בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה, מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו, דכתיב "עושה דברו לשמוע בקול דברו. רש"י אומר מוכנים לעשות קודם שישמעו. מלאכי השרת משתמשים בסוד הזה, מה כתוב בהם, קודם כל עושי דברו ואח"כ לשמוע בקול דברו. מוכנים לעשות קודם שישמעו, זה רז, סוד גדול שמלאכי השרת משתמשים בו.

הסוד הזה של קבלת התורה קשה להבין, כי לקבלת התורה נחוצים שני דברים, רצון ויכולת. צריך לרצות וצריך יכולת, אז מה אם אתה רוצה, אתה יכול? צריך רצון וצריך יכולת. ולאחר יציאת מצרים הלא היו להם שניהם יחד, גם רצון וגם יכולת. למה? שעבוד מצרים הלא זה עבדות שאין כמוה, זה ממש הפקרת חיי ישראל שאין כמוה. כל הדברים שישנם בשבי כולם  נתקיימו בהם, לא רק שעבוד גשמי, גם שעבוד רוחני, כמו שכתוב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". גם דברי נבואה לא שמעו, גם דברי גאולה מפי נביאים לא שמעו, קושי השעבוד עשה אותם לחרשים. וכשיצאו משעבוד כפול זה לחירות עולם שעבוד כפול זה בגוף ובנפש, יצאו לחירות עולם, האם יהיה חסר להם אז רצון לקבל תורה מפי הגואל שלהם? מה פתאום, ודאי שירצו אחרי שעבוד כזה. ולא רק חירות נתן להם ה' יתברך, אלא נתן להם כבוד וגדולה שלא היה לשום עם בעולם, כמו שכתוב "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" איפה נמצא עם כזה בעולם שהאלקים הולך לפניהם ביום, בעמוד ענן, להנחות אותם את הדרך, מה זה מדריך תיור? איפה נשמע דבר כזה? ולילה לעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה, דאגה כזאת איפה נשמע, איזה כבוד, איזה גדולה, מי שיצא מלך לקראתו כדי ללוותו לאיזשהו מקום מישהו יכול לקלוט כזה דבר? ומלך מלכי המלכים עושה זאת לעמו היוצא משעבוד גמור. הקב"ה בכבודו ובעצמו תיקן את הדרכים לפניהם, הורה להם איפה שילכו, וגם האיר להם בלילה, היש כבוד וגדולה יותר גדול מזה?

גם אדם הראשון כשהיה בגן עדן והיה לו כבוד, אבל לא כזה, שם מלאכים צלו לו בשר וסננו לו יין, אבל מלאכים, לא הקב"ה. לעם ישראל הקב"ה בכבודו ובעצמו מוליך אותם.

עכשיו תשמעו, אם הדברים של אונקלוס הגר אודות מצות מזוזה השפיעו שיתגיירו השלוחים ששלח המלך, איך לא יתגיירו אלה שראו זאת בעיניהם. מה היה הסיפור עם אונקלוס הגר? הוא התגייר והקיסר דורו שלח אליו גדוד להחזירו, ואז בדרך שהוא בא לצאת, באים לקחת אותו, זה גדוד שנשלח להביא אותו, אז בדרך הוא הניח את היד שלו על המזוזה, ונישק, הם שאלו אותו מה זה? ואחרי שהוא הסביר להם מה זה הם התגיירו. אייי. אז אם הם התגיירו מהסיפור רק שהוא סיפר להם ותיכף נ שמע מה הסיפור, איך לא יתגיירו אלו שראו בעיניים שה' מוליך אותם. הרי לא כתוב בתורה כלל הענין של שמירה אצל מזוזה, רק אונקלוס הסביר להם כן, כמו שמובא בגמרא בעבודה זרה, כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא דמנחא אפיתחא אוטיב ידי עלא, אמר להו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרם מבחוץ, התגיירו.

