חומרות והקפדות בעשרת ימי תשובה, איסור פת גויים בזמננו, דיני גרמה בנזקין ואחריות עקיפה בהלכה

- - - לא מוגה! - - -

סימן תר״ג אף מי שאינו נזהר מפד של גויים, עשרת עמי תשובה צריך להיזהר. הדין הזה הוזכר בתלמוד ירושלמי, וכך צריך לנהוג להלכה למעשה. אמנם רבותינו התירו לנו פד של גויים, אבל ההיתר הזה הוא בגלל שעל הלחם יחיה אדם, ואי אפשר בלעדי זה. אבל בעשרת עמי תשובה, שבוע אחד בשנה אדם כן יכול, ולכן צריך להשתדל להיזהר בדבר. הלשון של הירושלמי שם, שציווה רבי חייאת בן אחותו רב, אם אתה יכול להיזהר כל השנה ממלחם של גויים, מפת של גויים, תיזהר. אתה לא יכול כל השנה, תיזהר שבוע. על איזה שבוע הוא מתכוון? אומר הרביה, הכוונה היא על השבוע שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שאדם ייזהר להחמיר בדבר. וכן, כל כך יוצא בזה, כל דבר שאומנם יכולים להתיר בו או מצד ספק ספקה או מצדדים אחרים, אבל המחמיר בימים האלה, תבוא עליו ברכה. כל זה היה בפת גויים, פת פלתר שלהם, ועד היום בזמן הזה רובה דרובה 99% מהפת פלתר, הדבר אסור מעיקר הדין, בכל ימות השנה. והסיבה היא, בזמנם היו לוקחים קמח ומים יחד עם השעור, היו מערבבים ועושים לחם. לא היה שם תערובת של דבר איסור. היום בזמן הזה, כמעט בכל העולם, שמים סך הכל 80% קמח והשאר תערובות אחרים, בין היתר גם שומן של חזיר. אנחנו שמים בעוגה או בלחם מרגרינה ושמן כדי שלא ידבק במגש, שלא ידבק בתנור, כי העיסה, הכל זה דבר דביק. כדי שלא ידבק, לכן אנחנו שמים את המרגרינה והשמן. אבל בעולם, אצל הגויים, לא שמים מרגרינה, זה עולה הרבה כסף. הרבה יותר זול, שומן של חזיר. אם הוא ירצה לשים בכל החודש כולו מרגרינה, זה יעלה לו, לבעל המאפייה, 100,000 שקל. אם הוא שם שומן של חזיר, זה עולה לו עשירית או פחות מזה. כך שכמעט בכל העולם מעורב בלחם גם מאכלות אסורות, ואין הווה המנע להתיר בדבר. אחד מהחברים היה פעם בטורקיה ואמר לאנשים, סיפר להם את מה שנעשה ואמר להם, אסור לכם לאכול מהלחם של הגויים. ראה אותו הרב הראשי של טורקיה, הרב יצחק חלבה, העיר לו, הוכיח אותו. תודה. אמר לו, מי נתן לך סמכות לפסוק כאן הלכות? הרי כתוב בשולחן ערוך, מרן פסק בסימן קי״ב, פת פלתר, מותר לכתחילה לאכול כל ימות השנה הזה בחזקת היתר. מי אמר לך שזה אסור ואתה בא ופוסק לאנשים הלכות? אותו אדם היה לו את הפרוספקט של המאפייה. הוא אמר לו, אבל יש חזיר בתוך העיסה. אז הוא אמר לו, טולקיה זו מדינה מוסלמית, המוסלמים גם הם לא אוכלים חזיר. הוא הוציא לו את הפרוספקט והראה לו, אמר לו, הנה, יש כאן פירוט. כל השמות האלה בלועזית, תרגם לו כל דבר ודבר. הם בעצמם מודיעים שיש כאן תערובת של שומן חזיר. אתה רואה, אפילו רב ראשי של מדינה לא ידע מה מעורב בתוך הלחם שלהם. אנחנו כאן יודעים את המציאות, ולכן צריך להזהיר בכל מקום בעולם, כשאדם מגיע לשם, ייזהר. לא ייקח את דברי הגמרא והשולחן ערוך כפשוטם, פטפלטה מותר, אם כן מותרים לכם, הכל מותר. המציאות השתנתה לרעה, ולכן אינה ואמנה להתיר בלחם של גויים, אפילו אם נאמר הוא ניפה את הקמח, אפילו אם הקמח מנופש, אין בו חשש תולעים. כל שכן עם הגוי הערבי הזה, שגם לא ניפה את הקמח, כמה שרצים, כמה תולעים וג'וקים יש שם, אתה לא יודע, כי חדל יסבור, כי אין מספר. ולכן, בכל הדברים האלה, גם בשעת הדחק, אין הווה מנה להתיר, כך שאין הדבר תלוי רק בעשרת אמת תשובה, כאן זה דין גמור, ועשו מצד הדין לקחת ולאכול מאותם הלחמים. צריך להזהיר את אחינו בני ישראל בכל מקום שהם, כולל גם בעיר העתיקה. אנשים רבים הולכים לכותל בהליכה או בחזרה, כשחוזרים יש שם את הלחם והקעקים, האפס הגדול, ואנשים מסתכלים על זה, לפעמים חומדים ולוקחים וקונים, ולא יודעים מה יש בתוך זה. אתה רואה יהודי שבא לקנות, צריך להעיר את תשומת ליבו שאסור לו, צריך להימנע מכל זה. זה לא בגדר החומרה, אלא כל הדברים האלה הם בגדר דין. אבל דברים אחרים שמצד הדין הם מותרים, ולכן בכל ימות השנה אנחנו מקילים. אלא שבימים האלה, בעשרת ימי תשובה, אנחנו משתדלים להחמיר באותם הדברים כדי לא להיכנס בחשש איסור. כגון, יש אנשים רבים שסומכים על העירוב שמקיף אותנו, צורת הפתח, ומטלטלים ביום שבת. אבל יש הרבה חולקים, בפרט אם השאלה