הרב יהודה דוד שליט"א | המטרה של אלול - לפרש את ראש השנה
תאריך פרסום: 31.08.2015, שעה: 11:53
- - - לא מוגה! - - -
התשובה היא,
נמשיל את זה במשל.
אדם
עסוק לו בעסקים שלו, יושב, חושב משהו,
פתאום הוא מקבל איזושהי סטירה
על הגב,
איזשהו צ'אפחה, איך שזה נקרא בשפה שלנו.
והרגע הראשון, במה הוא מתמלא? בכעס. מה זה הדבר הזה? מי מעז להכות בי ככה?
זה הרגע הראשון.
אבל ברגע השני הוא מסתובב
והוא רואה פתאום שזה חבר שלו
או פתאום שזה אבא או אימא שלו מנסים,
רוצים לדבר איתו משהו.
או שהוא רואה שאיזשהו רב גדול מאוד,
באותו רגע
מתמלא ליבו בשמחה.
הוא מבין
שזה לא היה בשביל להכאיב לו,
שלא זו הייתה המטרה,
אלא המטרה הייתה בשביל
לעורר אותו, לקרוא לו,
הגילוי חיבה.
אז הוא שמח ומאושר.
אותו סתירה שהוא קיבל, אותו מכה שהוא קיבל,
זה תלוי לפי הפרשנות שהוא פירש.
אם הוא מפרש את זה לכך או לכך.
עוד סיפור,
עוד איזושהי דוגמה קטנה להמחיש.
אדם קיבל צ'ופר מהבוס שלו 100 שקל.
בוקר אחד הבוס קורא לו
והוא אומר לו,
אתה...
אני נהנה ממך 100 שקל, קח.
אותו בוקר
עובר על אותו אדם בשמחה,
ובמהור, מה קרה?
הבוס מעריך את העבודה שלי.
הוא יודע כמה מה שאני עובד,
כמה אני משקיע בעבודה,
כמה אני מתמסר.
אותו יום הוא זחוח בדעתו,
ישר הוא מתקשר לאשתו ואומר לה, תשמעי,
איך הבוס מעריך את העבודה שלי?
לא שאני צריך את ה-100 שקל,
לא זה מה שעושה לי את היום.
אבל ההערכה שיש לי מהבוס שלי זה פלא פלאות.
וכך הוא שמח ומאושר.
שעתיים אחרי זה פוגש את החבר שלו לעבודה.
ושואל אותו, מה קרה?
למה אתה כל כך שמח?
מה זה השמחה?
לשמחה, מה זו עושה?
הוא אומר, מה אתה מדבר?
הבוס, אתה יודע, נו, לא נעים לי להגיד לך,
אבל לי הבוס הבוקר קרא למשרד
והוא הביא לי 100 שקל,
ולא שאני צריך את ה-100 שקל,
הוא בסך הכל מעריך אותי,
הוא מעריך את העבודה שלי.
טוב,
החבר שלו שוקל בדעתו, כן לענות לו או לא לענות לו,
בסוף היצר
התגבר עליו,
הוא אמר לו, בוא בוא אני אראה לך משהו.
ואז הוא מוציא לו צ'ק מהכיס, אתה רואה?
לי הוא הביא לפני יומיים 700 שקל.
זה נקרא שהוא מעריך אותך?
אותו 100 שקל, מתגמדים לעומת ה-700 שקל.
ואז הוא מבין
שמה שהרב הביא לו את ה-100 שקל, מה שהבוס הביא לו את ה-100 שקל, זה סתם היה כך.
משהו קטן, עידוד קטן.
אותו רגע הוא מתמלא ליבו כעס על הבוס.
אני כל כך הרבה משקיע וכל כך הרבה עובד, וזה מה שהוא נותן לי 100 שקל
והשני נותן לו 700?
אותו 100 שקל
מתפרש לככה או לככה.
זה תלוי
מה שמסביב. היום יש לזה שם מקצועי,
קוראים לזה אפרת.
אפרת ראשי תיבות א' זה אירוע,
ה-פ' זה פרשנות,
הרי' זה רגש
והת' זה תגובה.
בן אדם קרא לו אירוע בחיים.
יש לו איזשהו אירוע.
איך הוא מפרש את זה? מה הפרשנות?
לפי הרגש בו הוא נמצא, לפי הסיטואציה.
ואז מגיעה תגובה.
כעס, אושר, שמחה, אהבה, עצב, הכל
לפי
הרגש בו הוא נמצא, כך הוא מפרש את האירוע.
זה בעצם העבודה שלנו בחודש אלול.
חודש אלול
מתבטא בעיקר בסליחות ובתקיעת השופר.
התפקיד של חודש אלול זה לפרש את ראש השנה.
אנחנו נמצאים לקראת ראש השנה.
איך נצליח להעצים את החרדה שלנו מראש השנה?
על ידי תקיעת שופר. ואיך?
בואו ניקח עוד דוגמה מהחיים.
יש אזעקה.
עולה ויורד.
מה זה גורם בלבבות?
רעד. לחץ דם עולה. לחץ דם עולה.
למה?
כי אתה יודע.
טילים,
היירוט יצליח, לא יצליח, לאיפה יפגע הטיל, איזה נזק הוא יעשה בדרך,
מה המלחמה.
הבן אדם, כל הראש שלו נהיה תפוס.
הוא לא יכול להירגע באותו רגע. באותו רגע הראש שלו מסובב כולו.
זה קורה באותו רגע שיש את האזעקה.
אבל אם עושים ניסוי צופרים, יום אחד נודיעים, מחר, יום שלישי, בשעה 11, יש ניסוי צופרים.
