לקראת מתן תורה - א | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום אביטל דינה בדליה תתחתן השנה בעזרת השם עם איש חיל חכם עניו

ועשיר

ויקימו בית תורני כשר ושמח בישראל ויעלו לארצנו קדושה מהרה אמן

במעמד הנכבד

מעמד הר סיני

היו ונבראו על דרך הפלא שמונה דברים האחד

הקולות שהם הרעמים

השני הברקים

שהם הלפידים

השלישי

ענן כבד על ההר

והוא הערפל שזכר

והרביעי

מטר מועט

כמו שנאמר גם שמיים נטפו

גם עבים נטפו מים

נטפו

בחמישי

כל השופר שהיה הולך וחזק מאוד

מהשישי

כל אלוהים מדבר מתוך האש

בקול אנושי עצום מאוד

והשביעי

שהר סיני כולו עשן

מפני אשר ירד עליו אדוני באש

הנה אם כן

האש ההיא הייתה על צד הפלא וממנה נמשך העשן

והשמיני

ויחרת כל ההר מאוד

והוא הרעש

שההר עצמו נתרעש כמו רעידת אדמה

כל הדברים האלה אומר אותם אברבנאל על התורה

ועכשיו ההסבר

והנה דוגמת ההוויות האלה

כבר היו במציאות מתולדות הטבע

כי הנה השמש כשיחמם באורו

את הארץ

יעלו ממנה

מהדברים הלחים עדים לחים

ומהדברים היבשים

מעלה עשנים יבשים

ומחומר העד אשר יעלה באוויר

התהוו העננים והמטר

השלג

והברד

והקשת

ושאר ההוויות

ומהעשנים היבשים

בעלותם באוויר

התהוו הרוחות

הרעמים והפרקים בעלי הזנבות

והנה

אם מציאות הדברים ההם לא הייתה מהנמנעות מצד עצמם

אבל מציאותם

מבלי סיבותיהם

הייתה מהנפלאות של תימים דעים

כי הנה מבלי היות במדבר ההוא

ובעת ההיא

לא עדים לחים

ולא עשנים יבשים

הזמין הקדוש ברוך הוא בדרך פלא הקולות

והפרקים

מבלי עשנים

והענן

והמטר

מבלי עדים לחים

וכל השופר

מבלי שופר מלאכותי

והעשן

והאש מבלי אש יסודית

ולא מורכבת

שתהיה שם

לא היה דבר שנשרף, שנאכל

לא היה חומר בעירה

ולא שרפה מחדשת עשן

עשן יוצא מדבר שמתכלה

אין שם

והקול המדבר

מבלי כלי דיבור

וכן רעש הארץ

מבלי היות רוח מסתבך בבטן הארץ מסבב את הרעש

ונמצא לפי זה

שעשה הקדוש ברוך הוא עימה עם פלאות

בעת ההיא בכל ארבעת היסודות המתהווים

כי הנה ביסוד האש

הייתה האש הנראית בראש ההר לעיני כל ישראל

ביסוד האוויר

היו הקולות והברקים והענן

ביסוד המים

היה המטר

ביסוד הארץ

היה הר סיני עשן בעשן כולו

והיה רעש

ובזה הודיע להם הקדוש ברוך הוא

שבכוח התורה יעשו ויעשו אותות ומופתים

בשמיים ובארץ ובכל היסודות.

זאת אומרת,

אף על פי שבטבע יש את מה שמנינו

אבל שמה לא הייתה מציאות של הטבע בשביל לפעול את הפעולות האלה אלא הקדוש ברוך הוא עשה זאת להראות

שבכוח התורה לשלוט

על ארבעת היסודות אש, רוח, מים, עפר ולייצר יש מאין

ולעשות אותות ומופתים איתן.

והאומנם למה נעשו הנפלאות האלה באותו מעמד

ולא זולתן?

למה לא במקום אחר?

למה לא מדי פעם?

ועל מה העירו ורמזו הניסים האלה? למה היה צריך אותם?

אין ספק שיש בזה,

מלבד הפשט

של המאמרים,

יש בזה חוכמה וידיעה רמה.

ומה שנראה לי עתה

בדברים האלה, אני אבאר.

אומר אברבנאל, אני אגיד לכם

מה אני מבין שזה רומז

ולמה עשה את זה השם

ולמה באותו מעמד.

