קניין ז'- ביראה- חלק ג'

מח' קנייני התורה

בארבעים ושמונה דרכים התורה נקנית אנחנו ביראה: ממשיכים.

מספר רבי משה שווייב: נזכר אני במורי וריבי ראש ישיבת קאמניץ, רבי ברוך בר ליבוביץ, אשר למראה פניו היו רוכשים אהבת התורה וכבוד התורה.

פעם הגיע לישיבה ספר חדש והוא ז"ל היה מסתכל ואומר: גאנץ גוד, גאנץ גוד, דיי טוב דיי טוב, ולפתע צעק: החוצפה!, בהקדמת אותו ספר היה כתוב שהוא מוקדש לכבוד הרמב"ם, שמונה מאות שנה היה אז ללידת הרמב"ם.

והתחיל לחשב ולומר: על רבי, רבי חיים מבריסק קיימת עדות שלא הלך ארבע אמות ללא תורה, והוא העיד על אביו בעל "בית הלוי" שהוא שייך לעולם אחר, ולמעלה למעלה עד רבי חיים מוולוז'ין, וצא וראה מה שכתב רבי חיים על ריבו הגר"א ועדיין לא הגענו כי אם עד הגר"א, וכאשר שאלו את הגאון אם היה יכול להיות כהראשונים? ענה להם: אם הייתי חיי שנות מתושלח אולי הייתי מגיע להרמב"ן. אבל אם הייתי חי חיי מתושלח תשע מאות ושלושים שנה 930 ולומד כמו הגאון, כך אמר הגאון על עצמו: האם היה יכול להיות למדרגת הראשונים, 930 שנה כמתושלח כהגאון ממשיך וממשיך ללמוד אולי היה מגיע להרמב"ן, לא להרמב"ם להרמב"ן.

והמשיך: וכי תשאלו אם כן איך בידינו ליתן כבוד להקב"ה? והלו כמה פסוקים נאמרו: "ניתן כבוד למקום", הקב"ה ציוה עלינו ליתן לו כבוד, והעמיד את הבריאה באופן זה שיהיה באפשרותנו שיהיה כבוד, אבל כלום יש בנו כוח ליתן כבוד? די לי שזכיתי לשמש את ריבי, ואח"כ חזר על זה כמה פעמים במשך אותו שבוע בכמה שיעורים כי זה היה בשבילו שיעור בהשקפה, לראות: בהקדמה שהוא חולק כבוד להרמב"ם, את ספרו אתם שומעים? הוא כתב ספר והוא מקדיש אותו לכבודו של הרמב"ם. אה, החוצפה!.

הגאון רבי אליעזר מן ש"ך זוצ"ל היה בקשר עז קשור עם רבי איסר זלמן מלצר ועם חתנו ראש ישיבת לייקווד רבי אהרן קוטלר זכרונם לה"ה: שח פעם מר"ן הרב ש"ך: עם רבי אהרן למדתי חברותא במשך שתיים עשרה שנים, אז למדתי, מתוך מאה וכמה שנים שלו, שתיים עשרה שנים חברותא עם הרב אהרן קוטלר: אז למדתי, כשהגיעה הבשורה המרה על פטירת רבי אהרן שהיה בן דודו של מר"ן הוא קרע עליו קריעה ובכה מאוד, וכשהיה צריך להספיד את רבי אהרן, הגיעו לבית ראש הישיבה רבנים בהם רבי חיים שאול קרליץ ובקשו ממנו להספיד את רבי אהרן, ומר"ן סרב.

למה לא ? נשאל מר"ן ע"י תלמידיו הרי הוא בן משפחה, ודאי ודאי חייבים להספיד אותו, אבל אם אגיד עליו שלמד במסירות נפש תורה והרביץ תורה שבעים שנה אה,אה, זה היום לא שבח הלו היום רגילים להפליג בשבחים, ואני חושש שבדבריי אמעיט חלילה בערכו של רבי אהרן.

בסופו של דבר השתכנע ראש הישיבה להספיד את רבי אהרן וסיפר סיפור, שהוא שמע מפי רבי איסר זלמן מלצר בעצמו: כך סיפר רבי איסר זלמן, פעם עברתי בדרך לסלובודקה במקום קייט והיה אצלי תלמיד מישיבת סלובודקה, באותו מקום שהה גם רבי מאיר שמחה מדווילסק בעל "האור שמח", ששמח לפגוש בחור מסלובודקה, והפליג בשבח של שחורי הישיבה מאוד, כך הוא הפליג: היה אצלי בחור בן שש עשרה מסלובודקה אמר רבי מאיר שמחה מדווינסק "האור שמח", והוא עילוי כמו שהיו לפני חמש מאות שנים, זה היה רבי אהרון קוטלר.

