קניין ז' - ביראה - חלק א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קניין שביעי,

ביראה.

המחזור ויטרי אומר, הוא ביראה מוראת הרב,

שאינו נוהג קלות ראש לפניו.

דהיינו, צריך יראת

הרב

שלא ינהג קלות ראש לפניו, כי דאיתה בן עומדין וגילו ברעדה במקום גילה שם רעדה.

מטעם זה נהגו לשבור גם את הכוס אחרי ברכת חתנים במקום חופה.

במדרש שמואל אומר, הלוא היא יראת שמיים,

כי כן שנינו כל שירת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

וכן כתוב ראשית חוכמה, יראת השם.

אז רואים פה שיראה,

יראה מערב, יראת שמיים, יראה מהשם.

הדרך חיים אומר, ההפרש יש בין אימה ויראה.

אימה כאשר יראה גדולתו של ריבו,

ומפני זה יש אימה עליו.

והיראה,

כאשר מביט קטנותו ושפלותו, הוא ירא.

אז האימה זה כאשר יראה גדולתו של ריבו,

ומפני זה יש אימה עליו.

זה האימה.

והיראה, כאשר מביט קטנותו ושפלותו,

הוא ירא.

לפיכך יש לתלמיד לשם באימה וביראה,

שיהיה מכיר ערך רוממות גדולת ריבו,

וגם יכיר קטנות ערכו.

ויותר יש לפרש באימה וביראה, שיהיה לו אימה ויראה מן השם יתברך,

שיהיה מכיר ערך רוממות השם יתברך וגדולתו,

ויכיר גם כן שפלות ערכו,

וזהו באימה וביראה.

מורה ריבך כמורה שמיים,

שלא תקל ראש עמו אפילו בדברי תורה,

וכל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור תיקוונה,

מתוך שמגיס ליבו בריבו ואינו מחשיבו הרבה.

אז אינו משגיח כל כך על דבריו לרד לעומקן.

וכל שכן שאינו משים ליבו לדברי אזהרותיו והוראותיו,

לכן אינו רואה סימן יפה בתלמודו,

מלבד העונש הראוי למי שמסלק ממנו מורא ריבו,

שהוגשה למורה המקום.

זה מביא להם שמיים,

ותפארת ישראל אומר שיהיה יראת שמיים בליבו,

שעל ידי אלה ישגיח היטב בדברי ריבו בלימודו.

טוב, אנחנו נכנסים לכמה מעשים

שייתנו לנו חיזוק, בעזרת השם יתברך.

כמה פעמים מספר בי משה מרדכי שולזינגר,

זכיתי לשמוע ממרן בעל קהילות יעקב שדיבר

בהערצה ובהכנעה נוראה על אודות מרן החזון איש.

דהיינו, סטייפלר היה מדבר

בהערצה ובהכנעה נוראה על אודות מרן החזון איש, וכך היה אומר

דבר פלא ראינו אצל החזון איש.

עד יומו האחרון לא שלטה בו שכחה.

בכל עניין שהיו מדברים איתו, בכל מקצועות התורה,

נראה היה הדבר

כאילו עכשיו למדו את העניין הזה.

הוא ידע הכל על בוריות, את הסוגיות עם שיטות הראשונים והמסקנות להלכה.

והמדובר הוא על עניינים וסוגיות של מדע עם לפני 30 ו-40 שנה.

הכל,

הכל בלי יוצא מן הכלל היה כתוב על לוח ליבו הטהור וחקוק במוחו הקדוש.

כך היה עד יומו האחרון ממש.

בכל עניין שנשאל נראה היה דבר כאילו שקוע בו עתה ממש.

שאלתי את מרן, במה זכה לזה החזון איש?

האם בגלל שהרבה לחזור על תלמודו עד בלי די?

והאשים מרן,

הכוונה זה הסטייפלר, כן? והאשים מרן, ודאי שבלי לחזור הרבה אי אפשר לזכור.

אבל הלא הגמרא אומרת

במגילה ו'

שלאוכומי גירסא,

סיעתא מן שמאיהו.

רש״י מסביר מה זה לאוכומי גירסא?

שלא תשכח ממנו.

דהיינו, שאדם יעמיד את לימודו ולא יישכח ממנו,

זה צריך סיעתא דשמיא.

