קניין ז' - ביראה - חלק ב'

קניין ז'- ביראה- חלק ב'

מח' קנייני התורה

תלמיד אחד מתלמידיו של בעל קצות החושן סיפר: כשלמדתי אצל מורי וריבי הקדוש והגיע סוף הזמן, נכנסתי לקודש פנימה להתברך בברכת פרידה, כשנכנסתי ואמרתי לו את סיבת בואי לא אמר לי מאומה, רק תפס את ידי בידו הקדושה והטהורה והחל לומר בקול מתוק מילה במילה: "שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראה עיניך", ודע! פתאום הוא צעק ומחזיק לי את היד בחוזקה, ומטעים, ודע!, כי על כל אלה יביאך האלוקים למשפט", כך סיים כשפניו הטהורים בערו כלפידי אש קודש. סיים התלמיד ואמר: שנים על שנים מיום זה והפחד מלעבור חלילה אפילו נדנוד קל של עברה אחת ח"ו היה אצלי נורא ואיום שבאוזניי מהדהד קול הקורא של הרבי: ודע!.

רצו חכמים לפסול את ספר קהלת, בגלל הפסוק הזה: "שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראה עיניך", כביכול בא שלמה המלך וסותר את דברי משה רבינו, אבל אבל הוא אמר ודע- " ודע כי על אלה יביאך אלוקים במשפט". זה מה שעשה בעל קצות החושן: תפס את ידו של התלמיד ליטף אותה אמר את הפסוק ברגיעות ופתאום צעק, ודע- את הדע הזה הוא לא שכח חמישים שנה. ולא עבר נדנוד עבירה מאז.

באחד מביקוריו של רבי אלחנן ווסרמן בראדין: חקר ודרש מפיו החפץ חיים: מה המצב הרוחני בישיבת ברנוביץ? במיוחד התעניין החפץ חיים באיזו מידה הקדיש רבי אלחנן תשומת ליבו לחינוכם המוסרי של תלמידיו וכך אמר לו: ישיבה, שאין לומדים בה מוסר ערכה מועט, היא כאבק פורח, תוך כדי דיבור הראה לו בידו כמי שקומץ וממעך בין אצבעותיו קמיצת טבק הרחה, להראות לו בצורה מוחשית על האפסיות שבדבר, ישיבה שאין לומדים בה מוסר, ערכה מועט כמו טבק הרחה שממעכים אותו ולא חשוב כלל.

מעשה נורא מבעל הגהות הש"ס: כמה חייבים ללמוד מוסר? מספר רבי יהודה זאב סגל ראיתי מעשה נורא שהיה אצל רבי יוסף שמואל אב בית דין קודש פרנקפורט, והמחבר של הגהות הש"ס, שהיה גאון אדיר בדורו, והרביץ תורה לתלמידים רבים. אחר פטירתו לחיי עד, קיבלו עליהם תלמידיו שימשיכו את הלימודים בצוותא חדא באותו בית הבמדרש, כך התאספו מידי יום ביומו בלימודיהם, והנה ביום אחד באמצע הלימוד פתאום ראו את ריבם הנפטר עומד אצל שולחנו, והשתוממו כשעה חדא, עד שאמר להם ריבם: "אל תפחדו" אבאר לכם סיבת ביקורי אצלכם וכה היו דבריו: כשבאתי לעולם העליון פסקו בדיני שאשב בגן עדן אצל השל"ה הקדוש, אך כאשר נשמע דבר זה לאשל"ה הקדוש טען ואמר: הן אמת שרבי יוסף שמואל למד ויודע כל התורה כולה, והרביץ תורה ברבים, אבל אני הרי הרבצתי גם בענייני מוסר ויראה, וכתבתי על זה ספר מיוחד והוא לא, והסכימו בדין של מעלה שאחזור עוד פעם לתלמידי לעוררכם על העניין הגדול של לימוד מוסר ויראת שמים, וכך סיים ריבי יוסף שמואל שנתגלה לתלמידיו בהקיץ, עתה הרני עומד לפניכם ומבקש מכם שתקבלו על עצמיכם ללמוד בספרי מוסר. הסכימו התלמידים וקבלו עליהם ללמוד מוסר ומיד נעלם מהם.

