להיות חכם ולנהל את החיים עם שכל | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 29.05.2013, שעה: 19:32
...זה הטפשות של אנשים שהולכים על עתידות. וביותר, שהרי כל שאיפת כלל ישראל היתה להכנס לארץ, והמשילו זאת למי שטרח ויגע להכניס את בתו לחופה וקודם כניסתה לחופה מתה. מכל זה נראה שהעונש היה חמור ללא מידת רחמים, אז איך תואם הדבר את דברי חכמים ז"ל ששיתף הקב"ה מידת הרחמים בדין?
גם במחלוקת קורח ועדתו יש לראות אותו דבר, "היבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע", הרמב"ן ביאר, ואם קרח חטא מדוע רצה הקב"ה להעניש את כל העדה? כתב, מתחילה היה לב העם אחר משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו קרא קרח לכל העדה, ואמר להם כי בכבוד קולם הוא מקנא, דהיינו הוא עושה לכבודם, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כולם לראות אולי ישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכורות, שהרי העבודה בתחילה היתה בבכורות והיא נקלחה מהם ללויים. והנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחר רבם, והם כמהרהרים אחר השכינה ומוותרים על נבואתו של נביא וחייבים מיתה בידי שמים.
ומשה ואהרן לימדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה זה אלא קרח, והוא הגורם וראוי שימות לבדו לפרסם את ענשו ברבים, וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנים אותו על היחיד הגורם.
הרי לנו שעבור מעשה אחד של הרהור ומחשבה לא טובה שנכנסה בליבם, שפיתה אותם קרח, כבר הגיע להם עונש חמור כל כך שימותו כולם מיד, כשם שמתו קרח ועדתו. אתם שומעים איזה דבר? ראיתם כזה דבר? בשביל מעשה אחד של הרהור ומחשבה לא טובה שנכנסה בליבם לאחר הפיתוי של קרח, כבר הגיע להם עונש חמור כל כך שימותו כולם מיד כשם שמתו קרח ועדתו. וגם כאן לכאורה אין מידת רחמים. וכך מצינו עוד, והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכתר ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד. הרי ניתן עונש ה' יתברך מיד ובחוזקה וללא רחמים כלל, ואם כן שוב צריך עיון, מה זה שאמרו חכמים שהקב"ה שיתף מידת הרחמים בדין?
המבואר מכל זה שהנהגת ה' יתברך עם ישראל במדבר היתה הנהגה אחרת, כמו שכתוב בפסוק "ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך", ז"א ה' אומר אני אשלח לכם מלאך, אני לא אעלה אתכם ביחד בקרבכם כי אתם עם קשה עורף ועל זה מקבלים כליה, וזה יהיה מידי בדרך, אז לכן לא כדאי לכם שאני אהיה איתכם בדרך, נשלח מלאך. ז"א הנגה ע"י מלאך היא מקלה מאשר עם ה'. ז"א בעת שהוא שולח מאלך יש תקוה לאדם, אבל בעת שהקב"ה עצמו מנהיג את העם, אם העם קשה עורף הסכנה גדולה שיכולים לבוא לידי כליה. ומה כתוב בכתוב, משה רבינו אומר לקב"ה, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, אני לא רוצה מלאך ולא כלום, אנחנו רוצים שאתה תהיה איתנו. לא רצה משה רבינו שהנהגה תהיה ע"י מלאך אלא הקב"ה בעצמו ילך עם העם במדבר. ומכיון שההנהגה במדבר היתה באופן של פני ילכו, לכן אפשרי שההנהגה תהיה רק במידת הדין ללא שיתוף של מידת הרחמים, למה? כי לא יתכן שישהה חוטא במחיצתו של הקב"ה. לא יתכן חוטא שוהה במחיצתו של הקב"ה. עשית - קיבלת, אין הנחות בחשמל - נגעת התחשמלת.
