרש חיה דורסתו - אריה מפילו לארץ פירוש דמצות הנסקלים בחבטה על אבן. לכן היה קשה לרש"י, אם חיה דורסת אותו בכפיה כדרך חיבוק הדובים, אז איזו סקילה זאת? לפיכך פירש שעל אבני ארץ היא חובטת אותו, שהארי מפילו לארץ. כי כשהיו עושים את הסקילה היו מעלים אותו שתי קומות ומשליכים אותו לארץ, ואם הוא לא היה מת היו מביאים אבן גדולה וחובטים אותו, ואם עדיין לא היה מת יד העדים היתה בו בראשונה וזורקים עליו אבנים עד שהוא מת.
טוב, עד פה זה כתובות. שאדם שהתחייב באחת מארבע מיתות ואין בית דין שידונו אותו, אז ה' מעניש אותו אם הוא חייב סקילה אז הוא חיה דורסתו, זה הסקילה, רש"י אומר שארי מפילו לארץ, ואם הוא נתחייב הרג אז הוא נמסר ביד המלכות והם הורגים אותו בסייף. עד פה זה כתובות.
וקיימא לן, בסנהדרין דף נ"ג, הרובע את הבהמה חייב סקילה, מי שרובע בהמה חייב סקילה. מי שבא על הבהמה חייב סקילה. ככה כתוב בסנהדרין דף נ"ג. והרוצח חייב הריגה, הרוצח העונש שלו פחות חמור מהרובע את הבהמה, והרוצח חייב הריגה בסייף, זה כתוב בסנהדרין דף ע"ו. ובזאת יש לבאר, כאן כתוב שבלעם רבע את אתונו, הוא בא על האתון. ועל כן הוא נתחייב מה? סקילה. כמו שכתוב בסנהדרין דף ק"ה. כי הרובע חייב סקילה, ובלעם רבע את אתונו אז הוא חייב סקילה, ומי שנתחייב סקילה מה דינו אמרנו? חיה דורסתו, ואיפה היא חובטת אותו? באבנים. ועל כן דייק רש"י שדוקא גדר של אבנים היה אותו גדר שחיה דורסתו בו, כי אם זה של עץ או של ברזל זה לא כדינו. לכן מה שכתוב במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה, רש"י אומר, סתם גדר של אבנים הוא, אם הפסוק לא ציין משהו אחר אז זה של אבנים.
ואז מה כתוב, "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר", "ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך", בזאת יש לפרש את המשך המקראות, מה אמר לה בלעם, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, כדין מה? הריגה, רציחה. מי שרוצח מה דינו? הורגים אותו בסייף. בלע למה הוא רוצה לומר שהיא רצתה לרצוח אותו, ואם היא רצתה לרצוח אותו אז מה חייב הרוצח? סייף, אז לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, כי בלעם לא חשב את עצמו שהוא חייב מיתה, שהרי בעל גאוה היה, כמו שאמרו באבות פרק ה' משנה י"ט, כל מי שהוא בעל נפש גבוהה, בעל גאוה, מתלמידיו של בלעם, ז"א בלעם היה אבא של בעלי הגאוה, והתלמידים שלו יש להם אותה רוח גבוהה, בעלי גאוה. בודאי הוא לא ראה את עצמו רשע שחייב מיתה. אז מה שעושה האתון, שהיא מדביקה אותו אל הקיר, זה רצח. אז לכן הוא אומר, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, כדין מי שרוצח חייב הריגה בסייף. ועל כן אמר לאתון מעשה רציחה את מבקשת לעשות בי? לכן ראוי לדון אותך במיתת הריגה בסייף כרוצחים, ואם יש לי חרב בידי והייתי הורג אותך כפי הדין שמגיע לך.
בזאת יש לבאר את המשך הדברים של האתון עמו, אמרנו שהחיד"א אומר שזה סודות גדולים ופלפולים של התורה, מה שדיברו ביניהם בלעם והאתון זה לא צחוק, והוא אומר לו דינים והיא עונה לו דינים, תשמעו איזה פלפול. מה היא אומרת לו?
