האם נוכל להצטדק? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויאמר בלעם אל מלאך

אדוניי חטאתי

כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך

ועתה אמרה בעיניך אשובה לי

אומר המדרש במדבר רבה כ' טו

שהיה בלעם רשע ערום,

פיקח,

ויודע שאין עומד בפני הפורענות אלא תשובה,

שכל מי שחוטא

ואומר חטאתי,

אין רשות למלאך לגעת בו.

אבל לא נלמד

חלילה מרשעותו של בלעם הרשע,

אבל למה לא נלמד מפיקחותו?

כשראה את המלאך וחרבו בידו

הוא לא התנצל והצטדק,

מה פשעי ומה חטאתי,

ולא הלכתי ברשות עליון,

אלא אמר מילה אחת,

חטאתי וניצול.

אנו מלאים תירוצים כרימון.

למה שברת את הקנישתא חדה?

למה לא באת היום בבוקר אחרי שסוכם תירוצים?

הם התקבלו התירוצים במרום או לא התקבלו?

אנחנו מכינים תשובות לכל השאלות,

ותשובות זה דבר נפלא, שמחה לאיש במענה פיהו,

אבל בתנאי שהן מתקבלות.

הנחש החטיא את חווה.

מצווה קלה ציוויתי ועבר עליה.

אז הוא החטיא את אדם ואת חווה.

אמר הקדוש ברוך הוא, לא עמד בציוויו שעה אחת.

וכשנטבע על ידי הקדוש ברוך הוא,

היה לו תירוץ בפיו.

האישה אשר נתתה עם מדים.

גם בפי האישה

הנחש השיעני.

גם לנחש הייתה תשובה, רק הוא לא שאל אותו.

הם נחשים לא מתעסקים, לא שואלים שאלות.

רק היה פגם אחד,

התירוצים לא התקבלו.

מהם נתקללו כל אחד בעשר קללות.

תירוץ לא טוב.

אבל אומרים במדרש,

במדבר רבי י׳ ג׳,

אם היה אומר אדם הראשון מילה חטאתי,

בלי תירוץ, בלי הצטדקות, היה חוזר לגן עדן.

הגמרא בקידוש נמ'

ובסנהדרין זן אומרת, אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה.

עני ועשיר ורשע

באים לדין.

שואלים אותם מדוע לא עסקתם בתורה.

לכל אחד יש לו תירוץ.

אפילו הרשע מצטדק ואומר. רשע אומר, מה הוא אומר? הייתי טרוד ביצרי.

יצר הרע לא הניח לי.

האחר, אם הוא עזב אותי,

הוא ממש לא הניח לי. רגע, הטריד אותי כל הזמן.

זו הצטדקות.

באמת היה לו יצר הרע שהטריד אותו.

אבל כנראה שאדם חושב

שזה עסק קל שהוא יוכל להסתדר ולשכנע שיקבלו את מה שהוא טוען.

אתם מכירים את הסיפור מהתחלת הדרך שלי?

אני לא יודע לקרוא.

מכירים או לא מכירים?

מכירים.

אז זה לא עוזר.

זה חוזר בומרנג על הבן אדם.

כל תירוץ שהוא לא טוב חוזר על הבומרנג.

אז בואו נלמד קטע במדרש בשמות רבה,

ל' יא.

לאיוב היו טענות.

מי ייתן

ידעתי ואמצעיהו

אערכה לפניו משפט.

איוב חושב שיש לו טענות לטעון

חס ושלום נגד הקדוש ברוך הוא על מה שהוא עושה לו.

הרג לו עשרה ילדים ביום אחד.

כל הגוף שלו מוקש עין.

הפיל אותו מנכסיו.

אז הוא אומר, מי ייתן?

ידעתי אמצעיהו.

פשש. אערכה לפניו משפט.

יש לי מה לענות על כל דבר שישאלו אותי.

טוב, בכל זאת זה נביא.