עובדה זו: היא פלאי פלאים הלו עקבו את אותו גאון ממקומו הראוי בגן עדן אך ורק משום שלא תבע מתלמידיו שילמדו מוסר.

רואים מפה עד כמה החשיבות של לימוד המוסר, לא רק לאנשים שצריכים אלא גם לאנשים שצריכים ללמד לאחרים ולהדריכם. כל ההתמדה באה מן המוסר.

על הפסוק "לדעת חוכמה ומוסר", מפרש רבינו יונה בשער ג' ג', "כשרון המעשה ועזיבת העבירות יקרא חוכמה": ואחרי שילמד ויידע המצוות, ומה הן העבירות, צריך שילמוד גנות העבירות וההפסד והאבדון הנמצא בהן, וזאת הידיעה תקרא: "מוסר".

מה זה חוכמה? חוכמה היא לדעת כישרון המעשה ועזיבת העבירות: אחרי שלומדים יודעים את המצוות ושיודעים מה העבירות זה לא מספיק זה רק חוכמה, צריך עכשיו ללמוד את הגנות של העבירות ומה ההפסד והאבדון הנמצא בהן, זה נקרא מוסר.

ומורגל בפיו של ריבי מאיר חדש זוצ"ל: "אין תפקידו של המוסר להביא את האדם לקיום מצוות זה תפקידה של החוכמה, המוסר מתחיל רק לאחר שהגענו לדרגה מסוימת בקיום מצוות, המוסר הוא ללמוד את גנות העבירות, המוסר הוא רק עבור בעלי בתים, כי אם בעיקר עבור הלומדים לומדי התורה ומקיימי המצוות, אם כך המוסר הוא חלק בלתי נפרד מן התורה.

הסבא מסלובודקה הקים כולל מיוחד בקובנה, כולל אברכים על דרך המוסר: בכולל היה מפורסם בטיבו, והתמדה עצומה ששררה בין כתליו ובעמל התורה שניכר בו היטב, ואכן גדולי ישראל רבים יצאו מקרבו, למוסר הקדישו בו רק חלק קטן מן היום, במשך כל שעות היום נשמע בו בעוז וברמה קול התורה.

ושאל ריבי מאיר חודוש את הסבא: וכי זה כולל מוסר? אם לומדים בו קצת מוסר ברוב שעות היום לומדים בו תורה, וכי זה כולל מוסר? השיב לו הסבא: כלום אינך רואה את ההתמדה העצומה בלימוד? את עמל התורה הגדול? לא נחה דעתו של רבי מאיר חודוש ושאל שוב: בודאי שאני רואה אבל זה לא מוסר זה תויירה!, ענה הסבא פעם נוספת באותה לשון: וכי אינך רואה את עמל התורה את ההתמדה? ורבינו בשלו: נכון אבל זה לא מוסר!, סגנון דברים זה חזר על עצמו מס' פעמים, עד שהשיב לו הסבא ובדבריו נשמעה נימת קפידה: מדוע אינך מבין, וכי ראית מימך אנשים בגיל העמידה דוגמת חברי כולל זה, אנשים אשר ברובם הינם רבנים מבוגרים שנטשו את משרותיהם כדי להתעלות בכולל והנה הם באמת מתעלים כבחורים צעירים הראית זאת אי פעם? כל ההתמדה הזאת מן המוסר היא באה!.

ורבנו הבין- והיה רבנו מספר לתלמידיו בירושלים את תפארתו של כולל המפורסם הזה, כולל לכבודו בנה הסבא שיחות מוסריות מיוחדות שהיו מיועדות רק לחברי הכולל. שיחות שבעת השמעתן הכניסה לזרים היתה אסורה בתכלית. ואגב בנוסף לסבא עצמו רק חתנו רבי אייזיק שר השמיע אף הוא שיחות בכולל הזה.

