לזכות להשתמש באור הגנוז | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים,

במדרש שמות רבה, פרשה ל״ה.

ועשית את הקרשים למשכן עד האודכתיב

יסבעו עצי ה׳ ארזי לבנון אשר נטע.

יסבעו עצי ה׳

ארזי לבנון אשר נטע.

מה זה עצי ה׳? ארזי לבנון.

הרבה בריאות ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

ולא היה עולם ראוי להשתמש בהן, וגנזן הקדוש ברוך הוא מן העולם.

וזה,

זה אור שנברא ביום ראשון.

ואמר רבי יהודה בר סיימון,

האור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון,

אדם צופה ומביט בו מסוף העולם מעל סופו.

כיוון שנסתכל על הקדוש ברוך הוא בדורו של אנוש,

הוא דור המבור, הוא דור הפלגה, שמעשים מקולקלים,

עמד וגנזו,

עמד וגנזו מהן שנאמר באיוב ל״ח,

וימנע מרשעים אורם.

ולמיגנזו,

לצדיקים לעתיד לבוא,

שנאמר אור זרוע נצדיק.

והרבה בריאות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם,

ולא היה עולם ראוי להשתמש בהן.

והיו ראויים להיגנז,

ולא נגנזו,

מפני כבוד הקדוש ברוך הוא.

ואיזה?

זה זהב.

אמר רבי אבהו,

טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו בזהב.

אמר רבי שמעון בן לקיש, לא היה עולם ראוי להשתמש בזהב.

ולמה נברא?

בשביל המשכן ובשביל בית המקדש.

שנאמר, וזהב הארץ ההיא טוב.

כמו שכתוב, ההר הטוב הזה והלבנון.

אז זהב הארץ ההיא טוב,

ואיפה הוא נמצא, ההר הטוב הזה והלבנון? בבית המקדש.

היכן שמלבינין עוונותיהם של ישראל.

המדרש הזה גונז בתוכו יסוד נפלא.

היסוד הזה יסייע לנו לעבור את המצב של העולם הזה במעבר הנכון.

יודעים אנחנו שהמתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו זה כוח הבחירה,

אלא שבאמת מתנה זו גם היא הסכנה הגדולה ביותר.

לולא כוח הבחירה,

היו מעשינו שונים ממה שהם עתה.

כי כולם היו נעשים לצד הטוב.

כי הבחירה נותנת אפשרות של עקשנות ומרידה.

כשיש לך בחירה,

אם אין לך בחירה, מה היית עושה?

עושה מה שנכון.

אין לך את צר הרע.

אז מה היית עושה?

מה שנכון.

כמו האדם הראשון.

אבל ברגע שניתן כוח הבחירה,

יש לך את הכוח לעשות הפוך מהבחירה הנכונה.

אז אם היו מורידים לנו את הבחירה או ממעטים אותה,

היינו נוטים יותר לטוב.

אפילו אם היה רק מתמעט תחום שליטתה של הבחירה,

כבר היה רוב מעשינו לצד הטוב.

אבל כדי שנגיע לתכלית,

ניתנה לנו בחירה ללא גבול.

עד כדי כך שאין רואים לא דין ולא דיין.

אדם החי את חייו בעולם ללא התבוננות, אינו רואה מאומה.

הוא כאילו שיכול לעשות ככל העולה על רוחו.

מחד גיסא,

זו טובה עצומה.

מפני שיש לו בחירה, מקבל שכר על כל חלק קטן של עשייתו.

כי זה היה מכוח הבחירה, הייתה לו אפשרות למרוד.

בכל כבישת היצר,

בכל התבוננות באמונה,

בכל השגה והרגשה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, יש דין ויש דיין, ואין עולם הפקר,

כל כמה שמאמין בזה,

הרי הוא קונה לעצמו עולמות לאין שיעור וללא ערך.

הוא מוסיף לעצמו זכויות לעולם הבא.

זה בזכות הבחירה.

אבל מאידך גיסא,

הרי משום כך הוא שרוי בסכנה עצומה

שהוא עלול לנצל את הבחירה ולהשתמש בה לרע,

שהרי אין מעכבים בעדו מאומה.

ולכן תמיד ללא הפסק עליו לזכור ולהתחזק שהכל מן השמיים

ואין אפילו רגע אחד מכל הרגעים בעולם הזה שלא יצטרך למסור עליהם דין וחשבון.

וצריך לחזק את האמונה הזו באופן תדיר.

כי אם ירפה עצמו לרגע אחד מאמונה זו, עלול לעשות רצון נצרו ולחשוב חס ושלום לדין ולדיין.

ובפרט שאדם לא רואה עונש על המקום.

אז זה נמשך, ואין לו הרהורים ואין לו התבוננות על מעשיו ועל מה שהוא עושה.

ואם זה עבר, זה כאילו עבר, אז הכל בסדר.

ופה הנפילה בבחירה.

אבל אדם שמונח בזה שכל רגע ורגע בחייו הוא ימסור דין וחשבון עליו מלא,

ויפרקו לו את הרגע לרגעים, כמו שאומרים.

יפרקו לו את זה ויראו לו את כל המחשבות

וכל מה שהביא אותו להשתמש ברגע הזה ולעשות מה שעשה.

אדם כזה לא נותן לעצמו לפעול.

אדם כזה מחשב ומחשבן כל רגע, כל דיבור,

בכל מעשה.

והנה בריאת האור מחד

וגניזתו מאידך

מורה על יסוד בבריאת העולם.

כי הנה כל הבריאה כולה

היא טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא.

כל הבריאה הזאת זה רק טוב וחסד.

והגם שיש דברים שנגנזו לעתיד לבוא,

מכל מקום נבראו כבר בשעת הבריאה.

והטעם שלא הניחה, הניח מלבורעם עד לעתיד לבוא,

כי אם לא היו נבראים בזמן הבריאה,

הלוא לא היו נכללים בכלל הבריאה.

ונמצא שהבריאה חסרה מטובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא.

