עקשות העקשנים | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי הרגתיך

שואל רבנו בחייה

על התורה היה ראוי בלעם שיטמע בפלא הגדול הזה של דיבור

האתון ושירעיש מן הנס המחודש והמבהיל את כל ההולכים עמו בדרך

היה לו לחשוב כי מעת השם הייתה זאת

לסכל עצתו ולהשיב חוכמתו אחור

אבל מתוך אכזריותו

ורוע טבעו

ומרוב חפצו ללכת

לקח העניין בדרך תמות

כאילו תמיד הוא מדבר

עם האתון

ולכן השיב לה כאדם שמדבר עם חברו

כי התעללת בי

הלו

אתה לא מתפעל שהאתון פתאום מדברת איתך?

שנים אתה רוכב עליה ומעולם לא פתחה את פיה

פתאום היא מדברת איתך כמו אדם ואתה עונה לה כאילו

אתה לא מתפעל מזה, לא מבין מזה כלום

הספורנו אומר

ויפתח אדוני את פי האתון נתן בו כוח

לדבר כעניין

אדוני שפתי תפתח

אנחנו חושבים

שאנחנו מדברים באופן טבעי רגיל

הוא אומר שהוא פתח לה את הפה כמו שהוא פותח לנו

מה אצלנו זה פשוט שהשם פותח את הפה? יש אנשים שרוצים לדבר ולא מצליחים

השם כמו שפתח אצלנו

פתח אצלה, מה זה אומר?

כל זה כדי שיתעורר בלעם

לשוב בתשובה

וזוכרו כי מאדוני מענה לשון

גם לבלתי מוכן, הנה

האתון לא מוכנה לדבר, היא לא גדר מדבר, יש

גדר חי,

יש גדר מדבר, בן אדם

זה דרגה של מדבר,

בעל חי זה לא דרגה של מדבר

והנה היא בלתי מוכנה לדיבור

והשם נתן לה גם מענה, שהיא תענה לך

בשבת למדנו חידושים נפלאים,

מה היה, ויכוחים בינו לבינה?

סודות נפלאים?

אז אם אתה רואה שמשם מענה לשון גם למישהו בלתי מוכן

מכל שכן שהוא יכול להסיר את הדיבור

ממי שהוא מוכן

לדיבור ברצונו

אתה רואה

ברצונו יכול לתת לבלתי מוכן לדבר, אז ודאי שהוא יכול לקחת

ממי שמוכן לדבר את כוחו

כל זה,

למה עשה השם?

שלא יאבד איש כמוהו

הוא חס עליו

מה כתוב? וילך שפי

תרגום יונתן בן עוזיאל אומר בלעם הלך וגחין כחיביא

היה הולך

כפוף כמו נחש

בו חזקוני אומר שהלך מחוטט ונשבר מלחיצת הקיר, היא עשתה אותו חיגר

ותלחץ את בלעם אל הקיר

ומרוב שנאתו לא המתין אפילו להתרפא

עם כל הכאבים והייסורים

מתפתל שבור

רצוץ

כבודו נרמס על ידי האתון

ואחרי כל זאת הוא לא נכנע

לא נסוג מרשעתו ומאכזריותו

תארו לכם אדם נוסע באוטו לירושלים, פתאום

האוטו משתנק

נעצר

דופק על ההגה, דופק פה, דופק שם

פתאום האוטו מדבר איתו מלוא טמבה

מה אתה עושה? לאן אתה הולך?

הוא לא צריך לברוח מהאוטו, מהפחד

והוא מתווכח וממשיך, סע!

סע!

איי איי איי, לא נסוג מרשעתו ומאכזריותו

אלא הוא ממשיך לעמוד בעיקשות על ביצוע מזימתו

אפילו כשהוא רואה

שאין ההצלחה מאירה לו פנים

זאת אומרת, אם אדם רואה

שיש לו עיכובים

אם הוא הולך לדבר מצווה, יש לו עיכובים, זה סימן טוב

סימן שהוא על דרך הקדושה

אם הוא הולך לרע ורואה שיש לו עיכובים

מן השמיים חסים עליו, רוצים למנוע אותו מן הרעה

והוא מתעקש ללכת נגד?

זה מה שקורה איתו

הוא רואה שאין לו הצלחה

והיא לא מאירה לו פנים

מזה אומר לנו חובת הלבבות, כמה טבענו, לא שלו,

שלנו, כולנו

כמה טבענו עבה ועורפנו קשה ואמונתנו מועטה

וכמה אנו קשים להימשך אחר האמת

עקשנות של עקשן

אבל לא לטובה, יש עקשנות שזה דבר נפלא, בדרך של קדושה

אתה צריך להציב מטרה ולהשיג אותה

אבל אתה הולך לרעה, אתה לא עושה את רצון השם ואתה מתעקש על הדרך להמשיך

השם מולך, איך תוכל להצליח אם השם לא נותן לך, למה שתלך נגד?