בודקים אם הצופרים עובדים טוב,
אם כולם שומעים, אם הכול בסדר.
רואים אנשים ברחוב, ממשיכים על הרגיל,
אבל זו אותה אזעקה.
לפני חודש כשהייתה האזעקה הזאת,
כולם פחדו, רצו, חיפשו מחסה.
היום יש את האזעקה והכל בסדר.
אין כל בעיה.
מה ההבדל בין האזעקה הזו לאזעקה הזאת?
ההבדל הוא בפירוש.
ההבדל. בפירוש, בפרשנות.
באזעקה הראשונה, כשזה תוך כדי מלחמה, אני ישר מפרש, כל החושים שלי דרוכים. יש כעת מלחמה.
האזעקה הזו מפרשת טילים, יירות,
צבא, מלחמה, ערבים, יהודים.
אבל כשזה ניסוי צופרים,
אז הלב שלי מתמלא בשמחה.
אה, איזה עירייה טובה יש לנו. איזה מדינה.
הם דואגים שהכל יהיה בסדר, לא ברגע האחרון הם נזכרים.
הם בודקים את הכל קודם.
פירשתי נכון את האירוע?
הכל אחרת, התגובה היא אחרת.
פעם מישהו שאל אותי,
למה לא עושים מנגינה יפה?
כשיש אזעקה, תחלו שיר הקדוש ברוך הוא.
זה יהיה מנגינה.
היום יש בהרבה ערים חרדיות,
יש, בכניסת שבת, יש מנגינות,
שיעשו גם כזה דבר כשמגיע מלחמה.
יעשו שיר יפה, מה התשובה?
גם השיר היפה הזה, כשאני אפרש את זה מלחמה,
כשאני אפרש את זה טילים,
יירוט,
מלחמה, ערבים יהודים,
אז מה יקרה לי?
שוב, הלחץ דעה.
אני אחפש מחסה, השיר הזה יהיה שנוי עליי, יפחיד אותי, יעורר לי פחד וחלחלה.
במה הכל תלוי?
סוג המנגינה.
גם לא, לא משנה איזה סוג. אפילו שזה יהיה מגינת, המנגינה הכי מרגיעה.
בפירוש שאני מפרש את המנגינה.
אם אני שומע את המנגינה תוך כדי ריקוד בחתונה, אני אשמח.
אבל אם אני אשמע את זה תוך כדי אזעקה, כשהוא בא לבשר לי על מלחמה,
אני אפחד, אני אחנחל, אני ארעד.
למה?
זה הפירוש שאני מפרש.
תקיעת שופר,
אם אנחנו נפרש את זה בצורה הנכונה,
וכשנשמע את תקיעת השופר,
ניזכר ונזכור את ראש השנה,
את יום הכיפורים,
את כל המראות הקשים שעברנו בשנה האחרונה,
שעם ישראל עבר בשנה האחרונה,
ניזכר בדקירות, ביריות, באנשים שמתו, נפטרו, במחלות וכו' וכו'.
אז תקיעת שופר יעורר בנו חלחלה ופחד.
אבל אם אנחנו רושמים את זה כמו איזושהי מנגינת רקע,
יאללה,
אומרים 13 מידות ושומעים תקיעת שופר.
הוא תקע טוב, הוא לא תקע טוב, הנה, יצא לו יפה, יצא לו...
אז זה לא יעשה לנו כלום.
יש סיפור ידוע שהיה עם איזה מורה
שהוא היה מאחר כרוני.
כל יום,
במקום להגיע בשעה שמונה לבית הספר, הוא היה מגיע בשמונה ורבע,
והיה לו תירוצים נפלאים,
שיש לו בן נכה ויש לו אישה ככה, הכל
המנהל שתק,
המנהל הבליג,
המנהל העלים מים.
למה?
כי באמת יש לו תירוצים טובים, זה דבר ראשון.
ודבר שני,
כשהוא היה מגיע בשמונה ורבע,
הוא היה משלים את הפער.
הוא היה מורה מוצלח, מורה טוב.
המנהל העלים מים,
לא היה אכפת לו שנה, שנתיים, שלוש.
שנה אחת
היו שם בכיתה,
כמה ילדים שובבים, תוססים.
בשבוע הראשון, כבר שתיים-שלוש תלונות הגיעו למנהל,
ברבע שעה של האיחור,
זה העיף עליי משהו, זה כיסא, זה... בקיצור, היה שם ששון ושמחה.
המנהל ניסה לרכך וכמה ימים אחרי זה מתקשרת אימא של ילד הבן שלי קיבל פצע בשמונה ועשרה
המורה לא היה
עוד פעם עוד טלפון
המנהל אמר הגיעו מים עד נפש כמה שהמורה הזה מוצלח
וכמה שהוא טוב וכמה שבית הספר נהנה ממנו
אבל יש גבול זה כבר מגיע על חשבון הילדים
קרא למורה למשרה תשמע כבוד המורה החשוב והיקר
אתה יודע שאני מעריך אותך
ואתה יודע שאני מעלים עין
מהאיחורים שלך
אבל
הגיעו מים עד נפש יש כבר מדי הרבה תלונות בכיתה
זה מסכן את הכיתה זה גובל בפיקוח נפש ילדים ללא השגחה זה מסוכן על פי ההלכה ועל פי החוק מחר
שמונה זה שמונה
והיה אם לא
טלי צריך לחפש עבודה אחרת לא שייך יותר האיחור הזה
המורה הפך באמת את כל הזה התחיל כבר להתכונן מהלילה
עשה את כל היכולות שלו השקיעה התאמץ
ומחרת בבוקר
אחד שמאחר כרוני
לידו
הגיע גם מאוחר איחר בעשר דקות
במקום ברבע שעה הצליח חמש דקות על ידי לחץ גדול להקדים
הוא רק נכנס לשהר לבית הספר
אחד הילדים מהכיתה שלו
מגיע אליו מרחוק
הושיט את היד
עושה לו ככה
מראה לו
המורה התמלק כולו כעס וזעם
הילד הקטן הזה בן עשר מאיר לי הערות דברים שקשורים ביני לבין המנהל
מה זה הדבר הזה?