כיוון שהבריאה נבראה מושלמת,

ואין חדש תחת השמש,

אז הבריאה לא צריכה להיות חסרה אפילו אם זה עתיד להיגנז, לעתיד לבוא.

אז כבר הבריאה צריכה להיות מושלמת.

זה שכרגע לא מאפשרים לנו ליהנות מן האור,

זה בגלל שיש דורות שלא ראויים לזה, כי הם השתמשו בזה לרעה.

ועל כן מגלים לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

שכבר ביום הראשון נברא האור,

יהי אור.

מהו האור של יום ראשון?

שאדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו.

לפי ההשגה שלנו,

האור הזה היה מבטל את הבחירה.

אור שאינו משאיר מקום לשום הסתר בעולם מסופו ועד סופו.

זמן השמחה של האדם זה כשהוא רואה את הכל נכוחה.

כאשר האמת ברורה ונהירה לו,

ההולך בחושך

ואינו יודע מנין בא

ולאן הולך,

מתמלא עצב ושברון לב.

לאורו של יום ראשון נפשטו ובטלו כל הספקות.

אם אדם היה רואה מסופו ועד סופו,

לא היה בכלל עכשיו את כל הבלאגן שהיה בבחירות?

כי אם אנשים היו רואים איך דרעי משכנע את כולם לצאת נגדי ומה מבטיחים להם ומה הם קיבלו בתמורה,

אז היה ברור שהכול שקל.

אבל האור הזה נגנז,

לכן לא.

אבל יש כאלה שיש להם קצת מהאור.

תכף נראה.

כיוון שנסתכל על הקדוש ברוך הוא שמעשיהם מקולקלים,

עמד וגנזו.

גניזת האור מורה על יסוד נורא, נוגע לעבודתנו.

יש בו באדם כוח של עקשנות.

יכולו לראות את כל הניסים שהיו ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף.

ולמרות זאת להישאר עמלק.

יכול אדם לראות את כל הניסים שנעשים,

לחיות מתים,

לרפא חולים,

לפקוד עקרות,

ולעשות מזה סטלבט

בגלל הקנאה.

יכול בן אדם לראות ניסים ביציאת מצרים מקריעת ים סוף, ולמרות זאת להישאר עמלק.

יכולנו להיות יחד עם משה רבנו בכל תקופת יציאת מצרים,

ולהישאר דתן מאווירם.

יכולים להיות 80 אחוז מישראל, מיליונים,

עם משה רבנו, עם המכות במצרים,

ולהישאר עם המצרים ולא רוצים לצאת.

וכוח עקשנות זה מכוח הבחירה הוא מתפרנס.

כי מאחר שבהוכחם של הגילויים הגדולים לבטל את הבחירה,

וכדי שתישאר הבחירה ביד האדם מוכרח להתקבל, לעומת זאת גם כוח העקשנות,

אחרת אין בחירה.

המרידה והעקשנות

צריכים להיות בדיוק כמו

כוח הבחירה.

אחרת אם אין לך את הנוגד, אז מה תמחר?

אין לך ברירה.

הברירה זה מתי שאתה יכול לעשות את ההפך.

אם אין לך אפשרות לעשות את ההפך,

אז אין בחירה.

ואם לא היה האור של יום ראשון נגנז,

היינו שהיה כוח הבחירה שלנו מתבטל.

אם הוא לא היה נגנז,

אז היינו רואים הכל, מסוף העולם ועד סופו הכל היה ברור, לא היה שאלה בכלל, לא היה ספק.

אז כוח הבחירה היה מתבטל.

כי אז כדי להשאיר את הבחירה,

הלוא היה מתחזק מאידך גיסא יותר ויותר כוח העקשנות, נבחור ברח.

ולכן כתוב, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

חייב לעלות איתו ביחד.

אחרת הוכרעה בחירה לטובה.

ואין יותר בחירה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא לפרעה?

הכביד את ליבו.

מה זה הכביד את ליבו?

לא היה לו כבר, אחרי מכה כזאת,

די, אין לו את הכוח.

אז כאילו המשקל ירד.

זהו,

לא יכול.

מה עשה? הכביד את ליבו. מה זה הכביד? הופ, החזיר את המאזן,

שהמאזניים יהיו שהוא שווים ותהיה לו אפשרות להתנגד עוד פעם.

אחרת מה,

אם הוא קיבל מכה, אז הוא נשאר למטה.

גמרנו, הוא לא יכול לזקוף קומה.

אז צריך להכביד אותו עוד פעם,

להחזיר את המשקל בחזרה.

ואם לא היה אור של יום ראשון נגנע,

אז היינו שהיה כוח הבחירה שלנו מתבטל. כי אז כדי להשאיר את הבחירה לא היה מתחזק מאידך גיסא יותר ויותר כוח אקשרות לבחור ברע.

והרשעים שהיו מחד גיסא משתמשים באור הגדול שהאדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו.

ומכל מקום בוחרים ברע,

היו מקלקלים בזה התכלית של העולם כולו.

ועל כן נגנז.

כי אז הוא מביא את העולם למצב של כיליון.

זאת אומרת, אם היה אור והם רואים את הכול, רואים הכול נכוחה, ולמרות זאת

היו מכריעים לכיוון השלישי של העקשנות והמרידה,

כל תכלית הבריאה הייתה הולכת פייפר.

לכן זה נגנז, כי כשהם משתמשים בזה לרעה.

במקום שאדם יראה מסוף העולם ועד סופו,

יבין כל מה שקורה בבריאה, הרי כל הזמן אתה אומר, מה הוא עושה? מה הוא אומר עכשיו?

מה הוא ממעלה? מה זה? מה זה? היית יודע הכול.

אבל אם אדם משתמש בזה לרעה, אז הוא יכול לדעת איפה אדם מסתיר את ממונו,

מה הוא עושה,

מה זה, ויכול לעשות הפוך,

לקחת את זה לרעה.

כה גדול הוא כוח הרשעות שבאדם יכול לרעוד מסוף העולם ועד סופו ולהיות רשע לאותו אור גופא.

