יונה במעי הדגה חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

איריס עמליה בת גליה גולדה תזכה לרפואה שלמה בגוף ובנפש

ברכה והצלחה בכל עניינים תשובה שלמה ונחל מכל יוצאי חלציה בבריאות שלמה ואיתנה ושפע גדול אמן

יונה במעי הדגה חלק ג'

ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני אדוני וירד יפוא וימצא אונייה

בא תרשיש וייתן שכרה וירד בא לבוא

עממהם תרשישה מלפני אדוני

במלאכים א' יט'

כתוב ויאמר צבע עמדת בהר לפני אדוני והנה אדוני עובר

ברוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלחים לפני אדוני

לא ברוח אדוני

ואחר הרוח רעש לא ברעש אדוני

ואחר הרעש אש לא באש אדוני ואחר האש קול דממה דקה

המדרש ירקוד שמעוני אומר אמר רב הונא שלוש רוחות

על ידי שיצאו שלא במשקל כמעט

שהיה עולם חרב

ואלו הם אחד בימי יונה,

אחד בימי איוב ואחד בימי אליהו.

ונראה הכוונה על פי דברי הכתב סופר,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

בתשובה בחלק אורחי עם סימן כ',

לפרש את הפסוק בתהילים כ' יט',

עת לעשות לאדוני הפרו תורתך.

יש פורקי עול

האומרים

לא כל העיתים והזמנים שווים לשמור כל מצוות התורה.

לדעתם

יש להתיר כמה דברים שהיו אסורים בימי קדם או לבטל כמה מצוות ומנהגים קדמונים לפי המקום והזמן. דפורמים בקיצור.

כי על ידי זה מתקיים התורה ולא תשכח.

אבל האמת יורה דרכו כי תורתנו הקדושה נצחית וניתנה לכל זמן ועת.

וזאת התורה לא תהא מוחלפת לעולם.

ואומרים עת לעשות לה' הכוונה לא לעשות.

עת לעשות לה' יש לשנות.

חס וחלילה דברים מן התורה לפי העת והזמן

בטענה שלשם שמיים כביכול

אלה הפרו תורתך

הם מפירה תורה ואין בדברי ממש

כל חפצם ורצונם להפר ולבטל התורה הקדושה חס וחלילה

והיא לא תצלח

והנה ידוע כי רוח, רוח הזמן קוראים לזה

זה רומז על השתנות מהלכי המחשבה והדעה בין בני אדם

וכן

כל אדם בעצמו משנה דעתו לפעמים מזמן לזמן

אמרו חכמים בסוטה ג' אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות אז רואה מתחלפת הרוח

וכן אמרו בתנחומה

על הפסוק יפקוד אדוני אלוהי הרוחות לכל בשר

אמר לפניו

משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

גלו וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד

דה אינן דומין זה לזה

מנה עליהם מנהיג

שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו

הרי שהרוח מורה על דעות בני אדם

אבל כל עוד שהרוחות הללו מנשבות במשקל ובמידה

אין בהן כוח להזיק ולחבל

אבל בשלושה זמנים הללו יצאו הרוחות שלא במשקל וכמעט שהיה העולם חרב חס וחלילה

כמו שנבאר

בימיו של יונה הנביא

כאשר ברח באונייה תרשישה

ולא עשה כדבר השם אליו להוכיח את אנשי ננבהם

אמרו חכמים בתנחומה פרשת ויקרא סימן חטא

יונה דן בינו לבין עצמו ואמר

יודע אני שהגויים קרובי תשובה הם

ויעשו תשובה

ויהיה רוגזו של הקדוש ברוך הוא על ישראל

שיאמר הקדוש ברוך הוא הגויים שלא נתתי להם חוקים ומשפטים

בעת שאני גוזר עליהם גזרה והם יודעים מיד הם שווים

וישראל לא כן

שבכל עת אני שולח להם נביאי והם קשה עורף

ולפיכך ויהי קצף גדול

ולכאורה מנתה מה שאלת על דעתו של יונה הנביא לא אמר כזאת

שהגויים קרובי תשובה הם יותר מישראל?

הלא בכל דור ודור

רצינו שהיו רבים מבני ישראל שומעים לנביאי השם ומטיבים אורחותיהם

ואפילו בימי אחאב

נשתיירו שבעת אלפים מבני ישראל שלא קרחו לבעל.

יא ביי ביי.

