"חנוך לנער" - פרק י' - מריבות בין אחים - הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 24.01.2026]

- - - לא מוגה! - - - 

מריבות בין האחים

אחת התופעות המטרידות אותנו

בתור הורים היא המתיחות לצד המריבות בין ילדינו.

אנחנו מוטרדים מאוד מה קורה,

הרי הם סוף כל סוף אחים ואחיות,

אדרבה.

ביניהם צריכה לשרור תמיד אהבה ואחווה, שלום ורעות,

שהרי אחים זה מלשון אחווה.

ומה יהיה כאשר יגדלו?

ובכלל המריבות גורמות לנו מתח,

תסכול,

כיצד נגיב? כיצד נשפוט?

מה, אנחנו שוטרים או שופטים?

הלא אנחנו הורים.

אולי

נעשה חשיבה לאחור?

אולי נכשלנו בחינוך בכלל?

ובכן,

בראשית עלינו לדעת שמריבות בין אחים

זה מצב נורמטיבי לחלוטין ואף בכל בית.

הסיבה לכך היא פשוטה, הם נמצאים במקום אחד,

ישנם הרבה שותפים להרבה דברים בבית,

ופועל יוצא הוא,

שכל אחד רוצה את האינטרס האישי שלו,

ואילו אם הם היו מבוגרים,

הם היו יודעים את כללי הצדק,

ועוד יותר.

אילו היו יודעים את חשיבות ההתנהגות.

לפנים משורת הדין,

הם היו ספוגים מאווירת התורה הקדושה,

היה להם קל יותר להתגבר על

יצרם ורצונותיהם.

ומה גם כאשר הם מתבגרים,

מטבע הדברים, העניינים שבהם

עלולה להיות מחלוקת.

בדרך כלל עניינים חשובים ולא עניינים פעוטים,

כמו אצל קטנים, גורמת למחלוקת אפילו.

ילדינו הקטנים או הנערים,

להם אין ידיעה מקיפה בעניינים הללו של בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

ענייניהם חשובים להם גם אם הם עניינים של מה בכך,

ולכן מטבע של דברים הם נוטים לריב כדי להעמיד את דעותיהם ואף להשיג את מבוקשם.

ועל כן, עלינו להיכנס להכרה גדולה, וממילא

זה יקל מעלינו לטפל ולהיטפל

במריבות ובמתח ששורר בין האחים.

עלינו לדעת

כי לא העלינו עדיין מזור לבעיה,

אך כיצד נדע לטפל בה?

ובכן,

בעיקר הבעיה במריבות הנאלי שאנחנו לא יכולים לדעת מי האשם,

אלא אם כן נערוך חקירה מה קרה,

וכיצד קרה, מדוע,

מי המעיד,

ועוד כל מיני שאלות מביכות ואף מתישות.

ואז גם לא בטוח שתמיד נוכל להיות שהגענו למסקנה הרצויה.

וזאת עוד,

הרי לא נוכל לערוך כל יום חקירות ודרישות,

זה יהווה תסכול לילדינו, אם כן, מה לעשות?

ראשית, עלינו לדעת

עצה טובה.

יש להימנע מלהתערב במריבות של הילדים.

תן להם להסתדר לבד.

הם יעריכו לנכון איש את מקומו וידעו אף להתנהג בהתאם.

אם נרבה להתערב,

זה עלול להזמין גירויים נוספים.

זה לא תמיד יפתור את הבעיה, את המריבה.

לפעמים הצד האחד יתחיל במריבה על סמך שבשעת חירום

הוא כבר יזעיק את ההורים כעזרה ראשונה.

אמנם,

אין בכוונתנו לומר שלא להתערב בשום דבר,

אלא אדרבה,

לפעמים אפשר להתערב,

כגון אם ראינו בעינינו שאחד מהצדדים גרם למריבה או עשה עוול לאחיו,

במקרה הזה בוודאי שעלינו להתערב,

שרי אנחנו נדע לנכון להיטיב ולהגיב בצורה הטובה ביותר.

וזאת עוד, אם נשתוק,

זה עלול להוות גושפנקה לצד

של האח

המתסכל להמשיך בהתנהגות הזאת.

זה ייצור מצב של כל דאלים גבר,

וכמובן, זה דבר שיהיה גרוע מאוד ויקנה רושם עכום של הצלחה לילדינו.

לפעמים אפשר להתערב לא על מנת למצוא אשמים,

אלא במטרה להעביר מסר חינוכי על ותרנות.

אמת,

לפנים משורת הדין וכדומה.

בתחילה רצוי ללוות את המסרים על ידי כל מיני תמריצים,

כגון אני מאוד מאוד מעוניין לתת דבר פלוני למי שיאמר ראשון סליחה,

או שאפילו אני חושב שאותו אחד גם לא אשם,

ומי שהתנהג לפנים משורת הדין,

הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותו,

ואף עמו התנהג לפנים משורת הדין,

באותו מטבע.

וכן על זו הדרך, כל מיני רעיונות

כדי לעודד בילדים את המילים.

בהזדמנות דווקא של מריבה.

צריך לקחת גם בחשבון שהילדים הם כמו עולים חדשים.

עדיין הם לא מכירים את התכלית,

ועלינו בתור הורים מוטל ההוראה לחנכם.

בגיל הצעיר זו הזדמנות,

שהרי בעוד מספר שנים לא נוכל להשפיע כמו בגיל הרך והצעיר.

ישנה נקודה חשובה,

יש להביא לידיעת האחים,

והיא שאין להשתמש באלימות כדי לפתור בעיה.

כל שימוש באלימות ילווה בעונש חריף יותר,

ולא נוותר.

יש להסביר כי אלימות עלולה אף להביא אסון.

אין לה קחת שום סיכון בשום פנים.

ולכן במקרה שישנה אלימות,

אם אנחנו יודעים מי הצד האלים,

יש להענישו בחומרה.

ועם זאת,

עלינו להעניש גם את הצד השני שכנגד,

משום שאין אש בלי עשן.

לא לחינם קיבלת מכות,

כנראה שגם אתה גרמת לגירוי הצד השני.

כך יש לומר לו,

אם כי נעים שלא להענישו באותה חומרה שהענשנו את הצד האלים.

ובמקרים נדירים,

כאשר רואים שהצד החלש מרבה להתגרות בצד החזק,

וכתוצאה מכך הוא מקבל מכה או סתירה,

בתנאי שלא חבל בו,

אפשר לומר לצד המוכה, מגיע לך.

אתה גרמת לעצמך.

זאת, במגמה ליצור אצלו התרעה.

שייזהר לאבא שלא לגרום לגירוי בהסתמכו על הרתעת ההורים שיהיו לצדו.

אחיו נרתע מהם אם הוא יוכה.

וכמובן שאין לומר לאח המכה, אתה צודק כל הכבוד שהרבצת. לא, לא, לא.

וגם לא לומר אחיך צודק,

משום שזה עלול לתת גושפנקה של הכר

והיתר לאח להמשיך להכות.

לזה בוודאי ובוודאי שאיננו מתכוונים.

ועל כן באופן כללי יש לחשב כיצד לגרום לשני הצדדים מצב

של הפסד,

שלא ישתלם להם לריב.

זאת,

אף חובה עלינו ללמד בינה והשכל בגנות המריבה

ובשבח הוותרנות,

ובכך

נזכה שישכון השלום בביתנו ויקוים בנו, והאמת

והשלום אהרום.

ברוכים תהיו להשם.