על כל אדם לזכור זאת, כי ללא ידיעה זו עלול אדם לפעמים לתרץ עצמו,

אשר אילו היית יודע את גודלו של שכר מצווה והפסד העבירה,

לא היה מה שהוא.

אליבא דאמת טעות היא זו.

גם מה שהינך יודע,

היום זה מספיק בשביל להרחיק אותך מהעבירה, אבל אל תספר בו במאיסס

שאם היית יודע באמת מה גודל השכר בחוש

ומה גודל העבירה בחוש,

אז אתה לא היית עובר שום עבירה.

אל תגיד שטויות כאלה,

כי גם מה שאתה יודע עד עכשיו זה מספיק מאוד בשביל להתרחק מן העבירות ולהתקרב לרצות.

יודע אתה את האמת

ועושה את ההפך, כי כוח הרע משיאך לבחור ברע.

אדרבה, אם היית יודע יותר, היית מחריב יותר,

לפי ההשגות שהיית משיג אז.

אם היה אור יום ראשון שולט,

היו רשעים מחריבים את הבריאה לחלוטין.

זאת אומרת,

אדרבה,

זה שאנחנו לא רואים באור שנגנז,

אז זה עדיין משאיר את האפשרות

שהעולם יתקיים.

ולמי גנזו הקדוש ברוך הוא?

לצדיקים לעתיד לבוא.

מי שיודע להשתמש באור, דהיינו שהאור מביא אור לבחור בטוב,

הוא מבין לנצל את כוח הבחירה שניתן לו לצד הטוב,

הוא אשר יזכה שיוסיפו לו אור על אורו.

שאלו אותי את התירוץ לבחירות,

אם הרב עובדיה יגיד לך לא לרוץ.

אמרתי שאני ארוץ יותר מהר, כי הרב שטיינמן אמר,

שמצווה להציל, ואני מקיים מצוות, בריצה כמו אברהם אבינו,

בעילת בקר רץ אברהם, הכל בריצה,

אחרי מצוותיך תרדוף נפשית.

אבל יש אנשים לא אמרו שהם ירוצו יותר מהר, והם רצו לעבירות,

ללשון הרע, להוצאת דיבה,

ההפך ממה שהרב עובדיה יוסף רוצה.

אבל הראו לו את הכל הפוך.

אז ממילא הם מרגישים שהם עושים נכון.

איי איי איי, המן שילם כסף

לאחשוורוש,

בשביל שייתן לו את העם היהודי להשמיד, להרוג ולאבד.

נו, והוא קיבל חותמת.

קיבל חותמת.

אחרי שהוא אמר לשון הרע על העם היהודי,

וכולי וכולי,

אז הוא קיבל חותמת.

אז מעכשיו מה הוא חשב?

שכאילו הוא עושה

בשביל המלך.

הנה.

עכשיו באיזה תירוץ הוא משתמש?

המלך אמר לי.

המלך אמר לי להשמיד, להרוג ולאבד. כן, אבל מה אתה מכרת לו לפני?

לפני שהוא נתן לך.

מה מכרת לו?

שהעם הזה הוא מורד?

דתיהם שונות,

הם נגד המלך,

הם חותרים תחתיך,

טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

נו, אז אם כן, יאללה, תביא את הכסף.

אתה יודע מה? תשאיר את הכסף.

קח חותם אותך, יאללה, סע.

טוב, שמה עוד אחשוורוש חתם.

ממש חתם. פה היה זיוף של החתימות.

פה גם חתימות לא היו, שום דבר לא היה.

ומה הם חושבים שהם באמת עושים? דעת מרן.

מי ישחיל את הדברים?

אתם.

אז זה דעתו או דעתכם?

זה דעתכם.

ולפי המידה שאדם בוחר בטוב,

כך מאירה לו התורה את פניה יותר ויותר.

ולפי המידה שאדם בוחר בטוב,

כך מאירה לו התורה את פניה יותר ויותר.

צדיקים ילכו בה,

ופושעים ייכשלו בה.

אז אם הבחירה שלך זה למצוא את האמת והטוב שבתורה,

אז צדיקים ילכו בה.

אתה תבחין מה התורה אומרת לטובה.

אבל אם אתה לא מתכוון לטוב, אתה מחפש רק סימוכין למעשים שאתה מעוניין לעשות,

אז רשעים ייכשלו בה.

בתורה אתה יכול לראות ככה, ואתה יכול לראות ככה.

ומי ששומע את הטיעונים והראיות שמביאים כנגדי, זה הכל עליהם, כל הפוסל ומומו פוסל.

ואם כי כשאור נברא ביום ראשון על כל תוקפו לא יתגלה לעתיד.

תבוא,

הרי שבזעיר אנפין זוכים לזה כל אלה שבוחרים בטוב לפי המידע שהם מזככים את גופם.

אז גם היום יש מעט מן האור הזה.

יש אומרים, כן, המדרש אומר שאיפה גנז הקדוש ברוך הוא את האור? גנז אותו בגן עדן, שנאמר אור זרוע לצדיק.

יש אומרים שהקדוש ברוך הוא גנז את האור הזה בתורה.

בהאר עינינו בתורתך, אז האור נמצא בתורה.

אז זאת אומרת, אם אדם מזכך את עצמו באמת

ואת גופו חומריותו והוא מתחבר לתורה רוחנית,

הרי בזעיר אנפין זוכים לזה כל אלה שבוחרים בטוב לפי המידע שהם מזככים את גופם.

ומי שמשאיר את גופו בחומריותו,

משאירים אותו שרוי בחשיכה.

לכן כתוב, המאור שבתורה מחזירו למוטה.

אם בן אדם באמת הולך לחפש את הטוב בתורה,

והוא מתרחק ומתנתק מהתאוות והחומריות,

אז התורה תעיר לו.

אבל אם הוא מדובק בחומריות,

אז הוא יהיה שרוי בחשיכה גם כשהוא קורא תורה.

כן, עוד לכיוונים הפוכים.