זה מתאים מאוד, מה שנגיד עכשיו,

כי בשבוע האחרון אני פגשתי אדם מאוד חשוב,

שהוא מדען

בתחומים מסוימים,

ודיברנו על מציאות הבורא, אם ניתן להוכיח או לא, ופה ושם.

ואם נשמע את הדברים האלה,

אני אוכל להבין עוד יותר.

הנה האל יתברך גילה להם בדברים הנפלאים האלה

שיש שני דרכים בהשגה.

האחד הוא הדרך החיוני המחקרי,

שיגיע אליו האדם בשכלו ודעתו.

אפשר לחקור כמעט כל נושא, כל דבר, עד איפה שאפשר להשיג.

אז זו דרך נקראת עיונית-מחקרית,

ואדם משיג את זה בדרך

שיש לו שכל ודעה,

והוא מתבונן בדברים ומסיק מסקנות.

ויש דרך שנייה

כדי להשיג דברים,

זה ההשגחה הנבואית,

שזוכה לזה האדם בחסד עליון,

ברצון אלוהי,

במה שישפיע עליו מחוכמתו.

הקדוש ברוך הוא מנבא את הנביאים

ונותן להם ידיעות,

בלי מחקר, בלי עיון מוכן,

ומשפיע עליהם מחוכמתו, ליידע אותם, בין לעצמם, בין לאחרים,

את מה שהוא רוצה.

הנה הדרך הראשון,

העיוני.

אין ספק

שאם היות שימצאו בו שלמות,

שלמות,

הנה גם כן יימצאו בו גם דברים רעים.

למה?

כיוון שנמצאים בו תמיד חילוף דעות.

זה אומר בכה

וזה אומר בכה,

ואין לו המעיין

על מי לסמוך.

כי אם נטע אחרי אפלטון ודעותיו,

בא אחריו אריסטו והשחית את כל דבריו.

אז מי הפילוסוף הצודק?

ומי אין נכון?

ומי אומר אמת?

תמיד תישאר בספק.

כי כל דבר שמסור לשכל, יש לאחד יותר ויש לאחד פחות,

וזה משיג עד פה, וזה עד פה, וזה נחלם ממנו כאן, וזה נחלם ממנו פה, וזה רע פה, וזה לא רע שם.

ולזה הביא עליהם הקדוש ברוך הוא במעמד הנבחר את הקולות.

למה היה קולות

במעמד הר סיני?

להודיע להם שבמחקר השכלי

ירבו הקולות והדעות.

אז יש הרבה קולות,

הרבה דעות.

וכדי לרמוז להם על קוצר ההשגה,

הביא עליהם את הברקים.

לרמוז להם,

שאם היות שיש יתרון להם על הכסילים,

בכל אופן, המעיינים האלה,

החכמים שמעיינים בשכלם, בחוקרים, בזה, יש להם יתרון גדול על הכסילים,

שלא חוקרים ולא מעיינים ולא מעניין אותם גם.

והיתרון שלהם על הכסילים הוא כיתרון האור מן החושך.

הנה השגת החכמים היא כברקים.

בלפידים,

שהם מאירים לשעתם,

אבל כבר יעלימו מטבעים,

כמו הברק,

שבהיותו מדריך

ומאיר ישוב מיד אישון לילה ואפלה,

וכן היא הצצת האמת,

על פי העיון,

פעם תאיר

ופעם תיעלם,

כמו להט החרב המתהפכת.

אז למה השם השמיע קולות וברקים?

בשביל לומר לך שעל-פי המחקר

העיוני,

על-פי שכל,

כשאתה בוחן דברים,

אין דעה אחת.

יש אומרים בכה ויש אומרים בכה,

ולכן אין החלטה מוסכמת,

מושכלת,

אחידה.

ומה קורה אחר כך?

אבל

זה נכון שיש לפעמים הברקות,

כמו ברק,

אבל הברק הוא כהרף עין, ואחר כך הוא כבד.

זה לא רצף,

שזה אור מאיר מכאן ולהבא, וזהו.

זו האמת המוחלטת, רואים באור בהיר הכול.

זה רק הברקות.

אין מצב שכל הזמן יהיה

אור השכל שולט ב-100% ומשיג את ה-100% על-פי העיון.

אין דבר כזה.

עוד יימצא במחקר השכלי

שמטבע הדברים וצורותיהם בעצמיות

נשכל הרבה

ונשיג מועט.