הגמרא בעבודה זרה י"א אומרת שהם לקחו אותו ויצאו איתו אז הוא ראה את המזוזה שמונחת על הפתח, שם את היד עליה, אז הם אמרו לו, מה זה, מה אתה עושה? אמר להם תשמעו תשמעו, מה מנהג העולם? מלך בשר ודם איפה הוא נמצא, בפנים הארמון או בחוץ, מי שומר על מי? המלך שומר על העבדים או העבדים עליו? אז הם אומרים בטח, המלך נמצא בפנים והעבדים שומרים עליו מבחוץ. הוא אומר אני מצאתי מלך שאני נמצא מבפנים והוא שומר עלי  מבחוץ, המזוזות, זז מוות, הקב"ה שדי - שומר דלתות ישראל, הוא שומר עלי בחוץ, אני מבפנים והוא מבחוץ. הסיפור הזה הספיק כבר בשביל שהם יתגיירו, אז אלה, אלה זה הגוים של פעם, אז אלה, אלה זה השפיע עליהם ככה, אלה שראו בעיניים שה' שומר עליהם, מוליך אותם, שומר עליהם מפני חיות והכל, ענן אור ענן אש ענני כבוד, שמירה, נו, אז הם ודאי צריכים להיות מושפעים מזה, לא? אז איזה כבוד זה?

ולשלוחים הקודמים שבאו אליו הוא ביאר את הליכת ישראל במדבר, ומיד הם נתגיירו גם כן. הוא סיפר להם, תגידו לי מי מאיר למי, זה הקטן מאיר לגדול, והיותר גדול מאיר ליותר גדול ממנו, והגדול ממנו מאיר למי שגדול ממנו עד שהאחרון השר הגדול מאיר למלך, ככה הולכים מאירים למלך, לא המלך הולך ומאיר לכל העבדים שלו, והנה אני מצאתי מלך שהוא מאיר לעבדים שלו, הם הולכים במדבר והוא מאיר להם יומם ולילה. התגיירו.

אז כל שכן יוצאי מצרים שראו זאת בעיניהם וזכו לעונג ולכבוד שאין דוגמתם בעולם, איך הם לא יתגיירו? ואם כן לא היה עיכוב מצד הרצון. אז ודאי שאין עיכוב מצד הרצון, למה לא לרצות? למה לא לרצות לעבוד את ה' לעשות את רצונו, למה לא? מה היינו עבדים לפרעה עשינו את רצונו בכפיה באונס, עכשיו שאנחנו מקבלים כזה יחס שאין בעולם שום עם לא זכה לכבוד כזה שהמלך מלכו של עולם מטפל בהם ככה, יותר מאדם הראשון בגן עדן, למה שהם לא ירצו? אז תנאי אחד רצון כבר יש, עכשיו צריך יכולת, נכון? רצון ויכולת אמרנו. בשביל לקבל תורה צריך רצון ויכולת. אז רצון יש.

והנה מצד היכולת לא יתכן שהיה עיכוב לקבלת התורה, לא יכול להיות שהיה עיכוב לקבלת התורה, למה? מאחר שהם ראו את המהות שלהם ואת העושר הפנימי אחר שהם ראו כי במשך זמן קצר נהפכו מעובדי עבודה זרה למאמינים, והגיעו לדרגה של אומרי שירה ברוח הקודש, וממ"ט שערי טומאה הגיעו למדרגה גדולה בנבואה, מהפכה נפלאה זו גילתה להם את האוצר הגדול הטמון בליבם, הם גילו את נחלת האבות, שלא נפסקה גם בעת שהם חטאו והיו במ"ט שערי טומאה, עד שהשיגו מדעתם את החיוב להדמות אליו יתברך. הם השיגו מדעתם את זה, שצריכים להדמות לבורא יתברך.