ולחזון איש הייתה סיעתא דשמיא, שלא תשתכח ממנו תורתו,

וזאת בזכות מה?

בזכות צדקותו העצומה,

בזכות היראת שמיים הנוראה שלו,

אשר פחד השם והדר גאונו חפף עליו תמיד כל הימים.

ויעל על ראשו את מוראם,

וואו,

ויעל על ראשו את מוראם

של ארבעת חלקי השולחן ערוך,

אשר לא עשה שום תנועה וזיז כלשהו בלי להתייעץ

עם ארבעת חלקי השולחן ערוך.

ויעל חרד על דקדוק הדין

כאחד מקמיא.

ויעל חרד על דקדוק הדין כאחד הראשונים.

ובזכות צדקות כבירה ונוראה זו זכה לסיעתא דשמיא העצומה,

שכל תלמודו היה בידו בלי שום שכחה,

ושמועותיו מחוברות לו מאירות ושמחות כנתינתן בסיני.

אני שמעתי מפי הרב אברהם גריינמן,

שזכיתי ללמוד את החברותה,

שסיפר לי עדות,

שהוא שמע מפיו של החזון איש.

זכר צדק כזה לך, בדברים מסוימים,

שהוא אמר שצריך לעשות כך וכך,

אבל זה לא מופיע בשולחן ערוך,

אז הוא אמר דינא דגמורא.

אם זה מופיע בגמרא, דינא דגמורא.

מספיק שזה מופיע בגמרא,

כבר צריך לעשות.

כשהיו פעם מסובין בביתו של רבי נפתלי טרופ,

ראש ישיבת ראדין,

שורה של בערי טריסין מגדולי הישיבות,

ובכללם חתנו רבי ברוך יוסף פייבלזון,

שהיה ממלא מקום

כהונת הרמדה ראדין,

גלגלו ביניהם שיחה על גאונים אחדים בדור המבורכים בזיכרון ברזל.

והזכירו בנשימה אחת גם את שמו של רבי אלחנן וסרמן.

נענה רבי נפתלי ואמה,

לידידי

אין לכלול את רבי אלחנן בבעלי הזיכרון.

הוא אמנם דומה לבור סבוד, למדנו את זה, אני חושב,

הוא אמנם דומה לבור סבוד שאינו מאבד טיפה.

בור סבוד זה בור שהוא מטויח בסיד.

זה נקרא סבוד, שהבור בעצמו סבוד

לא מאבד טיפה.

אמנם הוא דומה לבור סבוד שאינו מאבד טיפה, אבל

אין זה מכוח זכירה טבעית דווקא.

כי אם מרוב יראת שמיים אצל רבי אלחנן וסרמן השם ינקום דמו,

זה היה מרוב יראת שמיים, ממה היה לו פחד?

שהוא לא יהיה בכלל אלה שנאמר עליהם כל השוכח דבר אחד ממשנתו,

מעלה עליו הכתוב כאילו התחייב בנפשו.

כל השוכח דבר ממשנתו, היה לו פחד,

אימה ויראה,

שחס ושלום לא יהיה בכלל אלה שנאמר עליהם במשנה,

שכל השוכח דבר ממשנתו.

וואי, וואי, וואי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

אז אצלו הזיכרון

זה היה מהיראת שמיים,

מרוב שהוא פחד שלא ישכח דבר.

אז הקדוש ברוך הוא עזר לו שאכן הוא הצליח לזכור הכל תמיד.

באחת מהאגרות כותב

מרן רבי אלעזר מנחם מן שך, זכר צדיק וברכה.

אבל העיקר שתהיה שקוע בלימוד שקוע. אתם יודעים מה זה שקוע?

ראיתם מישהו שקוע עד צוואר?

שקוע זה בפנוכו, בפנים, שקוע.

אבל העיקר שתהיה שקוע בלימוד,

וביחד עם הלימוד

תעלה גם ביראת שמאי.

שמיים, כי אם אין יראה,

אין חוכמה.

זאת אומרת, אי אפשר רק ללמוד,

ולא ללמוד מוסר,

כדי לקבל יראת שמיים.

ומימיי

לא ראיתי מי שאין בו יראת שמיים שיודע ללמוד.

אומר הרב שך, הוא חי מ...

מאה ושבע שנים, מאה וארבעה, מאה ושבע.