נגד. דוגמה נוספת לקשיות העורף של אדם

במידת הסירוב להיכנע לאמת

אחאב מלך ישראל

ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב

חי אדוני אלוהי ישראל

אשר עמדתי לפניו

אם יהיה השנים האלה טל ומטר

כי אם לפי דברי

מרגע זה אני סוגר את שערי השמיים, אין גשם,

אין טל גם,

לא רק מטר, אין.

זהו.

רק לפי דברי.

ויהי באחרית איזבל את נביאי אדוני

ויקח עובדיהו מאה נביאים

ויחביהם חמישים איש במערה וכלכלם לחם במים.

זאת אומרת,

אשתו המרשעת של אחאב קראו לה איזבל

והיא הרגה את נביאי השם האמיתיים.

והיה נביא נוסף, עובדיהו מאדום.

הוא לקח מאה נביאים

בלי שתדע

והחביא אותם חמישים איש, חמישים איש במערה,

והיה מביא להם לחם ומים.

ואף אחד לא הלשין.

בדורו של אחאב יורדים למלחמה ומנצחים כי לא היה לשון הרע.

היו באחדות

ולא מלשינים למלך, היו יכולים לקבל פרס גדול.

אם היו מביאים לאיזבל את הידיעה,

הייתה נותנת להם פרס גדול.

והיו נותנים לו אספקה לתת כל יום לחם ומים

ולסחוב את זה בלי שאף אחד יגלה במשך שנים.

ביאמר אחאב אל עובדיהו

לך בארץ

אל כל מעייני המים

ואל כל הנחלים.

אולי נמצא חציר

ונחיה סוס ופרד

ולא נחריד מן הבהמה.

תעשה טובה, תסתובב בארץ, להסתכל מה קורה.

אין תבואה אפילו לבהמות, אין מה להאכיל.

אין, לא יורד גשם, שלוש שנים.

ויחלקו להם את הארץ לעבור בה.

אחאב הלך בדרך אחד לבדו

ועובדיהו הלך בדרך אחד לבדו.

למה כתוב באופן הזה?

אחרי פורענות

בייסורים של מניעת הגשם על הארץ במשך שלוש שנים,

תקופה ארוכה של רעב,

כל המדינה כמעט התמוטטה

ולאחר שנוכח כבר ברור

בכוחו של הנביא אליהו

והמופת

שבא על ידו שהקדוש ברוך הוא מאזין

לבקשתו ולתפילתו,

הרי כבר צריכה הייתה הגאווה שלו, של אחאב, להתנפץ לרסיסים. תראה מה גרמת.

היה צריך שעורפו ייכנע,

שהעקשנות תתרכך.

אבל לא.

הכתוב בא ומודיע אחאב בדרך אחד לבדו

ועובדיה בדרך אחד לבדו.

זאת אומרת, הוא לא עוזב את דרכו הנלוזה.

כל אחד פנה לדרכו שלו.

עובדיה הוא לדרך השם

ואחאב

לעובדי האלינים, לדרך האלינים שלו, עבודת האלינים.

לא רק זה, כשהוא פוגש כבר את אליהו הוא קורא לו עוכר ישראל.

איי, איי, איי, איי, אני מכיר כמה כאלה.

רב מנשה, עוד מעשה מהגמרא.

רב מנשה,

הבא הזל לבי תורתה.

זאת אומרת,

פגעו בו גנבי,

אמרו לו, לאן כעזלת?

לאן אתה הולך, גנבים? פגשו אותו לסטים.

אמר להם, לפומבידיתא,

לישיבה בפומבידיתא.

איי, איי, איי.

אמרו לו,

כי אם אתה לבית אורתה פריש, עזב אותם.

אמרו לו,

תלמידא די יהודה רמאה, אתה תלמיד של רב יהודה וקראו לו רמאי. אתה תלמיד של הרב יהודה הרמאי?

ככה פגעו ברב שלו,

כמו שפגעו ברב שלי.

כלומר, ממנו למדת לרמותינו?

אמר לו, ידעיתו ליה שהוא רמאי? אתם מכירים אותו שהוא רמאי?

יאהר עבד אל להווה, הן הוא אינשא בשמאתי.

החרים אותם.

אמר להם שמאתה,

ומאותו רגע

שהוא שימט אותם,

אזלו,

עבדו גנבתא עשרין ותרתן שנין ולא הצלחו.

היו ממשיכים במלאכת הגנבות

ולא מצליחים.

אין פרנוסה.

כיוון דחזו,

עטו כולהו,

טבעו דלישרו שמאתיהו.