עילוי של חמש מאות שנה אחורה, זה נכון, זה נכון אמר מר"ן הרב ש"ך, אבל מאחר שאמר מי שאמר שהוא היה כרבי עקיבא איגר חובתי לומר: לא!, כרבי עקיבא איגר לא!, בהספד!.

איך נהיה רבי אהרן קוטלר? איייי, איייי.

הרב מספר: יום אחד הרב שפירא מארה"ב הגיע לקיוסק\מכולת בירושלים, סמוך לחצות היום ביום שישי וביקש משקה קר מהחנווני, והחנווני אמר לו: מה שעה? אז ענה לו עשרה לשתיים עשרה, יש לך מזל אני עדיין אמכור לך, למה צריך מזל בשביל לקנות בקבוק שתיה? אמר לו כי בשתיים עשרה בדיוק אני סוגר, ולמה אתה סוגר בדיוק בשתיים עשרה? הוא אומר: יש לי מנהג אני נוהג לקבל את השבת מחצות יום אין מלאכה, ראה שהוא טיפוס מיוחד כזה, מאיפה אתה בחוץ לארץ התחילו כך לשוחח הוא אמר לו מפה ושם וזהו, מה היו מעשך? אמר לו אני הייתי קצב בעל אטליז, נו ומה היה שם והתחיל מספר לו ואיך היה פרנוסה ומה מעשה?.

אמר לו: היתה לי קופה לידי ואת כספי המעשר בכול יום מהמכירות הייתי שם בקופה, ומה הייתי עושה בכסף? כשראיתי שיש ילדים שמסתובבים ושלהורים שלהם לא היו אמצעים לשלוח אותם לישיבה, אני הייתי מממן להם את הכול ושולח אותם לישיבה, אומר לו: אתה יודע את מי שלחת ומה שלחת? אמר לו אני לא יודע שלחתי שני ילדים: אחד קראו לו ארל'ה זהו זה מה שאני זוכר אני לא זוכר את המשפחה, אומר לו באיזה שנה? אמר לו כך וכך, לאיזה ישיבה? אמר לו סלובודקה, והרב שפירא קפץ: אתה יודע את מי שלחת לישיבה! אומר לו לא את ארל'ה, את רב אהרן קוטלר גדול הדור של אמריקה!!, אתה עשת את רב אהרן! כי באותה שנה הגיע לסלובודקה רק רב אהרן אחד!, רב אהרן קוטלר.

ואתה זוכר מי השני? אמר לו לא זוכר שום דבר.

חזר הרב שפירא לחוץ לארץ, וכשהוא מגיע לשדה התעופה לקראתו מגיע אחד מגדולי הדור הרב יעקב קמינצקי זצ"ל והוא מהתרגשות עוד מהסיפור אומר לו: כב' הרב לפני שאתה עולה למטוס אני חייב לספר לך סיפור: פגשתי יהודי פשוט חנווני, שהוא סיפר לי שהוא שלח בעצמו את רב אהרן קוטלר לישיבה, והוא אמר שהוא שלח עוד אחד והוא לא זוכר עוד אחד, הוא אמר לך מי איזה סימן או משהו? אמר לו לא הוא לא זוכר והוא לא ידע, אמר לו: תדע לך השני שהוא שלח זה אני.

שני גדולי דור, קצב, במעשרות שלו, שלח, להיות גדולי ומאורי הדור באמריקה, מה אפשר לעשות עם פרוטות?.

הרב: כשהייתי מספר את זה בהתחלה כשפתחנו את המפעל של הקלטות, טייפ עוד, אמרתי: היום אנחנו זורקים קלטות טייפ ברחובות אח"כ וידאו ואח"כ דיסקים, אתם לא יודעים מי יכול לצאת מכול אלה, מי יכול לצאת מהפרוטות האלה? גדול דור.

והיום אנחנו יודעים ב"ה ראשי כוללים דיינים וכ"ו שזכו מהקלטות האלה.

אבל, זה רב אהרן שאמר עליו "האור שמח", שהוא עילוי כמו מלפני חמש מאות שנה, אתם שומעים מה זה? אבל לא כמו רבי עקיבא איגר. לא, מי אמר? הרב ש"ך, מתי? בהספד.