מימיי, והוא ראה הרבה אנשים גדולים והרבה אנשים מכל.

מימיי, כשהוא אומר מימיי, הוא מתכוון שמימיו, באמת, בכל המאה פלוס שנים, הוא לא ראה.

מימיי, לא ראיתי.

מי שאין בו יראת שמיים, שיודע ללמוד.

וכל אלו שנדמה להם שהם יודעים ללמוד,

אפילו שאין יראת שמיים, בוער אצלם,

בוער,

תדע שכל תורתם היא מן השפה ולחוץ,

ולא בהם חפץ השם.

גאונות זה לא מעניין את הקדוש ברוך הוא.

עילוי זה לא מזה, זה השם נתן לו, כלים.

זה אתה לא פעלת בשביל זה, אם נתנו לך את זה וככה נבראת, זה לא אתה עשית.

איפה יראת שמיים?

מה השם שואל מעמך, כי אם נראה, איפה יראת שמיים?

הוא אומר, כל אלה שנדמה להם שהם יודעים ללמוד אפילו שאין יראת שמיים בוער אצלם,

תדע שכל תורתם היא מן השפה ולחוץ, כמו שנאמר על דואג האדומי.

ולא בהם חפץ השם,

ואין תורתם אמת,

כי אין להם סיעתא דשמיא,

ובלי סיעתא דשמיא אי אפשר להשיג מעלת התורה,

כמבואר באבות,

במ״ח דברים שהתורה נקנית,

שהיא צריכה להיכנות באימה וביראה.

כשלמדתי בפונוביץ', מעיד ומספר מורנו ורבנו רבי דב יופה,

קרה שבין פטירתו של רבי אבא גרוסברד

לבין התמנותו של רבי אליהו אליעזר דסרר למשגיח הרוחני,

נוצר רפיון בישיבה בעיקר ביראת שמיים.

זאת אומרת, עד שמינות המשגיח,

בינתיים נהיה ירידה ביראת שמיים.

והוא מספר, רבי דב יופה, נכנסנו באותו זמן כמה בחורים למרן החזון איש.

ואז כשחיוך מלבב על שפתיו, אמר,

תגידו למתרפים,

הרי רוצים אתם לדעת ללמוד, כן?

מי שיושב בפונוביש, בשביל מה הוא יושב?

הוא רוצה לדעת ללמוד, לא?

ובכן, מה אפשר לעשות,

אומר החזון איש, תגידו להם, למתרפים האלה,

מה אפשר לעשות שהקדוש ברוך הוא עשה חוזה כזה,

שבלי יראת שמיים אי אפשר לדעת ללמוד

מה לעשות?

אבא אטאליה.

וככה הוא אמר להם,

על היות רבנו יוינה,

המשיך החזון איש.

איך מגיע אליו פתאום השערי תשובה?

מאיפה בא לרבנו יונה, גאון הגאוני,

ריבו של הרמב״ן,

מאיפה בא לו?

אחרי כל הפלפולים הגדולים בכל הש״ס וכו״ וכו״,

מאיפה בא לו שערי תשובה?

שהוא כתב ספר שערי תשובה שכולו יראת שמיים,

כולו על התשובה, כולו על דרכי עבודת הש״ם.

מאיפה בא לו?

אם לא היה לו יראת שמיים, היה על היות רבנו יונה.

ועוד הוא אומר,

הראש,

רבנו אשר,

איך מגיע אליו אורחות חיים להראש?

איך הוא כותב דברי מוסר,

אורחות חיים להראש? מאיפה זה?

אלא שזה לא יכול ללכת אחרת בלי יראת שמיים.

איפה רואים את היראת שמיים שלהם?

באורחות

חיים להראש,

בשערי תשובה,

רואים מי היו האנשים האלה.

זה לא רק ראש,

גאונות,

פלפול,

לימוד, זכירה, כל המעלות. לא.

מאיפה בא להם השערי תשובה והאורחות חיים?

זה לא יכול ללכת אחרת. בלי יראת שמיים ומידות טובות,

בלי יראת שמיים ומידות טובות,

לא תיתכן הצלחה בלימוד.

לא הולך.

מי אומר את זה?

החזון איש.

הוא יודע על מה הוא מדבר.

רבי הלל כגן

נמנה על תלמידיו של רבי שמעון שקופ.