מכל ביי וואי וואי.

יש אומרים שזה מה שיהיה בסוף גם איתנו ויש אומרים אפילו פחות.

אבל ייתכן,

ייתכן אומר הרב יוסף צבי דושינסקי

הגאיבד של עאידה חריידיס

אבל ייתכן שיונה ראה ברוח קודשו את ירידת הדורות אצל עם ישראל

חזה את השינוי והפער העצום בין דור אחד למשנהו

עד כדי כך

כי גם אם האבות הם המטיבי לכת ושומעים לכל דברי הנביא

אבל בניהם אחריהם כבר מורידים עליהם עדיי הר חורב בכל סממן של יהדות

ומתנכרים בריש גלי לשורש מחצבתם

ואינם הולכים ברוח אבותיהם כפי שחינכו והדריכו בקטנותם

וכל החינוך שהושקע בהם ברוב עמל ויזע כאבק פורח באוויר

וברוח מצויה אל עבר מעמקי תהום ושאול תחתית

רחמנא לצלן ועל כן חשש

שלא ישלח הקדוש ברוך הוא רוגזו על ישראל חס וחלילה

זה התירוץ שהוא מוצא איך עלתה על ליבו של יונה לחשוש חשש זה

אז הוא אומר כנראה שהוא ראה כבר את ההבדלים בין דור לדור

כן כמו שהגיעו מהטמון

הגיעו עם פאות והגיעו עם כובע כזה כמו שלי הגיעו לפה ירדו לכיפה

מכיפה לקיפונת

ומקיפונת

זהו

הלכו לאוניברסיטה ומשם כבר ההמשך ידוע

טוב עכשיו

אומר הגאון רבי יצחק אליהו לנדה

שהוא היה מגיד משרים ומוץ בווילנה

ואדוני הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים

‫הוא נהיה חישבה לאיש שווה.

‫לאיש אחד היה בן יחיד,

‫רך וענוג,

‫אבל נבער מדעת.

‫גנב מאביו שעון.

‫פחד להחזיק אותו אצלו,

‫החביאו אצל אחד מחבריו.

‫האבא הבין שהנער גנב,

‫פחד לשפוך זעמו עליו,

‫כי הוא רך וענוג,

‫ואולי מהפחד יעשה רע על עצמו,

‫לכן ויהי כמחריש.

‫ויהי היום

וישבו חבריו יחד,

‫ובתוכם הבן הרך וענוג.

‫גם החבר שהגניבה הייתה אצלו,

‫והאבא

מילא את שפתיו בזעם,

‫ושפך חמתו על הנערים,

‫ואמר,

‫חוץ מכם אף אחד לא נמצא בביתי.

‫לכן אין ספק שהגניבה פה תחת ידכם.

‫אחפש בכליכם

עד אשר אמצא הגניבה.

‫וואו,

הנער נבהל.

‫אמר, בטח הוא יודע שזה אני, ‫אבל הוא לא רוצה להפחיד אותי.

‫וואי וואי וואי, והוא מבין ‫שאני שמתי את זה אצל אחד החברים.

‫ועכשיו אם הוא יגלה פה,

‫כמו שאומרים ביידיש פדיחס,

‫ולכן אני אהיה לבוז וגם רעי,

‫אז לכן לקח בשקט מהחברת הזה ‫והחזיר את זה לרשות אביו, ‫להשקיט את הסערה שהתרחשה.

‫על דרך זה,

‫כאשר יונה עשה תחבולה לברוח מלפני ה',

‫כאילו מעלים דעת על יונה,

‫נחבא באונייה הולכת אל הים,

‫הבורא יתברך, חס עליו, ‫לא להוכיח אותו על פניו, כמו שאומרים,

‫שלא טוב עשה,

‫אולי ירע לבבו ויהיה צר לו.

‫לכן הקים השם סערת הזעם, כאילו, על הים,

‫כי הים מחביא עכשיו את הגניבה ברשותו.

והאונייה שומעת את כל סערת הרוח,

חשבה שבשלה הסער הזה,

שהיא תישבר ותטביע את יונה.

לכן עשתה תחבולה להשיב את יונה אל השם וכו'.

זהו, והשם הטיל רוח גדולה אל הים,

בגלל שהים מעביר את הגניבה, כאילו את הגנוב, את יונה,

מעבירים דרך,

ויהי סער גדול בים.

והים ידע באמת שתחת רשותו נמצא יונה, לכן הסתער מאוד.

וואי, פה נמצא גניבה, כאילו.

והאונייה חשבה כי הסער בא בשביל להישבר, שהיא תישבר.

לכן עשתה תחבולות לסבב השבת יונה למקומו,

ואז מדויק המליצה חשבה להישבר.

היה צריך להגיד, חשבה שתישבר,

אבל היא חשבה להישבר, לכן היא פלטה אותו החוצה וכולי.

טוב, זה הגאון רבי יצחק אליהו לנדה,

והרב דוד פיינשטיין, הבן של הרב משה פיינשטיין, זכר צדיק וברכה,

הוא היה מיטיב תא תפארת ירושלים בניו יורק,

לגדולי הפוסקים ב-United States of America.

אז הוא אומר גם כן על הפסוק הזה,

אבא,

הרב משה פיינשטיין, היה אומר

שאבריסקל רוב

הרחיב בזה.

כתוב ביונה,

ויהי סער גדול בים והאונייה חשבה להישבר,

ויאמר עליהם שאוני והטילוני אל הים,

יישתוק הים מעליכם,

כי יודע אני בשלי הסער הגדול הזה עליכם.

לא מובן.

אמנם יונה הנביא עובר עתה עבירה,

אבל הרי כולם שם עובדים עבודה זרה, עבודת כוכבים ומזלות.

אז ייתכן שהסער הוא בשלהם.

למה אומר יונה בשלי,

הסער הגדול הזה?

למה?

אומר אבריסקל רואים מפה שכל מה שנעשה בעולם זה סביב הבני תורה.

אם האונייה חשבה להישבר,

זה לא מפני כשהגויים חוטאים,

אלא בגלל חטאים של בני התורה.

אם יש בעולם צרות,

זה בעיקר שטובעים הבני תורה.

אנחנו חושבים שהעולם גדול ויש בו

כמה בני תורה.

אה,

מחשבה זו אינה נכונה.

כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה,

שיצבת דווקא לאלה.

כלשון רבנו יונה בפירושו לעבוד פרק ג' משנה יד.

בכל הדברים אשר תחת השמיים כולם סיבה לסיבה לצורכי משמשי התורה.

תמו וכל השאר.

כל העולם

ובשביל כמה אנשים שלומדים תורה. זה כל העולם.

לכן אומרים, האוילום אומר. מי זה האוילום אומר? זה בני התורה, עולם התורה.

ישנם אנשים ששואלים בשביל מה צריך את אלו שעוסקים בתורה? מה תרומתם?

נו, יצאו מהם רבנים, דיינים, נאיחא.

אבל אלה שלומדים בכולל,

מה יצא מהם?

אם הם לא היו רבונים או דיונים?

טעות גדולה היא.

השם ברא את העולם אך ורק למטרה הזו,

כדי שהאברכים ישבו בכולל וילמדו תורה.

זו המטרה של בריאת העולם.

זה התכלית של העולם הזה ושל כל העולמות כולם, גם עליונים וגם תחתונים.

הכול בשביל שישראל יעסקו בתורה.

בראשית ברא אלוהים, בשביל הראשית

בשביל עם ישראל שנקראים ראשית שעסקו בתורה.

המילה הראשונה לפני שמתארים את הבריאה

אומרת את המטרה של הבריאה.

בראשית, בזכות הראשית ישראל, ראשית תבואתו,

בזכות התורה שנקראת

קנני ראשית דרכו של התורה וישראל,

נבראה בריאה וזו המטרה שישראל יעסקו בתורה.

אז כל מה שקורה

זה בני התורה.

לכן הוא אמר בשלי, הסער הזה.

הוא יכול להאשים אותם, אז יש להם עבירות מכאן להודעה חדשה.

זה אומר הרב דוד פיינשטיין בשם אביו, שאמר בשם בריסקר.

והגאון הקדוש רבי אברהם ורבי חייא הנשיא,

חכם קדמון מגדולי ברצלונה בספרד בתקופת הראשונים,

הוא כותב על הפסוק ויקרב אליו רב החובל ויאמר לו מלאך נרדם קום קרא אל אלוהיך אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נובד.

אז הוא אומר עליו רב החובל הזה היה חכם

אמר לו מלאך נרדם

מה אתה שוכב?

אין לך פחד?

מה אתה בוטע בצדקתך וטומתך שהמקום ירחם עליך?

חייבת לקום לבקש רחמים להחיש ישועה קום קרא אל אלוהיך

אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נובד.

ויאות אמר לו

כי כל העומד בעולם הזה בצער ובצרה בתפילתו יכול להינצל מצערו

כך כתוב

ומכל סורדה ומסילה.

זאת אומרת כשצועקים השם שומע

אז אם יש צרה אתה לא יכול לשכב, אתה לא יכול להירדם.

אתה צריך לקום ולקרוא לאלוהיך.

רב חובל חכם היה.

לא רק הוא היה חכם,

אתם תשמעו דברים שקשה להאמינם,

אבל תכף נראה.

עכשיו הגאון הקדוש רבי אליהו בן חיים, הרענח,

הוא היה דיין מצוין,

רב מובהק מופת הדור בהדור הראש גולת אריאל,

הרב הראשי של קושטה בטורקיה.

שאלו אותו ויאמרו אליו,

אגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו,

מה מלאכתך ומאין תבוא,

מה ארצך ואם מזה עמדת.

ארבע שאלות.

אבל זה הם שואלים אותו אחרי שהפילו גורלות ויפול הגורל על יונה.

מה הם מוציאים לעזה לגורלות? הם לא מאמינים בגורל? בשביל מה עשיתם גורל? יצא לכם מי אשם.

אז מה אתם שואלים עוד שאלות אחרי זה?

ממלאכתך מאין

תבואו, לא צריך את כל השאלות.

ומה הוא עונה להם? עברי אנוכי. איזה תשובה זה על כל אלה?

אבל נראה

כנהיות האנשים ההם הקראו איש אל אלוהיו,

וגם הטילו את הכלים שבספינה לים להקל מעליהם.

הכלים לא מחמידים כל כך

על הספינה, שאם אתה זורק כמה כלים, נו, אז מה, בשביל זה...

אבל הייתה כוונה ככה.

על דרך שאמרו בגמרא,

בפרק הספינה באי תתדה אמר לה,

רפאפא תטבע ארבה ליטרו מיני.

זאת אומרת, גם כן היה שם עניין של תביעת ספינה.

גם יונה היה בירכתי הספינה שוכב נרדם כמת.

באופן שאם הייתה כאן איזו גזירה רעה מצד המזל,

הייתה מתבטלת.

על כן שאלו בשביל מי הרעה הזאת? כלומר,

מי הגורם לנו את כל זה?

מה מלאכתך?

כי האלות, הקללות, הצרות, באות לאדם לפי המידות

שהוא מודד.

זאת אומרת, מה מלאכתך?

אולי אתה בעיסוקים שלך? אתה גורם שיתרגש עלינו הים.

ואז הוא האשים להם, עברי אנוכי.

כלומר, כי לא יצדק אצלי שום דבר מהדברים שאתם חושדים בי,

שזה מסיבת המקום, מסיבת המלאכה, מסיבת...

אלא את אלוהי השמיים אני ירא.

ואז בעצם הוא אומר להם, לא, לא, לא.

אין לי שום בעיה מכל מה שאתם חושדים, שזה הסיבות,

אבל יש פה חשבון שאני ברחתי מהקדוש ברוך הוא, כי הוא הודיע להם שהוא ברח מהשם.

וזה מה שהוא ענה להם.

לא מהסיבות שאתם חושבים. זאת אומרת, הם רצו לברר מה הסיבה שגרמה.

מה חשוב להם כל כך? כשהסיבה גרמה, כבר אתם יודעים מי בעצם זה, אז מה הסיבה?

אבל תראו, הם לא היו אנשים פשוטים בכלל.

עוד,

יש להקשות.

למה אמר הפסוק שהם יראו,

ויראו האנשים עירה גדולה?

אחרי שהוא אמר שהוא עברי אנוכי,

כתוב שהם יראו.

לא קודם.

אחרי שהוא אמר עברי אנוכי.

נראה לומר שכמונת הפסוק

שהורה למה שאמרו בגמרא ביבמות שכל דבר שבעולם אינו מתברך אלא בשביל ישראל.

וכתוב כל גוי הארץ לרבות אפילו ספינה שבים

הבאות מגליה לאספמיה

אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.

זאת אומרת כל אלה שתקועות בהורמות זה

בגלל ישראל ואלה שהצליחו לעבור בגלל ישראל.

כנראה למדו יותר טוב באותו יום

וכן הלאה.

ולכן כשראו ושמעו שהוא יהודי איש עברי חשבו שאם היה איש יהודי כשר בוודאי הוא ניצול עם הספינה כי ככה כתובים במות.

וכיוון שראו שההפך הוא

והאונייה חשבה להישבר יראו יראה גדולה

בוודאי החטא שלו חטא גדול

כי אם הוא עברי במקום שהוא יציל אותם הוא גרם להם כזאת סכנה.

זה דרך אחת למה הם יראו אחרי שהוא אמר שהוא עברי.

או על דרך אחרת

שזה גמרא ביבמות גם כן אמר מלעזר בר אבינה אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל.

אז לא רק הברכות באות,

גם הפורענות שנאמר הכרדתי גויים נשמו פינותם

וכל זה בשביל מה הקדוש ברוך הוא עושה את זה בגויים?

אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר.

זאת אומרת אבא מצליף עם החגורה על השולחן סלח

שישמע אם זה יהיה בעור וואי וואי וואי

אז הקדוש ברוך הוא נותן מכה בגויים

הוא אומר זה יכולתי לעשות בכם הנה תראו מה אני מסוגל לעשות, תראו ממני.

וכתבו התוספות בשביל ישראל ליראם כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עם הגויים ואתה רואה את כל האסונות זה לירא את היהודים

כדי שיחזרו בתשובה.

לכן על פי זה כשהם שמעו שהוא איש יהודי ולכן חשבו שבוודאי בעבורו באו הפורענויות

כל הפורענו בשביל שהוא יחזור בתשובה

ולכן יראו אנשים מיראה גדולה ויאמרו להם מה זאת עשית?

יעני מה כבר יכולת לעשות שבגללך באה הפורענות כי אתה איש יהודי

וכל זה כדי שתחזור בתשובה?

כל זה בא עלינו בשבילך בשבילנו?

זה אומר הגדולה.

גאון רבי אברהם הכהן רפופורט

מפורסם בדורו

מקריית קודש לבוב והוא התלמיד של אסמא

מגאוני קשישאי.

עכשיו

הגאון הקדוש רבי חיים פלאג'י אומר

הם חששו ויאמרו אליו אגידם לנו באשר למי הרעה הזאת לנו

מה מלאכתך וכו'.

אולי העסק שלו עם נשים

או כמו שכתוב מישהו ממנות ליסטים

והחטא גורם

שואלים אותו עוד ומאין תבוא

וואי וואי וואי

ובעניין שפירש הרדב״ז

ועיין בפני דוד פרסות וחוקותיי ויקרא כו״מ״ה וזכרתי את בריתי יעקב

שאם אבותיו רשעים גורמים לבנים שיהיו כמוהם

והם גרמא

ועוד שאלו מה ארצך

כמו שכתוב שם והארץ אזכור

שהמקום גורם

להיות המחשים מקולקלים

ומאיזה עמתה

שישראל יש בהם וגבר ישראל

וואי וואי וואי ואילו שאר אומות אכזרים ופסולים

וכל מומרה יימצא בהם וגבר זה גמילות חסדים בישנים רחמנים וגבר ישראל

על זה הוא השיב להם חברי אנוכי אני מזרע אברהם אבינו אברהם החברי

וכל המרחם על הבריות בידו אשר מזרעו של אברהם אבינו

ומרחמים על המן השמיים

וגם על חשש שהחטא גורם כמו שכתוב ויהיה רע יעקב שמא יגרום החטא

ואבותיי או המקום שאני דר גורם כל זה דל מאה אחת תוציאו את זה מהמחשבה שלכם זה בכלל לא לא לא לא לא לא לא

למה?

כי את אדוני רואה שמיים אני אראה

אשר עשה את הים ואת היבשה מה אתם חושבים שאני לא יודע מה שאני עושה? אני לא יודע מי זה אלוהים?

מה כוחו? מה?

ולט בי חשש שעוונותי תואלה אלא יש סיבה גדולה בדבר

אני דואג

שלא יקרה

פטרוג על עם ישראל.

אבל זה,

יש פה משהו נפלא.

הגאון רבי משה ריבלין אומר,

אחרי שהוא אמר להם את זה,

שהוא עברי והוא ירא את האלוקים,

ויראו האנשים מראה גדולה ואמרו להם מה זאת עשית?

מה זאת עשית?

כי ידעו האנשים, כי מלפני השם הוא בורח,

כי הגיד להם.

כי ידעו, כי הגיד להם.

מה ידיעה שייך בשמיעה?

אם שמעתם שהוא יגיד לכם, אז הם שמעו.

הוא אמר להם.

למה צריך להגיד, כי ידעו?

מה הם ידעו? איזה ידיעה

נוספה להם בזה שהם שמעו

שהוא יגיד להם שהוא בורח?

היה צריך להגיד, כי שמעו.

וקשה, למה לא הזכיר בפסוק בפירוש שהוא אמר להם?

רק כתוב שהם ידעו כי הוא יגיד להם, אבל את הסיפור שהוא יגיד להם לא שומעים שכתוב בפסוק.

ואחר כך היה צריך לומר וידעו האנשים.

מה זה וידעו? שהבינו שזה אמת.

ידיעה זה שהם מרירוב זה אמת.

איך יודעים?

איך יודעים אם הוא אומר אמת שהוא בורח ולא בורח?

איך יודעים?

תשמעו דבר מדהים.

ונראה, אומר הגאון רבי משה ריבלין,

שהוא היה מגידולי בית מדרשו של הגאון מווילנה,

המגן משקרוב.

הוא אומר ככה, בספר חובת הלבבות

יש שם מעשה בחסיד אחד שהיה הולך לעסקיו,

מצאו עובד הצלמים, שם כתוב המגושי.

שאל אותו החסיד, לאן אתה הולך?

אמר לו, אני הולך לעבוד את הצלמים.

אמר לו, החסיד, כמה שכה לאיש הזה?

למי הוא עובד?

שאל אותו, עובד צלמים, ואתה, לאן אתה הולך?

אמר לו, אני הולך לעשות דרכי לפרנס אותי ואנשי ביתי.

האשים לו עובד צלמים, את מי אתה עובד?

אמר לו, אני עובד את השם אשר עשה שמיים בארץ.

השיב לו, עובד צלמים, מעשיך סותרים את דבריך.

בוודאי השם יתברך שאתה ירא מפניו, היה מפרנס אותך בעירך, לא?

וחזר אותו חסיד מארצות הברית לישראל, אה, חזר...

לביתו לשלום, והשם היה בעזרו.

וזה מטורט.

כשהגיד להם שהוא עברי,

ושהוא ירא את השם אלוהי השמיים שעשה את הים ביבשה,

אז למה לא ללכת בימים במקומות של סכנות?

היה לו לבטוח בשם אלוהיו שהזמין לו פרנסה בבית.

כי הוא אומר שהוא ירא את השם,

אז ודאי שלא לעניין פרנסה הוא הולך.

כי אם לעניין פרנסה אתה מאמין ששלו זה השמיים והארץ והים והכל,

בשביל מה היית נוסע לפרנסה?

היית נשאר בבית.

מזה הם ידעו שהוא בורח.

יפה או לא יפה?

יפה מאוד.

הם מפלפלים שם באונייה.

זה לא נהיה סתם.

איי איי איי. עכשיו זה עכשיו ה...

תקשיבו.

עכשיו כל הפסוקים.

נמשיך אחרי זה. ויאמר אליו.

ויאמרו אליו, מה נעשה לך?

וישתוק הים מעלינו.

כי הים הולך וסוער.

ויאמר עליהם שאוני והטילוני.

הטילוני. למה שאוני ו...

עוד דקה של חיים.

שאוני והטילוני. מה אפשר להספיק?

אפשר לחזור בתשובה? אפשר לייחד את השם? אצלנו.

שאוני והטילוני.

שאוני והטילוני לים וישתוק הים מעליכם.

כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם.

ויחתרו אנשים להשיב אל היבשה.

הם לא זורקים אותו ישר. הם מנסים בכל אופן להגיע ליבשה.

ולא יכולו.

כי הים הולך וסוער עליהם.

ויקראו אל אדוני.

ויאמרו אנא אדוני.

אל נא נאבדה בנפש האיש הזה.

ואל תיתן עלינו דם נקי.

כי אתה אדוני.

כאשר חפצת עשית.

פשש. מה זה הדיבורים האלה?

עכשיו אומר את זה לא יאומן כי יסופר הגאון הקדוש רבי יהוו ישראל.

מופת הדור עמוד ההוראה עוקר ההרים. דיינר ה...

בא אמר הגדול עיר וקדיש אין בית דין דאלכסנדריה במצרים

תשמעו מה הוא אומר איזה חכמים איזה חכמים לא יאומן

בפרק הגוזל בבא קמא צדיק חיר

כתוב אז זורק מטבע של חברו לים הגדול פטור

מה היא טעמה?

אמר המנח קמח

אי בעט שקלה בהן נאמין ליהם בצלולין

אבל שקלה בידי מגזל גז ל...

אז כתוב שם מי שזרק

בהדיפה

לא תפס בידיו את המטבע הדף את זה לים ונפל המטבע לים

ופטור מלשלם

מה הטעם?

הוא אומר הנה איזה מונח פה על ידך רואים את המטבע

אם אתה רוצה תוציא אותו, אתה לא יכול להוציא, תביא עמודאי שייצר זה וזה

זה מדובר במים צלולין

אבל אם שקלה בידי לקח את המטבע ביד וזרק

זה נקרא שהוא גזלן והוא החייב

עד פה

ועוד

בלבמות קכ א' תנור הבנן

נפל למים

בין שיש להם סוף,

בין שאין להם סוף, אשתו אסורה

זאת אומרת אם בן אדם נפל למים

לא יודע עם מה קרה איתו

אז עכשיו יש מים שיש להם סוף זאת אומרת אתה רואה את כל הקצוות של זה כמו נגיד אגם

ויש מים שאין להם סוף כמו אוקיינוס

עכשיו אתה לא רואה את הגופה אתה לא רואה את הבן אדם אתה לא רואה כלום

מה הדין של אשתו כתוב אסורה דברי רבי מאיר

חוסר בין מים שיש להם סוף בין אין להם סוף

החכמים אומרים מים שיש להם סוף אשתו מותרת

מה נפל לאוקיינוס אשתו מותרת אם אתה לא מוצא גופה ולא מוצא כלום

אשתו מותרת

מה אמרתי?

סליחה, מים שיש להם סוף, סליחה.

חכמים אומרים מים שיש להם סוף אשתו מותרת

ושאין להם סוף אשתו אסורה איך ידמה מים שיש להם סוף וכולי.

טוב

עוד אומרים טניה אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה

וראיתי ספינה שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבא זה היה רבי עקיבא בפנים.

כשעניתי ביבשה, בא וישב ודן לפניי בהלכה, אה,

אה.

אמרתי לו, מני, מי הלכה?

אמרתי, דף של ספינה, היה קרש, התפרקה הספינה לגמרי, הוא נאחז בזה.

אמרתי, באותה שעה, רבן גמליאל אומר,

כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף,

מותרת.

מים שאין להם סוף,

היא אסורה.

זאת אומרת, יכול להיות שהוא ניצל במים,

לא הפוך,

לא הפוך.

מים שאין להם סוף,

היא אסורה.

למה?

אפשר שהוא חי,

במים שאין להם סוף, באוקיינוס.

אפשר שהוא חי, למה? מה היה עם רבי עקיבא? במים שאין להם סוף.

והנה הוא יצא.

זאת אומרת, אתה לא יודע מה קורה,

איך יפלוט אותו הים, איך זה, הוא ימצא משהו, יקרה ככה, לא יודע, יבלע אותו דג, יחזירו אותו שם,

לא, ככה אמרו.

עכשיו, זה מה שהם אמרו, מה הם אמרו עכשיו, אלה? תשמעו, תשמעו, אלה בספינה.

אומרים, צר לנו

דיאמרת

בישלמה שמיטתו בידי אדם ארגנוך.

דרמשת דבידי שמיים,

מה נעשה?

וצריך תחבולה שלא להטיל אותך מיד בים. דידינא דגרמא היא.

זאת אומרת,

אם אנחנו הורגים אותך ואנחנו בידיים הורגים,

זה נקרא הריגה, אנחנו הרגנו.

אבל אם זה בידי שמיים, זאת אומרת, אנחנו נשליך

ואז השמיים יחליטו, יחיה, לא יחיה וכל מיני דברים כאלה.

מה נעשה?

צריך תחבולה שלא להטיל אותך מיד בים.

למה זה דינא דגרמא? זה ודאי. כאילו אתה גורם, אתה גרנטה למיטה שלו.

זה לא גרומה,

זה גרמי, זה יותר.

אלא בעניין דחיפה.

ואפילו דחיפה אנחנו חוששים.

וגם זה רפי אביעדן.