היא על גוש דן או ירושלים, שבשני המקומות האלה יש שישים ריבו. אם כן, ספק אם הדבר מועיל בכלל, מה שעושים צורת הפתח, ולכן חומרה שקרובה לדין, שאדם ייזהר לא לטלטל. גם אם נאמר קשה לו בכל ימות השנה, אבל שבת זו, שבת תשובה, וכן שבת שאחריה יום הכיפורים, ישתדל ללכת עם כיסים ריקים, לא יטלטל מאומה ולא יסמוך על העיר. שמקיף אותנו. ספק אם זה קיים, אפילו אם תאמר קיים, ספק אם זה מועיל מבחינת ההלכה, ולכן מן הראוי שיהיה זהיר בדבר כדי שלא יסתבך, כדי שלא יבוא לידי ספק איסור. וכן כל כיוצא בזה. גם בענייני מאכלות אסורות. גם אדם שלא כל כך מקפיד בלשון המעטה, הוא אוכל לא רק חלק אלא גם בשר כשר או דברים אחרים. כאן לפחות התחיל מראש השנה, יפתח דף חדש, וייזהר לא לאכול אלא אך ורק בשר חלק. לא יאכל במסעדות, אולמות וכיוצא בזה, אלא אם כן הוא יודע ששם המקום הזה תמיד לעולם לא מכניסים שם בשר כשר אלא רק בשר חלק. קל וחומר אם יש שם חשש איסור שאין הווה המנע להתיר בדבר. וכן כל כיוצא בזה. אם בכל ימות השנה הוא קונה בשוק, קונה פירות, ירקות, אמרנו, מעיקר הדין מותר, אין איסור. אפילו אחים יכול בקלות רבה להחמיר ולקנות מהחנויות של הבדץ, שם אתה יודע בוודאי, אין חשש אוכלה. אתה יודע בוודאי שלא קטפו את זה ביום שבת, אין בזה חשש שנעשה בו מלאכת איסור. בוודאי שהופרש תרומות ומעשרות אם היה חייב. יש שם כמה מעלות. מי שיכול לפחות באותו שבוע לקנות באותה החנות כדי סור מרע ועשה טוב, המחמיר תבוא עליו ברכה. כך הוא הדין גם בדברים אחרים. יש הרבה קולות שאנחנו אומרים על פי ספק ספקה. אבל במשך השבוע הזה שבין ראש שנה לכיפור כל אדם בן תורה ישתדל להחמיר ולהיזהר בדבר. כותב הרמה שכל אדם בימים האלה יעשה חשבון הנפש ויחפש ויפשפש במעשיו. זאת אומרת הן במצוות עשה והן בלא תעשה. הרמה כופלת את הלשון לחפש ולפשפש, לא רק סור מרע אלא גם בוועשה טוב. פעמים רבות שאומנם האדם הזה דתי ומתפלל אבל לא תמיד התפילה היא מושלמת. תמיד הוא צריך להיות מהעשר הראשונים, תפילה שלמה מההתחלה עד הסוף. הוא לא עומד בזה, קם יותר מאוחר, נכנס כשהציבור נמצא יהי כבוד, אולי יש כאלה אצלם, יהי כבוד זה עדיין מוקדם מאוד, זה השכמה. אולי הוא מגיע ויברך דוד או אחרי זה. לא רק בהתחלה, גם ביציאה קשה לו להישאר עד עלינו לשבח. כבר באמצע הוא כבר חומק והולך. לא כך מתפללים, לא כך עובדים את השם. ולעובדו בכל לבבכם, זוהי העבודה שבלב. זו התפילה, אדם שעושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. ולכן נשתדל לשנות כיוון, נתחיל מראש השנה, יש לו דף חדש, יהיה תמיד מהעשרה הראשונים, מתפלל בכוונה, בכובד ראש, גם באותם הדברים שאדם דש בעקביו. נדמה לו שהעבירות האלה לא כל כך חמורות. עוון עקבה יסובני אותם. לעתיד לבוא יום הדין מי יודע אם הם לא יטו את הכף לכף חובה ולכן משתדל לתקן כל אדם משתדל בימים האלה כדי שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא בזכות זה יכתוב ויחתום אותנו לחיים טובים ולשלום גם בהנהגה שבין אדם לחברו יש הרבה דברים זה מותר זה אסור אפילו אחי כשמגיע המשא ומתן באותם הימים עשרת אמת תשובה יש לו משא ומתן עם האנשים גם אם בכל השנה כולה הוא לא נזהר שיהיה הדיבור שלו הן שלך צדק, לאו שלך צדק בימים האלה לפחות ייזהר אמרת מילה, הסכמת שהמקח יהיה כך וכך מה אתה משנה? מה אתה חוזר בך? זה לא יפה לא רק לא יפה לפעמים זה גם חילול השם האדם הזה נראה כאדם מרשמיים יש לו ברוך השם זקן הוכחת פניו ענתה בו מצד שני מתנהג כאחד הריקים ופוחזים כשמגיע למשא ומתן איך הם אומרים לו? יהודי עד הכיס, כך הם מכנים אותו להתנהג איתם בצורה לא יפה, צריך אדם להיזהר גם אם בכל השנה לא נהג כך מאי דאבהבה לפחות מכאן ולבא ישים לב כדי שלא ייכשל אתה לא רוצה מעיקרה אל תאמר מילה, תהיה זהיר, אדם יהיה זהיר מאוד בלשונו לא משתלם לי, תגיד עדיין לא אבל אתה אומר בהתחלה כן, אתה רוצה לקשור אותו כדי שלא ילך לאחרים ואחר כך אתה משנה את הדיבור אחרי שהוא בידיים שלך כמו שאומרים אחר כך הוא בא, מנסה להוריד לו, לשנות את המחיר לא כך אדם נוהג, אדם בן תורה רבותינו לימדו אותנו הין שלך צדק, נף שלך צדק אפילו אם עדיין לא עשה קניין יכול להיות שמבחינת ההלכה אם נגיע לבית הדין