הנהגת הדין בעת הקב"ה עמו היא גופא הנהגת הרחמים. אז כל ההנהגה שהיא בדין זה שה' מנהיג אותנו בדין זה הרחמים הכי גדולים, אין שמירה יותר גדולה לבן אדם, למה? משה ביקש מהקב"ה שהוא מעדיף שהקב"ה ינהיג בעצמו את ישראל אפילו בהנהגת הדין, שהרי מה שביקש הקב"ה להנהיג את העולם במידת הדין זה לא היה מבחינת עונש גרידא, אלא שזו גופא מידת הרחמים, כי עיקר ההצלחה האמיתית של האדם תלויה רק במידת הדין, בשעה שלא התנהגו עמו במידת הדין אלא ברחמים מה יקרה - הוא יבוא עם כל החטאים שלו לעולם הנצח ואז אין לך עונש יותר גדול מזה, כי בעולם הבא קשה מאד לתקן אתה חטאים לכן זה גופא מידת הדין, כשמגיעים עם מידת הרחמים לשם זה מידת הדין, למה? אי אפשר לתקן כמו פה, פה אתה יכול לעשות תשובה, פה אתה נלחץ, פה אתה בבעיות, אתה פונה לה', מתחרט, מקבל תנאי תשובה - נמחל, אז הדין שומר עליך, אבל אם לא, אדם הולך על מדרון תלוי, אז אם שמים לו גדר מימין ומשמאל זה דין, מה פירוש - תוחמים אותו, אתה לא יכול לזוז, זה לטובתו שלא יתדרדר, אבל אם יתנו לו מידת הרחמים, לא להגביל אותו, אז הוא יתרסק. הדין מגביל את הבן אדם אבל זה השמירה שלו.
אז לכן עדיף שאדם יהיה במידת הדין בעולם הזה כדי שלא יבוא לעולם הבא ושמה יחכה לו הפתעה.
אמנם בעת שמתנהגים עמו במידת הדין ויענש על החטאים בעולם הזה, ויבוא בטהרתו לעולם הבא, זו מידת הרחמים. כי כל הענין זה איך מגיעים לשם, אם מגיעים נקי ונכנסים ישר לגן עדן זה המתנה הכי גדולה, אבל אם צריך לעבור מסלול של יסורים שזה פי אלף אלפים לאין שיעור ממה שהעולם הזה עם כל הצרות שלו, אז איזה רחמים זה? זה דין הקשה. ומה ששיתף ה' יתברך מידת הרחמים זה בדיעבד, למה? משום שאין קיום לבריאה באופן אחר, דהיינו אם יהיה הכל רק דין לא יוכלו להחזיק מעמד, ואנשים יתאדו, טוז טוז יעופו מהעולם, עושה עבירה חלע צ'ינג, נגע במשהו אסור - נמק ביד, ראה מראה אסור - התעוור, שמע זמר פסול - התחרש, שר שיר פסול - אילם, מה, העולם לא יכול להתקיים, אז לכן שיתף, לא לגמרי, שיתף ככה שאדם יוכל לעקל כמו שאומרים. ומה ששיתף ה' יתברך מידת הרחמים היא בדיעבד, משום שאין קיום לבריאה באופן אחר. אבל באמת אין בזה רחמים, אלא ההיפך, הדין הוא הרחמים ולכן כאשר הקב"ה בעצמו מנהיג את הבריאה אז מנהיגה במידת הדין שהיא הרחמים, כיון שזו באמת ההנהגה האמיתית. אז מה שאומרים שיתף מידת רחמים עם מידת הדין, אז זה תלוי באיזה מדרגה נמצאים האנשים ובאיזה הנהגה, אם זה דור המדבר שהקב"ה נמצא איתם, אז זה שיתוף, אין יותר גדול מהשיתוף כשהולכים איתם בדין וזה הרחמים האמיתיים.
