מעשה אבות | רבי לויטס ורבי יוחנן בן ברוקא | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פרק ד', משנה ד', פרקי עבוד.

רבי לביטס איש יווני אומר,

מאוד מאוד הביא שפרוח שתקוות עימו של אמה.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר,

כל המחנן שם שמיים בסתר נפרעים ממנו בגלוי,

אחד שוגג ואחד מזין בחילול השם.

רבי לביטס והעיר יד מהם היה אומר מאוד מאוד הביא שפל רוח.

אף על פי שבשאר המידות הדרך האמצעית היא המשובחת,

במידת הגאווה אינו כן.

צריך אדם להתרחק ממנו עד הקצה האחרון להגיע לשפרות רוח.

לפי שהגאווה היא מידה מגונה וממוסה ביותר,

מרוב בני האדם נחשבים בה וקשה להפרש ממנה.

שתקוות אינו שרימה סופו של אדם יתרמנע אותו לאבא כאבו, לכן הוא לא במה להתגאות כאשר לזכור מה סופו.

אם אדם מתבונן, נו בכלל,

בא מטיפס רוחה,

מלא דם,

צועה,

שתן,

מריר,

דונג,

נזלת,

מזיע, מסריע.

מסוג מאחד התונאים.

כל כמה דקות צריך לשירותים.

על מה הוא מתגאה?

כאילו עשו מזהה, פלטינום, מה?

רבי יוחנן בן בלוקה אומר,

כל המחנן שמשמן בסתר,

כל מי שאומר העברה בסתר,

שאילו היה עושה אותה בגלוי היה בה חילול השם,

כגון שהוא תלמיד חכם שהבריות לומדים ממנו, נפרעים ממנו בגלוי.

הקדוש ברוך הוא גלה חרפתו כדי שלא יתחלל שום שמע נידו,

שלא יאמור להיטם פלאנים שהוא חכם לעשות מעשים טובים ופגעו בצרות כך וכך,

ולפיכך מעניש אותו בגלוי.

אחד שוגג ואחד נוזל בחילול השם.

בין שאותו אחר עשה את העברה בשוגג ובין שעשה במזל,

אם יש בנו שום חילול השם, נפרעים ממנו בגלוי.

כמובן שעונש בשוגג הוא פחות מהעונש שעוסר במזל.

מי זה רבי לויטס?

הוא היה איש תנא בדור השלישי,

זהו המאמר היחיד במשנה המובא בשמו.

הוא מזהיר את האדם על מידת העניבה בכך שאמר מאוד מאוד על איש שפרוח שתקווה תנאי סלומה כי תועמת השם כל גבוה לב משלטת זל.

ונאמר בגמרא כל המתגאה דוחק רגלי השכינה והוא אומר עליו הקדוש ברוך הוא,

אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת.

הוא נראה בסוטה ד',

בסוטה ה' אמרו זיכרוני ברכה בואו ראה כמה גדולים ממוחי הרוח שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה,

שכר עולה בידו,

מנחה שכר מנחה בידו.

אבל מי שדעתה שפלה,

מי שדעתה שפלה עליו,

מועלה עליו וכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם שנאמר זבחי אלוהים רוח נשברה.

אז הרוח נשברה שווה לכל זבחי אלוהים.

הרי זה השבח של נמוכי הרוח שמחננים מלבם ובמחשבתם.

וכן אמרו בחולין פייטת על הפסוק, לא אומר רובכם מכל העמים חשק ה' בכם.

אמר להם הקדוש יבוא ישראל בניי אני חושק בכם שאפילו שאני משפיע עליכם גדולה אתם ממעטים עצמכם בפניי.

נתתי גדולה לאברהם מנהר ואנוכי חפר באפר.

נתתי גדולה למשה ואהרון אמרו ואנחנו נא.

נתתי גדולה לדוד אמר ואנוכי תלוי אבינו איש.