המצוה הזאת לולא שנכתבה בתורה אי אפשר לאדם לעמוד עליה, שאדם צריך להדמות לבורא יתברך "והלכת בדרכיו", זה אלי ואנווהו - זה אני ואני הוא, הוי דומה לו, מי יכול? אם זה לא כתוב בתורה איך אפשר לאדם לעמוד על סוד גדול כזה שאדם יכול להדמות לקונו, כי איך אפשר להבין שידמה נברא לבורא? אפילו אם נאמר כי הביאור במצוה הזו הוא כפי השגת האדם, כל אחד לפי השגתו, כלומר כל אחד כפי מדרגת הבנתו בדרכיו של המקום כך הוא חייב ללכת בהם, גם על זה לא יהיה האדם עומד בלי מצות התורה שחייבה זאת. ויוצאי מצרים עמדו על החיוב של השלמות הזו מעצמם, עוד קודם שהם נצטוו עליה ולא ראו את התורה, וזאת בה בשעה שהגיעו להכרת ה' יותר מנביאים אחרים, דרך השכל מחייבת כי בשעה שאדם מכיר את גדלות ה' אז הוא נכנע ושפל בעצמו, הוא רואה כמה הוא אפסי, אפס לעומת הבורא, השכל מחייב שאתה מכיר את גדלות הבורא אתה נכנע ושפל בעצמך, כמבואר ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכה ב', שזוהי הדרך להגיע ליראת הרוממות. והם הרהיבו בנפשם עוז לשלמות הזו, באותה שעה עם זה אלי אמרו ואנווהו, כלומר אני והוא, אני צריך להיות כמו שהוא, גדלות זו שהכירו במהותם, שהם מסוגלים להיות אני כמו הוא, גדלות זו שהכירו במהותם גילתה להם את השראת השכינה בתחתונים, את המקדש הבנוי עד ימות המשיח, שאז יקויים ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך.

אך יש מניעה לקבלת התורה, מה המניעה? אז אמרנו מצד הרצון היה להם רצון, מצד הרצון היה להם רצון, מצד היכולת ראינו שהיתה להם יכולת, שהרי הם השיגו לבד ואמרו זה אלי ואנווהו, אבל יש עוד מניעה אחת לקבלת התורה, מלבד רצון ויכולת יש יראת חטא, מה זה יראת חטא? אדם מפחד לקבל על עצמו דבר גדול מפניה ספק, אולי הוא יעבור על הדבר גם אחרי שיש לו רצון ויכולת, יראה זו שאדם מפחד שמא יתגבר יצרו עליו לעבור על הקבלה שלו שהוא מקבל, רב כוחה למנוע את האדם בתחילת הקבלה. אתם שומעים שהרבה אנשים אומרים, שמע, אני לא יכול להתחייב, זה כבד עלי, בסדר אני רוצה, אני מבין שאני יכול אבל אני לא יודע אם אני אחזיק מעמד, אני לא, מפחד כאילו, יש לו יראה מהחטא, שהוא יקבל ולא יעמוד, וכל שכן בשעה שהוא עוד לא נצטווה על הדבר אז ודאי שהוא יראה יותר. כשהוא חייב אין ברירה, אבל כשהוא לא חייב כאילו למה הוא יכנס לזה, למה יתחייב בדבר שהוא לא יודע אם הוא יחזיק מעמד.

