"ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל".

עתה נגלה סוד, סוד גדול שחייבים באמת לחנך על פיו את התינוקות של בית רבן, והיודעים אותו חייבים כל ימיהם לשננו ולחזור עליו תמיד.

הסוד הוא שקניית תורה תלוי אך במחשבת האדם ודעתו, שאם אך ירצה האדם לקבל תורה וללמוד, אין מפריע בידו, שאין כאן בעלים אחרים כלל, אלא שתורה הרי היא בעלים על עצמה, ולא בנקל יזכה האדם לפייסה שתרצה ללכת אליו. אז מצד בעלים לא צריך רשות מאף אחד, התורה מונחת בקרן זוית, והרוצה ליטול יבוא ויטול, אתה רק צריך להחליט שאתה רוצה הסכמה במחשבה ובדעת אף אחד לא יפריע לך, אין פה בעלים אחרים כלל, אבל דבר אחד אתה חייב לדעת, שהתורה בעצמה היא בעלים על עצמה. לכן לא בנקל יזכה האדם לפייסה שתרצה ללכת אחריו .אבל אתה צריך להיות כזה שבאמת התורה תרצה לבוא אליך, ללכת אחריך.

הנה נציע בכאן כמה דברי חכמים ז"ל שמורים על אמיתת היסוד הזה שהוא סוד גדול, הפייטן ייסד ביוצר ליום ב' דשבועות, מדברי חכמים ז"ל, את ההיסטוריה של קבלת התורה. איך שהבורא יתברך רצה כמה פעמים להוריד אותה לארץ והתורה סרבה, תיכף ביציאת אדם הראשון רצה הבורא יתברך לתת לו את התורה, ומה לנו יותר מזה שהקב"ה כביכול מצא בעצמו את אדם הראשון מוכשר לקבל את התורה ואמר לזיווג טוב, ואעפ"כ התורה לא רצתה לילך אליו, שהתורה מצאה עוד מקום לטעון אדם ביקר ולא יבין, פששששש על אדם הראשון השלם בכל שלמות התורה אומרת עליו אתה עדיין במדרגה של אדם ביקר ולא יבין.

כן בנח, סיפרו לנו חכמים ז"ל טענת התורה עליו שהיא לא חפצה בו, כשהגיע לאברהם אבינו כבר הסכימו התורה ללכת אליו, לולא שאמר במה אדע כי אירשנה, וזה גרם העיכוב. גם ביעקב שלא היה עליו שום טענה, אבל הטרדות והצרות גרמו לו שלא נפלה תורה בגורלו. עד שהגיע זמנו של משה רבינו שלא היה עליו שום טענה ומפריע, וגם התורה בעצמה חמדה בו, ורצתה לרדת, וסיפרו לנו חכמים ז"ל, איך אחרי כל זאת עמדו מלאכי השרת ולא רצו שתנתן לו התורה, כמו שכתוב בגמרא שבת פ"ח, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, כך אמר משה רבינו לקב"ה. ז"א שיש חשש עדיין שמא אינו ראוי ומוכשר לקבל את התורה, משה חשש שאולי הוא לא ראוי, וזהו ישרפוני, שהרי המלאכים אינם שולטים במי שאינו ראוי להשרף, וחשש משה שמא עדיין אינו מוכשר הוא ועלול להשרף בהבל שבפיהם.