ומעתה יש להתעורר, דהנה ראינו בחטא העגל שבני לוי לא חטאו, ובשעה שאמר משה רבינו ע"ה מי לה' אלי נאספו אליו כל בני לוי, ויאמר משה מלאו ידיכם היום לה' כי איש בבנו ואחיו ולתת עליכם היום ברכה, הקב"ה מבקש מהלויים קחו כל אחד חרב ותהרגו איש בבנו ואחיו, תהרגו את כל אלה שהיו שותפים במעשה העגל ויהיה לכם ברכה מזה, אתם יודעים מהז ה לקחת עכשיו חרב ולנעוץ אותה עכשיו בקרובים שלך הכי קרובים, אומרים לך יהיה לך ברכה, והם עמדו בזה. רואים ששבט לוי היו שלמים ללא שום פגימה, וזכו שיתן עליהם היום ברכה, ומכל מקום ראינו שבעת שנבחרו הלויים לעבודה מובא בפסוק, "קח את הלויים מתוך בני ישראל וטיהרת אותם", עדיין הם צריכים טהרה, "וכה תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכיבסו בגדיהם והטהרו והניף אהרן את הלויים תנופה לפני ה' מאת בני ישראל והיו לעבוד את עבודת ה'", מבואר שהוצרכו טהרה מיוחדת כטהרת מצורע, כדי שיוכלו להיות כשרים לעבודת ה', ואפילו שהם היו שלמים, זכים וטהורים, מפני שלהתקרב אל הקב"ה לא מספיק הטהרה המוקדמת אלא צריך טהרה על טהרה, וכיון שהנהגת ה' יתברך במדבר היתה לא ע"י מלאך, לכן היתה ההנהגה רק במידת הדין מפני שלזכות להתקרבות לעבודתו יתברך חייבת להיות טהרה מוחלטת ללא שום פגם.
ואם כן יש לנו להבין, הרי התכלית של החיים שלנו זה לזכות להתקרב לה' יתברך, "קרבת ה' אלקים לי טוב", אם כן חייבים אנחנו לבו אלינו הנשמות שלנו זכות וטהורות, ואם כן לא יעזור לנו מידת הרחמים, כי היא רק בהנהגת העולם הזה, שמה אין רחמים, רק פה, אבל לזכות לקב"ה חייבים להיות מושלמים לגמרי, וחייבים לקחת דוגמא מהנהגת ה' יתברך במדבר שזה היה עומק הדין ללא גבול, כי רק בדרך זו אפשר לזכות לקב"ה, אז אל נשלה את עצמנו שיש ויתור כי כל האומר שה' ותרן יוותרו בני מעיו, אין ויתור. אז מעתה כאשר נתבאר שמידת הקב"ה כדי להתקרב אליו היא מידת הדין, יפלו כל התירוצים והאמתלאות שיש לאדם. מה שאמרו חכמים ז"ל ביומא ל"ה, הלל מחייב עניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב עשירים, יוסף מחייב בעלי עבירה, אלה שאומרים שיש לי יצר הרע, כל אחד עם התירוץ, אני עני, אני עשיר, אני בעל תאוה, מה אני יעשה תאמין לי שאני לא יודע, מה אני יעשה מה אני אגיד לך, תאמין לי, לא עזר כל התירוצים לא עזר, לא עזר, אם לא לא לא עזר לא עזר, לא עזר, אוי וי וי וי וי, אמתלאות ותירוצים של עוני ועושר לא יתקבלו אצל הקב"ה והעצה היעוצה לאדם להתחזק, להתחזק בעבודת התורה, התורה, התורה התורה התורה והמוסר המוסר המוסר המוסר המוסר, תורה ומוסר תורה ומוסר תורה ומוסר, והחיזוק חייב להיות תמידי ללא הפוגה ללא הפוגה ללא הפוגה ללא הפוגה ללא הפוגה, והסבא מקלם זצ"ל היה מעיר שגבי יהושע נאמר