אך גם היראה הזו לא היתה צריכה להיות מניעה אצל יוצאי מצרים, למה? בשעה שהם הכירו את גודל ארך אפיים של ה' יתברך, הרי מצרים חטאו חטאים גדולים ועצומים, עד שאמרו מי כמוך באלים, ופירשו חכמים "מי כמוך באלמים", שהקב"ה כביכול נעלם ולא נתן להם עונש מאות בשנים שהם מרדו בו וכפרו בו והוא לא הכה אותם עד שהכה אותם בסוף, וכשהם ראו בים איך הקב"ה טיבע אותם, איך משך אותם, גרר אותם, אז הם ראו שיש לו כח בלי גבול, הוא נעשה אגוסטוס כמו שלמדנו, דהיינו שהוא ניצח במלחמה והוא יושב על כסא, נכון רוני? אז ז"א שאז הם אמרו מי כמוך באלים, מה זה מי כמוך באלים - באלמים, למה? איך אתה יכול  להתאפק מאות בשנים לראות רשעים כאלה עוברים על דבריך ומכחישים אותך ואתה שותק. אז מה הם ראו? שיש לקב"ה ארך אפיים לרשעים, אז זה מעודד, שאם אתה ירא שמא תחטא אז אתה לא תקבל עונש מיד, ה' יאריך אף ותוכל בינתיים לחזור בתשובה. אז אפשר להכנס להתחייבות, אין חשש. מידת ארך אפיים באופן גדול כזה היא כתריס בפני הפחד, מידה זו רב כוחה להרגיע את לב האדם לקבל עליו לעשות את אשר הוא רוצה אחר שהדבר כבר ביכולתו, כי אפילו אם יעבור חלילה לפעמים דרך התשובה לא ננעלה בפניו, כי ארך אפים הוא הקב"ה וידו פתוחה לקבל שבים אליו, ולכן השאלה במקומה עומדת, אז איזה גדלות יש בקבלת התורה? איזה סוד כמוס יש בזה? הרי שאלנו בהתחלה, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה, מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו, שהרי כתוב עושה דברו לשמוע בקול דברו, ורש"י אומר מוכנים לעשות קודם שישמעו, אז ז"א שהם עם ישראל ידעו רז גדול, אז אמרנו בשביל לקבל את התורה צריך שני תנאים, אחד זה רצון ואחד זה יכולת, וזה היה להם הוכחנו, ואח"כ אמרנו יש עוד מעכב אחד שקוראים לו יראת חטא וגם זה הורדנו, אז מה הבעיה לקבל תורה עכשיו? אז איזה סוד זה נעשה ונשמע? מה זה הסוד הזה?

התשובה על שאלה זו היא, כי יש הבדל בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה. לא רק קבלת התורה כולה, אלא אפילו מצוה אחת, אין באפשרות האדם לקבל על עצמו, כי איך אפשר לאדם להעלות על הדעת שהוא יעשה את רצון ה'. אין לנברא שום ידיעה בבורא, אם היית יודע את הבורא כמות שהוא, אמרו חכמים, אילו ידעתיו הייתיו, אם היתה לך ידיעה בבורא והכרה בבורא כמות שהוא מכיר את עצמו היית אתה הוא, אז מי יכול לדעת את רצון הבורא? אין לו שום הבנה במהות חכמתו ודעתו יתברך, ואיך אפשר לו לקיים את רצון ה' בפועל?

גם סתם ענינים של חובת המעשים, אפילו דברים שצריך לא את רצון הבורא, את המעשים שה' ציוה, איך ייגש לעשותם? איך יעשה ציצית? איך יעשה תפילין אם אינו מבין רצונו יתברך? הלא יקלקל בכל דבר אשר יגע בו אם הוא לא יודע.

אפשר לאדם לעלות למדרגות היותר רמות, מתי אבל? רק בשעה שהוא מבין את המעלות. או אם הוא ממציא את המעלות, אבל איך יעשה דבר שהוא רצון ה', אפשר לאדם להשיג גם מדרגה של נבואה, אפשר, נכון רוני? אף שלדעתנו אין לנו מושג בזה איך מגיעים לנבואה, אבל הלא בני נח נתבעו גם קודם מתן תורה על שבע מצוות שלהם, ז"א עוד אף אחד לא אמר להם מה זה השבע מצוות, כי זה לפני מתן תורה, והרמב"ם אומר ששבע מצוות צריכים לקיים בגלל שמשה נתן את התורה ושבע מצוות. והם קיבלו אותם רק ע"י נבואה, אז זה מראה לנו את גדלות האדם במידה שלא שיערנו אותה, כי אפשר לאדם בשכלו גם להשיג נבואה. בשכלו. ואם רק ישיג את ענין הנבואה אז כבר הוא עושה מה שהוא משיג, אבל להבין את רצון הבורא איך אפשר זה לנברא?