בכל המתגאים תלמיד חכם ומשכח תלמודו כפי שהוא מבין מעשה עם בני סימוניה.

שבאו אצל רבי ואמרו לו מבקשים אנחנו שתיתן לנו איש שיוכל להיות דרשן ודיין וחזן

וילמד עם התינוקות ויעשה לנו כל צורכנו.

נתן להם את רבי לוי בר סיסי.

עשו לו בימה גדולה והושיבו עליה.

באו ושאלו ממנו שאלות.

כגון אישה שקדמת במה היא חולצת ולא ישיבה.

שאלו אותו עוד אם רק היכה דם עדינה ולא ישיבה.

אמרו אפשר שאינו בעל הלכות.

בגמרא הוא לא היה בקיא בהלכות בגמרא,

רק בעל אגדה.

לכן שאלו אותו בדברי אגדה.

שאלו אותו באגדה ולא ישיבה.

מה עשו?

מה יוצא רבי? ואמרו לו.

רבי, אמרת שתיתן לנו אדם שיודע הכול ובסוף דת לנו אדם שלא יודע אנשים כלל ולא שואלים אותו.

אמר להם רבי, בחייכם, איש כמותו נתתי לכם.

שלח רבי אחד לאיברסיסי בא אליו. שאל אותו, גידמת ממה היא חולצת?

אמר לו, משיניה?

שאל אותו אם רק היכה דם עדינה?

אמר לו, אם יש ברוק צחצוח של דם, כשר.

שאל אותו מה שאלו לי בהגדה, אני לא נדון בזה.

אמר לו, רבי, בדיוק לא עלית עליהם גם סימוני על שאלות אם הם שאלו אותך.

אמר לו לוי, מה אעשה?

הם עשו לי בימה גדולה,

והושיבו אותי עליה, ודבעי רוחי עלי,

ועל ידי כך נכשלתי מלדעת להשיבם.

קרא אליו רבי את הפסוק,

אם נבלת בהתנשא, ואם זנותה יד לפה.

אם נבלת בהתנשא, כשמתנשא הבן אדם ומנשאים אותו,

הוא מתנבל.

אז זה טוב יצא שעושה את זה?

לא, בגלל שהוא התגאה.

מהבימה שעשו לו, נכנס בו טיפה גמא.

אז אמרנו שכל המתגאה,

אפילו אם הוא תלמיד חכם, שקע תלמודו.

אז זה גרם לו לשקוע תלמודו.

מי גרם לו להתנבל בדברי תורה?

אז שהתנשאת בעצמך, לך עליהם עכשיו,

ושלא יעשו לך בימה וכיסים, תענה להם על כל השאלות.

ירושלמים ביממות.

למדנו במעשה זה שאין על האדם להתגאות גם אם למד הרבה תורה.

כמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי,

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך מוצרת.

בעניין זה אמרו עליו על דוד המלך,

בשעה שסיים את ספר תהילים זך עד אותו עולם.

אמר לפני הקבוצה ברוך הוא,

בדברו של עולם,

יש בריאה בעולמך שאומרת שירות נשבחות יותר ממנו?

באותה שעה נזדמנה לו צפרדעה אחת.

אמרה לו, דוד,

אל תזוח דעתך עליך,

שאני אומרת שירות נשבחות יותר ממך.

פרק שירה.

גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, בלי הפסקה.

למה?

כי כל העולם זה ארמניה.

כל בריאה יש לה תפקיד בבריאה.

התפקיד שלה זה געגע.

מי מלא תפקיד שלה? פיקס.

בלי להתרברב, בלי בטיח, היא לא עושה טובות, היא לא עושה מה שהיא צריכה לעשות.

זו שירה פיקס-פוקס.

אבל ספר לא יכול להתגאות שום ספר.

צפרדעה אין לה בחירה.

הוא מתכוון לומר מי יש לך בריאה בעולמך, בעלת בחירה, שאומרת שירות נשבחות.