באו אליו,

כפופים וכנועים,

מבקשים שיטיל להם את השמאתה.

את החרם בנידוי שעשה עליהם.

ואהבה באוחת גירדנה דלא עטה לשרויה שמאתה.

היה ביניהם אחד אורג

שהוא לא בא.

הוא עקשן, בעל גאווה.

הוא לא בא.

אבל כבר כולם הולכים להזדמנות יותר קל.

לך, אתה רואה שהעסקים לא מצליחים.

אתה לא מצליח לגנוב.

אתם לא יכולים זה.

בוא.

לא בא.

אכלה אריה.

אכל אותו אריה. טרף אותו אריה.

מזה אמרו אנשים, היינו דאמרין, שגירדנה דלא תייזן שטה בציר משנה.

זאת אומרת, אורג

שהוא לא ענו, רשי אומר.

שהוא לא ענו,

הוא לא מתכופף, הוא לא נכנע.

החסירו לו שנה משנותיו, דהיינו קצרות ימיו.

בכל שנה ושנה הולך ונהיה בציר פחות ופחות.

הציור הזה על עקשים, העקשים האלה, עקשי הלב, שאינם מסוגלים לסגת מעקשנותם.

22 שנה

לא הצליחו באומנות הפחותה שלהם גנבים,

ולא האמינו בדברי תלמידו של רבי יהודה ששימת אותם,

עד שנכנעו ובאו לבקש עטרה.

על זה שוחרים אותם.

קשה היה להם להיכנע.

מדי שנה עלה בדעתם לבקש עטרה.

אבל בשביל זה צריך כניעה גלויה.

אבל נרתעו מזה,

ולא עזרו אומץ למרוד בעקשנותם.

העדיפו לסבול אי-הצלחה, שרודר,

ובלבד שלא להיכנע.

עד שלבסוף קרעו,

שרודר,

פה זה בדרך כלל יריחו, זה פה.

העדיפו לסבול אי-הצלחה,

שרודר,

אתה לא מבין עברית.

שרודר, פה מסביב.

פה.

כן.

העדיפו לסבול אי-הצלחה באומנותם,

ובלבד שלא להיכנע עד שלבסוף קרעו ונכנעו.

אבל אותו עז פנים הגרדן, ההורג,

אף לאחר שראה שחבריו נכנעו והצליחו,

והייתה הזדמנות שגם הוא ישתתף,

בפרט כשעושים זאת ביחד,

הדבר יותר קל מבחינה נפשית,

אבל כה קשה הוא הטבע שלא להיכנע,

שאפילו על סף המוות

הוא לא נכנע.

למרות שזה לטובתו.

והוא עומד במריו, וסופו מר היה שטרף אותו אריה.

אבל מה? יצא לקח טוב שלמדו ממנו,

ויצא ממנו אמרה מפורסמת.

גרדנה דלא תייזן,

שטה בציר משנה.

הורג שלא עניו לא נכנע,

אז מקצרים את ימיו.

על המידה הזאת של הכנעה צריכים להשקיע עמל רב,

וזה אמור גם לאנשים שהם יראי אלוהים.

הכנעה

זה עבודה קשה.

קשה למצוא אנשים שיש להם הכנעה.

הכנעה מאלוקים זה פשוט,

זה קשה מאוד למצוא.

הכנעה מבני אדם כמעט בלתי אפשרי למצוא.

זאת אומרת, יש אנשים,

כבודו, יריחו לא תיפול ככה.

זאת אומרת,

אנחנו מדברים על הכנעה, ואתם רואים דוגמה חיה, איך בן אדם לא יכול לקיים את מה שאומרים לו.

זו דוגמה ממש חיה.

וזה אמור גם לגבי היראים,

שעל אף שהם נכנעים לקדוש ברוך הוא,

אין הם נכנעים לבני דורם.

אתה רוצה שאני אגיד לך, סביבון, סוף סוף סוף,

חנוכה וחג טוב.

וזה אמור גם ליראים,

שעל אף שהם נכנעים לקדוש ברוך הוא,

אין הם נכנעים לבני דורם,

גם לא לחכמי התורה האמיתיים,

ובוודאי שלא נכנעים לבני אדם הבינוניים.

מעכשיו, מעשה מופת

מהגאון רבי יהונתן אייבשיץ מפראג,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

פעם הוא נאלץ להתעכב ליום הכיפורים בעיר אחת שלא הכירו אותו.

נכנס לבית הכנסת,

חיפש שכן טוב להתפלל לידו,

מצא יהודי אחד שהתכונן

ליום הקדוש

בדבקות ובשברון לב

הרבה ממש

בחיות

אנחות בכל התפילות.

וכמובן שהגאון נהנה מהשכן הטוב

והתעודד מהתפילות

והבחיות שלו.