ובכן קבלת מצוה אחת אפילו מצוה קלה זה דבר שלמעלה מהסוג האנושי, אי אפשר לנו להבין איך ישיגו גם מלאכי מרום את רצון ה', כי הלא גם הם נבראים. אך הלשון של נעשה ונשמע הוא לשון של מלאכים, כי היות שאין להם בחירה אין להם רצון שמפסיק בין השכל שלהם לעשיית הדבר, אז להם אין שום מעכב, אם השכל הבין הוא עושה, אין לו בעיה. אלא עושה מה ששכלו מחייב, אין לו בעיה, זה נקרא שכלים נבדלים, והיות כי מהותם רק שכל, שליחותם רק מה שאפשר להם להבין, כל שליח כפי מידת השכל שניתן לו. ומיום שנבראו מוכנים המה למעשים האלה עוד טרם ששמעו, הם לא צריכים את השמיעה כי הם מוכנים לפני כן, מה שהם ישיגו הם עושים. לא צריך לשמוע אם אני מסוגל, אם אני יכול, אין שום עכבה, לכן להם מתאים הלשון הזה נעשה ונשמע, אבל גם הם לא יבינו את רצון ה' כפי מה שהוא, אז איך אפשר לאדם להבין את רצון ה'?

אין השאלה כאן על טענה או תביה שיש עליהם, כי עוד לא ניתנה התורה ולא היו שום חיובים עליהם, השאלה היא על הקבלה שלהם, מה שהם קיבלו מרצונם ודעתם טרם שנצטוו, על זה הלא אין מקום לטענת אונס, אם לא הבינו את רצו ןה' לא היה להם לקבל על עצמם. ואם קיבלו לעשות את רצון ה' הרי זו הוכחה שהבינו זאת, וזהו דבר שאין הדעת סובלת, איך אפשר לנברא להבין את רצון הבורא? איך הם אמרו נעשה ונשמע כמלאכים? שאפילו המלאכים הם מוגבלים כל אחד לפי שכלו, ולהם אין שום עכבה מצד הבחירה כי אין להם בחירה ואין להם רצון מתנגד, אז איך בני אדם קרוצי חומר לפני מתן תורה מקבלים ואומרים נעשה ונשמע. אם היו מקבלים לעשות אחר ששמעו גם זה פלא, כיון שהם יודעים שרצון ה' הוא, אז איך ירהיבו עוז לקבל על עצמם לעשות? אך אז אפשר לומר, כיון שרצון ה' נכנס בגדר שמיעה, הרי הוא נצטמצם כפי שהאוזן יכולה לשמוע, אז לכן אתה יכול לעשות, למה? כי רצון ה' הוא אין סופי נגיד, אבל הוא צמצם לנו את זה כפי שמיעת האוזן, אז ממילא אם זה נצטמצם לשמיעת האוזן אז נוכל לעשות, ואם כן אפשר יהיה גם לקיים את זה במעשה באותה מידה ששמעו, אבל להקדים נעשה לנשמע, הרי זו קבלה לעשות דבר בלתי מוגבל, דבר שהוא לא נצטמצם בחוש השמיעה של אדם, אלא רצון ה' כפי מה שהוא, קבלה כזאת זה סוד, ועל זה נשאלת השאלה בת קול יוצאת ואומרת, מי גילה רז זה לבני. מה סוד הדבר? סוד הדבר קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא, המאמר הזה איננו מובן לנו כלל, אבל יוצאי מצרים כנראה הבינו אותו עוד טרם שניתנה להם ידיעה זו בסיני. אין לך ראיה יותר גדולה למה שאומר הזהור, שקודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא, ז"א המהר"ל מפראג קורא למצוות התורה השכל האלוקי, יש מתנגדים, כן להגיד את זה כי זה מגביל כביכול את הקב"ה כאילו מה שיש רק בתורה זה מה שיש, אבל הוא אומר את זה בגדר הגדרה בשביל ליישב את דעתנו, שבעצם התורה זה שכל אלוקי, והאדם היהודי שהוא נברא הוא נברא עם שכל של תורה, אם לא הוא לא יכול להבין אותה, ומה זה שכל של תורה? זה השכל האלוקי, ואם זה שכל אלוקי אז אתה יכול לפי מה שאתה אדם נברא להשיג את רצון הבורא מעצם היותך יהודי, מעצם היותך נברא סגולה מסוגל, אז מכח הפנימיות שלך זה טבוע בך. לכן אברהם היה יכול להשיג הכל, איך הוא השיג את כל התורה טרם שניתנה? כי קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא, אפילו שהוא עדיין לא היה ישראל והוא היה הגר הראשון, אבל מכל מקום כיון שהוא ההתחלה וה' ידע שהוא התחלה אז כבר היה נטוע בו הדבר. זה סוד גדול רבותי, זה סוד גדול.