אה, אז הקדוש ברוך הוא לא האמין את השאלה.

כנראה. אה, אתה הבנת.

אז אתה צריך גם כן איזה יטושי, אבל אני אסביר לך.

זאת עושה בשלמות.

פרק שירה.

היא עושה מה שהיא צריכה לעשות בלי סטייה.

בלי סטייה.

אבל אם בן אדם עושה משהו מחויב,

אנחנו אומרים לעילה ולעילה מן כל ברכתה,

שירתה,

תשבחתה ונחנתה,

דה אמירן בעלמא ואמרו אמן.

אז הם אומרים אי אפשר, אי אפשר, אי אפשר, אי אפשר, ולעילה ולעילה מכל כמה, אתה יכול לשבת מספיק.

אז הוא כותב את כל זה ברטילים.

ומה אנחנו אומרים?

מה אנחנו אומרים? הגדול גיבור בנורא. פעם פתאום, פעם לא ראיתי לכם את זה בסידור. תביא לי על הסידור.

תשמעו.

אנחנו אומרים, נשמע את קול חי יפה, אתה זוכר.

בגמרא היה גוי שאמר לי, היה לגדול גיבור בנורא והמשיך. תשמעו מה אנחנו אומרים.

הלו, אתם שומעים, כן?

ואילו שפינו מלא שירך הים ולשוננו רמנה כהמון גלם ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו נהירות כשמש בחייליה וידינו פרוסות כדשרה שמים ורגלינו

קלות קיימות.

אין אנו מספיקים להודות לך ה' מלוקינו ולברך את שומך מלוקינו.

על אחת.

על אחת.

מאלף אלפי ענפים, לרוב רגבי הרבבות, זה בדיונים בדיונים.

פעמים.

אתה יודע, נושאים הנפלאות שעשית עימנו ועם אבותינו.

ומתחילים לפרוט קצת. מלפנים, ממצרים גרת,

מבית עולדים פליטה,

בר עב זנתן,

בשמה קלקלת, מחרם הצלתן,

מדייר מלטן,

מחולעים ועמים רבים דודיתן,

עד הנה חזרו מלחמך ולא עזרו ממך סדך.

על כן איברים, כל האיברים שפילגת בנו ברוח הנשמה,

שנפחת מהפה, בלשון אשר שמת בפינו.

הם הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו. את שמך מלכנו תמים.

תמים.

כי כל פה לך יודע בכל לשון אחת תשבח, בכל עין אחת תצפה, בכל ברך אחת תכרע.

בכל קומה לפעמים.

בלבבות ייראוך, בקרב הכליות יזמרו שמיך.

הדבר שנאמר כה עצמאותית, אומר לה ה' מחנוך מציל עני מחזק ממנו ועני מבין לו.

שבעת עניים אתה תשמע, צעקת אדם, תקשיבו תושיע. וכתוב, רננו צדיקים באדוני, נשרים לבטילה.

בפי ישרים תתרומה, בשפתי צדיקים תתברך, בלשון חסידים תתקדש, בקרב קדושים תתעלם.

במקהלות ראובת עמך בית ישראל, למה?

שכן חובת כל היצורים לפניך.

השם אלוקינו ואלוקי אבותינו. מה החובה? להודות,

להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר ולנצח, שימו לב,

על כל דברי שירות ותשבחות.

על כל,

בתוספת לכל התאילים של דוד, בן-ישי,

עבדך וישאריך.

זה דוד, זה ראית לפתיחה, זה על כל דברי,

מעל הכל.

זה החובה.

ולכן, השתבח שמך לען מלכנו, האם, המלך, הקדוש, שמיים, ובא, כי לך נא השם אלוקינו, מעולם ועד.

שיר ושבחה, הלב וזמרה, עוז וממשלה, נצח וגדולה,

גורה, תהילה, תפארת, גושו ומלכות, ברכות והודות,

לשמך הגדול והקדוש,

ומעולם ועולם ותאר.