רבי יהונתן

הוא בעצמו מתעודד מהתפילות והבחיות.

ככה היה בליל יום הכיפורים

וככה היה גם בשחרית.

והנה הגיעה

עת הקריאה בתורה

ואז כיבדו אותו לשכן לעלות לתורה בעליית רביעי.

והנה הוא רץ בזעם

לעבר הבימה,

התפרץ בשצף קצף

ואמר לגבאי

לפלוני כי באת שלישי

ולי נתת רביעי.

שלישי זה עלייה חשובה, נותנים אותם תלמידי חכמים.

אז הוא נפגע.

מה?

אני עולה רביעי?

לא עולה שלישי?

ככה אתה עושה?

עצבים, בית הכנסת, יאללה, יום הכיפורים.

כשחזר האיש למקומו,

לא שלט הרב ברוחו ושאל אותו,

מחילה מכבודך.

כל כך היית שבור ורצוץ בתפילה.

שפכת בחיות ואנחות, בהכנעה,

וכעת אתה מחולל שערורייה בגלל כבוד מדומה.

מה ענה לו האיש?

לפני הקדוש ברוך הוא אני יכול להיכנע,

אבל לפני אדם נבזה כזה אני אכנע.

יא חביבי, יא חביבי,

ביום הכיפורים, איך יהיה לו כפרה, האדם הזה?

הוא לא תיקן מידה אחת.

ביום הכיפורים חילול השם, ביזיון שאין כדוגמתו.

הפכת בית כנסת,

ועוד הוא אומר,

מה זה לשון רעה לאיש?

מה קרה? כיבד אותך,

העלה אותך רביעי, מה אתה רוצה?

זה לא שאתה קנית,

זה כיבדו אותך. חייבים בכלל?

כיבדו אותך. לא!

לא כיבדת אותי מספיק.

הסיפור הזה חושף טבעיים מהתכונה הפנימית של האדם,

שקל לו לעשות עצמו עפר ואפר כלפי מעלה.

אדם מוכן להיות עפר ואפר כלפי הבורא,

כלפי הנעלם מעין כול

והשולט בכול.

אבל בפני אנשים כמוהו אינו מסוגל לעשות כן.

הולך בחרב ובחנית,

בלוחם על קיום כבודו,

ובשום אופן לא יהיה מוכן לוותר אפילו במשהו מן המשהו.

לא מוכן לוותר על הכבוד שלו.

וואי, וואי, וואי.

ראינו דוגמה לזאת

בתחילת השבוע זה היה, או סוף שבוע, סוף שבוע שעבר.

התפרצות של זעם שאין כדוגמתה שמרחם.

עד כמה אנשים שלא מתקנים את המידות

יכולים להגיע.

ואומר על זה הגאון,

זיכרונו לחיי העולם הבא באבן שלמה.

הוא היה גאון, הגאון מווילנה.

הוא ידע את כל התורה כולה.

הוא היה צדיק.

הוא היה מלאך.

חסיד קדוש.

היו יורדים נשמות של רבי שמעון בר יוחאי ואריה הקדוש ללמוד איתו.

אתם שומעים?

מה אדם כזה אומר לנו?

אומר לנו,

הרשעים אפילו בשעת מיטתן

מקשים עורפם

ולוחמים עם מלאך המוות.

אבל הצדיקים

פושטים צווארם כיונה.

צדיקים.

כל חייהם זה הכנעה.

אדם

ובהמה תושיע אדוני.

בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה.

כמו שבהמה לא מתנגדת ואתה מושל בה וכולי,

ככה

פושטים צווארם כיונה.

הרשעים,

אפילו אם מלאך המוות מתקוטטים.

לא יאומן כי יסופר.

והוא אומר שאם אדם בא לעולם ולא תיקן

את המידות,

למה לא חיים?

וראינו אתמול בדרשה שאחרי אלף שלוש מאות שנה,

כשהאלנק לא סגר

את בלעם,

הרשע, באוב,

ושאל אותו מי חשוב בעולם האמת,

אמר לו ישראל.

אמר לו מה אתה אומר, להתדבק בהם?

אמר לו תדרוש שלומם בטובתם.

עד עכשיו השנאה שלו והמידות הרעות נשארו בתוכו.

ולמדנו אתמול בשיעור בהרצאה בירושלים,

שיש אנשים בדורנו שהם יותר גרועים מבלעם.

תשמעו את הדרשה מאתמול ותבינו.

רבי חנניהו בן הרגשיו אומר עושה הקדוש ברוך הוא לזכות לסרואין

לפי כוח ירבו לעולם תורו ומשואות שנה אמור אדונו עפש למען סדגו יגדיל תורו ויאדיר.