ספר חוכמת המצפון על סוכות - חלק ג | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

שיבתי השם לנגדי תמיד, כי מימיני בלאמות,

באר הגאון.

על ידי שמקיים שיבתי השם לנגדי תמיד,

זוכה שהשם יעמוד לימינו.

על ידי שמקיים שיבתי השם לנגדי תמיד,

זוכה שהשם יעמוד לימינו.

מי לא רוצה את הקדוש ברוך הוא לימינו?

מלווה אותו על כל צעד ושעל ושומר עליו כל פגע רף,

משפיע עליו טובות.

איך עושים את זה?

על ידי שהביאתי השם לנגדי תמיד,

זוכה שהשם יעמוד לימינו.

הביאור בזה

עד כמה שמרגיש האדם את השגחת השם התמידית עליו

באותה מידה שהשם משגיח עליו ומחזקו.

זאת אומרת,

כפי מה שהאדם מרגיש,

שהשגחת השם תמידית עליו,

ולא ניתק במחשבתו מזה.

וזוכר בכל רגע, כמו שאומרים, שהוא מושגח על ידי הקדוש ברוך הוא, תמיד.

כמה שהוא מרגיש את זה יותר,

ככה באותה מידה הוא יהיה מושגח ומחוזק על ידי הקדוש ברוך הוא.

בבחינת השם צללך על יד ימיניך, תזכה למצורה.

זאת אומרת, זה מתחיל מאיתנו.

אם אתה רוצה שהשם יהיה לימינך,

תתמיד

לשוות שהשם משגיח עליך תמיד.

בספר חובת הלבבות

נוכל לראות עד אילו מדרגות

אפשר להגיע כשמחזקים יותר את השיביתי השם לנגדי תמיד.

ואלו דבריו בשער חשבון הנפש.

החשבון העשירי.

חשבון האדם עם נפשו.

אדם צריך לעשות חשבון עם נפשו

בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו.

כשהקדוש ברוך הוא משקיף עלינו,

על הנגלה ועל הנסתר.

ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשיו,

ומשהו עובר על ליבו

מן המחשבות הטובות והרעות.

זאת אומרת, אם עוברת לאדם מחשבה לא טובה,

הוא צריך לסלק אותה מיד, כי השם עכשיו רואה בדיוק,

בדיוק, מה אתה חושב.

וזה הכל מתועד.

אז אדם יעשה חשבון עם נפשו.

שהשם משקיף עליו, על נגלהו ונסתרו.

ושהוא רואה אותו

וזוכר כל מעשיו.

ומה שעובר על ליבו מן המחשבות הטובות והרעות.

ויהיה מפחד תמיד ממנו.

הוא משתדל לתקן נגלהו ונסתרו לאלוהים יתברך.

אז תמיד להשתדל לתקן.

וימשל בזה,

אילו היה משקיף עליו אדם

ושומר תנועותיו.

נו, מה יעשה אדם?

לא יזוז.

לא יעשה שום דבר שאסור.

בפרט אם זה שוטר שישמו עליו.

וכאשר יהיה העניין הזה שב

אל רעיון המאמין תמיד.

ויחשוב תדיר עם נפשו עליו.

יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו.

יראהו בעין שכלו.

ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו.

ובוחן את מעשיו.

וחוקר את פעליו.

בהנהגת בריאותיו המעידות על גדולתו ורוממותו וחוכמתו ויכולתו.

אז אם העניין הזה

ישוב אלינו

והמאמין

יחשוב תמיד

עם נפשו על הרעיון הזה שהוא כל הזמן מושגח,

מסתכלים, מתעדים,

רואים כל דבר.

גם בניסתה, לא רק בנגלה.

יוצא שהבורא יהיה איתו במצפונו.

והוא יראה אותו בעין שכלו.

ויהיה יראה אותו תמיד ומרוממו.

ובוחן את המעשים שלו.

וחוקר את הפעולות שלו.

בהנהגתו עם הבריאות.

שהבריאות מעידות

על גדולתו ורוממותו וחוכמתו ויכולתו של הקדוש ברוך הוא.