ברוך אתה השם, מלך גדול ומבולל בתשבחות, אל, ההודות, אדון, הנפלאות, בורא, כל השונות, ריבון, כל המעשים,

הבוחר בשירי זמרה,

פלך חיה עולמים. אמן.

יא בו ביי. מישהו פעם קרא את זה? הוא אמין ככה?

סתם, אנשים.

זהו.

יש מישהו שעוד אמר שפחות, כבודו. תראו מה, מה תקראו חכמים?

אתה רק אמרת את הפתיחה נגרם.

יא ביי ביי.

תדלו לו את הגעדה, געדה.

את הצפרדע.

איך התרגום קורא לצפרדע?

אורדעוני.

כן, אז זאת אומרת,

אל תאזוח דעתך עליך שאני אומר את שירות תשבחות יותר ממך.

נאמר בירמיה,

כה אמר השם, אל יתהלל חכם בחוכמתו ואל יתהלל הגיבור בגמורתו.

אל יתהלל עשיר בעשירו.

כי אם בזאת תתהלל ומתהלל הסכם מיידע אותי.

כי אני, אדוני, עושה חסד, משפט וצדקה בארץ, כי באין לך חפצתי נעמד אדוני.

ירמיה ט',

כיוון שעושר עלול להביא את האדם לידי מידת גאווה.

מזהיר הנביא שלא יתעלל עשיר בעושרו.

כי העושר מאת השם יתברך.

כתוב בדברי הימים א', כט',

והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל. כל רגע אתה יכול להסיר את זה.

ובידך כוח הוא גבורה.

ובידך לגדל ולחזק לכל.

ואם כן, אין מקום להתגאות על העושר.

כיוון שהמביא את העושר על האדם יכול לקחת ממנו בחזרה את העושר.

מסופר במדעש מעשה ברבי עקיבא שיצא פעם לשוק למכור מרגלית אחת.

והיה עשיר אחד לבוש בבגדים בזויים.

עשיר במבגבים בזויים.

היה שפל ביותר.

ויושב בבית הכנסת עם העניים.

כשראה לה את המרגלית ביד רבי עקיבא רצה לקנותה ממנו.

הוא ביקשו שילך עמו לביתו כדי לשלם בעבור המרגלית.

הלך אחריו רבי עקיבא וחשב שהוא מתלוצץ בו.

עד שהגיע לביתו יצאו לקראתו עבדיו והושיבו בכיסא זהב.

והיו מים, רחצו רגליו.

מצווה איש שישלם רבי עקיבא את דמי המרגלית.

מצווה לערוך שולחן לסעודה עבור רבי עקיבא ותלמידיו.

לאחר הסעודה של רבי עקיבא את מעל הבית.

אתה שחננך הקדש ברוך הוא בכל העושר הזה.

מדוע אתה משפיל את עצמך וישם עמים ומללים?

ישיב לו האיש רבי.

הכתוב אומר בתהילים קמ״ד,

אדם לאבל דמה ימיו כצל עובר והמימון אינו עומד לעולם.

ולכן רואה אני שישיבה בקרב העניינים טובה לי מאוד כדי שלא תקבע נפשי ולא תתגאה בחושר הגדול שחנני יוצרי ועוד שאני שומר מקומי עמהם מעתה שאם אדי וארד מנכסיי לא ישתנה מקומי בעבור עניותי.

הוא מרגיל את עצמו לגלגל שחזר בעולם.

בלכתדע מתי זה יבוא,

אולי הוא, אולי בניו, אולי אחריו, אבל גלגל בעולם.

ועוד,

אני חושב שאנו שווים ביצירה שנאמר במלאכי ב' הלא אב אחד לכולנו,

הלא אב אחד ברענו.

כאילו מה ההבדל?

בזמן שהתגאה אדם מחטא ביותר וירש גיהינום.