והנה קיימא לן, בהמה הנרבעת לאדם גם היא חייבת סקילה, לא רק הרובע את הבהמה, גם הבהמה הנרבעת לאדם חייבת סקילה. בקיצור הרובע והנרבע חייבים סקילה. אז גם היא חייבת סקילה. ובמסכת יבמות, איפה זה כתוב שבהמה הנרבעת לאדם חייבת סקילה זה בסנהדרין דף נ"ד, ובמסכת יבמות בדף ל"ב, יש מחלוקת פלוגתא, מי שנתחייב שתי מיתות מה הדין שלו? אדם מתחייב בשתי מיתות, נגיד הוא חייב סקילה והוא חייב סייף, סייף זה יותר קל, סקילה זה יותר חמור. אז יש מחלוקת, אחד שהתחייב שתי מיתות, מה דנים אותו, הרי אי אפשר לדון אותו את השתיים ביחד, כי כשדנים אותו את הראשונה הוא כבר מת, השאלה באיזה דנים אותו אם הוא חייב שתיים? חד אמר נידון בחבורה, ז"א דנים אותו בשתי מיתות, אם היה שתי מיתות אחת סייף או אחת חנק, ואת שריפה או אחת סקילה, כיון שסקילה זה הכי חמור, אז דנים בהכי חמור, כל מה שיותר חמור ככה דנים אותו. וחד אמר לא, נידון בראשון שחל עליו, במה הוא התחייב מיתה ראשון? זה לא משנה אם זה המיתה הקלה או המיתה החמורה, במה שהיה ראשון - בזה דנים אותו. נגיד שהוא התחייב בדבר קל, מיתה קלה, אז הוא ידון בקלה, אפילו שאח"כ עשה עוד עבירה שהיא מיתה חמורה, לא ידונו אותו כמו שאמר הראשון שדנים לפי החמורה, הוא אומר מה שקדם קדם, איזה עבירה שקדמה דנים. ברורה המחלוקת?
והכא, פה נתחייבה האתון בשתי מיתות, איזה שתיים?

ש. סקילה והריגה

הרב: למה?

ש. שרצחה אותו שנבעלה לו

הרב: נכון, היא היתה נרבעת, ואמרנו בהמה שנרבעה לאדם מה דינה? סקילה, וזה שהיא רצחה אותו לטענתו היא רצתה לרצוח אותו, מה דינה? סייף, אז עכשיו מחלוקת, נכון?

ש. גם ככה, קודם כל היא היתה איתו כאילו

הרב: יפה מאד מיכאל, יפה מאד מיכאל. וממה נפשך, וממה נפשך, איך שלא תגידי בסקילה, ולא בסייף, בכל מקרה לפי שני המאן דאמרים בפלוגתא במחלוקת היא חייבת סקילה, למה למי שאומר שדנים בחמורה אז היא חייבת סקילה ולפי מה שהוא אומר שזה הולך לפי הראשונה, אז היא קודם נרבעה לו אז היא חייבת סקילה, אח"כ היא רק רצתה לרצוח אותו להדביק אותו לקיר, אז ז"א ממה נפשך, היא חייבת סקילה, אז היא אומרת לו יטמבל יבלעם, אתה יודע בכלל דין, מה אתה אומר לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך על ענין של רציחה, מה אתה לא יודע את הגמרא? הרי על פי הגמרא לפי שני המאן דאמרים אני חייבת סקילה בכלל ולא הריגה, אז אתה הנביא המלומד יעני של אומות העולם, אתה אפילו לא יודע מה שהאתון יודעת, בחיאת בלעם. אתם שומעים איזה פלפולים יש פה?
אז אם בראשון שחל היא חייבת סקילה, ועל כן אמרה לו האתון איך אתה מבקש לחייב אותי בחרב, והרי אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך, אז היא אומרת לו הלו הלו, מתי רכבת עלי הכוונה הרבעת אותי, מתי זה היה? מעודך. ההסכן הסכנתי לעשות לך כן? פעם דחפתי אותך לגדר מלפני כן? אף פעם. קודם כל זה היה שאתה רכבת עלי מעודך, אני לא הסכנתי לעשות לך כדבר הזה עד עכשיו. והרי הרכיבה שזוהי הבעילה אתה עושה בי מעודך, והדריסה שאני דורסת אותך עכשיו לא הסכנתי לעשות לך רעתה, נמצא שהרביעה קדמה הרבה למאורע הדריסה, ועל כרחך אני בסקילה שהיא החמורה וגם שהיא הראשונה, ומה ענין חרב לכאן, יטבל יבלעם, אתה לא יודע דינים. יפה או לא יפה? כשאמר מרן החיד"א שיש סודות גדולים בפלפול של התורה בדיון ביניהם, הוא ידע מה הוא אומר.