השארת לו סטירה זו הייתה התגובה שלו תגובה טבעית וספונטנית
הוא אומר לי תסתכל על השעון הוא אומר לי מה שעה מה למה אתה מאחר?
מי הוא בכלל?
אני אסתדר עם המנהל
הילד מתחיל לבכות קיבל סטירה
הולך הביתה, לא מסכים להירגע
המורה הסתדר, אמר למנהל תראה,
הוא רושם התקדמתי בחמש דקות וכולו
לא משנה מה היה סופו של המורה
אבל מה היה הסיפור האמיתי פה?
הילד הזה אתמול קיבל מתנה, שעון
לקראת תחילת שנת הלימודים,
הורים שלו קנו לו שעון.
הוא בא להראות את זה למורה שלו, איזה שעון יפה קיבלתי, תראה איך הורים שלי מאריכים אותי.
זו הייתה כוונתו כשהוא הראה את השעון לרב, למורה הזה.
אבל המורה,
בגלל שהוא היה בתוך תסכול עצמי,
בתוך עצבים אישיים,
אז הוא היה בטוח שהסיפור הזה שעכשיו
הילד עושה לו, התנועה הזו,
זה כביכול מגיע כהערה, כחץ, כעקיצה למורה.
באותו רגע המורה ישר מתמלא בכעס.
המעשה הזה
תלוי בפרשנות
של הבן אדם.
כשהבן אדם נמצא בתוך רגש לא טוב,
כל מה שנעשה סביבו
זה לא טוב.
הייתה פעם איזה אימא אחת,
היה לה יום חופשי,
יום חופשה מהעבודה. היא נשארה בבית.
בשעה 11 וחצי דופקים בדלת.
מגיע הילד הביתה עם פתק,
המורה העיף אותי.
למה?
למה? החבר שלי התחיל איתי כל הסיפור, מה שהיה שם.
אז למה הוא העיף אותך?
הוא גם כתב, תראה מה כתוב בפתק.
פתק כתוב,
אנחנו לא יכולים להסתדר עם הילד,
תשלחו אותו לאבחון,
מצב קשה איתו וכו' וכו'.
פתק שכל אדם לא היה שמח לקבל.
באותו רגע האימא מתקשרת לבעלה.
אתה שומע, יעקב?
היי, היי, חיימקי שלנו הגיע עם פתק.
המורה לא מרוצה ממנו, זה הגיע למנהל,
כבר עשו ועדה עליו, דיברו, אתה, אתה.
אשתי היקרה, תירגעי, הכל יהיה בסדר. אני אומר לך, הכל יסתדר.
מה הכל בסדר? תראה איזה פתק, דומה כתוב הפתק. מה אתה עכשיו רגוע?
והיא אומרת לך, שיא החירשים.
היא בשיא הכעס ובשיא העצבים, והוא בשיא המרגיע.
והיא לא מבינה,
הרי הוא היה צריך פי שלוש ל... זה כי בעצם זה...
הוא היה צריך לקחת את זה יותר רציני ממנה, והיא לוקחת את זה רציני, והוא לא.
תשמעי,
אני, לפני רבע שעה, גירדתי כרטיס לוטו.
50 אלף שקל כתוב שם שזכיתי.
אני עכשיו הולך להוציא את זה מזה. מה עכשיו רבל, לא רבל, מנאם, מורה, ילד... נסתדר הכל.
אם זה שטר שתיים אדומים, אני אסדר את הכל.
הוא עכשיו נמצא ברגע של שמחה, הוא אפילו לא הסביר לאשתו.
אז כשהוא מגיע אליו הסיפור הזה, באותו רגע,
הוא מגמד את כל הבעיות, אפילו שזו בעיה קשה ובעיה גדולה.
הוא מגמד את זה, למה?
כי הוא עכשיו נמצא ברגע של שמחה.
עד שהוא לא יעביר את זה לאשתו,
אז היא תהיה בכעס והוא יהיה בשמחה.
הוא לא יתייחס לזה והיא תעשה מזה בלאגן טררם גדול.
זה הפרשנות.
זה הרגע שבו האדם נמצא.
אם זה היה הפוך,
שאבא באותו רגע קיבל איזושהי נזיפה מהמורה,
מהבוס שלו בעבודה,
וכי היית מקבל את הטלפון
מאשתו על איזה פתע קטן שהילד משהו לא הכי מוצלח,
באותו רגע הוא ייקח את הנמלה הכי קטנה ויהפוך אותו לפיל, כי הוא נמצא ברגע של כעס.
זה בעצם העבודה שלנו בחודש אלול.
הסבא מקלם כתב, ידוע שיש לו ספר על זה,
הוא שואל מה בין צדיק לרשע?
מה ההבדל בין צדיק לרשע?
מה ההבדל?
שני מילים הוא אומר,
כוח הציור.
ההבדל בין צדיק לרשע,
מה עושה את הרשע רשע ואת הצדיק צדיק,
זה כוח הציור.