יש כאלה שמפרשים גנזו הצדיקים לעתיד לבוא, הכוונה הצדיקים שיבואו בדורות הבאים, לא לעתיד לבוא מושג אחרי כל הדור. זאת אומרת, אם לא ניצלו את זה עכשיו,

אז ינצלו את זה בדור הבא.

זאת אומרת, הצדיקים שיבואו בכל הדורות, הם יזכו לאור.

זה לפי מה שאמרנו פה, אבל זה לא לפי מה שאומר המדרש.

המדרש אומר בפירוש שגנזו לעתיד לבוא.

תכף נראה את זה ברור.

הנהגה הזאת תסביר את המציאות הנראית

של חילוקי המדרגות בין בני הישיבות.

מישהו בעל חוש ויודע להעריך את המציאות שיש בידו לשב בארבע עמוד של תורה,

ומנצל את זמנו לתורה,

זוכה לאור עצום.

ולעומת זה, מי שאינו בוחר בטוב,

הרי כדי שלא יקלקל את האור,

גנזו אותו ממנו, והרי הוא שרוי בחושך.

ולפיכך מוצאים כזה,

אשר שנים חי את חייו בישיבה,

ולתואר בן תורה לא זכה.

אמנם למד,

אבל את חיי הגשמיות לא שבר בקרבו.

חושיו לא זכו לטעום את טעם הרוחניות כתכלית החיים.

הרוחניות אצלו היא לא התכלית. אם היא הייתה תכלית,

אז הוא היה משתמש בחומריות רק כדי חייו, כמו שכתוב ברמב״ם.

כדי חייו.

ומפני מה אינו זוכה לכך?

מפני שאם מעצמו לא יתעורר לקראת הטוב,

הרי גם אם יזכה ויראה,

יותר יבוא לעומת זה כוח הבחירה וישאירו על בחירתו,

ועל ידי זה הלא עלול לקלקל גם את כוח הטוב שרכש.

אז אם הוא לא מתעורר מעצמו לקראת הטוב,

אדרבה, כמה שיהיה לו אור יותר כביכול,

אז גם מתנגד לו הכוח השני, הנוגד,

כוח העקשנות והמרידה,

והוא עלול לקלקל גם את הטוב

שהוא רוכש.

והוא השתמש בו לרעה.

לוקח את התורה ומשתמש בה להכות את האחרים.

למד תורה, למד פסוקים, למד מדרשים, למד מימרות,

והוא הולך לחפש אנשים להכות על קודקודם,

לא לקרבם לתורה,

אלא להרחיק אותם מן התורה.

האור הגנוז עצמו לא יתגלה כי אם לעתיד לבוא כאשר הראייה תזדכך,

כאשר הרשעים יאבדו

ולא יישארו בכל העולם כי אם הצדיקים,

והם יזכו לאור הגנוז,

לזיכוך גמור ולאורה המביאה שמחה.

אבל מעין דמעין של אותו אור

שייך בכל רגע ורגע של אדם.

ומי שבוחר ברע,

ממעטים ממנו את האור והופך לכלום.

מי שבוחר ברע,

ממעטים ממנו את האור והופך לכלום.

הוא מאבד את הטעם בחיי הישיבה,

ויש אשר יאבד

ויאבד את הטעם בכל מה שיעשה.

והולך ומצטמק אצל עצמו יותר,

ומרגיש נאמנה אשר אינו הופך לבן תורה,

כי אור התורה אינו זורח בו,

שאם מזרח סכנה היא לאור שהתקלקל על ידו.

ולכן רואים אנשים נמצאים בישיבה ומתקלקלים.

איך יכול להיות הנמצא במקום ומתקלקל? כי הוא בחר ברע או לא בחר בטוב. אם היה בוחר בטוב,

היה האור מאיר לו.

אבל אם לא,

זה נהיה כדרות וחשיכה.

נצייר את זה במשל.

אם באופן טבעי היה לכל אדם טעם בתלמוד תורה,

ומייד כשהיה מתחיל ללמוד היה חש בזה מתיקות.

כי אז היה נחשב ביטולו מלימוד כשבירת אור.

מי רוצה באמצע המתיקות להפסיק?

למשל, תן ילד סוכריה

או ארטיק וקח לו את זה באמצע.

מה זה? הוא ישתולל.

אם התורה הייתה כזאת מתיקות,

והאדם היה מפסיק, זה היה שבירת אור.

ועל כן, רק מי שלומד ומיגיע בתלמודו,

הוא מנצל את כל זמנו ללימודו,

ויודע שאין אבדה כאבדת הזמן,

אחד שיודע לנצל כל רגע, מעניקים לו מן השמיים גם את הטעם שבלימוד.

באחד כזה נותנים לשמיים את המתיקות.

ואם מרפה עצמו,

גם אם ילמד, לא יחוש בזה שום טעם.

וממילה גם לא יחוש צער

בביטול של התורה.

וכך הוא הולך ומוסיף ובטל.

מזה שאדם לא רצוף בלימוד, ולא מחפש ללמוד, ולא מבין שזה התכלית,

ולא מוותר על החומריות.

וקרעים תלביש נומה.

התורה שלו נעשית קרעים-קרעים.

אין מתיקות.

אם אדם יכול להפסיק, להפסיק, להפסיק, להפסיק, אין מתיקות.

אתה רואה אנשים שהם נמצאים במצב,

נגיד, להבדיל,

יש כאלה שבשבילהם משחק כדורגל,

הם דרוכים,

תנסה להפסיק אותם באמצע.

לא, השתגעת, זוז רגע, תחזר מה קורה.

הוא לא יכול.

אפילו אם הוא יכול להקליט את זה, ויראה את זה אחר כך בניחותא, מתי שהוא רוצה,

עכשיו,

הוא ב-brain.

אומרים לו, יש לך טלפון.

ששש.

לא מעניין אותו.

אחד נמצא בלימוד,

בא אחת ואומר לו, בוא רגע, קם, בוא, לך.

למה כמובן? למה אתה עולה?

למה הוא חושב אולי יגידו איזה משהו שזה יותר מהלימוד?

אחרת למה קמת?

למה קמת?