ואמרו שם חכמים ז"ל, שאמרו המלאכים מה לילוד אשה בינינו. הטענה הזו אינה רק טענה על דרגת קבלת התורה שיירום בסוף כל המדרגות, אלא גם בינינו, בינינו לחוד בדרגה זו כבר ילוד אשה אינו מתאים. לא בדרגה של התורה שהיא לעילא ולעילא, אפילו בדרגתנו, מה לו לילוד אשה, ומה גם כשהשיב להם כבר משה רבינו שהוא בא לקבל את התורה עד שהוכרח לאחוז בכסא הכבוד ולהחזיר להם תשובה, ולעשות שלום עמהם ואפילו עם מלאך המוות, ואחרי כל זה אמרו חכמים ז"ל, ומשה עלה אל האלהים, עלית ונתגששת עם מלאכי מעלה, כי סוף סוף היתה מלחמה, עלית למרום שבית שבי, שאחרי הכל התורה היא התורה הרי היא אצל האדם כשבויה, שבית שבי. בציור שכל האדם לפי מושגנו הרי מוכשר ומתאים הוא עם האדם, יש התאמה, שאדם עם שכל זה הולך מותאם, וזה חלק מן האדם, זה לא נחלק מן האדם, השכל אינו שבוי אצל האדם, אלא שהוא על מקומו, אבל על התורה אמרו ז"ל שהיא שבויה, שאין זה מקומה, אלא היא שבויה. שמא תאמר בחינם? תלמוד לומר לקחת, כמו מקח, זה עלה הרבה למשה רבינו לקחת את התורה. ואחרי כל שרצה לירד, אחרי שהוכשר כבר בעיני כל המלאכים, גם בעיני ה', גם בעיני התורה, גם בעיני המלאכים, אחרי כל זה אמרו ז"ל, כשביקש משה לירד ביקשו לפגוע בו, בהגיעו כבר אל השער החיצוני בפתח האחרון עכבו השומרים ורצו להרגו, מי שזוכר אתמול מהדרשה את הדוגמא של המגיד מדובנא מה היה הטעם. עד שנעשה קלסתר פניו דומה לשל אברהם אבינו, ואמר הקב"ה כלום אינכם מתביישים מזה שאכלתם ושתיתם אצלו? וזכו לתורה בזכות אברהם. אברהם היה ראוי לקבל את התורה, רק בגלל השאלה במה אדע אז לא זכה, אבל בסוף זכו בזכות אברהם שנאמר "מן ההר" בזכות ההר, שאחרי כל זאת לא היו זוכים לתורה לולא זכות ההר. אברהם אבינו.

הרי מתבאר לנו היסוד הזה שקבלת התורה וכן רכישת כל מעלה ומעלה, אינו תלוי רק ברצון האדם רק בדעתו לחוד, אלא שהתורה וכן כל המעלות הם בעלים על עצמם, וקשה עד מאד שיסכימו לרדת אל האדם. והרי ראינו את כל השתלשלות קבלת התורה וכל הפלפול שם, עד שוהכשר משה שכל התורה תרד אליו, וכל הענין הזה הוא מגודל כבודה של התורה, והרי למדנו שהתורה נקנית במ"ח קנינים, אם יחסר לך קנין לא קנית, התורה לא מתרצה כל כך מהר, נכון שאתה יכול לזכות לכתרה של התורה, אבל יש כללים איך קונים אותה, איך משיגים אותה, שהיא תתרצה, שהיא תסכים. תורה זה לא ידיעות, לא קונים ידיעות, לומדים באוניברסיטה ולומדים חכמה דעות הלכות דברים, שהיא תהיה קנויה בך פירושו של דבר שאתה הופך להיות חפצא של תורה, אתה הופך להיות תורה, היא מהפכת אותך לגמרי. ומזה לומדים דרכי קנייתה. ולהיפך, מהם המסבבים שתורה תעזוב חס ושלום את האדם ותשאיר אותו לנפשו, יש מצבים שהתורה בורחת ממנו. זה שאמרו חז"ל בספרי עקב י"א, אם תעזבני יום יומיים אעזבך. משל לשני בני אדם שנתפרדו, זה הולך לצפון וזה הולך לדרום, שבמידה שאדם עוזב תורה ואינו מעריך בכבודה, במידה זו היא עוזבתו והולכת מאיתו. אם תעזבני יום  יומיים אעזבך, אחד הולך לצפון אז השני הולך לדרום, אתה עשית צעד וגם השני עשה צעד, זה שני צעדים הפרש. אז במידה זו היא עוזבת אותו והולכת מאיתו. כללם של הדברים הוא, שאין אדם שליט ובעלים על המצוה, אלא המצוה הרי היא בעלים על עצמה, והרבה זכויות צריך לו לאדם בכדי שיזכה שתורה ומצוות תרצינה לילך אליו, זה בגדר מגלגלים זכות ע"י זכאי, ז"א כשאתה עושה זכויות אז הן רוצות המצוות ללכת אחריך, שתמשיך לעשות בהם זכויות. מצה גוררת מצוה. אבל אתה צריך לגרום שהמצוות ירצו לבוא אליך. מאד חייב להזהר בכבודה של התורה, בכבודן של המצוות, כי בפגיעה כל שהיא בכבודה, הפחתה הכי קלה בכבודה המצוה עוזבת את האדם. זהו שאמרו בזוהר הקדוש, כל מצוה ומצוה דורונא הוא דשדר קודשא בריך הוא לאדם, כל מצוה זה דורון מתנה שהקב"ה שולח לאדם, לא לכל אדם מזדמנות מצוות, יש מצוות שלכאורה אדם חייב בהם, כן? קיומיות, חיוביות כל יום, אבל יש כאלה מצוות שמזדמנות, שהן לא מוטלות עליך בדוקא, מזדמנות, אז הנה היום כנראה אנחנו נעשה הגעלת כלים לכל אלה שרוצים להגעיל את הכלים, זה נקרא מצוה מזדמנת, לעזור ליהודים כדי שיוכלו להכשיר להגעיל את הכלים שלהם לאחר שיש חשש גדול שאכלו נבלות וטרפות כמו שאמר האדמו"ר מאלמין. אז לא כל אחד נופל לו זכויות.