לאחר מלחמת העולם השנייה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים.

אצל רבי יצחק זאב סולובייצ'יק,

מרן הגריס מבריסק,

התקיים באותו זמן קיבוץ של תלמידי חכמים שהיום עושה להם שיעורים.

ביקש אותו בחור מרבי יצחק זאב שיצרף אותו לחבורתו.

והסכים לבקשתו.

יום אחד התקשר רמי בריסק באיזה רשי כמה קושיות עצומות,

ושאל לכל שומעי השיעור,

שמא יש מי מביניכם שיכול לתרץ את דברי רשי הללו?

אף אחד לא ידע לענותו.

עד שקם רבי הלל, זה שביקש להצטרף לשיעור,

ותרץ הכל על נכון, בטוב טעם ודעת.

הרב מבריסק התפעל כל כך מהתירוץ,

עד שקפץ ואמר, אוי,

אוי, אוי, אוי, כמה יראת שמיים צריך כדי לענות כזה תירוץ.

לא איזה ראש.

כמה יראת שמיים צריך בשביל לענות כזה תירוץ.

סיפר האדמו״ר מצאנז קלויזנבורג,

פעם בא יהודי

לבעל הדברי חיים מצאנז ושאל אותו,

ריבי,

איך אפשר להגיע ולהשיג גאונות כמו הרשבו?

איך אפשר להגיע?

אמר לו הדברי חיים, אינך צריך לשאול קודם,

מאיפה לוקחים את הקדושה של הרשבו?

וכך ביאר האדמו״ר מקלויזנבורג את כוונתו.

אתה חושב שכשתלמד בהתמדה גדולה לאין שיעור,

אז תוכל להיות כמו הרשבו?

טעות גדולה, אינך טועה.

אם אתה רוצה לזכות לתורה של הרשבו,

תשאל מקודם איך לוקחים את הקדושה של הרשבו,

שרק עם הקדושה הנוראה שלו הוא זכה להיות הרשבו.

זה הכל מתחיל עם המידות מלמטה,

ועבודה, עבודה, עבודה בעליות שצריך לעלות,

ברוחניות, בשיפור המידות,

בביטול הטבעים,

כדי שהאדם יוכל לזכות לדרגות של קדושה ופרישות וחסידות וכולי,

ואז התורה

זה עולם אחר לגמרי.

אומר היה רבי אבא יעקב בורוכוב,

בא על החבל יעקב לתלמידיו, אמר ריל דיסקין היה גאון הגאונים.

הכל אומרים,

לבטח.

מתי נזכה להגיע לקצוות מדרגותיו של המהריל דיסקין?

אך לא תוכלו לעשות כן אם לא עמדתם על סוד גדלותו.

הידעתם מה סוד גדלותו?

נחלקו התלמידים.

זה אמר גאונותו,

זה אמר כוח זיכרונו,

זה אמר חינוכו ובית אביו.

רבי בן יאמין,

אה,

זה היה אביו,

וזה אמר קדושתו הנוראה.

נענה חבל יעקב ואמר, הכל נכון, הכל נכון,

אבל היה כאן עיקר אחד.

כל שיראתו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת.

לא תוכלו להגיע לגאונותו הנוראה.

בלקוח זיכרונו

שלא איבד דבר.

לא תוכלו להגיע לגאונות שלו, של המהריל דיסקין,

שהיא הייתה נוראה.

בלקוח הזיכרון שלא איבד דבר.

לא תזכו לחזה בית אב ולכזאת טהרה וקדושה.

אבל מאידך כיסא, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו,

ואינו דורש מהם אלא כפי כישרונותיהם ותכונותיהם ויכולתם.

אבל דבר אחד הוא כן ידרוש,

שחוכמתם כפי שהיא תתקיים בידם. זה כן ידרוש.

מה אתה כן מסוגל?

איזה חוכמה אתה יכול להגיע?

כן, אבל שהיא תתקיים בידיך.

והתנאי לכך היא היראה שקודמת לחוכמה.

וזה בידם ובכוחם של כל אחד ואחד.

שהרי כתוב מפורש, הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.

אז יראת שמיים זה ביד שלך,

כדי שהתורה תתקיים, לא קומה גרסה, לא קומה שמעת,

להקים את הכל שזה יעמוד ויתקיים ולא יישכח ממנו,

צריך בשביל זה סייעתא דשמיים.