אחד באמצע הלימוד אומר בוא נענה נעשת סיגריה.

אז מה חשוב?

הטעם של הסיגריה.

התורה אינה טעם של סיגריה אפילו.

לכן הוא קם.

נמצאים בערב בפתח תקווה שנה. חמר. היינו כמה, לא מער בחורים גם מימי ישיבות.

יושבים מעשנים, צוחקים במוסר,

מדברים כזה עם בנות.

אני קצת,

רציתי לצאת לפארק בערב, בצד שהילדים שלי, קצת אוויר, מי שרוצה לסתור, ראינו את המראות האלה,

והילדים קצת מדי אמורים, מה ככה תלמידי ישיבות ככה,

ובחורים דתיים שמצוחקים ועם בנות ומעשנים ונרגיל עוד קצת.

אני לא יודע מה להגיד לכם,

אני לא יודעת מה להגיד לאלה שלי. הייתי איתם, אמרתי לו,

אני לא מצליח להגיד לזה.

זה גם פה אני אוהב את זה לא מה שאומרים, אבל בצער אני ממהר אותם לדעת.

על זה אנחנו מדברים עכשיו.

שאדם יכול להיות ליד האור והוא בחושך לגמרי.

בלי לשים לב.

אם לשים לב, לא בלי לשים לב.

בגלל שהוא תעבוד, בגלל שהוא תעבוד.

לא, הוא לא מצפה, הוא לא רוצה להיות תלמיד חכם, הוא לא רואה את עצמו שהוא יהיה אברך כולל, הוא לא רואה את זה ככה. כרגע ההורים שלחו אותו.

‫ככה מסגרת. הוא נטל כזה אומר לשעבר פה. אתה מבין? זה כמו חילוני שהולך ללמוד. ‫הוא מחפש את הלימוד או שהוא מחפש את ההפסקה?

‫או שהוא מחפש את הממין, את הקטעים.

‫מה הולך?

‫כמה יש בכל כיתה שלומדים ברצינות?

‫סתם, בכל כיתה שאיש תהיה.

‫אבל איפה אני מתשאל, ‫שלא נשמע ולא נשמע ולא נשמע. ‫-כן. ‫-אבל מישהו לא לומד את הלשמע, יבוא לשמע, לא?

זה אם יש בתוך.

‫אם יש בתוך של הלא לשמע, ‫את הרצון להגיע ללשמע. ‫אבל אם אין בתוך את זה,

‫אין לו את זה. ‫זאת אומרת, אין לו.

‫יש לא לשמע גמור.

‫סתם.

‫אמרו לי ללכת, אני הולך. ‫אוקיי. מהרגע הראשון הוא כבר מחפש ‫לטאבז קוראים לזה, אתה מבין?

‫תראה את ההוא, תראה את זה. ‫כל השהות שלו זה צחוקי.

‫אם זה לא נשמע כדי להגיע ל... ‫לכן נשמע,

‫אז זה נשמע מילה?

‫-כן.

‫עוד פעם.

‫-אם זה לא נשמע. ‫-יש לשמע,

זה פירושו שהאדם מכוון לתכלית

‫של לימוד התורה וקיום מצוותיה.

‫זהו. אין לו משהו אחר בראש,

‫זה התכלית, הוא לא רואה שום דבר אחר.

‫כלום.

‫כל השאר זה רק סיוע לקיים את זה.

‫זהו. זה נקרא לשמע גמור.

‫יש אחד אומר, תשמע, ‫אי אפשר רק ללמוד, ‫אי אפשר רק זה. בוא, צריך קצת אוויר,

‫צריך קצת זה, צריך קצת דייט, ‫צריך קצת לאכול,

‫צריך זה, צריך זה, צריך זה. ‫מה אתה עושה את זה?

‫טוב, זה לא לשמע, אומרים, ‫יגיע לשמע.

‫אבל זה בתנאי שמתוך שלא לשמע.

‫יש תוך.

‫בתוך יש גרעין חיובי אמיתי ‫שהוא רוצה להגיע, ‫רק כרגע הוא לא יכול עדיין להיות

‫לשמע גמור.

‫אבל הוא שואף להיות כזה.

‫-אבל הרמב״ם אומר שכל בן אדם,

‫כל יהודי באשר הוא יהודי,

‫המטיפנים שאתה רוצה להגיע, ‫להיות טוב, זאת אומרת... ‫-כן, יש לאדם תמיד ‫את הנקודה הקדושה, ‫אבל יש אדם שמדכא אותה.

‫הוא לא מתעורר אליה, הוא לא מתבונן.

‫אדם שחי בלי התבוננות, ‫הוא גם לא יודע ‫שיש לו את הנקודה הזאת.

‫אתה קראת על זה.

‫הוא לא קרא על זה, ‫וגם אם קרא על זה, ‫הוא לא שואף לזה.

‫-אם נכנס סתם בן אדם להרצאה, ‫שהוא לא... אני אומר, ‫זו פרציתו על המדילים. ‫אם זה טוב לעשות דבר כזה? ‫כי הוא לא רוצה... ‫-בטח שזה טוב, מה פירוש? ‫אבל אם אתה אומר שלא נשמע בכלל, ‫הוא לא יגיע לשום דבר... ‫-כן, אבל יכול להיות ‫שהוא התעורר מההרצאה עצמה ‫לנקודה הזאת.

‫אבל אם לא יהיה בסוף תוך,

‫לא יהיה משהו.

‫אם לא שמת שום גרעין, עשית תלם,

‫ולא שם את הגרעין,

‫לא שם את הזרע.

‫מה יצמח?

‫אז אתה מכין את הכול, יש לך ניר,

‫אבל למה אתה מצפה?

‫שים שם זרע,

‫אפילו שכרגע הוא קבור באדמה, ‫ולא רואים אותו,

‫אבל יום אחד אם תשקה אותו, ‫תשקה, תשקה, תשקה,

‫אז יבצבצ לך ממנו.