רשע לא יודע לצייר.
הוא קורא מה העונשים,
מה מישהו עושה את העבירה הזו, מה קורה לו, מה יהיה איתו, מה זה וכולי.
בסדר, לא מתרגש.
אבל הצדיק כשרואה את זה,
הוא מצייר את זה,
אז הוא משתנה לגמרי.
כמו שידוע עם הגאון מווילנה,
שאחד מתלמידיו קרא,
למד בספר ראשית חוכמה את מסכת גיהנום, יש שם כמה דפים,
שמתאר את הגיהנום.
והוא נכנס מזה, נפל למשכב.
חלה מרוב צער ועוגמת נפש כשהוא קרא את מה שכתוב שם בספר.
סיפורי זה לגאון מווילנה, הוא בא לבקר אותו.
התלמידים רצו לשמוע איך...
ארגון מווילנה מצליח לעודד את האדם הזה.
מה ראו?
הם היו בטוחים שהוא יאמר לו,
תירגע,
הכל בסדר, זה לא מדובר עליך,
זה לא ממש ככה, זה רק על רשאים הגדולים. לא.
ארגון מווילנה הגיע,
הפתיע את כולם.
ההפך, הוא אמר, תדע לך,
שכל מה שכתוב בראשית רוחמה זה עדיין חלק,
יש עוד הרבה יותר, שראשית רוחמה לא כתב.
בכל אופן, אנחנו רואים מפה,
מתלמידו של הגאון מווילנה,
שכשהוא למד את ספר ראשית חוכמה,
הוא צייר את זה במוחש, הוא ראה את הגיהנום מולו,
עד שהוא חלה.
מסופר על החפץ חיים,
שכשהוא היה אומר עלינו לשבח,
שהם משתחווים אל עוול וריק, הוא היה יורק.
הוא ראה מול העיניים שלו, כשהוא היה מתפלל,
הם משתחווים אל עוול וריק, יורק,
הוא לא מסוגל,
הוא רואה עוול וריק, כשבן אדם משתחווה ועוול וריק, הוא יורק.
יש לנו בחז'ל הרבה פעמים, כתוב,
יצייר ברעיונו,
ימחיש בשכלו,
בעיניו, יש הרבה, אנחנו רואים שחז'ל אומרים לו,
תחשוב ברעיון שלך, בשכל,
בעיניים, תמחיש לך את הדבר הזה והזה, ואז תבין כמה
חמור העונש ותברח מהעונש. זה כוח הציור, חז'ל מנסים לגרות את כוח הציור.
אז טייפלר, כשהוא כותב לאחד האנשים,
איך הוא יכול להימנע מחילול שבת?
יש הרבה בעיות, הרבה עידורים, חומרות, דברים,
איך בנאדם יכול לברוח מזה? איך הוא יכול להצליח לקבוע בנפש שלו סרידה מחילול שבת?
אומר אז טייפלר,
שיצייר בעצמו שכל חילול שבת
זה רחמנא ליצלן כמו סרטן.
כל חילול שבת.
לא מדברים בפלאפון בזה כי זה יכול להביא סרטן. לא, זה סרטן. אנשים מפחדים.
אבל זה יכול. אם תחשוב שחילול שבת זה עצמו סרטן.
סרטן לנפש.
בן אדם יצייר את זה וישחזר ויחזור את זה לעצמו כמה וכמה פעמים.
הוא יצליח לקבוע את זה בנפשו.
כשיהיה חשש קטן של חילול שבת הוא יברח כי אם תחווה קשת.
כי השבת זה סרטן, נחמדה לצלן.
זה ההלכה הראשונה בשולחן ערוך.
שיוויתי השם
לנגדי תמיד.
זאת אומרת שאדם צריך
אני רואה את השם, איפה רואים את השם?
לא, תצייר בעצמך
שהקב' ברוך הוא נמצא מולך.
כמובן לא לצייר אותו בצורה שזו דמות הגוף, זה אחד בשלוש עשרה איכרים שאני לא יכול להגיד לו לעולם הבא.
שיוויתי השם לנגדי תמיד שהקב' ברוך הוא נמצא מולי ואז הוא ידע שלא ישיבתו כשהוא יושב לעצמו,
כי זה לא כמו כשהוא יושב ליד מלך בשר ודם.
כל שכן הקב' ברוך הוא וכולו.
זה אנחנו רואים גם כן.
זה ההלכה הראשונה.
לצייר שיוויתי השם לנגדי תמיד. זה היסוד
של עם ישראל,
של ההלכות, של ההשקפה היהודית. שיוויתי השם לנגדי תמיד.
שיוויתי השם לנגדי תמיד.
שיוויתי השם לנגדי תמיד.
למה? זה כוח הציור.
כשבן אדם מצייר לעצמו, זה אחרת.
בראש השנה אנחנו ביום המשפט.
היה איזה,
מגדולי ישראל היו כמה שהיו הולכים בחודש אלול,
פעם אחת לבית משפט,
לראות קצת
את החרדה
את הפחד.
אני פעם הייתי בבית משפט.
באתי לראות, עברתי שם,
באמצע ככה,
אמרתי איזה בדיחה לזה מישהו לידי בשקט.
לא עבר עשר שניות, מגיע להם מישהו, דופק לי על הגב, עוד מילה אחת אני מוציא אותך.
הוא אמר לי, זה כמובן בשקט, כבוד בית המשפט.
מקבלים פחד.
זה אסור, כל בית משפט עם משפט.
היה איזה אברך אחד שאמר, בחודש אלול אני לא יכול לעשן.