הכולל הזה הצמיח כמה מגדולי הדור המפורסמים ביותר: כמרנ"ן ורבנ"ן הגאונים והגדולים, רבי אהרן קוטלר, ורבי יעקב יצחק רודרמן, היה זה כולל בו נדרשו דרישות מפליגות מן הלומדים בו אחד מן התנאים היה: שכול אחד ואחד היה צריך להגיש את חידושיו בכתב, והוסיף רבינו וסיפר: כי ספרו המפורסם של רבי דוד רפופורט "מקדש דוד", צמח מחידושי תורה אלו לאחר שלוש שנות לימוד בכולל. ספר העולה לאין ערוך על ספרו הקודם "צמח דוד", הרי רואים אתם בעליל ובחוש מה מסוגלות לפעול: שלוש שנים של מוסר סיים ריבי מאיר חודוש את דבריו.

וגם זאת סיפר, לכאורה לא הבחינו במוסר בכולל הזה, או אה! אבל הוא חלחל במעמקי הנפשות תוצאות השפעתו נראו גם אחרי חמישים שנה: אחד מחברי הכולל הקובנאים, ריבי חיים רבינוביץ ששימש בקודש בישיבת "חפץ חיים" הארה"ב היה מרבה לספר לתלמידיו על סלובודקה, על מוסרה, ועל מה שלמדו באותו כולל מופלא, והנה החליטה ישיבה זו לשלוח לארץ לשנת לימודים קבוצה מתלמידי הישיבה, תלמידים אלה באו אל רבינו כדי להכיר מקרוב את תלמידו הנאמן של הסבא, שמעו מפיו ועד וביקשו ממנו רשות להיות אורחיו לליל הסדר, הרי לנו סיים רבינו: עד כמה מרחיק ראות היה מבטו של הסבא, אחרי חמישים שנה עוד קיימת השפעתו של המוסר שהיה באותו כולל.

וכך היה מורגל בפיו: "אם אין יראה אין חוכמה": סבורים העויילם שככול שינוצל הזמן ללימוד תגדל החוכמה, אך עד כמה שהדברים נראים כחידוש הרי האמת היא: שממוסר נהיו למדנים. כי זה פירוש מאמרם ז"ל: "אם אין יראה אין חוכמה, דייקה אם אין יראה שזה מוסר אין חוכמה", וכך למה? כי המחשבה במוסר היא שהאדם ע"י המוסר ישחרר את עצמו מהעניין של "מלומדה", שלא ילמוד אדם כיוון שאתמול הוא למד, לא יניח תפילין היום כיוון שהניח אתמול, אלא כמו שאמרו חכמים ז"ל על הפסוק: "אשר אנוכי מצווך היום", שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם אותם בו ביום.

כל דבר טוב שאדם עושה, כל מחשבה שאדם חושב, כל דיבור, שמיעה, תנועה, ראייה, צריך להיות כאילו לא שמע דבר זה מעולם.

השקפה זו של מוסר מכשירה את האדם לחדש ולשנות לא רק את ההבנה של קטנות שנמצאת אצלו מגרסת ינקותה, אלא גם את המושגים של הבנה ושל גדלות שהבין זאת בימי גדלותו ולא רק חידוש בהבנה של דברים פרטיים אלא גם חידוש הבנה של דברים כלליים, השקפות שלמות הבאות מבירורי דברים של עניינים הרבה. בדעות השונות המקיפות מצוות רבות שבתורה. ואם זה מובנו העמוק של המוסר, אם זו תרומתו בין השאר לשכלול המחשבה, ברור מאליו מדוע השתבחה איכות לימוד התורה עליה בה בכולל של קובנה, שהוא היה כולל המוסר.

אולי זו גם הסיבה הנסתרת והפנימית לכך שהמשגיח אשר רבותיו הועידוהו להיות אחד מגדולי ראשי הישיבות, החליט בשלב מסוים של חייב להיות משגיח מנהל רוחני המשמיע שיחות וועדים במקום שיעורים כלליים בחבורות, אולי רצה ע"י כך לפעול ביתר עוז במרץ ועומק למען כב' התורה, ללמד את תלמידיו צעירי הצאן בתחילת גידולים בשדי התורה והיראה: תורה מה היא?, תורה הבאה מכוח המוסר מה היא. אם אין יראה אין תורה. אז חייבים ללמוד מוסר ובעיון, בעיון ממש, ואז יש סיכוי שהאדם ייבנה יום אחד ויוכל אם הוא שואף ולהיות גם גדול התורה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.