שהיא באה מהי רעה.

וסיפר,

תקשיבו טוב,

תקשיבו טוב,

אמהריל דיסקין היה מתפלל בליל יום הכיפורים ערבית

ועומד בתפילת הלחש

בליל הכיפורים שעות רבות.

הקהל סיים את תפילתו,

אמרו את הפיוטים והסליחות,

ואת הווידוי הארוך,

אמרו את שיר הייחוד כולו,

חרוז בחרוז, לפי אשכנזים,

ומהריל עודנו עומד במקומו,

עטוף בתליתו,

ומטפחת אחר מטפחת נספקת בזיעתו מחיל ורעדה,

יראה ופחד מקונו.

לאחר חצות הלילה סיים את תפילתו.

והקהל אמר כל העד מזמורי תהילים,

למה?

כי היו ממתינים לברכתו.

כשיסיים את התפילה כולם נחמדים לעבור לידו לקבל ברכה.

היה מהריל נפנה אל הקהל,

פניו להבים,

והיה מברך אותם בברכת

אפרי לך יומתם.

אפרי לך יומתם.

חג שמח.

ומיד ישב ללמוד מסכת יומה עד לאור הבוקר.

ביום הכיפורים עצמו לא אמר מהריל פיוטים,

מכיוון שרובו של יום עמד לפני השם בתפילות העמידה.

שמעתם? בעמידה את כל התפילות.

הוא לא ישן, כן?

בסיימו שחרית

עמד להתפלל מוסף,

ואחרי המנחה ומיד נעילה.

ותפילת ערבית הסתיימה לקראת חצות הלילה.

שמעתם?

הנה כי כן, היה זה רב הדומה למלאך,

ויראתו קיימה את חוכמתו.

נו, יש לנו טיפה מושגים מה זה יראת שמיים של המהריל דיסקין.

עוד עובדה נוספת שמאירה את מידת יראת שמיים הגדולה של המהריל דיסקין,

שקדמה לחוכמתו הגדולה, והיא סופרה על ידי רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון,

זכר צדיק ברוך הוא, ששמע מרבי אבא יעקב ברחוב וחידיל קמאן.

מחבר הספר חבל יעקב סיפר פעם כי כאשר היה בחור,

למד אצל רבי יהושע לבדי דיסקין.

פעם אחת עיין באיזה ספר של אחרון.

אתם שומעים? תשמעו דבר מדהים.

כבוד הרב,

נשמע כבוד הרב.

מחבר הספר חבל יעקב סיפר פעם

כשהיה בחור

הוא למד אצל רבי יהושע לבדי דיסקין

ופעם אחת הוא עיין באיזה ספר של אחרון.

תקשיבו טוב.

פעם אחת הוא עיין, הוא,

מחבר הספר חבל יעקב, כשהיה בחור, הוא עיין באיזה ספר של אחרון,

לשאלת רבי יהושע ליב,

איזה ספר זה?

ענה לו זה משלנו, הוא לומד בדרך שלנו.

אמר לו רבי יהושע ליב, אמור לי קושייה ותירוץ שלו,

תקשיבו טוב,

לאחר שאמר לו קושייה ותירוץ,

גם פירט בפניו באיזה עניינים מדבר הספר.

או אז אמר לו רבי יהושע ליב,

את כל מה שכתוב בספר.

כי הוא תפס את דרך הלימוד שלו, של המחבר האחרון.

אבל כאשר הגיע, בלי להסתכל בספר,

אבל כשהגיע לדף האחרון לא ידע רבי יהושע ליב מה נאמר בו.

מה עשה?

נטל מטבע,

זרק לתוך קופת צדקה,

הניע את ראשו בין כפות ידיו לרגע,

ואמר מה שכתוב גם בדף האחרון.

עובדה זו ממש מפליאה, כי כרגיל חושבים, אה,

רבי יהושע ליב היה לו ראש גדול.

אכן זה אמת ונכון, אבל העיקר מה שאנו רואים מהעובדה הזאת, שהתגדלות התורה שלו השיג

עם יראת שמיים.

שמעתם?

שאדם יזכה לדעת מה כתוב בספר, בלי להסתכל עליו.