נביא,

איש תם וישר,

ירא אלוהים בשר מרע, מעיד עליו הקדוש ברוך הוא,

ואומר שאין כמוהו

בכל הארץ.

וגדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם.

באברהם אבינו כתוב,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה אחרי 137 שנה.

עם עשר ניסיונות.

ובאיוב נאמר, אין כמוהו בכל הארץ.

אשתם וישר וירא אלוהים,

בלי שום דבר.

ועם כל זאת,

המדרש מסביר למה דומה איוב בטענותיו.

משל לבריון שהיה שיכור.

בריון זה אחד שחושב שיש לו כוח, הוא יכול...

אבל הוא היה שיכור.

אתם מכירים כאלה ברחובות.

פרץ את בית הסוהר

ושחרר את הכלואים.

רגם את האנדרטה של המושל

וקילל את השוטר,

ממש כמו אוברהוב.

אמר אודיעוני, באיזה מקום מושל העיר שרוי?

ואני מלמדו את הדין.

פאבה פאם.

ג'באר.

נכנס.

הראו, זה מושל העיר שיושב שם בבימה.

ומה הוא רואה?

שם מושל כלא את המטרונה.

אישה חשובה, כלא אותה.

לכלא!

פיטר את השר.

עיוור את האציל.

כנס את המקורב ואסר את הפקיד בנחושתיים.

כיוון שראו כך, נתיירא.

אמר בבקשה מכם,

סליחה שיכור הייתי ולא ידעתי את כוח המושל.

זה משל על איוב.

כך.

ראה שהקדוש ברוך הוא מסגיר את מרים בצרעת.

צדיקה כזאת.

מסגיר אותה בצרעת. הסגר.

גוזר על משה למות במדבר.

לא תבואו אל הארץ.

עושה את יצחק אבינו סומה.

גוזר על אברהם.

גזירת ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

נקע את הירך של יעקב.

כשראה איוב כך, אמר בבקשה ממך, שיכור הייתי.

ואף אמנם שגיתי.

איתי טלין משוגתי.

שגגה.

טעיתי.

וכל כך למה?

שלא היו יודעים כוחו של דין.

הקדוש ברוך הוא לא מוותר לאף אחד בדין.

דין זה דין. זה על הגרם.

גם אם עשית מצוות.

והמצווה לא מושלמת על החלק הלא-מושלם.

דין.

אדם לא יודע שבעה דברים מכוסים מן האדם, אחד מהם זה עומק הדין.

יש להיקלט את עומק הדין.

נדמה לי להיקלט את מספר 50, 51,

50, 51,

משהו.

עומק הדין. לא יודעים אנשים מה עומק הדין.

ועל זה נאמר בפסוק, הן בעבדיו לא יאמין.

אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם מבלי משים לנצח יאבדו.

הקדוש ברוך הוא אפילו בעבדיו,

שוק קורא להם עבדיו,

כמו אברהם עבדי, דוד עבדי, משה עבדי,

הן בעבדיו לא יאמין.

יש פסוק על הן בקדושיו לא יאמין.

אז אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, סתם בני אדם,

אז מה הסיכוי שלהם בכלל?

ומבלי משים, אם אדם לא חי עם תשומת לב מדוקדקת,

לנצח יאבדו.

אם לא ישים אדם אל ליבו כל דבר ודבר לקיימו,

כרצונו יתברך,

מה תקוותם?

תירוצים יש לנו.

אנחנו חושבים שזה תירוץ טוב.

בואו נראה איך מוכנים תירוצים.

נלמד שיעור בתירוצים.

גמרא בברכות כח.

רב יוסף

היה ראש הישיבה בפומבדיטה.

לאחר תפילת שחרית בשבת

היו הולכים מבית הכנסת

לשמוע דרשתו בבית המדרש.

ושבים לבית הכנסת לתפילת מוסף.

זאת אומרת,

בית כנסת היה מקום תפילה,

ובית המדרש היה לדרשות,

ולא היה בית הכנסת ובית המדרש ביחד.

היו מקומות שהיה כך, שם לא היה.