לא יכול לעשן.
כל השנה אני מעשן, מחכה ככה שיצא שבת רבנותם ישר סיגריה.
עד כנסת שבת אני מעשן, אבל באלול לא.
איך אתה מצליח להתאפק כשאלו אותו?
הוא אמר, הייתי פעם בבית משפט,
הוצאתי סיגריה.
כיודע אם מותר לעשן במקומות ציבוריים.
הוצאתי סיגריה.
השופט רתח מזעם,
נתן דפיקה לזה.
כבוד בית המשפט!
אסור לעשן!
הצעקה הזו מלווה אותי כל פעם בחודש אלול.
מגיע חודש אלול, אני מרגיש כבוד בית המשפט, אני לא יכול לעשן!
זה הציור שבן אדם מצייר לעצמו.
יש מעשה
עם רמישלג מיססובר,
שהוא הגיע פעם מדרך רחוקה.
הייתה תקופה שהוא היה נעדר מביתו.
הוא הלך לאיזושהי שליחות...
הוא חזר הביתה.
כשהוא חוזר הביתה,
הבן שלו שואל אותו,
אבא,
מה הבאת מאותו מקום שהיית?
הוא היה כולו מותש, עצמות שבורות. היה קשה, זה פעם היה טלטולות דרך
קשים מאוד, סוז ועגלה, כמה ימים, בקור וכולו.
רמישלג מיססובר אמר לו, לא הבאתי כלום.
תן לי לנוח עכשיו, אני אתן לי לחזור חזרה לעצמי.
מגיע הבן וצועק לאבא, אבא!
לא יכול להיות!
היית במקום כזה רחוק ולא הבאת כלום?
לא יכול להיות.
באותו רגע,
רמישלג מיססובר התעלף.
התעלף.
מעירים אותו,
כי מדומני שהוא שוב התעלף.
שואל אותו, מה קרה?
היה פה איזשהו משהו נגד כיבוד אברהם? מה קרה? מה התעלפת?
הוא אמר לו, כשהבן שלי צעק לי,
לא יכול להיות!
הגעת ממקום כזה רחוק ולא הבאת כלום?
את הצעקה הזו יגידו לי גם בשמיים.
הגעת ממקום כזה רחוק ולא הבאתי איתך כלום? באותו רגע התעלפתי.
כוח הציור.
כל משפט שהוא היה שומע, הוא ישר היה משייך את זה.
מה זה קשור אליי?
מצעיר ישר.
הוא היה חי את המשפט,
את הדין שהוא עובר
אחרי מאה עשרים.
זה מה שגרם לו.
להתעלפות שלו.
הראש בספרו ארוחות חיים באות ל״ב כותב
יבעלוך רעיוניך
מדי זוכריך חרדת
רבן יוחנן בן זכאי
זיכרונו לברכה.
זה הנוסח
דברי הראש בארוחות חיים.
מה הפירוש?
יבעלוך ארוחות חיים
יבעלוך רעיוניך מדי זוכריך חרדת
רבן יוחנן בן זכאי זיכרונו לברכה.
מה זה חרדת רבן יוחנן בן זכאי?
מה היא הייתה החרדה?
ועל מה הוא חרד?
אז יש בספר,
סליחה, יש בגמרא.
הגמרא מביאה את המעשה.
המעשה המפורסם
במסכת ברכות,
דף כח עמוד ב'.
מספרת הגמרא
כשחלה
רבן יוחנן בן זכאי
חלה את חוליו האחרון.
נכנסו תלמידיו לבקרו.
כיוון שראה אותם התחיל לבכות.
התחיל לבכות, כשהוא ראה אותם.
מה קרה כשהוא ראה אותם?
אומר הסבא מקלם,
שאז הוא בעצם התחיל לחשוב חינכתי אותם טוב, לא חינכתי אותם טוב.
היא הייתה לה טביעה כלפם.
לא, זה היה רע בצד.
אמרו לו תלמידיו,
נר ישראל,
עמוד הימיני,
פטיש החזק,
מפני עמת הבוכה.
רבן יוחנן בן זכאי, למה אתה בוכה?
תראה איזה תוארים.
כל חייך היה דבקות בהשם.
נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק.
אמר להם,
אילו לפני מלך בשר ואדם היו מוליכים אותי,
שהיום כאן ומחר בקבר,
שאם כועס עליי,
אין כעס או כעס עולם.
ואם אוסרה אני,
אין איסור או איסור עולם.
ואם אמיתה אני,
אין מיתתו מיתת עולם.
כל העונשים שלו הם כלום.
הם דברים שחולפים.
ואני יכול לפייסו בדברים.
אתה מגיע למלך,
אתה אומר למלך משפט פה, משפט שמה,
אתה יכול לפייס אותו.
ולשחדו בממון,
כמה שהמלך הוא עשיר,
אתה מביא לו איזשהו משהו, אתה מצליח לשחד אותו.
הכל משתחרר, כל הפקק משתחרר.
אף על פי כן הייתי בוכה.
אם הייתי לפני מלך בשר ודם,
כשכל הגזרות שלו, כל העונשים שלו, זה דברים חולפים.
ואפשר גם להרגיע אותו ולפייס אותו.
הייתי בוכה.
היי, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלאכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,
שהוא חי וקיים לעולם
ולעולמי עולמים.
שאם כועס עליי,
כעסו כעס עולם.
ואם אוסרני,
איסורו איסור עולם.
ואם אמיתני,
מיתתו מיתת עולם.
ואיני יכול לפייסו בדברים,
ולא לשחדו בממון.