כשהארי הקדוש היה ישן בשבת אחד התלמידים ראה אותו ממלמל בשפתיו, אז הוא ניגש להקשיב, אז הארי התעורר, אז הוא אומר לו מה אתה עושה? אומר ראיתי אותך שאתה מדבר דברי תורה אז התקרבתי לשמוע, אז הוא אמר לו, אם אני ארצה לספר לך עכשיו מה שלימדוני בשמים בסוד פי האתון, שמונים שנה אם אני אסביר לך עכשיו את מה שהיה בסוד פי האתון אני לא אגמור. שמונים שנה רצוף אני אספר לך מה שלמדתי עכשיו בכמה דקות למעלה, למה כשאדם נתלש מן הגוף אין לו עקבה, זה כמו שמכניסים דיסק און קי לתוך המחשב ושופכים שמה מאגר של מיליונים מיליונים מסמכים ברגע אחד דררררררר זה עובר, פה כשאנחנו בתוך המח בתוך הגוף שכל המח זה עובר מחשבה אחרי מחשבה, אז זה לא עובר מהר. אבל כשזה מחוץ למח הנשמה יוצאת הכל ססססט נכנס.
זה בסודות פי האתון.
הלאה, כתוב "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר", אבל לפני כן אני אגיד לכם עוד משהו, באותו ענין, טוב נגיד את זה. "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר" למה היא לחצה את הרגל שלו אל הקיר? כתוב במדרש, בתנחומא סוף פרשת ויצא, שהקיר הזה שמדובר עליו, "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר" זהו הגל שהקים יעקב אבינו עם לבן לגלעד להם, יעקב ולבן עשו גל-עד, שזה היה הברית ביניהם, אז הגל שהקים יעקב אבינו גל עד להם זה הקיר שלחצה האתון את רגל בלעם אל הקיר, אל הגל עד הזה. ומי זה בלעם? בלעם זה לבן, בלעם זה לבן. ויש להבין מפני מה סובר המדרש שהאתון לחצה את רגלו דוקא באותו הגל? למה דוקא באותו הגל? חייב אבן הזאת דוקא של הגל עדן?
ונראה לפרש, שמובא במדרש רבא פרשה ס' סימן ח', שחמורו של רבי פנחס בן יאיר גנבו אותה ליסטים, שודדים, ולא היו יכולים להאכיל אותה, כיון שלא היתה טועמת מן הגזלות, הם ליסטים שודדים, מה מאכילים אותה? גזל, והיא אתון של צדיק, אז היא לא אוכלת גזלות. והקשו במדרש, בפרשה ה' סימן ח', אז הם מקשים קושיה, אם האתון של רבי פנחס בן יאיר לא אוכלת מן הגזלות, מפני מה היו הגמלים של אברהם הולכים זמומים, זמומים זה ששמים להם זמם לסתום להם את הפה, כדי שיישמרו מן הגזל, אז מה הגמלים של אברהם הם פחות מהאתון של רבי פנחס בן יאיר? איפה אברהם הצדיק ראש האומה הישראלית, ואיפה פנחס מתלמידי תלמידי תלמידי בני בניו במרחק גדול. אז איך יכול להיות שהאתון של רבי פנחס בן יאיר נזהרת מהגזל והגמלים של אברהם צריך לקשור אותם עם זמם שלא יאכלו גזל, ז"א אם לא ישימו להם זמם הם יאכלו גזל, ומה הוא לא צדיק אברהם? זה הקושיה. וכלום לא היו בדרגת חמורו של רבי פנחס בן יאיר? זה הקושיה במדרש.