זאת אומרת,

כשאנחנו מסתכלים על טבע הדברים,

מה שהשם ברא בעולמו,

ועל הצורות ועצמיותם,

תוכנם והווייתם,

אז אנחנו נשכל הרבה, נהיה שכלים יותר ונשיג מועט.

כי הנה,

מכל צורות בעלי החיים

לא ידענו אחת מהן בשלמות.

תיקח את גוף האדם,

תיקח בהמות,

תיקח עופות, תיקח דגים.

אין מי שיודע להסביר

את ה-100% של כל ההוויה של כל בריאה.

למה הציפור הזאת, הצבעים שלה ככה, ולמה זאת, יש לה מקור ארוך,

וזאת קצר, וזה ככה, ולמה ככה, ולמה זאת ככה?

וכל מבנה הגוף, וכל הזה,

אתה יכול להגיד לאור בערך,

אבל לא להגיד דבר בשלמות, בוא, אני אפרק לך חלקיק-חלקיק בציפור,

ואני אגיד לך כל חלקיק למה נעשה, ולמה ככה, ולא אחרת,

ולאיזה מטרה, ואיך זה מתפקד, ואיך זה עובד, ואיך זה עושה, ואיך זה, ואיך היא יודעת,

ואיך העכביש מבין לעשות כורים,

ולעשות אותם ככה, ואיך זה, ואיך זה.

שום דבר לא יודעים בשלמות.

אלא מה יודעים?

את המקרים, איך הם מתנהגים.

אתה עוקב אחריהם שנים ועושה מחקרים, אז אתה יודע, כשהיא רואה זה, אז היא עושה ככה, וכשזה ככה, היא עושה ככה.

בסדר.

אז מה שהצלחת לעקוב, אתה פחות או יותר יודע,

אבל אתה גם לא מבין את הסיבות ואת ה... ולמה ככה.

אז יכולים לדעת את המקרים וסגולות שיש בהם.

ככה בשאר כל ההוביל.

לכן,

רמז הקדוש ברוך הוא על זה במעמד הר סיני,

בענן הכבד,

במטר המועט.

כי הענן הכבד,

שהוא מחשיך,

מורה על קוצר ההשגה שלנו ועל סכלותנו בטבעי הדברים,

יותר חשוך אצלנו מאשר מואר,

בידיעת הדברים.

והמטר המועט

רומז שהידיעה המגיעה אלינו בעקבות העיון,

היא מועטת

ביחס לסכלות המרובה.

זאת אומרת, גדול הנעלם

על הבהיר נהיר וברור.

אז זה רומז

הענן הכבד

והמטר המועט.

הנה, אם כן, ארבעת הדברים האלה,

קולות וברקים

וענן כבד ומטר מועט,

אלה ארבעה הם רמז

להשגות המחקריות

לפי השכל האנושי.

בזה אנחנו מסכמים

את

הסיכויים

של השגות בדרך עיון ומחקר.

ואומנם,

קול השופר,

היה שם קול שופר,

קול השופר היה רמז

לנבואה האלוהית

המגיעה למשה.

וכבר כינו הנביאים את הנבואה

בשם שופר.

קרא בגרון אל תחסוך,

כששופר הרם קולך.

ועמוס אמר,

אם ייתקע שופר בעיר

ועם לא יחרדו,

בסוגריים,

אם שופר מגיעים לעיר, לא יהיו שם אחר כך חרדים,

ועם לא יחרדו.

כי לא יעשה אדוני אלוהים דבר,

כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים.

רואים מפה שכל שופר הוא תואר לנבואה באמת,

ורומז עליה.

אז השופר רומז על הנבואה

שקיבל משה רבנו מאת השם. נבואה זה אמת מוחלטת,

ולא כמו המחקר העיוני השכלי.

וייקרא הדיבור הנבואי

כל שופר.

למה?

כי זה מעניין יופי.

שופר זה מעניין יופי.

כמו הנותן אמרי שפר.

אמרי שפר.

אף נחלת שפרה עליי.

זאת אומרת, זה עניין של יופי.

אז הדיבור הנבואי,

קול השופר,

זה מעניין יופי.

היות וההשגה הנבואית היא תמימה, שלמה,

אין בה מום,

לכן היא נקראת קול השופר.