גומרים את התפילה השחרית בשבת,

הולכים לשמוע את הדרשה וחוזרים אחרי הדרשה למוסף.

חלה רב איביה ולא בא לדרשה.

אז הגמרא אומרת שהוא חלה והוא לא בא לדרשה.

למחרת,

כשהגיע לישיבה,

ביקש אביי להפיס את דעת רב יוסף.

מי זה רב יוסף?

ראש הישיבה של פומבדיטה.

מה זה רצה להפיס את דעתו?

ראש הישיבה קולט מי חסר, מי לא חסר, מי הגיע, מי לא הגיע.

אז הוא ראה שהרב איביה לא הגיע לדרשה.

אז הוא רצה להפיס את דעתו,

שלא יקפיד, חס ושלום,

על רב איביה.

אז אמר בפניו לרב איביה,

שואל אותו בשביל שייתן תירוץ שהוא לא יקפיד, שייראה שהייתה סיבה מוצדקת.

שאל אותו מדוע לא בא מר לדרשה.

אמר לו, תקפתני חולשת הלב

ולא יכולתי לעזוב את בית הכנסת.

לבית הכנסת הוא הגיע,

אבל תקפה אותו חולשת הלב ולא יכולתי לעזוב את בית הכנסת.

אז הוא שואל אותו,

מדוע לא טעם מר דבר מה לחזק ליבו ובה,

אם יש חולשת הלב,

יאכל כבודו משהו, יחזק את ליבו ויבוא. זה לא התקפת לב, זה חולשה.

מדוע לא טעם? זאת אומרת, התירוץ עדיין לא מספק כי יש פתרונות לתירוץ הזה.

אז מדוע לא טעם מר דבר מה לחזק ליבו ובה?

טמא.

וכי אין מר יודע דברי רב הונא שאסור לאדם שיטעם לפני מוסף?

אז הוא אומר לו, תשמע,

איך אני יכול לאכול

לפני מוסף? הרי רב הונא אומר שאסור לאדם לטעום

לפני מוסף.

אז לכן לא יכולתי ונשארתי בבית כנסת. זאת אומרת,

חשבתי על הדבר, אבל אי אפשר.

השיב לו, אביי,

יכול היה מר להתפלל מוסף ביחידות,

לא להמתין לציבור שיחזרו אחרי הדרשה,

לקדש ולטעום,

לחזק את ליבו ולבוא.

זאת אומרת, הוא אומר לו, עדיין היה לך מה לעשות,

יכולת להתפלל יחיד.

ואז סיימת מוסף,

ואתה לא עובר על דברי רב הונא,

כי התפללת מוסף,

תקדש,

תטעם ותבוא.

אמר לו, וכי אין מר יודע את דברי רבי יוחנן,

שאסור לאדם שיקדים תפילתו לתפילת הציבור?

זאת אומרת, אדם לא יקדים תפילה לפני הציבור,

יש ציבור, תמתין, הציבור יתפלל מוסף, תתפלל איתם.

לא מקדימים סתם.

אז הוא עונה לו.

כשיתפלל עם הציבור, אין לו להקדים מעם.

אך לא כשמתפלל ביחידות.

אם אתה מתכוון להתפלל עם הציבור,

אז תתפלל עם הציבור,

ולא תקדים אותם. זאת אומרת, תכף עוד שלוש דקות הציבור כבר יתפללו,

ואתה מתחיל להתפלל שמונה עשרה לפני שהתפללו. למה? לא התפלל,

אלא עם הציבור.

אבל כשאתה מתפלל יחיד,

ויש לך סיבה להגיע לדרשה,

שראש הישיבה לא יראה שאתה לא הגעת,

וחלילה יקפיד,

וגם תפסיד את הדרשה ועוד כל מיני חשבונות.

סוף דבר,

כל מה שהוא אמר, תירוצים עם סימוכין,

זה לא תירוץ.

אתם שומעים?

אדם שבאמת חלה,

הייתה לו חולשה בלב,

ולא הגיע לדרשה?