כל מצוה ומצוה זה דורון שהקב"ה שולח לאדם, ומסיים שם בזוהר הקדוש, שמא תאמר כל הקופץ נוטל, ת"ל מה יקר חסדך אלהים, מה יקר חסדך אלהים, כשמחיר יקר עד מאד צריך לשלם בעדה. יקר חסדך ולא כל כך בנקל זוכים במצוה, ובפרט מצוה בשלמות.

ומכאן למדנו שכל מצוה ומצוה מתנה שהקב"ה שולח לאדם, ואינה דבר של הפקר, אלא דורון היא, ויקר מאד עולה לו לאדם מתנה זו, מה יקר חסדך, שכל אשר לו עליו לשלם במתנה זו. מצוה חושבים זה דבר שמה, מתי שאני רוצה אני עושה מצוות, לא, לא ככה. ואדם חושב מתי שהוא ירצה הוא יעשה, וזה לא ככה. ומצוה כדאי לשלם כל אשר לך בשביל מצוה, כי השכר שלה הוא נצחי, אז מה זה לתת בשבילה כל הון דעלמא?! הרי הגאון מוילנא הסכים לתת את כל העולם הבא שלו בשביל אתרוג מהודר, ממש כמו שכתוב, שכל אשר לו עליו לשלם במתנה זו, אבל זה רק מי שיודע להעריך מצוות באמת. סתם בן אדם אומרים לו שלא יתן יותר משליש על הידור מצוה, אבל אלה שיודעים להעריך מצוות כגאון, מוכנים לתת הכל. אבל אם יש ביזוי חס ושלום כל שהוא, מאבד הכל.

בימים האלה שהיא עת צרה ליעקב, גזרות קשות מרחפות באויר, עלולים חלילה להתייתם ממצוות של קדושה, ממצות של טהרה. ימים האלה הם ימים של התעוררות גדולה להתעורר להתחזק במצוות, לייקר אותן, לחבב אותן לפי ערכן ומעלתן, כי כשיש מצוות הם תביעה על עלבונן של המצוות. כל הנושא של הכשרות, הזלזול בנושא הזה, העיקר לאכול, העיקר לספק כמויות דמיוניות שלא יתכנו במציאות, להביא חלק בית יוסף בכמויות לכל דורש, אין דבר כזה. חייבים לשמוע את השיעורים של הרב רבין והאדמו"ר מאלמין.

אז גזרות לא באות סתם, הן תביעה על עלבונן של מצוות, אין גזרות סתם, אז לכן זה הזמן לשוב בתשובה, להתחזק, להשלים מה שפגמנו, אפשר שאדם הפסיד כל כך הרבה בשביל טמטום הלב ומאכלות אסורות שהוא לא מבין אפילו כמה, לא מבין אפילו כמה. ואלה שעוברים לאכילה כשרה למהדרין באמת, בחבורה מצומצמת, בשליטה ובפיקוח כראוי, הדם מתחלף, כי מי שאוכל נבלות וטרפות אז המחשבות שלו והרגשות שלו זה מטומאה. כי האוכל הופך להיות דם, והדם זורם במחזור, ועובר מהלב למח וכן הלאה, אז הכל מטומאה עשו. ואם הוא עושה סירקולוציה חדשה ומחליף ישן בחדש אז שורה עליו קדושה, כי ברגע שיש טומאה על האדם הקב"ה מסתלק ממנו.