‫אותו דבר, אם יש לך תוך,

‫בתוך הזה תשקה אותו עוד שיעור, ‫עוד שיעור, עוד שיעור, ‫אז בסוף, אתה מבין, ‫זה יכול להוציא את הצמח שצריך להוציא.

‫אבל אם תפסיק להשקות, ‫מה קורה עם אמצע מה שמפסיקים להשקות? ‫הוא נובל.

‫אז אם אין התמדה ורציפות כל הזמן,

‫אז הוא נובל.

‫לכן אהרון היה מצופה ‫זהב בפנים וזהב בחוץ, ‫אבל באמצע היה עצי שיטים עומדים.

‫למה צריך עץ?

‫להראות שאדם, יהיה לו תמיד צמיחה.

‫אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת, ‫צריך להיות גם כן בתוך הלא נשמע תוך.

‫-כלומר, זה יכול להיות שאדם עומד תורה ‫והוא לא שואף בכלל ‫שהוא יגיע ל... נכון, והוא גם לא מאמין ‫שהוא יהיה הרב קנייבסקי.

‫תגיד לו, אתה רוצה להיות הרב קנייבסקי? ‫כן.

‫ואתה תעמוד כמוהו? ‫לא, איך אני יכול?

‫זה התבטלות לגמרי, ‫זה כבר אין חיים, ‫זה עזוב אותך, אני לא יכול ככה.

‫כבר, הנה עכשיו, תעמיד אותו לפני זה.

‫תגיד לו עכשיו, בוא נדבר.

‫בבירור.

‫אתה רוצה להיות כמוהו?

‫בשביל להיות כמוהו,

‫אין הפסקה בלימוד.

‫יומם ולילה,

‫רק שינה ואכילה מה שצריך, שלום.

‫וכל הזמן לומדים. יאללה, קדימה.

‫מתחילים?

‫הוא מוכן או לא מוכן?

‫אבל גם אם היה מתחיל,

‫אם היה שואף,

‫אז יכול להיות שהייתה באה לו המתיקות, ‫והמתיקות הייתה כובשת אותו.

‫ותדעו לכם, פחות מארבע שעות לימוד, ‫זה עוד לא מתחיל להבנה.

‫ככה כתוב בספרים. ‫אז רבה יספרה אכילה וגם חקרה,

‫אחרי ארבע שעות מתחילה ‫להתיישב ההבנה בראשו של אדם.

‫-בכל דוגמא בתורה.

‫בתורה.

‫-אהר, איך מגיעים לאנשים פעם?

‫איך אני, לא יודע,

‫הגיע ארצמי אין לי שאיפות על זה כאילו. ‫-אין לך שאיפות? ‫קראת פעם סיפורי צדיקים?

‫כן, לא. ‫-נו, ולא רצית ל... לא דמיינת לך ‫שכמה טוב אם היית כזה?

‫לא, אז אם אדם רואה דבר כזה ‫שאפשר להגיע למחלות ומדרגות כאלה,

‫איך הוא לא שואף?

‫הרי סתם אדם קנאי.

‫כל דבר שהוא רואה, ‫אחד יש לו משהו מיוחד, ‫אז הוא אומר, פשש, איזה יופי, ‫היהיה לי כזה דבר.

‫הוא רואה משהו אחר, ‫הוא רואה כזה דבר, הוא רואה ככה.

‫יש לאדם איזה משהו.

‫אבל אם הוא רואה שזה רחוק ממנו,

‫או שהמאמץ להשיג את זה

‫הוא גדול והוא עצלן,

‫אז הוא מתייאש מזה, ‫פשוט מאוד אומר, ‫דני, מאיפה אני?

‫מה הלוואי? מה פתאום?

‫אתה מבין?

אנשים עצלים.

‫אין דבר שאדם לא יכול להשיג.

‫אין דבר כזה.

‫כל דבר אדם יכול להשיג.

‫אתה רוצה להיות אסטרונאוט?

‫אתה תהיה אסטרונאוט.

‫אתה לא רוצה? אתה לא תהיה.

‫זאת אומרת, אדם צריך להבין, ‫כל דבר אפשר לשים.

‫ולהיות תלמיד חכם זה הכי קל.

‫אתה יודע למה?

כי במקום אחר אתה צריך ‫להתאמץ ולהתאמץ ולהתאמץ ולהתאמץ ולהתאמץ.

‫אבל זה לא אומר שתקבל סייעתא דשמיא.

‫פה אתה מובטח שתקבל סייעתא דשמיא.

‫אם אתה בא באמת, אתה בא לטהר,

‫מסייעים לו מן השמיים, מסייעים לו.

‫רק תבוא לטהר. ‫תבוא אתה מעצמך,

‫תבוא לטהר, וכבר הקדוש ברוך הוא ‫ייתן לך פוש.

‫אבל הוא רוצה לראות שאתה תעשה ‫עד גבול היכולת שלך, ‫משם כבר ייקח אותך.

‫אתה מבין?

‫אבל אין לאנשים שאיפות, זאת הבעיה.

‫יש ספר, קוראים לו שאיפות, ‫כדי לקרוא אותו.

‫אז אמרנו,

‫אם באופן טבעי היה לו ‫לכל אדם טעם מלימוד תורה,

‫ומיילד שמתחיל ללמוד ‫היה חש בזה מתיקות,

‫אז זה היה נחשב הביטול מלימוד ‫כשבירת אור.

‫ועל כן, רק מי שלומד ומגיע בתלמודו ‫ומנצל את כל זמנו ללימודו, ‫יודע שאין אבדה כאבדת הזמן,

‫מעניקים לו מן השמיים ‫גם את הטעם שבלימוד.

‫ואם מרפא את עצמו, ‫גם אם ילמד, לא יחוש בזה שום טעם.

‫וממילא גם לא יחוש צער ‫בביטול של התורה, ‫וכך הוא מוסיף והוא הולך ובטל.

‫כל זה הוא בנוגע לאור, ‫שכאמור הוא עניין רוחני.

‫אבל לעומתו יש בריאה נוספת בשם טוב.

‫בריאה נוספת בשם טוב. ‫הוא זהב הארץ ההיא טוב.