תראו מה התוצאות עכשיו.

וכאשר יתמיד על זה

יניח הבורא לו מעוצבו

וירגיע ליבו מפחדו

ויפתח לו שערי ידיעתו

ויגלה לו סודות חוכמתו

וישים עיניו על הדרכתו והנהגתו

ולא יניחהו לעצמו ליכולתו.

ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים

ובמעלות הרמה ממעלות הצדיקים.

ויראה

מעין עין

וישמע בלי אוזן.

הוא יגיע לדרגה,

רואה ושומע בלי איברים.

וידבר בלי לשון.

מה שהוא חושב ידעו האנשים.

הוא לא צריך לדבר.

מבינים ישר.

וירגיש בעניינים

מבלתי חושים.

ויישאר בהם מבלעדי הקשה.

לא יצטרך להכיש אפילו דבר דבר.

כמו הנביא בדרגה הגבוהה ביותר.

רואים עד לאיזו דרגה גבוהה מביא אותו שוויתי השם

עד שמרגיש קרוב ממש לקדוש ברוך הוא.

וממילא ניתנות לו הבנות נשגבות.

מי שזכה להגיע לזה מנשאו הקדוש ברוך הוא

ומגביהו מעל כל הכוחות הטבעיים

ומסיר ממנו את המגבלות של החושים האנושיים.

אין מגבלות.

זה אומר רבנו בחיה שוודאי הוא הגיע לזה.

לא מעולה לזה.

נכון.

זה גם כזה, זה...

כן.

אם בן אדם משווה את השם לנגד עיניו כל הזמן, נמצא שהוא דבוק. זאת אומרת, כל חמישת החושים שלו לא פועלים?

פועלים.

אבל פועלים יותר טוב ממה שפועלים.

זאת אומרת,

גם כשהם לא פועלים,

ואתה לא חושב על משהו, הוא מכניס לך את המחשבות,

את הידיעות,

את ההבנות.

את הכול הוא מכניס לך.

אתה משווה את השם לנגדך תמיד. פירושו של דבר שאתה מושגח והוא נמצא לימינך.

אבל בשביל מה הוא נמצא לימינך?

בשביל

להשגיח עליך ביתר שאת,

לשמור אותך מהעצב,

מרגיע אותך מהפחד,

פותח לך שערי ידיעה,

לגלה לך סודות חוכמה,

מדריך ומנהיג אותך,

לא מניח אותך לעצמך וליכולתך.

אתה עולה למדרגה של החסידים מעלה הרמה של הצדיקים,

רואה בלי עין, שומע בלי אוזן, דבר בלי לשון,

מרגיש בעניינים בלתי חושיים,

ומשער דברים,

אבל בלי הקשה.

לא צריך להכיש דבר מתוך דבר בשביל לדעת דבר.

זו הדרגה הגבוהה שמביא שיוויתי השם.

עד שמרגיש קרוב ממש לקדוש ברוך הוא.

ואם הוא קרוב ממש, ממילא ניתנות לו כל ההבנות הנשגבות.

השם מנסה אותו, מגביה אותו, מעל כל הכוחות טבעיים,

ומסיר ממנו את המגבלות.

של החושים האנושיים.

אז מה מעליו היתרון של מי שקרוב לקדוש ברוך הוא?

אם אחד נמצא פה,

סתם בן אדם,

חי את החיים שלו, אתה מבין, בכוחי ועוצם ידי,

ואחד שדבוק לשם, זה יכול להיות אותו דבר?

אז מה עשינו כאילו, כמו שאומרים, מה עשינו?

אבל אם אתה יודע שהכל מושגח מתו יתברך, מה משמע?

שאתה מניח הכל על השם,

אתה יודע שהוא דואג לך יותר טוב ממך.

ממילא הוא יעורר אותך למה שאתה צריך להתעורר, יבין אותך מה שאתה צריך להבין, יידע אותך מה שאתה צריך לדעת,

הוא יעשה את הכול.

אתה לא צריך תמיד להתאמץ.

אבל זה ידיע כללית.

אם אדם חושב כל רגע לרגע, קשה לו לתפקד.