את דברי המשנה: "והווי מתאבק בעפר רגליהם" פירש רבי חיים מוולוז'ין כך: "והווי מתאבק" הכוונה להיאבק, כמו מאבק שנאבקים איש עם רעיהו, "ויאבק איש עימו". הווי מתאבק זה עניין של מלחמה כי מלחמת מצווה היא, וכן אנו אשר נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ ונשמתם בשמי מרום, המחברים המפורסמים וספריהם איתנו והנה ע"י הספרים אשר בבתינו או פה בבית מדרשינו אז בתינו הופך להיות בית ועד וחכמים האלה, הוזהרנו גם כן, וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת, אומר רבי חיים מוולוז'ין.

אבל עם כל זה יזהר בנפשו לדבר בגאווה וגול לבב באשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כריבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו. ויגע בלבבו כי כמה פעמים הוא לא יבין דבריו וכוונתו ולכן יהיה אך בענווה יתרה, וזה מה שנאמר "והווי מתאבק" בתנאי אבל "בעפר רגליהם", רוצה לומר: בענווה והכנעה ולדון בפניהם בקרקע.

מסופר על רבי יחזקאל אברמסקי זוצ"ל מן האחרונים המעטים שהוזכרו בשיעוריו היה מורו וריבו מר"ן רבי חיים הלוי מבריסק: תקופות מסוימות היה מבאי ביתו ונשא ונתן עימו בדברי תורה, ורבות היה מספר על הקניינים הגדולים שרכש מריבו בדברי תורה וביראת שמים, זה מספר רבי יחזקאל אברהמסקי על מורו וריבו מר"ן רבי חיים הלוי מבריסק.

לפני שנים מעטות מאחד משיעוריו על מסכת שבת, הזכיר מחידושיו של רבי חיים והקשה עליו כמה קושיות חמורות, ובסוף דבריו הוסיף בנימה של תמיהה: אינני מבין מה רוצה רבי חיים, אינני מבין, לאחר השיעור רמז לכול בני הישיבה להתאסף מסביב לשולחנו מפאת חולשתו היה נותן את שיעוריו כשהוא ישוב ואמר להם: כי בתשובות הרמ"א בסימן מח' – סימן מח, מובא מעשה בשאלה חמורה שבאה בפני הרמ"א, רבי משה ישראליש, הריץ הרמ"א את השאלה אל "בית יוסף" שהיה אז גדול הדור, והשיבו הבית יוסף תשובה איך לפסוק את הדין, שלח הרמ"א לקרא לבעלי הדינים ואמר להם שיש לו פסק מהבית יוסף שהוא גדול הדור וצריכים לנהוג לפי דבריו! וכן עשו.

אח"כ שלח הרמ"א לבית יוסף תשובה ארוכה וסתר בה את כל דברי הפסק, וכתב לו: אמת!, כי נשיא אלוקים אתה בתוכנו, וכול החולק עליך כחולק על השכינה! ולכן יש לנהוג לפי הפסק שלך, אבל בכול זאת תורה היא וללמוד אני צריך, ומוסיף שם הרמ"א וסותר את דברי "הבית יוסף". כך הוא מספר לתלמידים, והמשיך ואמר: דעו, כי רבי חיים מבריסק היה נשיא אלוקים של הדורות האחרונים ובודאי תורתו תורת אמת, אבל תורה היא וללמוד אני צריך. דבריו אלו השאירו רושם בל ימחה בלב התלמידים, בל ימחה בלב התלמידים.

איך דרכה של התורה: בענווה, "הווי מתאבק", אבל: "בעפר רגליהם".

אה! איפה הדורות ההם? דור אחד לפנינו, ואיפה הדור שלנו ? גם היום אומרים "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", אפילו מינוי פוליטי, והווי זהיר בגחלתן.

כדי להדגיש את גודל החיוב המוטל על האדם להיזהר שלא לפגוע באיש סיפר ריבי יעקב קמינצקי את הסיפור הבא: בעל מחבר "נחלת דוד", מגדולי תלמידיו של רבי חיים וולוז'ינר היה מועמד לרבנות של העיר בריסק, כחלק מהמועמדות הופיע בעיר כדי לשאת דרשה וציין על גבי מודעת את במקומות אותן עומד לצטט פלפולו, אנשים מסוימים בעיר שהתנגדו למועמדותו, ביקשו מן העילוי המקומי דודל פרידמן קרלינר שהיה אז ילד רך, ללמוד את המקורות ולנסות לסתור את דבריו של בעל "נחלת דוד", דודל היה צעיר ותמים בכדי להבין מדוע דרבנו אותו לעשות זאת, והניח כי רצונם של המבקשים היה אך ורק לגלות את האמת היוצאת ממלחמתה של התורה, והוא קטע את דברי רבי דוד פעמים רבות בשאלות שונות והצליח לערער את כל יסוד הדרשה. רבי דוד פנה אליו ואמר: כפי שהקטנת את דמותי כך תישאר אתה קטן.