פעם היה כנס

של פעינים שעשינו

באורח חיים באולם,

היה שם הרב המנוח, הרב ווזנר,

זכרונו לחיי העולם הבא, והרב כץ,

הרב של סאטמר מפומפ בני ברק,

זכרונו לברכה.

והוא אמר, מה זה שויפר?

למה קראו לארגון הזה שויפר?

אומר המעלה של השופר,

שמה שאתה תוקע בצד הזה יוצא בצד השני.

זה לא כמו חצוצרה

או חליל שמשנים את הקול.

אתה עושה ככה ויוצא לך הידרדרות.

לא.

זה מה שאתה תוקע מפה יוצא משם, אותו קול יוצא,

אותו קול, אין שינוי, אין זיוף.

מה שאתה אומר זה בדיוק הדבר, שום שינוי.

אז גם פה כתוב,

השגה הנבואית היא תמימה, אין בה מום, נקראת קול השופר.

כי היא כולה עם ראש שפר.

ואם תתבוננו,

כשכתוב בפסוקים על הקולות

ועל הברקים,

לא נזכר שמה לשון חוזק

בשום מקום.

אבל בקול שופר אומר תמיד, חזק מאוד!

חזק מאוד.

קול השופר,

חזק.

למה?

כיוון שההשגה המחקרית, אמרנו,

היא חלושה מאוד.

אבל לא כן הנבואית.

כי אין בה חולשת הסברות והספקות.

אין בה חולשה של סברות

וחולשה של ספקות.

ואין

נביא אחד מתיר דברי נביא אחר.

למה?

כיוון שכולם,

מרועה אחד ניתנו.

אז אם השם נתן, מי אתה שתבוא ותתיר את דברי השם שאמר לנביא הזה?

זאת אומרת, זו אמת ברורה ומוחלטת.

ומה שאמר, ויחרת כל העם אשר במחנה,

אין ראוי שנחשוב שהם חרדו ופחדו מהקולות והלפידים והענן הכבד.

כי פעמים רבות היו רואים דברים דומים לאלה מתולדות הטבע,

ובמצרים ראו את מכת ברד,

קולות אלוהים וברקים.

מזה הם לא חרדו.

ויחרת כל העם אשר במחנה, לא מזה.

אבל כששמעו את קול השופר

חזק מאוד,

אז חרד כל העם אשר במחנה.

כי קול השופר

היה בלי שופר מלאכותי.

זה לא כמו תקיעה שאנחנו תוקעים,

ושומעים את השופר ורגילים לו.

דבר כזה מעולם לא שמעו,

ולא האזינו.

ועין לא ראתה זולתו.

ומה היא האש?

האש ירדה על ראש ההר,

זה רמז לשכינה הקדושה.

כי באש אדוני יבוא,

והודיעם שישרה שכינתו עליהם,

ויהיה להם חומת אש מסביב

לשומרם ולהצילם.

אז באר לנו עבר בן אל,

מהם שמונת הדברים שהיו מעמד הר סיני,

ועל מה הם רומזים?

זה מתחלק ארבעה וארבעה

כנגד שתי בחינות ההשגה.

יש אפשרות להשיג על ידי מחקר שכלי-עיוני,

כמו שנקראים המדענים,

ויש אפשרות בחלק הנבואי,

בחילוק ביניהם, שזה מפוקפק ואף פעם לא יגיע לאמת מוחלטת,

כי תמיד יהיו דברים בכה ובכה.

ועל פי הנבואה זו אמת תמימה שלא ניתנת להפרחה.

אז השם ראה את זה דווקא במעמד הר סיני,

בשביל לומר שהתורה ניתנה בנבואה,

ולא על פי מחקר מה כדאי לכתוב,

חוקים כמו שעושים בכנסת, או כל מיני דברים,

לפי אינטרסים מזדמנים.

זו תורת אלוקים,

היא תמימה,

ניתנה בנבואה, ובמעמד

לעיני כולם,

ובאופן כזה שלא יהיה מפקפק.

וזו המעלה של כל

מה שהיה שם.

אנחנו נסיים את השיעור הראשון,

תכף נעבור לשיעור השני,

ובואו ניכנס על פי הזוהר

להבין מה היה שם פחות או יותר.

בלי להיכנס לתוך-תוך היותם של הדברים,

אבל מזה פעם ראשונה נבין בחיים מה שלא ידענו מעולם,

מה היה שם ואיך זה פעל.

תודה.