כמו זה שעם האירת שמיים של הרמב״ם ביקש את האירת שמיים שלו,

ונחלט מתחת לשמרן. לא, זה לא קשור, זה משהו אחר, זה משהו אחר.

פה מדובר שאדם יזכור כל רגע

שהשם נמצא משגיח, רואה בנגלהו ובנסתרו,

חופש כל חדרי בטן.

אם זה מונח אצלך בקופסה כל רגע,

פירושו של דבר שאתה יודע שאין לך שום טרחה על שום דבר,

כיוון שהוא יזמן לך את מה שאתה צריך.

שבעת ימי מצוות ישיבת בסוכה. אם זה בא בגלל פחד, אם משהו, זה גם טוב?

זמנית.

זה כל הזמן.

אתה יודע לפחד כל הזמן מדבר מסוים, כל הזמן, וזה כל הזמן מזכיר אותנו.

זה לא דומה.

זה לא כמו בחירה, כאילו? לא, זה לא דומה.

ועדיין כל רגע אתה חושב על זה. לא, אתה חושב על זה ולא עליו. אתה צריך לחשוב עליו ולא על זה, ממילא תרוויח את הכול.

במקום לחשוב על זה, תחשוב עליו.

זה רק מזכיר לך ש...

אתה חושב על השם מייד. אז תחשוב על השם, לא צריך להציל.

תהיה מוצל.

תהיה מוצל מעצם זה שתחשוב על השם.

תחשוב ישר על השם, שהוא משגיח עליך, והכול, תהיה רגוע, הכול בסדר.

שבעת ימי מצוות ישיבת סוכה.

הם בבחינת שיוויתי השם לנגדי תמיד.

בשביל זה קיבלנו את חג הסוכות.

שבעת ימי מצוות ישיבת סוכה הם בבחינת

שיוויתי השם לנגדי תמיד.

אנחנו יושבים בסוכה תחת הנהגת הקדוש ברוך הוא.

וזה העניין למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.

על כל דור לדעת

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.

כי במהות העניין אין הבדל בין מצבנו למצב דור המדבר.

כמו שבמדבר לא הייתה אפשרות טבעית להתקיים,

אלא רק על פי הקדוש ברוך הוא שהנהיג אותם בהנהגה של ענני כבוד.

וכן היו בכל מסעם במדבר בהנהגה שלמעלה מדרך הטבע.

כך, בכל דור אנו יושבים תחת צילו של הקדוש ברוך הוא ומוגנים בצל האמונה.

איך נקראת הסוכה? צילה דמהימנותא.

צל האמונה.

כולם יודעים שבמדבר אי אפשר היה להתהלך

בלי השגחה פרטית.

חום,

שרב,

קור, צינה.

איך אפשר מיליון עם תחת כיפת השמיים ככה?

השמש קודחת וקופחת.

איך?

איך ילדים קטנים, תינוקות יכולים ללכת?

לא היה עגלות

עם כיסוי.

איך אפשר?

איך אפשר בלי אוכל?

אין אוכל. איפה תביא אוכל?

מיליונים.

איפה תביא שתייה?

מדבר צחיח.

מאיפה תביא?

איך אפשר?

אנחנו בלי מזגן הולכים למות.

מי שיש לו היום אוטו בלי מזגן

זה גיהנא גיהנום.

פעם נסענו ככה כל הזמן.

היום מישהו יכול להיכנס לאוטו בלי מזגן?

הכל הולך בהתאם. אתה תעשה מזגן, יבוא חום יותר. אתה תעשה ככה איתך.

בקיצור,

הנקודה היא שברור ששם עם ישראל היה מושגח.

אומר פה,

בסוכות הושבתי את בני ישראל.

למה? למען.

ידעו.

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. מה פירוש?

כמו ששם הושבתי אותם

בצילה דמהימנותא בצל האמונה, גם פה עכשיו אתה מושגח בצל האמונה.

אותו דבר בדיוק.

סיפרנו פעם

שאחד החכמים,

ירד לו נתח

בשר מן השמיים כדי שהאריה שבא לאכול אותו, לטרוף אותו,

יהיה לו מה לאכול.