וכתב על זה המהרז"ו, דדוקא הגמלים לא היו בדרגה זו, הגמלים של אברהם לא היו בדרגה זו, אבל חמוריו של אברהם שפיר היו בדרגה זו, והצדיק רוכב עליהם ונמנעו מן הגזל, כיון שאברהם רכב על החמור, ויחבוש את חמורו, אז רכיבת הצדיק על החמור משפיעה על החמור, הוא לא רכב על הגמלים אז ממילא לא היתה השפעה עליהם.
ואיתא במדרש אגדה שהובא בספר למכסה עתיק, שבלעם נטל את אתונו מיעקב אבינו, מאיפה יש לו את האתון? מיעקב אבינו. ומעתה יש לפרש, היה קשה למדרש איך נתחככה האתון בכותל מה הקושיה? מה זה איך התחככה בכותל? מה אסור להתחכך בכותל? מה הקושיה? קשה לו למדרש איך התחככה בכותל. כי הכותל לא שלה, אם הכותל לא שלה זה גזל, אדם שנשען על מכונית של מישהו, יש מכונית בחניה, והוא בא מתיישב על זה, זה גזל, אתה לא יכול להתחכך בדבר שהוא לא שלך, זה גזל. אז המדרש קשה לו, איך האתון התחככה בכותל, והכותל לא שלה. וכיון שהאתון של צדיק היתה, של מי? של יעקב אבינו היה לה להשמר מן הגזל, אז איך היא מתחככת? הרי האתון של רבי פנחס בן יאיר לא אכלה מן הגזל, וחמורו של אברהם לא אכל מן הגזל, אז האתון של יעקב אבינו כן תאכל מן הגזל או תעשה גזל? אז ודאי שהיא לא יכולה להתחכך בכותל שלא שלה, כי אז זה יהיה גזל. ואפילו שעתה היא כבר היתה של אותו רשע, של מי? של בלעם, זה לא משנה, כי גם החמור של רבי פנחס בן יאיר אפילו שהוא כבר עבר לליסטים עדיין לא הקפיד. אז גם פה היא צריכה להקפיד אפילו שהיא עברה לרשות כבר של מי? של בלעם. ולפיכך פירשו, שהקיר הזה הוא הגל-עד של יעקב, ושל לבן, והם שותפים לו, ולבן זה בלעם, נמצא ששני הבעלים רשאים להשתמש באותו כותל, לכן היא התחככה בו. איזה אתון חכמה, הא? כל הדינים היא יודעת, הא? חשבתם זה חמור חמור. טוב, חכו רגע, עוד לא גמרנו.
פסוק כ"ב פרק כ"ב פסוק כ"ח. "ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי היכיתני זה שלש רגלים", איתא בגמרא בסנהדרין דף ק"ה, אמרו לו המואבים לבלעם, מאי טעמא לא רכבת על סוס? למה אתה לא רוכב על סוס? אמר להם הלך הסוס לרעות באחו, אמרה לו האתון, הלא אנכי אתונך, אמר לה בלעם, לטעינה בעלמא תטעני ולא לרכיבה, את לטעינה, את בשביל משאות, את לא לרכיבה. אמרה לו אשר רכבת עלי, אמר לה אקראי בעלמא, כשהיה לי סוס מזומן אני לא רוכב עלייך אף פעם רק באקראי לפעמים נדירים שאין לי סוס מזומן, כמו שעכשיו הסוס שלי באחו. אמרה לו מעודך ועד היום הזה, אתה כל הזמן רוכב רק עלי, אל תהיה מחרית ירמאי. אל תהיה מחרית ירמאי, אתה עובד עליהם על זקני, הא ככה אתה עובד עליהם? אז הגמרא בסנהדרין אומרת שאמרו לו המואבים לבלעם, מה הטעם לא רכבת על הסוס, אמר להם הלך הסוס לרעות באחו, אמרה לו האתון, הלא אנכי אתונך, מה קשור סוס, אתה תמיד רוכב עלי? אמר מה פתאום, אמר בלעם את רק לטעינה בעלמא את אתוני את אתוני רק לטעינה ולא לרכיבה, אמרה לו הלו הלו, אתה רכבת עלי, אמר לה לא, זה רק באקראי בעלמא כשאין לי סוס מזומן, מה אמרה לו? מעודך ועד היום הזה, ישקרן ירמאי, אתה כל הזמן רוכב רק עלי.