רק חזק ואמץ רק חזק ואמץ רק חזק ואמץ אפילו יהושע הצדיק הגדול המחליף של משה רבינו צריך היה להתחזקות מתמדת ורק דרך זה הוא יוכל לנצח את המלחמה החזקה, רק חזק ואמץ, רק חזק ואמץ, זה גם השם של הדרשה, רק חזק ואמץ. חייבים, ולזכור שמידת הדין זה הרחמים הגדולים והאמיתיים, ז"א שלא נותנים לך לזוז, שלא נותנים לך לזוז זה השמירה הכי טובה, אבל אם יש מרחב, אז אדם חביבי אוסף לו עבירות שכרגע לא מקבל עליהם שום דבר אבל העונש נשלח, אז זה כמו האשראי, נותנים לך אשראי ואתה נכנס לאובר, ואח"כ יונקים ממך ריבית דריבית וכו' וכו' ואח"כ הלוואות ואח"כ הסתבכות ואח"כ שוק אפור ואח"כ ככה ואח"כ ככה ולך תדע איפה אתה גומר, ועיקולים בתי סוהר התראות בלגנים ריצות כל היום אחרי הלירות שאתה היית יכול לחסוך אותם בהתחלה אם לא היית מקבל אשראי. ודרך אגב, חלק מהאשראי שמקבלים וכל הדברים בלי היתר עסקה ושזה הולך להבית קניות של הבית ודברים כאלה, גם היתר עיסקה לא מועיל וזה ריבית, וריבית אז מתמעטים ומתמוטטים נכסיו ויש בזה הרבה בעיות ולא קמים לתחיית המתים וזה כופר ביציאת מצרים ומסוכן גדול אז לכן לא כדאי אשראי, לא כדאי אשראי, אלא להגביל את החשבון, לומר אם אני חורג לא לשם, וממילא תעבוד עם חשבון, חשבון בראש שלא לשחרר יותר מהחשבון, ולהסתפק ולהתמעט לפי היכולת. אין היום לאכול- נאכל מחר לא קרה כלום, תענית ארבעים כבר עשינו מספיק, אפשר לחיות גם בתענית, מה הבעיה, ופרוסת לחם זה לא עולה הרבה. אז אם צריך להצטמצם מצטמצמים אין מה לעשות, אתה לא יכול לחיות בהרחבה כשאין לך ולהגיד סמוך.
החפץ חיים במשנה ברורה אומר שכיון שהאדם מזונותיו קצובים לו כל שנה, ומאחר והוא לא יודע כמה קצבו לו אל יבזבז הרבה, כי איך אתה משחרר אם אתה לא יודע כמה יש לך, אם קצבו לך לכל השנה נגיד מאה אלף שקלים, אז איך אתה מבזבז מאה חמישים על סמך זה שיש לך אותם, ואתה אומר לא אני אגלגל אותם וזה, מה זה לגלגל? לגלגל זה רק גלגל אבל זה חוב.
אז לכן אדם צריך להיות חכם ולנהל את החיים שלו עם שכל ולא לגלוש בשום תחום, להצטמצם כמה שיותר להיות ממוקד בנקודות שחייבים לעבוד, לחם בשקל, אם אין לא קונים, מה פתאום לשלם שבע שקל? שבע שקל לחם היום יבבי, איפה האופוזיציה הלוחמת? אייי, אבל כנראה שיש בזה כוונה, האופוזיציה הלוחמת מלשון לחם, שלא רצתה לחם בשקל אז עכשיו היא לוחמת בשבעה שקלים.
בכל אופן רבותי, רק חזק ואמץ, תזכרו, מידת הדין, אנחנו רוצים להתקרב לקב"ה איך נתקרב, טהרה על טהרה הלויים, איזה מסירות נפש מי לה' אלי, לא חטאו הכל דקרו עשו פעלו הכל, עוד, לטהר אותם כמו מצורעים. לא פשוט. אבל זה האמת, מי שלא רוצה להתבונן בה ככה יפגש איתה בפרצוף. ביי.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....