זה לא תירוץ.

אם פה בארץ לא מקבלים את זה כתירוץ,

בשמיים ודאי שלא.

שם עוד יכולים להוסיף ולתת לך גם דוגמאות.

כמו שאמרנו פה,

יש כאלה לא מגיעים בבוקר,

ואומרים, לא יכולתי, אל תשאל, הייתי הרוג, והייתי ככה.

נכון,

זה אף אחד לא אומר שאתה משקר.

אבל תגיד את האמת, 50,000 שקל, אם היו אומרים לך שמקבלים היום פה כולם,

אתה היית מגיע לקבל את ה-50,000 או לא היית מקבל?

היית הרוג אם לא היית בא.

אשתך הייתה הורגת אותך.

מחלקים 50,000 ואתה לא הלכת?

בקיצור, אין תירוצים.

עוד סיפור,

גמרה נוספת ביום העין חטא.

ראש הגולה נקלע לאגרוניה,

שם מקום,

והתארח בביתו של רב נתן.

עלו כל החכמים לדרשה בשבת.

יש כאלה שפעם היו באים בשבת

לדרשה בזמן, כי פוחדים שאני לא אאריך את הדרשה לפי האיחור שלהם.

עכשיו בכלל באים לקראת הסוף.

בכלל כבר לא אכפת להם.

וגם בשחרית לא מעניין אותם, הם גם כן לא באים, כן באים. מתי שרוצים באים.

בקיצור,

אז ראש הגולה נקלע לאגרוניה והתארח בביתו של רב נתן.

עלו כל החכמים לדרשה בשבת,

ורבינה לא עלה.

למחרת ביקש רפרם

להפיס דעת ראש הגולה שלא יקפיד על ההיעדרות של רבינה. אתם רואים איזה חברים היו?

כל אחד דואג שהחבר שלו לא יוקפד על ידי ראש הישיבה או ראש הגולה, תלמידי חכמים.

אז הוא שאל אותו,

מדוע לא הגיע מר לדרשה בפניו, כדי שישמע שיש לו תירוץ.

ענה לו, רגלי כאבה, היה לי פצע.

אמר לו, היה לך לנעול נעליים?

ולבוא

ענה לו, אבל הפצע היה על גב הרגל

והנעל תכאיב עוד יותר.

אמר לו, אז היה לך לנעול סנדל והרצועות יעקפו את הפצע ולבוא.

ענה לו, אבל הייתה עוד בעיה.

על כל זה חשבתי.

אבל פלג מים חצץ בדרך,

והרגילות היא לחלוץ את הסנדלים ולשאת אותם, וזה דבר שאסור בשבת, אסור לטלטל.

אמר לו,

היה לך לעבור את הפלג בסנדליך ולבוא.

אז זה לא היה בשבת.

אה, זה כן בשבת.

הדבר אסור בשבת.

אמר לו, היה לך לעבור את הפלג בסנדליך,

זאת אומרת,

אתה תנעל את הסנדלים

ותלך איתם בתוך המים.

אנחנו מכירים את הסיפור שלא רצה, גם כן היה לוקח את הסנדלים בידיים,

שלא לקלקל את הנעליים. הנעליים שלהם היו חשובות כל כך,

וכדאי היה לפצוע אפילו את הרגל,

כי הפצע מחלים,

מאשר שהנעל חס ושלום תתקלקל ויהיה חסר.

מברכים שעשה לי כל צרכה, היא זה למי שיש לו סנדלים,

מי שיש לו נעליים.

זה לא היה פשוט, פעם היו הולכים יחפים.

אז הוא אמר לו, היה לך לעבור את הפלג בסנדליך ולבוא, מה, בשביל הדרשה?

אז הולכים עם הנעליים בתוך, עם הסנדלים בתוך המים.

ענה לו, וכי מר אינו יודע את ממרת רב אשי,

שלכתחילה אין לעבור הנהר בסנדל?