אז הוא אמר, הכפירים שואגים לטרף

ולבקש מלאכולם, למה שיאכל אותי?

אז הקדוש ברוך הוא הוריד לו נתח בשר לאריה, אריה אכל את זה והשאיר.

לקח את מה שהשאיר, והלך לחכמים, שאל, זה מותר לאכול או לא?

אמרו לו, מותר, מה שבא מן השמיים זה כשר.

הלך ואכל את זה.

אנחנו היינו עושים מסגרת, מזמינים עיתונאים,

או איזה מקפיאים את זה, שומרים את זה לדורות.

והוא אכל.

מה פירוש?

בשבילו, בשר שהוא ראה שירד מן השמיים,

זה בדיוק כמו שקונים באטליז.

זה מהשמיים וזה מהשמיים.

רק זה נכנסים לחנות, משלמים כסף,

וזה בלי כסף, משלחים לך משם. מי ששלח לפה, שלח לשם.

מי שממציא בשר, ממציא משם, מפה, זה אותו דבר.

דרגת האמונה שלו, שהכול זה שומר.

גם כל הניסים וגם הכול, זה הכול מושגח מאיתו יתברך.

אחרת איך הוא פנה לשם?

היה צריך לברוח.

הוא עומד ואומר, הכפירים,

שואגים לטרף ולבקש מהם לאכולם, אני לא ארוחת בוקר.

האריה בא, הוא רוצה לאכול, לא אני,

סליחה.

יש.

הארוחה תכף תגיע,

והקדוש ברוך הוא שומע לו, מוריד לו.

זה הדרגה של האנשים האלה.

בהגיע חג האסיף,

זמן בו כונסים את כל הפירות,

ולאחר שנתברך יבולו,

יכולה חס ושלום להתגנב בלבו מחשבה של ביטחון בעצמו.

יש לי כסף,

תראה כמה תבואה,

תראה כמה פירות האילן, תראה.

תראה כמה, מחסנים מלאים, שפע.

אז יכול להיכנס

מחשבת כוחי ועוצם ידי.

ואז השנה תהיה שנה מבורכת, אני בטוח.

יש לי, תראה, כמה מחסנים, יש לי אין.

על זה בא הקדוש ברוך הוא ואמר,

תבנה את הסוכה בבקשה מהגורן ומהיקב,

אבל מהפסולת של התבואה.

אתה בוטח כאילו עכשיו בתבואה ובפירות?

אתה רוצה שאני אהיה איתך? שאני אשכון איתך?

תיקח את הפסולת מהגורן והיקב, תשים את זה סוכה מעליך.

זה שוחך מעליך.

הכלום הזה,

הלא שווה הזה,

זה הסכך.

והמחיצות,

שיהיו מברזל, שיהיו מקרשים, שיהיו בלות, כל מיני קשקושים.

תעשה.

מקום כזה,

שאין בו שום דבר שאתה יכול להתגאות בו,

שום דבר שמראה על ביטחון ועל זה וזה,

שם אני אהיה.

בבית שלך אני לא נכנס.

שם יש כוחי ועוצם ידי.

אני רוצה איפה שאתה בוטח בי ולא בוטח בעצמך.

שם אני אגיע.

ואז אתה תבין שהגורן והיקב לא נותנים לאדם את השמירה.

זה שיש לך בבנק הרבה כסף,

זה לא אומר שום דבר.

אלא אפילו הפסולת

תוכל לשמש לך שמירה.

כי אנו יושבים בצלנו של הקדוש ברוך הוא,

והוא מחסה לנו,

בעל התבואה שלנו.

אז זאת אומרת, ברגע שאדם נכנס לסוכה,

סוכת שלום שהקדוש ברוך הוא פורס מעליו,

אז הוא שמור.

נאמר בזוהר

בעניין בריחת יעקב מעשיו.

בתחילה נתן לו מתנות.