ולאחר מכן ניגש אליו על "הנחלת דוד", לעילוי הצעיר ובחיבה רבה אמר לו: כי אומנם כל פירחותיו היו נכונות, אך לא היה זה בבחינת דרך ארץ לסתור את דבריו כבל עם ועידה, אומנם רבי דוד קרלינר היה גדול הלמדנים בדורו אותו עילוי קטן היה גדול הלמדנים בדורו, אך נותר בקומתו כקומת ננס. משום אמירתו של "הנחלת דוד" וקפידתו.

"הווי זהיר מנשיכתן ועקיצתן חמורות מאוד".

הערצה גדולה רכש רבי אהרן קוטלר לבעל "החתם סופר": פעם הביאו לפני ריבי אהרן קוטלר את אחד מגדולי תלמידי החכמים של החתם סופר, ועמדו לההדירו ובקשו ליתן עליו הסכמה, עיכב ראש הישיבה רב אהרן קוטלר את הספר ברשותו עיכב ועיכב וההסכמה לא ניתנה, כשנשאל על כךאמר: עברתי על הספר לא הצצתי בין בתריו, עברתי על הספר, וראיתי שהוא חולק על ריבו בקלות רבה מידי!, תלמיד החתם סופר חולק על ריבו החתם סופר בקלות רבה מדי, אז הוא לא נתן לו הסכמה.

לימים סיפר זאת רבי שניאור לצאצאי המחבר אכן כך, הוא סיפר להם למה הוא לא נתן להם הסכמה, אז הודו הבנים של המחבר הזה תלמיד החתם סופר, הודו בפליאה: ארבעים שנה לאחר פטירת "החתם סופר", עלה המחבר שלא קיבל את ההסכמה, לקברו של החתם סופר לבקש את סליחתו על שחלק עליו בשופי. "עד ארבעין שנין לוקה אינש אדעתי דריבו התנצל. עד ארבעים שנה אדם לא עומד על דעת ריבו.

אחרי ארבעים שנה עכשיו הוא רק הבין שהוא לא עמד על דעת ריבו וביקש מחילה מהחתם סופר בדיוק כמו שרב אהרן קוטלר לא הסכים לתת לו הסכמה בגלל שהוא כתב בקלות יתרה נגד ריבו.

ונוראה היתה התבטלותו של הרב אהרן קוטלר לפני חכמי דורות עברו. פעם ישבו ושוחחו אודות זמני השקיעה לשיטת "רבנו תם", העיר אחד ששיטת רבנו תם נסתרת בחוש, הן רואים שכבר לילה לפני תחילת זמנו של רבנו תם, ראש הישיבה רב אהרן  

קוטלר נרעד! נרעד! הוא אמר את זה פה ביידיש: אני יגיד את זה, אני בטוח שאני אטעה בלשון אבל הוא אמר את זה אז אני יגיד את זה: קוממית אפיפרגן מננחוש, {לא הבנתי מה אני אומר אבל כתוב פה פירוש}, הוא אמר: את רבנו תם לא ניתן לסתור בטענה של חוש!!.

שמעת? אתה בא לי עם חוש ואתה רוצה לסתור את רבנו תם? עם חוש אתה שומע? חושך רואים לילה!, הזמן שלו עוד לא הגיע, אומר מה? אתה אומר שאתה רוצה לסתור את הטענה של רבנו תם עם חוש? אתה שומע? כאילו רבנו תם לא היה חוש הוא לא ראה שיש לילה, כל הלילות הוא לא שם לב רבנו תם, הוא ראה רק אורות כל הזמן, המשיגינר רוצה לדחות את רבנו תם עם חוש, אתם מבינים?.

אז צריך זהירות יתרה, זהירות יתרה, נכון הרב עוזרי? אני אמרתי ביידיש נכון או לא אתה יודע יותר טוב, אני רק קורא אתה יודע לדבר.

בכול אופן: אז צריך אחד מהקניינים אימה, אימה שתהה לנו אימה בפני חכמי הדורות, לפני חכמים אמיתיים, בפני אלה שהשקיעו את כל חייהם התורה, כל, כל חייהם בתורה אין להם משהו אחר, שום דבר אין להם בחיים, רק תורה, תורה, תורה, תורה תורה, ויראת שמים.

לא אמרתי יראת שמים רק בסוף כן, יראת שמים זה העיקר, אבל כל הזמן עסקו בתורה ויראת שמים. מאלה צריך לפחד פחד מוות, פחד מוות.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.