בית הדין לא יוכל לחייב אותו אבל בוודאי שיש בזה חוסר הגינות קל וחומר בדברים שיש בהם גם מי שפרע שאדם צריך מאוד להיזהר בדברים הללו והרמה ממשיך אדם שנכשל בעבירה צריך תיקון ועל ספק עבירה צריך תיקון יותר גדול ולכן התורה כשנתנה לנו את התיקונים יש לך קורבן חטאת, קורבן אשם, אשם תלוי על דבר שהוא ספק עבירה שמביא קורבן אשם תלוי מחירו של הקורבן הזה יותר יקר מאשר עבירה ודאית והסיבה היא כשאדם עושה עבירה הוא יודע בוודאי הוא חטא ליבו נשבר בקרבו אבל כשזה ספק הוא אומר אולי זה לא היה עבירה כל הזמן הוא חי בהשתיה ולכן הקדוש ברוך הוא החמיר שצריך קורבן אשם תלוי להיות יקר יותר כך גם מוסר הסכם לגבי כל העבירות האחרות. האחרונים כאן העריכו בדיני התיקונים על כל עבירה ועבירה על כל דבר ודבר איך האדם מתקן, מה צריך תיקון ומה לא. בספר באר שבע, הרב חי ופעל לפני כ-400 שנה הוא דן לגבי נושא של רציחה אנחנו מבינים על מה האדם צריך תיקון בעוון רציחה, אם הוא הרג, לקח אקדח, הרג, עשה מעשה וכולי. שם הוא מדגיש ואומר, גם על גרמה, גם על זה חייב. אומנם גרמה בנזקין פטור מדיני אדם, אבל חייב בדיני שמיים. הדוגמה שלו, מה זה גרמה? אדם, יש לו פועל, אמר לו, יש לנו סחורה בזול בתל אביב. קח את האוטו, תיסע, תביא לנו סחורה. אותו הפועל הסכים. לקח את הרכב, נסע להביא את הסחורה. בדרך היה אותו המסכן הזה, הסתבך עם תאונה, הלך ולא חזר. הבעל הבית הזה צריך תיקון. הוא לא הרג אותו, לא באקדח, בכלל הוא לא ראה מה שקרה. ואף על פי כן, אתה שלחת אותו. מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו. כיוון שהוא שלח אותו, צריך תיקון ראיה לדבר מהסיפור, מהמעשה של דוד המלך, מה שהגמרא מספרת במסכת סנהדרין בדף צדיק ה'. שם כתוב, הקדוש ברוך הוא בא בטענה לדוד המלך, עד מתי יהיה עוון זה בידך? על ידך נטרדו דואג ואחידופל. על ידך נהרגו נוב עיר הכהנים. היו שם שמונים שנהרגו על ידי דואג האדומי. האם דוד המלך רצה שיהרגו אותם? הרי הם נתנו לו לאכול ברגע שהיה רעב אחזו בולמוס. נתנו לו לאכול, נתנו לו את החרב של גוליית. אחימלך הכהן הגדול נהג בו בטובת עין, דוד המלך אהב אותם. אבל הוא לא היה מספיק זהיר, ודואג האדומי שראה את מה שקרה, הלך וילישין, אמר את הדברים לשאול, ועל ידי זה נהרגו כולם. אתה רואה שגם אם דוד לא רצה את זה, אבל היה גרמה, גם בגרמה, גם בזה הקדוש ברוך הוא בא בטענות על דוד המלך. ולכן הקדוש ברוך הוא נתן לדוד שתי דרכים כדי לכפר על העוון. או שזרעו יכלה, או דבר שני שהוא יימסר ביד אויב. דוד המלך לא רצה שזרעו יכלה, אנחנו יודעים משיח בן דוד אמור להגיע, הוא מצאצאים בצאצאיו של דוד המלך, ולכן העדיף את הברירה הראשונה שיימסר ביד אויב. וכמעט, וכך היה, הגמרא מספרת שם, יום שישי, דוד המלך יצא מהתפילה, רואה צבי. עכשיו יצוד את הצבי הזה, יכין אותו, יהיה לו לכבוד שבת, עונג שבת. אבל מאת השם היה, הצבי ברח לכיוון ארץ פלישתים, דרומה, ודוד המלך עם הסוס דוהר אחריו עד שהגיע לארץ פלישתים. שם פגש אותו ישבי בנוב. ישבי בנוב היה אחיו של גוליית. גואל אדם. אמר, זה שהרג את אחי, עכשיו אני אהרוג אותו. איך הורגים? אלה, הפרעים האלה, הפלישתים, לא הורגים בצורה רגילה. זה מוות רגיל, זה לא בא בחשבון. פגעים את זה. שם שמה את דוד והחזיר את האבן למקומה כדי למעוך אותו, להרוג אותו במיטה משונה כזאת אבל הקדוש ברוך הוא עשה לו נס תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי נהיה לו עגומה כך שלא נפגע כלל הגמרא מסבירה בינתיים מה קרה בן אחותו של דוד המלך אבישי בן צרויה נכנס להתרחץ לכבוד שבת נכנסה מהחלון יונה והתחילה לירוק דם מה זה? יונה היא משולה לעם ישראל, יורקת דם, הבין שקרה משהו, מיד התלבש ורץ לארמון של הדוד, רץ לארמון של דוד המלך, שאל המלך פה? אמרו לו לא, יצא בבוקר ונעלם אנחנו לא יודעים איפה הוא, מיד רץ ושאל את הסנהדרין, ההלכה היא שאסור לרכוב על הסוס של המלך אבל כאן אני רוצה לחפש את דוד לצורכו, מה? אמרו לו מותר רכב על הסוס של דוד, אמר שם קדוש וקפצה לו הדרך, הגיעה לשם כשהתקרב לשם ראתה עורפה, עורפה הייתה אחותה של רות, האימא של גוליית ראתה שהוא מתקרב, אמרה עכשיו יהיו שניים נגד הבן שלה, יהיה מסובך רצתה להרוג