איי,

איי, איי, איי.

רבי חיים מוולוז'ין כותב, ראוי לאדם להכין עצמו כל עת

קודם שיתחיל ללמוד. לפני שאתה מתחיל ללמוד, תכין את עצמך.

מה צריך להכין?

ראוי לאדם להכין עצמו כל עת קודם שיתחיל ללמוד.

להתחשב מעט עמקונו יתברך שמו בטהרת הלב,

ביראת שמיים.

להיטהר מעוונותיו בהרהורי תשובה,

כדי שיוכל להתקשר ולהתדבק בעת עסקו בתורה קדושה ורצונו יתברך שמו.

אז אדם, לפני שמתחיל ללמוד, צריך

לעשות חשבון,

להתחשב מעט עמקונו יתברך שמו בטהרת הלב,

לתאר את ליבו

ביראת שמיים.

להיטהר מעוונות מהרהורי תשובה,

כדי שיוכל להתקשר לדבק בעת עסקו בתורה הקדושה ורצונו יתברך. איך תדבק אם אתה בא מטונף בעבירות והכול? איך תדבק?

אפילו כשהולכים לקברות צדיקים,

כתוב שלפני שאדם יעמוד לפני הצדיק ויבקש בקשות,

יעשה תשובה, יעשה וידוי לפני כן,

יחזור בתשובה.

כי אם אתה בא מגואל בעבירות ואתה מטריח את הצדיק ואתה מבקש ממנו שיפעל בעבורך,

אתה עושה לעצמך כתרוג גדול.

זאת אומרת, ייתן צדקה לטובת נשמת הצדיק ויעשה תשובה לפני שהוא מבקש.

אז אם זה לפני צדיק,

כל שכן לפני הקדוש ברוך הוא, אומר רבי חיים וולוז'ין.

אם אתה רוצה ללמוד תורה,

לפני כן תכין את עצמך.

תתחשב מעט עם קונך בטהרת הלב, ביראת השם.

להיטהר מעוונות, בהרהורי תשובה,

כדי שיוכל להתקשר ולהתדבק בעת עסקו בתורה הקדושה ורצונו יתברך.

וכן באמצע הלימוד,

הרשות נתונה לאדם להפסיק זמן מועט,

טרם יכבה מליבו יראת השם

שקיבל עליו קודם התחלת הלימוד.

אז אם קיבלת על עצמך ביראת שמיים לעבוד את השם וכו',

ואתה מרגיש קצת שזה דועך ככה, להבה של יראת שמיים דועכת,

אז יכול אדם להפסיק מעט בלימודו, להתבונן מחדש עוד ביראת השם. דהיינו, ללמוד מוסר.

תוך כדי הלימוד, באמצע הגמרא,

עצור,

תתחזק ביראת שמיים,

ותחזור, ואינו חושש בזה משום ביטול תורה,

כיוון שהוא הגורם שתתקיים אצלו חוכמת התורה,

אחרת היא לא תתקיים, לא יהיה קיום, אין קיום.

זה מה שאומר,

האם העלית את הקו חיטין למעלה?

העלית את זה למעלה, כן, ושמת בזה קו חומטין?

האם העלית את החיטים למעלה, סליחה,

ושמת קו חומטין בפנים,

שזה החומר המשמר

מפני התולעים, מפני ריקבון?

שמת בתוך זה, אם לא, חבל שהעלית,

חבל שהעלית, לא התקיים, זה לא התקיים.

אם אין יראת שמיים בתוך הלימוד,

לא יהיה קיום, אומר רבי חיים וולוג'ין.

אוי, אוי, אוי, ועכשיו נסיים בעוד משהו ככה מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

בהקדמה לספר עבודת הלוויים,

מתוארת עובדה נוראה,

ממחישה את מידת היראה בתורה של בעל קצות החושן.

וכך כותב מחבר הספר.

שמעתי מכבוד קדושת אדוננו, מורנו ורבנו, הרב הגאון הצדיק.

כבוד מורנו, הרב רבי נפתלי צבי,

זכר צדיק וברכה, על החיה עולם הבא, בעל מנחת העומר,

בשם כבוד קדושת האדמו״ר, הגאון הקדוש, זכר צדיק וברכה, מצאנז,

שאמר על מחבר ספר קצות החושן,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

שספרו נתקבל כל כך בעולם,

וכבר היו גאונים ולא זכו לזה.