אך מה שיש לנו ללמוד מזה הוא השאלה המובנת לנו יותר מהתשובה, יש לנו ללמוד את השאלה, שמה השאלה, השאלה היא מובנת לנו יותר מהתשובה, כמה יש לנו לשמוח כשאנחנו זוכים לעשות מצוה. מצוה אם אתה זוכר אתה עושה את רצון הבורא, אם אתה עושה את רצון הבורא אתה יודע מה זה לעשות רצון הבורא? יש לך מצוה, תשמעו עכשיו הבדל. אין ברכת המצוות כברכת הנהנין, סוג אחר, בשתיהם אנחנו מברכים אשר קידשנו במצוותיו או בורא פרי זה או לא יודע מה, אבל זה לא דומה בכלל, לא דומה, למה? ברכת הנהנין באה על הנאה פעוטה, אתה אוכל תפח, כמה זה? שלש דקות יהיה לך טעם בפה, זה הנאה פחות, כן, זה גם לא ישאר אח"כ, כן, זה כלה ונפסד, אז הברכה, ברכת הנהנין על דברים שאדם אוכל ונהנה זה הנאה פעוטה. הכרת טובה היא בעד מה שה' יתברך מתעניין להמציא לאדם השפל את ההנאה הפעוטה הזאת אז על זה אנחנו מברכים ברכת הנהנין, כלומר קטנות ההנאה היא גדלות של חסד של הבורא שהוא מתעסק אפילו בדברים כאלה להנות אותך, עושה לך פיסטוק חלבי, או עושה לך קשיו, או עושה לך גרעינים, או עושה לך מאכל ציפורים וכל מיני דברים. בקיצור הקב"ה דואג לך לכל מיני דברים, ודובדבנים ותפוזים והכל ובננות ואבוקדו והכל... מטפל בך משהו. אבל לא כן ברכת המצוות, כי אין בה קטנות כלל, אין במצוה מושג של קטנות, אין מצוה קטנה מצוה גדולה, גם המצוה היותר קטנה גדולה היא לאין שיעור, למה? מפני שיש בה רצון ה'. חכמים אמרו אין מצוה שאין בה תחיית המתים. חכמים אמרו שאין מצוה שאין בה אריכות ימים. שהרי המצוה הקלה ביותר זה שילוח הקן נאמר בה והארכת ימים, והמצוה הקשה שבקשות כיבוד אב ואם נאמר בהם והלכת בדרכך, אז אין מצוה קלה מצוה קטנה, זה רק במושגים לענין קושי, לענין זמינות, אפשרות, אבל לא לענין ערך, לענין ערך אין שיעור, כי אתה מקיים את רצון ה'.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה...