ספר חוכמת המצפון פרשת חיי שרה חלק ד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מי יר רוצה עבד לקראתה,

ויאמר הגמאיני נא מעט מים מקדך.

למה רץ?

רבקה מהרה ורצה כדי לקיים מצוות החסד

ומצוות הכנסת אורחים.

בתמהר,

בתור התקדה.

אבל למה רץ לי עזר?

אלא כיוון שרעש קפצה לו הארץ

ואבוא היום אל העין.

היום יצאתי והיום באתי.

כיוון שנעשה לו נס

והוא עט רצון,

אז עשה כל מאמץ לנצל את השעה ולא להחמיץ אותה.

כמה צריך ללמוד

שאדם לא יפסיד את השעה הטובה שמזדמנת לפניו.

צריך להיות זריז

ולראות איך לתפוס את השעה,

את הזמן,

את ההזדמנות.

לכן,

מי יר רוצה עבד לקראתה.

כיוון שנעשה לו נס,

מועט רצון,

אז עשה כל מאמץ לנצל את השעה

ולא להחמיץ אותה.

דוגמאות

וימהר משה

וייחוד ארצה וישתחו.

אמר החזקוני

לפי שראה משה את הקדוש ברוך הוא עובר והולך מלפניו,

היה רוצה להתפלל לפניו קודם שיתכסה ממנו.

וימהר משה וייחוד ארצה וישתחו.

לפי שראה משה לקדוש ברוך הוא עובר והולך מלפניו,

היה רוצה להתפלל לפניו קודם שיתכסה ממנו, לכן וימהר משה.

וכן אמרו זכרון הברכה, מתי אדם שואל צרכיו מאת המלך

בעוד שהמלך לפניו?

חוכמה גדולה היא להזדרז לכוון השעה הרצויה

ולנצל אותה בטרם תתעלם ממנו ההופעה

בהשראה העליונה.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה

שאמר הקדוש ברוך הוא למשה

כשרציתי

לא רצית,

כשרצית לא רציתי.

כשעובר הזמן עובר הזמן, מי שלא ניצל את השעה איבד אותה.

רבי יהושע בן כורחה ורבי הושעיה.

אחד מהם אמר

לא יפה עשה משה כשהסתיר את פניו.

שאילולא לא הסתיר פניו

גילה לו הקדוש ברוך הוא מה למעלה ומה למטה.

מה שהיה ומה שעתיד להיות.

ובסוף

ביקש לראות.

שנאמר הראיני נא

כבודיך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אני באתי לראות לך פנים והסתרת פניך.

עכשיו אני אומר לא יראה לי האדם וחי.

אף על פי שהסתיר

משה פניו מפני הענווה.

אבל איחר את הזמן,

את הרגע המוכשר והרצוי

הוא החמיץ.

כי כל רגע ורגע מחושב מהקדוש ברוך הוא לתכלית שונה.

ותכלית כוונת הרגע הבא נועדה למטרה אחרת.

ברגע הקודם

לא נוצל ועבר.

ושוב אינו קיים לתכלית הקודמת.

הגם שמצד אחד

הרי הרוויח לפי מנדה אמר.

שבשכר שהסתיר פניו זכה לקלסתר פנים.

כי קרן עור פניו.

אבל גם הפסיד

את העט רצון

מהרווחים הטובים

שהיה יכול לקבל אז.

נחזור עוד פעם.

רבי יהושע בן כורחה

ורבי הושעיה.

אחד אומר שהוא זכה ואחד אומר שהוא הפסיד.

במה, במה שהסתיר משה פניו כשהשם נגלה אליו בסצנה.

אחד מהם אמר, לא יפה

עשה משה כשהסתיר את פניו.

שאילולא לא הסתיר פניו

גילה לו הקדוש ברוך הוא מה למעלה ומה למטה.

מה שהיה ומה שעתיד להיות.

ומה זה גרם?

שבסוף

ביקש לראות

פה ויסתר פניו.

לא רצה לראות

את השכינה

בשעה שהייתה מדברת עמו בסצנה.

בסוף ביקש לראות, שנאמר הראיני נא כבודיך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא אני באתי להראות לך פנים והסתרת פניך.

עכשיו אני אומר לא יראני אדם בחי.

אתה אומר לי הראיני נא כבודיך?

פספסת את השעה.

נגמר.

אבל משה רבנו לא הסתיר כסירובניק

אלא מפני הענווה.

אבל הוא אחרת הזמן,

לכן הוא לא ברשימה.

את הרגע המוכשר

בסדר, זה העניין של תיקון

שהוא היה צריך לתקן וכו' וכו' זה על פי הגלגולים.

את הרגע המוכשר והרצוי

הוא החמיץ.

כי כל רגע ורגע מחושב מהקדוש ברוך הוא לתכלית שונה.

בתכלית כוונת הרגע הבאה

נועדה למטרה אחרת.

ברגע הקודם

לא נוצל.

בעבר שוב

אינו קיים כבר לתכלית הקודמת, כי הרגע ההוא מיועד לתכלית מסוימת.

וברגע הבא אי אפשר לעזור לתכלית הקודמת.

לרגע הבא יש כבר תכלית אחרת.

הגם שמצד אחד הרי הרוויח,

לפי מנדה אמר,

השני מה אומר?

אומר שבזכר שהסתיר פניו זכה לכלסתר פנים כי קרן עור פניו.

אז היה רווח.

אתה רואה?

הוא הסתיר, זכה.

אבל זה נכון.

אבל הוא גם הפסיד

את העט רצון

מהרווחים הטובים

שהיה יכול לקבל כבר אז.

מה למעלה?

מה למטה?

מה שהיה?

ומה שעתידי.

גם חזקיה המלך הפסיד את הרגע המאושר והמוכשר שהיה עומד לזכותו להיות מלך המשיח.

חזקיה המלך,

איזה ביטחון היה לו בשם.

איך הוא החזיר את כל עם ישראל ללמוד תורה תוך שנות שנים?

מקטן ועד גדול.

רצה הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח.

הפסיד

את הרגע המאושר והמוכשר.

היה רגע מוכשר.

הפסיד אותו.

למה? מפני שלא אמר שירה על הנס

שנעשה לו ולישראל במפלת סנחריב.

מתו.

370 מיליון.

מינימום.

370 מיליון.

מתו.

והוא לא אמר שירה בכל ישראל.

ואף שבגלל התמדתו ושקידתו בתורה,

שאמר שאין לו פנאי,

כיוון שאני עושה.

עוסק בתורה על אף כל זאת

הפסיד את הרגע וההזדמנות להתעללות הגבוהה ביותר

ולא הועינו לו כל ההשתדלויות.

אפילו שר העולם

בא לקדוש ברוך הוא

להמליץ עליו,

לכונן לצדיק הזה

והקדוש ברוך הוא משיב לו

שזה רז

סוד

והוא רז שלי

רזי לי

רזי לי

הוא אחר את הזמן

והרגע השני כבר נזקף

ושייך לאחרים ולמטרה אחרת.

מה שלא לקחת עכשיו

איבדת?

אשרי אדם

שנמצא לו שעת רצון

אשרי אדם

שנמצא לו שעת רצון

כמו שנאמר

אומרים שתלדי בשעה טובה

שתלך בשעה טובה

שמעתם על זה

השם יצילנו משעה רעה

יש שעה טובה

ויש שעה רעה, מי כמה?

ככה זה הולך. בגלגל הזמן

יש זמנים

שהם טובים ויש זמנים שלא

כמו התקופות של בין המצרים, תמיד זה זמנים קשים לישראל

יש זמנים שהם טובים

כמו שנכנס עד ההר מרבים בשמחה

יש זמנים ויש גם שעות

ויש רגעים

אם אדם יודע לתפוס את העט

פסססססססססר ועשרה אלקות

לפעמים

יש לאדם הארה בלב

מרגיש

התנוצצות כלשהי, הארה

אם הוא יודע לתפוס את זה

זהו, זה לנצח

מהנקודה הזאת, ההארה הזאת, תפס אותה לנצח

אם הוא נתן לה לדעוך, הוא רק התפעל והתלהב

ולא עשה איתה משהו, הלך, מישהו אחר יקבל אותה

יכול אדם לקנות, כן, בשעה אחת, אבל זה לאו דווקא בשעה טובה, בשעה טובה זה עוד יותר גרם

זאת אומרת

יש זמנים שזה שעה טובה

אז הנה בואו נראה

אשרי אדם

שנמצא לו שעת רצון

כך חנה

שעלתה לרגלים עם קול ישראל

כיוון שראתה את קול ישראל

אמרה לפני הקדוש ברוך הוא

ריבון כל העולמים

אחרי השעה שתתרצה

תשע עשרה שנה

ושישה חודשים

הייתה חנה עקרה

ולא נטייה שם

עד שמצאה חטא רצון ונענתה

שמעתם?

בתוך תשע עשרה וחצי שנה חיפשה את השעה הטובה

ומצאה את העת הזאת ונענתה

אני לא מכיר את השעות, אם הייתי מכיר אותם הייתי ממתין להם

אמרתי סוד

שאם אתה מרגיש את הנוצצות

תפוס

אם עלה בלבך רעיון טוב

לעבודת הבורא

תפוס!

איך מדברים רעיון טוב, רעיון טוב?

מה?

איך מדברים רעיון טוב? מה פירוש? אתה לא יודע מה זה טוב ומה זה לא טוב?

המלאה של זה, נכון טוב, זה דווקא זה מה שזה יהיה, גם זה.

דוד המלך עלה בליבו

איך אני יושב

בבית ארזים,

בקדוש ברוך הוא,

ביריעות של עזים.

באותו רגע גמלה בליבו ההחלטה לבנות בית לשם.

זהו!

אבל יש אנשים שאומרים, ראית, וואלכ, אנחנו יושבים ככה, והקדוש ברוך הוא ככה.

נו, מה אתה אומר על זה?

הוא אומר לו, וואלה, אתה צודק. הוא אומר לו ככה.

איי, איי, איי, אני אומר לך, עם ישראל, איי, איי.

ושניהם הולכים לדרכם, ביי, ביי, וזהו.

אבל אם היה אחד מהם

מחליט, אני עושה את מה שצריך לעשות.

קבל קבלה.

כן.

קבל קבלה.

כן, ואומר אותם פרסיה.

קבל קבלה. איך אתם חושבים שאני זכיתי לעשות כמה דברים גדולים?

ברגע שעלה לי הניצנות של המחשבה הטובה,

אפילו שהמחשבה הייתה גרנדיוזית,

התחייבתי ברבים.

אני הולך להפיץ מיליון ושבע מאות חמישים אלף אנציקלופדיות.

עכשיו, לך תגייס

מיליונים

ותחלק את האנציקלופדיות, שיהיה בכל בית יהודי אנציקלופדיה, נו.

אז מה, אם עבר לי איזה מחשבה ככה,

אני כבר עכשיו צריך לעבוד שנתיים בשביל לבצע את מה שעלה לי בראש?

עלה לי רגע,

ועבודה שנתיים.

זה החוכמה.

זה החוכמה.

זה החוכמה.

אם לא, לא עושים כלום.

עוד פעם, אבל אם לפחות,

לפחות אני עולה לי בראש עכשיו עשרה רגעים כאלה ביום. אם אני אלך על כל זה רעיון וכל ניסוי כאלה ביום, על מה אני אדע להתמקד?

איך קוראים לך?

יוגב. יוגב מה? כהן. כהן. אז היו יודעים בעולם מי זה יוגב כהן.

לא היה אחד שלא היה יודע מי זה יוגב כהן.

מי עשה את זה יוגב כהן? מי עשה את זה יוגב כהן?

יוגב כהן.

כל העולם היה יודע.

מי עשה את זה?

תשאל, כל העולם, מי חילק קלטות בצמתים?

יגידו לך, העם לא נצחק.

ככה זה.

זו עבודה סיזיפית,

זה 35 שנה,

אבל זה מכמה רגעים של התנוצצויות שתופסים אותה.

היו לי עוד,

ורציתי.

אבל יש לי גם מגבלות, מה אני אעשה? אני בן אדם אחד.

לכן אמרתי שאני מנוצל רק 5%,

כי ישראל לא עוזרים לי.

אם ישראל היו עוזרים לי,

הייתי 200%.

מה שלא עשו בכמה דורות, הייתי עושה בדור הזה.

גם לא ה-5%.

5%. איינשטיין לא הגיע להם 5%. איינשטיין חובלי היה, אתה מביא דוגמא מאיינשטיין.

מה הרב היה עושה?

אנחנו לא מדברים, שאדם אומר,

הגות, פילוסופיה, חשבון, זה.

מדברים מי עובד,

מי עובד בשטח, להגיד רעיונות זה לא בעיה.