זאת למה?

מכיוון שלימודו היה ביראה גדולה.

תקשיבו, קודם שישב ללמוד

היה דרכו,

שהלך בחדר מיוחד,

לעשות תשובה בבחייה עצומה וצעקה,

שהוא לא יהיה בלימודו.

בכלל הפסוק מה שאומר ולרשע אמר אלוהים

מה לך לספר חוקיי

והיה חוזר על הפסוק הזה כמה וכמה פעמים, צועק,

צועק, עושה תשובה

וצועק שלא חלילה יהיה בכלל מי שנאמר עליו

איי איי איי ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקיי ותישא וריתיע לפיך

רושו אתה רושו ואתה מזכיר את התורה הקדושה שלי אתה לומד את התורה הקדושה שלי אתה מספר את חוקיי

אתה רוצה לכתוב תורה אתה רוצה לחדש חידושים אוי אוי אוי אוי שמעתם דבר כזה הפעם?

יש היום אנשים מוציאים ספרים מחברי ליקוטים חמש בלירה יאללה

צ'ך צ'ך צ'ך עוטק-הדבק טק-טק-טק-טק

יוצא לשוק, כריכות יפות, קדימה למכור, סטים, סטים, סטים.

אתם שומעים?

הקצות החושן היה עני מרוד, עני, עני, עני מרוד.

כפור היה, כפור.

הוא היה מתחת השמיכה,

כותב עם דיו, לא עם עט,

עם דיו,

עם קולמוס.

כשלא יקפא דיו, הוא היה צריך לעשות

לחמם אותו שהוא יוכל לכתוב.

אתם שומעים?

באיזה תנאים.

ויצאו גאוני עולם.

אבל מה?

היראת שמיים שלהם קדמה לתורה שלהם. אתם שומעים מה זה?

לבקוד בחדר לפני שאתה הולך לכתוב, ללמוד, הכול? קודם כל תשובה בצעקות.

ושחס ושלום, חס ושלום, שלא יהיה בכלל, ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקיי?

או כמו רבי אלחורן וסרמן,

שחס ושלום, הוא לא יהיה בכלל השוכח משנתו,

יא בביי, שלא יתחייב בנפשו. אתם שומעים?

יש אנשים באים מבית המדרש, ישר לפינת הקפה,

קודם כל קפה,

זה פה שם, זהו, ניגשים, פס,

מדברים עם שיחות חולין, כמה שאפשר, זה, אחרי זה נכנסים קצת, זה,

כל דבר קטן מקפיץ אותם, החוצה מהעניין, ושם.

איי, איי, איי, איי, איי, איפה אנחנו ואיפה גדולי הדורות האלה?

איפה אנחנו ואיפה אלה?

ואלה עוד נקראים מאחרונים.

מאחרונים, מאחרונים.

מה היה עם הראשונים?

מלאכי אלוהים, מה היה איתם?

מה היה איתם? אנחנו יכולים לתפוס בכלל.

אנחנו יכולים לתפוס.

היה פעם אחת מהחכמים הגדולים,

שהיה עירש שמיים בתכלית, עירש שמיים בתכלית,

שפעם אחת הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא, והוא צם על זה את העניות,

ביקש מהקדוש ברוך הוא שיזכה אותו להרגיש חמש דקות יראת שמיים של הרמב״ם.

כאילו הוא הבין שאם

כל העולם מעיד, אתה מבין שהוא ירא שמיים בתכלית,

אז מה ההפרש בינו לבין הרמב״ם ביראת שמיים?

נתנו לו חמש דקות.

לא יכול לסבול. חמש דקות, הוא רעד,

כאילו מכונה מטלטלת אותו ככה, לא יכול, לא יכול.

עד שהוא ביקש שיפסיקו מן השמיים.

שמעים? כשנכנס בו כביכול

יראת שמיים של הרמב״ם,

בתוך הגוף שלו,

זו הייתה התוצאה.

אנחנו בכלל לא מבינים מה זה המושג יראת שמיים, מה זה המושג יראת שמיים.

כן, כולם ישר באהבה נמצאים,

כולם באהבה, לקיים את התורה באהבה, כן.

רבי חנני אומר כמו שאומר,