"חנוך לנער" - פרק ט' - הכנסת אורחים - הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 24.01.2026]

 - - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בסדרת חינוך הילדים "חנוך לנער" הכותרת ת להיום אורחים

חלק בלתי נפרד מההווי של חיינו הוא הכנסת אורחים בימות החול אם בשבתות לצד ימים טובים כידוע לנו כי הכנסת אורחים היא דבר מאוד חיובי המתקבל בברכה באופן טבעי גם אנו היינו רוצים להכניס אורחים באופן תדיר אולם דעקה זה לפעמים מצווה בבחינת עלייה וקוצבה. כלומר, לפעמים מתארכים אורחים שאינם לרוחנו. היא מבחינה השקפתית, היא מבחינה התנהגותית, לא תמיד אף אפשר למנוע זאת כגון קרובי משפחה שאנחנו בידידות איתם רוצים להתארח ומסיבה כל שהיא לא נעים לנו לסרב, אנחנו מבינים גם את בני ביתנו, אבל יותר את האורחים. זה מביא גם את בניהם שאינם לרוחנו. ואינם לרוח ילדינו ואנו לרגע כת שוכחים מההשפעה השלילית היכולה להיגרם לילדינו ואז נוצר לו מצב של מלכודת אוי אולי נזמין או אולי לא נזמין השאלה היא כיצד אנחנו מתגברים על המלכודת על הבעיה הזאת התשובה לכך כמובן כובן שאם האורחים אינם רצויים עבורנו, יש לנו בוודאי ובוודאי להימנע מלהזמינם ואפילו כשהינם בני משפחתינו. ואם הם הזמינו את עצמם ואין ביכולתנו למנוע זאת מכל סיבה שתהיהנו, המציאות כרגע שהם יגיעו. אז מה אנחנו עושים? ובכן עלינו להכין את עצמנו לדעת את סדר היום לפרטיו עד כמה שניתן יהיה לצפות ולתכנן את הפעילות ולשם כך גם לשתף את הילדים שלנו בתכנון של סדר היום ובוודאי אף להשתדל להיות בקרבת הילדים בצורה חביבה מבלי לעורר מבוכה לאחרים לא לשכוח כי המגמה היא להיות בעין הפקיחה על ילדינו. ואף על פי שהדבר עולה במאמצים, בסופו של דבר זה משתלם עבורנו. ובפרט אם נכניס לראשנו שלתקן נזק שעלול לקרות חס וחלילה זה הרבה יותר קשה מהמאמץ שננסה להשקיע במטרה הזאת למנוע את הנזק. ובפרט אם נכניס זאת לראשנו שאין מדובר בכל שבת אלא מדי פעם זה עוד יותר יקל מעלינו ונוכל להשתדל לרוב. כמו כן, ישנו חיוב להכין מבעוד מועד נושאים לשיחה משותפת. וכאשר ישבו העורכים בשולחן השבת, נכוון את השיחה להפיק הרצוי למה שאנחנו התכוננו עבורו. כך הוא טבעו של עולם. נושא הדיבור נקבע על פי ההתחלה. ועל כן חז"ל אומרים כל ההתחלות קשות. אם בתחילה נדבר דברי תורה ודברי אגדה שמעניינים את הציבור, את הסועדים, אזיר ראשם של כל בני הבית יהיו שקועים באותם הדברים. וממילא השולחן שהם סועדים בו את סעודת השבת יהיה כעין מזבח חשוב שעליו הקריבו קורבן. סביר מאוד שגם האורחים יפתחו בנושא מסוים או ידברו על הנושא שאלינו. ואז הרווחנו שני דברים. הדבר הראשון שאינם אין דיבורים שאינם לרוחנו משום שהם יהיו מרותקים ועסוקים סביב דברי התורה, האגדה והחוכמה. והדבר השני יהיה שאנחנו נחזק את האורחים ואף את ילדינו. ההשפעה תהיה כל כך חיובית עבורם. לעצם העניין של הכנסת אורחים, אפילו אורחים שאינם מתאימים