כיוון דאו מקטרגה

אזל באי דורונה

והתפרש מניהו

בעק ותשבריכו למחדה בבנוי

מדכתיב יעקב נשא סוכותה

ואיבן לו בית

על כן קרא שם המקום סוכות

כיוון דיאתוה בסוכות

האיש תזיבומין מקטרגה

מקודשא בריכו חדי בבנוי

אחרי שנפטרים מהיצר הרע בראש השנה וביום הכיפורים

באה סוכות

כמו שיעקב אבינו

שרצה להבטיח את עצמו שלא יהיה כפוף ליצר הרע

לכן ברח לסוכות

ויעקב נשא סוכותה

איפה המקום הכי בטוח שאדם יכול לשמור זה בסוכות

מה זה סוכה?

זה הסמל של הביטחון בשם

זה המקום הכי רעוע, הכי פחות מוגן והכי חשוף לסכנה

ואם אתה בורח לשם אז על מי אתה בוטח? לא בסוכה

במי ששומר עליך

דוד המלך מתפלל

כי יצפנני בסוכות

מיום רעה יסתירני בסתר אהולו בצור ירום ממני

נפרש אה אבן עזרא

כי יצפנני בסוכו

הוא יצפנני

ושום אויב לא יוכל להגעת בהן

בצור ירום ממני

כי יהיה בסתר אהולו אז כאילו אני בצור מרומים בסלע

הגבוה

כשהקדוש ברוך הוא צופן אותי בסוכו

בדבר ערעי וקל

שלא מעניק לכאורה שום ביטחון, שם זה ממש צור ירום ממני

כאילו הוא הכניס אותי עכשיו להר הכי גבוה, לסלע הכי גבוה ושם אני שמור

ככה הוא אומר, הסוכו זה הבצור ירום ממני

אין יותר טוב

אם תהיה בצור, לא בטוח

אם תהיה בסוכו, כן בטוח

מה זה אומר?

ככל שאתה פחות תולה בכוחך, בשמירה העצמית, בכול

ככה אתה יותר שמור בהשגחת הבורא יתברך

דוד המלך הבין כי הסוכה היא מחווה כל כך טוב מפני כל דבר רע

עד שלא מצא הקדוש ברוך הוא מקום להחביאו אלא בו

כי יצפנני השם צפן אותי בסוכו, בסוכה שלו כמו שאומרים

עלינו לבאר מה סגולתה של הסוכה שבכוחה להציל מהיצר הרע ומקטרגים

ומבטיחה את האדם

נאמר ברעיה מהמנה

על הפסוק בסוכות ישבו שבעת ימים

וכיוון דת אחזאה דישראין יתווה ברזה דמהימנותה

ולא דחילו כלל

דהה מקטרגה את פרש מניהו

וכל מן דאיהו ברזה מהימנותה יטיב בסוכה

ישיבה בסוכה היא ישיבה בצל האמונה

למדנו שהיושב בסוכה האמיתי

הוא זה שיודע ומבין את המשמעות של הסוכה

מרגיש שהישיבה בסוכה נותנת לו חיזוק באמונה וביטחון

בסוכה מלמדת על השגחת השם יתברך

דוד המלך מבקש

אחת שאלתי מעת השם

שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלוי

מלך ישראל מוטלות עליו חובות של מלכות

לצאת למלחמה

לדאוג לפרנסת העם

אז איך הוא מבקש שבטי בבית השם?

זה לא הזנחה של כל ענייני המלכות?

אתה עוזב את כל המלכות והולך לבית המדרש?

איך תראה מלוכה שהמלך יושב כל היום בבית השם?

אז מי ינהל את ענייני הממלכה?

אלא הכוונה היא שדוד המלך רצה להרגיש תמיד שהוא בבית השם

כל מקום שהוא הלך

שהוא עמד

שעשה

כל המלחמות שערך

הרגיש הוא בצילו של הקדוש ברוך הוא

כל הבריאה צריכה להיות בבית השם

זוהי עבודת השם שלו לערוך מלחמות

ולשפוך דמים

ונחשב כעומד בבית המקדש ומקריב קורבנות ממש

כמו שכתוב על הפסוק לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת

אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך לפניי הם כקורבנות

זה הקורבנות אתה עובד לפניי מה שאתה עושה זה כמו מי שמקריב לפניי קורבן ועושה את רצוני

עושה נחת רוח לפניי מה שאתה עושה אפילו במלחמות והורג את האויבים

זה בשבילי קורבן

בשבילי זה נחשב חייך לפניי הם כקורבנות

זו בקשתו כי יצפנני בסוכו

העניין של ישיבה בסוכה

הוא להרגיש שנמצאים בבית השם בצילה דמהימנותה

עומדים תחת השגחת השם בתמידות

בסוכה צריך הרי להכניס את כל דרכי החיים

אכילה שינה וגם טיול

ועל ידי זה שמכניסים את מעגל החיים בקיום

מצוות סוכה

הסוכה מצילה מהמקטרג יצר הרע

כי איפה תופס אותנו יצר הרע? באגו

בביטחון העצמי

זאת אומרת בזה אנחנו מנותקים מהקדוש ברוך הוא כי אם אתה אומר אני יכול להסתדר בלי הקדוש ברוך הוא

אז למקטרג יש שליטה עליך

הוא רואה שאתה לא עם האדון

מתי כלם מפחד להתקרב אליך?

שהוא רואה מישהו שהולך ככה

שהוא מתיירא ממנו

לדוגמה אם אדם היה הולך עם אריה היה לו אריה והוא היה יכול ללכת עם האריה כל הזמן איזה חיה ובעל חיה מתקרב אליו?

לא אבל אם הוא נפרד מהאריה

הוא עומד לבד, כלם יקפוץ עליו

אם אתה הולך והשם מוציא לך מי יכול להתקרב? המקטרג לא יכול כי אם אתה דבוק בשם ואתה לא חי בזכות עצמך

אתה בלי האריה לא יוצא

ממילא אתה מושגח והיצר לא יכול עליך

אחרי שעברו ראש השנה ויום הכיפורים

שנאבקנו עם היצר הרע

איך מקטינים את שלטונו מאז והלאה?

איך?

הצלחנו להתמודד.

מה הלאה?

איך שומרים את כל השנה בכל הקבלות שקיבלנו מראש השנה מהכיפורים?

העצה היא להתחבא בסוכה.

מה זה סוכה?

זה בא לומר אין לי כלום,

אין לי שום דבר.

קצת ככה קשקושים פסולת,

כמה עצים וקרשים,

ושם זה המקום הכי בטוח.

פירושו,

כשאין לי כלום ואני לא סומך על כלום, אני סומך רק על הקב' ברוך הוא,

שם זו ההגנה הכי גדולה שלי.

אשרי איש

שלא אשכחך.

מה הסיבה שלא אשכחך? אשרי איש

שלא אשכחך.

נתחזק באמונה שבעתי השם נגדי תמיד.

נמצאים תעת צילו של הקב' ברוך הוא.

אז מה כתוב בהמשך? מימיני בל אמות ולא ייתני ליפול.

איך לוקחים את השבעיתיל כל השנה?

יש לנו גישה ישירה לשם

מאה פעמים ביום.

טניה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.

שנאמר ועתה ישראל מה השם שוער מעמקים נראה.

מה קרה במאה?

כדי לקבל יראת השם תמיד ולהרגיש בנוכחותו יתברך העצה, לפנות אליו ישירות מאה פעמים ביום.

ברוך אתה, הנה לדוגמה.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו,

מהלך העולם שהכל נהיה בדבורו.

אמן.

ראית?

זה היה פגישה עכשיו עם הקב'

פגישה.

והעצה לפנות אליו ישירות מאה פעמים ביום.

בלשון ברוך אתה,

פנייה בנוכח, הוא פועל לפנינו.

כשמברכים וחושבים על מילות הברכה,

בפרט שאתה אומר שהכל נהיה בדברו,

אז שום דבר לא נעשה בדברך.

שום דבר לא נעשה על ידי אנשים. הכל נהיה בדברו.

מה אתה צריך עוד יותר? אמרת עכשיו את הכול.

כשמברכים וחושבים על מילות הברכה מרגישים בכך.