אותו היה בידה פלך שהייתה טובה בו, לקחה וזרקה את זה על ראשו, החטיאה ולא פגעה בראשו היא עשתה את עצמה כאילו זה נפל לה אמרה לו בחור תביא לי את הפלך שנפל לי הרים את זה, קלע בראשה והרג אותה המשיך הלאה בינתיים השווי בנו והבחין שהוא מתקרב אמר עכשיו אין זמן לרסק את דוד עם הרחיים צריך להרוג אותו מיד, מה עשה? הוציא את דוד, זרק אותו למעלה באוויר, שם מתחתיו את החרב כדי שדוד ייפול על החרב וייהרג מיד אבישי בן צוריה אמר שם קדוש והעמיד אותו, השאיר אותו תקוע בין השמיים ובין הארץ הגמרא שואלת, גם דוד המלך ידע את שמות הקודש, למה היה צריך שאבישי יאמר את זה? הגמרא עונה, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולכן היה צריך שאבישי יאמר את זה, אחרי זה הוריד אותו והתחילו לסגת כשהגיעו ליד הגופה של הערפה, אמר לו לישבי בנו שיראה את האמא שלו שראה את האמא שלו ערוגה, נאנח הנחש עובר את חצי גופו של אדם ואז אכלו דוד שניהם ביחד, דוד ואבישי בן צוריה, להסתער עליו ולהרוג את יישבי בנו. אחרי זה התחילו לחזור חזרה לארץ ישראל, לירושלים. שאל אותו דוד, מה אתה עושה כאן? יום שישי, איך הגעת לכאן? סיפר לו את הסיפור. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אמר לי כך וכך ואני בחרתי בברירה הראשונה שיפול ביד אויב. אמר לו, לא, אנחנו לא מסכימים. עם ישראל לא הסכים, אנחנו צריכים אותך. זה מה שנאמר שם בשמואל ב' שלא יכבה נר ישראל ולכן הצמידו לו שמירה לדוד המלך כדי שזה לא יקרה עוד הפעם. אבל ההמשך היה, כעין מה שקרה לנוב עיר הכוהנים כמעט וקרה לדוד המלך. עתליהו השמידה כמעט את כל זרעו של דוד אלא נשאר אחד מאנשי נוב, אביתר נשאר, גם פה נשאר יואש, החביאו אותו בבית קודש הקודשים מידה כנגד מידה. אתה רואה, למרות שכאן לא היה מעשה, הוא לא לקח דוד והרג אותה, סך הכל היה גרמה בנזקין, גם על זה צריך תיקון. הקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו שלמות. אין דבר כזה להגיד, הקדוש ברוך הוא מוותר. מי שאומר, הקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו ביניהם מאוי. ולכן, משום זה, גם על גרמה, גם על דבר כזה צריך תיקון. אלה הדברים שכתב לנו הרב באר שבע. העתיקו אותו בהר היטב, שערי תשובה, משנה ברורה, כף החיים ושער האחרונים, וכך ההלכה למעשה. הנודע ביהודה, אחרי שהעתיק את ההלכה, הוסיף עוד הלכה שנייה. וכתב במה דברים אמורים? אם אני בעל הבית, אני היוזם. אני בא, אומר לו, תשמע, אני צריך סחורה בתל אביב, לך תביא לי. אבל, אם לא אני יזמתי. אלא, נכנס אדם, אומר, תראה, אני מבוטל, אין לי פרנסה, אין לי מה לאכול, עוד יומיים חג, מה יהיה? אם אתה יכול, תן לי איזה עבודה. שמעתי שבתל אביב יש שם סחורה בזול, תן לי את האוטו, אני אלך אקנה לך סחורה בזול. נרוויח ביחד, נתפרנס. טוב, האדם הזה הסכים, נתן לו את המפתחות של האוטו, הנה השלט, טיסה לשלום. נסע ולא חזר, נהרג. כאן, במקרה הזה, אומר הנודע ביהודה, גם על איבדיה באר שבע לא צריך שום תיקון. למה לא צריך? הרי אמרנו, גרמה בנזקין חייב לדיני שמיים. על זה הוא עונה ואומר, לא אני ביקשתי ממנו, הוא יזם, הוא ביקש. וראיה לדבר, שם הגמרא מספרת שהקדוש ברוך הוא בא בטענות על דוד המלך, על ידך נהרגו נוב עיר הכהנים, דואג ואחיתופל. למה הגמרא לא סופרת גם שעל ידי דוד המלך נהרג אבנר בן נר? בתחילת ספר שמואל בית מסופר, שבא אבנר בן נר ואמר לדוד המלך, אתה מולך רק על שבט אחד, על יהודה. שבע שנים דוד מלך על יהודה, ולכן היה שם בחברון, איפה שהיום, תל רומידה, שם היה המקום, זה היה הארמון של דוד המלך. אמרנו, אני אביא לך את כל עם ישראל, הוא היה שר הצבא של שאול המלך, אני אתן לך את כולם, תמלוך על כולם. בחזרה, אחרי שהלך אבנר, ניגש אליו יואב, ובעורמה שאל אותו איך הגידמת חולצת. אבנר התכופף כדי להמחיש לו שחולצת בשיניה, ואז דקר אותו בחרב אל החומש, גמר אותו. למה הגמרא לא אומרת שבגלל דוד המלך היה כאן גרמה וקרה מה שקרה? למה על זה דוד לא נענש? אלא ודאי, לא היה כאן מקרה של גרמה שדוד יבקש מאבנר, אלא מי שיזם את כל זה, את כל השליחות הזו, אבנר הוא שפנה לדוד המלך, ולא נענשו את כל השליחות הזו. במקרה הזה הגרמה היא הרבה פחות, ולכן בחיי גוונה לא צריך תיקון. את דברי הנודע ביודע העתיקו להלכה, שערי תשובה ושער אחרונים, וכך ההלכה למעשה. גם בפוסקים האחרים יש אריכות דברים על מקרי רצח בשוגג, מתי צריך, מתי לא צריך. יש לנו את הסוגיות במסכת מכות, מתי אדם גולה לעיר מקלט, מתי לא גולה. חלק מהדברים אנחנו משווים אותם לשם וכולי. ולא רק בנושא של עוון הריגה, אלא גם בדברים אחרים. על הכל אדם צריך לתת דין וחשבון לפני בורא עולם, ולכן מן הראוי שאם האדם הזה היה לו איזה תקלות במשך השנה או במשך החיים, ייגש לחכם, ייגש ויספר לחכם, כדי שהחכם יורה לו את הדרך אשר ילך בה, כדי שיוכל לתקן שמכאן ולבא, כשיגיע יום הכיפורים, שיהיה הכל נקי, שלא יישאר שום דבר וחשבון עובר ושף בשמיים, שלא יישאר שם בחובה, במינוס, אלא יתקן את הכל עוד לפני יום הכיפורים. כל דבר ודבר שאפשר לתקן, בוודאי שחייב לנהוג ולעשות כן. אמרתי שכאן הייתה גזירה מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא גזר עליו שיפול ביד אויב, ונפל ביד אויב, ולכן לא דומה המצב הראשון שהיה אז, המצב הראשון שהרג את גוליעד, זה היה לפני כל הסיפור של נוב עיר הכהנים וכולי, ולכן אז היה לו את הסיעתא דשמיא, גם את הארי, גם את אדום יגע עבדיך, גם את גוליעת, ברוך השם, אבל כאן, בדוגמה הזו, לא הייתה לו את הסיעתא דשמיא וכמעט ונפל מיד אויב. הגמרא שמספרת לנו את הסיפורים האלה, זה לא סתם סיפורי המקרא, סיפורים יפים, סיפורים משעשעים. כל זה ללמד אותנו להלכה עוד מעשה, שאדם ידע על כל דבר ודבר, לפני מי אתה עתיד ייתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים והקדוש ברוך הוא. כל אדם צריך להיזהר מאוד במעשים שלו, ולא רק במעשה שאדם עושה במישרין התוצאה שהוא, אלא גם דברים שנעשים בעקיפין, הרבה פעמים גם על זה אדם יכול להיות שייתן דין וחשבון. זו הדוגמה, זה הדבר המוחשי שאנחנו רואים כאן בממילא ואידך זיל גמור. הרבה פעמים אנשים באים ללמוד תורה ואיזה מישהו לא התנהג איתו יפה, פגע בו. אותו אדם יותר לא בא. לא בא, מה עושים כשאנשים לא לומדים תורה? הולכים, רואים טלוויזיה, רואים דברים אחרים, אותו אדם הלך והידרדר. נפל, כמו שאומרים, מבחינה רוחנית. אם אותו אדם לא היה פוגע בו, היה ממשיך לבוא ללמוד תורה, סור מרע ועשה טוב. כשאותו אדם פגע בו ממילא, אותו אדם הפסיק לבוא ללמוד תורה. אותו אדם נפל מבחינה רוחנית עסק ביש. גם כאן, גם בדבר הזה, אמנם לא התכוונתי שיהיה כך וכך, אבל בסופו של דבר קרה את כל התוצאה הזו, וגם על זה יכול להיות שהאדם הזה ייתן דין וחשבון. גדול המחתיאו יותר מהאורגו. כאן הוא לא מת, אותו אדם, נשאר חי. אבל איזה מין חיים אלה כשהאדם הזה הידרדר והלך מדחי אל דחי. ולכן צריך כל אדם להיות זהיר מאוד בכל המעשים שלו. לא רק לגבר את שיחם ממש כשיש בידו את האקדח והרובה, צריך להיזהר מאוד שלא יפנות איזה כדור, שלא יקרה חלילה איזה אסון, אלא לפעמים אדם בהבל פיו חץ שחוט לשונם. הוא אומר איזה מילה, אולי הוא מתכוון להתבדח, לעשות צחוק. אותו אדם נפגע ויותר לא בא. ואחר כך התוצאה, אתה רואה, גם הוא התקלקל, גם הוא נפל, גם הילדים שלו, וכן הלאה. צריך כל אדם להיות מחושב, צריך להיות זהיר מאוד בכל מעשיו, כדי שלא יבואו לידי השגיאות הללו. ודאי שלא. ולכן על זה לא נענש, על הדבר ההוא שם, שלושה הגיבורים האלה הם עשו על דעת עצמם, ואדרבא, כדי ללמד את האנשים לקח שאסור לאדם לסכן את עצמו גם על דברי תורה, גם לצורך מצווה, לכן לא אבד דוד לשתותם ויסח אותם להשם. הגמרא אומרת, דאמרינו משמא דגמרא, לא אמר את השמועה משמם וכולי. טוב, שמה דוד המלך נהג על פי כללי ההלכה, אין לנו שום בעיה עם הדבר הזה. האשמה היחידה הייתה, מי שסיכן אותם השלושה הגיבורים הם שסיכנו את עצמם על דעת עצמם, בלי קשר לדוד המלך. ולכן, שם על זה לא הייתה טענות. אבל כשהאדם הזה קשור לעניין, בוודאי שצריך תיקון. ולכן, גם אותם הקצינים ששולחים את החיילים, הרבה פעמים שולחים אותם למשימות, כשהמשימה הזו מראש אתה יודע שהסיכוי שהחייל הזה יחזור חי, יבוא בשלום, הסיכוי הוא קטן מאוד. ולכן, גם אם אתה מקבל פקודה, גם אם אומרים לך, אבל אותו המג״ד לא צריך להיות עם ראש קטן, מה שנקרא, מה שאומרים לו לעשות. ואלא יאמר, אין סיכוי להצליח, אנחנו לא נעשה את הפקודה הזו, נעשה דבר אחר. תציע למפקדים, תאמר למח״ט, תדבר איתו, יש לך את כל הזכות והחובה לומר. צריך להפעיל את שיקול הדעת בדברים האלה. לא תמיד הקצינים בשעת מלחמה מיושבים בדעתם לעשות את הדברים האלה, ולפעמים קרה מה שקרה, אותו המפקד גדוד או המח״ט שעשה את הדברים האלה, אומנם בהבל פיו. הוא לא לקח אקדח וירה בחייל שלו. אבל כשאמרת לו, לך, התוצאה הייתה בלתי נמנעת. כמו שדוד נענש על מה שקרה לאוריה, אוריה החיטי ששלח אותו בקו הראשון, אוריה הלך ונהרג, כך גם בדברים האלה. ולכן, אדם שהוא קצין, עוד יותר ביתר שאת צריך להיזהר מאוד בדברים האלה כשיודע מראש שאין הרבה סיכויים שאותו החייל יחזור גם אם החייל הזה מסכים ללכת הוא לא מסרב פקודה, הוא מסכים אבל אתה יודע את הסיכון הגדול שיש כשיגיע לשם אינה ואמנה שאותו הקצין יהיה מותר לו לשלוח אותם את אותם החיילים לאותה משימה. לצערנו הצבא שלנו לא מתנהל על פי כלליה שולחן ערוך על פי התורה שלנו ולכן אנחנו רואים אחר כך בסופו של דבר הרבה מחדלים הרבה תוצאות לא טובות ראינו מה היה במלחמת תש״ח, מלחמת העצמאות, מלחמת יום הכיפורים ראינו הרבה דברים קשים שבוודאי שהקצינים ידם הייתה במעל במחדלים שקרו אבל אנחנו מהצד קצרה ידנו מלהושיע קצין שהוא ירא שמיים אדם שברוך השם זכה ויש לו יראת השם צריך להיות מחושב יותר זהיר יותר במעשיו ולא לעשות שטויות נכון שזה מלחמה נכון שצריכים להצליח חייבים לכבוש חייבים לעשות כך וכך אבל תעשה את הדברים בחוכמה במינימום אבדות ועשות את הדברים בזהירות המרבית באותם הדברים ולא להיות ביישן לפעמים הוא מתבייש לבקש תגבורת מה אתה לא יכול לבד מה אתה חלש אתה פחדן אתה לא יכול לבקש שגם חיל האוויר יפציץ מה אתה לא יכול לבד הטנקים שלך לבד לא יכולים לעשות הרבה פעמים הקצינים אוהבים להראות את עצמם שאני לבד יכול להסתדר לא צריך לא תגבורת לא חיל האוויר ולא שום דבר ויכול להיות שאם היה מבקש שחיל האוויר יעזור לו או כיוצא בזה אולי היה גומר את המלחמה במקום עם שלושה הרוגים אולי היו רק שני הרוגים אולי היית חוסך הרוג אחד או שניים זה לא היה שווה? נכון שהוא לא היה יכול אחר כך להשוויץ. הגאווה שלו הייתה יורדת, הנה הוא נאלץ לבקש תגבורת מהמסוקים, או נאלץ לבקש תגבורת מהטנקים וכן הלאה. מוטב שיהיה לו פחות כבוד, אבל יעשה את הדברים עד כמה שאפשר, עד כמה שניתן, שיהיה פחות אבדות. זו המשימה העיקרית שעם ישראל מצווה בה, ולא תמיד, לצערנו, הקצינים הולכים באותה הדרך, המלך הרבה פעמים עושים שטויות. בזמן שהיה סיפור של נוב עיר הכהנים, עדיין הוא לא היה מלך. נמשח, אבל אמרה לו אשתו לעתיד, אמרה לו, עדיין לא יצא טבעך בעולם, עדיין לא התפרסם, ועדיין לא היו לו את הסמכויות של המלך. ואפילו הכי נהנה, שאתה רואה שגם גרמה באדם פשוט, לא רק בדוד. ולכן, בכל הדברים האלה הפוסקים למדו מזה הלכה למעשה, וזה מה שאנחנו אמורים גם להיות זהירים. לכולנו יש רכב, הרכב הוא דבר נפלא, הוא דבר טוב. אתה יכול בזכות הרכב להגיע לבית הכנסת מהר, להיות מהעשרה הראשונים. בלי הרכב הוא לא יכול להגיע לשיעור. אולי כן יגיע עם האוטובוס, אבל יגיע באמצע השיעור, יגיע מאוחר. לזכות הרכב הוא יכול להגיע. יש בזה הרבה דברים טובים, הרבה מצוות ומעשים טובים. אדם יכול לעשות עם אותו הרכב, אבל לאידך גיסא, אם הוא לא מספיק ערני, יכול לדרוס איזה אדם, יכול לגרום חלילה תאונה, יכול לגרום אובדן של נפש מישראל. לפעמים יש שם באותו הרחוב ילדים קטנים. אתה נוהג, תפקח לא שני עיניים. צריך עשר עיניים כדי לראות אם איזה ילד חלילה לא ייכנס בו בין הגלגלים, לא יקרה איזה אסון. צריך בכל הדברים האלה להיות זהיר מאוד. הרכב הוא כמעט כמו החרב והחנית, גם הוא יכול להרוג, יכול להרוג יותר מאדם אחד, יכול גם להרוג כמה אנשים על ידי חוסר זהירות. אחר כך הוא מצטער, אחר כך כואב לו, אבל את הנעשה אחר כך אין להשיב. ולכן כשאדם נוהג, עשה את הדברים בחוכמה, במתינות, לאט לאט. נכון שזה ייקח יותר זמן. במקום שאני אגיע בחמש דקות, ייקח לי עוד דקה, עוד שתיים. ניקח עוד דקה, עוד שתיים, אבל תהיה זהיר גם על עצמך, גם על האחרים. זה מה שצריך לעשות. לצערנו, יש בכביש הרבה אנשים מסוממים וכיוצא בזה. לפי ההשערה של המשטרה, יש