להשקפתנו, האם רצוי להזמינם בתדירות או אולי כדאי לשמור על מינון נמוך? התשובה לכך היא. ראשית, עלינו לדעת שעורחים אמיתיים וחשובים הם דווקא הילדים שלנו. הם עורכים ל-18 עד 20 שנה בביתנו. לאחר מכן הם יצאו על פי הדרך שיטונו עבורם ויבנו להם בית משלהם. האורחים האלה יש להכין אותם עם צעידה לדרך לקראת היציאה. כל יום שעובר ללא הכנה של ילדנו זהו הפסד עבורנו וכמובן אף עבורם. על כן עלינו להתאים את הכנסת האורחים הזרים במרכאות משאינם בנינו עם כל הכבוד והערכה שאנחנו רוחשים להם אף על פי שאינם בנינו ובנותינו בצורה הטובה ביותר שלא תבוא על חשבון אורכנו האמיתיים אלו הילדים שכבר הם נמצאים הלאו עם הילדים שלנו וכבר אמרו חז"ל עניהי עירך הקודמים ובכן, כדי לשמור מפני פגיעה בילדנו, יש לנו לשים לב לנקודות הבאות. הנקודה הראשונה, לא ליצור לחץ טבעי. הכל בטבעיות. כאשר אמורים לבוא אורחים, ובפרט אם מדובר באורחים שלא באים כל יום, ועוד אם הם נשואי פנים, במקרה כזה אנחנו נשתדל להתכונן כדי בית. ניקיון יסודי של הבית, קניות, דברי מאכל מיוחדים ומשום כך הדברים הללו, אם לא יעשו בזמנם הראוי, עלולים ליצור לחץ כדי להזדרז לסיום ההכנות קודם הגעתם של האורחים. הפועל היוצא מכך שאנחנו ניתן לגעור או להעניש או להגביל מפעת הלחץ ולא תמיד יש הצדקה לגערה שכזו. או להגבלה שכזו ואז יווצר מתח שאיננו מתאים אצל ילדינו עלא אבל בכפם והכל בגלל לחץ האורחים זה ייצור סלידה מעצם המצווה הזאת של הכנסת אורחים וגם אם זה לא יתרום ליחסים שבין ההורים לילדים אולי זה גם יגרע למה כי יצא שכרנו בהפסדנו ועל כן יש לכל הורה להקפיד מראש שלא להיכנס ללחץ ולרוגז אלא אדרבה נעשה מאמצים שלא לכעוס נגביל את עצמנו ולא את ילדינו ובכך לא נגער בהם באופן שנאמר אל תעשה זאת ולא ככה וכן על זה הדרך ראוי לשטפם ולומר להם קום ותעשה נחלק ביניהם את התפקידים זה ינקה דבר פלוני זה יסדר את חדרו ההוא ינקה אבק זאת תכין החנות והכל יהיה במאור פנים ובכך ננצל את ההזדמנות הגדולה להראות לילדים מה היא חשיבות ומצוות חסד והכנסת אורחים נעשה אותם שותפים עבורנו במצווה הזאת ובשמחה דבר זה יגביר אצלהם את החשק לעזור ויותיר אצלהם רושם חיובי לכל הקשור למצוות בכלל ובפרט ובפרט מצוות שהם עוסקים בהם ובמקרה שלנו מדובר במצווה גדולה של חסד לצד הכנסת אורחים זה יחזק בילדנו את הקשר הנפשי יחד איתנו עם ההורים כל חוויה נעימה עשויה לחזק את הקשר לדורות בין ההורים לילדים או בין אדם לחברו ועל כן, זוהי הדרך הנכונה. קשר שאיננו נכון מהווה מכשול ומניעת קשר טוב אף לעתיד. דבר נוסף שעלינו לשים לב, לא לפגום בתשומת לב של ילדינו. עלינו להקפיד מאוד שילדינו יתקבלו בצומת לב, אף על פי שיש לנו אורחים, להתייחס אליהם. ולשם כך כדאי שנושא השיחה שמעלים יהיה גם נושא מועט בעירו כדי שאף הילד יוכל להשתתף בו בצורה ערה ונכונה. יש לשתפם יחד בפעילות למען האורחים בדברים שיקנו עבורם הרגשה טובה שהם עושים את זה לא רק לעצמם אלא גם לאחרים ובפרט העורכים שמגיעים. לסייע בקניית המוצרים לכבוד האורחים, להגיש את האוכל לכבוד האורחים, להגיש מיני מתיקה ומאפה, סדר והכנת החדרים להכנסת האורחים. וכן על זה הדרך. כללו של דבר להביא את הילדים לפעילות נעימה שתשב עבורם אווירה חיובית עבור מצוות הכנסת אורחים. על לנו לשכוח כדי שילדינו תנהגו בהתאם עלינו להכין אותם מבעוד מועד ולהסביר להם פנים ובצורה חיובית ובורה קלה ומפורטת מה עם דפוסי ההתנהגות שעליהם יש לשמור מה עם ההתבטאויות שילד צריך להתבטות לצד האורחים כנגד אוריו לדוגמה באופן טבעי כאשר ילד רוצה פרי או חתיכה ת עוגה וכדומה הוא יכול לבקש מההורה בקול בבקשה אבא תן לי עוגה או אמא תני לי פרי אין להורים שום בעיה לומר שאין עוגה קורה שאין אבל כשיש אורחים זה לא נעים לומר לילד ליד האורחים אין לנו פרי או אין לנו עוגה בזמן שהעוגה נמצאת על השולחן לצורך העורכים אנחנו נהיה נבוכים והילד יהיה מתוסכל קל ולא רק שנהיה נבוכים אלא גם נביך את האורחים שהם יחשבו שהעוגה הזאת שהוגשה עבורם היא בעל חשבון ילדינו על זה הגמרא במסכת חולין מספרת בדף צד עמוד א מעשה באחד שזימן שלושה אורחים בשנת בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא ג' ביצים בא בנו של בעל הבית ונטל אחד מהם את החלק שלו וחן שני וחן שלישי הוא בא אביו של תינוק ומצא אותו שמחזיק אחד בפיו ושתיים בידו חותו בקרקע ומת כיוון שראתה אמו עלתה לגג גם היא נפלה ומתה ואף הוא עלה גם לגג ונפל ומת רחמנא ליצלן עד כאן דברי הגמרא והטעם היה שהאב הרג את בנו משום שהייתה לו בושה גדולה שהיא העבירה אותו מדעתו. כמובן, אם הבן היה עושה זאת בזמן שאין אורחים, האב ודאי ודאי לא היה מאבדשתונות ושופטן ללא עסקינן. אלא יש ללמדנו שיש דפוסי התנהגות מיוחדים כאשר ישנם אורחים. את דפוסי ההתנהגות הללו אנחנו מצווים להעביר לילדנו. בנוכחותם או שלא בנוכחותם. אם יהיו לצד אנשים מסוימים שידעו כיצד להתנהג ומה היא דרכה של תורה. אנחנו לא צריכים לחכות שילדנו לא ידעו מעצמם או ידעו מעצמם כיצד להתנהג, אלא ההורים חייבים להשכיל וללמד את הילדים בצורה ברורה מה הם ההנהגות הקשורות לאירוח. ובמקרה הנל מה לעשות. ואם הבן רוצה דבר מסוים, יש ללמדו שיגש וילחש באוזני הוריו מה רצונו וימתים בסבלנות כדי שלא תהיה מבוכה לא למארח ולא לאורחין. המזהיר והנזהר עליו נאמר שלומים יתן כמנהר. כל ילד איננו יודע מעצמו לכן עלינו לחנכו וללמדו מבעוד מועד ובצורה הנאותה והראויה. את צורת ההתנהגות העולמת, דבר שימנע ממנו מתח הוא גם מאיתנו בלתי רצוי. ועל כן עלינו לתכנן מראש את הזמן שהילד ישחק, שהילד ישן, שהילד לומד יחד איתנו, שהילד מתפלל לצידנו. והכל כדי שהאירוח יחד עם האורחים, אף על פי שאינם רצויים, אבל כבר הגיעו, יהיה על הצד החיובי והטוב ביותר. וזהו הדברים שיגדילו ויחנכו את ילדינו להיות בגדר של סוף מעשה, במחשבה תחילה והיהיו מוצלחים ומבורכים. אמן. ברוכים תהיו להשם