כיוון שהקדוש-ברוך-הוא שונא את הגאים ואת הגבוהים.

כשמוע רבי עקיבא דברי האיש ומחנה אפילו ועין לתרבותו,

שבחו וירחו ואותו בעיניו עד מאוד.

מנורת הנאור נר זן כלל א.

הגאון רבי אליהו הכהן,

זכר צדיק ורכה, בספרו של עוד מוסר, פרק ב',

חמש עשרה דרכים,

כמניין גאווה,

שעל ידם לא יבוא אדם לידי גאווה.

חמש עשרה דרכים שלא יבוא לידי גאווה, כמניין גאווה.

גאווה יוצא חמיש עשרה.

ונביא רק חלק מהם.

א. יעלה בדעתו שהנוי והכוח שהוא מתגאה בהם אינם נצחים.

כשהגיע הזמן שהיופי והכוח וחושר יחלמו וזקנותו לא יראו במי נתגאות.

תיכנסו לבתי החולים, תראו בגריאטריה איך נראים האנשים ותבינו בדיוק לאן אנחנו מעוטדים.

ב.

הסתכל באלו שהתגאו לפניו, מה היה בסופם?

מבוחדנצר התגאה, נהפך לבהמה מאחד שבע שנים, עשר הסדה.

האמה נתגאה ונתלה.

סדאם חוסן גם.

מוחמד קדאפי גם.

אסד בדרך, וכן הלאה.

בדור המבול נתגאו והביא עליהם הקדוש ברוך הוא את המבול ונעבדו מן העולם.

בעזרת השם יגיע יומו.

ד. לזכור שאם הוא נופל למשכב,

נשבר ליבו וכוחותיו קלים ולשומרי נדבקת לחיכו.

מאכלים מרים לו קלענה ושוחד במיטתו והולך ומתמעד מיום מיום וריח רע נודות לו מהפה אם יחשוב בכל זאת במה יתגאה אם יש לו רק שפעת וסמרטות אז למה מדברים אם יש לו נחלות בימים?

ד. המתגאה ביופיו יחשוב שכל היופי הוא רק בעור הדק המכסה פניו ובלי העור היו אנשים קצים להסתכל בו

אדם שיש לו רק כבייה בפנים או משהו ככה כבר קשה לאנשים להסתכל וגם העור הדק הזה שמתוח כרגע עלול להתמלא כולו קמטים במדן דל ולא אחר כך כמו של התרמיגולת פה והוא נראה שמר אחר אז מה אתה מתגאה?

היי, יחשוב שאדם כל גאוותו היא רק בשעה שהוא ער

אבל כשהוא ישן שזה בערך שליש מחייו הקטנים ביותר יכולים לעמוד על ידו ללעוג עליו והוא מוטל כאבן

כשהיינו ילדים קטנים היינו נכנסים לאלה שישנים ושמים להם ככה איזה נייר מקופר ככה באוזן והוא עושה ככה ומתחבאים

וכל הזמן עושים והוא עושה ככה והוא שוכר מוטל אדם גדול וזה

והילדים צוחקים איתו מה הוא יכול לעשות? הוא לא יודע אפילו מי עשה לו, הוא נותן כאפות לעצמו

כשהיינו ילדים היינו קושרים בחוט ניילון שטר של 20 שקל והיינו מושכים את זה ברעום ואנשים היו משתתפים על זה

אתה רואה בעיניי משהו מקרים

נשים, לא משנה מה הוא הולך עם ג'ימס ביום והכול, הוא היה עשרים שקט, זום

יחשור בדעתו שאם הוא לא יאכל ולא ישתה,

האם גאוותו תחזיק אותו בחיים?

מרגע שאין לו אוכל ברגע פניו משתנים

מכיוון שחיי האדם תלאים בחתיכת לחם שהוא אוכל

ואם אין לו אז הוא מת, אז מה הוא מתגאה?

אתה לא שומע פרוסת לחם.