אין, אי אפשר לפייס אותו. ברגע שהוא גזר עליי
בשמיים משהו, אי אפשר כבר
לתקן את המעוות.
ולא עוד.
אלא שיש לפני שתי דרכים.
אחת של גן עדן,
ואחת של גהינום.
ואיני יודע באיזה מוליכים אותי.
ולא אבכה.
אלו דברי רבי יוחנן בן זקאי.
הוא הסביר להם והמחיש להם מה הפחד,
ממה הוא מפחד,
ולמה הוא צריך לפחד.
אלו דברי הגמרא.
הראש,
הנוסח של הראש הוא קצת
צריך ביאור.
יבהלוך רעיוניך
מדי זוכרך חרדת
רבן יוחנן בן זקאי.
ממה אני צריך לפחד? יבהלוך רעיוניך. ממה?
הוא לא כותב מחשבון הנפש
שהרבן יוחנן בן זקאי עשה לעצמו.
ממה הוא כותב? יבהלוך רעיוניך. ממה?
מחרדת רבי יוחנן בן זקאי.
אנחנו רואים את רבי יוחנן בן זקאי חרד,
מזה אנחנו צריכים לחרות ולפחד.
מזה אנחנו צריכים להיבהל.
לא מהחשבון הנפש.
למה?
למה הראש שאתה אומר לנו שניבהל ונתפחד
מהחשבון הנפש?
חשבון הנפש שרבי יוחמד זכאי עשה.
הרי הוא עשה חשבון הנפש נוקב ויורד עד התהום.
מדוע מזה אנחנו לא מצליחים לפחד?
זו השאלה.
התשובה לשאלה הזאת,
הרב ניסים יגן זצל סיפר מעשה מאוד נחמד.
פעם אחת הגיע לבקר
יהודי בבית חולים.
הוא רואה שם איזשהו ילד שובב מחובר עם אינפוזיה.
לא היה חולה
שלא הרגיש אותו ולא חש אותו בכל המחלקה.
הגיע מפה לשם,
משם לפה.
טוב,
פה עשה בלאגן, שם עשה בלאגן.
אבא, אני רוצה במבה.
במבה, חמש שקל תקנה במבה. אבא, אני רוצה קולה, אני רוצה שוקולד, זה.
טוב, הצליח לסובב את כל הבית חולים סביבו.
פתאום
שומעים איזה רעש בחוץ.
מה קרה?
היה שם איזושהי עגלה,
היא של החמצן.
היא הגיעה, מצאה לו משחק.
אז את העגלה מתחיל להזיז את זה.
האחות הראשית הייתה שם עם שני מגשים עמוסים,
בתרופות.
חדר זה, התרופה הזאת והזאת, וחדר זה, חולה זה ככה.
הכל היה מסודר לפי קופסאות.
ואותו ילד שובב עם העגלה, בום, נתקע בתוך האחות. האחות, שני המגשים שלה נפלו.
הכל רעש גדול.
העבודה של אישה הלכה לה לטמיון, להרים את הכול.
הוא אומר, ניגשתי שם, הרב ליסמי יאסף, ניגשתי לאחות הראשית, אמרתי,
הילד הזה בריא כמו שור,
אני חושב שעוד מעט כל אלה שעובדים פה יהיו חולים בגללו.
מה הוא עושה פה בכלל? מה הוא עושה פה בבית חולים?
תשחררו אותו הביתה.
אמרה האחות הראשית,
אמרה האחות הראשית,
יש לו
גידול
ממאיר,
נראה לי מבלוטות, באיזשהו מקום בגוף.
הוא לא יודע את המצב שלו,
הוא לא יודע איפה, מה יש לו, מה עובר עליו.
הוא לא יודע
שזה כל כך משתולל.
הורים שלו יודעים, הרופא שלו יודע, אני יודעת.
הורים שלו כמו עושים כל מה שהבן מבקש,
כאילו הוא רמטכ״ל.
במה שאתה רוצה, עוד במה, קח, תהנה, תשתולל, תסתובב.
הם ידעו שנשארו לו רק כמה שבועות לחיות פה,
שיגמור את זה בצורה טובה.
ואם אתה רוצה לראות שאני צודק, אומרת האחות הראשית,
לך תסתכל על העיניים של ההורים שלו.
תסתכל על הרופא כשהוא מגיע בביקור רופאים בבוקר,
ואז תבין הכול.
אז תבין הכול.
הלך להורים,
ואז הוא רואה שהעיניים שלהם יש כרויות שחורות מתחת לעיניים.
בכי ועצב.
זה היה.
מספר שם שבאמת כמה שבועות אחרי זה הוא כבר לא היה פה.
יבהלוך הרעיוניך, אומר הראש,
מידי זוכרך חרדת רבן יוחנן בן זכאי.
אך חשבון הנפש, כשאנחנו רואים את הגמרא,
אנחנו מתרגשים.
אבל קשה לנו להפנים את זה.
אבל כשאנחנו מתבוננים, אומר הראש,
ברבן יוחנן בן זכאי,
שהוא היה אדם גדול,
אדם ענק שבענקים,
והוא חרד
והוא מפחד,
אומר הראש, זה מה שיכול להביא אותנו.
זה מה שמבהיל אותנו.
כשאנחנו רואים את החרדה הגדולה,
וזה התפקיד שלנו, אומר הראש, להסתכל
על חרדתם של גדולי ישראל.
זה מה שיעורר לנו את החודש אלול.