יש עורך דין שאני מכיר,

שהוא רק מחזיק מעצמו יועץ.

הוא כבר לא אפילו להושיט את היד למקלדת, הוא לא רוצה, הוא כבר לא רוצה לכתוב אפילו.

הוא רק יועץ.

תאמין.

החוכמה זה גם להביא את הרעיון

וגם לבצע אותו.

זה לא חוכמה לזרוק רעיונות, לעשות אותם.

זה החוכמה, לתפוס את השעה.

אילו היה מתעכב בועז ולא היה ממהר לישא את רות,

היה מחמיץ את הזמן.

כי באותו לילה מת בועז.

אז זאת אומרת, כל בן אדם צריך לראות.

ואיך לנצל את הזמן.

בועז היה אדם גדול,

אבל טרם קילה.

אין דבר כזה, רק הוא צריך לבצע משהו,

הוא מכלה אותו מיד.

אתמול היה מישהו במשרד,

אמרתי לו, למה אתה לא עושה הוראת קבע מכספי מעשר?

ובא איתנו לבתי מלון סוף שבוע.

כי הוא אמר שהוא רוצה ללכת סוף שבוע.

אמרתי לו, חבל.

במקום לשלם כסף ככה.

מכספי מעשי הרתנותיהם.

ואתה יוצא בחינם.

אמר לי, אתה יודע מה אני אעשה?

לא אמר לי, תביא.

אמר אני אעשה.

אמרתי לו, שלום תביא.

תמלא,

תחתום,

נגמר.

מה עוד אעשה, ועוד זה, ועוד אה... אתה רוצה?

עכשיו.

למה לדחות את השער?

למה לא תרוויח כבר מהרגע?

אתה שותף בפעילות של שופר, לא טוב?

כי אנשים לא רגילים.

היום,

היום צריך היום, היום הם בקולו תשמעו.

זה לא רק זריזות, זה גם החלטה על המקום, לא להשאיר דברים.

הרב אלקווץ,

זיכרונו לברכה, שואל, מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא

דווקא בימי הספירה?

שלא חלקו כבוד זה לזה,

אז למה מתו דווקא בימי הספירה?

הלוא חטאם

שלא נהגו כבוד זה בזה.

ודאי שזה נמשך זמן רב קודם לכן.

הוא מתרץ,

כיוון שבימי הספירה

בהם מתנוצצים האורות של ההכנה למתן תורה,

נסתכנו ומתו.

כי מי שרואה אור הקדושה מתנוצץ,

ואינו מתאמץ לזכות בו

ולהתעלות על ידו,

אלא דוחה הוא,

ונשאר בקטנותו,

בוודאי כי טרוק גדול הוא

המביא את האדם לידי סכנה.

לא רק שהאדם מפסיד את השעה,

הוא גם מסתכן.

כי אם נותנים לו שכר הרבה באפשרות להעלות או אפשרות לתקן,

והוא לא מנצל זאת,

מה זה? איזה ברקים? רעמים? מה זה?

כן, כן, גשם, גשם, לא ראיתי את זה? כן.

אז אדם מסתכן.

אז הוא הדבר שמחמיץ את הזמן של עת רצון, ולא מנצל ליהנון מהאורות המתנוצצים מזמן לזמן.

אז זאת אומרת, כל בן אדם צריך לראות

איך הוא תופס את השעה הטובה.

ומן השמיים נותנים לפעמים לאדם את הנוצצויות.

לכן כתוב שבכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת אוי להם לבריאות, מעלבונה של התורה.

הבעל שם טוב אומר אלא נצנוצים והרהורי תשובה.

ברוך הוא ה' אלוהינו מערכו עולם שכוחו הוא רדום מולי עולם.

אז זאת אומרת

שאדם

יש לו התנוצצות, צריך לנצל אותה מיד.

עכשיו נחזור להתחלה.

למה רץ

אליעזר עבד אברהם?

מיהר רוצה עבד לקראתה?

היא מיהרה לקיים מצוות חסד ומצוות הכנסת אורחים,

ומצוות צריך לעשות בזריזות.

בתי מהר,

בתור את קדה.

אבל למה רץ אליעזר?

אלא

כיוון שראה שקפצה לו הארץ

באבו היום

אל העין,

היום יצאתי והיום באתי.