אז צריכים לכבד את התורה והמצוות, להתבונן איך לדקדק בכל דבר ודבר, לבחון כל דבר. היום הפה של הבן אדם זה מטחנה, זה לא משנה, הוא אוכל הכל, בדיקת תולעים קל אצל אנשים, כרוב, חסה, פטרוזיליה, כוסברה, שמיםבמים ויאלה, מקצצים, עושים קציצות, עושים סלטים, עושים הכל צ'יק צ'ק. צריך לבחון את הדברים כמו שצריך, זה לא צחוק. דגים יש בהם תולעים צריך להתבונן באזניים של הדם, בפנים, נביא גם דרשה אני מקווה בענין דגים. אבל צריך לדעת, חייב אדם להסתכל על כל דבר במבט של התורה, איך התורה מסתכלת על מה שלפני, ואם התורה אומרת שצריך להזהר מאכילת שרצים ושקצים ומאכלות אסורות והכל, ואמרנו שהרב שך זצ"ל אמר שאם רוצים להתחזק חילונים ויש להם רק מצוה אחת לקיים, אז הוא העדיף את מאכלות אסורות, כי אם ידקדקו במאכלות אסורות תטהר נשמתם שיוכלו באמת להגיע לשאר המצוות.

אז ההצלה היחידית כדי שנזכה ולא תנטל מאיתנו התורה והמצוות, היא לדקדק בענין טהרה וקדושה מאכלות, וכך נוכל להיות בטוחים שגזרות יתרחקו מאיתנו, והמצוות לא יתבטלו מאיתנו, וכך נוכל להדבק בתורה ובקב"ה, ננצל מן הרע, נתחבר לטוב, ותתקיים אצלנו תורה לעולם ולעולמי עולמים, תשאר שבויה אצלנו ותלך שבי אחרינו, לא רק שבויה אלא שבי היא תלך אחרינו, היא תרצה אותנו, או, באחד כזה אני רוצה להיות., לא אחד שמזלזל בי, אחד שמחפף, שלוקח את הכל בערך, לא חייבים, לא חייבים, כוחא דהיתרא עדיף, לא התורה לא אוהבת אנשים כאלה, היא רוצה כאלה שמדקדקים בה. תסתכל בעצמך, יש דברים שאתה מדקדק בהם מאד, כמו בחיי הגשמיות, אתה רוצה שבבית זה יהיה מסודר וזה יהיה במקומו זה יהיה יפה זה יהיה ככה, אתה רוצה במאכלים שלא יזרקו לך ככה חתיכה של חומוס, יסדרו לך אותה בצלחת, ישימו לך קצת כמה גרגרים של חומוס כאלה עם קצת פטרוזיליה וקצת פפריקה, ושמן, שמן זית ואיזה זיתון שחור באמצע, אתה רוצה שיסדרו לך את זה יפה, אז אם אתה מדקדק בזה ובבגדים אתה מסתדר, מסתרק כמובן ושם כל מיני דברים, ריחות טסססס וכל, אתה מדקדק, אם אתה מדקדק בזה ידקדקו איתך - למה בזה דקדקת ובתורה לא? היא העיקר, כל השאר זה טפל. זאת הנקודה רבותי, צריך להתבונן, החיים זה מציאה, אבל לא להפסיד אותה, אפשר כל רגע ורגע ורגע מתוך התבוננות להשתפר, לדקדק יותר, והתורה תרצה להדבק בנו. אז להוריד אותה עד הפעם הראשונה היא עברה את אדם הראשון ואת נח ואברהם ויצחק ויעקב ומצאה בכל אחד משהו, אבל אחרי שהיא ירדה והוריד אותה משה רבינו שהיא רצתה לבוא אליו וחמדה אותו, עכשיו היא כבר מונחת אצלנו, עכשיו היא כבר פה, גמרנו, עכשיו הרוצה ליטול יבוא ויטול, אבל תעריך אותה, תכבד אותה, אל תזלזל בה כי היא תברח ממך, היא תברח ממך, אז לכן אם אתה רוצה שהיא תבוא אליך אתה צריך להראות שאתה מקבל אותה בזרועות פתוחות לעשות בדיוק את כל רצונותיה. בהצלחה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.