בישיבת מיר,
שוחד כתב בממן שלו על ישיבת מיר לפני הרבה שנים,
היו שני בחורים כביכול סבבניקים
של פעם,
שמה שבניקים היו עושים, הם לא היו לומדים בהתמדה,
הם היו לומדים כל סוגיה.
הם לא היו לומדים בהתמדה כל כך.
הם רבו שמה,
ליד הישיבה, הוא היכה בו והוא היכה בו.
ובחזרה,
ואתה רבו שני בחורים.
הגיע איזה זקנה אחת שם עברה ליד עם המקל שלה.
הוא ספר שם,
הרימה את הרגל שלה בקושי קצת וצעקה
הלול!
שני הבחורים האלה באותו רגע הפסיקו וברחו כאילו הולכים להזמין משטרה.
זה היה
פעם האווירה ברחוב.
טוב, היה עוד מעשה בכלם.
מסופר
שהיה יהודי אחד
שהלך לשוק
והוא הלך,
הסוחר ישמעאלי בא לקנות ממנו איזושהי סחורה.
כמה זה עולה? שואל היהודי את הערבי.
הוא אמר לו זה עולה 10 שקל.
הוא אמר לו זה עולה 10 שקל?
יש שם סוחר ערבי אחר שיש לו ב-7 שקל את הדבר הזה.
זה לא אותו דבר.
אותו דבר בדיוק. מה אתה אומר לי לאותו דבר?
לפני חמש דקות הייתי שם.
תלך תראה בצד השני של השוק.
לא, זה לא אותו סוג.
אין מה לדבר.
מגיע הערבי לידו,
אומר לערבי הזה, אתה לא יודע שהיה עם חודש אלול?
ובחודש אלול היהודים לא משקרים.
עד כדי כך זה היה משפיע.
שגם הערבים ידעו
מה זה חודש אלול אצל היהודים.
גדולי ישראל אישרו פחד.
גם הפשוטים פחדו.
רבי ללופיאן
מספר את הבת שלו
למחרת יום הכיפור התלונן על כאב בגב.
קראו לה רופא.
הרופא שאב לו מהגב, מהפצע,
ליטר וחצי מוגלה.
כמות אדירה של מוגלה.
הוא היה חלש כמה ימים.
הגיעה הבת שלו, שאלה אותו,
אבא,
ליטר וחצי מוגלה לא נוצר ביום.
פצע כזה ענק לא נוצר ביום.
איפה היית עד עכשיו?
לא הרגשת בפצע?
עונה לו האבא,
בחודש אלול אני יכול להרגיש בפצע?
איפה יש לי זמן לזה?
בראש השנה אני יכול להרגיש?
בעשרת ימי תשובה, ביום הכיפורים,
למחרת יום הכיפורים,
זה היה בשנה האחרונה שלו כמדומני,
למחרת יום הכיפורים,
אז אני פתאום מתחיל להרגיש.
אז מרגישים את הפצעים, שזה היה באמת...
אם אדם יש לו איזה דבור או שתיים, שתי דבורים ליד איפה שהוא נמצא,
מסתובבים סביבו,
זה מפחיד אותו,
זה מלחיץ אותו,
הוא מנסה לגרש אותם.
אבל אם באותו רגע נכנס איזה אריה מולו,
מגיע איזה שהוא מחבל עם נשק חם לידו,
לא מעניין אותו דבור, שיעקצו, שלא יעקצו,
אני צריך עכשיו החיים שלי בסכנה.
זה מה שאנחנו צריכים.
מסופר על הבית הלוי
שבחודש אלול
הוא לא יכל לחלוץ את הנעליים,
לא חלץ את הנעליים,
מרוב חולשה, מרוב פחד.
ככה מספר רב חיים עיברים.
על רב ישראל סלנטר מסופר
שהיה אפשר, אמר התלמיד שלו,
שהיה אפשר לראות על הפנים שלו
כמה ימים נשאר לראש השנה ויום כיפור.
כששאלו את רבי ישראל סלנטר,
תגיד לי, מה הוא כל כך מפחיד?
מה, אלול זה דוב?
אלול זה אריה?
ידוע מה שהוא ענה.
גם את הריב את הדוב יקרא עבדך, אומר דוד המלך.
כשאורע אריה וכשהורע אדוב הוא לא פחד, הוא הכה אותם.
אבל כשמגיע לדין ולמשפט סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי.
זה מפחיד אותו יותר.
הפחד מיום הדין.
יש מעשה עם האדמור מקלוזנבורג
שהוא אומר,
הוא כותב את זה בפרשת כי תבוא בשנת תשסד בספר שלו,
שהסבא שלו
קראו לו בני שכר, הוא היה אחד מגדולי האדמו״רים.
כשהוא כתב מכתב בחודש אלול,
הוא אומר, ראו את זה, מילה אחת למעלה, מילה אחת למטה. הוא לא יכל לכתוב שורה ישרה.
והוא כתב בסוף, ולא אוכל להעריך
מחמד שידיים מרתטים כשאני כותב מפחד השם וממורא יום הדין.
זה היה הפחד שלהם.
רב דוביץ פוברסקי הוא אבא של,
הוא גם היה ראש שבעת פונוביץ',
הוא אבא של רב ברל פוברסקי שכעת ראש שבעה בפונוביץ',
הוא אמר למחותן שלו, רב ישראל חיים קפלן,
מה הוא העיד?
שהרופא שלו אמר
שאפשר להבחין
בפעימות של הלב שלו אם עכשיו חודש אלול או לא.
בחודש אלול
הוא היה מצליח,
הוא היה מפחד הרבה יותר.
רב שלום שבדרון היה אומר בשם אימא שלו,
שבחודש אלול
אפילו הדגים שבים רועדים.