אני עומד לפני הקדוש ברוך הוא

שהוא מקור הברכות

להבין ולהכיר שהכל מהקדוש ברוך הוא.

אם זה ברכת הנהנין,

על ידי הברכה מבין שזה לא שלו,

אלא שההנאה ניתנת לו מהקדוש ברוך הוא.

המוציא לחם מן הארץ.

הקדוש ברוך הוא המוציא לחם.

לא אתה עיקר ששמת, מה עשית וזה.

לא בעל התבואה, לא האופה ולא המוכר.

אלה רק צינורות להביא את הלחם.

אבל הקדוש ברוך הוא הוא שמוציא לחם מהארץ.

שהכל נהיה בדברו.

הוא ממציא הכול.

הוא הכין את האופה והוא הכין את המוכר והוא הכין לך את כולם.

אחרת לא היה לך.

וכל הברכה הזאת היא הכרה שהשם יתברך

הוא מקור השפע.

זה לא רק נטילת רשות שלא להיות גזלן ולברך.

זה הכרה במציאותו יתברך ובהשגחתו שהביא לי את זה עד פה לשתות.

עם כל התהליך הארוך.

חברה שלמה בעולם

עושה תה,

הולכת וזה וזה, משתגעת באלפי עובדים והכל והכל בשביל שאני אשים בסוף את הסנס

פעם אחת.

ואפילו אני לא שם אותו.

מיכאל, שיהיה בריא,

שם לי את הסנס פה,

עשה הכול וחרווה והביא עד לפה והכל.

מה עוד אתה יכול לבקש? תגיד, מה עוד אתה יכול לבקש?

ולא די בזה, אלא צריך להכיר שאנו מקבלים את השפע ממלך העולם.

ומי דואג לך ישירות?

לא איזה אחד, אתה מבין, איזה שוליה.

מלכו של עולם

באנו עבדיו.

כל ברכה שאין בה מלכות

אינה ברכה.

יסוד גדול נאמר כאן. גם לאחר שאתה מכיר,

שאתה מקבל ולוקח מהקדוש ברוך הוא,

עדיין צריך לדעת להכיר.

כי כל דבר שאני מקבל, אני לא מקבל סתם,

אלא שאני עבד השם,

ומקבל זאת ממלך העולם.

הואיל באנו עבדיו,

לכן אנחנו מקבלים ממנו.

כך זה בברכת הנהנין, וכך בברכת המצוות.

אשר קדישנו במצוותיו,

אשר קדישנו במצוותיו, וקרבתנו מלכנו לעבודתך.

השייכות שלנו במצוות היא בגלל שזה מלך

באנו עבדיו.

ברכת השבח,

גם היא, כעבד המשבח את מלכו,

שאם לא כן, כצד רשאים אנחנו בכלל לשבחו.

אלא כיוון שרצה בנו כעבדיו,

והוא מלכנו, אנחנו ממליכים אותו.

זוהי המלכות התמונה בכל ברכה.

כשמדברים ישירות אל הקדוש ברוך הוא ואומרים לו, אתה,

הרי עומדים כעבד לפני המלך,

ובזה מקבלים מלכותו.

יהודי שמברך מאה ברכות בכל יום,

יש לו מאה פעמים ביום אפשרות לשבעיתי השם,

וזה מחזק את מימיני בלעימות.

עצה גדולה נתנו לנו חכמים לחזק את הימין.

כל מאבק שאנו מנצחים בו מחזק יותר את המימיני בלעימות.

אז למדנו יסוד גדול,

שבעיתי השם לנגדי תמיד

כי מימיני בלעימות. הקדוש ברוך הוא יכול להיות לימיני.

ואז אם אני בהכרה שלמה לכל זה,

השם מנסה את האדם שלא יצטרך עיניים ולא אוזניים ולא לשון ולא מעשים ולא כלום,

הכל יכיר לו, יבין לו, יכין לו, יסדר לו,

ולא יצטרך לראות כלום.

הרב הסביר את בעלת הסוכה, שהיא כל כך נפלאה,

ששומרת על האדם ומזכירה לו ש...