זעם יחשור שהוא מכניס בגופו פירות יפים למראה ונחמדים למאכל.

ומה קורה מהם?

הם יעשים צואה כבדי אמה עם ריח שמרחם.

ח.

יזכור שילודי שאול בעבר מי רגליים פעמיים,

שיצא מאביו בעת שנוצר ומאומו בעת שנולד.

אז באת מהג'יפה ואתה הולך לג'יפה.

אז מה אתה מתגאה?

ט. יזכור יום המיטה,

שבעולם הזה אינו קיים אורח פורח.

פתאום ייתפס בכל אורנוות ונהיה נידון על כל המעשים שעשה בעולם הזה. אז במה הוא מתגאה?

יוד.

ועלה בדעתו שכל בשרו עליה רימה ותולעה.

פעם הבאנו סרט איך נמלים באות למקק בלטה ואיך הם מפרקים אותה עד שנישאר שלד.

במהירות.

יש כאלה נמלים על סוס.

יש דקות גומרים אותה.

יש נמלים אדומות בג'ינגל שמפרקות יער.

יעלה בדעתו שכל בשרו יעלה רימה ותולעו, ויבין שכל הטובה שלו בעולם הזה אינה כלום.

ואלה עומדים על אדם אלה מצוות ומחסים טובים.

וכן הזהירו אותנו, זכרונו לברכה, מאוד מאוד הביא שפרוח שתקוות אינו אשרימה.

רבי יוחנן בן ברוקה היה תלמיד של רבי יהושע עמיר חנניה.

בחברו של רבי אלעזר,

חיסבא,

בן חיסבא,

הובא כעשר פעמים במשנה,

ויותר מזה בתוספתא ובברייתות.

רבי יוחנן בן ברוקה דיבר ממשנתנו על עוון חילול השם שנפרעים ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד נזיד בחילול השם.

כי באמת עוון זה הוא חמור ביותר, כפי שפסק הרב בברכות תשובה,

שזה העוון היחיד שתשובה מהכיפורים ניסורים תולים, ורק המיטה מכפרת.

ואמר הרמחל הקדוש

כי הרבה צריך האדם להיות חס על כבוד קונו,

וכל מה שנעשה צריך להסתכל ולהתבונן מאוד שלא יצא משם מה שיוכל להיות חילול לכבוד שם שמים חס ושלום.

ואמרו זכרון לך מסכת יומה פ״ו.

כיצד הוא חילול השם?

אמר רב, כגון אם אני לוקח בשר באתליס ואינני משלם לאלתר.

למה זה חילול השם? בעל האתליס חושב שהוא גזלן, שהוא מעכב את המאות בשביל לא לשלם.

הוא לומד ממנו.

רבי יוחנן אמר, כגון אם אני הולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ארבע אמות.

והציבור לא יודע שהוא נחלש מדרסתו,

ולומדים להיבטל מתלמוד תורה.

העניין שכל אדם לפי מדרגתו, לפי מה שהוא נחשב בעיני הדור, צריך להתבונן לבלתי עושה דבר, בלתי הגון לאיש כמותו,

כפי רבות חשימותו וחוכמתו.

כן ראוי שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו בה.

ואם הוא לא עושה כן, הרי שמשלם מתחייב לבוא חס ושלום.

כי כבוד התורה הוא שמי שמרבה אלימות בה, ירבה כמו כן ביושר ובתיקון המידות.

כמו שמביא המסילת ישרים, פרק י״א, בפרטי מידת ענקיות.

ה' יזקנו ויתקן מידותינו מהורא אמן.

ומי אחר הנאווה שאומר?

הצעק הקדוש בבוקר אצלנו וככה בא להם תורה ומצוות שנאמר,

וה' חפץ מארץ את כל הזמן תורה ויהאדיר.

יתגדל יתגדש ימי הבא.

מעל מה דיבר הכי עוטה ואמיר מה חוטה ועצמך וקנה ויכרת בשכריהם.