ולכאורה, תמיהה גדולה מפני מה עשה הקב"ה נס גדול כזה שאתון תפתח את פיה ותדבר בעבור ויכוח סרק שכזה, כן אתה רוכב עלי, כן על סוס, לא עלי, בשביל זה עושים נס? כמה שקרנים יש בעולם? מלנתלפים, החתולים שלהם דיברו אמרו ירמאי, הכלב שלהם דיבר? הסוס שלהם דיבר? וכל העולם נתנו לאתון הזאת שתדבר ותוכיח אותו על פניו שהוא רמאי ושקרן, מה זה? עושים ניסים בשביל דבר כזה? משנים את הבריאה, וצריך לברוא את האתון מששת ימי בראשית, וכל זה בשביל מה, בשביל שיתווכח איתו ויכוח סרק כזה? מה הראיה מפה?
ובישלה הדא אמרה לו למה היכיתני שלש פעמים ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, זה שהיא אמרה לו למה היכיתני זה שלש רגלים, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, אז זה היה בכדי להורות לו שלא ילך לקלל את ישראל, שברצון ה' היא מסרבת. למה אתה מכה אותי שלש רגלים? אתה רוצה ללכת לקלל את ישראל? אני לא מסכיה לקלל את ישראל, אני מסרבת לעבור את רצון ה', מה אתה מכה אותי? ובפרט לפי מה שדרשו חכמים ז"ל בתנחומא סימן ט', מובא ברש"י כאן, אתה הולך לקלל עם שעולה שלש רגלים בשנה, לרגל, הוי דברים של טעם מה שאמרה לו למה היכיתני שלש רגלים. למה היכיתני? אתה מכה אותי ואתה הולך לקלל עם שהם עולים שלש רגלים לרגל לפני הקב"ה? אתה רוצה שאני אעבור על זה? שאני אסכים להיות שותפה לפשע עבירה כזה? אז זה אפשר להבין, זה טעם הגיוני שהיא אומרת לו למה זה היכיתני על שלש רגלים על הענין שאתה הולך לקלל עם של הקב"ה שעולה לעשות את רצונו שלש רגלים בשנה. אז אני לא מסכימה לזה. אבל מה שהיא מתווכחת עימו, אם הדרך שלו לרכב עליה או לרכב על סוס, זה מתמיה למה צריך בשביל זה נס, מה אכפת לנו על מה הוא רוכב?
נראה לפרש, אומר הגנא דפלפלתא, איתא במדרש אגדה, מובא בספר מכסה עתיק, ואתונו של בלעם היתה של מי? של יעקב אבינו, והוא נתן לו לאותו רשע, למי? לבלעם ולבן, ויש להקשות, איתא במדרש, בבראשית רבא פרשה ע"ט סימן ו', וגם במסכת שבת קי"ח, שיעקב אבינו דקדק במצות שבת, וקיימא לן במסכת עבודה זרה דף ט"ז שאסור למכור בהמה לגוי משום דהוי כמתנה על חילול שבת, דהגוי עובד בה בשבת. ז"א, כיון שהבהמה היא של היהודי, והיהודי שומר שבת, והבהמה שלו חייב בשביתה, ואז הוא נותן אותה לגוי אז הוא מתנה כאילו על דעת שהוא יחלל שבת, וגזרו על זה שלא למכור לגוי. ואם כן, איך נתן יעקב אבינו את האתון שלו לבלעם? הרי הוא שמר שבת יעקב אבינו, והרי האבות קיימו את כל התורה. אבל התירוץ הוא, כתוב במסכת עבודה זרה שם, מה שאסור למכור בהמה לגוי, זה שלא יעבוד בה בשבת, היינו דוקא בחמור ובשור שמלאכתם היא מלאכה שיש בה חטאת. שור וחמור אז זה חרישה ודברים שהם מלאכות שאסורות בשבת, והוא חורש עמהם וטוען אותם בקציר ובבציר, אז חמור ושור עושים בהם מלאכות דאורייתא שזה חיוב חטאת. אז בזה ההקפדה שלא למכור בהמה לגוי שלא יעבוד בה בשבת בגלל שיש בהם מלאכות של שבת, במי מדובר? בחמור או בשור. אבל סוס, סוס מותר למכור לגוי, למה סוס כל המלאכה שלו זה רכיבה בלבד, ורכיבה אינה אלא איסור דרבנן, ואיסור דרבנן לא חיישינן לכך, לא חוששים לכך.