למה? שמא יישמט מרגלו ויעבירו, יטלטל אותו בשבת.

שמע ראש הגולה והתפייס.

ראש הגולה שמע את התירוץ הזה,

ראה שהוא חשב על כל האפשרויות האלה שעלו,

וראה שפה באמת

התירוץ שלו היה נכון,

והתפייס.

חקרו כמובן ודרשו את כל מה ששמענו שהיה ביניהם,

בחנו את כל הדרכים והאפשרויות שעמדו בפניו בשביל לא להפסיד את הדרשה,

אבל גם אותו היה ניתן לדחות,

שערי רביניה, זה רביניה שאנחנו שואלים למה הוא לא הגיע לדרשה,

הוא בעצמו חולק על רב אשי.

אז לשיטתו מותר ללכת עם הסנדל בתוך הנהר.

הוא סובר שמותר לחצות נהר בסנדל,

אבל בתור תירוץ זה מתקבל. למה?

כי ראש הגולה לא ידע את זה.

אבל בשמיים יודעים את זה.

איזה תירוץ לא יועיל.

פה בארץ לפעמים אתה יכול להגיד תירוץ שהתקבל.

אנחנו לא יכולים,

טוחן ליבות השם נכנס לתוך תוך היותו של האדם לדעת כל אחד מה אמר, מה חשב, מה עשה,

אבל בשמיים יודעים בדיוק.

אז התירוץ פה במקרה הזה עבר,

אבל בשמיים לא מעניין כשהם ייפגשו למעלה אחר כך.

תגיד לו, אה, אתה אמרת לי ככה, אתה היית חולק.

מה יגיד?

במרום יודעים הכול, שם אין תירוצים, אין תירוצים.

אין, לא יודע לקרוא.

ונזכור,

שאול

באחת ועלתה לו,

ודוד בשתיים

ולא עלתה לו.

שאול נכשל

באחת

כשחמל על הגג.

ועלתה לו לרעה לקנוס מיתה,

קנסו אותו מיתה על זה,

וביטלו את מלכותו.

זה מה שעלה לו.

אם הוא היה אומר חטאתי,

לא היה כל זה. מילה אחת היום הוא אומר.

דוד נכשל בשתיים

במעשה בת שבע,

וכשהוא מנה את עם ישראל

אסור למנות אותם.

ולא עלתה לו לרעה.

ואמר שאתה מאה?

נכי משוא פנים יש בדבר?

אלא שדוד אמר חטאתי ובא לטהר.

ומן השמיים סייעו לו לשוב בתשובה שלמה.

כמו שאמרו חכמים, הבא לטהר

מסייעים לו.

ואילו לשאול היו תירוצים.

השמיים לא אוהבים תירוצים.

כי על כל תירוץ יכולים להביא לך ראיה שהתירוץ לא עומד.

אז יש בפנינו שתי דרכים,

ובידינו הבחירה.

בין לעמוד בחקירה,

לא של ימ״מ443 בשמיים.

שמה אתה לא יוצא מהחקירה צודק.

בין תחקור, יש לנו בחירה,

בין תחקור שתוצאותיו ידועות,

או שאנחנו בוחרים שיהיה לנו סיוע משמיים.

סיוע משמיים?

סיפרתי לכם שפעם,

כשדור העי הסתבך בפעם הראשונה,

אז הוא הלך להתייעץ, כמו עכשיו שהוא עושה סיבוב אצל רבנים לקבל ברכות, הוא חושב שזה יעזור לו.

אז הוא הלך אצל הרב חיים גריינמן,

הוא היה תלמיד חכם עצום וגדול ופיקח מאוד מאוד מאוד.

והוא

אמר לו, תשמע, תגיע איתם לעסקת טיעון.

אל תילחם ולא כלום.

עסקת טיעון,

יפטרו אותך במשהו קטן,

גם בלי כלא.

משהו קטן, זהו.

לא!

לא!

תשע שנים.

חקירות,

עשרות מיליונים עלויות,

שלושת אלפים נחקרים,

סרחון שכל המדינה עשה כל יום,

ובסוף ישב בפנים.