כעשרה אחוז מהנוהגים ברכב אנשים שאינם ראויים לנהוג או בגלל סמים או דברים אחרים. אפילו אם אתה נוהג טוב, לפעמים הפרא אדם שנוהג ממול הוא לא נוהג טוב. צריך להביא בחשבון גם את הבעיות האלה, עד כמה שאני יכול להיזהר ולהתרחק מאותם פראי האדם, לא רק הערבים, גם יהודים יש לצערנו, שאנשים שאינם ראויים אוחזים בהגה והמשטרה קצרה ידה מלהושיע. אבל כשאדם נוהג, ייזהר מאוד, יביא בחשבון את אותם המשוגעים. לפעמים אדם רוצה לעקוף אותך מימין. אתה יודע שלפי החוק אסור לו לעקוף מימין, אתה מאותת לו, אבל הוא לא שומע אותך. תן לו שילך, שיסתלק, תאט מעט ותיתן לו שיסתלק ולא תסכן את עצמך ואותו. אחרת, אם תנסה להתעקש, לך תדע, אם המשוגע הזה בסופו של דבר לא ייכנס בך, לא יהיה איזה אסון. לא תמיד האנשים האלה הם אנשים מפוכחים, אנשים נורמליים, שתתנהג איתם כפי שורת הדין. הרבה פעמים אדם אין לו ברירה, אל תהיה צודק, תהיה חכם, זה הפתגם שאומרים על הכביש, ואשרי אדם שיש לו את הסבלנות לבצע את הדברים האלה להלכה למעשה, ישמור גם על עצמו וגם על האחרים. שוב, צריך לשאול שאלת חכם. בכל דבר ודבר צריך לשאול, לדעת. יש לנו כמה הגדרות בנושא הזה. אונס, שוגג, מזיד. על העבירה במזיד, התיקונים הם חמורים, קשים מאוד. שוגג יותר קל. באונס, הרבה פעמים, הוא פטור לגמרי מהתיקון. צריך לבדוק אם זה היה בגדר גרמה בנזיקין או פחות מזה שזה היה בגדר אונס. דיברנו בזה למעלה כשלמדו סימן שכח סעיף ל.ה שם הסברנו בהרחבה את הנושא. שם התוכן היה כהן שהרג את הנפש לא יכול יותר לברך ברכת כהנים. כמו שאמר הנביא ישעיה בפרק א' בפריסכם כפיכם מעליב עיני מכם גם כתרבות תפילה איני שומע ידיכם דמים מלאו. והגמרא בברכות ל״א למדה מזה שכהן שהרג את הנפש יותר לא יכול לעשות את כפיו וכך פסק מרן בסימן קכח סעיף ל.ה. אבל גם שם הפוסקים חילקו לא בכל הריגה לא בכל מצב אתה פוסל אותו אלא כמו שאמרנו יש הבדל בין שוגג ומזיד לבין אונס. אם קרה מה שקרה באונס הוא נהג בצורה זהירה ביותר. הוא עשה מצידו את המקסימום. אף נהג בעולם לא היה יכול למנוע את מה שקרה וקרה מה שקרה ואנשים נהרגו. אם זה אונס גמור במאה אחוז אתה לא מונע בעדו אתה אומר לו מחר בבוקר אתה יכול לברך ברכת כהנים כך הוא הדין גם לגבי זה. או היה תאונה נהרג מישהו אבל המישהו הזה היה גוי גוי שאינו שומר שבע המצוות בני נוח לפי מרן ביורא דעה סימן קנח לא צריך תיקון תיעוד תשובה ארוכה באביע עומר גם בהחווה דעת חלק ב' סימן י״ד שם הוא מצטט את דברי מרן. הוא מסיים אפילו ברכת כהנים הוא יכול לברך לא רק לומר יברכה השם וישמריך אלא גם את הברכה וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה גם את זה יכול כיוון שאותו הגוי לא היה שומר שבע המצוות בני נוח ממילא בזה בחיי גוונה הוא לא נפסל אותו הכהן ממילא לענייננו גם אם הוא יבוא לשאול את הרב אם צריך תיקון או לא בוודאי שלא צריך תיקון האדם הזה היה טנקיסט ואומר לך במלחמה אני לחמתי וברוך השם החטיבה שלנו ניצחה אני השמדתי אולי אלף גויים בסדר עשית דבר טוב עשית מצווה קיים את מה שאמר דוד המלך ארדפה אויביי ואשיגם ולא אשוב עד קלותם מה צריך תיקון על מצווה שאדם עושה על מצוות לא צריך שום תיקון ולכן ברור הדבר שיש הבדל בין דבר לדבר בין מקרה למקרה ולכן אנחנו אמרנו כל דבר מעין זה צריך אדם צריך ללכת לחכם החכם יבדוק קודם כל מה היה בדיוק ולפי העניין אם זה היה אונס שוגג לפי זה גם יפרט לו אם צריך תיקון אם לאו

הלילה הזה יורצייט של הגאון רבי אברהם מונסה חלק מהחברים לא רק הכירו אותו אלא גם זכו ללמוד אצלו תורה עשרות בשנים הרב זכה והרביץ תורה בישראל הרב היה מהתלמידים הראשונים שהיו בישיבת פרות יוסף כשנפתחה הישיבה לפני 85 שנים הרב היה מהתלמידים הראשונים שלמדו שם הרב זכה ללמוד אצל גדולי הדור רבי עזרא עתיה רבי יעקב ושאר הגדולים, וספג מהם גם יראת שמיים וגם הרבה תורה. תודה. היה מעיין פירושו של דבר, היה לומד את הסוגיה, את התוספות, והיה מסביר בצורה מדויקת. כולנו יודעים לגרוס, לקרוא אפילו בלי נקודות, אנחנו יודעים לקרוא. אבל להבין בדיוק למה התכוונו התוספות, ולא לפרש בצורה קצת שונה, לא כולם זוכים להגיע לחקר האמת. הוא זכה ושימש את אותם גדולי הדור. כשהיית