היה עוד יהודי מנקייה דת שבירושלים, רב חיים ברין,
שאמר את זה בשם אחותו,
שיחת נשים,
ידוע בעולם הישיבות,
באלול הדגים שבים גם רועדים.
לא רואים את זה.
אין איזה שהוא משהו, לא בדקו משהו שבאמת רואים שהדגים שבים רועדים באלול.
שאלת השאלה,
וכי הם שיקרו?
אימא של רב שולמן שבדרון,
אשתו אושר רב חיים ברין,
הן היו נשים צדקניות.
הן שיקרו?
לא.
אז איך הן אמרו את הדבר הזה?
שבחודש אלול הדגים שבים רועדים,
והן הכניסו את זה באווירה הירושלמית.
התשובה היא,
הנשים
היו נפגשות בים,
לצורך מה? לצורך הכביסה.
הם היו מחפשים בים, בנער,
זה היה המקום בו הם היו מחפשים את הבגדים.
היו רואים שם דגים.
הדגים,
יש להם איזשהו נושאים,
אני יודע, כשהם שתים, הם שתים קצת מהר, זריזות כזאת, פעולה זריזה, זה מזיז אותם כאילו הם רועדים.
זה משתקף ככה עם הגלים של הים.
כשהאימא שרבשלוש הדרון ראתה את זה בחודש אלול,
התנועה
הסטנדרטית של הדגים.
זה גרם לה לחשוב
מהרד שהיא הייתה נמצאת,
שהדגים רועדים.
כשאדם רואה עם משקפיים בצבע אדום, הוא מסתכל על האור,
הוא רואה שהאור בצבע אדום והאור בצבע לבן.
משקפיים שלו אדומות.
הכל תלוי במשקפיים של הבן אדם.
אדם
שרועד, רואה את הכל רועד.
אם היו שואלים
את אמא של רב שואל משבדרון בחודש אדר,
כשהיא מכבסת את הכביסה,
מה המצב של הדגים היום?
היום! הדגים מרבים בשמחה, הם רוקדים,
אותה פעולה.
תלוי הכל לפי המצב שבה היא יוצאת. אפרת,
אירוע, פרשנות, רגש תגובה.
הרגש של רד
פירש את האירוע.
כרד, הדגים גם רועדים.
זה היה הפחד
בו היו נמצאים
כל
האנשים הכי פשוטים.
זה הפחד שהיה להם מיום הדין.
אחד מבעלי מוסר כותב
שבן אדם יכול להגיד לעצמו,
שלום עליי נפשי.
שנה שעברה
היה ראש השנה.
ומה היה בראש השנה בשנה שעברה?
הכל בסדר,
פחות או יותר.
העסקים היו פחות או יותר בסדר.
הבית, המשפחה,
בסדר, שרדתי, לא רבתי ללחם, יכול להיות יותר טוב.
אני השנה לא השתנתי משנה שעברה.
שנה שעברה נגזר עליי שנה טובה?
השנה גם ייגזר עליי שנה טובה.
מה ההבדל בין השנה לשנה שעברה?
כך יכול להתגנב
לבן אדם מחשבה,
ואז זה מרגיע אותו מהפחד.
הוא מביא את השגת הרעבד
בהלכות תשובה,
פרק ג' הלכה ב'.
אדם שעוונותיו מרובים על זכויותיו מיד הוא מת בראשו.
אמר אברהם וכולו
כשאמרו
רשעים נחתמים לאלתר למיתה
שמיד מתים אין אוקן.
זה לא כמו שאנחנו מבינים
כי יש רשעים חיים הרבה
אלא נחתמים לאלתר
שלא ימלאו ימיהם לשני הדור שנגזרו עליו.
ועיקר דבר זה
בגמרא ביבמות מט עמוד ב נא שם כתוב
עשרה ימים שבין ראשונה לבין כיפורים תספר ימך המלא
תנאי דתניה תספר ימך המלא אלו שני דורות זכה משלימין לו
לא זכה פוחתין לו.
אומר הראב״ד
שלא הפירוש כמו שאנחנו מבינים
שנגזר לו מיד למיתה מוצא ראשונה הוא צריך למות
אלא נגזר עליו ככה
אדם הזה נקצב לו 80 שנות חיים.
כעת השנה שעברה שנגזר עליו לאלתר למיתה הכוונה היא שהורידו לו שנה
הורידו לו חצי שנה הורידו לו שנתיים
זה יתבטא רק עוד כך וכך שנים
עכשיו הוא בגיל 20 התבטא כשהוא יגיע לגיל 80
או בגיל 50 בגיל 80 התבטא שבמקום למות בגיל 80
הוא ימות בגיל 79, 78, 77
השנה הזו יכול לרדת לעוד ושנה הבאה בסוף יכול למות בגיל צעיר
אבל מה שאומת בגיל צעיר זה כי נגזר לו לפני 20 או 30 או 40 בראש השנה שירד לו שנים
אז אנחנו לא נוכל לדעת לעולם מה נגזר בשנה שעבר זה לא כי אנחנו השנה חיינו והכל היה בסדר סימן שאנחנו צדיקים
סימן שהמעשים שלנו מרוצים פחד פחדים מה שאומר פה הראב״ד
אז שום אדם לא יכול להגיד שלום עלייך נפשי
העבודה שלנו בחודש אלול זה לפרש את ראש השנה ולהגיע לחרדה
דיברתי דברים מאוד גבוהים, הלוואי שאני אגיע לזה
השם יעזור שזכרת השם, נזכה לגוון
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.