‫הטוב שבזהב הוא טוב גשמי,

‫ככל הטובות הגשמיות,

‫כי באמת ישנן טובות גשמיות.

‫אדם שהוא בריא

ופרנסתו מצויה,

‫טוב לו בגשמיות.

‫טוב לו בגשמיות.

‫אדם שהוא בריא

ויש לו את האמצעים,

‫הפרנסה שלו מצויה,

‫אז טוב לו בגשמיות.

‫בטעות לחשוב שהטוב הגשמי ‫אינו ערך כלל.

‫הלא מצאנו שאין השכינה שורה, ‫אלא על חכם,

גיבור ועשיר

ובעל קומה.

‫ככה מביאה הגמרא בשבת צדיק בית.

‫כי מי שנתנוע בידו כוחות גשמיים גדולים,

‫אוט הוא כי בידו לנצלם לטובה.

‫והרי זה מוכיח על העשירות והחוכמה ‫והגבורה בפנימיותו.

‫זאת אומרת, אם הוא קיבל את זה מבחוץ,

‫אז זה מורה שיש לו את הפוטנציאל ‫גם בפנים.

ועל כן מי שאינו חכם, גיבור ועשיר, הרי הוא מחוסר כלים לנבואה.

וכמו חוכמה, גבורה ועשירות,

כן הזהב הוא טוב,

כלי גשמי שבאמצעותו אפשר להשיג רוחניות.

והרבה בריות בקדוש ברוך הוא בעולם,

ולא היה עולם ראוי להשתמש בהן.

כי בפועל מבזבזים את הכלים האלה.

כפי הנראה לעין כול.

אשר עניין הבריאות נהפך לעניינים בפני עצמו, עניין של ספורט.

וכאילו שהבריאות הגשמית של הגוף,

זוהי התכלית של ביאתו לעולם.

זאת אומרת, כאילו לשמור על הבריאות זה עניין בפני עצמו.

צריך להיות בריא בשביל לעבוד את הבורא.

לא לעשות עניין מהבריאות.

שכל העניין להיות בריא, להיות בריא, להיות בריא, להיות בריא, להיות בריא, להיות בריא, להיות בריא. ומה אתה עושה עם הבריאות?

והעניין של רכוש

נהפך אצל אנשים לשקיעה בחומר.

ובחוכמה משתמשים להגיע לירח.

במקום להגיע לשכן, נעזור לו.

במקום לקחת את הכסף ממשקיעים, להגיע לירח, לחלק בכל העולם ולא יהיו עניים.

אז משתמשים בזה לשטויות ואבנים.

העולם היה הרבה יותר טוב

אם היו משקיעים אחד בשני.

איש את אחיו יעזורו,

ולאחיו יאמר חזק.

אתה מבין?

אבל כל אחד דואג לעצמו.

זו המטרות שלו.

ויש דברים שלא נגנזו מפני כבוד השם.

שלא כטוב הרוחני הטוב הגשמי. הטוב הרוחני נגנז,

כי אם הרוחניות תתקלקל,

לא יישאר מאומה.

אבל הטוב הגשמי,

הגם שעל ידו נגרמים גם כן קלקולים,

היה ראוי לגנז ויישאר העולם עולם של טיפשים ועולם של עניות.

אבל מאחר

שהמעלות הגשמיות

אינן עלולות לאותו קלקול של האור הרוחני, לא גנז הקדוש ברוך הוא. וזאת למה? מפני כבודו של הקדוש ברוך הוא.

הזהב הוא לא גנז, זה היה ראוי לגנז.

אבל כיוון שהוא לכבוד השם יתברך במשכן ובמקדש,

אז הוא השאיר אותו, אפילו אם השתמשו בו הלא ראויים לאחר מכן.

כבודו של הקדוש ברוך הוא מכריע את הקלקול הגדול ביותר.

הנה כשביקשו ישראל סלב,

אמר משה רבנו לפני הקדוש ברוך הוא,

הצאן ובקר יישחט להם

ומצא להם.

רש״י מביא בשם הספרי.

רבי שמעון אומר,

שש מאות אלף רגלי.

ואתה אמרת בשר אתן

לחודש ימים.

ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו.

הצאן ובקר יישחט להם

כדי שיהרגו.

ותהא אכילה זו מספקת תנעת עולם.

וכי שבחך הוא זה.

אומרים לו לחמור,

טול קור סעורים ונחתוך ראשך?

זו הטענה שבאה משה רבנו לפני הקדוש ברוך הוא.

ושיבוא הקדוש ברוך הוא,

ואם לא אתן,

יאמרו שקצרה ידי.

הטוב בעיניך שיד השם תקצר בעיניהם?

יאבדו הם.

ומאה כיוצא בהם.

ואל תהיי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת.

יאבדו הם זה שש מאות אלף. ועוד מאה כיוצא בהם.

כפול מאה.

ולא יאמרו שקצרה ידו של הקדוש ברוך הוא אפילו שעה אחת.

אם היה עולם חסר מכל הטובות,

עולם עני,

טיפש וחולה,

כי אז יאמרו שקצרה ידי.

ועל כן ברא הקדוש ברוך הוא את העולם בכל הטוב.

הגם שהוא מביא לכך שהרשעים ישתמשו בזה לרע.

אז יאבדו הם וכיוצא בהם.

ועוד מאה כמותם.

אבל לא יאמרו שקצרה ידי.

שהעולם חסר.

שאין בו כל טוב.

בזמננו אנחנו רואים

את הישיבות מרווחות.

והרי זה סותר

את היד השם תקצר.

אילו היה דוחק סורר כאן,

מה היה העולם אומר?

תראה כמה שפל הוא בן תורה.

וכי כך ניתן ללמוד.

כמה מבין האימהות היו מסכימות לשלוח את בניהם לישיבה,

שסובלים שם מקור וחושך.

היום הורים הולכים לראות את הישיבה לא מה רמת הלימוד, אלא מה התנאים שהבן שלהם יגור שם.