ש. אבל גם עם סוס אפשר לחרוש

הרב: לא חורשים עם סוס, ועל כן, אפשר לחרוש גם בן אדם אם תחליט, ועל כן עכשיו יהיה ברור איך נתן יעקב את האתון לבלעם, איך הוא נתן לו? הרי אמרנו שאסור לתת חמור ושור כיון שעושים מלאכה, אז איך יעקב נתן לו שאלנו? למה? איך הוא נתן לו? איך הוא נתן לו? על דעת שהוא ירכב. משום שאתונו של בלעם לא שימשה אותו אלא לרכיבה בלבד, כמו שהיא אמרה, אני אתונך אשר רכבת עלי מימי היותך, ועל כן מותר לתת לבלעם את האתון כי מלאכה של רכיבה היא דרבנן, ונמצא שהאתון של בלעם יש לה דין של סוס, שמותר, משום שהוא לא חורש ולא עובד בעבודת אדמה אלא רוכב עליה בלבד. אז לכן תירצנו תירוץ למה ליעקב היה מותר לתת את האתון לבלעם, כי היא לא היתה למלאכת שבת אלא לרכיבה.
על פי זה עכשיו נוכל לפרש היטב את הגמרא בסנהדרין, כי מובא במדרש, מובא במדרש, זה בספר פנינים יקרים שהם בספר תולדות אדם לגר"ז בוילנא, וזה מורגל בפי האנשים, היו המואבים אומרים ככה, המואבים לא היו טיפשים, הם אמרו איך יהרוג ה' את עמו? איך יהרוג ה' את עמו? יש לו עם אחד, הוא יהרוג אותם? והיה אם הוא הורג אותם התורה שלו איך תתקיים? אז הם שאלו את בלעם, תגיד, אתה יכול לקלל אותם? אמר כן, אמרו לו טוב ואם אתה ... מלאכת שבת, אם היא משמשת אותו למלאכה, לא מלאכת שבת, אם היא משמשת אותו למלאכה אז בלעם שומר שבת. למה בלעם שומר שבת אם היא משמשת למלאכה ולא לרכיבה, למה? למה? למה? אם האתון היתה למלאכה סימן שהוא שומר שבת ואז הוא יכול לבוא במקום ישראל. למה? כי איך יעקב נתן לו? אם יעקב נתן לו את האתון לצורך מלאכה, אז יש לו דין כמו של ישראל, של שומרי שבת. לכן הוא יכול לתת ליהודי, כי יהודי לא יחלל שבת. אז אם הוא נתן לו אותה, לא לרכיבה, אלא למלאכה, אז הוא יכול לשמור שבת. הרי יעקב נתן לו את האתון, ואם הוא נתן לבלעם בהכרח שהוא שומר שבת, דאם לא איך הפקיד בידו יעקב את האתון, הרי אסור ליעקב לתת את האתון למלאכה למי שיחלל שבת? אבל אם האתון משמשת אותו לרכיבה, רק לרכיבה, אין ראיה מזה שנתן לו אותה יעקב לבלעם שבלעם שומר שבת, למה כי היא משמשת לסוס רכיבה, וסוס מותר לתת גם לגוי שמחלל שבת. אז ממילא אפשר שבלעם לא שומר שבת, ואז לא יהיה קיום לתורה על ידו, רק על ידי ישראל בלבד, ואם כן הקללה שלו לא שווה שום דבר. כי הוא לא יוכל לקלל. מתי הוא יוכל לקלל? רק אם הוא יהיה שומר שבת במקומם, איפה יבחנו את זה? האתון זאת לאיזה צורך היא ניתנה? אם היא ניתנה לצורך מלאכה אז סימן שהוא שומר שבת, כי יעקב לא יתן לגוי שיחלל שבת. אבל אם הוא נתן לו אותה כסוס, אז זה לא ראיה, אז זה לא ראיה שאתה יכול להיות במקום ישראל, כי עם סוס אפשר בשבת לרכב כי זה דרבנן, אז זה הבירור שהם רצו לעשות, אז הם שאלו אותו, תגיד, איפה הסוס שלך? מה הוא ענה? באחו. הסוס באחו. אז שאלו אותו למה לא באת עם הסוס? האם משום שהסוס היה באחו ובגלל זה לקחת את האתון שלך שמיועדת למלאכה וטעינה ורכבת עליה באופן עראי, באופן זמני בגלל שהסוס באחו? דאם כך, אם זה באמת ככה, שרק בגלל שכרגע הסוס היה באחו אז בינתיים אתה רוכב על האתון, אז מזה מוכח שאתה שומר שבת. אבל אם זה לא כך, לא היה נותן יעקב בידך את האתון. או שתמיד אתה רוכב על האתון ולא על סוס, ואם כן לא מוכח שאתה שומר שבת ויכול לקיים את התורה במקום ישראל, שגם למחלל שבת מותר לרכב על סוס. אז קפץ בלעם ישר ושיקר ואמר האתון הזאת היא מיועדת למלאכה. ורק מחמת שהסוס באחו אז אני לקחתי אותה לדרך.