מרחק 17 יום של הליכה בשלוש שעות הוא עשה,

כיוון שנעשה לו נס,

וכשיש נס זה עט רצון,

אז עשה כל מאמץ לנצל את השעה

ולא להחמיץ אותה, לכן ויימהר.

ויהר רוצה עבד לקראתה.

טוב, אז זו החוכמה הגדולה.

כשאדם מברך,

רופא כל בשר

ומפליל לעשות,

זה כבר הזדמנות, מי שברך רבותינו הקדושים, אברהם צרמנו, הוא יברך את השם הטוב, זה זה שיהיה לו רפואה שלמה.

אתה מברך כבר רופא כל בשר ומפליא לעשות,

קיימת מצווה ואתה מזכיר

את הרפואה של הקדוש ברוך הוא,

עכשיו תגיד מי שברך כבר לחולה,

על הדרך.

זאת אומרת, זו חוכמה גדולה מאוד שאדם ידע לתפוס את השעה.

ואם הוא מפסיד אותם,

עליך.

לא תשוב יותר.

אין.

כשרציתי,

לא רצית.

כשאתה רוצה,

אני לא רוצה.

יבא ביי, איזה דבר זה.

איזה דבר.

לכן,

מיהר משה,

ויכוד ארצה וישתחו.

לתפוס את הרגע עוד שהשם לפניו,

ולהתפלל.

וראינו שמשה הפסיד

למאן דאמר

לדעת מה למעלה ומה למטה,

מה היה ומה עתיד להיות,

בגלל שהסתיר פניו.

למרות שלמאן דאמר היה לו רווח שקרן עור פניו בזכות זה.

מחזקיה הפסיד מליאן משיח.

יבא ביי.

תכלית הבריאה.

זהו.

גאולה של העולם.

היה לו צידוק.

הוא לומד תורה עכשיו. איך הוא יכול להפסיק בשביל להגיד שירה?

אבל יש עת לזה ועת לזה.

וכשלא עושים את מה שצריך לעשות,

מפסידים.

והוא לא הפסיד רק לו, הפסיד לכל העולם כולו.

הפסיד לכל העולם כולו.

איי, איי, איי.

אז שר העולם בא לקדוש ברוך הוא וממליץ לו.

אז הוא אומר לו, רזי לי,

רזי לי, יש פה סוד.

הזמן הזה היה מוכשר.

הזמן הבא כבר לא.

צריך לחכות עוד אלפיים שנה.

עוד אלפיים שנה.

יבא ביי.

מפסידים רגע.

בבא ביי.

אדם הראשון הפסיד רגע אחד.

שמע לאשתו.

ששת אלפים שנה תיקון של כל העולם

על הדבר הזה.

אם ברגע אחד היה מנצח את הרגע הזה ולא שומע לאשתו,

היה עולה לעולם הבא והעולם היה מתוקם.

חנה.

תשע עשרה וחצי שנה.

ממתינה.

עד שתפסה את הרגע

וזכתה.

מה זכתה? זכתה לשמואל.

היה בבית.

אם בועז היה מתעכב רגע,

לא היה מלך המשיח.

עניין של רגעים.

לרגעים תבחננו.

רגע.

ברגע אחד

יכול להיות מקופל כל התיקון של העולם.

ברגע אחד.

ולמה מתו בימי ספירה תלמידי רבי עקיבא?

משום שיש התנוצצות של אורות של הכנה למתן תורה.

והם לא ניצלו את זה, נסתכנו ומתו.

כי מי שרואה אור הקדושה מתנוצץ,

ואינו מתאמץ לזכות בו ולהתעלות על ידו, אלא דוחהו בקטנותו,

קטרוג גדול הוא שמביאו לידי סכנה.

אז לכן מהיום שימו לב,

כל התנוצצות,

כל מחשבה טובה,

תתפסו בשתי ידיים,

ותתחייבו

לעשות את מה שעלה בלבכם לטובה,

כי לא שלחו לכם את הדבר הזה סתם.

תפסתם,

הרווחתם.

לא תפסתם,

הפסדתם.

יהי רצון,

בשעה שיש גשמים,

זה יום גדול, יום ירידת הגשמים, כמו תחיית המתים,

כמו מעמד הר סיני,

כמו כינוס גלויות,

השתבח הבורא,

שבזכות הדברים שאמרנו,

שהתנוצצו לנו רגעים אמיתיים שנתפוס,

ונזכה להביא את הגאולה לעם ישראל מהרע.