נו, ולאחר שניתן לנו כל הטוב,

הרי מן הדין היה לקחת את כל הכלים האלה, לנצל אותם, להשתמש באותה מסירות נפש שהיו זקוקים לה, להתמדה ויראת שמיים,

ולנצל למען זה את כל הטוב שניתן לנו.

הכלים לא ניתנו לנו כדי לפטור אותנו מן המסירות נפש,

רק למען כבוד השם,

אבל לא להפך,

למעט את העבודה.

אז כל הכלים, ניתן לך מזגן, וניתן לך כיסא, אפילו מרופד, וניתן לך זה, מה שלא היה בתורות קודמי, שהוא במערות עם נר.

והיום אתה נמצא תמיד בשיא השכלול.

אז כל זה לא ניתן בשביל למעט כבוד השם, אלא להרבות כבוד שמיים.

ולא למעט בעבודה.

אמר רבי שמעון בן לקיש, לא היה עולם ראוי להשתמש בזהב.

ולמה נבראה? בשביל המשכן,

או בשביל בית המקדש.

לרבי שמעון בן לוי זכות קיומם של הטובות הגשמיות בעולם הזה,

הוא כדי לנצל אותן לרוחניות.

כל הטובות שאדם מקבל.

כל מה שמסר לנו הקדוש ברוך הוא בעולמו,

אחריותם עלינו.

אנחנו יכולים לקלקל אותם

ולהפסיד זכות קיומם בעולם,

ויכולים אנחנו לתקנם

למען כבוד שמיים ולנצל אותם מרוחניות.

אם אתה תשתמש בכלים,

אתה תקבל עוד כלים.

אם אתה עומד, יש לך תיק עבודה,

ויש לך כלים, כלי עבודה,

ואתה עושה כל מה שאפשר,

בעל הבית רואה שאתה מבריג, מבריג, מבריג, מבריג, מספיק הרבה,

אז הוא יקנה לך מבריגה חשמלית.

ואם תצטרך להגיע למקום במהירות,

כי אתה אדם חרוץ, אז הוא יקנה לך גם אוטו.

הוא ייתן לך אוטו צמוד.

ואם הוא יראה שאתה לא כזה,

ובגלל שיש לך אוטו אתה גם מאחר,

ואתה זה, ואתה לא מגיע בזמן, ואתה מטייל עם האוטו, וזה, פה ושם, וכו' וכו',

אז הוא ייקח לך את האוטו,

ויאספו אותך לעבודה רק.

וייקחו אותך, ואתה תהיה בסוף שוליה.

ואתה לא תהיה עצמאי.

הקדוש ברוך הוא רואה, כשאתה משתמש בכלים שהוא נותן לך, ייתן לך עוד.

ועוד, ועוד כמה שצריך, כי הוא רוצה שתקדם לו את העבודה.

אבל אם הוא רואה שאתה לא עושה כן,

אז הוא ייקח ממך את הכלים, וייתן לך מישהו שיותר ראוי ממך.

אז אדם יכול להפסיד את כל הכלים שבעצם הוא היה יכול לזכות בהם.

אז אל תתלונן. אם אתה מתלונן, מחסר לך כלים, זה בגללך.

אם היית מראה שאתה שואף באמת לעשות רצונו יתברך, הוא ייתן לך את כל הכלים.

זה לא בא ברגע,

כי הקדוש ברוך הוא בוחן לאורך זמן.

אבל אתה תקבל את כל הכלים.

יכולים אנחנו לקלקל עם הכלים שאנחנו מקבלים, להפסיד את זכות קיומו בעולם, ויכולים לתקנם למען כבוד שמיים ולנצלם לרוחניות.

אז בני התורה, האחריות גדולה עליהם יותר ויותר,

ואינם יכולים להיפטר מכך.

וכאשר מקבלים על עצמם את ההתחייבות,

את ההתחייבות מן האחריות,

זוכים לדבקות כזו,

שיכולים לראות מאור של גן עדן בעולם הזה,

כמו שאמר הרמחן בספר דעת תבונות.

זאת אומרת, אדם יכול לקחת ולשאוב מעט

מהאור הגנוז לצדיקים, לעתיד לבוא, כבר היום מהתורה הקדושה,

שהמאור שבה מחזירו למוטב.

וממנה הוא יכול לקבל כלים לתקן עולם במלכות שדי.

אבל הוא יכול לקלקל גם הכל עם הכלים שהוא מקבל.

להשתמש עם החוכמה והשררה והכל לרעה.

להשליט את גאוותו על האנשים.

כמו שראינו בתקופה האחרונה, מה עשו רבנים.

במקום לנצל את הכוח וההשפעה

והפוך איש את אחיו יעזרו,

לא.

לא.

רק אנחנו.

ואין בלתנו.

ומי שייכנס בתחומנו,

נרמוס אותו עד תכלית.

זו המטרה של התורה שלמדתם.

זו תורה, קורדום לחפור בה.

בשביל ההטבות הגשמיות

שיצמחו להם מזה,

או שלא יאבדו אותם.

וזה כששמים

עבריין בראש תנועה.

אז הנהגה שלו היא בעבריינות.

ואוי להם לרבנים ששומעים לעבריין כזה.

ושמים אותו מנהיג לראשם.

אז ממילא מה מצפים ממפלגה כזאת?

עבריינות.

יש אור,

והם עושים חושך.

אבל אנחנו נמשיך בתורה הקדושה,

ונעיר בה בכל מקום שאנשים רוצים לקבל את האור.

ומי שרוצה להישאר בחושך,

יערב לו.

הוא יהיה מה-80% שלא יצאו ממצרים.

ואנחנו נהיה מה-20% שבעזרת השם

נזכה לאור האמיתי בקרוב.

על זה נאמר,

הנגלתי אתכם אחרית כראשית.

להיות לכם נלוקים.

אחרית תהיה כמו הראשית.

בראשית נגאלו ממצרים רק 20% ובאחרית 20%. יש מי שאומר רק עשירייה.

אז לא להתפעל מכמויות,

אלא מאיכויות.

בזוהר רשום שיהיו 15 ימים של חושך. נכון.

שבת שלום.