דהא טבעה קאה, זאת אומרת המטבע, ככה מפרשים,

המטבעה קיימת,

אז אפשר להוציא אותה.

וצריך,

פה כתוב בית דין עמידה, ויש, ראיתי שאומרים שזה צריך בר עמודה, צריך צוללן.

אבל לא חנכה.

פה אנחנו לא, זה לא כמו מטבע במקום צלול שאפשר לקאה,

ואתה יכול לרדת שם עם צוללן ולהוציא את המטבע,

ואז בסדר, אז אתה פטור, אתה לא חייב, כי אם יש מים צלולים במטבע שם,

אתה רוצה לקחת את זה, שקל, יאללה, לך תיקח את זה.

אתה לא יודע לשחות, תוריד מישהו, אבל הנה המטבע פה.

זה כשהודפים, כאילו, אבל לא כשלוקחים ביד.

אז הם אומרים, אבל לא חנכה.

פה זה לא, זה לא צלולים, והנה הוא, וזה, זה.

ואיך נתחייב?

אז הם לא רוצים להתחייב.

אז לכן הם אמרו, מה נעשה לך?

אנחנו חוששים משום שליחות יד.

ויאמר עליהם, שאוני והטילוני לים, ואל תחושו.

אל תחושו, כי לא כל הנופל בים בחזקת מת.

לא כל מי שנופל בים הוא בחזקת מת.

אדרבה, חזקתי לחיים.

אדרבה.

החזקה היא שאני אשאר בחיים. בקודשא בריך הוא דעביד דילה.

הקדוש ברוך הוא עשה את שלו.

וכל שכן, כי יודע אני כי בשלי השער הגדול הזה עליכם.

זאת אומרת, אני השם, אין בי אתכם כלום, שום אשמח.

ועטעננמי דקיימלן בירושלמי חד.

ופה אנחנו נצרכים למה שכתוב שם בגמרא.

גוי אחד שאמר לעשרה, תנו מכם אחד,

כולם יהרגו ולא ייתנו.

בא גוי,

קבוצה של יהודים, תביאו לי אחד הנרוצה להרוג אותו,

אסור למסור אף אחד.

אף אחד. ימותו כולם אפילו.

אף אחד. אבל אם הוא ייחד מישהו,

ואמר אני רוצה את זה,

אז זה מותר למסור את הבן אדם שהוא ייחד אותו.

כי על כן, אמרג, הם אמרו,

אל נא אדוני, אל נא נובדה בנפש האיש הזה,

ואל תיתן עלינו דם נקי.

למה? כי אם נעשה בו מעשה,

כי אתה אדוני.

אשר חפצת עשית בידך היכולת להציל ממצולות ימים ואין זה משלנו

ועם כל זה ויראו אנשים יראה גדולה

וידרו נדרים על דרך מזבח כפרה לא נשאו

הם אנוסים אין להם ברירה

אם לא הם טובעים כולם אז מה הם יעשו בכל אופן הם יראים והם הקריבו קורבנות ולהשם

וגם נדרו נדרים מהכל

אז תראה איזה דיון היה פה כמה הם חששו לשפוך את דמו של יונה כשהם יודעים שהוא אשם והגורל אמר והוא אומר להם ואל תפחדו

זה הכל זה ואני גם חזקתי לחיים ועם כל זה ואחרי כל זה עוד הם פחדו והקריבו קורבנות ועוד עשו נדרים ועוד פה ועוד שם גויים גויים גויים גויים גויים גויים

ובסוף הוא כותב, הגאון באליהו ישראל,

שוב ראיתי.

שוב ראיתי לרב אבא מרים בעטרת ראשי, זיכרונו לחיילה, מה בדרשותיו, כדאיבת יד,

שקדמני גם בזה.

אבא שלי כבר חידש את כל החידושים שחידשתי,

אחרי זה ראיתי שהוא כבר כתב את הכל.

מעניין היה להיות שם, באונייה הזאת.

איזה דברים, איזה דיוקים, איזה חשבונות, איזה... ובלי שימנו את הגמרות.

שבעים השתעמנו את העולם.

שבעים.

שבעים.

כן.

ישמחו במלאכותיכם, עד ששומרי שומרי שבת וקורן, ענף שבת.

ישמחו במלאכותיכם, שומרי שומרי שבת וקורן, ענף שבת.

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ולעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא, ולעשות נחת רועה לתנאי הקדוש יוסיף את אותם דברים.