מה עשה הקב"ה? פתח את פי האתון, פתח את פי האתון, והיא אמרה לו ישקרן ירמאי, אני אתונך אשר רכבת עלי, אתה קיבלת אותה מיעקב אבינו רק לרכיבה, אני קיבלת אותי רק לרכיבה. ואז הוא מתעקש, ואומר מה פתאום, רק לפעמים אני רוכב עליה, בדרך כלל רוכב על סוס ובה אני עושה תמיד מלאכה וטעינה כדרך החמורים, ולכן אמר שהיא לטעינה האתון ולא לרכיבה, בשביל מה? לחזק את זה שהוא יכול לבוא במקום ישראל ולהיות שומר שבת. לפיכך פתח הקב"ה את פיה עוד פעם לומר לו, כי מעודך ועד היום רכבת עלי ולא על סוס. ירמאי שקרן, אני הסוסה שלך, לא האתון שלך, וממילא נמצא כי מזה שנתן יעקב את האתון לבלעם לא מוכח שהוא שומר שבת, והוא עושה בה כמלאכת סוס, והוא רק רוכב על האתון וסוס מותר למכור אותו לגוי, כיון שרכיבה היא לא איסור חטאת אלא דרבנן. ועל כן נמצא שאין ראיה שבלעם יכול לעמוד תחת ישראל בקיום התורה, ולכן הקללה שלו לא שווה ואין בה ערך, כי הקב"ה לא יהרוג את העם שלו, כי אם הוא יהרוג לא יהיה מי שיקיים את התורה, וגם אתה ירמאי יבלעם לא יכול לקיים את התורה כי אתה מחלל שבת. ואתה לא קיבלת את האתון הזאת למלאכה אלא לרכיבה, ומזה אין ראיה שאתה יכול לבוא תחת ישראל.
ולפיכך פתח הקב"ה את פי האתון, שזה לא דברים בעלמא הם, אלא מחמת שדברי האתון באו להגיד שבלעם אינו ראוי להיות כישראל ואין בקללתו ממש. אז כל הדיון היה להוכיח את השקר של הרמאי הזה, שאמר שהוא יכול זה וכל מה שהוא עשה זה בגלל ג'ובות, שאמרו לו אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לקלל, ימחרית. ז"א האתון הוכיחה את הרמאי, את בלעם. מי זה בלעם? לבן הארמי, מה זה ארמי? רמאי, אבוהון דרמאי, הרמאי הגדול, אז הוא גם כן ממשיך לשקר ואומר ככה וככה, אבל המואבים היו פקחים, הבינו שהוא מחרית, למה פתאום היה להם בראש, אם הוא יקלל את עם ה' ישאר הקב,ה בלי אף אחד, מי יקיים את התורה, אם לא יהיה תורה יתבטל כל העולם, אז גם ככה אנחנו נמות. אם לא בריתי יומם ולילה. יפה הפלפולים האלה, זה עוד כלום, חכו אחרי התפילה יש פה עכשיו משהו משהו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...