נותן לו סוגיה לפרש, היה מפרש לך כל דבר בצורה המדויקת ביותר, לא 99 אלא 100%. כך היה גם בדברים האחרים. הרב היה במקצועו גם שוחט. שוב הייתה לו יד טובה, היה לו הרגש נפלא. אפילו הרגש דק שבדק שבסכין, היה מייד מבחין בזה. היה כותב גם תפילין, מזוזות, כל הדברים האלה שהרב עסק בהם, עשה את כל הדברים לא בערך אולי זה טוב, לא היה מוציא מתחת ידו דבר שהוא אולי, אלא תמיד הדבר היה במאה אחוז טוב. כך גם לימד את התלמידים. כשהיה מלמד גמרא וכיוצא בזה, או מוסר, תמיד היה אומר את הדברים בצורה מדויקת, נטע גם בתלמידיו את המידה הזו, מידת השלימות בהבנת הסוגיה, דבר שהיום הוא מצרך נדיר. פעם בא מישהו ורצה להתקבל לישיבת פרת יוסף. בחן אותו ראש הישיבה, רבי עזרא עטיה. אותו אדם בא ואמר לראש הישיבה, חידושים, וורטים. טוב, אחרי שהוא גמר, אמר ראש הישיבה למשגיח, תודיע לו שלא, שלא יבוא לישיבה, הוא לא מתקבל. שואל אותו המשגיח, אבל אני הייתי בצד, אני שמעתי, הוא אמר לך פלפול, הוא אמר לך חידושים, הוא אמר לך וורטים. הוא אמר וורטים, אבל לא ידע לפרש את המשנה. אני שאלתי אותו, שיפרש את המשנה, את ההסבר האמיתי, הוא לא אמר. אז כל הכבוד, הוורטים, שיישאר עם הוורטים שלו, עם החבורה שלו, אבל לפרש את הפשט הפשוט הוא לא ידע, הוא לא מתאים לישיבה שלנו. אותם הגדולים, היה להם עין חדה כשרצו לקבל תלמידים, תקלבו את התלמידים הטובים, הטובים בראש ובראשונה אדם שיודע ללמוד, להבין את דברי המשנה, דברי הגמרא, דברי הראשונים והאחרונים ואז אותו אדם יכול לזכות גם להגיע לתחנה הסופית ועסוקי שמעתתה אליבדי הלכתה. אבל כשאדם לא מבין את הפשט והוא בא וגורס וקורא, הוא יכול להגיד כל מיני רעיונות, אולי הרעיון קשור, אולי לא קשור לעניין, והרבה פעמים ההלכה שיאמר, אולי חלילה תהיה בטעות. אותו החכם, כמו שאמרתי, זכה, הייתה בו מידת האמת וידע לדייק, היה קולע לסערה ולא יחדי. הייתה בו הרבה אהבת ישראל. תמיד היה מדבר בשבח עם ישראל והיה כואב לו לשמוע אם חלילה היה איזה... פיגוע או דבר אחר, איך קוראים לזה היום? כהניסט. היום אולי זה לא מידה שמשתבחים בה, אבל הייתה בו הרבה אהבת ישראל, ולכן הגיעה גם למסקנה הזו, להשקפה הזו. הוא בדרך כלל לא הלך לבחירות. היו לו דעות קיצוניות, כמו שהבד״צ עדה החרדית אומרים, לא להצביע, כל החיים שלו לא הצביע. היה פעם אחת ויחידה שהצביע. הוא בא, סיפר לחברים בשיעור, היום הצבעתי. מה הצבעת? אמר, הצבעתי הרב כהנדה. הוא החזיק ממנו, החזיק מהשקפות שלו, מהדעות שלו. כל זה היה, כמו שאמרתי, מאהבת ישראל. כאב לו מה שנעשה עם עם ישראל. הוא סבר שבדרך הזו יהיה אפשר לחסוך הרבה דם, הרבה דברים היה אפשר להקדים רפואה למכה, אם היו הולכים בדרך הזו. זכותו יגן עלינו, אמן.

בכבוד, שלמה, יעלה ויבוא וימכור. בוליסה, כן. בעברית זה בלהה. בלהה, בערבית אומרים בוליסה. כן, בכבוד. נל, לכבוד הצדיק? נל, לכבוד הצדיק סביב הבן? שיער ואחד, שיעורים, שיעורים, רבותיי. שיער ואחד, שיעורים, שיער ואחד, 150, תפקו למכסות. 150, תפקו למכסות. שיעורים, 150, אחד? מי מוציא? 150, עדיין? 170, תפקו למכסות. 170, תפקו למכסות. עדיין, תפקו למכסות. שיער ואחד, שיער ואחד. מה עדיין? תפקו למצוות? תפקו למצוות. אחת, שתיים, שלוש, אחת. תודה, מזכן המצוות. מי שברך אבותינו הקדושים והטהורים, אברהם, יצחק ויעקור, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור וינצור את ידידינו אהובינו שמואל בן אזולאי שזכה במצווה זו לעילוי נשמת רבי אברהם בן בוליסה. זכות הרב הצדיק הגן בעדו ובעד כל בני ביתו, יזכה לראות נחל מכל יוצאי חלציו, נכדים ונינים, גדולי תורה ויראי שמיים, יזכה לתחיית המתים, יראה את הרב שיבוא גם כאן ויאמר לנו דברי תורה, דברי אלוקים חיים, וכן יהי רצון ונאמר אמן. בכבוד, יעלה ויבוא. תודה. אני עובר הלאה לסימן תרד. מצווה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה. הגמרא במסכת ברכות, בדף ח' הגמרא דורשת מהפסוק, והניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. והגמרא שואלת, וכי בתשעה מטענים ולא באסירים מטענים, אלא מכאן שאדם שאוכל בתשעי כאילו צם, אדם שמרבה באכילה ביום התשעי, כאילו צם תשעי ועשירי. רבי חנניה בן עקשיה אומר