לא שמע על העצה של חכם.

היה אומר,

חטאתי!

עכשיו הוא עושה את הטעות פעם שנייה.

אבל הפעם הוא כבר מאשים את הקדוש ברוך הוא.

אני מודה לקדוש ברוך הוא, הכל זה הקדוש ברוך הוא, אין לי בעיה, זה הכל הקדוש ברוך הוא, הכל הקדוש ברוך הוא. מה, הוא אמר לך לעשות מה שהם חושדים שאתה עשית? מה, מה, מה הקדוש ברוך הוא? מה אתה הכנסת את הקדוש ברוך הוא?

מה אתה מפיל את התיק על הקדוש ברוך הוא?

אוי ואבוי לך. הקדוש ברוך הוא יראה לך שאין לו יד בזה בכלל. זה רק אתה החלטת, זה לא הוא החליט.

מה אתה מכניס את הקדוש ברוך הוא?

יש לו תירוץ. אני כבר עניתי, אני עניתי את כל השאלות, כל התשובות, עניתי הכול.

תירוצים גם בעולם הזה לא מתקבלים,

ובפרט שניתן להוכיח את ההפך.

תגיד חטאתי,

ושלום.

תצא בכבוד, אל תטריח את המערכת.

המערכת לא אוהבת שמטריחים אותה.

היא מתנקמת על זה.

אבל הוא לא,

יש לו את הקדוש ברוך הוא, הוא מטפל בעניינים.

הכול בסדר.

אז למדנו שזו לא שיטה.

השיטה, אם אתה יודע שאתה לא בסדר, תגיד שאתה לא בסדר.

אם תגיד ככה, אז יהיה לך סיוע ממרום.

אבל אם אתה בא עם תירוצים, אז יש חיקור דין.

ואחרי זה כל הג'יפה יצא.

הבנתי, היו לכם?

אז אני מציע לכם בלי תירוצים.

פשוט

להגיע בזמן, נתפלל כראוי, לקיים מצוות.

כי אפילו אם אנחנו חושבים שיש לנו תירוץ טוב,

היום, היום, יש לנו תירוץ טוב, הוא לא טוב, בכלל לא טוב. חבל, אל תתחיל. הוא לא טוב, לא טוב,

לא יעזור.

לא טוב,

לא כדאי.

אין תירוץ שיעמוד לפני הקדוש ברוך הוא. שום תירוץ.

שום תירוץ. יראו לך שבמצבים אחרים, בהשתנות הדברים,

אתה היית עושה את המצבים הבלתי אפשריים, אפשריים,

רווחיים ומשגשגים.

רק תלוי כמה משלמים, כמה מקבלים,

כמה משתלם.

החולשה שלנו זה שאנחנו לא רואים את המצוות כיהלומים.

אם היינו רואים שכל מצווה היא יהלום,

וכל יהלום זה לא אותו יהלום, כי תלוי איך

משייפים אותו, מעבדים אותו, איך הפאזות, הכול,

אז זה עוד מעלה את הערך שלו לאין ערוך.

כל מצווה ומצווה זה יהלומים.

אתם ראיתם פעם מישהו בבורסה זורק יהלומים מהחלון?

מה זה, שמה שותלים את זה בגרמים,

עם אוזניים של רוח.

ואנשים,

תרי״ג מצוות מכל מילה שלומדים. תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג. אתה לוקח כף, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג.

וזורקים, חופשי, זורקים, זורקים, זורקים.

איזה תירוצים יהיה לנו, איזה תירוצים,

איזה תירוצים.

אבל אם אדם אומר, טוב, הבנתי עכשיו,

חטאתי,

ואני רוצה לתקן מרגע זה ואילך,

יקבל סיוע ממרום.

שבת שלום.

רבי חנן, אני אומר גם שאומר, רוסון גוז בחוזתו ישראל, להביא כוח, אמרת, רוסון, שנה אמור, לא נכון.